רמלה במסמכי הגניזה

מכתב מרב שלמה בן יהודה לאישיות בפוסטאט. התיארוך לפי גיל: בערך 1030. המכתב מתאר את ההשלכות של החרם שהוטל על הקראים בהר הזיתים בהושענא רבה בשנת 1029. הקראים דרשו שאלו שהכריזו על החרם, שהיו כעת כלואים בדמשק, "לא ייקראו עוד לעולם בתואר חבר ולא ישרתו את בית ישראל בכל ארץ ישראל, בשירות גדול או קטן, לא בענייני דין ולא בכל עניין אחר" (ציטוט ממסמך מקביל). בעקבות זאת התקיימה ישיבה בשוק ברמלה כדי לדון בדרישות הקראים; הגאון מספר כי ביקש "שהדבר ייפתר ללא תנאי [המוטל] לא לטובת הרבנים ולא נגדם". הקראים סירבו: "אדרבה, הם אמרו: 'הגיעה עתנו! זה היום שקיווינו לו, מצאנו ראינו!'" (איכה ב, טז). לאחר מכן הגאון פותח בהשמצה ארוכה כנגד זקני הקראים בירושלים — בנימה אינטימית יותר מאשר במכתביו העבריים הנבואיים: הם אינם יכולים להסכים על נקודה הלכתית אחת ("הם נחלקים זה על זה באסכולה משפטית, כל אחד מעצב לעצמו מד'הב משלו"), אך הם מאוחדים בשנאתם לרבנים. הוא רומז בלעג לסופרים קראים כדניאל אלקומסי, סלמון בן ירוחם ויפת בן עלי: "הם רואים את עצמם כ'שושנים' ואת כל האחרים כ'חוחים'; הם מחשיבים עצמם כ'משכילים', אך נחלקים ביניהם מי חכם". פרטים נוספים מאותה ישיבה פולמוסית חיה הם מרתקים לא פחות: הגאון מתלונן על חוסר הסולידריות שלהם, והקראים משיבים שהם אלו המשרתים את השלטון לטובת הקהל היהודי: "ראוי להם להתבייש. מי מאיתנו מחויב למאמיניו בדינים הרבים של ישראל שאינם כתובים, אנו או הם? אך כשמזכירים זאת לפניהם, מתביישים ואומרים: 'לא כך הוא. אם האל יתעלה נתן לנו מעמד גבוה בשירות השלטון [פי ח'דמת סלטאן], היה זה כדי שמאמינינו ישיגו את משאלותיהם על אחרים'". בתגובה הגאון מצטט בקצרה מקהלת (ז, טו–יח), כאזהרה מפני ייחוס הצלחה ארצית לחסד אלוהי: "[יש צדיק אבד בצדקו ויש רשע מאריך ברעתו. אל תהי צדיק הרבה ואל תתחכם יותר למה תשומם, אל תרשע הרבה ואל תהי סכל למה תמות בלא עתך.] טוב אשר תאחז בזה וגם מזה אל תנח את ידך". לאחר מכן הוא ממשיך להתלונן על חוסר הסולידריות של הקראים, תוך שהוא מציין שלמרות זאת הם ממשיכים להתחתן עם הרבנים: "הם תייגו אותנו במעמד של מי שתפילתו אינה מתקבלת לפני האל, אך אם בעיניהם אנו נראים כך, מדוע הם מולידים עמנו או נושאים מאיתנו לאישה?" הוא מתייחס להמשך הפרשה: הרבנים הצליחו לחסום את דרישות הקראים בתיווך פקידים פאטמיים: "'ברוך ה' אלהי אבותינו אשר נתן כזאת בלב' אדוננו 'המלך' [ע"פ עזרא ז, כז], יחיה לעד, ובלב אדוננו הווזיר, יושיעו האל, לדבר עלינו ולבקש את טובתנו, יתעלה שמו לנצח". כנראה הכוונה לצו של אלט'אהר אל מושל ארץ ישראל, אנושתכין אלדזברי, המורה לו שלא לנהוג במשוא פנים בטיפולו ב"שני הצדדים" — צו שניתן בעקבות עצומה מטעם סיעת הגאון. בהמשך הוא מתאר כיצד רבנים מסוימים בירושלים הפיצו שמועה לפיה הקראים שרפו בפורים שלוש דמויות רבניות בדחליל. הוא שולח את הזקנים אבו אלברכאת נתנאל הכהן ואבו עלי מחסן בן חוסיין למשימת בירור עובדות, ומתברר שסיפור הדחלילים הוא עלילה; אבו עלי מחסן בן חוסיין מייעץ לגאון "שאין לי מוצא מן ההשמצה הזאת אלא להכריז חרם על מי שעשה את הדבר שנאמר ועל מי שמפיץ דברי דיבה על דברים שלא היו ולא נבראו במטרה לסכן אנשים". הגאון נענה לעצה ומכריז חרם נוסף "ביום צום במג'לס בשוק היהודים" ברמלה, וקורא לחסידיו "שלא לנקום בהם (בקראים) על מה שעשו לנו". הקהל ענה: "הטל את החרם, הטל את החרם! הנה אנו סובלים קשות מן הדבר הנורא שהם (המוציאים דיבה) אמרו, אף שהדבר אירע בעל כורחנו. [הטל את החרם] שמא תצא נגדנו ראיה [חג'ה] [האומרת] שהדבר אירע בגללנו!" וכך עשה (בצד האחורי): "הטלנו את החרם וסיימנו [את העניין], אך זה הצער רבים מהם, מכיוון שידעו שהם אלו שגרמו לכך". (המידע מבוסס על מחקרה של רוסטו על הכפירה.) קיים גם עותק שרד של החלק הראשון של המכתב.

recto: מכתב מאת נתן בן אברהם, ובו הוא קורא לתומכיו להתייצב בירושלים לקראת חג הסוכות, מחשש שמחנהו לא יהיה מיוצג כראוי. במכתב מוזכר החבר אברהם בן שלא. תיארוך: קיץ 1039 לסה״נ. גיל מסכם את המכתב כך: אין זה מפתיע שנתן בן אברהם השתדל לגייס את חסידיו לקראת העלייה לרגל הקרובה, כפי שניתן לראות במכתב מפורש זה, המופנה ל"ידיד הישיבה" כלשהו, שזהותו ומיקומו אינם ידועים לנו. המכתב כולל בקשה לגייס כמה שיותר תומכים לעלייה לרגל. ישנם רמזים לכך שהעלייה לרגל וההתכנסות בהושענא רבה בהר הזיתים היו הצלחה (אם כי חולפת) עבור נתן בן אברהם. במכתב מהדהדים גם רגשות סוערים: נתן כותב שמכתביו של "הידיד" לא הגיעו אליו, והוא חושד שתומכיו של רב שלמה בן יהודה ("עדת חנף", איוב טו:לד) משיגים אותם בתחבולה. נתן בן אברהם מינה אנשים לתפקידים ציבוריים בקהילה והעניק תארים לחסידיו. כך, למשל, מבשר בן ישי מוזכר כ"ראש הקהילות" ומכונה גם "נאמן הישיבה". מבשר זה ביקר ברמלה וקיבל מנתן כתבים עבור חסידיו. כמו כן מינה נתן את אברהם בן שלא כחבר, והוא מסביר בפירוט עד כמה חשוב שיהיה "אדם מוסמך" בכל קהילה — כלומר, איש הנאמן לנתן. לדבריו, נחל הצלחה בולטת ברמלה. השלטונות נלחצו פן ייעתרו לדרישות תומכיו של רב שלמה בן יהודה: הם אף איימו על השליט המקומי שיפנו אל ה"משנה", הוא הוזיר. ה"שישי" (לא ברור מי החזיק בתפקיד זה באותה עת) עבר לצדו של נתן ואף הטיל חרם על אחד ממתנגדיו. נראה אפוא שאווירה אופטימית שררה במחנהו של נתן בן אברהם בקיץ ובסתיו 1039, ושידו הייתה על העליונה ברמלה. אין בידינו מידע על גיוס תומכים לרב שלמה בן יהודה לקראת חודש תשרי והעלייה לרגל, אך נראה שגם במחנהו נערכו הכנות נרחבות לקראת האירועים הקרבים.

מכתב מאת שמעון בן שאול בן ישראל הטולייטולי, מירושלים, אל אחותו בלוטה בטולדו. מתוארך בשורה האחרונה: חודש מרחשוון ד'תתי"ח לבריאת העולם, אוקטובר-נובמבר 1056. הכותב (רבני) מוסר חדשות משנתיים אחרונות על קראים ועל בני אנדלוסיה אחרים בירושלים, וכן ידיעות משפחתיות. הוא מביע את הצער שחש לשמע המגפה (وباء) והמהומות (تشويش) בסביבות טולדו. אחד הנושאים המרכזיים במכתב הוא מצב בריאותו של אביהם: "אבינו נמצא במצב שאיש לא היה מאחל אלא לאויביו. הוא נעשה משותק (مبطول), עיוור (أعمى), קהה־דעת (مدخول الذهن), וסובל הרבה (ممتحن). נושאי המכתב הזה יספרו לך עליו ועל הטיפול שלי בו. דבר אינו חסר לו, שכן הוא משורת היטב (مخدوم) ושמור (محفوظ). אינני סומך על אף אחד אחר שיתעסק בו. מיטתי צמודה למיטתו; אני קם כמה פעמים בכל לילה כדי לכסות אותו ולהפוך אותו, שכן הוא איננו מסוגל לעשות דבר מכל אלה לבדו (إذ لا يملك من نفسه شيء). יגמול לו האל יתעלה על סבלו." בהמשך המכתב מודיע שמעון לבלוטה שאינה צריכה לטרוח בשליחת הטורבן שביקשו, "כי, אוי לי, אין לו עוד יכולת לצאת מפתח הבית. נהג להתמיד (יש לקרוא وَاظَب במקום وَاذَاب) בעלייה להר הזיתים ולמקום בית המקדש כל עוד היה מסוגל וכל עוד היה בו [הכוח], יגמול לו האל." (תרגומו של גיל שונה משמעותית מכך.) נושא מרכזי שני במכתב הוא סיפורו של בן עירם הטולדאני, אברהים בן פדאנג', ואשתו, שהגיעו שנתיים קודם לכן לאחר שנפלו בשבי בביזנטיון ונפדו ברמלה. לניתוח מפורט של פרשתם — הכוללת חילופי השתייכות חוזרים ונשנים בין הקהילה הקראית לקהילה הרבנית, ותפקידו של הכותב בסיועו להם — ראו רוסטו, "Karaites Real and Imagined" (2007), עמ' 43–47.

