אינדיגו במסמכי הגניזה

מכתב מחיים בן עמאר אלמדיני, מפלרמו, ככל הנראה ליוסף בן מוסא אלתאהרתי (לפי גיל, אך שם הנמען אבד). תאריך משוער: סביבות 1055 (גם זה לפי גיל). המכתב כולל פרטים על נזק שנגרם לסחורות (פשתן ואינדיגו) שנשלחו ממצרים לסיציליה. בנוסף, מוזכרים בו פרטים על משי, עורות, שמן ועופרת המיוצאים מסיציליה. ג'סיקה גולדברג פותחת את ספרה על מסחר ומוסדות בים התיכון בימי הביניים בפרישה יפה ומרתקת של תכני המכתב: סביב שנת 1050 הונחה חבילה על שפת הים בנמל מאזארה שבמערב סיציליה. היא הייתה עטופה בבד קנבס וקשורה בחבל, ומבחוץ נכתב עליה השם "מצליח בן אלי[ה]ו", הדיין של פלרמו. החבילה הכילה אינדיגו, וחבילה כזו ייצגה סכום כסף ניכר: כ-175 דינרים אם היה זה אינדיגו מן הזן הסורי, ופי שלושה מכך אם היה זה אינדיגו כירמאני משובח. אך החבילה הייתה רטובה, עובדה שהפחיתה את ערך האינדיגו והייתה כרוכה בעבודה רבה עבור מישהו. ולכן היא נותרה מונחת על שפת הים במשך מספר ימים. חיים בן עמאר, "נציג הסוחרים" (וכיל אלתג'אר) בפלרמו, גם הוא היה על שפת הים במאזארה, ממיין, פורש, מאוורר ואורז מחדש את האינדיגו בחבילה רטובה שנייה שהורדה מאותה אונייה שלא עמדה במזג האוויר. אחמד בן דאוד, פקיד שכל אנשי פלרמו הסכימו להפקיד בידיו את סחורותיהם, שאל אותו על החבילה היתומה. חיים הציע להעבירה לפֻנדק (פונדק/חאן) עד שיתקבל מענה ממצליח. אך מצליח, שכתב מפלרמו, השיב שהחבילה אינה שלו כלל וסירב לקבלה. מצד שני, האם חיים יוכל להוציא מהחבילה את שני חלקי האינדיגו השייכים לאחיו ולשלוח אותם אליו? חיים הציג את התוכנית בפני אחמד בן דאוד, שמיהר אף הוא לדחות את האחריות: "אם אתה מוכן לקבל את החבילה בשלמותה — מה טוב. אם אינך מעוניין, לא אפתח אותה כדי שתיקח את מה שנוח לך ותשאיר אצלי את היתרה". חיים שב וכתב לדיין, שחזר על בקשתו שחיים יטפל בעניין ויביא לו את החלקים שביקש. לפיכך חיים, שתפקידו המקצועי כוכיל פירש שעליו "לסדר הכול לטובת" כל הצדדים, פנה לאחמד והודיעו שישלם על הכול ויעביר את התכולה למחסנו, בתנאי שאחמד יפתח את החבילה וירשום את כל פרטי כל חבילת משנה — משקלה והכיתוב שעליה. אחמד עמד על מרפסת הפֻנדק בעת פתיחת החבילה ורשם את כל הפרטים בפנקסו. נמצאו בה שבעה חלקי אינדיגו: שלושה היו מסומנים כשייכים למוסא בן אבי אלחיי ונועדו להימסר למצליח בן אליה; שניים סומנו למסירה לאחיו של מצליח; ושניים סומנו למסירה לאסמאעיל בן הארון. באחד מהחלקים האחרונים נמצאו, לצד האינדיגו, גם גרעיני דלעת ואורז. אחד הסוחרים שנכחו במקום בעת הפתיחה, מימון, אמר שהחלק שהכיל את גרעיני הדלעת שייך לאבו אסחאק, שאריזתו נעשתה בקהיר עצמה. כפי שכולם חשדו, חבילה זו גרמה לחיים אינסוף צרות. לאחר שנפתחה הוא קיבל מכתב מאבו אסחאק שהודיע לו על שינוי כוונותיו: עליו למסור את החלקים שסומנו לאסמאעיל בן הארון לנסים בן שמריה במקומו. במחלוקת שהתעוררה בעקבות זאת, כששניהם הגיעו מפלרמו וחיים סירב למסור לאסמאעיל את החבילה, אסמאעיל ואחיו הלשינו על חיים בפני "הפַקחים" (המפקחים), בטענה שהוא חותר תחת המוסדות המוסלמיים בכך שהוא מתחמק מתשלום מסי מכס. עלבונות והאשמות התעופפו בין הסוחרים כשהובאו בפני השלטונות המוסלמיים (אלסֻלטאן). הגרוע מכול, והמביש ביותר, שגיסיו של חיים היו מבין מי שהיו עדים לעלבונות שהוטחו בו; בתגובה, ברגע של זעם, העליב חיים אחד מהסוחרים האחרים בנוגע לאיכותם של אשתו וקרובי משפחתו. נראה כי המקרה והתשלומים הכרוכים בו לא הסתיימו לשביעות רצונו של חיים, ולכן פירט את כל הפרשה במכתב לעמית בפוסטאט (משם יצאה החבילה במקור), בבקשה שייקח את המכתב ויקראנו לגיסו (של אותו עמית). מן הסתם הוויכוחים נמשכו עוד בפוסטאט ובאלכסנדריה, שם התגוררו מרבית הבעלים.

