זהב במסמכי הגניזה — עמוד 4

רישום משפטי (מספר 11) בפנקס בית דין קראי בקהיר. מתוארך אך ורק ל-23 בכסלו, ומשוער לסביבות 1560 לסה"נ על בסיס תאריכים ברשומות סמוכות בפנקס. בית הכנסת דאר סמחה מכונה כאן "בית סמחה". מדובר בהסכם ליישוב סכסוך בין שתי צרות (צ'רה/ضرة) שהופיעו בפני הדיינים ובפני חברי הקהילה הקראית המקומית ב"בית סמחה" (כינוי חלופי לבית הכנסת דאר סמחה). אסתיתא בת יוסף הנשיא מעידה כי מהיום והלאה לא תכה ולא תקלל את צרתה אסתיתא בת יהודה חקאן (או את בתה של זו, ששמה אינו מוזכר). העונש על הפרת ההסכם הוא קנס של אשרפי זהב אחד. בתוספת שנרשמה מתחת לרישום הפנקס מפורט אחד הכינויים הפוגעניים שאסתיתא בת יהודה חקאן כונתה בהם על ידי צרתה. הרישום אינו נוקב בשמו של בעלן המשותף של הצרות.

טיוטת שטר אירוסין קראי. מקום: קהיר. מתוארך ליום חמישי, ה' בתשרי ה'שצ"ח (1637 לספירה). הסופר טעה פעמיים בשורות הפתיחה ורשם את הספרה 8 כ-80. החתן: יוסף הכהן בן יצחק הכהן בן אהרן הכהן. הכלה: שמה אינו מצוין, והייתה נשואה בעבר. עיקר כתובה: 50 חתיכות כסף + 650 מעות (מדינים) + טבעת זהב. מוהר מוקדם: 200 מעות. מוהר מאוחר: 800 מעות. תנאים: החתן מתחייב שלא לעזוב את העיר קהיר במשך 20 שנה, למשל לנסוע לדמשק או לאיסטנבול (אך נסיעה לירושלים מותרת כחריג). כמו כן, התחייב שלא להכותה בעת מריבה, ואם יכה — עליו לשלם לה 15 מעות. לאחר שהסופר נטש את שטר האירוסין, החלו לכתוב במקום מספר שורות של טיוטת מסמך אחר, עד לסעיף הרצון. בצדו השני של הדף מופיע טקסט ליטורגי.

קטע מאוחר וסקרני בכתיב לא אחיד ובעברית משובשת. נכתב בו: "שמעתי מהרב יחיאל אדהאן, מתושבי סאלה, שנסע לתטואן ומצא שם איגרת שנפלה לידו (או שמא נכתבה בידו?) של הרב המקובל האלוהי רבי יהודה הלוי זצ"ל, וזה הכתוב בה במדויק, אות באות ומילה במילה, כפי שמצאתיה". מוזכרת השנה 1784/5 לספירה (ה'תקמ"ה) — ואולי זו השנה שבה מצא הרב יחיאל את האיגרת — ולאחר מכן: "ועליה כתוב בלשון הזה, בלשון הקודש, באותיות של זהב". תוכן הנבואה הוא: "בשנת 1820/1 (תקפ"א) יהיו מלחמות בין הגויים לבין הקיסר הרומי. בשנת 1829/30 (ת"ק"צ) יהיו מלחמות בין שלוש אומות, אפריקה, א[נ?]טוליה, צרפת. בשנת 1830/31 (תקצ"א), האפיפו הרב הרומי, כלומר האפיפיור...". הקטע נקטע בפתאומיות בנקודה זו.

רישום משפטי (מס' 10) בפנקס בית דין קראי בקהיר, מתוארך לפי הרישומים הסמוכים בפנקס לסביבות שנת 1560 לספירה. עניינו של הדיון הוא סכסוך סביב אובדן מחצית מטפחת זהב ש"נשרפה בביתם" של עבד אלמעטי בן ח'צ'ר אלפולאדי ובתו סת אלאהל (אלנצף אלמנדיל אלדהב אלדי חרק פי ביתהם). אסתר בת צדקה הכהן מופיעה בפני בית הדין כדי לתבוע את המגיע לה בקשר לאובדן מטפחת הזהב. בעקבות זאת נשבעים עבד אלמעטי וסת אלאהל על עשרת הדיברות (חלפו עלי אלעשר דברות) שלא "אכ.נוהא את המטפחת, ולא דבר כיוצא בה העשוי מכסף, זהב, נחושת או כל חומר טוב אחר" — כאשר אופן איותו של הפועל המרכזי בשבועה אינו ברור. האות החסרה נראית כשילוב של א, ד ו/או ת שנכתבו זו על גבי זו כתיקון של הסופר.

רישום משפטי (מס' 52) בפנקס בית דין קראי בקהיר (בדף 18r), מיום ג' בתשרי ה'שכ"ג (1562). הרישום עוסק בהסדר חוב ושטר שחרור בין בני משפחת פיירוז בקהיר: יצחק בן עבד אלרחים פיירוז, שייח' אליהוד (ראש היהודים); שלמה בן נתנאל פיירוז, הדיין; ודודם יוסף פיירוז. שני הראשונים הם בני דודים מצד האב, ואבותיהם נשאו תפקידים ציבוריים בקהילה. סכום הכסף שבמוקד המסמך הוא 50 מטבעות זהב קפריסאיים (כמסין דהב קבארצה) שיצחק הלווה לבן דודו נתנאל, וזה האחרון העביר את הכסף לדודם יוסף לצורך רכישת פנינים. המטבעות הנזכרים בפרוטוקול בית הדין היו ככל הנראה מטבע ונציאני, שכן קפריסין הייתה תחת שלטון הרפובליקה הוונציאנית עד הכיבוש העות'מאני בשנים 1570–1573.

