בעלי חיים
עופות במסמכי הגניזה
39 מסמכים באוסף נושאים את התגית הזו.
עופות היו מקור החלבון הנגיש בבית הפוסטאטי, זולים מבשר בקר וצאן וקלים לגידול בחצר. בגניזה הם מופיעים בחשבונות של סעודות ובחלוקות צדקה לקראת שבתות וחגים. ההקשר הרפואי בולט כאן במיוחד. מרשמים ששרדו ממליצים על מרק עוף לחולים ולמחלימים, וזו אחת ההמלצות החוזרות ביותר בחומר הרפואי של הגניזה. הרמב״ם עצמו כותב עליו בחיבוריו הרפואיים. שאלות הלכתיות עוסקות בשחיטה, בבדיקת טרפות ובביצים, ומכתבים אישיים מזכירים עופות כמתנה שנשלחה לקרוב או לאורח.שאלות של כשרות עוף חוזרות בתשובות הלכתיות, ולעיתים הן חושפות מחלוקת בין מנהג מקומי לבין פסיקה שהגיעה מבחוץ.
המסמכים
מסמך משפטי. הסכם שותפות. תיארוך: בערך 1090 לספירה. בכתב ידו של הלל בן עלי (פעיל 1066–1108 לספירה). אדם בשם עולא ואדם בשם יחיא משחררים זה את זה משותפות. ככל הנראה מדובר באבו אלחסן יחיא בן שמואל הכהן אלבע'דאדי ובאבו אלעלא עולא בן יוסף הלוי אלדמשקי, שמשחררים זה את זה ומחדשים את שותפותם שוב ושוב במספר מסמכים בקורפוס הגניזה. עיקרו של המסמך עוסק בכינונה של שותפות מסחר למרחקים ארוכים לתקופה של שנתיים. שטר השחרור מאותה שותפות כולל את נוסח החוזה עצמו. אחד השותפים השקיע 120 דינרים, והשני 150 דינרים. שני השותפים אמורים היו לסחור באופן פעיל. הרווחים וההפסדים אמורים להתחלק בשווה. השותף הפעיל אחראי להפסדים שייגרמו בים — חריגה ממודל הקומנדה (ראו דוגמה נוספת לכך גם בצדו השני של מסמך אחר בקורפוס). בצד השני (verso) ישנם רישומים וחשבונות בכתב ערבי ובספרות יווניות/קופטיות ("הוצאות ביום ראשון: סירופ(?)... סוכר... כוס של [...]... עוף: 3...."). (המידע מבוסס על ליברמן, "תרבות של שותפות", עמ' 273–274; ועל כרטיסיית גויטיין.)
חשבון של קצב עבור בשר לראש השנה. גויטיין כותב: "בסופי שבוע המאכל הרגיל היה עוף, אך לשני ימי ראש השנה, שבהם ציפו לאורחים רבים, נדרש בשר משובח יותר. כאן, ככל הנראה, נשלחו והובאו שתי לִיטרות נוספות כשהגיעו אורחים בלתי צפויים. בשר כבש העדיפו על פני בקר, ולכן היה יקר יותר. הבשר היקר ביותר היה האליה השמנה של הכבש. ראש כבש, המסמל ראשית, היה מאכל מועדף לסעודת ראש השנה. בעת כתיבת החשבון הזה היה דרהם הכסף שווה 48 פלסים של נחושת". תרגום חלקי: בערב ראש השנה: חמש ליטרות, ושוב שתי ליטרות של בשר כבש. המחיר: 5¼ [דרהמים]. וכן בשר בקר, חמש [ליטרות. המחיר:] 2 דרהמים ו-4 פלסים. סך הכול: 7⅓. התקבל: 7 דרהמים. יתרה: ⅓ + ⅛. מחיר ליטרה אחת של אליית כבש: 1⅛ דרהם. סך כל היתרה: 1½ דרהמים פחות 2 פלסים.
