דגים ודיג במסמכי הגניזה

שלוש רשימות תורמים, הראשונה לתאורת בית הכנסת בנרות שעווה. רוב הכתב בכתב ערבי. מדובר בקריאה דחופה למגבית קהילתית בפוסטאט בשנים 1235–1236, לרכישת נרות שעווה הן עבור בית הכנסת והן עבור נזקקים, וכן עבור הוצאות קהילתיות נוספות. הסכומים נכתבו בספרות קופטיות. כל בית-אב מופיע עם מספר הזכרים הבוגרים בו (לעיתים שלושה דורות) והסכום הצפוי מהם לתרומה. אחים מסוימים, או אבות ובנים, מופיעים כבית-אב אחד, ואחרים כתורמים נפרדים אך זה אחר זה. בבית מלאכה אחד כל אדם חויב ב-3 דרהם — התרומה הגבוהה ביותר — והמכונה, המכונה "דולאב" (כלומר, "הגלגל"), בסך 7 דרהם. בית מרזח (קאעת אלשראב) משלם דרהם (בפעם השנייה הסכום קרוע). על פי המסמך, צפויים היו קשיים בגיוס הסכום, שכן באותה תקופה ירד מספר חברי הקהילה בפוסטאט ל"פחות מ-200 [גברים בוגרים]". על פי רוס-פישביין, מדובר במגבית חירום לגיוס סכום של 300–500 דרהם, והערה לטיוטת הקריאה תהתה כיצד ניתן להשיג את היעד הזה לאור מספר הגברים הבוגרים שאינו מגיע אפילו ל-200. בהתבסס על הערכות גודל המשפחה הממוצע במאה השתים-עשרה לפי גויטיין, מדובר באוכלוסייה כוללת של כ-600 נפשות בעיר — ירידה של שישים עד שמונים אחוזים בהשוואה להערכות לשנות ה-1160. נתונים אלו מעידים על מצב ההידרדרות של העיר וחוסר יכולתה להתאושש במהירות מן המכות הקשות שספגה בתחילת המאה. בראש הרשימה מופיע "מורנו אברהם ובנו" (הנגיד רבי אברהם בן הרמב"ם ובנו דוד), אחריו "מורנו שלמה ובנו" (הנשיא שלמה בן ישי ובנו אבו נצר שמואל), ואחריהם "מורנו שמואל ובנו", ככל הנראה הרב הצרפתי, שכיהן כדיין ראשי של היהודים באלכסנדריה לפני שעבר לקהיר. כל אחד משלושת אלה משלם 2 דרהם, היינו דרהם אחד עבור כל גבר בוגר, כיתר האנשים מלבד אלה שעסקו במלאכות מכניסות במיוחד. הרשימה, אף שהיא חלקית בלבד, היא המקיפה ביותר שנמצאה עד כה בגניזה לתקופה זו. עמוד 1, השמור באופן חלקי, מציג את מטרת המגבית ואת היעד שיש להשיג ("מעל 300 דרהם" או "מעל 350 דרהם"). טורים 2–11 כוללים את ההתחייבויות בפועל (כמעט כולן בכתב ערבי) בסכום כולל של 291 דרהם. טורים 12–14 מכילים את שמות המשלמים בפועל (רובם בכתב עברי גדול ונאה). טור 15 מתעד את ההוצאות מסכומים אלה, ובכלל זה תשלומים לבנקאי מנג'א בסך 30, 20, 15 דרהם וסכומים קטנים נוספים, וכן פריטים קטנים יותר כגון שעווה (20), שמן זית (1.5) ושוטרים (2+2). טורים 16–17 מונים שלושים ושניים אנשים שקיבלו נרות שעווה, ובהם שלושה אופי מאפים, שלושה צבעים, סוחר דגים או דייג, שניים מאל-מחלה ואחרים — כולם נראים כאנשים הנזקקים לעזרה. רשימת המתחייבים כוללת כ-65 בתי-אב, ובהם כ-135 גברים בוגרים; כ-15 שמות, שככל הנראה מתייחסים לכ-30 אנשים, אבדו. הסך הכולל של כ-165 גברים בוגרים קרוב יחסית ל"פחות מ-200 איש" שצוין לעיל. היתרה הם עניים שהיו מקבלי המגבית ולא תורמים לה. עם זאת, מקצת משלושים ושניים מקבלי הנרות מופיעים גם בין התורמים. לפחות 6 שמות זהים לאלה המופיעים ברשימת C 57.