שני דפים כפולים (ביפוליו) מתוך פנקס חשבונות העוסק בספינות שיצאו ממצרים. בערבית-יהודית. נראה שיש קשר הדוק לשני מסמכים נוספים: האחד מתוארך לשנים 1534/35 לסה"נ, והשני לשנת 1540 לסה"נ, אך קיימים אי־התאמות בכתב היד ובאיות. ראו גם מסמך נוסף קשור. ייתכן שכל הקטעים הללו לקוחים מאותו פנקס עצמו, אך נכתבו בידי שני סופרים שונים. כל עמוד מפרט ספינה ושמה או שם בעליה, רב החובל שלה, יעדה (ארבע מועדות לאיסטנבול, אחת לאנטליה, אחת לאן שהוא בלבנט, ולפחות אחת ביעד שלא פוענח), תאריך היציאה, שמות האנשים הקשורים לספינה, וכן הסחורות וערכן. בין הסחורות: פלפל, סוכר, אינדיגו, וככל הנראה גם עבדים (עביד). חיבור הקטעים: אלן אלבאום ומתיו דאדלי. T-S J1.41: רקטו, עמוד שמאל: בכותרת: "ספינתו של קרא מוצטפא (קרא מוצטפא) היוצאת לאיסטנבול ב־24 בראביע [אל-אוול]". הרישומים שתחת הכותרת מזכירים: חאג' לטפי; סוכר; עבדים (? עביד); מחמד; ה"אמאנאת" (פיקדונות?) של רב החובל; מוצטפא; קאסם אל־[...]. ורסו, עמוד ימין: בכותרת: "ספינתו של [...] צ'אווש אוגלו (שאוש אוגלי) היוצאת לעבר [...]ק ב־25 בראביע אל-אוול". הרישומים שלמטה מזכירים: סוכר; [...] בן מוצטפא; עלאן בן עלי; חסן בן [...]; חסן בן מחמוד; ה"אמאנאת" (? של חאג' יונס); יוסף בן [...]; חוסיין בן עז אל־דין; ה"אמאנאת" של חאג' חוסיין; אדם שכונה סנג'קדאר (נושא הדגל); ודוד שאלתיאל. ורסו, עמוד שמאל: הכותרת אינה ברורה (תעא . . . ). בין הרישומים: מחמד בן חוסיין; יונס ראיס; ולי בן עבדאללה; פירי(?) בן עבדאללה; ומספר מלחים (יחיד: בחרי, רבים: בחריה), חלקם נקובים בשם. רקטו, עמוד ימין: בכותרת: "ספינתו של [...] ראיס, היוצאת לאיסטנבול ב־26 בראביע אל-אוול". בין הרישומים: חמזה עצפור; [...] מחמד; אינדיגו, עבדים (?), פלפל; אחמד בן סייד; מוצטפא סובשי (סובשי), חאג' אחמד; חאג' מחמד; קפיטן (קאפיטאן) עבד אל־לטיף; ומיכאל. T-S NS 321.7m: ורסו, עמוד שמאל: בכותרת: "ספינתו של [...] עם רב החובל חסן (חסאן), היוצאת לעבר בר אל-שאם(??) ב־5 בצפר". הרישומים שלמטה ממשיכים ומזכירים את אחמד דוואיעי(?); מחמד בורימת(?); עלי בן [...]; עבדאללה; מחמד בן אחמד; עלי [...]; ואחרים. רקטו, עמוד ימין: בכותרת: "ספינתו של חאג' יוסף [...] עם רב החובל מחמד מסלוק, היוצאת לאפוליה(??) ב־14 בצפר". הרישומים שלמטה מזכירים: יוסף בן ראיס; מחמד בן יוסף; חוסיין; חאג' פירי; פירי עלי; ג'ורג'י נצראני; אדם הנושא בתואר בלוק־באשי (בלוק בשי); מחמד; יונס; מוסא; פירי ג'מייל(?); רמדאן; חוסיין ומחמוד; אבראהים; חאג' קאסם; מחמד ויעקב; ואחרים. רקטו, עמוד שמאל: בכותרת: "ספינתו של ח'יר אל־דין, היוצאת לאיסטנבול ב־14 בצפר". הרישום הבא מתייחס למלחים (בחרייה) ולמונח שלא זוהה — סרמייא. לאחר מכן נזכרים רבי החובל ח'יר אל־דין ואדם נוסף; ח'ליל; מחמד; יוסף וחבריו; אחמד ראיס; עלי; ושמות נוספים. ורסו, עמוד ימין: בכותרת: "ספינתו של חאג' מחמד בורימת (? בוריימת) עם רב החובל חוסיין, היוצאת לאיסטנבול ב־19 בצפר". הרישומים שלמטה מזכירים: מחמד בן עבדאללה; מוסא ובהראם (תחת שמות אלה מופיע המונח יניצ'רי / ינ'יגרי / יניגרי); חמזה; יעקב; ואחרים.

מכתב משפחתי בכתב יד קליגרפי, נשלח מגיזה, ובו שמות רבים והוראות מפורטות. מתוארך למאה ה-13. להלן תרגום גס של תוכן המכתב: "מכתבך הגיע עם אבן אלג'לאג'ולי. נג'ם אלדין קרא אותו עמי בגיזה וכתב תשובה בכתב ידו. מכתב עם אבו אלחסן הגיע ובו הידיעה שאתה חולה, ונצטערנו עליך, אני והאם. ואשר לטאוס ומסעודה, הם לא בירכו אותנו לשלום (?). הזקנה ומסעודה רבו, היא אמרה לה: 'את טוענת שאני חייבת לך דבר מה, איני חייבת דבר לאיש!' הלכנו אל אבו אלח'יר, אני והחכים, מיד עם הגעת אבו אלחסן עם המכתב. רבנו עמו. אמרנו: 'תן את הע'זאל (?), אנו נעשה זאת בחוץ.' אך הוא לא עשה זאת. הוא הכין זאת והוא יעשה. ואשר למה שאמרת, אחי, שאקום ואבוא, אתה יודע שאני עסוק בדיבור (?) של נג'ם אלדין עד שיתייצבו (?) ענייניו. ביום רביעי, יום לאחר הגעת המכתב, הלכתי אל אמין אלדין בן המייסד וקניתי ממנו חמש [יחידות] של נִיל (אינדיגו). מסרתי לו את מכתבך והוא קראו, ונישקתי את ידו והשפלתי עצמי ובכיתי. הוא הצטער ואמר, שוב פעם אחרת. הוא טוב לב ומאחל לך את גאולתך. הוא הבטיח לי. בכל יום אני מצפה לתשובתו ובכל יום אני הולך אליו — יתן ה' שהישועה תבוא בידיו, והמכתב הבא לאחר זה יבשר את ישועתך. אחי, איני יכול לנסוע עד שיגיע מכתב עם בשורת גאולתך. אין טעם לנסוע כך. אינני יכול אפילו לקנות או למכור דבר עד שיתיישב עניינך והדיבור (?) של נג'ם אלדין. ואשר למה שאמרת על הפנייה אל אלשמס בן אלמזווק — הוא לא עזב אותי בגיזה לאחר שקרא את מכתבך אלא במצב טוב (של בריאות?). אולי איננו זקוקים לאיש מהם. אתה יודע שאין לו השפעה מלבד הכסף. עד עתה לא הוסדר דבר ביני לבינו. אם אתה זקוק לכסף, שלח דבר עם איש שאתה סומך עליו, ונמסור לו. אחי, יש אש בלבותינו בגללך. האם ואחותך והחכים — כולם רוצים לבוא אליך. פושע בלונדיני הגיע לאחר מכתבו של אבו אלחסן ואמר שיצאת לדרך. מישהו רצה לכתוב מכתב למישהו, אך הוא חיפש אותך ולא מצאך. הוא הרגיע את לבותינו מאוד. הוא סיפר לנו שרגלך כואבת לך. פחדם נרגע, והם התאוששו ממצבם..." בין האנשים הנוספים הנזכרים במכתב: חאג' מחמד, נג'ם אלדין, הזקנה, החכים, חִכַּם (?), ואלשייח' הלאל.

אבו אלפרג' בן ח'לף (?), כנראה ממניית' ע'מר, כותב אל בן דודתו (אבן עמה), אליהו הדיין, בפסטאט. בין שני בני הדודים התקיימה התכתבות קודמת וקשרים עסקיים — אליהו שלח עם מכתבו הקודם 22 דרהם, ולכותב חנות שבה הוא סוחר באינדיגו (ניל). מטרת המכתב הנוכחי היא לבקש מאליהו שיכתוב אל הדיין ר' מנחם, בתקווה להשיג עבור אבו אלפרג' היתר לשאת אישה שנייה. אליהו כבר מכיר את הפרשה, אך אבו אלפרג' חוזר ומתאר בה כאן חלקים. הוא סבל במשך עשרים שנה בשל מחלת אשתו, המונעת ממנה ללכת לבית המרחץ (ככל הנראה בעיה מבחינתו בשל דיני טהרת הנידה ולא מטעמי היגיינה). כשהגיע אבו אלפרג' למניית' ע'מר מירושלים, הוא מצא אישה שנייה שביקש לשאת. הדיין המקומי, מפצ'ל החבר, סירב להשיא אותם על דעת עצמו ואמר שההיתר חייב לבוא מסמכות גבוהה יותר. מפצ'ל שלח מכתב אל ר' מנחם ביד חביב השוחט, אך לא התקבלה תשובה; אבו אלפרג' עצמו לא יכול היה להתלוות אל חביב. אבו אלפרג' סבר שאליהו כבר התערב למענו, אך שום ידיעה על כך לא הגיעה אליו. הוא ביקר באלכסנדריה, אך ככל הנראה מפצ'ל הניא אותו מלפנות לדיין [א]נטולי לקבלת פסיקה, בשל חומרתו. בהמשך המכתב הוא חוזר על בקשתו בצורות שונות, ומביע נכונות לבוא לפסטאט כדי להינשא. המידע מבוסס על מהדורתו ותרגומו של פרידמן. הכותב מצטט בשורות v13–15 פתגם, במסגרת ניסיונו לדרבן את אליהו לפעול במהירות, ופרידמן סימן את תרגומו כמשוער במקצת. מדובר בגרסה של ניב המופיע גם בכמה מסמכים אחרים מן הגניזה, למשל בנוסח "מא בקי פי אלעמר מת'ל מא מצ'א" — מילולית "לא נותרו [שנות] חיים כמו אלה שכבר חלפו", המקביל לכאורה לאמירה האנגלית "איננו הולכים ומצעירים, [ולכן עזור לי]". גרסה נוספת של הביטוי מופיעה גם בפרק הראשון של "דעות אלאטבא'" לאבן בטלאן, מפי רופא שפרנסתו אזלה ואין לו לאן לפנות: "מא בקי אקל ממא מצ'א" ("מה שנותר פחות ממה שחלף"). ראו גם דיונו של עודד צינגר בעניין זה.