מכתב עסקי בערבית-יהודית. תיארוך: ככל הנראה המאה ה-12. ייתכן שכתב היד מוכר. עוסק במסחר בפלפל, עץ ברזיל, זעפרן (זרנבא), דם התנין (קאטר), בקבוק חמציץ (בטה אלחמאץ') ופריטים נוספים. מוזכרים גם הזכאת (כאן אולי במשמעות מכס), אדם שמת בביירות, אדם שעובד כצורף זהב במצודת הסולטאן, רכישת שפחה ('שתיובא מ-[...]'), אמירים שונים, הקאדי ג'עפר, ואדם המכונה רק "המקולל" (אלארור). מתחת למכתב בצד ה-verso מופיעות מספר שורות נוספות בערבית-יהודית, בכתב יד שונה, ככל הנראה חשבונות עסקיים שנוספו מאוחר יותר (בקית אלחסאב אלדי ענדכם פי אלאוראק...). כמו כן ניתן לראות שרידים של כמה מילים בכתב ערבי, ככל הנראה מכתובת המען של המכתב. ראוי לבחינה נוספת.

שטר אירוסין קראי. מיקום: קהיר. מתוארך ליום ראשון, כ' בסיוון ה'תמ"ח (1688 לסה"נ). החתן: ישועה בן אברהם החכם הרופא בן אהרן הרופא החכם. הכלה: אסתר בת יעקב בן דוד החזן, בתולה. עיקר הכתובה: 50 כספים + טבעת זהב + 1,760 מאידי כסף גדולים ("חצאים גדולים"). מוקדם: 200 מאידי גדולים. מאוחר: 1,000 מאידי גדולים. שלוחה של הכלה: ככל הנראה בן-דודו של אביה, אהרן (אך הדבר אינו ברור לחלוטין). בין התנאים מתחייב החתן שלא יעזוב את פוסטאט/קהיר במשך עשרים שנה, "כגון לדמשק או לאיסטנבול", אלא רק לירושלים. כמו כן יהיה עליו לשלם לה 15 כספים אם יכה אותה אי-פעם בעשרים השנים הראשונות לנישואיהם. עדים: ברוך הרופא; יוסף הרופא; שמואל המלמד; משה החזן.

רקטו: שטר אירוסין קראי. מתוארך ליום ראשון, ד' חשון ה'תפ"ח לבריאת העולם = ב'ל"ט למניין השטרות (סלאוקי), הוא שנת 1727 לספירה. המקום: קהיר. החתן: נחום הלוי בן יוסף בן רחמים. הכלה: מרחבא בת יעקב הלוי בן דניאל הרופא, בתולה. עיקר כתובה: 50 חתיכות כסף + חותם זהב + 1,000 מעדין רגילים + 70 מעדין גדולים. מוקדם: 200 מעדין גדולים. מאוחר: 800 מעדין. שלוח הכלה: אביה. בהמשך מפורטים התנאים. עדים: ישועה סופר; אהרן כהן המכונה עאמّי; משה רופא המכונה צעיר. בתחתית מופיעה הערה שעשויה לרמוז כי הביאה (הנישואין בפועל) תתקיים בשנת ה'תצ"ג (חמש שנים מאוחר יותר). ורסו: מסמכים משפטיים נוספים; ממתינים לבדיקה.

רשומה משפטית (מס' 35) בפנקס בית דין רבני בקהיר. בעברית. מיקום: קהיר. מתוארכת לב' בניסן ה'תמ"ג, היינו 1683 לספירה. (מסמך מס' 35) הסכם תשלום צדקה לטובת היתומות סניורה ופרלה, בנותיו הקטנות של המנוח יצחק חזק. אדם בשם רחמים בן אלעזר נקיב מתחייב לתרום ליתומות 28 שריפי זהב עות'מאניים באמצעות עמנואל המכונה קונפראדו מונייס (שככל הנראה משמש כאפוטרופוס של הנערות הצעירות). רחמים מסכים לשלם 2 שריפי בחודש, אחד בכל חמישה־עשר יום. אלא אם כן היו שני אנשים שנפטרו לאחרונה בקהיר ושמם אלעזר נקיב (שם משפחה לא נפוץ), סביר להניח שרחמים היה אחיה של חביבה, אלמנת משה ג'ואני, בתו של אלעזר נקיב.

רישום משפטי (מס' 59) מתוך פנקס בית דין רבני בקהיר. בעברית. מיקום: קהיר. מתוארך ל-1 בתמוז ה'תמ"ג, היינו 1683 לסה"נ. (מסמך מס' 59) הסכם אירוסין בין החתן המיועד והכלה המיועדת: מירה בת יעקב בן-אלחדב (אלמנתו של שלמה ריוס) ואברהם בן יצחק די ליאון. מירה מופיעה ברישומים קודמים באותו פנקס בית דין: מסמכים מס' 25 ומס' 40. מתחת להסכם האירוסין של בני הזוג נכללת רשימת נדוניה עשירה ומפורטת, ובה פריטים כגון: טבעות ספיר, טבעות אודם, מגבות רקומות בחוטי זהב, בגד צמר אדום בצבע "אש" (במונח הטורקי-עות'מאני: "ateşi"), שמיכה עם ברוקאד, ופריטים רבים נוספים.

