גירושין במסמכי הגניזה — עמוד 4

מקבץ קראי. תיארוך: המאה ה-19 בקירוב. התצלומים אינם זמינים ב-FGP אך נגישים באתר הספרייה הבריטית. תוכן המקבץ לפי המידע מקטלוג הספרייה הבריטית: דפים 1ר-41ו: יעקב בן אלעזר, "פרדס רמוני החכמה וערוגת בושם המזמה" — פואמה אתית-פילוסופית, לא שלמה. דפים 42ר-65ו: יעקב בן אלעזר, "גן תעודות" — חיבור אתי-פילוסופי בפרוזה מחורזת, שנכתב לבקשתם ולשם הדרכתם של שמואל ועזרא בני יהודה. בסוף החיבור (דף 65ר): "נשלם ספר גן תעודות: שבח לאל והלל והודות ובכאן נמצא שם המעתיק הראשון: והשלימו ישועה בן סעדיה בן ישועה בן שלומיאל לאור הנר ליל שלישי כ'ז' טבת שנת ה'ה'ר' ח'מד ליצירה הרחמן יזכני לכל משאלות לבי: בעזרת צורי ומשגבי". דפים 65ו-67ו: עלי בן יוסף, "אלף אלפים שותפים נופת" — פואמה אלפביתית לשבחו של אדם שאינו נזכר בשמו. דפים 68ר-72ו: עלי בן יוסף, "אהה אמי ילידתיני לרמה" — קטע מחורז ושקול. בסוף (דף 72ו) העתיק המעתיק: "עד כאן מצאתי זאת המחברת בנוסח ישן והעתקתיו כיד אלהי הטובה עלי הצעיר וזעיר משה הלוי יר"ו בלאאור כמוהרר אברהם הלוי הפקיד הנאמן דק"ק ירושתו זצ"ל". דפים 73ר-83ר: "קצה אלאפרנג אלדי דכלי בדת בני מקרא" ("סיפור האפרנג'ים שנכנסו לדת הקראים") — סיפור המתעד מחלוקת דתית בין היהודים הרבניים ליהודים הקראים בפוסטאט, שהתרחשה בימי שלטונו של הסולטאן אלמלכ אלט'אהר ח'שקדם (1461-1467), ובה טוענים הקראים לניצחון. דפים 83ו-84ו: "דברי תוכחה" — חיבור תוכחה בפרוזה מחורזת המופנה אל הקראים. דפים 85ר-86ר: דניאל בן משה ישעיה, "שיר נגד שבתי צבי ונתן העזתי" — פואמה נגד שבתי צבי ונתן העזתי. דפים 86ו-87ו: "דיני ארוסין ונשואין" — הוראות לטקסי אירוסין ונישואין על פי ההלכה הקראית. דפים 88ר-89ר: "דיני גטין" — הוראות לטקס הגירושין על פי המנהג הקראי. דפים 89ו-90ו: "טופס גט" — נוסח של גט קראי, שהועתק מכתב יד מן הגניזה בפוסטאט (קהיר העתיקה), מן השנה 735 (1334-1335), כפי שמתברר מרישום המעתיק המובא להלן. דפים 90ו-91ר: "נוסח גט קראי" — שני נוסחים נוספים של גט קראי, האחד בדף 90ו והשני בדף 91ר. דפים 92ו-103ו: "מקאמה" — בעיקר לשבח מנהיגי הקהילה הקראית בקהיר, שחוברה בערך באמצע המאה ה-15. בקולופון (דף 103ר): "תם ונשלם הנה זאת כתיבתי בידי: ויד תבלה ומכתבה לעילום: [...] כתבת וקד איקנת יום כתבתי: ועלמת אן ידי תפנה וכו'".