מכתב מאבו אלמחאסן יפת בן שלה, ככל הנראה מאלכסנדריה, אל יוסף הכהן "פאר הסוחרים" בפוסטאט. תיארוך: אמצע המאה ה-12; במכתב מוזכר אבו אלפח'ר סעדיה אבן אלאמשאטי (נפטר 1172). פרנקל קובע את התאריך לשנת 548 להיג'רה (1153/54 לסה"נ), אך אינו מסביר את הנימוק לכך. הכותב מספר כי עלה לפוסטאט כדי לבקר את הנמען ולברכו לרגל החלמתו, אך התעכב בשל עיסוק אחר בחצר המלכות (פי באב אלצלטאן). העיסוק הזה צלח, וכעת יש בידיהם פטור ממס (מסאמחה) לצמיתות בדיואן של אלכסנדריה, המאפשר להם לייבא סחורה בערך 300 דינרים בשנה מבלי לשלם פרוטה. הישג זה הושג בזכות חסותו של אלקאא'ד ע'אראת (בסיציליה), שזהותו ככל הנראה זהה לקאא'ד ע'אראת בן ג'ושן, המוכר ממכתב תודה ששלח אליו אבן קלאקס בעת שע'אראת היה בשירותו של ויליאם השני (שלט 1166–1189). הוא מדווח שכל אנשי סיציליה מתגעגעים לנמען, וכי שלח להם בשורות על מצב בריאותו של הנמען. בכוונתו להישאר במקומו (פי אלבלאד) למשך החורף, והוא מאיץ בנמען לבוא (אלא אלבלד), שכן המסחר משגשג והנמען יוכל להפיק תועלת רבה לעצמו. עם זאת, על הנמען להשיג קודם כתב הוראה רשמי מהשלטון המורה שאיש לא יתנגד לו. אשר למס הגולגולת (ג'אליה), הממונה (מתוולי) "כאן" הוא "אדם רע". בהמשך הוא מורה לנמען: "בעת שתהיה בפוסטאט, אל תתעלם מעצתו של אלשיח' אבו אלפח'ר אבן אלאמשאטי ומבן אחיו ומגיסו (בקריאת צ{ה}רה) אבן אלעג'מי". הוא מציע לשכור עבור הנמען בית או מחסן אם יחפוץ לבוא ולהביא עמו את סחורתו. כמו כן הוא מציע לעלות בעצמו לפוסטאט אם זו תהיה משאלת הנמען. שאר שורות המכתב עוסקות בהוראות עסקיות, ובהן אזכורים של אינדיגו, משי וסחורות נוספות. מוזכרים גם "ידידך" הפקיה בן ח'ליף ובו סהל.

מכתב מאת מרדוך בן מוסא באלכסנדריה אל נהראי בן נסים בפוסטאט. המכתב כולל פרטים הנוגעים למספר חשבונות מורכבים אך מעניינים בין נהראי לבין שותפיו: (1) פירוט של הוצאת 14½ דינרים בתוספת ½ קיראט, שהם חלק מחשבון רחב יותר מן השנה הקודמת; (2) 310 דינרים, ובהם יתרה משנה שעברה; (3) 249 דינרים ו-2½ קיראט עבור הוצאות, פלפל, קמח ואינדיגו. מן ההקשר עולה כי 14½ הדינרים הללו הוצאו על ידי מרדוך בן מוסא עבור נהראי בן נסים או לפי בקשתו. נהראי הזכיר או שאל במכתבו אל מרדוך משהו בנוגע לחשבון השנה שעברה; מרדוך משיב לו כי עיין בקפידה במכתבים ובפנקסי החשבונות שברשותו, וכי גם לאחר הוצאת 14½ הדינרים וה-½ קיראט מטעם נהראי, עדיין נותרת לו (למרדוך) יתרת זכות. בבדיקת החשבונות נעזר מרדוך הן במכתבים (כתב) והן בפנקסי חשבונות (דפאתר). הדבר מצביע על חשיבותם של המכתבים כמסמכים שיכלו לשמש מקור לחיובים וכמאגר של מידע, התחייבויות, הוראות וכיוצא בזה. עובדה זו גם מסייעת להבין מדוע סוחרים נהגו לאסוף ולשמר את התכתובות העסקיות שלהם. ואולם מרדוך מוסיף (שורה 10 בצד הפנים): "אדוני, אין לנו צורך בחשבון האחרון הזה שלך, ואף לא ביקשתי אותו ממך" — כלומר, חשבון הפעילות המסחרית של השנה הקודמת כבר נסגר והוסכם, ומבחינתו אין צורך שנהראי יטרח לערוך שטר חוב נוסף (כט) בעניין. המכתב כולל גם קטע נוגע ללב שבו פותח מרדוך בן מוסא את לבו ומתאר את בדידותו מאז מות אשתו ואת היעדרו של אדם מבוגר אחר במשק הבית שיוכל לטפל בו ובילדיו. הוא מבקש מנהראי שימצא לו שפחה יהודייה (ג'ארייה) המתאימה לעבודה, שניתן לסמוך עליה ושצניעותה מובטחת.

מכתב ממַצְ'מוּן בן חסן, באדן, אל אברהם בן יִיגוּ. תיארוך משוער: בסביבות 1135 לסה"נ. קיימים שרידים של ארבעה או חמישה העתקים שונים של מכתב זה. שני הקטעים שלפנינו מסומנים כהעתק 4, אם כי ייתכן שמדובר בשני העתקים נפרדים. באחד הקטעים, הטקסט שברקטו אינו מוכר ממקום אחר, ואילו הוורסו מקביל לחלק מהעתק אחר של המכתב (שורות 32–43). בקטע השני, הטקסט שברקטו חופף בחלקו להעתק נוסף, ואילו הוורסו אינו מתועד במקבילות אחרות. המכתב מתאר עסקאות מסחריות ומה שהמחבר מכנה טובות או "מתנות" לסוחר עמית. הסחורות העיקריות הנזכרות הן נחושת ופלפל; כמו כן מדווח על מסי מכס, דמי הובלה ימית, שכר סבלים ועלויות שמירה. השולח מזכיר מס ששולם באל-פֻרְצַ'ה (בית המכס בעיר הנמל אדן) ואת השמות עלי אל-נילי ("סוחר האינדיגו") ואבו ע'אלב אל-רֻבּאן ("רב-החובל"), המצביעים על מקור המכתב בעיר הנמל אדן במהלך המאה ה-12. המכתב נמשך בצידו השני. על האנשים הנזכרים בשמותיהם ראו גויטיין ופרידמן, סוחרי הודו בימי הביניים; ועל אל-פֻרְצַ'ה ראו אצל גויטיין ופרידמן ואצל מרגריטי, אדן והמסחר באוקיינוס ההודי. ההעתקים השונים של המכתב הם: העתק 1 (המקור בכתב ידו של מצ'מון), שבוורסו שלו מופיעים חשבונות בכתב ידו של אבן יִיגוּ; העתק 2 (העתקה ראשונה של הסופר); העתק 3 (העתקה שנייה של הסופר); והעתקים 4 ו-5, שאליהם משתייך הקטע הנוכחי. העתקים 1–3 זוהו ופורסמו על ידי גויטיין ופרידמן (2008) בספרם "סוחרי הודו", ואילו העתקים 4–5, וכן צירוף ישיר נוסף להעתק 3, התגלו בשנת 2023.