כמה מילים בכתב צ'נסרי (כתב רשמי) משריד של מסמך מדינתי גדול, ככל הנראה צו (דקרט) פאטימי. השריד נעשה בו שימוש משני עבור חיבור ספרותי מסקרן בערבית המונה שמות של אנשים רבים ומפרט מי למד ממי, תוך ציון שנים כגון 305 ו-320 להיג'רה (ראשית המאה ה-10 לסה"נ). נזכרים בו מקומות כמו בגדאד, כופה ורמלה. ישנם מונחים החוזרים כמעט בכל ערך וערך: "טאא'ר" (עוף), "אפרח'", "פרח'", ולעיתים "סאבק" או "ע'אלב", ולעיתים גם "מחמול". לפעמים מצוינים אף צבעים. ייתכן שמדובר בהקשר של גידול ציפורים למרוצים ובייחוסי הציפורים? קיימים מדריכים מאוחרים יותר לאילוף יונים הידועים בשם "כּבּוּתרנאמה", אם כי לפנינו דוגמה מוקדמת מאוד לסוגה זו.
מכתב בערבית-יהודית, ובו שריד של הכתובת (המזכיר את פוסטאט) והערות נוספות בכתב ערבי בצדו האחורי ("לשליח ישולמו 3 דרהם" ועניין הקשור ביום חמישי ה-27 בחודש, בוציר, קבלה, ואל-ג'יזה). תוכנו של המכתב עוסק ב"חשבון הקבלות של פוסטאט" ובהוראות לנמען לגבי איזה תיעוד עליו לשלוח. כמו כן מתבקשות 5 או 6 כבשים טובות מתוצרת מקומית (ח'ראף בלדיה טייבה); מוזכרים אבו אל-פרג' אחיו של אל-פאר; אחיו של אבו סעד; בקשה לשלם 2 דינרים לאבן בריכ(?) אל-חיואני עבור עוף או עופות מסוג מסוים (מערק' ומסמן?); מחצית תובא ל"דאר אל-מדינה" יחד עם הכבשים. בשוליים מוזכרת שוב הקבלה; אבו אל-פרג' ישועה; ומנצור.
חשבונות בערבית-יהודית על דף כפול (ביפוליום) שבו מוזכר השם יעקב ונטורה לפחות שלוש פעמים בין הצד הקדמי לאחורי. על פי הפלאוגרפיה ניתן לתארך את המסמך למאה ה-17 או ה-18. הסכומים נכתבים בשיטה אלפא-נומרית, והכותרת הברורה ביותר בצד הקדמי קובעת: "ועלם אלדי אנצרפ פי אל שהר" — כלומר, רישום של ההוצאות שהוצאו במהלך החודש. ההוצאות המופיעות תחת כותרת זו מגוונות, וביניהן אזכור של "דגאג" (עוף), אך בסופו של דבר נראה שהן מצביעות על אופיים הקהילתי של החשבונות, שכן מוזכרים בהם גם תפקידי "חזנים" וכן השמשים "סלמון שמש" ו"אלכהן שמש". התיארוך: המאה ה-17 או ה-18.
מכתב. דהוי למדי. בערבית-יהודית ומעט עברית. ממוען לאדם נכבד. השולח מתלונן על עוניו ועל מחלתו. מזכיר אנשים שסייעו לו בעבר. מזכיר מזון ואת בית הכנסת. הטקסט בשוליים (החלק השמור ביותר במכתב) מזכיר "מטה ושולחן וכסא ומנורה" (מלכים ב' ד', י') בהקשר של הכנסת אורחים לזרים נזקקים. בהמשך מזכיר השולח קרוב משפחה עני וחסיד מצד אביו שמוצאו מצפורי (ספוריה), אשר אכל אך ורק עוף (אולי שוב רמיזה לנדיבותו של מארח). ההמשך בצד השני קשה לקריאה. מוזכר אדם הנושא בתואר "אלמעותד" ומכתב שהגיע ממנו. מוזכרת קהילת דמירה ורבע דינר. כמו כן מוזכרות דמיאט וצור.