לוח אסטרולוגי הכולל ניבויים לחודש אביב בלוח הקופטי, החודש שבו מתחיל הנילוס לעלות. החיבור מתייחס לזריחה ההליאקלית של כוכב סיריוס ב-25 באביב (אמצע יולי), כאשר התחזיות תלויות במיקום הירח במזלות. זריחה הליאקלית של כוכב היא הופעתו הראשונה הנראית באופק המזרחי מעט לפני עלות השחר, לאחר תקופה שבה היה קרוב מדי לשמש מכדי שייראה. הכוכב זורח רגעים לפני זריחת השמש ונראה לזמן קצר באור הדמדומים שלפני הזריחה, עד שאור השמש מאפיל עליו. עבור סיריוס, הכוכב הבהיר ביותר בשמי הלילה, מתרחש הדבר במצרים באמצע יולי, סביב 25 באביב בלוח הקופטי. אירוע זה היה בעל חשיבות עצומה במצרים הקדם-מודרנית משום שחפף בקירוב לשיטפון השנתי של הנילוס. הלוח המצרי העתיק היה מאורגן סביב הצפייה הראשונה בסיריוס (סופדת, ובהמשך סות'יס ביוונית), שגם הואלהה ונקשרה לאיזיס. מסורת הניבויים על פי התנאים בעת הזריחה ההליאקלית של סיריוס המשיכה להתקיים זמן רב לאחר תקופת הפרעונים, אל תוך התקופה היוונית-רומית והאסלאמית. לפי הטקסט, אם הירח נמצא במזל סרטן בתחילת שנת הסות'יס, תבוא תקופה קצרה של רוחות צפון נוחות ובעקבותיה רשימה ארוכה של אסונות: מחלות נפוצות (דלקות, אבעבועות שחורות, דלקת עיניים), טביעות ספינות, ליקויי ירח, מותם של מנהיגים, מחלוקות בין אצילים, קרבות במצרים ובסוריה, סכנות לחיי המלך, ונדידת אוכלוסיות מסודאן. גורלות החקלאות יהיו מעורבים: שפע של דגים, תאנים, ענבים ופשתן, אך מיעוט של זיתים, קטניות שיוכו בנגעים, ומוות בקרב בעלי החיים באלכסנדריה ובמגרב. עם זאת, "אלוהים יודע מה נסתר". המילה המחוקה קתאל (קרב) בשורה v8, שהוחלפה במילה כלאף (מחלוקת), רומזת אולי שהסופר ביקש לרכך את הניבוי. הצד הנקרא verso על פי הסידור הקיים מופיע ראשון, והצד recto הוא המשכו הישיר. השורות התחתונות של recto (שורות 14–17) פותחות בקטע חדש של ניבויים למצב שבו הירח במזל אריה: הרוחות יישבו ממערב במשך כמה ימים, ויהיו מקרים של טביעה או טביעת ספינות. ההמשך חסר.