רישום משפטי (מס' 49) בפנקס בית דין רבני בקהיר (בדף 13v). בעברית. מיקום: קהיר. מתוארך ג' סיוון ה'תמ"ג, היינו 1683 לספירה. (מסמך מס' 49) כתובה מקוצרת של הכלה והחתן רחל בת יהושע בן-עמרם ויעקב בן נסים עמנן המכונה מורינו/מורנו. לא ברור אם הכינוי מורינו נועד לציין את השם הספרדי "מורנו" או את התואר העברי המכובד "מורנו" (מורה רבנו). השווי הכולל של הכתובה הוא 36,000 מעדין. ברישום נכללת רשימת נדוניה המונה בין השאר: כובע תרבוש רקום בזהב, מטפחת ראש רקומה בזהב, מגבות, אפיריון למיטה, בגד צמר בצבע לימון, טבעות זהב, ופריטים רבים נוספים.

מסמך ירושה קראי. נכתב ביום ראשון, ט"ו בטבת ה'תצ"ו לבריאת העולם (1735 לסה"נ). המיקום הוא ככל הנראה קהיר, בביתו של אליהו הרופא בן אלישע רופא, בנוכחותם של יהודה בן שמואל רופא, אהרן הכהן המכונה שאמי, ושמואל הלוי גבי בן איליא הלוי, וכן בנוכחות ה'קהל'. המסמך מפרט העברה של 23 מטבעות זהב מסוג צ'ינזירלי (cinzirli) ו-35 מדין מתוך הירושה של המנוח משה רופא. חתומים עליו: הסופר ישועה (שם המשפחה הושמט), אברהם פיירוז, שלמה הלוי המכונה כרסי, אליהו בן אלישע הרופא, יצחק הלוי המכונה קייס, סעדיה הלוי המכונה קיים, ואהרן הכהן המכונה שאמי.

הסכם שותפות עסקית (עסקא) לחודש אחד, מיום א' באב ה'תקע"ה (1815), שנערך בקהיר (מצרים). הצדדים הם ח'ליפה בן חיים נג'אר וחביבה בת חיים יוסף. הסכום המושקע הוא 27,000 מ[עות] כ[סף]. ח'ליפה משאיר בידי חביבה כמה פריטי זהב יקרי-ערך כעירבון להשקעה. הסופר יעקב הכהן חתם (אולי בחיפזון יתר) בחתימה קליגרפית שיצאה רשלנית. יעקב הכהן מציין גם כי ח'ליפה נג'אר הסמיכוֹ לחתום בשמו ("לי צוה המתעסק הנ׳׳ז הר׳ כליפה נגאר לחתום כעדו"), ועל כן הוא חותם גם באמצע המסמך, במקום שבו נוהגים לחתום בעלי הדין עצמם. חתימת העד הנוסף היא של אליהו שלום.

רישום משפטי (מס' 102) בפנקס בית דין קראי בקהיר, מתוארך לי"ט בכסלו ה'שכ"ו (1565). הסכם אירוסין בין החתן המיועד צדקה בן עבד אלדאים הלוי אלקדסי לבין הכלה פרג' בת אברהם בן דוד הלוי. תשלומי הנישואין מצד החתן הם: 50 דרהם + 30 [אשרפי זהב] + 25 אשרפי זהב 'ג'דד'. בנוסף לסעיף המונוגמיה, תנאי האירוסין כוללים גם קנס כספי של אשרפי זהב אחד שעל צדקה לשלם לפרג' אם יכה או יקלל אותה אי-פעם. צדקה מתחייב להעביר את תשלומי הנישואין בראש השנה (א' בתשרי ה'שכ"ז), ומועד החתונה נקבע לראש השנה שלאחריו (א' בתשרי ה'שכ"ח).

שטר אירוסין קראי. מיקום: קהיר. תאריך: יום שני ט' שבט ה'תק"ל = 1770 לספירה. החתן: חיים ב' אליהו הרופא ב' אלישע הרופא; הכלה: רחל בת אהרון הכהן ב' נחום כהן (בתולה). מהר: 50 כסף + טבעת זהב + 4050 מדין גדולים. מוקדם: 200 מדין גדולים. מאוחר: 1000 מדין גדולים. נציג הכלה: שלמה הכהן ב' אלעזר הכהן ב' אהרון הכהן (בן דוד אביה). בין התנאים: הבעל לא ימנע מאשתו לבקר בבתי בני משפחתה. עדים: שלמה כהן ב' אהרון כהן המכונה כנזי דמשקי; אלישע צעיר ב' ישועה; יהודה נקאש; ישועה מענאני; ואליהו ב' משה רופא המכונה צעיר.

רישום משפטי (מס' 104) בפנקס בית דין קראי בקהיר (בדף 35r של כתב היד). מתוארך לפי הרישום הקודם לחודש טבת ה'שכ"ו (1565). הודאת חוב בין סלימאן בן שמואל שֻׁקיר לבין עבד אלואחד בן יהודה אלחכים על סך 10.5 דינרי זהב (ג'ֻדַד), שהובטחו בערבותו של אחד אחמד בן זכרי (או בן-זכרי) בהליך משפטי נפרד שהתקיים בפני קאדי ("קדאם קאצי"). מוזכרת מלאכה כלשהי הכרוכה בקאדי ("פי אלשֻׁגל אלקאצי"), אולי שכר טרחה הקשור לשימוש בבית דין עות'מאני של קאדי(?). באותו הקשר, מילות מפתח מסוימות אינן ברורות ודורשות עיון נוסף.