רישום משפטי (מס' 44) בפנקס בית דין רבני בקהיר (בדף 11ר-ע). בעברית. מקום: קהיר. מתוארך ט"ז באייר ה'תמ"ג (1683). (מסמך מס' 44) הסכם גירושין, מזונות ומשמורת ילדים בין אליהו חלפתא/חלפקא(?) לבין קומפראדה המכונה פרלה בת משה סמחון. קומפראדה מקבלת את מלוא שווי תשלומי כתובתה ומבטיחה לעצמה משמורת ראשונית על בתה. אליהו מסכים לשלם לקומפראדה תשלום שנתי של 120 מדין למזונות הילדה — אלא אם כן הבת תחליט בעתיד לגור עם אביה במקום עם אמה. במקרה כזה, קומפראדה מתחייבת להעביר לידי גרושה רשימה קטנה של תכשיטים (פריטים שיועדו לנדוניית הבת). בשורות המאוחרות יותר נקבעים סידורים בנוגע לבעלות על פריטי הנדוניה האפשריים במקרה שבת הזוג הגרוש תמות לפני נישואיה. כמו כן מוזכרת מעורבותו של יעקב סרגוסי בסידורים: ברשותו חמישה מתקאל של זהב שיועדו לנדוניה האפשרית של הבת, ששמה אינו מצוין. סביר להניח שמדובר באותו יעקב סרגוסי המופיע במסמך מס' 40 בפנקס בית הדין, שגם שם מעורב בהעברת רכוש נישואין מטעם כלה שאין לו עמה כל קשר משפחתי ישיר (אלא אם כן קשרי המשפחה ביניהם לא נרשמו על ידי סופר בית הדין בשני המקרים).

טיוטות של שטרי גירושין קראיים על תנאי בערבית-יהודית. מתוארכות לסיוון ה'תק"ג (1743). שתיים מן הטיוטות מתעדות בפירוט כיצד דוד בן ראובן נאקש ביקש לנסוע לאיסטנבול לצורכי מסחר, וכיצד הסכים שאם ייעדר למשך תקופה העולה על שנתיים, רשאית אשתו מסעודה בת אברהם פיירוז לקבל גט מבית הדין. ואולם, הטיוטה השנייה נוגעת לבני זוג אחרים, כפי שעולה מהזכרתה של חנה בת יוסף הידועה בכינוי צעיר. בטיוטה השנייה מצוין כי שהייה ממושכת באיסטנבול עשויה לנבוע מעבודה הקשורה למטבעה הקיסרית (דאר אלצ'רב). הטיוטות כתובות במשלב דיבורי של ערבית-יהודית, ובהן הטיות רבות בגוף ראשון יחיד, אם כי הטיוטה השנייה הולכת בעקבות נוסחאות משפטיות מקובלות של התקופה. הפריסה, השוליים והנימה של טיוטות אלה מצביעים על כך שלא היו מסמכי דף בודד מוגמרים, אלא ייתכן שהיו כרוכים בעבר בתוך ספר גדול יותר של טיוטות סופרים. נראה כי חתום עד אחד בלבד, יעקב כלשהו. השוו לשטר גירושין על תנאי נוסף. אין זה ברור לחלוטין היכן ביקש הסופר לסיים את הטיוטה השנייה והיכן להתחיל את השלישית, ולכן ההפרדה ביניהן אינה משקפת בהכרח את מבנה הטקסט עצמו.

מכתב מאת הקאדי הבת אללה בן מכין, מאל-מראע'ה, אל "אחיו" אבו אל-חסן זהיר. המכתב עוסק בפרשתה של מרים בת יוחנס הנובית (שמה אינו מוזכר כאן אך ידוע ממסמכים קודמים), בעלה החדש מריאנה, ובעלה הקודם קירקה. הבעל לשעבר גירש אותה מבית בעלה החדש, בטענה שהיא עדיין נשואה לו. שולח המכתב הוא זה שכתב במקור הן את שטר הגירושין שלה מקירקה והן את שטר הנישואין שלה עם מריאנה. מריאנה הוא נושא המכתב. הוא כבר פנה קודם לכן לקאדי של אח'מים בעניין הפרשה. הנמען מתבקש לעצור את קירקה ולשלוח אותו חזרה אל הכותב יחד עם מרים ומריאנה, כדי שיוכל "לפעול עמם בהתאם לדרישות הדין". קריאות חלופיות: - שורה 5: سنة במקום سنته (אותה משמעות). - שורה 10: مقرونا ("עם" או "ביחד עם") במקום تقرونا; השוו למקבילה במסמך אחר, שורה 20. מאחר שמילה זו היא המשך ישיר של הביטוי הפותח بجواب كتابي هذا, סביר שיש לשבץ את התוספת הבין-שורתית لاعمل معهم ما يقتضيه الحق בין המילים صداقها ו-وتكاتبني. - שורה rm2: המילה החסרה دار ("מתחם" או "חצר") נוספה לתעתיק ולתרגום.