רקטו: חוזה שותפות העומד במרכז שאלות משפטיות שהופנו אל רב דניאל בן עזריה, גאון ארץ ישראל. החלק התחתון של השטר פורסם בנפרד אצל גיל. ניסוח השטר ניתן להשוואה אל הציטוט המלא של החוזה בשאלה השנייה הנזכרת לעיל, וקיימים כמה הבדלים בפרטים בין שני נוסחי השטר — דוגמה לטענתו של פיל ליברמן בדבר ייחודו של כל "העתק" בשטרות הגניזה. צירוף: משה יגור. עותק נוסף של אותו חוזה נמצא בשטר אחר. החוזה מסדיר שותפות בין הסוכן הנוסע משה בן יהודה המערבי לבין שותפו חסן הכהן בן סלימאן. כדי להימנע מתשלום מיסים בסיציליה, נרשמה הסחורה על שמו של חסן, אשר היותו יוצא סיציליה פטר אותו מן המס. במהלך מסע הים נפטר משה, ולפיכך השאלות שהוזכרו לעיל דנות באופן שבו יוכל בית הדין היהודי למכור את סחורותיו כדי לפרנס את אלמנתו ובתו היתומה. ורסו: קינה. (המידע מבוסס על גויטיין.) תיאור מ־PGPID 26334: מסמך משפטי שבו משה בן יהודה החזן מאשר את קבלת מספר סחורות מאת [...] בן סלמאן הסרסור. בין הסחורות: אינדיגו בשווי 13 דינרים, פריט נוסף בשווי 35 וחצי דינרים, וקינמון. בוורסו מופיע טקסט עברי דהוי מאוד, ככל הנראה ספרותי.

מכתב מאת מעאלי בן אבו אלח'יר אלדמשקי, השוהה בפאס, אל אביו אבו אלח'יר בן מעאלי אלדמשקי, השוהה באלמריה. המכתב כתוב בערבית-יהודית, והכתובת על גביו מופיעה הן בערבית-יהודית והן בערבית. תיארוך: סוף דצמבר 1141. השולח מדווח כי קיבל את המכתב ששלח לו אביו באמצעות ברוך, ושמח לשמוע על בריאותו התקינה. הוא מזכיר עסקאות מסחריות עם אברהים, סרור ודאוד, הכרוכות במסחר באלום (שבּ) ובאינדיגו (ניל). לאלום יש ביקוש רב בקרב תושבי אלמריה. בהמשך הוא מבקש מן הנמען לשלוח הודעה לרבי יצחק בן ברוך, שישב באלמריה, ולהשביעו. כמו כן מוזכרים הארון בן אלברג'לוני, אבו זכרי, אברהם ואברהם (שייתכן שמדובר באותו אדם), דאוד וברוך. סביר להניח שחלק מן האנשים הללו היו תושבי פאס, אך לא ניתן לזהותם על פי מקורות אחרים. עיקר עניינו של המכתב הוא חדשות על סחורות שונות שנשלחו לספרד ולמקומות אחרים, ובהן אלום, אינדיגו, זהב, נחושת, לכּה, מאזניים ומשקלות, עץ אודם ונייר. הכותב אף הזמין גלימת משי עבור אברהם, שביקש ללבוש אותה ביום חתונתו. הצירוף העקיף של הקטעים זוהה לראשונה בידי אמיר אשור.

מסמך משפטי. הסכם שותפות. עסקה בין משקיע, ככל הנראה בשם אברהים, לבין שלושה צבעי אינדיגו ששמותיהם אינם מצוינים, הפותחים בית מלאכה בדמיאט. השותפים הפעילים מתחייבים לנהוג על פי הנורמות המקובלות בענף ועל פי הנהגים העסקיים הרווחים בדמיאט. השותפים הפעילים יקבלו שני שלישים מן הרווחים וההפסדים (למעט עשרת הדינרים הראשונים של הפסדים הנובעים מפעילות עסקית רגילה). המשקיע אחראי על הוצאות המחיה היומיומיות של השותפים הפעילים ונוטל על עצמו את האחריות להפסדים שייגרמו עקב כוח עליון (force majeure), אם כי במקרים כאלה נדרש השותף הפעיל להישבע שבועה השוללת ממנו רשלנות. ראוי לציון כי מבנה השותפות הוא הכלאה בין מודל השותפות ("תורת עיסקא") לבין מודל הקומנדה. הצהרת השותפים הפעילים "להרחיק את המעילה ולקיים את האמונה" מעידה על כך שהמשקיע אינו נוכח בדמיאט, אך הוא שומר על מידה מסוימת של פיקוח על פעילותם העסקית. אם יתברר כי נכסי החנות ירדו בערכם, על השותפים ליצור קשר עם אברהים ולפעול על פי הוראותיו; אם לא ישיב להם, יהיו הם פטורים מאחריות לכל פעולה שלא כשורה.

שטר שחרור משותפות. מתוארך לשנת 1091. נכתב בפוסטאט. בצד ה-verso: אברהם בן ישועה הכהן משחרר באופן בלתי הפיך את אבו אלפצ'ל/אבו אלמפצ'ל נתנאל בן יפת מכל התחייבות הקשורה בשותפות שהייתה ביניהם. אברהם רכש שני סלים של אינדיגו ומשי כהשקעה בעבור שותפיו האלכסנדרונים — המשי ניזוק במהלך המסע הראשון לפוסטאט, ואברהם מכר אותו במלואו, סילק את החשבון מול נתנאל וסיים את השותפות. בין שותפיו של אברהם נמנים גם אמו ואחותו של נתנאל (ראו שורה 23 ושורות 27–31). בצד ה-recto מופיע הסכם שותפות נוסף (שייתכן שה-verso הוא טיוטה שלו), המגלה כי אברהם הוא המשקיע (ולא השותף הפעיל) — הוא משקיע כספים אצל פרח/פרחיה הכהן, אשר מוסיף בעצמו כספים ונוטל את הסכום הכולל לדמשק כדי לייבא ממנה סחורות לפוסטאט. השותפות אמורה להימשך למשך מסע אחד בלבד לדמשק, ופרח אמור לקבל מחצית מהרווחים על השקעת אברהם וכן את כל הרווחים על השקעתו שלו עצמו. פרח אחראי לכל ההפסדים, כמקובל ב"איסקרא"(?). (המידע מתוך מאמרו של ליברמן, "A Partnership Culture", 65–66.)

חשבון ענק וכתוב באופן קליגרפי מאת אבו אלבשר, העוסק במכירת סחורות באפריקיה (צפון אפריקה) מתחילת המאה ה-11, ככל הנראה עבור יעקב בן יוסף בן עוכל. כתוב על קלף בכתיבת ספר (book-hand). מוזכרים שלושה סוגים של אינדיגו (ניל), לכּא, סוכר מזוקק, סוכר מעודן, מוצר ורדים כלשהו (ורד = ריבת ורדים [לפי גויטיין]? עלי כותרת של ורדים?), ומחלב (prunus mahaleb), צמח מרפא, וכן הוצאות אריזה, הובלה (freight), נטו (tares), עמלות תיווך ועמלות על המרת דינרים מצריים לדינרי המהדי שהיו ככל הנראה מועדפים באפריקיה. לאורך כל החשבון, ניכר הלחץ שחש השותף הפעיל להסביר את עצמו למשקיע, ובראש ובראשונה ההכרח להחזיק את ההון בתנועה מתמדת: כמה פריטים מתוארים כ"תקועים" (wāqif) מכיוון שאינם נמכרים, בעוד שהפנינים הניבו מחצית מההשקעה כרווח. מכרה זהב של מידע על מחירים ושיטות מסחר. גויטיין, ברשימותיו שלא פורסמו, מתאר את המסמך כ"החשבון הגדול על אינדיגו וכו' מאל-מהדיה", ואילו גיל מניח שמקורו בקירואן.