recto: רישום בית דין מאדר ב' שנת ה'של"ד לבריאת העולם. מעורבים בו יוסף בן יהודה אלנקאש ואולי אמו הזקנה. הוא טוען שאין ביכולתו עוד לכלכל שני בתים, ועל כן עליה לעבור להתגורר אצלו. לאחר מכן מוזכרת אישה בשם חביבה בת צדקה אלחואש, ואחת הנשים מסכימה למזונות בסך שני מעדים (נצפין) בכל שבוע. verso: רישום בית דין חלקי בעניין סכסוך על חפצים שנשמרו בתיבה. מתוארך ליום חמישי, כ' בסיון ה'של"ה לבריאת העולם = 29 במאי 1575. מוזכרים 19 מטבעות זהב, שמהם (אולי מחצית?) "אשרפי קרונא" ומחציתם "אשרפי דהב גדיד".

רישום משפטי (#56) בפנקס בית דין רבני בקהיר (בדף 15r של כתב היד). בעברית. מקום: קהיר. מתוארך לכ"ט בסיוון ה'תמ"ג, היינו 1683 לספירה. (מסמך #56) אישור על תשלומים שביצע חגי דלאמאר לחיא שלום. דלאמאר מחזיק בייפוי כוח מטעם רחל אלמנת יעקב ישראל, והוא מבצע את התשלומים בשמה בקשר לחובות שנותרו לאחר מות בעלה המנוח. לאחר קבלת התשלומים, חיא מחזיר את הפריטים שלקח כמשכון לחוב: שרשרת זהב (קאדינא זהב) וחמישה סאיוס (חמשה שאיוש), סוג של גלימה מקושטת. שני המונחים מקורם בלאדינו, האחרון שאילה מיוונית.

רישום משפטי (#75) בפנקס בית דין קראי בקהיר. מתוארך לי"ח בסיוון ה'שכ"ה (1565). הסכם שותפות בין שני צורפי זהב: מוסא בן עבד אלבאקי הלוי ורצ'י בן שמואל ברכה. השותפים מסכימים על הסדר של חלוקת רווחים למשך שנתיים ועל התנאים לניהול חנות משותפת. בשורה 11 מוזכר ככל הנראה "אלתראב" (אבק) — ייתכן שמדובר באבק זהב, אך אין במקור ציון מפורש שמדובר במתכת יקרה. השותפים מקבלים על עצמם את תנאי ההסכם בנוכחות אבותיהם של שניהם. למסמך נוסף באותו פנקס בית דין הקשור גם הוא למלאכת הצורפות, ראו רישום #65.

רישום משפטי (מס' 51) בפנקס בית דין רבני בקהיר. בעברית. מיקום: קהיר. מתוארך ג' בסיון ה'תמ"ג, היינו 1683 לסה"נ. (מסמך מס' 51) שותפות עסקית להשקעה בין אברהם משמי לבין נג'מה אלמנת אברהם אורג'ה. נג'מה משקיעה אצל אברהם סכום של 3,000 מדין למטרה שאינה מפורטת; הכספים נמסרו לידי אברהם באמצעות אדם בשם אלעזר סכנדרי. אברהם משעבד שני פריטים כערובה, אשר יימכרו במקרה שלא יעמוד בתנאי ההשקעה: קומקום קפה מעוטר ב"רקמת זהב (עלים)" (פנג'אן גרכש זהב) ושרשרת/ענק זהב לצוואר (מזנק דהב).

רישום משפטי (מס' 6). הסדר גירושין. מתוארך ליום שני, כ' בסיוון א'תס"ז למניין השטרות. אבו סעד אלזיאת בן ח'ליל מצהיר, בפעולתו כשליחה של אחותו סת אלפח'ר, כי קיבל את נדונייתה בשווי 21.5 דינרים מבעלה העתיד להתגרש ממנה, הִבָּה, למעט הצמיד הזהב ה"תפוח" בשווי 10 דינרים (אלחדידה אלד'הב אלמנפוח'). תוספת הכתובה המאוחרת עומדת על 30 דינרים, ובסך הכול ימסור לה הִבָּה ערך כולל של 51.5 דינרים בנוסף לגט. עדים: מבורך בן נתן; נתן בן משה. (חלק מהמידע מבוסס על רשימותיו של גויטיין.)

רישום משפטי (מס' 2) בפנקס בית דין קראי בקהיר. הסכם בין בני הזוג מהג'ה בת שמואל המכונה אל-סירג'אני ובעלה אהרן בן אליהו יקין. מתוארך ל-14 באייר ה'שכ"א (1561). אותו זוג שהופיע ברישום הקודם בפנקס (PGPID 41023) מתייצב שוב בפני בית הדין כדי לערוך הסכם בנוגע לחובותיו הקודמים של הבעל ולנסיעתו לירושלים ולדמשק. חלק מההסכם נסב על כך שאהרן מעניק למהג'ה בעלות על "מטפחת סינית שיש בה שמונה עשר מת'קאל של זהב" [כ-76.5 גרם] (אלבכנק אלציני אלד'י פיה ת'מאניה עשר מתקאל אלד'הב).

הודאת חוב קראית בערבית-יהודית, מיום ט' בכסלו ה'תקט"ז (1755). המסמך נכתב בביתו של שלמה ב"ר אהרן כהן המכונה שאמי (ככל הנראה בקהיר, על פי זהות הסופר). סעדיה ב"ר אלעזר לוי המכונה קיים מודה בחוב של 30 פינדקלי זהב למשה ב"ר [שם פרטי הושמט] המכונה צדקה. הסכום אמור להיפרע בתשלומים חודשיים. סופר המסמך הוא אליהו רופא המכונה צעיר. בצד האחורי: חשבונות המפרטים תשלומים חודשיים בפינדקלי זהב, אפשר שהם קשורים לעבר הראשון של המסמך, אך מוזכרים בהם שמות אחרים, כגון יוסף לוי.