חשבון יוצא דופן מאוד, כתוב באותיות גדולות, ככל הנראה בעל אופי פיסקלי. ייתכן שמדובר בתשלום משכורות לחיילים או לשכירי חרב. רקטו, חלק עליון: - שמות אנשים, ובהם מסעוד בן מנצור בן סבע (?) ומחפוט' בן מנצור בן סבע (?). - שמות מקומות, ובהם דיר ג'לאד ואלצלת (=אלסלט'? קיים מקום בשם זה בירדן של ימינו, ואותיות נחציות ולא־נחציות מתחלפות לעיתים תכופות במילים מסוג זה; ראו למשל את האיגרת בערבית־יהודית שבה כנראה כתוב צפת=ספט במשמעות "קשקש" של דג בצירוף "צפת אלסמך"). רקטו, חלק תחתון: - כותרת: "אלמחארקה" (אולי שם של שבט או משפחה; קיימים גם מקומות בשם זה בתימן ובאלג'יריה של ימינו). - שמות אנשים, ובהם חסן (?) בן סהיל "ואלה אשר עמו", וכן עבד אלרחמן בן סהיל בן (או "מן"?) אלמחארקה. - המונח "ח'אצה" או "ח'אצתה" (אולי במשמעות פמלייתו האישית) מופיע אף הוא לעיתים תכופות. ורסו, חלק עליון: - כותרת: "מן אלסויקט'ה" (? السويقظة). - שמות אנשים ומקומות, ובהם עלי בן עמראן אבן אלמחארקה; "מיסור (?) באלסוידאא" (קיים מקום בשם זה בדרום סוריה של ימינו); מחמד בן מעאלי מן "בית רעיא"; מע'צ'ור (!) בן נצאר בן נצר אלמחארקי (?). ורסו, חלק תחתון: - כותרת: "מן עמל אלכרך" (קיים מקום בשם זה בירדן של ימינו). - "מן עיאתה" (קיים מקום בשם זה ליד דיר יוסף בקרבת אירביד שבירדן של ימינו) ותשלום בסך 320 דינרים. - "מן דאמוס" (קיימים מקומות בשם זה בספרד של ימינו (אדמוז) ובאלג'יריה, אך מדובר גם בשם עצם נפוץ במשמעות "כיפה" או "מרתף מקומר"; ייתכן גם שיש לקרוא כאן "כאמוס").

דיווח שנשלח אל הנגיד שמואל בן חנניה (כיהן בשנים 1140–1159) בפסטאט/קהיר, מאת אדם המכונה אך ורק "אלנّאאֶ'ב" (הסגן/הנציב) במלִיג'. הכתב הוא בערבית-יהודית. הדיווח עוסק בפרשת מותו של צאלח בן אבו אלח'יר, איש מן העיר מלִיג', אשר נשדד בידי שודדים בעת שהיה בדרכו לקהיר, באזור שבין עיירה בשם דִג'וה (ככל הנראה דג'וי של ימינו, מעט מדרום לבנהא) לבין עיירה בשם ח'ראב פזארה (אלעַמّאר אלכֻּברא של ימינו). צאלח הצליח להסתיר מן השודדים חלק מרכושו. הוא לן בדג'וה, ולמחרת המשיך לח'ראב פזארה והתלונן בפני הנציב המקומי כי נשדד בתחום שיפוטה של העיר. בטעותו הציג בפני הנציב את הסחורה שעוד נותרה בידיו כראיה לטענתו שכל היתר נגזל ממנו. הנציב הצמיד לו שני מלווים, אך אלה רצחוהו יחד עם חמורו מיד עם צאתם מן העיר. אנשי העיר הם שסיפרו על כך לילדיו של ההרוג. הנציב עצמו הודה שקיבל את צאלח בעיר, במַג'לִס של סגנו של "צאחב אלחַרְב" של מחוז אלשַׁרְקִיَّה. הדיווח ממשיך בכמה שורות דהויות נוספות ומסתיים בנוסח של "תניין ראי" (סעיף הפנייה לדעתו של הנמען); ככל הנראה הציפייה היא שהנגיד שמואל יתערב בעניין ויפעל להשגת צדק כלשהו ליורשיו של צאלח.

ביפוליום של חשבונות (סכומים שנגבו) בערבית-יהודית ובספרות יווניות/קופטיות. תיארוך: ככל הנראה לא מוקדם מהמאה ה-13. רשומים שמות ומספרים רבים. מופיעים בו מספר משוחררים (המסומנים בשם מעתוק). הסכומים נעים בעיקר בעשרות (של דרהמים?). החיבור בין הקטעים נעשה על ידי אלן אלבאום. השמות בדף 1ע"א כוללים: עבד אל-כרים; יוסף אבן אל-דג'אג'י; מוסא בן אברהים; נצראללה; נאצר; יוסף; מוסא; שלמה. השמות בדף 1ע"ב כוללים: אל-מעלם מוופק; שלמה; יוסף אבן אל-עודי; הבת אללה אל-חזן; הבת אללה אבן אל-כאתב; [...] בן פח'ר; [...] הסופר; יעקוב אל-חנאוי; אסד בן מעתוק; אברהם בן [...]; אברהים בן יוסף; סעיד בן אבו אל-פרג'; יוסף אבן אל-דג'אג'י; מוסא בן אברהים; אברהים אל-מחלי. השמות בדף 2ע"א כוללים: אסעד אל-צירפי; אחיו מוסא; אברהים אל-שמאע; מעתוק בן מוסא; הבה בן מחאסן; יוסף בן סעיד; פרג'ון; יצחק אל-חנאוי; הלל אסכנדראני; אברהים מחלי כהן; מעתוק אל-צבאע'; שמילה(?) בן יוסף; אחיו יוסף; יוסף אל-מחלי; סעיד [...]; המלך (?? "אל-מלכ"). השמות בדף 2ע"ב כוללים: סרור; יעקוב; צדקה אבן אל-נשאדרי; סרור אבן אל-חזן.