מכתב מרופא בכתב ערבי הכולל הוראות מפורטות לטיפול בגבר חולה, ובמיוחד באשר לתזונתו, רחצתו והמשטר היומיומי שלו. המכתב מסתיים בשוליים במילים: "בחיי האל! שמור עליו... [אל תיתן לו לאכול?] עוף עד שיתחזק, בעזרת האל, ושבח לאל לבדו". בין הקטעים השמורים מן הטקסט: "[אל לו להפריז?] בשום דבר, לא באוויר, לא במאכל, לא במשקה ולא ברחצה. ובאשר למאכלו... רימונים מתוקים [סירופ רימונים] ולחם וסוכר. ועליו להיזהר במרחץ ולא להתעכב בו זמן רב מדי, אלא ייכנס לשעה אחת ולא... יגלח את שערו ויפנקו וישרתו וירחץ את ידיו בפריחת רימונים(?)...".
מכתב מאברהם ב"ר נתן אב הישיבה, ככל הנראה מפוסטאט, אל החזן יצחק ב"ר אברהם בדמסיס. חלק נכבד מן המכתב עוסק בהדגשת סמכותו של אברהם, ובכלל זה אזהרה חמורה שהוא מפנה לאדם בשם זיאד ("זה שם של חמור") היושב בשׁוּבְּרא דמסיס, שעליו לחדול מיד משחיטת עופות, שאם לא כן יועמד לדין. עוד מורה אברהם לנמען למכור את חפציו (?תרכּה) של ר' מתתיה ולשלוח את ההכנסות עם צבאח או עם כל אחד אחר מן הסוחרים. אברהם עצמו כבר קיבל את שווי חפציו של מתתיה שהושארו בדמירה.
צד פנימי: ניסיונות עט בעברית ויהודית-ערבית, כולל טיוטת טקסט מכתב ל'אח היקר' המזכיר את אלכסנדריה. צד חיצוני: רשימת מצרכים או חשבון ביהודית-ערבית, המפרטת מאכלים שונים ומספרים. פריטים כוללים קמח, גבינה, חציל, לימון, בזיליקום, אורזו (shaʿīriyya), לחם, דגים, עופות, אבטיח, פלפל, מלוח'יה, וצנון. תיארוך: מאוחר, ככל הנראה ממלוכי או עות'מאני מוקדם.
ככל הנראה רשימת קניות או הזמנה לקנייה. בין הפריטים הנזכרים: סירופ ורדים בכמות של חצי ליטרה; זרעי ריחן; זרע נוסף ממין אחר; עוף; שקדים ירוקים בשווי דירהם וחצי; פריט גדול וטרי כלשהו; תמרים; דודאים (לופאח') בשווי דירהם; ריחן (רייחאן) בשווי שלושה רבעים; ומלפפון (פקוס) בשווי חצי. צידו האחורי של הקטע ריק. המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.
הוראות אזוטריות לשימוש במוצרי בעלי חיים. להגן על עצמך מפחדים, שיגעון ושדים: תלה אבן קורקבן עוף על גופך. אם גבר ימרח שומן של תרנגולת שחורה על פין שלו ישכב עם אישה, היא תתאהב בו. תרופה למיגרנות: מרה של אווז מעורבבת עם שמן סיגלית (להרחה). לאבני כליה: דם אווז מעורבב עם מים ומלח (לשתייה). עור נחש טוב גם נגד טחורים וגם לשיפור הראייה.
חשבונות כתובים בצורה מסודרת בכתב ערבי ובספרות יווניות/קופטיות. בשורה הראשונה מציין אבו אל-פרג' אל-טחאן. פריטים ספציפיים כוללים לימון, פלפל, זעפרן, מסטיק, קינמון, שמן שומשום, שמן זית, כלי ברניייה, עוף, שמן פשתן, כוסות (? כיזאן), כלי חרס (פח'חאר), עיסת תמרים (עג'וה), ועוד.
מכתב מאת שלמה בן אליהו אל נדיב לא־מזוהה. שלמה מבקש ממנו לסייע לו בתשלום מס הגולגולת (ג'אליה), שכן היה חולה ונאלץ להוציא את כל הכסף שהצליח לחסוך משכר הלימוד ששולם לו עבור הוראה — על תרופות ועל בשר עוף. (המידע מבוסס על קטלוג הלפר ועל הערותיו של גויטיין בשוליים)
חשבון בכתב ערבי ובספרות יווניות/קופטיות המפרט סחורות שונות, כולל מנגולד, כוסברה, כרישה, שמן זית, עצים, גבינה, פול ירוק, סל מהטחנה ועוף שמן. בצד האחורי קטע מבבלי חולין ג':ב' (או פרפרזה).