הסכם שידוכין. החתן: יוסף בן יהודה מנחם. הכלה: אסתיתא בת דוד הכהן. המטבע המוזכר בשטר הוא דוקטים ונציאניים (פרחים זהב בנאדקה). המקום: פוסטאט/קהיר. תאריך: י"ב בחשון ש[ל]"ל (יקיר) לבריאת העולם, כלומר אוקטובר 1569. החתונה נקבעה להתקיים בחג השבועות הקרוב (20 במאי 1570), כך שתקופת האירוסין צפויה להימשך כשישה חודשים. בני הזוג יתגוררו בבית אביה של הכלה במשך השנתיים הראשונות לנישואיהם, ודוד אבי הכלה מתחייב שלא לגבות מהם דמי שכירות לאורך תקופת שהותם בביתו.

רישום משפטי (מס' 24) בפנקס בית דין קראי בקהיר. מתוארך לה' בטבת [שנת ה'שכ"א] לבריאת העולם (1560 לסה"נ), כאשר השנה משתמעת מן הציון "סנה תארי׳" שהשתמש בו הסופר על סמך רישומים סמוכים. מסמך זה הוא הודאה בחוב בין עבד אל-באקי בן משה הלוי לבין עבד אל-רחים הכהן בן אברהם [הכהן], המכונה שֻׁקַיר. עבד אל-באקי חייב סכום של 25 דינרי זהב אשרפי ג'דיד, ומתחייב לפרוע את החוב בתשלומים חודשיים. במידת הצורך, שלושת בניו ערבים אף הם להחזר החוב: משה, פרג'אללה וראובן.

הודאת חוב והסכם שותפות לצורפות מקהילה קראית. מתוארך ליום ראשון, ט"ז בשבט ה'תט"ו (1655). סלימאן בן שמואל לוי דרויש מודה בחוב של 200 נצף פצ'ה (חצאי כסף) לצמח בן אפרים ברכה. בנוסף, השניים כורתים ביניהם "עקד שרך" — חוזה שותפות — לפעילות בשוק הצורפים, העוסקת במכירת כסף, חוטי כסף וזהב (קצב) וכיוצא באלה, כלשון המקור: "חצל בינהם עקד שרך פי סוק אלצאג'ה פי תסויק אלפצ'ה ואלקצב וג'יר דלך". שוק הצורפים בקהיר היה ידוע מקומית באותו שם ("סוק אלצאג'ה").

הסכם אירוסין קראי בין משה בן יוסף פיירוז המכונה רווח לבין אסתר בת דוד בן אברהם פיירוז המכונה רווח, מיום שני, ט"ו בסיוון ה'תקי"ג (1753). מקום עריכת ההסכם: ביתו של אבי הכלה בקהיר. ייתכן שהכלה והחתן הם בני דודים מצד האב, אך בהיעדר שמותיהם המלאים לא ניתן לאשר באופן ברור את הקשר המשפחתי ביניהם. החתן תורם סכום של 33 מחבוב זהב כתשלום נדוניה, ומקבל מדוד פיירוז פריטים חומריים מן הנדוניה, ובהם: כובע תרבוש, שמיכה, מזרן ופריטים נוספים מתכולת השידה.

רישום משפטי (מס' 57) בפנקס בית דין קראי בקהיר. ללא תאריך, אך ככל הנראה נכתב באדר א' ה'שכ"ג, על סמך שני הרישומים הקודמים והחודש המוזכר כמועד תחילת ההחזר. אותו אדם המופיע בשני הרישומים הקודמים (55–56), שמעון בן יעקב הלוי הסומך אלקֻדסי, מודה בחוב של חמישה מטבעות זהב קפריסאיים לגיסתו עִמאמה, בתו של יהודה הרופא הדיין ואשתו של שמואל הלוי. החוב הוא הלוואה ללא ריבית (קרצ'א חסנה מן גיר רבח), ושמעון מתחייב לפרוע אותה לגיסתו בתשלומים חודשיים.

רקטו: מכתב בערבית-יהודית הממוען לאחותו של הכותב, סבקייא (סבקייא). הכותב הוא ככל הנראה אחד משלושת האחים המוזכרים במסמך המשפטי שעל הוורסו — ג'נטיל, אליהו או יעקב. במהלך המכתב מזכיר הכותב את הקשר של אחותו עם צפניה בן ____[?] אלקרא (הקראי), ואת תשלום ארבעת הג'ינזירלי זהב ששילם האחרון (מטבעות שנטבעו לאחר 1707 לסה"נ). תיארוך המכתב ניתן לשחזור בקירוב לכסלו ה'תפ"ח, שכן ייתכן שנשלח יחד עם המסמך המשפטי שעל גבי הוורסו.

רשומה משפטית (#72) בפנקס בית דין קראי בקהיר (על דפים 23v-24r של ייבר.-ערב. א 328). תיארוך: סוף כסלו ה'שכ"ד (1563 לספה"נ). הודאת חוב ממושכת בה מנצור בן עבדאללה בן חסן אל-שאמי, הידוע כאל-רומי, מסכים להחזיר סכום של 65 אשרפי זהב ליהודה בן יוסף בן הארון הרופא בתשלומים חודשיים. יהודה מעביר לאחר מכן את תביעתו לחוב זה לשני בניו אברהם ועבד אל-וחיד. מקצועו של מנצור מפורט בשורות הפתיחה כ'אורג צמר' (אלנסאג' פי אלצוף).