מכתב מקהילת היהודים הרבניים ברמלה אל קהילת היהודים הרבניים בפוסטאט. תאריך משוער: בערך 1050 לסה"נ. כתוב בתערובת של עברית וערבית-יהודית, כאשר הכתובת על גב המכתב כתובה בכתב ערבי. המכתב דן בעניינים הבאים: (1) דברי שבח ותהילה לקהל פוסטאט (שורות r1–12); (2) דרישות שלום (r12–17); (3) אישור על קבלת המכתב שנשלח מקהל פוסטאט (r17–20); (4) התנצלות על קוצרו של המכתב הנוכחי (שלמרות זאת אורכו לפחות 50 שורות וחצי מטר), שכן הקהילה נתונה ברדיפות והאב בית דין מבוקש על ידי השלטון (r21–24); (5) דיווח על כך שכאשר רב דניאל בן עזריה עבר דרך רמלה בדרכו למצרים, הם חלקו לו כבוד, אך לא ידעו אז שדניאל ביקר קודם לכן בירושלים, ושם התפללו עליו הגאון שלמה בן יהודה ובנו אברהם הרביעי, והכריזו עליו כיורש המיועד לגאונות (r25–30); (6) משהגיע דניאל לרמלה, הוא "השתלט" על השוק ומינה מערבי כסגנו; פרצה מחלוקת בנוגע לשחיטה הכשרה, וקהילת רמלה החליטה להחרים את הבשר (r30–36); (7) משגיח כשרות חדש מונה, שהיה גרוע אף יותר, ורב דניאל בן עזריה הרחיב את כוחו (r37–47); כשהסכסוך החריף, דניאל ביקש מאבן עלון, יהודי בעל השפעה באשקלון, להתערב אצל האמיר כדי להדיח את יוסף אב בית דין ולהגלותו. האמיר ביקש את הסכמת הגאון לפני שיעשה זאת, ולכן דניאל כתב אל הגאון (שורה 50), שנתן את הסכמתו. לאחר מכן דרש האמיר אישור נוסף מאת... (כאן נקטע הקטע) (r47–54). אחד הפרטים החשובים החדשים העולים ממכתב זה הוא שכאשר רב דניאל בן עזריה עלה לגאונות בשנת 1051 לסה"נ, היה זה בדיוק על פי תכניתם של רב שלמה בן יהודה ותומכיו.

רשימה. שריד מרשימה הכוללת את שמותיהם של 51 בתי אב, ולפחות 15 מהם זהים לאלה המופיעים ברשימה אחרת (T-S 24.76). הפריטים הקריאים מתחלקים כך: 17 מקבלים 10 דרהם, ובסך הכול 85; 17 מקבלים 10 דרהם, בסך הכול 170; 9 מקבלים 15 דרהם, בסך הכול 135; 4 מקבלים 20 דרהם, בסך הכול 80; אחד מקבל 25 דרהם, בסך הכול 25; ואחד מקבל 30 דרהם, בסך הכול 30. בסיכומו של דבר 49 מקבלים יחד 525 דרהם. היחידה הבסיסית שהוקצתה לאדם בודד הייתה כנראה 5 דרהם, כפי שעולה מפריטים כגון "האיש מן מליג' ואמו – 10", "בת נסים ואמו – 10", "שתי הנשים מן רמלה – 10" (השוו לרשימות נוספות בעלות אופי דומה). בכמה מן הרשימות נכתב המספר 1 או 2 בצד הסכומים 10, 15, 20. אין סביר שמדובר בתוספת תשלום פשוטה (שכן אם כך היה הכותב היה משנה את הסכום 15 ל-16 או ל-17 בהתאמה), ועל כן יש להניח שלמספר זה הייתה משמעות אחרת. אילו השתמר הדף בשלמותו, באורך דומה לזה של הרשימה בת זמנו (T-S 24.76, אף היא שריד בלבד), ואילו היו הסכומים שבחלק האבוד מתחלקים בערך באותו האופן, הוצאת הקהילה על מפעל צדקה זה (ככל הנראה חלוקת מתנות לחג) הייתה מגעת לכ-1,500 דרהם. אפילו על פי הערך הנמוך ביותר של הדרהם בתקופה זו, סכום זה היה שווה לכ-37 דינרים – פי שניים מהסכום שהוצא על חלוקת לחם במשך חודש אחד על פי מסמך אחר. הרשימה מתוארכת לשנים 1020–1040 לפי גויטיין. מסמכים נוספים שנכתבו באותו כתב יד וערוכים באותו אופן: ENA NS 13.22 ENA NS 19.27a + ENA NS 19.27b Stras. 5138/24 T-S 20.112 T-S 24.76 T-S AS 153.213

מכתב מיעקב בן סלמאן אלחרירי, מאלכסנדריה, אל אמו ואביו בקירואן. התאריך המשוער: סביבות 1050. בכתובת המכתב מופיע שמו של אבי הכותב, סלמאן בן אברהים, ויעקב פונה אליו בסוף המכתב, אך את רוב המכתב הוא מקדיש לאמו. הכותב מביע את אכזבתו מן המגרבים שבמצרים, אשר לא סייעו לו כפי שציפה כאשר הגיע זה עתה לפוסטאט וחלה במשך חודש שלם. הוא החלים ועתה הוא בריא יותר מאי פעם. כששב אל אבו אלפרג' אבן עלאן, שהבטיח לו קודם לכן להעסיקו, מצא כי אבו אלפרג' איבד את אמו ואת אחותו, ו"היה טרוד מכדי לעסוק בי" (אשתע'ל עני). יעקב פתח בעסקיו בכוחות עצמו והחל לסחור בפשתן. הוא מתכנן להפליג צפונה, אולי לאלאד'קיה (תוכנית שאכן הגשים, כפי שעולה ממכתב שכתב מטריפולי וממכתב נוסף שכתב מרמלה). אך בינתיים הוא ממתין באלכסנדריה עד שיוודע לו דעת בני משפחתו על תוכנית זו, ויפעל לפי עצתם. בסוף המכתב מופיעה שורה תמוהה: "אבו יחיא שלום לו, בבריאות שלמה, וגם אצחאבנא (חברינו) בבריאות שלמה, ולא מת איש זולת אבו אלח'יר בן ברוך בתִנّיס" (verso, שורות 22–23) — דבר זה, יחד עם מחלתו של יעקב ועם מקרי המוות במשפחת אבו אלפרג', מרמז כי באותה עת השתוללה מגפה. ראו גם מכתב דומה מאוד שכתב יעקב באותו זמן ושלח אל אחותו.

מכתב מטוביה בן דניאל (עד למילים הראשונות של שורה 31) ומהגאון שלמה בן יהודה (מהמשך שורה 31, וכן שורה 30 שהוכנסה בין שורות 29 ל-31 בכתב זעיר), בשם הישיבה, מן הרמלה, בעניין מאסרו של "חברנו אשר נסמך בישיבתנו" (ככל הנראה רבי אפרים בן שמריה) ושחרורו לאחר מכן. תיארוך: סוף שנת 1024 לסה"נ (לפי גיל), אך הערכה זו עשויה להיות מוקדמת מדי בהתחשב בכך שטווח השנים המקובל לכהונתו של רב שלמה בן יהודה כגאון הוא 1025–1051 לסה"נ. בערך הקודם של PGP הופיעה גם הערכה של בערך 1030 לסה"נ, אך לא ברור על סמך מה (תאריך זה אינו מופיע בקטלוג CUDL). החבר ועמיתים אחדים מסיעתו הואשמו באשמות שווא, ככל הנראה על ידי יריביהם מתוך הקהילה הרבנית הש"אמית (השאמיה — יוצאי ארץ ישראל וסוריה) בפוסטאט. הודות להתערבותם של סהל, סעדיה ויוסף בן ישראל אלתֻסתרי, וכן אבו נצר דאוד הלוי בן אסחאק, הורה המושל לחקור בעניין ובסופו של דבר ביטל את ההאשמות. הגאון הנהיג ברמלה תפילות הודיה ובהן הוזכרו הן הח'ליפה והן המושל, וכן דאג לכך שיתקיימו תפילות דומות גם בירושלים. הוא קורא למנהיגי הקהילה הרבנית בפוסטאט לחתור לשלום. (המידע מבוסס על CUDL.) בצד ה-verso מופיע מכתב בכתב ערבי (לפי הקטלוג); ראו ערך נפרד.