רישום משפטי (מס' 83) בפנקס בית דין קראי בקהיר (בדף 29r). מתוארך ל-17 באלול ה'שכ"ה (1565). מדובר בתיק של סכסוך נישואין שהסתיים בגירושיהם של אברהם בן דוד הלוי וחנה בת משה אלמע'רבי. הרישום מציין כי בין בני הזוג התרחשו "מריבה והכאה", ועל כן אברהם נותן לאשתו גט. על פי מבנה התיק, ייתכן שאברהם נשבע במסגרת יישוב סכסוך נישואין קודם או בתנאי האירוסין/הכתובה שלהם, שאם ירים יד על אשתו אי פעם שוב — תוכל היא לתבוע גירושין בבית הדין. חנה, מצדה, משחררת את בעלה מחובת החזרת נדונייתה ופריטי שלל בגדיה ורכושה האישי. הרישום מציין לאחר מכן, באופן מעט פתאומי, כי כמות של יין התקבלה על ידי בית הכנסת דאר סמחה. סביר להניח שמדובר בקנס שאברהם נדרש לשלם בגין הפרת תנאיו של יישוב סכסוך קודם או של הסכם האירוסין (בדומה למשל לתעודה PGPID 41609). במסמכי הגניזה הקראיים מן העת החדשה המוקדמת, קנסות מסוג זה מופיעים בדרך כלל כתרומות/קנסות של שמן זית לבית הכנסת דאר סמחה.

מסמך משפטי קראי, גירושין על תנאי. מתוארך ליום שני, כ"א בחשוון ה'תקט"ז (1755 לסה"נ). המסמך מתאר ריב שפרץ בין עובדיה בן אליהו רופא הידוע בכינוי חכּים לבין אשתו עזיזה בת אברהם הלוי הידועה בכינוי רכס(?). "יצר הרע התגבר עליו" והוא נדר נדר שאו שיביא את כל חפציה מבית אמה באותו יום עצמו, או שתיאסר עליו. היום חלף ועבר והוא לא קיים את נדרו. כעת הוא מצהיר שאם אי פעם ייסע למקום אחר או יברח, רשאי בית הדין למסור לעזיזה את גט הפיטורין. נראה שהוא יישאר אחראי לפרנסת הילדים שייוולדו. לא לגמרי ברור מה הקשר בין החלק הראשון של הסיפור לבין הגירושין על תנאי במקרה של בריחה. נכתב והעיד עליו: אליהו רופא הידוע בכינוי זעיר. עדים נוספים: נחום הכהן גבאי(?) בן אהרן הכהן הידוע בכינוי חתום(?); אליהו דוד רופא בן(?) אלישע רופא. המסמך ראוי לבחינה נוספת. השווה למסמך גירושין מותנה נוסף.

עמוד 2 הוא איגרת קליגרפית בעברית הממוענת לזקני אלכסנדריה, מתוארכת לשנת 5458 לבריאת העולם (1697/98 לספירה), חתומה בידי שלושה אנשים, בשמה של אישה אשר ננטשה יחד עם בנה התינוק על ידי בעלה יעקב אללוזייו (או אולי אללומיו) בן אברהם. יתרה מזאת, יעקב שלח להודיע לה שאם תנסה ללכת בעקבותיו, יחמוק באישון לילה והיא תיוותר נודדת בארץ. כותבי האיגרת מבקשים את עזרת הנמענים כדי להביא את יעקב בפני בית דין בטרם יימלט ממצרים, ולחייבו לתת לה את הגט ולשלם את כתובתה במלואה (6000 מדינים), וכן את הוצאות המזון שהזניח לספק לאשתו ולבנו במשך כל התקופה הזו. עמוד 1 כולל אוסף תמוה של טיוטות איגרות ואולי מסמכים משפטיים בעברית, ובהן אחת הפותחת באותו אופן כמו האיגרת שבעמוד 2, אך אחרות שאין להן כל קשר אליה. דרוש עיון נוסף.