המשך של מכתב עסקי ארוך שנשלח מאלכסנדריה לקהיר. תיארוך: בערך 1235 לספירה, על בסיס תאריכו של מסמך אחר מאת אותו שולח (שיתכן ואף מהווה את שני העמודים הראשונים של המכתב הנוכחי). ייתכן שהסופר הוא טהור בן אברהם. מדובר או בעמוד השלישי של המכתב, הכולל את עמודים 5 ו-6, או בעמוד השני, הכולל את עמודים 3 ו-4; הספרה היוונית/קופטית "3" מופיעה בראש הצד הקדמי (recto). השולח מציין את מחירי הסחורות באלכסנדריה, ובהן אינדיגו, לבונה, קינמון, עץ ברזיל ופלפל, וכן את המסים והאגרות האחרות שיש לשלם כדי לסחור בעיר. קשריו המסחריים של השולח השתרעו עד מרסיי וגנואה. המכתב מזכיר את רבנו מנחם, בנו ויורשו של דיין קהיר יצחק בן ססון. המכתב כולל גם את האזכור הקדום ביותר הידוע ליהודים מאזור תּוּאַאת שבאלג'יריה (ראו מאמרו של גויטיין על ר' יצחק בן אברהים אלתואתי, בערך 1235, האזכור הקדום ביותר ליהודים בתואת).

מכתב מאת תלמיד חכם מרמלה (שחי עשרים שנה בבגדאד) אל נהראי בן נסים. סביב שנת 1095. נראה שהוא חלק מהתכתבות סדירה בין השניים. נהראי היה עיוור באותה תקופה והיה זקוק למישהו שיקרא לו את המכתב. מוזכר בו ספרו של הגאון אהרן בן יוסף (ח'לף בן סרג'אדו) ואחד מנכדיו של רב שמואל בן חפני. הכותב מבקש מנהראי להשיג עבורו כמה מוצרים בפוסטאט, ובהם אינדיגו, פלפל, זרניך, מי אמוניה ועוד. בין בקשתו לקבל כספים המגיעים לו לבין הדיון שלו בגירושין מתמשכים, הוא משבץ את השורה: "כי אני גוש בשר הממתין למות", וממשיך בהמשך: "אני זקוק לרחמים, כוחי הולך וכלה" — אסטרטגיה רטורית מקובלת לעורר את חמלת בן השיח. (המידע מבוסס על גיל, ממלכה, כרך 2, מס' 85.) התיאור עודכן בעקבות ניתוח נושא הזקנה (והתלונות על הזקנה) בעבודת הסמינר של ג'ייק ברז'ובסקי ('21), סתיו 2018. אותו כותב חתום גם על מסמכים נוספים.

מכתב מאת שלמה הכהן גאון בן יהוסף לנכבד בפוסטאט ולקהילות היהודיות שבה. זהו הדף השני של מכתב ארוך יותר, שהיה מודבק על הדף העליון (שאבד). בעברית. תיארוך: 1025 לסה"נ. המכתב מופנה במיוחד ליפת בן טוביה (המכונה אלנילי, סוחר האינדיגו), לדוד בן יצחק הנשיא, ולשלמה בן חכים אלפאסי, וכן לראשי הקהילות, לזקני הקהילות הירושלמית והבבלית. הגאון מבקש מהנמענים לזרז את השגתו, מטעמו, של מכתב אישור כתב מינוי לתפקידו מאת הח'ליף במצרים (ובפרט אלט'אהר, שמלך בשנים 1021–1035 לסה"נ), אשר התעכב מעבר לזמנו. נזכר בו החבר הנכבד טוביה שהגיע מירושלים, ויש בו התייחסות לתלמוד הירושלמי. הגאון מתלונן על מריבות בין-קהילתיות, ובפרט בעניינו של מחסן בן חוסיין, המתפלל בביתו במקום בבית הכנסת.

מכתב מאסמאעיל בן ברהון אלתאהרתי אל רבי אפרים בן שמריה (פעיל 1007–1055), בפוסטאט. המכתב נכתב לאחר מחלוקת סביב מכירת אינדיגו (אין זה ברור על מה בדיוק נסבה המחלוקת). הכותב מודיע לאפרים, הדיין ומנהיג היהודים בפוסטאט, כי רב האי גאון (כיהן 998–1038 לסה"נ) שלח את תשובתו, והיא תומכת בעמדת בני משפחת תאהרתי. הכותב חותם בשמו העברי — שמואל בן רבי אברהם. תיארוך: בערך 1007–1038 לסה"נ, על בסיס השנים שבהן היו פעילים רבי אפרים בן שמריה ורב האי גאון — אם כי ניתן אולי לצמצם טווח זה עוד יותר על פי השנים שבהן היה אסמאעיל בן ברהון אלתאהרתי פעיל. (המידע מבוסס על גיל, מלכות ישמעאל, כרך ב', מס' 124).

מכתב עסקי המתאר תנאי שוק קשים שבהם המחירים גבוהים ואסון סביבתי השמיד את רוב היבול. כתוב בכתב ערבי. מוזכרים בו הכותנה ומכירתה (القطن وبيعه), ומתואר כיצד סוחר אחד שקל אותה בקפדנות יתרה משום שמחירה גבוה. בצדו האחורי של המכתב נכתב: "שלח את תשובת המכתב הזה לבלביס עם החדשות והמצב שלך". יתר הסחורות אינן נמכרות (سائر البضائع غلت واقفة). השולח עשה משהו עם 450 (יחידה לא ברורה) של אינדיגו (צבע ניל). השולח חוזר ומדגיש שהכותנה יקרה מאוד, ומציין: "[...] יבול השנה הזו, שכן באה עליו חמה אדירה, יוצאת דופן, עצומה מ-[...]" (fa-qad jāhu ḥarr ʿaẓīm fadhdh aʿẓam al-[...]).

מסמך משפטי: שטר מכר בערבית לרכישת חלק מבית. אבו אל-פרג' צמח בן צדקה בן צמח השולחני רוכש חלק מבית בקצר א-שמע בפוסטאט מדודו דאוד בן צמח סוחר האינדיגו. הבית גובל בכנסיית מר מיכאל לשעבר, בתנור של אל-ג'לאל, ובבית של מימון בן דאוד. מתוארך לעשרת הימים האמצעיים של חודש שעבאן שנת 448 להג'רה (אוקטובר–נובמבר 1056 לסה"נ). בצד האחורי מופיע טקסט ליטורגי בעברית. (המידע על פי ח'אן.) חריג שהמסמך נכתב על דף כפול (ביפוליו); ייתכן שמדובר בעותק של בית הדין, דבר שעשוי להסביר גם את מה שנראה כהערה ארכיונית בצד האחורי המסכמת את המסמך (ח'אן מפענח אותה חלקית אך אינו דן בה).