מכתב מאת עלי המומחה בן אברהם, השוהה בירושלים, אל רבי אפרים בן שמריה בפוסטאט. כתוב בערבית-יהודית, ואילו הכתובת על גב המכתב בכתב ערבי. תיארוך: לפי גיל, סביבות 1045 לסה"נ; לפי גויטיין, בכל מקרה בין השנים 1042–1046 לסה"נ, שכן אין במכתב כל רמיזה לסכסוך עם נתן בן אברהם (שהסתיים בשנת 1042 לסה"נ), ורב דניאל בן עזריה טרם שב להתגורר בארץ ישראל (1045/46 לסה"נ). עלי מתלונן על העדר מענה למכתביו הקודמים וחוזר על בקשתו לקבל ידיעות אודות החזן מן העיר מוצול, אבו אלפרג', וכן על כל התפתחות הנוגעת לרב דניאל בן עזריה, ששהה באותה עת בפוסטאט. הוא מוסיף ומציין כי "הראשים" (היינו אליה ויוסף הכהנים, בניו של שלמה בן יהוסף הכהן, אשר כיהן כגאון במשך שישה חודשים בשנת 1025 לסה"נ) חפצים אף הם להתעדכן בידיעות בדבר אבו אלפרג' ודניאל. "האב" (היינו יוסף בן שלמה גאון, שהחזיק אז במשרת אב בית הדין) שוהה בירושלים במקום ברמלה (מקום מושבו הרגיל של אב בית הדין), משום שרכש חורבה בירושלים והוא עוסק בשיפוצה. אף שכתב היד של המכתב הוא של עלי בן אברהם, נראה שהוא כותב בשם אביו, אברהם בן שמואל השלישי, כפי שעולה מן הכתובת בערבית (בן השלישי).

מסמך משפטי (חלקו העליון בלבד) שבו יצחק בן אברהם (ככל הנראה אבן פראת') ממנה את אסד הידוע גם בשמו העברי יהודה בן משה כשליחו. יצחק נושא כאן את התואר "שר לעדה", ואביו אברהם מתואר כ"זקן הקהילות ברמלה". מ"א פרידמן טוען שהמסמך נכתב בצור במחצית השנייה של המאה ה-11, ככל הנראה לאחר הכיבוש הסלג'וקי של שנת 1073. פרידמן מזהה את יצחק זה כבנו של אברהם אבן פראת', בעוד שגיל חולק וסבור שיצחק היה דווקא אביו של אברהם אבן פראת' — זיהוי המחייב תיארוך מוקדם יותר. המסמך מזכיר את "בית דין הגדול", כלומר בית הדין של הישיבה הארץ-ישראלית, ולאחריו מופיע הצירוף הייחודי "שלשיפלת דלת יעקב". נורמן גולב פירש ביטוי זה כהתייחסות למקום בדלתא של הנילוס, אך פרידמן מראה שמסתבר יותר שמדובר בדרך פיוטית לתאר את מצבה השפל והמושפל של הישיבה עצמה באותן שנים, ואולי יש בכך רמיזה ליחזקאל י"ז:ו. המסמך נערך ונדון אצל פרידמן, "עוד על 'עיטור' חתימתו של ר' אליהו בן גאון במכתבו לאברהם שר העדה", תרביץ מ"ט (1980), עמ' 202–204.

מכתב מאת הגאון שלמה בן יהודה (כיהן בשנים 1025–1051), הנמצא ברמלה, אל בנו אבו אסחאק אברהם, השוהה בצור או בדמשק (שלמה אינו יודע באיזו מן הערים נמצא בנו, ולכן הוא דואג שהמכתב יגיע לאברהם בכל מקרה). בערבית-יהודית. תאריך: 27 ביוני 1033, לפי הערכת גיל. שלמה נסע מירושלים לרמלה כדי לראות את בתו, לאחר שילדה בן בלידה מוקדמת בחודש השביעי. בתחילה נראה היה שהתינוק ישרוד ("כאנת עלאמתה כ'יר"), אך הוא נפטר זמן קצר לאחר מכן (שו' 4–6). בתו של שלמה עודנה חולה וסובלת מקדחת לסירוגין (שו' 19, שם יש להבין כנראה את המילה "נובה" במשמעותה הטכנית של התקף תקופתי), אך כנראה אין סכנה ממשית במצבה, שכן שלמה מתכנן לשוב לירושלים בעוד יומיים. שלמה שלח קודם לכן שני מכתבים זהים בתוכנם: עותק אחד שלח לצור, על מנת שיועבר משם לדמשק, ועותק נוסף מסר לידי מוסלמי דמשקאי בפונדק של אבו מוסא ברמלה, אשר היה אמור להעבירו לר' משה החבר (שו' 6–10). חלק מן המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין וחלקו על גיל.

מכתב מאת הגאון שלמה בן יהודה, ככל הנראה מירושלים או מרמלה, אל רבי אפרים בן שמריה בפוסטאט. תיארוך: י״ג בכסלו [ד'תתג'] = 29 בנובמבר 1042, על פי הערכתו של גיל; ובאופן כללי יותר, סביב 1025–1051 לסה״נ, בהתאם לשנות כהונתו של רב שלמה בן יהודה כגאון. המכתב כתוב בעברית, ובכתובת על גבי המכתב נעשה שימוש בערבית. הוא נכתב זמן קצר לאחר יישוב הסכסוך הפוליטי עם נתן בן אברהם, שעד אותה עת כבר הורד מדרגתו ומונה לאב בית דין. רב שלמה בן יהודה מביע דאגה ממס שמוטל במצרים, לאחר ששמע כי נערך מפקד של העניים מתוך כוונה להחיל גם עליהם את חובת המס. הוא משבח בלשון נשגבת ומביע הכרת תודה אינסופית לחסד בן ישר התוסתרי על סיועו לקהילת הירושלמים, ובמיוחד על פתיחת בית הכנסת (לא ברור אם הכוונה לבית כנסת בירושלים או ברמלה). ייתכן שיש קשר בין המכתב לאותה פרשה הנזכרת בתעודה אחרת (PGPID 902). (המידע מבוסס על גיל ועל רוסטו, Heresy, עמ׳ 321.)

מכתב מסחרי על קלף, מראשית המאה האחת־עשרה. הכתובת קריאה רק בחלקה ונכתבה באופן מבלבל. השולח הוא ככל הנראה אלפצ'ל בן יוסף. הנמען הוא אבו אלסרור פרח בן יהודה אלכינאני(?), המוכר בכינוי צאחב (ידידו של?) אלברדאני; מתחת נכתב "לאבו אל[פרג'] יוסף בן יעקוב אבן עוכל" — הסוחר הבולט ביותר במסמכי הגניזה מתקופה זו. המכתב נשלח אליו "לפוסטאט או לרמלה". ייתכן שהשולח שוהה בטריפולי. הוא כועס בנוגע למשלוח עצום של 581 ארגזים של "אותה תותיא ארורה" (תותיאא, תחמוצת אבץ) ועל הפסד כספי ש"אין לו תקנה... הרסתם אותנו". הוא מקונן על אובדן שמו הטוב בעיני "אנשי טריפולי, הסיציליאנים, המגרבים ואנשי המזרח, שלא לדבר על הבגדאדים". מוזכרת הגעתה של קבוצת סוחרים ששהו במצרים, ובהם אבו עמראן מוסא בן יחיא אבן אלטחאלה. מוזכרת (הגעת?) ספינתו של ערוס. המכתב מסתיים בעניין הנוגע לאישה בשם סת עלם. טרם נזכר בספרות ומן הראוי שיהיה מהדורה.

מכתב מאת תלמיד חכם מרמלה (שחי עשרים שנה בבגדאד) אל נהראי בן נסים. סביב שנת 1095. נראה שהוא חלק מהתכתבות סדירה בין השניים. נהראי היה עיוור באותה תקופה והיה זקוק למישהו שיקרא לו את המכתב. מוזכר בו ספרו של הגאון אהרן בן יוסף (ח'לף בן סרג'אדו) ואחד מנכדיו של רב שמואל בן חפני. הכותב מבקש מנהראי להשיג עבורו כמה מוצרים בפוסטאט, ובהם אינדיגו, פלפל, זרניך, מי אמוניה ועוד. בין בקשתו לקבל כספים המגיעים לו לבין הדיון שלו בגירושין מתמשכים, הוא משבץ את השורה: "כי אני גוש בשר הממתין למות", וממשיך בהמשך: "אני זקוק לרחמים, כוחי הולך וכלה" — אסטרטגיה רטורית מקובלת לעורר את חמלת בן השיח. (המידע מבוסס על גיל, ממלכה, כרך 2, מס' 85.) התיאור עודכן בעקבות ניתוח נושא הזקנה (והתלונות על הזקנה) בעבודת הסמינר של ג'ייק ברז'ובסקי ('21), סתיו 2018. אותו כותב חתום גם על מסמכים נוספים.

recto: מכתב מאת כותב לא מזוהה ברמלה אל נמען לא מזוהה בפוסטאט. בערבית-יהודית. תיארוך: המאה ה-11. ביום גשום אחד הורה הקאדי של רמלה לסוחר יהודי לצאת לדרכו למצרים תחת השגחתו של שומר (סידור יקר ומכביד). הנוכחים במקום, מוסלמים ויהודים (בסדר זה), ריחמו עליו והצליחו לשכנע את הקאדי להעניק לו דחייה של חמישה עשר יום. הכותב נשא עמו סחורות השייכות לאבו נצר — ככל הנראה התֻסתרי המפורסם מקהיר — אך לא היו בידיו ייפויי כוח מספקים לגביהן. שליח מטעם הקאדי היה אמור ללוות אותו, כדי שלא ימכור חלק מן הסחורות בדרך, למשל באשקלון. חמישה עשר יום היו די והותר כדי שמכתב יגיע לקהיר ויחזור עם הוראותיו של אבו נצר לקאדי. הכותב מציין גם שלא חש בטוב באותו יום (وأنا وجع, "ואנא וג'ע"). למונח המשפטי "רסאם" ראו דיון אצל גויטיין. verso: רשימת שמות, ובהם אבו אלסרור ואבו מנצור.

