עכברים במסמכי הגניזה

מכתב ממכארם בן מוסא אבן נפיע, השוהה בעידאב, אל (חתנו?) החבר ישועה בן יאשיהו מצאצאי שמעיה גאון, בפוסטאט. בערבית-יהודית. תיארוך: זמן קצר לאחר 1141 לסה"נ בקירוב, שכן נזכר במכתב קבלה על תשלום מס הגולגולת לשנת [5]35 להג'רה. השולח מודיע כי הגיע בשלום לעידאב באמצע חודש רמדאן. הוא שכר מקום בהפלגה לעדן בתא אחד (בליג', מילה ממקור מלאי) בספינתו של אלדיבאג'י, יחד עם נהראי (בן עלאן, השווה BL OR 5566D.6) ואבן אליתים. הם סידרו את ענייניהם המסחריים ובכוונתם להמשיך בדרכם לאחר החג. השולח מזכיר מספר עניינים: חתיכת נחושת שיש למכור; ספר התנ"ך הגדול שיש לשמרו מפני העכברים; עפצים שיש למכור; ובקבוקים (קמאקם) שיש למוכרם אם יוכלו להניב מחיר מסוים, ואם לאו — יש לתתם לבו נצר כדי להכין בהם מי ורדים. הוא מותיר הוראות מפורטות בדבר טיפול במס הגולגולת שלו: "באשר למס הגולגולת, נותרים אצל / חייב לי הבה 3 (דינרים) מקודם. קיבלתי ממנו את הקבלה (אלבראאה) על דינר ופרוטות (דינאר וכסר, השווה לאותו ביטוי בנוגע למס הגולגולת ב-T-S 13J25.6). היא נמצאת כעת אצל ת'אבת אך חסרה סימן רישום (עלאמה). ועבור שנת [5]35, דינר אחד ו-2 קיראט ודרהם אחד. אם תזניח לי את העניין, אבדתי. 'אם תראה אותם מעלים עשן, חשוב שהם מבשלים.'" (משמעות הפתגם בהקשר זה אינה ברורה.) הוא שלח 33 דרהם של מצרך תימני (חב קרץ?) עם נושא המכתב; על הנמען למוכרו לאט-לאט. דרישות שלום נמסרות לנמען, לזקן אחד ולשמעיה; לאחות השולח ולאמו, לדודו מצד אביו ולבנו זין ולאשתו, לדודתו מצד אמו ולבנה, לסעוד, ולת'אבת ולאחיו. יש להזכיר לת'אבת לסחוט את היין עבור השולח. כולם נדרשים לדאוג ל"זקנה". דרישות שלום נוספות נשלחות לסיד אלכל בן נחמן (המוכר ממסמכים נוספים, למשל T-S 12.527) ולברהון, ולבסוף הפצרה אחרונה לא לשכוח את עניין מס הגולגולת. בצד השני (verso), מלבד הכתובת, מופיעה מרשם רפואי בכתב ערבי, המתועתק בחלקו לערבית-יהודית.

רקטו: מכתב מאדם נכבד לא מזוהה אל דיין או מנהיג קהילתי. בערבית-יהודית. ייתכן שכתב היד של השולח מוכר (דומה למכתב נוסף שבו "העכברים אכלו את החפצים שלי"). מתוארך ליום חמישי, כ"ט בתשרי [ד'תתמ"ט] לבריאת העולם, שהוא שנת 1088 לסה"נ. עם זאת, יש קושי בתאריך מדויק זה, שכן כ"ט בתשרי חל למעשה ביום שלישי, וגם משום שהערה בוורסו מציינת שהמכתב התקבל "בעשרת הימים הראשונים של תשרי". על סמך המידע שבוורסו, אפשר להסיק שהמכתב עוסק בסכסוך סביב כותל רעוע המפריד בין נכסו של השולח לבין נכסו של שכנו אבו סעד. השולח מצוי במצוקה משום שחלק מהראיות המרכזיות שלו "היה במסמך שנאכל על ידי העכברים". הוא מבקש מהנמען לנסות לחפש כל תיעוד שיוכל לתמוך בטענותיו. יריבו המשפטי סירב לקבל עדויות פרט לאלו של עדים מוסמכים ונאמנים (אלת'קאת). השולח מתלונן על היסטוריה ארוכה של הוצאות שנאלץ להשקיע בבית בשל שכנו. הוא מבקש מהנמען להתייחס לבית כאילו היה ביתו שלו ולא להזניח את העניין. בסוף המכתב הוא מזכיר בקצרה עניינים נוספים, ובכללם סֻפְתַּגַ'ה (המחאה) שלא נפרעה. ורסו: התשובה משני דיינים, ישועה בן אברהם ו[סל?]מאן בן אלעזר. הם שרטטו מסגרת סביב התשובה וחתמו את שמותיהם בראש ההערה. מחוץ למסגרת מופיע התאריך שכבר הוזכר: עשרת הימים הראשונים של תשרי ד'תתמ"ט לבריאת העולם, שהוא שנת 1088 לסה"נ. הם פונים אל השולח המקורי בלשון כבוד ומסבירים שיש לתקן את הכותל הרעוע. התועלת ממנו משותפת לשני הבתים, בעוד שבסיסו ממוקם על הקרקע השייכת לאבו סעד. הם אינם מבארים את ההשלכות המשפטיות של עובדות אלה; ייתכן שפשוט עיינו ברישומי בית הדין עצמו ומספקים ראיות עובדתיות שישמשו בהליך המשפטי המתנהל.