recto: חשבונות בערבית-יהודית עם ספרות יווניות/קופטיות. מוזכרים בין השאר עשב או חשיש (חשישה), תיבה, אינדיגו, משי, חוואלה (המחאה), משהו מאת אלמעט'מי, הדיוואן (לא ברור אם הכוונה ללשכת פקיד או לקובץ שירה — ככל הנראה הראשון) של אלמעט'מי, הדיוואן של אלג'המי (או אלג'ת'מי), הדיוואן של אלצארם, נושא כלי נשק (אלסלח דאר = al-silaḥdār), משהו עבור מוכר דגים (סמאך), והאמיר ג'נדאר. תיארוך: כנראה מהמאה ה-13 או אפילו ה-14. verso: טיוטה של מסמך משפטי בערבית-יהודית, ובה מוזכרים יוסף ואמו ("פלאנה" — שמה טרם מולא), השם אלעזר וכתובה. (חלק מהמידע מבוסס על CUDL)

מכתב עסקי מאב, ככל הנראה באלכסנדריה, לבנו, ככל הנראה בפוסטאט. בערבית-יהודית. קטע. תיארוך: נראה כמן המאה ה-12, אך זו השערה בלבד. הכותב מסביר שאין באפשרותו לבוא משום שהוא חולה מאוד (וג'יע וג'ען צעב) ואין לו כוח (נהצ'ה) "להיכנס" (לפוסטאט). לפיכך שלח את סלימאן במקומו כדי לאסוף את האינדיגו שלו המצוי בידי אבו אל-חסן. על הבן לוודא שהדבר אכן ייעשה, ואם ברצונו לשוב יחד עם סלימאן — מה טוב. הרי תקופת סוף השנה מתקרבת, ועל הבן לשלם את מס הגולגולת (ג'אליה) שלו באלכסנדריה. אם הבן אכן יבוא, מצורפת רשימת פריטים שעליו להביא עמו.

ספר הודו א, 15: שלוש עדויות בנוגע לפיקדון ערבון שהפקיד יוסף אללבדי, סוחר ההודו. אללבדי היה חייב לחסן בן בנדאר, נציג הסוחרים (וכיל אלתֻּגַּ'אר) בעדן, סכום של 40 דינרים בעקבות עסקת אינדיגו (ניל). עד שיוכל אללבדי לפרוע את החוב במלואו, נדרש להפקיד ערבון בידי הנושה — ככל הנראה משום שהיה זר שצפוי היה לעזוב את העיר. העדות הראשונה והאחרונה מבין השלוש נכתבו ונחתמו בידי נתנאל בן יפת. הראשונה חתומה בידי נתנאל, יצחק בן שמואל ועלי הכהן בן יחיא. האחרונה חתומה בידי נתנאל ויצחק בן שמואל. גויטיין הזכיר מסמך זה ככת"י נפרד.

מכתב מנתן הכהן בן יוסף אל יצחק הכהן בן יעקב הדיין, שאותו הוא מכנה "בני". הכותב עוסק בכמה ענייני מסחר קטנים ושואל לשלום אשתו החולה (וג'ע אלבית, שורות 8–9 בצד הקדמי). לפי תיאור חלופי: המכתב נשלח אל "בני" יצחק הכהן בן יעקב הדיין מאת "אביו" נתן הכהן בן יוסף — מובן מאליו שאין מדובר באב ובן במובן הביולוגי המדויק, שכן הכותב שולח גם דרישת שלום ליעקב הדיין עצמו, שהוא האב הממשי. המכתב עוסק בענייני מסחר, ובכלל זה סחר באינדיגו, ומזכיר שורת אנשים ובהם אבו אלרצ'א, אבו אלחסן, יהודה, אהרן, וכן "בני" (אבו אל-)ופא.

הדף השני של מכתב מאת סוחר לא מזוהה, ככל הנראה באלכסנדריה. בערבית-יהודית. גיל מתארך אותו לשנת 1052, ואילו גויטיין מתארך אותו לשנים 1066/67. המכתב ממוען לאחיו של השולח, ובו הוא מספר שהוא מנסה לשים קץ למחלוקת בין סוחרי האינדיגו המוסלמים בעזרת איש מוסלמי נכבד ומומחה לדין. מוזכרת פלישת בני קֻרּה ו"העבדים" לג'יזה. בני הקהילה ניסו לאסוף כסף יחד עם הקראים, אך אלה לא הופיעו לפגישה. (המידע על פי גיל, ארץ ישראל, כרך 4, מס' 816.) כמעט בוודאות מדובר באותו שולח (אם כי ככל הנראה לא באותו מכתב) של מכתב נוסף.

חשבונות הקשורים למסחר בחבילות אינדיגו (אניל) וחינה בין הערים תוניס, טריפולי ופלרמו. במסמך מוזכרים השמות מימון ועות'מאן, ולאחריהם רשימת הסחורות שנסחרו. הרישום הראשון הוא תשלום שניתן לנצר, המַוְלָא של אבן אל-זביר. גויטיין כותב: "חשבונות עתיקים של סוחר תוניסאי, המפרטים סחורות שנשלחו על גבי גמלים לטריפולי שבלוב, ואחרות שנשלחו באנייה מטריפולי דרך תוניס לפלרמו שבסיציליה." ארבעה עמודים על קלף, באותיות גדולות וילדותיות, עם איות לא עקבי המושפע מהדיאלקט המקומי. ראוי למהדורה.

תזכיר (תד׳כירה) של סחורה שנשלחה, כנראה בכתב אבו זכרי כהן. בשורה 1 אולי ניתן להשלים [אבו אל-ח׳יר] [בן] מוסא אל-ברקי, המוכר ממסמכי ספר הודו. מוזכרים אנשים כגון יצחק אל-נפוסי, אבו זכרי, אבו נצר, אבו אל-חסן. מוזכרות סחורות כגון פלפל, לאק, אינדיגו, חרוזים (כ׳ראז), נושאד׳ר, הל, ריבת אמלג׳ (שיר אמלג׳), דם דרקון (קאטר), גיר במבוק (טבאשיר), סנה מכה, 'הינדי' וג׳ינג׳ר. מוזכרות הוצאות סחריות שונות: מלחים (בחארה), הובלה, סופר (וראק) ומכס (מכס). שייך למסמכי ספר הודו כרך ה׳.

מסמך משפטי או רשומה המעידים כי אדם בשם בקא בן אלסרור הסוחר [סוחר האינדיגו] יפעיל את חכירת המס (צ'מאן) של תמים, החוכר (צ'אמן) של אלברקאניה (מקום שלא זוהה), תמורת תשלום של 4 דרהם לחודש, כל עוד תהיה בידו חכירת מס זו וכן חכירת המס של קליוב. המסמך מתוארך לראשון בחודש רמדאן. העדים החתומים: חלפון הכהן בן אלעזר ושמואל בן נסים. (חלק מן המידע על פי כרטיסיות גויטיין.) בצדו השני של המסמך נמצאות הערות נוספות בכתב ערבי ובכתב עברי המזכירות את החודשים רביע הראשון ותשרי.

מכתב עסקי שבו הכותב מבקש מהנמען לקנות עבורו מידה של שמן, שתי 'פוטות' (בדים בסגנון סארי), ושני דינרים של פירות יבשים ('זביב'/צימוקים). מוזכרים אבו עמראן, אבו אלרצ'א, והעיר קוץ. הכותב שולח דרישת שלום לאבו אלפרג' וליצחק. השולח שוחח עם אבן אלעראקי, שמדווח כי שלח את כל המכתבים לנמעניהם "לאחר כיבוש הארץ" (פתוח אלבלד). הוא מבקש מהנמען לנסות למכור את האינדיגו ולקנות בתמורתו ח'זאש (משי באיכות נמוכה) או פוטות (בדי עטיפה). כמו כן הוא מבקש מהנמען לדבר עם ח'לוף.