שטר אירוסין קראי. מיקום: קהיר. תאריך: יום שני י"ד כסלו ה'תקכ"ז = 1766 לספירה. החתן: משה ב' יוסף ב' אהרון; הכלה: מרים בת יעקב ב' משה מלמד (לא בתולה). מהר: 25 כסף + טבעת זהב + 1775 מדין גדולים. מוקדם: 100 מדין גדולים. מאוחר: 400 מדין גדולים. נציג הכלה: אביה. החתן מתחייב שלא לשאת אישה נוספת ב-10 שנים הראשונות (אם תלד) או ב-5 שנים (אם לא תלד). עדים: אליהו ב' משה רופא המכונה צעיר; משה פיירוז; יפת פיירוז.

רישום משפטי (מס' 95) בפנקס בית דין קראי בקהיר. הרשומה מתוארכת לאותו יום של הרשומה הקודמת: י"ג בניסן ה'שכ"ו (1566 לסה"נ). מדובר בהודאת חוב בין שמואל הדיין ב"ר שלמה לבין שמואל ב"ר יעקב הלוי אלסומך, שבה האחרון מתחייב לפרוע הלוואה בסך 37 ג'דיד זהב. שמואל הדיין הוא אחד הדיינים היושבים בדין ברבות מרשומות הפנקס, והוא מופיע גם כצד ברשומה הקודמת מס' 94, שבה בן משפחה מתחייב להחזיר לו סכום כסף שהלווה.

שטר פירעון חוב קראי, מתוארך ל-30 בשבט ה'תקצ"ד (1734). המסמך נרשם בביתם של האחים אליהו וישועה הרופא, המכונים קֻדְסִי (בני אלישע רופא). ייתכן שהאחרון הוא שערך את המסמך, אם כי החתימה אינה כוללת שם משפחה ודאי. בעסקה זו מצהיר אברהם המכונה שבתי בן אליהו הרופא, המכונה צעיר, כי קיבל את התשלום מאליהו בן משה הרופא, המכונה צעיר. התשלום בוצע במטבעות זהב עות'מאניים מסוג פִנְדִקְלִי וצִ'נְזִ'רְלִי.

רשומה משפטית (#103) בפנקס בית דין קראי בקהיר (על דפים 34v-35r של ייבר.-ערב. א 328). מתאריך טבת ה'שכ"ו (1565 לספה"נ). אסתיטה בת דוד הלוי, יהודייה קראית, מכירה בחוב שטרם שולם למרדכי בן יצחק רביב, יהודי רבני. אסתיטה הסכימה בעבר לתשלומים חודשיים לכיסוי חוב כולל של 7 ג'דיד זהב, אך לא שילמה באופן עקבי. מרדכי משחרר אותה מחלק מהחוב אך הם מסכימים שתמשיך לשלם לכיסוי סכום נותר של 3 ג'דיד זהב.

רישום משפטי (מס' 6) בפנקס בית דין קראי בקהיר (בדף 3v). מתוארך לכ"ז בסיון [ה'ש"ך] (1560). הסופר כתב את השנה רק במילה "תאריכו", ומכאן שהשנה זהה לזו של הרישום הקודם, שאף הוא נכתב בחודש סיון. פצ'ל-אלעזיז בת יעקב אל-איסכרדאני(!), יהודייה קראית, משחררת את יעקב אל-יקים, יהודי רבני, מחוב קודם של 8 מטבעות זהב שהשיב לה במלואו. שם משפחתה של פצ'ל-אלעזיז הוא ככל הנראה שיבוש של אל-איסכנדראני.

שטר הלוואה קראי. מתוארך לליל ראשון, כ"ד בשבט ה'תצ"ט (1739). שמואל נין ישועה המכונה ברכה מאשר כי קיבל הלוואה מאברהם לוי המכונה היתי נין אהרן לוי המכונה רכס. סכום ההלוואה הוא 18 פינדיקלי זהב ו-5 זינג'ירלי זהב. הלווה יחזיר פינדיקלי אחד בחודש (עם פירוט נוסף של התנאים). העדים (המופיעים בגוף השטר, אך ללא חתימות): ישועה נין אלישע רופא; שמואל לוי גבי; נסים חזן המכונה ברכה; עובדיה צעיר.

יישוב סכסוך (ויתור הדדי) בין ברוך נשיא ב' אליעזר נשיא הקראי (מבני מקרא) לשבתי ב' מרדכי שבת הרבני (מבני משנה). מיקום: פוסטאט/קהיר. תאריך: יום שישי, ט' אדר ב' ה'ת"ד = 17 במרץ 1644 לספירה. ברוך מתואר כמולתזם לשעבר של 'אולם הזיקוק' (קאעת אל-תצפיה). שבתי לקח על עצמו מאוחר יותר את התפקיד ופרץ ביניהם סכסוך על כלי ברוך שנותרו מאחור, 'כגון אבק זהב ואבק כסף וג'נבאר(?) ושחתאת'.

רישום משפטי (מס' 94) בפנקס בית דין קראי בקהיר, מתוארך לי״ג בניסן ה׳שכ״ו (1566). הודאת חוב שבה יעיש הכהן בן עבד אלכרים אלמורדי מעיד כי הוא חייב לגיסו או חתנו שמואל הדיין סכום ניכר של זהב ג'דיד שקיבל ממנו כהלוואה (ללא ציון כמות מטבעות מדויקת). שמואל הדיין הוא אחד הדיינים היושבים בבית הדין ומופיע ברבים מהרישומים בפנקס זה, וכן מופיע כצד ברישום הבא (מס' 95).