מסמך משפטי. חוזה שותפות. בכתב ידו של הלל בן עלי. נכתב בפוסטאט. מתוארך לשנת 1412 למניין השטרות (1100/1101 לספירה); הציון "א׳ת׳י׳ב׳" נראה בקושי בשורה 19 לאורך הקרע התחתון של הנייר. רישום זה מבית הדין מתעד את ארגונה מחדש של עסקת שותפות לאחר שאחד השותפים נמלט עם חלק מהון השותפות. אבו מנצור אהרן בן מבשר אלזיאת התקשר בחוזה שותפות בחנות שמן וקטניות בחמאם אלפאר ("מרחץ העכבר"), הידועה גם כחנותו של אבן שהריין אלג'זאר, יחד עם אבו עמראן משה בן מרדכי הכהן ועם אבו סעד בן אבו אלעלא — שייתכן שהיה אחיו של אהרן. ככל הנראה משה היה המשקיע הבכיר וזכה ל-5/12 מן הרווחים; אבו סעד, שהיה משקיע וגם השותף הפעיל, היה אמור לקבל שליש; ואהרן זכה לרבע. כאשר, להפתעתם המרה של אהרן ומשה, נמלט אבו סעד עם נכסי השותפות, נכנס אהרן בנעליו. אהרן ומשה ארגנו מחדש את השותפות והסכימו לחלק את הרווחים בחלקים שווים. (חלק מן המידע מבוסס על ליברמן, "תרבות של שותפות", 45–46.) צירוף: משה יגור.

תקנה ('תקנה') בעניין ניהולן של שתי אטליזים בפוסטאט: האחד בשוק הגדול והשני ב"מרחץ העכברים", שהוצאה על ידי ועדה של שבעה אנשים שנבחרו על ידי הקהילה. המסמך מתעד את ההחלטה למנות את יפת בן דוד לשמש חזן ומפקח על השחיטה במקום אביו שנפטר. יפת יהיה אחראי על שני שווקים אלה בפוסטאט שבהם נמכר בשר כשר, ועליו לשלוח מחצית מההכנסה השבועית ליאשיהו גאון, ראש הישיבה בירושלים. המסמך מתוארך לסביבות השנים 1015–1025 לסה"נ. לפי גויטיין, יש לתארך את המסמך לאחר שנת 1024, והוא בהכרח קודם לחודש מאי 1025, אז עלה שלמה בן יהוסף לכהונת הגאון (לתקופה של פחות משנה, עד שנטל רב שלמה בן יהודה את ההנהגה). המידע מבוסס על גיל (פלסטינה, כרך ב', עמ' 583–585, מס' 319), על מאמרו של גויטיין על השירותים החברתיים של הקהילה היהודית כפי שהם משתקפים במסמכי גניזת קהיר (1964), ועל כרטיסיות המפתח של גויטיין.