הסכם אירוסין קראי בין יהודה בן ישועה לוי המכונה היתי לבין עזיזה בת יהודה לוי. ההסכם נושא את התאריך יום שישי, י"ג בטבת ה'תקט"ו לבריאת העולם (1755 לסה"נ). מקום עריכת ההסכם: ביתו של דוד בן ישועה לוי. גובה הנדוניה הוא שלושים מחבוב זהב, מתוכם עשרים מתקבלים בידי החתן באותו היום, וסכום נוסף של עשרה מחבוב ישולם בחג השבועות. את התשלום אמור לספק גיסה של עזיזה, שמואל בן רחמים פיירוז המכונה אלשויך, המשמש כנציגה המשפטי משום שאביה כבר אינו בחיים. עזיזה מקבלת רשות לגירושין על תנאי במקרה שבעלה לעתיד יצא לנסיעה למשך יותר משנה ללא הסכמתה. החתום היחיד על המסמך הוא הסופר אליהו רופא המכונה צעיר, אך בשורות הסיום מוזכרים שני עדים נוספים: משה בן ישועה חזן המכונה מעמאר, וברוך בן שלמה לוי המכונה קיים.

ככל הנראה פנקס בית דין. דף כפול. הרישומים כתובים בערבית-יהודית. כנראה קשור לבית הדין הקראי שהתכנס בבית הכנסת דאר סמחה (כאן מכונה "דאר אבן סמיע"). מתוארך מתשרי עד כסלו 1751 לשטרות, התואם את החודשים האחרונים של שנת 1439 לסה"נ. כולל רישומים על גירושין, נישואין ומקרי מוות. נכלל בו גם רישום מסקרן המתעד שהיו שמועות על בתו של עבד אללטיף בן בשיר(?), שהיו קשורות איכשהו לבית המרחץ של אבן אלאשקר, ואכן השמועות התאמתו עקב הריונה. "עשו לו את מה שנדרש על ה-טפטיס (?‏ = תפתיש?). אחר כך, כאשר אמר לה הקצין 'לכי אל אביך', היא ענתה, 'לא! איני רוצה [ללכת אל] דת המוסלמים'." הרישום סתום והקריאות הן בגדר השערה. רישום נוסף מזכיר את החכים עבד אלכרים, ראש בית הדין (אב בית דין). דרוש עיון נוסף.

קטע מתוך תשובה העוסקת בענייני קידושין. הקטע נכתב בידי אותו סופר שכתב את הקטע מסידור ר' שלמה בן נתן שנכתב במאה השתים-עשרה. מכאן שהמסמך נכתב במאה השתים-עשרה או אחריה. נראה שהשאלה עסקה בקידושין שנערכו בחיפזון (ראו שורה 3) בידי אדם חסר ניסיון. המשיב מביע את מורת רוחו על כך שהקידושין נערכו בידי מי שאינו 'בקי בענייני אישות וגירושין', ומבקש לדעת כיצד בדיוק נערך הקידושין: האם חפצי הקידושין נמסרו ישירות לכלה או לשליחיה, והאם השליחים מונו בפני שני עדים? האם נאמר הביטוי 'לשם קידושין גמורים' בעת מסירת חפצי הקידושין? הוא מבקש מהאדם שהציג בפניו את התשובה להזהיר את הציבור שמקרים מעין אלה לא יישנו.

רישום משפטי (מס' 42) מתוך פנקס בית דין רבני בקהיר (בדפים 10v–11r). בעברית. מיקום: קהיר. מתוארך ל-ט"ו באייר ה'תמ"ג, היינו 1683 לסה"נ. (מסמך מס' 42) הסכם גירושין בין שמואל יהודה ב"ר יהודה רפאל לבין גרושתו שרה בת אברהם סמו/שמו (שימו). שם משפחתה של שרה מצד אביה, שלא זוהה, מופיע גם במסמך מס' 3 באותו קטע מפנקס בית הדין. לאחר ששרה קיבלה את הגט וכן את כל ממון כתובתה משמואל, היא מעידה בפני בית הדין כי היא הרה ומסכימה לשחרר את בעלה לשעבר מכל חיוב כספי הנוגע ללידת הילד וגידולו. החתימה של הסופר שהועתקה תחת הרישום היא של יצחק רעואל — שם משפחה נוסף שאינו שכיח במסמכי הגניזה מהעת החדשה המוקדמת.