רשימה או טבלה, שלושה עמודים המארגנים סדרות מילים (עוף, סוכר, לחם, שכר דירת חדר, כיבוד חדר, יום שישי שני) וספרות קופטיות. הכותרת אולי מציינת 'ח'ראג' (מס?) שיצא על ה-...'. דורש בדיקה.
חשבון ביהודית-ערבית. כתב יד ראשוני. חלק מהרשימה או כולה מיועד לבית הכנסת בדמוה, כולל: 'שמן חם' (שמן פנסים, כנראה זרעי פשתן), 'שמן טוב' (זית), עופות, אבטיח, סבון וגופרית.
מכתב בערבית-יהודית מאת בקאא' (או אולי אבו אל-בקאא') אל מלמד מסוים. הכותב מביע את תנחומיו על בשורה רעה ומבקש מהנמען לרכוש עבורו חמישה רטלים של עוף מן המעלה הראשונה.
פתק בלתי-פורמאלי ביהודית-ערבית. הוראות לעסקאות הכוללות גוש גבינה, חצי קדח אורז, עוף, שמן שומשום, שכירות סירה ובגדים. בורסו: הערה או רשימה בכתב ערבי. דורש בדיקה.
קבלה בערבית שהונפקה בחארת אלנצארא, קהיר. הקבלה מפרטת משקל ומחיר עופות שנמכרו לאלחאג' עלי אלדג'אג'י על ידי יצחק נובל, אולי שם המשפחה היהודי-אשכנזי נובל.
מסמך משפטי. קטע (פינה ימנית-עליונה). מקום: דמשק. עוסק בחזן [...] בן מאיר ובכשירותו לשחיטה. הוא מתחייב שלא לשחוט אלא עוף עד שילמד ויעבור את הבחינה.
קטע מכתב. ביהודית-ערבית. כתב יד בסיסי. שם [...]ר בן דאוד בכתובת. הגוף מוזכר פרחי עוף (פרארג') ויצחק מסוים. ייתכן הצבא (אל-עסכיר). דרוש שימור.
מכתב בערבית-יהודית. על קלף. קשה להבין את נושאו. כולל את הביטוי 'אין לי שתי כנפיים' (לעוף אליך?). מזכיר אישה שה'נשארה עם היהודי'.
שבר ממכתב המעניק את הזכות לשחיטת עופות, שנכתב בכתב ידו של יפת בן דוד בן שכניה (או רבי אפרים בן שמריה?). (מידע חלקית מתוך CUDL)
מכתב, אולי שאלה בנושא שחיטת עוף. מוזכרים: 'אל-צאחב', 'העבד (=אני) אמר לו', 'שחטתי/שחטת את כל התרנגולות'.
רשימה ממוספרת של הלכות, בעיקר בנוגע לשחיטת עופות, עם כותרות הדומות לאלה של המיימוני אך בסדר שונה.
חשבונות בערבית-יהודית. מאוחרים. טבלת הוצאות, כולל מספר פריטי מזון (בשר, עוף, זיתים, שמן...).
מרשם רפואי בכתב ערבי; 'מנזוע אל-עג'ם', 'מוצפא עלא', 'בנצף מתקאל'; תזונה: עוף; גב ריק
רשימת שמות וסכומים בשני עמודים: 'בית יוסף הטרחן' ו'בית מוכר העוף'.
דיני כשרות הנוגעים לחיות ועופות.