מכתב מאת עלי בן יחזקאל הכהן, השוהה בירושלים, אל הפרנס עלי בן חיים הכהן (המכונה גם אבו אלחסן עלון בן יעיש) בפוסטאט. השולח מדווח כי ביום הושענא הטיל חרם על כל מי שחייב כסף לאבן אלחג'אזיה, וכן על כל מי שלקח קבלות או מסמכים רשמיים או פנה לשלטונות וגרם להם נזק. באשר לייפוי הכוח הממנה את אבן אלחֻלַיבּי כסוכן (שליח), השולח מצוי עמו בסכסוך משפטי בפני סיידנא הנשיא. הסוכן הזה טוען כי הוא חייב לקבוצה של ילדים רק את הכספים שהתקבלו ממכירת מכל של חרובי שנבר (כִיאר שנבר, קסיה פיסטולה), וכי שילם זאת לעמראן כששהה במצרים. הוסכם ביניהם כי הסוכן ירד לרמלה כדי לבדוק את פנקסו (יכשׁף דפתרה), ולאחר מכן ייפגשו שוב בישיבה בפני אב בית הדין. הדיון מתעכב רק משום שסיידנא יצא לדמשק. זוהי גם הסיבה לכך שטרם נענתה השאלה ההלכתית ששלח אלשיח' אלזג'אג'.

מכתב מאת קראי, ככל הנראה ממוצא פרסי. מיקומו אינו ידוע (אולי רמלה או פוסטאט), וכך גם זהותו ומיקומו של הנמען (אולי ירושלים). בעברית. תיארוך: המחצית הראשונה של המאה ה-11. המכתב נפתח באיחולים נרחבים לנמען, ובכלל זה איחולי החלמה ממחלה. השולח כותב ביום שלישי, כ' בסיון, "לפי ראיית הירח". מספר חודשים קודם לכן ביקש ממנו הנמען לעלות לירושלים ולהיפגש עם הנשיא (שמת בינתיים). באותה עת התנצל השולח והתחמק מהבקשה בשל מצבו הקשה. במכתב הנוכחי הוא מדווח על התפתחויות אחרונות: אבו נצר דאוד בן יצחק הלוי (פעיל בשנים 1020–1055 לערך) הגיע; מיכאל הלך לקבל את פניו, אך השניים הסתכסכו. מישהו אמר דבר־מה על כך שהשולח שוהה במצרים (או בפוסטאט), ומישהו אמר דבר־מה על אבו סלימאן דאוד בן בפשאד. המשך המכתב חסר. בצד השני (verso) ישנן סליחות.

מכתב מאברהם הרביעי בן שמואל השלישי, ככל הנראה מרמלה, אל רב שלמה בן יהודה בירושלים. בעברית. תיארוך: בערך 1040 לסה"נ. על המכתב חתום גם הרופא עמרם בן אהרן הכהן (החתום גם על מסמך נוסף). ייתכן שמדובר בבנו של שמואל השלישי הפייטן הליטורגי שיצירותיו השתמרו בגניזה וחי סביב שנת 1000 לסה"נ. נושא המכתב הוא משה בן מבשר. השולחים מבקשים מהנמען לדאוג לכך שמשה בן מבשר יקבל את מלוא השליש המגיע לו בירושת אביו; ישנם שלושה אחים (וביניהם נתן בן מבשר), ואיש מהם אינו הבכור. רב שלמה בן יהודה כותב על אותה פרשה במסמך אחר. כמו כן מופיעה במכתב בקשה "להשיג מעט כוחל להסיר את הלובן מעינה של ביתי הקטנה", ובקשה לאמלג' (פרי המורקבן/אמבליקה). ייתכן שיש במכתב התייחסות למחלוקת עם נתן בן אברהם. (חלק מן המידע מבוסס על גיל.)

מכתב עסקי משנת 1094, שנשלח מאת אברהם בן נתן אב (לשעבר דיין ברמלה ולאחר מכן בקהיר) אל נהראי בן נסים, בעת שזה האחרון כבר נשא בתואר "החבר המעולה" של ישיבת ירושלים. במכתב מביע אברהם בן נתן חרטה על הטעויות שביצע בתקופת המחלוקות הקהילתיות בצור, ומציין בנוסף כי נותרו באותה העיר שלושה קראים בלבד. הכותב קובל על גורלו ואומר: "אני נתון בסכנה מיידית ועתידי בסכנה. לא רכשתי חלק לעולם הבא, אף לא שם טוב כאן, ולא רווחים חומריים... אילו הדריכני האל בעת בואי אליהם לראשונה, היו דתי וכבודי נותרים ללא רבב". לפי גויטיין ורוסטוב, מסמך זה משקף את חיי הקהילה היהודית בצור בסוף המאה האחת-עשרה ואת מורכבות היחסים בין הרבנים לקראים בערי ארץ ישראל וסוריה באותה תקופה. ראו גם את כרטיסיות גויטיין.

שני העתקים של איגרות. (1) איגרת מרב שרירא גאון ובנו האיי אל הגאון הארץ-ישראלי שמואל בן יוסף הכהן. רק מעט מן התוכן המהותי השתמר. השולחים מבקשים שהאיגרת תוקרא בפומבי ברמלה או בירושלים. (2) איגרת מיוסף בן אבן אביתור אל הגאון הארץ-ישראלי שמואל הכהן בן יוסף (טרם תועתקה במלואה). מטרתו העיקרית של אבן אביתור היא להשיג מן הגאון חידוש של החרם על אדם מסוים שכבר הוחרם על ידיו, אך סירב לחזור בתשובה. אבן אביתור גם מבקש מן הגאון להחרים אנשים נוספים "המסייעים לרשע זה ומסיתים אותו לעמוד בסירובו, ויתרה מזו, לטעון שאם יילקה — יצא לתרבות רעה" (יצא מדינו לתרבות רעה). מהדורה: מאן, "ענייני הגאונים (סיום)", תרביץ ו, חוברת א (תרצ"ד), עמ' 84–88.

מכתב בערבית-יהודית, ככל הנראה בעניין ביצוע צוואה. במכתב מוזכרים "אנשי מצרים ואנשי [...], וביניהם [...]", ולאחר מכן מופיעה רשימה ארוכה של שמות, ובהם ישמעאל בן צדקה אלגַ'רְבִּי(?), אבו אלעלאא אלבגדאדי, צדקה בן מוהוב ומרזוק אלרמלי. המכתב מתייחס לחובות המגיעים או שאינם מגיעים ("אין לי אצל איש מהם אפילו פרוטה אחת"); לסכום של 6 וחצי דינרים; לאופן שבו השולח שילם 2 ו-1/6 דינרים בנוכחות הזקנים, ונותרו 4 ו-1/3 דינרים; לכך שחסון בן סלימאן תבע את הפיקדון הזה של 4 ו-1/3 דינרים; לכך שהשולח חקר ובירר ומצא שהיה לו אח ברמלה ויורש או יורשים חוקיים; וכיצד הנמען (מולאי אלחזאן אלג'ליל — אדוני החזן הנכבד) יוכל לדאוג להעברת הכסף.

מסמך ממלכתי/פיסקלי, אחד ממספר מסמכים ממלכתיים שנוצלו מחדש בידי עלי ב. יחזקאל הכהן, שפעל בירושלים, נפטר בערך ב-1055, פרנס של קהילת הרבנים בירושלים, ומתכתב של אפרים ב. שמריה. יש לבדוק את תוכנו. מסמכים אחרים שנוצלו מחדש בידו כוללים: T-S NS 109.34, T-S NS 110.6, T-S NS 199.154, T-S NS 277.168, BL Or. 5557B.19, T-S 8H22.18, T-S H5.11, T-S H7.25, T-S K6.33, T-S Misc. 10.32, Moss. IV,383.1. מסמכים חתומים בשמו: T-S 13J36.6, מכתב מרמלה לעלי ב. יחיא הכהן, לפני 1071; T-S 10J29.5, מכתב מירושלים. ראה גויטין(?) בנוגע לחמישה מכתבים של עלי ב. יחזקאל הכהן שנשלחו דרך עֻמַר ב. יוסף ובנו/בניו לסוכנות דואר בקהיר העתיקה.