שטר עדות קראי על מסירת גט מבעל לאשתו. נכתב בבגדאד (שורה 7: "פה בגדאד") ביום ו' באייר ה'תקע"א, הוא 30 באפריל 1811. הבעל: עטאא בן מראד הלוי (השם נכתב "מרייד" באמאלה, ואולי יש לקרוא מֻרַיֻיד). האשה: שרח או אולי שרח בת דוד המכונה דוידא הלוי. מופיעים שלושה עדים: ששון בן מרדכי מש/מס... (?), יעקב פתחי בן עֻבַּיד, וששון בן ...פיפי(?) מצליח. השטר רשום במטא-דאטה של פרידברג והספרייה הלאומית כגט עצמו, אך על פי המבנה הפורמולרי שלו סביר יותר שמדובר במסמך נלווה המאשר כי שרח/שרח בת דוד אכן קיבלה את הגט. לדוגמה ברורה של גט קראי מהעת החדשה המוקדמת ראו את המסמך המקביל המוזכר במחקר.

טיוטה של מסמך משפטי הקשור לגירושין. מתוארך ליום חמישי, י״ב בתמוז ה׳תקל״ז (1777 לספירה). הבעל: רחמים לוי חזן בן נחום לוי קיים. האישה: קמר בת סעדיה לוי קיים. עילת הגירושין: היא רשעה וקלת אדב (לאנהא רשעה קלילת אלאדב). הבעל טוען, ושכניו מעידים, שאינה מדברת אליו ואינה מכבדת אותו אלא רק מעליבה אותו ומקללת את אבותיו. אין זו דרכן של נשים יהודיות מכובדות, אלא דרכן של הנשים ה"פאג'ראת, אל-ח'אר'גאת ען טריק אל-חק" (הפרוצות, היוצאות מדרך האמת). מכיוון שבית הדין מקבל עדות זו, היא לא תקבל את תשלום הכתובה המאוחר. בצד האחורי (verso) מופיעים פיוטים.

מכתב בערבית-יהודית. תיארוך: בסביבות 1224 לספירה (התאריך מוזכר בגוף המכתב). המכתב מכיל סיפור מרתק וארוך נשימה על עדויות סותרות בנוגע לשאלה האם בעלה של אישה אחת (עבד אלח'אלק') נתן לה גט על תנאי לפני שיצא לדרכו למצרים. על סמך עדויות אלה ערכו אנשים מסוימים גט עבור האישה, וכעת היא כבר מאורסת לאדם אחר. כותב המכתב נסער מן המצב ומבקש מן הנמען להתערב ולחוות את דעתו, מצד אחד מפני שהעדים סותרים את דבריהם ואת התנהגותם הקודמת, ומצד שני בשל הרושם שהדבר יותיר על הרבנים — "הקראים כבר הפכו להיות חרפה וקלסה". ראוי לעיון נוסף.

הסכם טרום־נישואין של זוג גרוש (בעל המקבל אליו מחדש את גרושתו). על הקטע השתמרו שמונה שורות, ככל הנראה בכתב ידו של נתן בן שמואל החבר (ידועים מסמכים שלו מהשנים 1128–1164). בראש הקטע מופיעה רשימת נדוניה ואחריה רשימת תנאים בעברית לקראת הנישואין העתידיים. הבעל מקבל אליו מחדש את אשתו הקודמת, בקיה. ייתכן שההסכם נכתב כדי לפייס את האישה ולהביאה לשוב אל בעלה. התנאים הנוגעים להתנהגותו של הבעל מרמזים שהתנהגותו האלימה כלפיה או כלפי אמה הייתה הסיבה לגירושין הראשונים. שורות 1–4 כוללות את רשימת הנדוניה ואינן מועתקות בתעתיק.

מכתב מדוד (בן יעקב) אלשמאש אל משה בן יהודה מאלכסנדריה. בעברית ובערבית-יהודית. תיארוך: הרבע האחרון של המאה ה-15. חתום גם בידי אהרן בן חסדאל הלוי. "באשר למה שהזכרת בנוגע לאשתך, אין זה משום שהיא שונאת אותך וחושקת בגט מסיבה זו. שכן היא הייתה סבלנית..." נראה כי משה בן יהודה הבטיח לשוב במועד מסוים בשנה מסוימת, ואז התעכב בחזרתו ולא טרח להתכתב כראוי עם אשתו כשהמועד התקרב, וכעת אנשים מתחילים לחשוש שמא חל אצלו שינוי בדעתו. השולח שאל אותה לגבי הצימוקים; היא השיבה שהם הגיעו עם בנו של שמואל אלסכנדרי. מצריך עיון נוסף.