מכתב עסקי מאת מוסא בן דאוד / משה בן דוד אללוי אלמצרי אל מבארכ/מבורך בן אברהם אבן צברא. הגוף כתוב באותיות ערביות, והכתובת בערבית-יהודית. תיארוך: בקירוב 1100 לספירה. המכתב עוסק במשלוחים של מטילי כסף, תכשיטי כסף וזהב. המסמך נערך הן על ידי צביח עודה (בעבודת הדוקטורט שלו) והן על ידי ורנר דים. המידע מבוסס בעיקרו על מהדורות אלו ועל כרטיסיות העבודה של גויטיין.

רשומה משפטית (#91) בפנקס בית דין קראי בקהיר (על דף 31r של ייבר.-ערב. א 328). מתאריך ז' שבט ה'שכ"ה (1565 לספה"נ). יישוב סכסוך זוגי בו יצחק בן אבו אל-פרג' אל-פולאדי מכיר בחוב של שני אשרפי זהב לאשתו צריפה בת יחיא אל-פירוזי. לאחר מכן יצחק מתחייב שלא להכות או לקלל את אשתו 10 שנים ולא לנסוע ל'מדינות רחוקות מחוץ לקהיר/מצרים' ללא הסכמת אשתו.

שריד ממסמך בערבית-יהודית. הטקסט כתוב בכתב יד מגושם וכולל ניסוחים משפטיים — ייתכן שמדובר בהעתק של מסמך מקורי. המסמך מתייחס לשחרור (איבראא); לתביעות; לערכאות של גוים (בתי דין מוסלמיים); למי ש"עוזר או תומך בשניהם"; ולכסף או זהב (או בראה . . . אלמטאלבאת . . . ובדיני גוים ומן יקבל . . . או ירפדהמא או יסעפהמא . . . מן פצה ודהב).

הסכם שידוכין בין נסים זרחיה למרים בת שלמה הלוי. מתוארך לשנת 1749 לספירה (כ"א בחשוון ה'תק"י), ברשיד. המטבע הנזכר במסמך הוא הזהוב מחבוב (זהובים מחבובים) — מטבע זהב. השידוכין נקבעו להימשך שנה אחת עד למועד החתונה. שני העדים החתומים על המסמך הם אהרן מיוחס ודוד טוויל. אבי הכלה מינה את משה ראובן לחתום בשמו כצד המסכים להסכם.

קטע ממכתב מסחרי בערבית-יהודית, ככל הנראה מהמאה ה-12. במכתב מוזכרים פריטים שונים, ובהם צמיד (סִוַאר) ופריט מזהב. הכותב מזכיר פגישה עם "הצעירים" (אל-צביאן); דבר-מה המלווה את הביזנטים הקריטים(?) (אל-רום אל-ח'ראא'ט); הגעה לקהיר; ותקווה לקחת דבר-מה בשבוע שלאחר מכן. צדו האחורי של הקטע נעשה בו שימוש משני לכתיבת פיוט עברי.

רשומה משפטית (#65) בפנקס בית דין קראי בקהיר (על דף 22r של ייבר.-ערב. א 328). מתאריך ט"ז תמוז ה'שכ"ד (1564 לספה"נ). עבד אל-רחמאן בן ח'יד'ר אל-פולאדי ומשה בן עבד אל-באקי הלוי מעידים שקיבלו שלושה אשרפי זהב (מטבעות) מאברהם בן דוד הלוי כתשלום עבור הצטרפותו לשותפותם בניהול חנות צורפות.

שטר אירוסין קראי. מיקום: קהיר. תאריך: יום שני כ"ג טבת ה'תי"ד = 1654 לספירה. החתן: יוסף הכהן ב' אברהם ב' יוסף; הכלה: בדרה בת שמואל הלוי ב' אברהם הלוי המלמד (בתולה). מהר: 50 כסף + טבעת זהב + 1500 מדין + 60 מדין גדולים. מוקדם: 200 מדין גדולים. מאוחר: 800 מדין גדולים. שאר הקטע חסר.

רשומה משפטית (#43) בפנקס בית דין קראי בקהיר (דף 15ב של ייבר-ערב. I 328). מתוארך ל-20 באייר ה'שכ'ג (1563 לספירה). הסדר חוב בין אחיין, פרג'אללה בן עבד אל-באקי הלוי, לדודו מצד האם אברהם בן דוד הלוי. החובות הקודמים קשורים ל'אבק זהב' (אלתראב אלצאגה), הנשענים על המונח המקצועי לצורפות

רשומה משפטית (#56) בפנקס בית דין קראי בקהיר (דפים 19ב-20א של ייבר-ערב. I 328). מתוארך ל-5 בשבט ה'שכ'ג (1562 לספירה). שמעון בן יעקוב הלוי הסומך אל-קודסי מוותר (גלק) על סכום של 60 אשרפי זהב לשמואל הלוי בקשר לשותפות שהייתה לשמואל עם אחיו עבד אל-ג'פאר. שמואל נשבע שבועה על התורה

שטר אירוסין קראי. מיקום: קהיר. תאריך: יום שני י"ט חשון ה'תקצ"א = 1830 לספירה. החתן: אברהם ב' יוסף ב' שלמה; הכלה: מסעודה בת יצחק ב' שמואל (בתולה). מהר: 50 כסף + טבעת זהב + 8240 מדין גדולים. 'הוסאפה': 8,240 מדין גדולים. מוקדם: 200 מדין גדולים. מאוחר: 800 מדין גדולים.