כמה מילים בכתב צ'נסרי (כתב רשמי) משריד של מסמך מדינתי גדול, ככל הנראה צו (דקרט) פאטימי. השריד נעשה בו שימוש משני עבור חיבור ספרותי מסקרן בערבית המונה שמות של אנשים רבים ומפרט מי למד ממי, תוך ציון שנים כגון 305 ו-320 להיג'רה (ראשית המאה ה-10 לסה"נ). נזכרים בו מקומות כמו בגדאד, כופה ורמלה. ישנם מונחים החוזרים כמעט בכל ערך וערך: "טאא'ר" (עוף), "אפרח'", "פרח'", ולעיתים "סאבק" או "ע'אלב", ולעיתים גם "מחמול". לפעמים מצוינים אף צבעים. ייתכן שמדובר בהקשר של גידול ציפורים למרוצים ובייחוסי הציפורים? קיימים מדריכים מאוחרים יותר לאילוף יונים הידועים בשם "כּבּוּתרנאמה", אם כי לפנינו דוגמה מוקדמת מאוד לסוגה זו.

מכתב משליח קהילה קראית בדמשק אל מנהיג קראי בפוסטאט, בערבית-יהודית. לעניין התיארוך: גויטיין מציע סביבות שנת 1000 לסה"נ, אך תאריך זה ככל הנראה מוקדם מדי; הצעתו המשוערת של גיל לשנת 1040 לסה"נ נראית סבירה יותר, שכן חסד מונה לרמלה בערך באותה תקופה, והמכתב נשלח מדמשק. המכתב נלווה לעצומה המופנית אל חסד אלתֻסתרי, ובו מבקש השולח מהנמען להתערב למענו. השולח הועסק בעל כורחו בשירות השלטון (אסתעמאל) במשך שנתיים וסבל קשות בתקופה זו; במהלך תקופה זו נותק מהקהילה היהודית. הוא מנסה להשיג כתב פטור מן הח'ליף (אלחצ'רה אלטאהרה) שישחרר אותו מהמשך העסקה ממשלתית, ומקווה גם לעבור לרמלה. (חלק מן המידע מבוסס על רוסטוב.)

חכירת חורבה השייכת לבית הכנסת הגדול ברמלה, בערך 1038. "אנשי בית הכנסת הגדול", כלומר נציגי קהל הפלסטינים ברמלה, מחכירים מחצית מחורבה שבבעלות בית הכנסת לאדם בשם צדקה בן יפת אלשיראג'י. תקופת החכירה היא עשרים שנה, במחיר חצי דינר לשנה, וכספי החכירה ישמשו לתיקונים ולצרכים אחרים של בית הכנסת. החוכר מתכוון לשפץ את החורבה, וההשקעות שלו באבנים ובעצים ייחשבו כמכוסות בתום התקופה הזו. בסיומה יהיה עליו להחליט אם ברצונו להמשיך להתגורר במקום ולשלם דמי שכירות לפי המחירים שיהיו נהוגים אז, או לעבור להתגורר במקום אחר; בכל אחד משני המקרים, אם יוותר חלק מהשקעתו שלא כוסה, הקהל יחזיר לו את ההפרש.

מכתב מאת רב דניאל בן עזריה (מדמשק) אל רופא החצר אברהם בן אסחאק בן אלפראת (בפוסטאט). רב דניאל בן עזריה מברך את הנמען על מעברו לפוסטאט מרמלה ומדווח כי המכתבים מאנשי רמלה שנשלחו יחד עם מכתבו של הנמען אבדו. הכותב מבטיח לפעול לטובת חזן בשם יפת בן דוד מפוסטאט. רב דניאל בן עזריה מביע את הכרת תודתו על אדרת הכבוד (חלעה) שהשיג עבורו אברהם בן אסחאק מן הוזיר. הוא מזכיר את התלאות שעברו עליו בשנה שחלפה ואת תכניותיו לנסוע לירושלים. כמו כן מבקש רב דניאל בן עזריה מן הנמען להתערב למענו אצל הקאדי אבו מחמד, ובאופן כללי יותר לפעול בשמו בפוסטאט כדי שהשלטונות שם ישפיעו על האנשים בארץ ישראל.

רקטו: מכתב מרב שלמה בן יהודה לשלמה הרופא בן עלי בטריפולי (לבנון). תיארוך: בקירוב 1039 לספירה לפי גיל, ובקירוב 1025–1051 לספירה על פי השנים שבהן כיהן השולח כגאון. רב שלמה בן יהודה כותב על נתן בן אברהם, מתחרה צעיר שהציב את עצמו כגאון יריב ברמלה ושיגר מכתבים למצרים בבקשה לתמיכה. שלמה היה זועם ומתאר כיצד יצא לדרכו לרמלה והחרים את נתן ואת תומכיו. הוא מזהיר את שלמה בן עלי כי יש להתעלם מכל מכתב שיגיע מנתן, שכן אלו "כתיבות עוון ואיגרות מדנים". ורסו: כתובת המען, ובכתב יד שונה ובדיו אחרת (חומה) — פיוט עברי המתייחס לסיפור פרעה ויציאת מצרים, המסתיים בשתי שורות בראש הרקטו.

מכתב מאת עלי בן יחזקאל הכהן מירושלים אל עלי בן חיים הכהן בפוסטאט, ובו מתאר הכותב את מסעותיו לעכו ולצור, את שובו לרמלה ואת מחלתו הקשה שאחזה בו שם. לדבריו: "הותקפתי בהקאות; התפוצצתי מלמעלה ומלמטה, יותר משלוש מאות פעמים (מילולית: 'ישיבות'); כל בני הבית התייאשו ממני. הרופאים באו במוצאי שבת וראו שאני גמור ושאין עוד מה לעשות. עשיתי צוואתי..." לאחר מכן חל שיפור במצבו, אך הוא מציין כי עודנו סובל מחולשה איומה. במכתב מוזכרים גם דמי השכירות מן ההקדש המיועדים לעניי ירושלים, וכן ענייני ציבור ופרטים אישיים נוספים. לפי הערכת גיל, המכתב נכתב בשנת 1060.

מסמך משפטי: כתובה קראית מרמלה, חלק בלבד. החתן הוא יעקב בן דוד אלשולחאני והכלה היא סיידה בת והב אלערצ'י. מקום: רמלה. תאריך: יום רביעי, י' באלול 1403 לגלות בבל (= 1006 לסה"נ), ברמלה. שלוחה של הכלה הוא מנחם בן איוב אלחלבי, ומינויו הועד על ידי דוד בן יצחק הכהן, הסופר, וח'לף בן [...]. רשימת הנדוניה המפורטת של הכלה האמידה כוללת כותנות, כריות, מזרנים, תיבות מעץ ח'לנג', מספר דליים, ובתים ברמלה, ברחוב אבן צפר, סמוך לביתו של שלמה בן [חיים]. החתימו: פרג' בן מבשר הלוי, צמח בן [...], אפרים בן יהודה, יוסף בן [...], ויעקב בן [...].

חשבונות בערבית יהודית. תיארוך: המאה ה-16. החלק הגדול ביותר עוסק בהוצאות של משה לחמית בדרכו לירושלים (תרקי אל-קודס); אותו אדם מופיע ב-Moss. IV,93, המתוארך לסביבות 1557 לספירה. תחנות המסע: ח'אנקה(?), בלביס, קורן, צאלחיה, קטיא ועריש (ההוצאות במקומות אלו אינן מפורטות); לאחר מכן עזה עם כ-19 רשומות; רמלה עם כ-45 רשומות; לאחר מכן גיב, ואז ירושלים. הרכישות בעזה כוללות עצי הסקה, שיירין (=ממתקים?), מספוא, קש לכביסה, תרנגולות, אורז, ביצים וקפה. הטבלאות בגב כתובות בבהירות אך קשות להבנה — אולי סימול חשבונאי. ראוי לבחינה נוספת.

מכתב, ככל הנראה מאת החבר יהושע בן עלי ברמלה, וכפי הנראה אל יהודה בן סעדיה — המכונה כאן "ראש כלה" — בפוסטאט. כתוב בערבית-יהודית. תאריכו, על פי גיל, סביב שנת 1060 לסה"נ. גיל זיהה את השולח על סמך כתב היד, אך גויטיין זיהה אותו כסופר תוניסאי בשם עיאש. ככל הנראה המכתב נכתב לפני שיהודה זכה בתואר "נגיד". בשורה 8 נזכר גם אחיו, מבורך בן סעדיה. השולח מבקש להעסיקו בהעתקת ספרים, וכותב: "ארץ זו, בעוונותינו, מעטים בה כיום תלמידי החכמים, ואין מי שמבקש דבר מן המקצועות (? מענא מן כת'יר אלמעאני) הרבים שארצות אלה התפרסמו בהם...".

רקטו: שטר מכר בעברית. מקום הכתיבה: פוסטאט. תאריך: אלול א'ש"ח לשטרות = אוגוסט/ספטמבר 997. לפי פרידמן, מדובר בשטר עברי מפורט ומעניין שכתבה אם הכלה בפוסטאט להעברת חצי בית ברמלה לבתה, ובו נאמר כי "חצי הבית הזה הוא מה שכתבתי לה בכתובתה". בין השמות הנזכרים בשטר: חסאן בת יוסף אבן אלזאמר ("מנגן החליל"); סרוה בת עמראן. יש לציין כי המסמך תוארך באופן שגוי בקטלוג דנציג, ככל הנראה משום שהשנה נקראה "ושמונים" במקום "ושמנה". על הוורסו מצוי מכתב בערבית-יהודית מקירואן אל יוסף אבן עוכל, שראה אור במהדורת גיל (ראו רשומה נפרדת).