גט. נכתב ונחתם על ידי מבורך בן נתן החבר; חתום גם על ידי שמריה בן אברהם. מקום: פוסטאט. תאריך: יום ראשון, ט' בשבט שמ"ד לשטרות = 5 בינואר 1164. הבעל: מנצור בן אבו סעד אלצירפי, המוכר כאבן עֻמַיר. האישה: נסב בת פרח. בצד הוורסו: עדות על מסירת הגט באותו יום עצמו (המידע מתוך כרטיס הרישום של גויטיין). ראו גם מסמך מקביל באוסף הבריטי. שמורה זו בעלת חשיבות כרונולוגית, שכן בכינוי האב של מבורך מצוין שאביו נתן כבר נפטר (ז״ל) — וזהו אחד המסמכים המתוארכים הראשונים (אם לא הראשון בהחלט) שבו הדבר מופיע (לפי עודד צינגר).

הסכם קראי למתן גט במקרה שהבעל ייעדר למעלה משנה. המסמך אינו נושא תאריך, ואפשר שהסיבה לכך היא שנגזר מקטע גדול יותר של נייר שכלל רשומות מתוארכות. לאורך השוליים העליונים נראה מעט טקסט קטוע, מה שמעלה גם את האפשרות שהנייר עבר מיחזור. הבעל מצוין כאברהם ב"ר יעקב ב"ר דניאל לוי רופא, והכלה היא חנה בת ישועה ב"ר יוסף. למרבה המזל, שרד מסמך נישואים נוסף של בני הזוג הללו הנושא תאריך מובהק, ובעזרתו ניתן לתארך את המסמך הנוכחי לסביבות 1759 לסה"נ. על הסכם הגירושין המותנה חתום כעד שלמה ב"ר משה רופא, המכונה צעיר.

כתובה מעוטרת במסגרת פרחונית מרהיבה. נכתבה בכלכותה שבהודו ("על נהר גנגא", הוא נהר הוּגלי), ביום ראשון, י"ב באדר ב' ה'תרי"א (1851). החתן: יחזקאל בן עזרא גבאי. הכלה: מרים בת משה בן יחזקאל. המטבע שבו נקובים הסכומים הוא "רפייה כומפני" (Company rupees), ככל הנראה הכוונה למטבע הרשמי של חברת הודו המזרחית הבריטית. מקור הכתובה אינו בהכרח מגניזת קהיר; ייתכן שהגיעה לאוסף דרך רכישותיו של אברהם פירקוביץ' באזורים אחרים במזרח התיכון ולא דווקא מקהיר. להשוואה קיים גט שנערך בבומביי בשנת 1879. דורש בדיקה נוספת.

רישום משפטי (מס' 64) בפנקס בית דין קראי בקהיר. מתוארך ב-ב' באייר [ה'שכ"ד] (1564), כמה ימים לאחר הרישום הקודם באותו העמוד שמתוארך לכ"ה בניסן ה'שכ"ד. אסתר בת יוסף אלרומי משחררת את בעלה מכל המגיע לה ממנו בגין מזונות ומהמאוחר של כתובתה. בנוסף, בני הזוג מסכימים להתגרש באותו יום מאוחר יותר. אסתר מקבלת על עצמה את האחריות לפרנסת שלושת ילדיהם — אליה, יוסף וסולטאנה — וכן לדאוג לזיווגם ולחתונותיהם (זפאף). להקשר נוסף על הסכם גירושין זה, ראו את הרישום הקודם בפנקס בית הדין (מס' 63) המעורב באותו זוג.

שטר אירוסין קראי. תאריך: יום שלישי, י"ט בכסלו א'תתנ"ז למניין השטרות, היינו 1545 לסה"נ. מקום: ככל הנראה קהיר. מקום עריכת השטר: בית אליהו בן פיירוז ראש בית הדין. החתן: אברהים בן יהודה אלחכּים. הכלה: בתו של עבד אלמקצוד אלחאשר. תשלום הנישואין המוקדם: 15 בונדוקי, שמהם 12 יינתנו לפני הנישואין והיתר — 3 — לפני חודש ניסן של השנה השנייה לנישואין. תשלום הנישואין המאוחר: 400 מדינים גדולים ("חצאים"), 50 מהם "עבור מה שסודי ביניהם(?)" ו-350 למקרה של גירושין. נכתב ונחתם בידי נתנאל בן אהרן הסומך.