מכתב מצאלח בן דאוד, ככל הנראה מתִנִּיס, אל נסים בן חלפון בן בניה. תיארוך: בערך 1057. המכתב עוסק בקשיים במכירת האִנדיגו (ניל) שהכותב קיבל מן הסתם מפוסטאט, וזאת בשל הסוחרים מאלכסנדריה המציפים את השוק באינדיגו, כך שהמסחר בו אינו רווחי. כמו כן מוזכר שטר (צ'ק) בסך 60 דינרים. נראה שהמכתב נכתב בתקופת הרעב במצרים, ואנשים יעצו לכותב שלא לנסוע לפוסטאט בשל הסכנות שבדרך ובשל המצב הכלכלי הקשה. המידע מבוסס על גיל, במלכות ישמעאל, כרך ד', מסמך 784.

רקטו וּורסו: רישומי בית דין. הרישומים ברקטו דהויים למדי ודורשים בחינה נוספת. בוורסו, הרישום הראשון נוגע למבחר בן צדקה ולמשה בן משה אבן מג'אן. הרישום השני עוסק, ככל הנראה, בחלקו של משה בן חלפון המכונה אל-נילי (סוחר האינדיגו) בירושת המנוח אבו סעיד ח'לף בן הִבּה המכונה אבן אל-דג'אג'י. ברכות בן סעדיה העיד בעניין זה. מוזכרות השפחות, מצעי השינה (וטא') והשמיכות (ע'טא') הנכללים ברכוש המנוח. שלמה בן אברהם הגר היה נוכח במעמד.

מכתב מיוסף בן מוסא אלתאהרתי, ככל הנראה ממהדיה, אל נהראי בן נסים בפוסטאט, בנוגע למשלוחי סחורות. סתיו 1063. הכותב מתאר קשיים במכירה ומזכיר סחורות מגוונות, ביניהן חריע, קמפור (כופר), סוכר, שרף, כרכום, אינדיגו (נילה), חיטה, צמר, עץ, אבני אודם, חרוזים, פנינים, שמן ועוד. יוסף דן גם בקשרי המסחר עם ספרד והמגרב, אף שהדרכים מסוכנות, ומציין את פטירת אחיו ברהון בן מוסא. (המידע על פי גיל, ממלכת ישמעאל, כרך ג', מס' 374).

שריד קטן ממכתב משפחתי ו/או עסקי. מוזכרת מחלתו של מישהו (שורה 2 בצד הפנים), וכפי הנראה גם השולח עצמו היה חולה שכן האל שלח לו בריאות (שורה 4) וכעת הוא מחלים. הוא מזכיר שהוא צם. בצד האחורי מופיע הביטוי "אלניל", שככל הנראה מתייחס לאינדיגו ולא לנהר הנילוס (שמכונה בדרך כלל "אלבחר"). כמו כן נזכר אדם שנסע לאשמונין (280 ק"מ דרומית לקהיר), ומוזכרים גם "אלמניה" וידיעות על לחם וחיטה. (חלק מהמידע מבוסס על קטלוג CUDL.)

מכתב מאוחר בלאדינו הממוען לשמואל בן סושן, נושא תאריך א' בחשוון. במכתב מוזכרות עסקאות מסחריות שונות, ובהן סחר בצבע אינדיגו (אנייל) ובמוצר המכונה אבראג̇יל, וכן בצמר (בואינה לאנה — "צמר טוב"). נזכרים בו אנשים אחדים, ובהם יוסף, פרנקו ודוד. כמו כן מוזכרים דוקטים של זהב ופריטים "קטנים" מפרפיניאן (?) (פיקוש די פירפיניאן). יש אזכור של משלוח כלשהו לטורקיה (טורקייה). המכתב ארוך ומשתמר היטב, וראוי לעיון נוסף.

הודו א, 3: פרוטוקול בית דין העוסק בסכסוך שבין יוסף הלבדי, סוחר ההודו, ובין יקותיאל בן משה, 'נציג הסוחרים' (וכיל אלתג'אר) בפוסטאט. המסמך עוסק בחובו של הלבדי בסך 40 דינרים ליקותיאל בעבור מכירת אינדיגו (נילה). המסמך כתוב בידו של נתנאל בן יפת (אם כי הכותרת נכתבה כנראה בידי הלל בן עלי) ומתוארך ל-22 בפברואר 1098. חתומים עליו: יצחק בן שמואל, נסים בן נהראי הרב, ונתנאל בן יפת.

קבלה ('ד'כרה בסם...') עבור מס גולגולת של מַעְרוּף בן יהוד'א אל-יהודי, סוחר אינדיגו (נִילִי) ובשמן (עַטָּאר), בפסטאט. סימן הרישום/העלאמה בפינה העליונה שמאלית זהה לאלו שבT-S AS 178.126 וT-S AS 178.200. נדרש בדיקה נוספת לתאריך ולמאפיינים אחרים. מישהו בשם מַעְרוּף בן יהודה חתם על T-S 8J4.25 (PGPID 7632) ב-1112 לספירה. קבלות מס לאותו משלם: T-S AS 177.105 וT-S AS 184.88.

מכתב מיוסף בן יעקב בן יהבוי, ככל הנראה מאמלפי, אל שותפו השוהה במהדייה. התיארוך המשוער: סביבות שנת 1040. הכותב מתאר מסע ימי ארוך שנמשך כשבעים יום על סיפונה של ספינה נוצרית. המסע יצא מן הסתם מאלכסנדריה, ועבר דרך קונסטנטינופול, כרתים ואמלפי. יוסף בן יעקב בן יהבוי מבקש משותפו למכור כמות של פשתן ואינדיגו, ומדריך אותו כיצד לנהוג בכספים שיתקבלו תמורתם.

מכתב מסחרי בערבית-יהודית. זהות השולח והנמען אינה ידועה. תיארוך: ככל הנראה המאה האחת-עשרה. במכתב מוזכרים אנשים שונים, ובהם אבו יעקוב אחיו של תַמְרַה(?); זקן עני (שיח' סעלוּכּ); ואבן אלפַכּאה. כמו כן נזכרים מצרכים שונים שעמדו במוקד המסחר, ובהם פלפל, קינמון, עץ ברזיל (בקם), חיטה, שמן, ואינדיגו כִּרְמאני. המידע מבוסס על גיל, ממלכה, כרך 4, מס' 835.

פרוטוקול של דיון משפטי שהתקיים בבית הדין של נתן בן אברהם, ראש ישיבת ארץ ישראל בערך בשנת 1040 (בתקופת יריבותו עם רב שלמה בן יהודה). המסמך מתעד שורה של עסקאות בין סוחרים מהמגרב וסיציליה למכירת ניל (אינדיגו) ושמן. בין השמות המוזכרים במסמך: ח'לף בן מוסא אלברקי וסהלאן בן יהושע אלטראבלסי. לפי בן-ששון, המסמך נכתב באייר א'שנ"א, היינו פברואר–מרץ 1040.

מכתב (או מכתבים) בלאדינו, עם משפטים בודדים בעברית. שולח המכתב הראשי לקה ב"mal de ojo" (עין הרע? או אולי מחלת עיניים?). רוב המכתב עוסק בענייני מסחר, ובכלל זה סחר באינדיגו (אנייר) וביין. נזכרים בו אנשים רבים, ובהם עובדיה; שמואל אמאטו; משה עובדיה; משה בוטריל. נזכרים גם מקומות כגון אלכסנדריה וכרתים. המכתב ממוען ליעקב קאפילוטי(?). דרוש עיון נוסף.

רקטו: מכתב מסחרי בכתב ערבי. מוזכרים בו [...] בן יעקוב אלתסתרי; דאר אלאנמאט; אבו סעד אלתסתרי; שליחת סֻפְתַּגַ'ה (שטר חליפין); ואדם המכונה אלשיח' אלפאצ'ל. ראוי לבדיקה נוספת. ורסו: חשבונות בערבית-יהודית עבור שלושה סוגים שונים של אינדיגו: ג'ודי, סנדאני, וענתאני. (המידע מבוסס בחלקו על כרטיסיית גויטיין.)