רשימת מצרכים ו/או מתכון בכתב ערבי. השורה הראשונה כוללת כמעט את אותם פריטים כמו השורה השנייה, אלא שבשורה הראשונה מצוינות גם כמויות, והיא מוסיפה גם טחינה (ṭaḥīna). השורה השנייה נפתחת בכותרת "עשיית צחנא" (ṣaḥna) — תבלין או רוטב המבוסס על דגים כבושים במלח (ראו נוואל נסראללה, Treasure Trove of Benefits, עמ' 203). המצרכים המופיעים הם: - סומק (summāq) - מיץ לימון (māʾ laymū) - "ראש" (raʾs) — פריט שמעורר תמיהה מסוימת, שכן בשורה הראשונה "ראש" משמש כיחידת מידה לשום, אך כאן "ראש" ו"שום" מופרדים על ידי "אגוז" - אגוז מלך (jawz) - שום (thawm) - דגים כבושים במלח (ṣaḥna) - לימון כבוש — שמכונה בשורה זו laymūna mamlūḥa ובשורה שמעליה laymūna māliḥa בצד האחורי (verso) מופיע רישום בכתב ערבי ובספרות יווניות/קופטיות של סכום שנותר חוב (al-bāqī), ולאחריו בערבית-יהודית: "אבו אל-בהאא' מן (אל-קאהרה) — אבו אל-בהאא' מקהיר (החדשה)".

recto: חשבונות בערבית-יהודית עם ספרות יווניות/קופטיות. מוזכרים בין השאר עשב או חשיש (חשישה), תיבה, אינדיגו, משי, חוואלה (המחאה), משהו מאת אלמעט'מי, הדיוואן (לא ברור אם הכוונה ללשכת פקיד או לקובץ שירה — ככל הנראה הראשון) של אלמעט'מי, הדיוואן של אלג'המי (או אלג'ת'מי), הדיוואן של אלצארם, נושא כלי נשק (אלסלח דאר = al-silaḥdār), משהו עבור מוכר דגים (סמאך), והאמיר ג'נדאר. תיארוך: כנראה מהמאה ה-13 או אפילו ה-14. verso: טיוטה של מסמך משפטי בערבית-יהודית, ובה מוזכרים יוסף ואמו ("פלאנה" — שמה טרם מולא), השם אלעזר וכתובה. (חלק מהמידע מבוסס על CUDL)

מכתב מיפת בן מנשה אל אחיו אבו סעיד חלפון בן מנשה (פעיל בשנים 1100–1138) ואבו אלסרור פרחיה בן מנשה. בערבית-יהודית. קטע (פינה שמאלית עליונה של הרקטו). יפת מדווח שמישהו שלומו טוב ושהייתה ברשותו מלחפה (מעין שמיכה או בגד עליון). נראה כי יפת קיבל אותה, מכר אותה, ובתמורה רכש דגים מלוחים קטנים (צִיר) ואגוזי לוז (בֻּנדֻק). הוא מזכיר דבר־מה שאמר לו בו אלסרור — אזכור מועיל, שכן הוא מרמז שבו אלסרור הנזכר לכל אורך התכתובת של יפת אינו זהה כנראה לאחיו אבו אלסרור פרחיה (אחד הנמענים של המכתב הנוכחי). חיבור הקטעים: עודד צינגר.