מכתב שבו שלמה בן צמח, מרמלה, מתאר את רעידת האדמה, ככל הנראה לרבי אפרים בן שמריה או לקהילת פוסטאט, דצמבר 1033. המכתב מפרט את ההשפעות הנוראיות של רעידת האדמה ושל רעידות המשנה שלה על תושבי רמלה, ומעיר עד כמה היו רבים יותר ההרוגים אילו התרחשה הרעידה בשעות הלילה. רעידת האדמה הראשונית, על פי המכתב, אירעה ביום חמישי, י"ב בטבת (= דצמבר 1033). תגובת הנפגעים הייתה לצום ולזעוק אל האל לרחמים, והכותב מציין כי רחמי האל באו לידי ביטוי בכך שהיו ניצולים. הניצולים עדיין מתגוררים מחוץ לעיר בתנאים קשים. (המידע מבוסס על CUDL)

מכתב מצדוק בן אב הכהן, ככל הנראה מרמלה או מירושלים, אל [...] הרביעי. רובו בעברית. עוסק בעיקר בצעדים המדכאים של השלטון המקומי (המושל) בעקבות מותו של השמש ותהלוכת ההלוויה שלו (פומפי — מילה הנגזרת מהיוונית πομπή דרך הארמית), ובקנס/תרסים של 5 דינרים ליום. מוזכרים חנוכה והדלקת נרות שבת; ככל הנראה זה היה הזמן שבו הגיע שליחו של המושל ופרצה הצרה. כמו כן מוזכרים שמות אחדים, ובהם אבן אלמצמודי. בסוף המכתב יש נספח בערבית-יהודית ("אל תאשימני על כך, כי באו מים עד נפש"). (חלק מהמידע מתוך הערותיו של גויטיין המצורפות.)

מכתב מיעקוב בן סלמאן אלחרירי, ברמלה, אל נהראי בן נסים, בפוסטאט. כתוב בערבית-יהודית, כשהכתובת מופיעה הן בערבית-יהודית והן בכתב ערבי. התיארוך: בערך 1066 לספירה, על פי הערכתו של גויטיין. מבחינות מסוימות מדובר במכתב מסחרי שגרתי, המזכיר סחורות ומחירים שונים. השולח מספר גם כי נקלע לסערה בעת שהפליג מיפו, נמל הים של רמלה. הוא שואל על מחירי החיטה והלחם בפוסטאט, שכן העיר נפגעה קשות מהרעב הגדול (1062–1070), ושואל לשלום אביו ובני משפחתו בעתות הקשות הללו. המכתב הזה מעיד על כך שהמסחר נמשך גם בשנות הרעב.

מכתב בכתב ערבי. ככל הנראה נשלח מירושלים (מאחר שמוזכרים אנשים ה'עולים' מאל-רמלה באותו שבוע). מופנה לאישה. השולח מדווח כי אמו של אבו מנצור בריאה. באותו שבוע 'עלה' אבו אל-פרג' אל-תוניסי מאל-רמלה יחד עם 'הילדה' (אל-צביה). הוא עדיין חולה מאוד, אך היא החלימה. לאחר מכן נפטרה הילדה הכהת-עור (אל-סמרא), בתו של עבד אל-סלאם. השולח צירף מכתב מאת אם אבו מנצור. ברכות לאבו אל-פרג' היבה ול'נכדי' (חפידי). השתמשו בצד האחורי לתרגילי כתיבה של פסוקי תנ"ך.

רקטו: מכתב מאת הקראי מחבוב בן נסים מרמלה אל אבו אלפרג' בפוסטאט, מאמצע המאה ה-11 (י"ב באייר). מחבוב יצא מפוסטאט דרך אלכסנדריה באנייה, אך בדרכו ספג הפסד בשווי 13 דינרים, והגיע לאלכסנדריה עם מעט חפצים בלבד. לאחר מכן עלה על ספינה שיעדה לאודיקיאה (שבסוריה), אך הצליח לשכנע את רב החובל לסטות מן המסלול ולהורידו ביפו במקום, לאחר ששיחד אותו בחבילת קלף. הוא הגיע לרמלה בערב ראש חודש מרחשוון, ומשם המשיך לירושלים, שאליה הגיע בערב ראש חודש כסלו.

תוספת או נספח למכתב מאת ישראל בן נתן, בירושלים, אל נהראי בן נסים, בפוסטאט. בערבית-יהודית. הכותב מדווח כי בירושלים יש ביקוש למשי (שֵׁש) שחור, בצבע תכלת השמיים, ובכל הצבעים — למעט ארגמן. ייתכן שמשי בצבע ארגמן יימכר ברמלה או באשקלון. באשר לאלמוגים (מרג'אן), הביקוש להם בירושלים נמוך. עם זאת, נהראי יכול להביא מהם אם ירצה, ואולי ימצא פרסים שיקנו אותם. גיל מתרגם מרג'אן כ"פנינים קטנות", אך לפי גויטיין ופרידמן יש להבין את המונח כאלמוגים.

מכתב מאלכסנדריה. הכותב הוא איש רמלה אשר חי במשך עשרים שנה בבגדאד. הוא כותב אל מבורך בן סעדיה הנגיד או אל אחד המקורבים אליו ביותר. נכתב בסביבות שנת 1095. הכותב מתייחס לעצמו כעבדו של מבורך, ומבקש ממנו לסייע לבתו השוהה בפוסטאט בעוד הוא עצמו נמצא באלכסנדריה. במכתב מוזכרים כמה פרטים על מצב היהודים בעיראק, וכן ראש ישיבת ארץ ישראל, אביתר הכהן בן אליהו. לפי גיל, השמורה צוינה בטעות במקום אחר. מכתבים נוספים מאת אותו כותב ידועים אף הם.

מכתב מאת רב דניאל בן עזריה, בכתב ידו. תיארוך משוער: בערך 1051 לספירה. הוא חושש למעמדו וסבור כי אנשים יעדיפו את יוסף הכהן בן שלמה גאון (לפי גיל). תיאור חלופי: מכתב מאת רב דניאל בן עזריה, המודיע לאחד מתומכיו בקהיר כי אדם נכבד בלתי-מזוהה קיבל את פניו של ידיד יריבו בדגון (פרבר של רמלה), ויתרה מכך, לא השיב על מכתביו. הוא מפציר בתומכיו שיפעלו אצל הוזיר שיכתוב אל אותו אדם. נזכר האמיר חֻסאם אלדולה (לפי כרטיסיית גויטיין).

מכתב מעלי בן יחזקאל הכהן בירושלים אל אבו אלפרג' חיים (בן שלמה החבר) ואבו אלפרג' הבה (בן צמח) ברמלה. גויטיין וגיל זיהו את השולח על פי כתב היד, וגיל זיהה גם את הנמענים. השולח דוחק בנמענים להשפיע על הקאצ'י הראשי ברמלה, אבו אלמעאלי, שיורה הוראות מתאימות לקאצ'י של ירושלים, אלתיזי, בעניין בעיה בירושלים שטיבה אינו ברור. במכתב מוזכרים גם שמות נוספים, ובהם אבו אלמנג'א מסלם, אבו ע'אלב, והסוכן (וכיל) אבו עלי אבן אלצופי.

שריד של מכתב הממוען "לחברי הקהילה הקדושה הנכבדים היושבים ב[...]". הנייר שמור כמעט במלואו, אך הטקסט דהוי כמעט עד כדי בלתי קריא. בין הביטויים הבודדים שניתן לפענח: "...שינו את מנהגי בני... הושענא (רבה?)... הקהל, החרימו... ישראל... אלא [ע]בר לרמלה... ספר תורה...". האזכור של רמלה ושל סכסוך סביב שינוי מנהגים והטלת חרם רומז להקשר של מחלוקת קהילתית, אפשר שעל רקע מנהגי תפילה או לוח. (חלק מהמידע מבוסס על קטלוג CUDL.)

מכתב מאת [...] בן אהרן, ששהה ברמלה, אל אבו סעיד יעקוב, אבו יעקוב יוסף ואבו סהל סעיד, בניו של ישראל (אבו יעקוב יוסף ואבו סהל סעיד הם ככל הנראה שניים מהאחים התוסתרים הידועים), ואל (אבו יוסף?) יעקוב בן יוסף. הכותב מזכיר כמה אנשים, ובהם אבו עלי שמואל, וכן פריטים שונים כגון מטפחות (מנדיל). חלק מהמידע נלקח מקטלוג ספריית קיימברידג'. הקטע סווג "L18" במיון (הבלתי מפורסם) של שאול שקד לטקסטים יהודית-פרסיים קדומים.

מסמך משפטי (קטע) שבו קֻרּה בת שלמה, היורשת היחידה של אביה, מבקשת לקבל 20 דינרים מתוך 35 שאביה הפקיד אצל נציג הסוחרים, סעיד בן נחמן, ברמלה שבארץ ישראל. המסמך כתוב בכתב ידו של יפת בן דוד (לפי גויטיין) או של רבי אפרים בן שמריה (לפי ברקת; רוסטוב מאשרת). התיארוך: בערך 1007–1055 לספירה, על פי שנות פעילותו של רבי אפרים בן שמריה. בצד האחורי ניסיונות קולמוס הכוללים נוסחאות משפטיות. ראו גם מסמך משלים נוסף.

מכתב משלמה בן צמח מרמלה אל רבי אפרים בן שמריה, שנכתב בכתב ידו של השולח. התיארוך המשוער הוא סביב שנת 1030 לספירה לפי גיל, ובאופן רחב יותר בין השנים 1007 ל-1055 לספירה, בהתבסס על השנים שבהן רבי אפרים בן שמריה היה פעיל. במכתב מוזכר אדם בשם פרג' בן עלי, שייתכן כי נרדף בידי סוחרים, כפי שעולה מן הביטוי "מא ג'רא עליה מן אלשדה... ד'לך מן אלתג'אר..." (מה שעבר עליו מן הצרה... זאת מצד הסוחרים...).