מכתב בכתב ידו של יפת בן מנשה לאחיו חלפון בן מנשה (פעיל 1100–1138 לספירה), הנקוב בכתובת. ביהודית-ערבית. קטע (פינה עליונה שמאלית של הרקטו). מוזכרים: דרהמים; עזיבת יעקב לפסטאט; סחורה כרמאנית (אינדיגו?); שסעיד בן היבה ימכור משהו עבור חלפון; סחורה שנמכרת ב-30 דינרים לכל מן; ואולי כמון.

מסמך משפטי בכתב ידו של יוסף בן שמואל בן סעדיה הלוי. שבר (החלק העליון). מקום: פסטאט. מתוארך: 10 הימים האמצעיים של תמוז 1503 לסלווקים = יוני/יולי 1192 לספירה, תחת סמכות שר שלום הלוי. עדות סוחר האינדיגו (אל-תאג'ר פי אל-ניל) אבו אל-בקאא בן הלל הזקן. (מידע חלקית מתוך CUDL)

מכתב ושטרות חשבון מסיציליה, ככל הנראה אל יוסף בן יעקב בן עוכל בפוסטאט. חלק מהשטרות מופנים אל בן עוכל בנוגע לכביסת בדים, ונראה שגם יתר השטרות והמכתב מיועדים אליו. במסמך מוזכרת מכירה של פשתן ואינדיגו בפלרמו. (המידע מבוסס על גיל, מלכות, כרך 2, מס' 201).

עדות מאת אברהם בן כביר על קבלת משלוח השייך לאדם שנפטר, קירואן, 978. אברהם בן כביר מבקש אישור בנוגע למשלוח של אינדיגו (ניל) לקירואן, עבור האדם שהחזיק בעבר באינדיגו זה בפוסטאט — קימוי בן אלחסן. המידע מבוסס על גיל, ממלכת ישמעאל, כרך 2, מסמך 106.

מכתב עסקי. כתב היד אולי מוכר. בערבית-יהודית. תאריך: ככל הנראה המאה ה-11. מוזכרים ישמעאל ואינדיגו. השולח מזרז את הנמען לחקור ולכתוב עם כל חדשות. מיימון שלח לנמען סל (קופה) של זפת (קיפאר), דרך חנותו של חוניין(?). השולח רוצה לדעת אם הגיע.

פתק מסחרי המפרט מחירי סחורות שונות. אינדיגו (ניל): 50. פרא (ח'ולאן), משהו אחר ומור: 17.5. (?)צחפיה: שבע(?). חרוזים (ח'רז): 5. 15 דינרים. 'הנותר שנמכר בדאר אל-וכאלה: 5 דינרים'. בתחתית מפרט מוסק, מספר, והמונח מת'קאל. (מידע בחלקו מ-CUDL.)

מכתב מסוחר במגרב לשותפו העסקי בפסטאט (אולי ממשפחת תהרתי). תחילת המאה ה-11. פרטים על מכירת כמות גדולה של פשתן ומשלוחים של מאות דינרים מהמגרב למצרים. מוזכרים גם רכישת עופרת וסחורות אחרות ומחירי הצבאי (אינדיגו).

חשבון ביהודית-ערבית המפרט אגרות (ואג'ב) הקשורות לאינדיגו שהובא לדאר אל-אבזאר ('בית התבלינים') ונמכר תמורת 40 דינרים, כולל אגרות תיווך (סמסרה), חמל (ח'מאל), שוקל (וזאן) ושולחני (ג'הבד'). הכתב כנראה מוכר.

עדות על קבלת משלוח השייך לאדם שנפטר, קירואן, 978. אברהם בן כביר מבקש אישור לגבי משלוח של אינדיגו שנשלח לקירואן עבור האיש שהחזיק קודם לכן את האינדיגו בפוסטאט, קימוי בן אלחסן. המידע מבוסס על גיל, מלכות.

קטע פרוטוקול בית דין (פינה עליונה-שמאלית). מתוארך: חמישי, 4 טבת 1453 סלאוקי = 4 דצמבר 1141. שבו בישר ב' אברהים תובע את זין בנוגע לפריטים בעיזבון דודו המנוח צדקה ב' ח'לף, כולל קורטם ואינדיגו.

מרובה שברים. דף 2: חשבונות מסחריים ביהודית-ערבית. על קלף. תאריך: כנראה המאה ה-11. סכום עצום של 2,033 דינרים מומר בקירואן עבור משלוחי אינדיגו, סוכר וכסף. מזכיר גם את מהדיה.

מסמך משפטי הנוגע לחוב של הבה/נתן הצבע ב' עולה לשייח' אבו עלי יפת ב' דוד בגין שני קינטר אינדיגו שרכש תמורת 1000 דירהם. מתוארך 7 טבת 1541 סלאוקי = 1229-1230.

פנקס בית דין, קטע מדף כפול. אחת הרשומות כרוכה באבו אל-חסן ב' מסעוד אל-נילי (סוחר האינדיגו) ומות מישהו. בכתב ידו של חלפון ב' מנשה (פעיל 1100–1138 לספירה).

קבלה ('תד'כירה בסם...') עבור מס גולגולת של מערוף בן יהוד'א אל-יהודי, סוחר אינדיגו (נילי) ובשמן (עטאר), בפוסטאט. ראה T-S AS 177.105 לרשימת מסמכים קשורים.

מכתב עסקי. בערבית-יהודית. תיארוך: מאוחר, כנראה המאה ה-18 או ה-19. דן בחשבונות, כולל הביטוי נומרו בנומרו. אולי עוסק גם באינדיגו (אניל). דורש עיון.

מכתב מגבר, בפוסטאט, לאחיו, כנראה בעיידהב, ביהודית-ערבית. מפציר בו לחזור במהרה; אמם צמה מדאגה לו. מוסר מחירי פלפל, אינדיגו, ציפורן ועץ סנדל אדום

שבר עם שני מסמכים משפטיים שונים בשני כתבי יד שונים, אחד בכל צד. רקטו: מזכיר צימוקים ו-[...] בן מנצור. ורסו: מזכיר אינדיגו, יוסף ויצחק בן שמואל.

מכתב מהארון בן יעקוב, בטבריה, ככל הנראה מופנה אל מוסא בן ישמעאל בן סהל. תיארוך: כנראה המאה ה-11. עוסק במסחר האינדיגו. דרוש בדיקה.

קטע מכתב ביהודית-ערבית. מורה לנמען למכור אינדיגו, מוזכרים 100 לירה סבון וסכום 200 דינרים. מורה גם לשים את הזהב במקום בטוח.

מכתב עסקי בכתב ערבי. שבר (חלק תחתון). דהוי. 'בשם מה שאני מאמין בשריעה המקודשת! לא קיבלתי מאיש יותר מרטל וחצי אינדיגו...'

מכתב עסקי מ[...] ב. יחזקאל או אולי ב. יחיא. שבר. ביהודית-ערבית. מזכיר אינדיגו (ניל), גיר במבוק (טבאשיר) וסוחר בשם יצחק.

רשימות חומרי מרפא, עם חומרים פשוטים כגון אינדיגו, שיטה נילוטית, פרח רימון וטורפת. בעמודות, עם כמויות בספרות קופטיות.

קטע המביע ברכות לחגים ומדווח על מכירת אינדיגו (ניל) במחלה שהצליחה, לעומת כישלון במנית ג'מר. הכותב נמצא באשמום.

חשבון מסחרי. כותרתו 'מה שנמכר מהאינדיגו ההודי (אל-ניל אל-הנדי)'.

חשבונות בכתב ערבי לשלושה סוגים של אינדיגו