מכתב מאברהם בן יצחק האנדלוסי בירושלים אל שותפו אבו יעקוב יוסף בן עלי הכהן פאסי בפוסטאט, משנת 1052 לערך. זהו ביקורו הראשון של אברהם בירושלים. הוא היה מודאג מכך שלא קיבל מכתב מיוסף זמן רב, אך זה עתה פגש מערבי שהגיע מהמערב על אותה ספינה שבה הפליג יוסף, וזה הראה לאברהם כמה מכתבים שהביא מאת יוסף. אברהם מצר על ההפסד הכספי שספג יוסף בעניין ברהון [בן מוסא אלתאהרתי]. הוא מודה ליוסף על שטרח בעניין מכירת הבגדים. "אך כאן איננו יכולים ללבוש אלא בגדי פשתן מטולאים, שכן הארץ 'תשושה מן האירועים' ולא חנויות ולא בתים פתוחים." (גיל מפרש 'ללאחדאת' כלאל' כמתייחס לכנופיות חמושות המשוטטות בארץ, ושפירא תרגם זאת כ'האיכרים אומללים'.) "ובאשר לשאלתך על מצבי כאן ואם אני מתפרנס — הארץ מתה, אנשיה עניים ומתים, ובמיוחד בירושלים; אין איש שוחט בהמה לא ביום חול ולא בשבת, ואין למצוא עוף. קר מאוד, ובעזרת השם אצא לדרך לאחר הצום הקטן." הוא מבקש מיוסף להשתמש בחלק מעשרת הדינרים כדי לקנות לבת דודתו היתומה של אברהם (בנת ח'אלתי) שני צעיפים (מעג'רין), אחד כחול ואחד ירוק, ומטפחת (מנדיל) לספר תורה, ולשלוח אותם עם ברהון — או עם כל אדם אחר — לקירואן. הוא מבקש מיוסף, לשם העצביה (קשר השארות) שביניהם, לשמור על הדוכאן (החנות) ולמלא את מקומו של אברהם שם. הוא שולח דרישות שלום לאסחאק, מוסא, אברהם הכהן ונהראי. הוא מוסר במיוחד את ברכותיו לנהראי על החלמתו מהמחלה שלקה בה בברקה. בסוף המכתב מספר אברהם כי היה חולה אנושות, מרותק למיטתו חודש שלם ברמלה ועוד יותר בירושלים, אך החלים, ברוך גומל לחייבים טובות. איש לא קיווה לרפואתו, לא הוא ולא הסובבים אותו. (כך הבין גם שפירא את הביטויים "מא טמע בנא אחד לא אנא ולא מן ענדי" ו"מא טמע לנא אחד באלחיא". נראה שגיל טעה בקריאתו כניב שמשמעו "אל יקנא בנו איש", שכן זהו מוטיב נפוץ בסיפורי מחלה אנושה בגניזה המדגיש כיצד הכול נואשו.) יוסף לא יאמין אם יספר לו אברהם כמה כסף הפסיד מן הרגע שעזב את הדוכאן ועד עתה. הוא מסיים שוב בדרישות שלום לאותם חברים, לבני משפחותיהם, ולאבו זכרי יהודה. הכתובת בכתב ערבי: לפוסטאט, לאלמעארג' (?), אצל שער דאר אלברכה. בהמשך מופיעים לפחות ארבעה שמות (מוסלמיים) של מוליכי המכתב.