מכתב מאת אבו זכרי יחיא בן אסחאק וחיים בן סלימאן אלרחבי, השוהים באלכסנדריה, אל אבו סלימאן דאוד/דוד בן חיים אלצירפי, ככל הנראה בפוסטאט. (שניים מן השמות אינם מופיעים במכתב במלואם, והם משוחזרים על סמך גוף המכתב שבצד הפנים והכתובת שבצד האחור.) המכתב כתוב בערבית-יהודית. השולחים מדווחים כי הגיעו ליעדם בשלום ומצאו "בית טוב" לשהות בו, וכי זוכים להכנסת אורחים נדיבה במיוחד ולמאכלים משובחים. הנציב (אלעאמל) "אינו עושה דבר בלי עצתו", וכפי הנראה הכוונה היא לאבו זכרי יחיא. סעיד שלום לו והוא במצב טוב. בשורה 15 חיים נוטל את הכתיבה לידיו ומבקש מן הנמען ללכת אל אבן טליון ולמסור לו כי אבן אלרחבי דורש בשלומו ומבקש ממנו להביא את הכרית שיש בה [...] "מפני העכברים". לאחר מכן הוא נותן הנחיות בנוגע לתשלומים שיש למסור ולקבל מאנשים שונים (אולי בכספים שהוטמנו בתוך הכרית?).

חשבון בעל מראה רשמי בכתב ערבי. דיפלאומה מפנקס חשבונות. חשבון פיסקלי מהארסנל/הצי הפאטימי? מזכיר את ים סוף (בַּחְר אַלְ-קֻלְזֻם) ו'הספינות' (מַרָכִּב) בצד הראשון, ושוב 'הספינות והסירות' (אַלְ-מַרָכִּב וְאַלְ-עֻשָּׁרִיָּה) בתחתית העמוד הימני של הצד השני. גבוה יותר, מתייחס ל'צינורות הזכוכית' (מַוָאסִיר זֻגָ'אג'), ואז 'מה שנשבר מנדנוד הים' (מִמָּה תַכַסָּרַ מִן הַזּ אַלְ-בַּחְר), ובהמשך, ייתכן שפריטים שניזוקו על ידי עכברים (מִמָּה תַעַדָּ'א(?) עַלַיְהִ אַלְ-פַאר). בעמוד השמאלי של הצד השני, כניסה אחת מתחילה ב'מה שאבד בי[ם]...' (מִמָּה עֻדִּמַ פִּי ל-בַּחְ[ר]...). אותו עמוד כולל הוצאות על גלגלי היגוי (מַקָּאוִד), דלק (וַקוּד) ועוגנים (מַרָאסִי).

מכתב מאפרים בן נסים, ככל הנראה מאלכסנדריה, אל נהראי בן נסים בפוסטאט. התיארוך משוער לשנת 1050 בקירוב. הכותב ניסה להשיג כסף מאבו מנצור — הוא אהרן בן ישר התוסתרי — אך לא עלה בידו. מוסא בן אבי אלחי הפקיד בידי הכותב ספרים כדי לשמרם מפני העכברים בעת שהוא נמצא במסע. הכותב מזכיר חילוקי דעות שיש לו עם "האלכסנדרוני", ככל הנראה אברהם בן פרח'. המידע מבוסס על גיל, במלכות ישמעאל, כרך 4, מס' 712.

מכתב, כנראה הדף השני ממה שהיו פעם שני דפים. בערבית יהודית. עוסק בענייני עסקים ומכיל בקשה דחופה למוען לנסות לזכור היכן השאיר את המפתח לארגז השייך לחנות הכותב. חיפשו בכל מקום ולא מצאו. נראה שהעכברים פרצו לארגז וגורמים נזק לסחורות, בעיקר ביגוד (קד נקב אל-פאר אל-צנדוק ואכלהו). כתב היד דומה לזה של CUL Or.1081 J28 (המכיל תלונה דומה על עכברים). מכתב זה מזכיר גם עסקים בקנבוס (קֻנַּב).

חשבון מאוחר ביהודית-ערבית, המפרט חומרי מרפא וכימיקלים רבים: תמר הינדי, ארסן (זרניח'), זרעי עולש (ביזר הינדיבא), ברברי, ציפורן, מיראבלן, כספית (זיבק), רעל עכברים (סם פאר), כחל ועוד.

מכתב ערעור לצדקה. בכתב ערבי. כתוב בשתי עמודות. מבקש מהנמען להחליף את רכוש הכותב במזון. מוזכרים אבו עלי אל-פרנס והשופט אפרים. 'העכברים אכלו את בגדיי'.

קטע מאוחר עם מתכונים מפוזרים בעברית וביהודית-ערבית, בעיקר רפואיים, אך אחד כותרתו גם 'לגירוש עכברים'.