ביפוליו של חיבור בערבית-יהודית הכולל מתכונים מפורטים לבחינת איכותן של אבנים יקרות. העמוד הימני של ה-verso מתאר את ההליך הנדרש לבדיקת פנינה: בשלב הראשון יש להשרותה בחומץ אתרוג למשך שבוע; בשלב מאוחר יותר יש להחדירה לבטנו של דג ולבשל את הדג; בהמשך מאכילים בה תרנגולת ומשגיחים עליה עד שתפריש את הפנינה; ולבסוף אופים אותה בתנור. אם לאחר כל ההליכים הללו הפנינה עודנה צלולה וללא כל עכירות, סימן שהיא מן האיכות המשובחת ביותר (אחסן מא יכון).

רקטו וּורסו: רישומי בית דין. הרישומים ברקטו דהויים למדי ודורשים בחינה נוספת. בוורסו, הרישום הראשון נוגע למבחר בן צדקה ולמשה בן משה אבן מג'אן. הרישום השני עוסק, ככל הנראה, בחלקו של משה בן חלפון המכונה אל-נילי (סוחר האינדיגו) בירושת המנוח אבו סעיד ח'לף בן הִבּה המכונה אבן אל-דג'אג'י. ברכות בן סעדיה העיד בעניין זה. מוזכרות השפחות, מצעי השינה (וטא') והשמיכות (ע'טא') הנכללים ברכוש המנוח. שלמה בן אברהם הגר היה נוכח במעמד.

עצומה ציבורית. בקשתו של אדם המצהיר שאין לו קורת גג ושהוא מתגורר באורווה של חמורים ללא מזון. הוא פונה אל הנמען בבקשה שיוציא מאדם אחר את החוב של 13 5/8 דינרים המגיעים לו, ומתנצל על שאינו יכול להשתתף בתפילת הציבור בשל מצבו הנוכחי. וכלשון הכותב: "כבר חודש שלם, שלושים יום, אני שוכן באורווה של חמורים, לבדי, מורעב וחולה; את מרבית הזמן אינני אוכל ואינני שותה. בשר, דג או מאכל משובח אינם באים אל פי. כוחי כושל בשל חטאיי".

חשבונות ותחשיבים בלאדינו מהמאה השש-עשרה (על פי הפלאוגרפיה והמטבעות שלאחר 1497 המוזכרים במסמך סמוך). לאורך השוליים הימניים של הדף נזכרים אנשים שונים: אמאטו (אמאטו), מיוחס (מיוחס) ו"הדיין" (אלחכים) בערבית-יהודית. חלק מהכמויות המופיעות ברשימה הן משקלים, שכן מוזכרת בהן יחידת המידה רטל/ארטאל. הקטע קשור ישירות למסמך סמוך — ייתכן ששני הקטעים השתמרו יחד מתוך פנקס חשבונות (לדג'ר) פיננסי.

צד פנימי: ניסיונות עט בעברית ויהודית-ערבית, כולל טיוטת טקסט מכתב ל'אח היקר' המזכיר את אלכסנדריה. צד חיצוני: רשימת מצרכים או חשבון ביהודית-ערבית, המפרטת מאכלים שונים ומספרים. פריטים כוללים קמח, גבינה, חציל, לימון, בזיליקום, אורזו (shaʿīriyya), לחם, דגים, עופות, אבטיח, פלפל, מלוח'יה, וצנון. תיארוך: מאוחר, ככל הנראה ממלוכי או עות'מאני מוקדם.

תחזיות המבוססות על יום השבוע שבו חל דבר מה. משתמש בלוח השנה הקופטי. כל רשומה מסתיימת במילים "וַאַללָּהוּ אַעְלַם". מבחין בין התחזית לפוסטאט ובין התחזית לכל העולם. חלק מהנבואות: אש מן השמים, הרבה דגים והרבה חום, השולטן ירדוף את אויביו, נשים יהיו חולות מאוד באותה שנה ("כי נוגה נמצאת באסנדנט"), וכו'.

קבלה על שכר דירה עבור בית לתקופה של שנה אחת, מרמדאן ועד שעבאן. השוכר הוא מנצור אל-דג'אג'י (זהה לזה המופיע ב-Bodl. MS heb. d 68/104?). ייתכן שתאריכו 507 להג'רה (מופיע הן בשורה 3 והן בשורה האחרונה), כלומר 1113/14 לספירה. המספר 4.5 כתוב בספרות קופטיות — שכר הדירה השנתי בדינרים?