מכתב/עצומה מאת משה בן עמרם בן חלפון ההבר אל איש חצר רם-מעלה בפסטאט הנושא בתואר זעים אלמלכ, בפסטאט. ייתכן שהנמען הוא הנגיד מבורך בן סעדיה (1079–1111). הכותב מבקש סיוע בהשבת ירושת סבו ברמלה, שנלקחה על ידי מאמון אלדולה לאחר מות אם אביו. בצד ב' ישנם שרבוטים רבים בכתב עברי וערבי כאחד, ובהם חתימתו של יפת בן יוסף הפרנס, אשר חתם גם על מסמך נוסף בשנת 1126. (המידע נשען בעיקר על כרטיסיות גויטיין.)

מסמך משפטי בעברית ובארמית. תיארוך: 966–1011 לספירה, על פי חתימת הקיום של שמריה בן אלחנן. המסמך עוסק ביצחק בן שאול ובאשתו רמלה(?). על המסמך חתומים: אברהם הכהן בן סעדיה; תמים הכהן בן שמואל; חוסיין בן יצחק; [...] בן סעדאל; ויהושע בן ח'לפה — פייטן שעליו נסב ספרה של שולמית אליצור משנת 1994, "פייטן בעידן של מפנה: ר' יהושע בר כלפה ופיוטיו". הקיום (האישור) של המסמך חתום בידי שמריה בן אלחנן.

מכתב מרב שלמה בן יהודה מרמלה אל רבי אפרים בן שמריה (=אבו כת'יר אפרים בן מחפוט') בפוסטאט. התיארוך: שנת 1040 לספירה (לאחר חודש כסלו) לפי גיל, ובאופן רחב יותר בין השנים 1025–1051 לספירה לערך, בהתבסס על תקופת כהונתו של רב שלמה בן יהודה כגאון. המכתב עוסק באב המתלונן בלי הרף ("קובל בכל עת") בפני רב שלמה בן יהודה על בתו, אישה עגונה, אשר זועקת בלי הרף ("צועקת בכל עת") שתשוחרר ממצבה.

מכתב מחסן בן מואמל, מרמלה, אל אבו נצר הפוזל (אלאחול) בפוסטאט. התיארוך: ספטמבר 1052, לפי גיל. המכתב מתאר תקרית שאירעה בבית הכנסת ביום הכיפורים, כאשר "איש מ[צור] ואיש מטבריה התעניינו זה בזה באהבה, והטברייני החל לחבק את הצורי לעיני [העם]". ראו את מאמרה של מלוני שמירר-לי, "What happens on pilgrimage…: T-S 8J22.25", במסגרת סדרת "Fragment of the Month" מפברואר 2018.

ייפוי כוח שנערך בבית דינו של הגאון אליהו בן שלמה הכהן. המקום: רמלה. התאריך: יום ראשון, ז' באלול ד'תתכ"ה לבריאת העולם = 11 באוגוסט 1065. במסמך מייפה המצרי הִבּה בן ישראל "החיגר" את כוחו של אברהם בן דוד אלכפרמנדי להביא אליו את אשתו אלחסנה בת סהלאן (המוכר בכינויו אבן אלזג'אג', "הזגג") מפוסטאט לרמלה. (המידע מבוסס על CUDL ועל גיל, ארץ ישראל, כרך 3, עמ' 25.)

מכתב ככל הנראה ממנשה ב. יהושע, בצור, אל החבר אבו ל-פרג' שמעיה, בירושלים. ביהודית-ערבית עם הכתובת בכתב ערבי. תיארוך: אמצע המאה ה-11. מזכיר התכתבות קודמת עם יאשיה מסוים, הכרוכת בעכו ורמלה. השולח מביע אמפתיה על מחלת הנמען. ברכות לר' אהרון ושלמה. T-S NS 322.101-17 כולם שייכים לאותו תיק כמו גיל, ארץ ישראל, #521-23. קבוצה זו לא נערכה ולא הוזכרה בספרות. ASE

מכתב מאת רב דניאל בן עזריה אל אברהם בן יצחק הכהן אבן פֻראת, ככל הנראה ברמלה. התיארוך, לפי גיל, הוא בקירוב 1051 לסה"נ, בראשית כהונתו של דניאל כגאון. המכתב שופך אור על קשריהם של דניאל ואברהם עם פקידי שלטון מוסלמים, ובהם הקאא'ד אבו שֻג'אע וחֻסאם אלדולה. תוכן המכתב קשה להבנה, משום שדברים רבים נאמרים בו רק בלשון מעורפלת ורמוזה.

מכתב מיוסף בן כֻּלַיְבּ ברמלה אל היומר לכס הגאונות (המכונה כאן ראש אלמתיבה) נתן בן אברהם, ככל הנראה בצור, מחודש מאי 1041. הכותב מדווח על המאבק בין תומכיו של נתן בן אברהם לבין תומכיו של רב שלמה בן יהודה, ועל השאלה אם יהודה החזן או אבן עלי, או שניהם, צריכים לקבל תקדימה (זכות קדימה). המידע מבוסס על כרטיסיית הערות של גויטיין.

חלק מפסק דין משפטי מרמלה, על פי קטלוג CUDL. המסמך מתוארך לאמצע המאה האחת-עשרה לספירה, ובו האחים יוסף ונחום, בניו של יניי בן נחום אלברדאני החזן, נעזרים בשירותיו של הדיין הסיציליאני מצליח בן אליהו לצורך תביעה נגד הלל בן יצחק. לפי גיל מדובר בקטע מהליך משפטי שהתנהל בירושלים סביב שנת 1065, בכתב ידו של שלמה בן טוביה השלישי.

כתובה לפי הנוסח הארץ ישראלי. מתוארכת: 4810 לבריאת העולם = 1049/50 לספירה. בכתב ידו של אליהו ב. שלמה הכהן, כשהיה רביעי או שלישי, לפני שכיהן כגאון (1062-83). השווה Bodl. MS heb. a 3/32, כתובה שכתב ברמלה ב-1064 לספירה כשהיה כבר גאון; כמה מהנוסחאות משותפות לשני המסמכים. ראה מהדורתו של מ. א. פרידמן למידע נוסף.

מכתב מיעקב בן יוסף אלתוניסי בפוסטאט אל צלאח בן ברהון אלתאהרתי ברמלה. הכותב שולח סחורות לרמלה, אל פקידו של הסוחר אחמד בן אלחראני. נזכרים פרטים על סחורות שמגיעות לפוסטאט. שני האחים אלתאהרתי, אסמאעיל וצלאח בני ברהון, נמצאים בארץ ישראל. (המידע מתוך גיל, ארץ ישראל בתקופה המוסלמית הראשונה, כרך ב, מסמך 140)

גט. המקום: רמלה. התאריך: אדר ד'תשפ"ו לבריאת העולם = ינואר/פברואר 1026. הבעל: מנשה בן שמואל. האישה: חֻסן בת יוסף. חתומים על הגט החבר אברהם בן שמואל השלישי ויהודה המומחה בן שֵׁלָא. בצד האחורי של המסמך אין רישום של קבלת הגט, אלא רשימה של פריטים (אולי חומרי מרפא?) וסכומים בדינרים הכתובים באותיות ערביות.

מכתב עסקי בכתב ערבי. ממוען לאבו אל-חסן עזרא בן אסמאעיל (או עוודה בן אסמאעיל, לפי סביח עאודה). השולח, הכותב מרמלה לאחר ששב מעסקלאן, אינו נוקב בשמו, אך עאודה מזהה אותו כטייב אבן מג'אני, על בסיס השוואה למסמך אחר הממוען לאותו נמען. המכתב שייך לאותו אשכול ובו עוד שלושה מסמכים נוספים.

קטע מתוך ייפוי כוח. המקום: רמלה. התאריך: יום שני, י"ד בתמוז ד'תתכ"ו לבריאת העולם = 10 ביולי 1066. נכתב ונחתם על ידי אליהו גאון, וחתומים עליו גם הרופא והחבר עמרם בן אהרן הכהן (אשר חתם גם על מסמך נוסף; אין לבלבלו עם שמו-שמו שכתב, למשל, מסמכים אחרים), וכן שלמה בן טוביהו השלישי.

מסמך בית דין משנת 1015 העוסק באישה תושבת רמלה הממנה מיופה כוח כדי לתבוע את בעלה הדמשקאי, שנעלם שנתיים קודם לכן מבלי שהותיר לה דבר למחייתה. האישה הביעה נכונות לחדש את חיי הזוגיות עמו, או לחלופין לדרוש גט עם כל התשלומים הכרוכים בכך, ובכלל זה דמי המזונות עבור שנתיים שבהן נעדר.

מכתב מאת יוסף הכהן בן שלמה גאון, הכותב מירושלים או מן הרמלה, ובו הוא מודיע לאב בית הדין היהודי של חלב כי נדרשו שבעה חודשים כדי לאתר את הבעל שאשתו שבעיר הסורית תבעה ממנו גט. גט הפיטורין כבר נכתב ונמסר לידי אדם שיביא אותו אל האישה. התעודה מתוארכת לסביבות שנת 1035.