רשומה משפטית (#97) בפנקס בית דין קראי בקהיר (על דף 32v של ייבר.-ערב. א 328). מתאריך כ"ד סיוון ה'שכ"ו (1566 לספה"נ). הודאת חוב חלקית בין משה בן עבד אל-באקי הלוי ופרג'אללה בן עבד אל-רחים שוקיר, בה משה מתחייב להחזיר לפרג'אללה סכום של 8 ג'דיד זהב בתוך שלושה עשר חודשים.

רשומה משפטית (#3) בפנקס בית דין קראי בקהיר (דף 2א של ייבר-ערב. I 328). מתוארך ל-3 בסיון ה'ש'כ (1560 לספירה). הכרה בחוב שבה עבד אל-באקי בן משה הלוי, יהודי קראי, מופיע בפני בית הדין בעניין סכום מטבעות זהב אשרפי שהוא חייב לאברהם בן נסים אל-ענקארי, יהודי רבני

רשומה משפטית (#28) בפנקס בית דין קראי בקהיר (דפים 10ב-11א של ייבר-ערב. I 328). מתוארך לאייר [ה'שכ'ב] (1562 לספירה). עבד אל-לטיף בן משה אל-מגרבי נשבע שיחדל להתקוטט עם כל אחד מבני הקהילה הקראית למשך 10 חודשים. קנס קהילתי של אשרפי זהב מוזכר אם יפר את שבועתו

מכתב הנוגע לשליחת זהב מקהילת בלביס, אשר יועבר בירושלים אל "בית הכנסת של התימני" ואל "הרבנים". מתוארך: כ"ב בסיוון ד'תת"ק + קע"ד = ד'תתקע"ד לבריאת העולם = 1 ביוני 1214 לסה"נ. השוליים והצד האחורי מלאים בחשבונות הכתובים בכתב ערבי ובספרות יווניות/קופטיות.

רשומה משפטית (#40) בפנקס בית דין קראי בקהיר (דפים 14ב-15א של ייבר-ערב. I 328). מתוארך ל-20 באייר 1873 לספירה הסלוקית/ה'שכ'ג (1562 לספירה). פרג'אללה בן עבדה אל-באקי הלוי מודה בחוב של מטבעות זהב ג'דיד לדודו מצד האם אברהם בן דוד הלוי

מסמך לא מזוהה או טקסט ספרותי בתערובת של יהודית-ערבית ועברית. מזכיר חשבון והבאת זהב לדאר אל-[...]. קטעים: 'אדם בעולם... חשבון שנחשב... מא יורד אלי דאר... מן הזהב אלי דאר אלצ...'.

מכתב בעברית המזכיר את אברהם ב. עלון, 20 מטבעות זהב, פיקדון ותביעה משפטית. תיארוך: ייתכן שהוא מהמאה ה-11. סגנון גבוה, בחרוז חלקי, עם ביטויי מחמאה ברכות רבים לנמען/ים.

מסמך משפטי. מקום: קהיר. מתוארך: כ' באדר א' ה'תקנ'ט (1799 לספירה). אליהו צבי חבאך(?) מאשר השקעה של 2000 מדין ממאיר בן נעים, המקבל שרשרת זהב (מזנק דהב) כבטוחה.

מסמך משפטי. ביהודית-ערבית. תאריך: שני, ב' אדר 5497 = 1737 לספירה. עזרא ב' אליהו רופא פירוז מאשר חוב של 31 פונדוקלי זהב ליוסף לוי ב' נחום לוי. כנראה טיוטה.

חשבונות בערבית-יהודית. מאוחר. מטבעות: ג'דיד, קורונה (קרונה) - האחרונה כנראה אסקודו ספרדי שהוטבע מ-1535 לספירה ואילך, או אקסלנטה זהב שהוטבע מ-1497 לספירה.

אחד ממספר עותקים בגניזה של לוח השפה 'אש-שוזורו'ז-זהביה', ביהודית-ערבית עם תרגומים בין-שורתיים ליהודית-תורכית. זוהה על ידי מת'יו דאדלי ואלן אלבאום.

חשבון בכתב ערבי ובספרות יווניות/קופטיות. מאוחר. מוזכרים: פנינים (לואלוא), זהב (ד'הב) ושמות: אסחאק, סולימאן, עפיף ואבראהים.

חוזה הלוואה, אולי טיוטה, כנראה מהמאה ה-18 עד ה-19. יוסף פר[נסס?] והגבאי שמואל נעים מלווים 40 מחבובים זהב ליהודה [...].

מסמך ממלכתי, שברירי, בכתב ערבי. מזכיר מחיר, 90 חתיכות זהב, ו'מה שצפינו הוא צודק'. נעשה בו שימוש חוזר ברקטו לפיוט עברי.

קטע מכתב ביהודית-ערבית, מתייחס לחפץ מוזהב במשקל מסוים ולזהב, ומסתיים בביטויי כבוד ובקשת עזרה

שבר משפטי. בעברית. תאריך: ט"ו תשרי [...]5 לספירה הסלווקית. כולל פרג' ב' פדלאן ומטבעות זהב.

חשבונות בכתב ערבי. מוזכרים זהב, יום ראשון, עבדאללה אלצאיג'. דורש בדיקה.

מתכונים בערבית-יהודית. אלכימיים: 'זהב שלם אם ירצה ה''.