גט קראי. התאריך: ג' באייר ה'תל"ז לבריאת העולם (1677). המקום: קהיר. הבעל יצחק בן אהרן בן מרדכי רופא נותן את הגט לאשתו סת אלבית בת יוסף בן אלעזר רופא. שמות שני בני הזוג מסתיימים בנוסחה "וכל שם שיש [להם] ולמשפחתם". הגט נכתב בידי הסופר ברוך רופא, ועליו חתומים העדים שמואל ברכה ויוסף צעיר. בצד האחורי של המסמך חתומים משה חזן ויהודה רופא כעדים לכך שהגט "הגיע לידה". מתחת לחתימות אלה מצויות רשומות בערבית-יהודית הטעונות בחינה נוספת מבחינת תוכנן, וככל הנראה אינן קשורות לגט עצמו.

רישום משפטי (מס' 6). הסדר גירושין. מתוארך ליום שני, כ' בסיוון א'תס"ז למניין השטרות. אבו סעד אלזיאת בן ח'ליל מצהיר, בפעולתו כשליחה של אחותו סת אלפח'ר, כי קיבל את נדונייתה בשווי 21.5 דינרים מבעלה העתיד להתגרש ממנה, הִבָּה, למעט הצמיד הזהב ה"תפוח" בשווי 10 דינרים (אלחדידה אלד'הב אלמנפוח'). תוספת הכתובה המאוחרת עומדת על 30 דינרים, ובסך הכול ימסור לה הִבָּה ערך כולל של 51.5 דינרים בנוסף לגט. עדים: מבורך בן נתן; נתן בן משה. (חלק מהמידע מבוסס על רשימותיו של גויטיין.)

מסמך משפטי בעברית, ובו ביטוי אחד בערבית-יהודית. נכתב בפוסטאט/קהיר ומתוארך ליום חמישי, ט"ז באב שנת ה'של"ז, הוא 30 ביולי 1577. המסמך מתעד פיוס וסיום סכסוך זוגי בין יוסף פיקו לבין אשתו אסתר בת שלמה קאגיגי. תנאי ההסכם הם שיוסף לא יכה עוד את אשתו מכל סיבה שהיא, ולא יעליב אותה או יקלל אותה או את הוריה. אם יפר את התחייבותו, יהיה לה הזכות לתבוע את מלוא תשלום הכתובה שלה בבתי הדין המוסלמיים "בעיר הבירה" (פי אלעצמה?), והוא יידרש למסור לה את גט הפיטורין בתוך 24 שעות.

מסמך משפטי (הצד הימני בלבד) מתוארך לשנת 1701/2 לסה"נ (ה'תס"ב), העוסק ביוסף ידיד וביתומה ושמה סת אלבי[ת], וכולל תשלומים בסדר גודל של 2000 מעדין. השורה הפותחת מתארת מושב בית דין סביב שטר קיים שעסק בסכסוך כלשהו ("דברי ריבות"). לנוסחה זו ראו למשל מסמכים מקבילים בקטלוג. השורות המאוחרות יותר כוללות פריטים וסכומים כספיים רבים, ייתכן ומדובר ברשימת נדוניה לאחר גירושין. חתום על ידי ר' גבריאל קונפורטי ויוסף ידיד בתור צד מסכים. החתימה השלישית חסרה עקב נזק בכתב היד.

שטר אירוסין (קידושין) קראי בין יעקב בן אברהם ברכה לבין רחל בת אברהם בן יוסף רופא המכונה צעיר. החתן מקבל על עצמו שאם ייעדר יותר משנה, מותר לאשתו ללכת לבית דין ולקבל את גט פיטוריה. האירוסין נערכים במסירת טבעת ובאמירת "שיר למעלות". מתוארך ליום רביעי, ח' בתשרי ה'תקט"ו לבריאת העולם (1754 לסה"נ). בשורות הסיום מוזכרים שלושה עדים, אך חתימותיהם אינן מופיעות כחלק מהמסמך: דודו של החתן יוסף בן יעקב המכונה ברכה, סעדיה בן אלעזר לוי, ואהרן כהן חזן בן יוסף כהן.