מכתב מאת רב שלמה בן יהודה אל דוד בן אהרן, מתוארך לסביבות שנת 1040, העוסק בירושה שהותיר אחריו אדם מן הרמלה (מבשר) שלו שלושה בנים. זבגה בן יהושע החבר התבקש לייצג את שני הבנים הצעירים אך לא מילא את תפקידו כראוי. דוד בן אהרן מתבקש לפתור את הבעיה ולהסדיר את העניין.

מכתב מרמלה, מאת רב שלמה בן יהודה אל בנו אברהם בפוסטאט, מאי 1029 (לפי גיל), המתאר בפירוט רב את הצרות הכלכליות ושאר האסונות שפקדו את הארץ. כולל את השורה: "יש להתייחס לאומה (אלאמה) בעדינות, כשם שמתייחסים בעדינות לאדם חולה" (שורה 23 בצד ההפוך).

עותק בית דין של כתובה קראית מן הרמלה. על פי פרידמן, מתוארכת לסביבות שנת 1030, ואילו לפי אולשובסקי-שלאנגר היא שייכת לעשורים 1010–1020. הכלה: חֻסְן בת דוד. החתן: שלמה בן עמרם. רשימת הנדוניה לא שרדה, פרט לאזכור של מחצית בית (שורה 2).

מכתב בכתב ערבי אלגנטי. קטע (צד ימין של הפנים). נשלח מרמלה (שורה 2). התוכן לא ברור, אך הטון כנוע והשולח ברור מבקש טובה כלשהי. תיארוך: כנראה המאה ה-11. בגב, מלבד הכתובת, יש פתקאות רבות מסוגים שונים בעברית ובערבית-יהודית. דרוש בדיקה.

מסמך המתאר בעל ממוצא דמשקאי שהשתקע בירושלים ופשט את הרגל ברמלה, ואשר נתבע על ידי אשתו המצרייה. בא כוחה, שמונה בפוסטאט, היה אמור להוציא ממנו מזונות עבור שנת הנטישה, עשרים דינרים כמוהר מאוחר, וכן גט פיטורין. הקיץ, 1024.

מסמך משפטי בעברית. מיקום: רמלה ('העיר הסמוכה ללוד'). תיארוך: ד'תשע"ה לספירת הבריאה, שהוא 1014/15 לספירה. דהוי ושברי (פינה שמאלית עליונה בלבד). אולי שטר שחרור. שלמה ב. יחיא הכהן מצהיר לטובת אבו טייב הרופא(?).

כתובה שנכתבה בידי הגאון אליהו בן שלמה הכהן (כיהן בשנים 1062–1083). מקום העריכה: רמלה. התיארוך: ככל הנראה שנת 1064. רכוש הכלה כולל קומה עליונה עם המטבח שבה, בית הכיסא, וחצי באר של מים שאינם ראויים לשתייה.

דו"ח (התכתבות רשמית של המדינה). שמורות 6 שורות מהחלק האמצעי. מתייחס לקבלות פנים אצל הח'ליף, האמיר וג'יה אל-דוולה, ולמישהו הנוסע מרמלה לדמשק דרך בניאס ו(לאחר מכן?) לצידון. נעשה בו שימוש חוזר ברקטו לפיוט.

שבר מכתב המופנה אל האציל אבו יצחק אברהים בן יצחק אבן אל-פורת (= אברהם בן יצחק הכהן), שנשלח אל אל-רמלה או ממנה. רק שתי השורות הראשונות (בעברית) והכתובת (בכתב ערבי) נשמרו. תאריך: כ-אמצע המאה ה-11.

מכתב בכתב ערבי. מאת Mawhūb (המכנה את עצמו muṣābibuh(?) = "המעריץ אותו") אל Isḥāq al-Ḥazzān(?), באל-רמלה, סוק אל-יהוד. דרוש בדיקה לגבי התוכן. נעשה בו שימוש חוזר לטקסט עברי.

מכתב מאברהם בן יעקב. ביהודית-ערבית, עם בסמלה יהודית-ערבית. תאריך: ייתכן שהמאה ה-11. מתייחס לבוא הנמענים מאל-רמלה. אחרת מורכב בעיקר מברכות. (מידע חלקית מתוך CUDL)

כתובת נישואין שניים לזוג, רמלה, 1051. חתן: מרואן בן טוביה. כלה: סרוא בת מבורך. הכתובה בוטלה — הזוג התגרש שנית. מוקדם: 2 דינר; מאוחר: 5 דינר. נדוניה: 17⅓ דינר.

חשבונות מסחריים. ביהודית-ערבית. תיארוך: כנראה המאה ה-11. מוזכרת אל-רמלה שלוש פעמים. מוזכרים אבו אל-חסן עלי ב. ג'אבר ושני שותפיו. מוזכר משי

רקטו: טקסט לא מזוהה בכתב עברי. ורסו: שבר תיעודי דהוי ופגום המזכיר את הרמלה ו'למצרים' ו'אדוננו'. תיארוך: כנראה המאה ה-11. טעון בחינה נוספת.

שטר מכירה שנערך בירושלים ובוצע בפוסטאט. תאריך: 8 אדר ב' 4826 (מרס 1066). סיתונה בת יפת מוכרת רבע משני חנויות (כנראה ברמלה) לאברהם בן נתן.

מסמך משפטי. בעברית. תיארוך: [ד]שס[.] לספירת הבריאה, המציב אותו בעשור הראשון של המאה ה-11. מזכיר 'כל תביעותיי בעיר רמלה'. השאר דהוי מאוד.

מכתב/עצומה מאלמנה 'זרה' (מראה ארמלה ע'ריבה) לנכבד. ערעור על צדקה עבורה ושלוש בנותיה בגל הקור הזה, שבו הם חסרים בגדים ונעורים כל הלילה.

נוסח משפטי עם הסברים ביהודית-ערבית, כולל תבנית לגט. בדף האחרון: אם הנך בארץ ישראל — התאריך הוא מחורבן הבית; אם ברמלה — מגלות יהויכין.

מכתב מסחרי. בכתב ערבי. השולח מזכיר דברים שונים ששלח. אולי מתייחס לאי-שקט ברמלה. גם שלח תוב לרמלה. דרוש בדיקה נוספת.

מכתב שנשלח על ידי מובארכ ב' חנינה לאבו יוסף יעקב ב' מוסא, עם פרטים על אנשים שנספו או שרדו רעידת אדמה, כנראה ברמלה.

שבר גזירה; שרידי שלוש שורות בפנים (מזכיר רמלה); שרידי שתי שורות בגב; שומש מחדש לטקסט לא מזוהה בכתב ערבי בין השורות

ייפוי כוח מאת אברהם בן שלמה גאון, רמלה, אוקטובר–נובמבר 1039. רידא בת בנימין ממנה פלטיאל בן יפת להשיג גט מבעלה.

חלק ממכתב או מסמך בכתב ערבי (אולי מזכיר את אל-רמלה ותאריך). שימוש חוזר לתרגילי כתיבה בעברית ולפיוט ברקטו.

כתובת מכתב, בכתב ערבי. מראש הישיבה (ראאס אלמת'יבה) לרמלה. 'אלרמלה יצל אן שא אלל-ה'. שם הנמען מימין חתוך.

עלים מספר נוסחאות קראי: נוסחי שידוכים, גירושין וליטורגיה לאבל, לשימוש בירושלים וברמלה. שנת 1009 לספירה.

מכתב מצדוק הלוי בן לוי, ראש בית הדין של ישיבת ארץ ישראל, ברמלה, לרבי אפרים בן שמריה, כנראה 1029

מכתב ארוך לשופט אברהם בן נתן מרמלה, סוף המאה האחת עשרה. הכותב רוצה לנסוע למצרים לדוד בן דניאל.

שבר מכתב מישראל בן נתן, ירושלים, לנהריי בן נסים, פוסטאט, כ-1060, י"ז תמוז. מוזכרת רמלה.

מכתב מצדוק הלוי בן לוי ברמלה על ענייני ארץ ישראל, כנראה 1029. מזכיר הגעת מכתב מיאשיהו.

מכתב מרב שלמה בן יהודה לשמואל הכהן בן אבטליון, על משפט שהתנהל ברמלה, בערך 1030.

קולופון מ[רמלה ליד] לוד, מחודש חשוון שנת ד'תת"ב = ספטמבר/אוקטובר 1041 לספירה.

מכתב מאברהם בן שמואל השלישי, רמלה, לאברהם הכהן בן יצחק בן פורת, בערך 1035.

מכתב מרווח הכהן החזן הבגדדי בן פנחס, מרמלה, לרבי אפרים בן שמריה, סוף 1029

מכתב מאברהם החבר בן עמרם מירושלים לסוחר אנדלוסי שוהה ברמלה, בערך 1050.

שבר פתיחת מכתב משלמה בן צמח, רמלה, לקהילות פוסטאט, כנראה דצמבר 1033.

שבר מכתב מן המצורעים שבטבריה לפרג' בן אברהם, כנראה ברמלה. כ-1030.

קטע מכתב בכתב אלי הכהן בן יחזקאל, רמלה, ספטמבר-אוקטובר 1052.

מכתב מנתן בן אברהם, רמלה, לנתנאל בן רוח, פוסטאט, יולי 1039.

מכתב משלמה ב' סמח, רמלה(?), לאפרים ב' שמריה. כ-1030 לספירה.

שבר מכתב תחנונים לגאון, כנראה מירושלים או רמלה, המאה ה-11.