תשעה טורי שירה מתוך הקצידה של אבו אל-עלאא אל-מערי (נפטר 1057), משורר שלמרות השקפותיו הדתיות השנויות במחלוקת נחשב לאחד מטובי המשוררים הערבים הקלאסיים. הטורים לקוחים מן הקצידה "ارى العنقاء تكير ان تصادا" ("אראה את עוף החול נמנע מלהילכד"), והם מאמצעיתה. הם מסומנים בנקודות ובסימני ניקוד ערביים, ונראים בלתי גמורים — ככל הנראה טיוטה מתוך דיואן. הטורים הם: ويلبس من جلود عداه سبتا* ويرفع من روؤسهم النضادا ابن الغزو مكتهلا وبدرا*وعود ان يسود ولا يسادا جهول بالمناسك ليس يدري*اغي باب يفعل ام رشادا طموح السيف لايخشى الها*ولايرجو القيامة والمعادا ويغبق اهله لبن الصفايا*ويمنع قوت مهجته الجوادا يذود سخاؤه الاذواد عنه*ويحسن عن حرائبه الذيادا يرد بترسه النكباء عني*ويجعل درعه تحتي مهادا فبت وانما القى خيالا*كمن يلقى الاسنة والصعادا واطلس مخلق السربال يبغي*نوافلنا صلاحا او فسادا
מסמך משפטי בערבית-יהודית, מתוארך ליום רביעי, ט"ו באלול 1648 למניין השטרות = מוחרם 738 להג'רה = 13 באוגוסט 1337. צפי בן אברהים אלחזאן מקבל על עצמו חוזה לעשר שנים לשמש כשוחט של הקהילה (ובמיוחד שוחט עופות) וכחזן בבית הכנסת הקראי דאר בן שמח / אבן סמיח (=דאר סמחה), תמורת משכורת של 5 דרהם נֻקְרַה לחודש. הוא מתחייב לשחוט בחינם עבור עניים שאינם יכולים לשלם את שכרו. ככל הנראה המסמך נכתב בכתב ידו של צפי בן אברהים עצמו. חתומים עליו ארבעה עדים: מנשה בן יוסף הכהן; אדם נוסף ששמו דהוי מכדי לקריאה; ישראל בן אליהו בן ישראל הכהן; ומשה בן דוד בן יוסף אבן כוג'ק/כוצ'ק. ייתכן שזהו המסמך המתוארך הקדום ביותר הנוגע לבית הכנסת דאר סמחה. זוהה על ידי אלן אלבאום ב-2020.
מכתב מאת מאיר בן הלל בן צדוק לאישיות נכבדה בפוסטאט, ככל הנראה שר שלום הלוי גאון. זיהוי הכותב מבוסס על סגנונו וכתב ידו. הכותב מהסס לקבל משרה שהוענקה לו באלכסנדריה משום שקבלתה תחייב אותו להיפרד מבנו. במכתב נזכר אחד המשפטנים המפורסמים ביותר באלכסנדריה, הפקיה אבן עוף. פרנקל מזהה אותו עם המשפטן המאלכי אבו טאהר אסמאעיל בן מכי בן עיסא בן עוף מאלכסנדריה (נפטר 1188), שהיה אחד ממוריו של צלאח א-דין. אותו פקיה מוזכר גם בשני מסמכים נוספים. תיארוך: לפני 1188 לסה"נ, על סמך זיהוי הפקיה. במכתב מוזכרים גם אדם עיוור, "רבנו הקדוש", אלכסנדריה, וכן אהל אלמחלה (בני אלמחלה).
מכתב מטעם הרבנות הראשית של קהיר אל ח'ואג'ה נסיר בסח, נשיא בית הכנסת של הליופוליס (מצר אל-ג'דידה), בנוגע לאדם הידוע בשם לוי ערוסה, המעז לשחוט עופות אף שאין ברשותו את הסמכה הנדרשת לשחיטה. המסמך כתוב בערבית ובעברית. ייתכן שמדובר בהפניה לבית הכנסת ויטלי מדג'אר בהליופוליס, שבנייתו הושלמה בשנת 1924.
הודעה מטעם הקהילה היהודית בקהיר ומטעם הרבנות, לפיה כל היין הנמכר על ידי החברה "קוריאל אוריינטל" אינו כשר, ובצידה הודעה נוספת בנוגע לשחיטת עופות לקראת ערב החג. מתאריך 10 במאי 1953. המסמך בערבית ומקורו בבית הקברות בבסאתין.
דיווח מהרבנות הגדולה של קהיר על מינוי קצבים לשחיטת עופות בתשי'ד, ולוח זמנים לשחיטה לשנה החדשה ושם היין הכשר - 9 בספטמבר 1953 לסה'נ - מוזיאון האמנות האסלאמית (מספר 124). בערבית.
חשבונות פרטיים לפי ימים (שני ושישי) המפרטים סחורות עם ערך מספרי שהוקצה (כמות? מחיר?). חלק מהסחורות כוללות חלב, שקדים, עוף, בשר, צימוקים ועשבי תיבול.
מרשם רפואי בכתב ערבי; מרכיבים: הודי, בורג', גרעיני פיסטוק, סוכר; תזונה: עוף צעיר מבושל
מסמך משפטי לאישור שחיטת עוף. מתוארך לשנת 1259 לספירה (1570 לשטרות).