מכתב מיפת בן מנשה לאחיו אבו אל-סרור פרחיה בן מנשה. בערבית-יהודית. שני שברים מצד שמאל עליון. מזכיר: צבעות נשים, מישהו שהיה לו קצת פשתן, ודגים מלוחים קטנים (ציר). מבקש מיראבלן הודי וצ'בוליקי וזנגביל. ישלח כחל ו'רוק' (לועאב). מזכיר חנות, אלכסנדריה ושופט.

28 דפים מתוך ספר בישול בקטלאנית. לפי אלעזר גוטוירט, כתב היד הוא מהמאה ה-15. מתכונים רבים למאכלים המכילים בשר ודגים. ישנם גם מרקים ומאפים. מעניין לציין כי חזיר מוזכר מספר פעמים. המידע נמסר באדיבותה של אילי באום במסגרת דיון בפייסבוק, 01/2021.

אולי חשבונות של דמי שכירות מן ההקדש. מזכיר שמות כגון אבו אל-מג׳ד אל-פרנס, גיסו של מוסא אל-טואף, אל-זפתאוי, מופדל בן סומיסימה, אבן בו עמראן אל-שראבי, בו עמראן בן אל-דג׳אני ומשה אל-בגדאדי. וכן 'ציווי אדוננו'.

חשבונות או מלאי ביהודית-ערבית, מאורגנים לפי ימות השבוע. כנראה מהמאה ה-16-19 לפי כתב היד. מגוון פריטים: לימון, גזר, דגים, פלפל, זנגביל, סבון, שמן זית ולחם (או בשר, כי 'לחם' דו-משמעי ביהודית-ערבית ובעברית).

חשבונות ביהודית-ערבית. תאריך: מאוחר, אולי בערך המאה ה-16. מוזכרים סחורות שונות כולל דגים מרשיד ואבו קיר. מוזכרים גם 'המגרבים' (קריאת מגראבה כדרך לכתיבת מגארבה) ומכירה ל'פרנקים' (ליל-אפרנג').

קליגרפיה ערבית מפוארת ועיצובים בדיו אדום ושחור (הדפס בלוק?), יחד עם טקסט נוסף (כולו שירה?) בכתב ערבי, יהודית-ערבית ועברית (בצד החיצוני). המדליון באמצע מכיל דג. הצטרפות: אתינה פפפר.

חשבון. כנראה מתקופת הממלוכים. כותרת: 'נגבה ביום ברוך ה-19 בחמישי ברג'ב, בעניין האישה המנוחה, על ידי הבנקאי היהודי עבד אל-ווהאב הידוע כאל-דג'אג'.' השאר טעון בחינה נוספת.

חשבונות בכתב ערבי. כל רשומה פותחת בבסמלה. אבו ל-עלא' אל-דג'אג'י חייב 1 1/8 דינר; אבן אל-מֻטַרִּז(?) חייב 6 דרהם פחות משהו. נעשה בו שימוש חוזר לטקסט ספרותי עברי.

טבלה אסטרולוגית המזכירה את המונחים העבריים 'שור' (טאורוס) ו'דגים' (פיסקס) ברקטו. דורש בדיקה נוספת. MCD.

מכתב עסקי ביהודית-ערבית; כנראה המאה ה-12 או ה-13; מזכיר פלפל, עבד אל-דאאים אל-דג'אג'י, קהיר ואלכסנדריה

חשבונות ביהודית-ערבית; 12 פריטים מסומנים בקווים מעליהם, ייתכן שמסמלים תשלום; בין הפריטים דגים וזעפרן

מכתב בעברית מאהרן בן חייא, מוכר דגים, לשופט שלמה בן נתן: מיידע אותו ששולח לו סל עם חמישים דגים.

רשימת משקי בית עם מספרים (אל-נזר, אל-מתיבה(?), פֻּתוּח' בן אל-נדיב, אל-שלישי, דג'אני).

טקסט ספרותי בלתי מזוהה ביהודית-ערבית, המזכיר את יונה והדג ומילים כגון 'שבח' ו'הרחמן'.

רשימת יזכור למשפחות שונות: קסאסה, דג'אג'י ואחרות. המאה ה-13.

טקסט ספרותי בכתב ערבי. מוזכר דג 'חות'.