רישום משפטי (מספר 105) מתוך פנקס בית דין קראי בקהיר. מתוארך לכ"ז בכסלו [ה'שכ"ו] (1565), כאשר השנה זהה לרישומים קודמים באותו דף. הרישום מתעד הסכם בין בני זוג גרושים בעקבות מתן גט באותו היום. אברהים בן יהודה הרופא מצהיר כי לאחר גירושיו מצ'ארה(?) בת עבד אל-מקצור הכהן אין לו כל תביעות משפטיות תלויות ועומדות נגד גרושתו. במקביל, צ'ארה(?) מופיעה בפני בית הדין ומשחררת את גרושה מתשלום מוהר מאוחר ומכל תביעות משפטיות נוספות הקשורות לכתובתה.

הסכם גירושין מותנה בין בני זוג מאורסים. מתוארך ליום שלישי, ח' באלול ה'תקמ"ט (1789 לסה"נ). יוסף בן דוד הידוע כפיירוז בן צמח מקבל על עצמו לכתוב גט מותנה לאשתו לעתיד — בדרה בת יצחק בן אלישע הידוע בכינוי נקאש — המתוארת כאן כמי שהייתה נשואה בעבר. הגט ייכנס לתוקפו אם הבעל לא ישוב כעבור שנה או שנתיים מבלי שיודיע לאשתו מראש או ישלח לה דבר על מצבו — אם הוא בחיים או נפטר. שטר אירוסין מנישואיה הקודמים של בדרה זמין במסמך נפרד (PGPID 28031).

שטר חוב קראי ששולם לחלדה בת שמואל פיירוז. מתוארך ליום חמישי, י"ג בתשרי ה'תנ"ט (1698). חלדה מקבלת תשלום של 300 נצף פצ'ה (פארה/מדין) מבעלה ישועה בן יוסף רופא, המכונה גם צעיר, כפי שנזכר בכתובתה. כמו כן מוזכרת הלוואה בסך 90 מדין בין בני הזוג. השורות האחרונות מספרות כי החובות ביניהם סולקו; חלדה מתחייבת לא לתבוע עוד תשלומים כלשהם הקשורים לעסקה זו. אף שחלדה מקבלת כספים מכתובתה, ראוי לציין כי הדבר אינו נזכר בהקשר של הליכי גירושין.

רישום משפטי (#80) בפנקס בית דין קראי בקהיר (בדפים 27v–28r). מתוארך ה' באב ה'שכ"ה (1565 לסה"נ). הסכם פטור והבראה בין בני זוג שהתגרשו זה מקרוב. שרה בת הארון אלקֻדסי משחררת את בעלה לשעבר עבד אלמעטי בן ח'צ'ר אלפֻולאד'י מכל תביעה כספית או חומרית נוספת בעקבות גירושיהם, שאירעו באותו ערב עצמו של ה' באב ה'שכ"ה. ככל הנראה הליך הגירושין עצמו נרשם בפנקס בית דין אחר, או שמא רק בשטר גט בודד על דף נפרד, שכן הוא איננו מופיע בפנקס זה.

מסמך משפטי הנוגע למעמדה האישי של בתו של סייף אלדין, מתוארך ב-15 בד'ו אלחג'ה 808 להג'רה (1406 לספירה). על עטיפת הנייר נכתב תיאור בצרפתית: "שטר גירושין של הנסיך אלטוגאן מאשתו" ("Acte de divorce de prince Al Togan avec sa femme"). על פיסת נייר נפרדת קטנה נכתב: "שטר שחרור של עבד מתוארך לשנת 591 להג'רה" ("An act of giving liberty to a slave dated A.H. 591"), ובשורה הבאה: "חשוב" ("Important"). מסמך בגודל חריג (oversize).

רשומה משפטית (מס' 23). הסדר גירושין. מתוארך: כתאריך הרשומה הקודמת (יום שני, י"ד בסיוון א'תס"ז למניין השטרות). סלים אלמנאדי ('הכרוז') מסכים כי הוא חב לכלתו 6 דינרים, ככל הנראה תשלום מאוחר הנובע מכתובתה (או לפחות 'כשחרור מזכויותיה לתבוע את התשלום המאוחר של כתובתה'). עליו לשלם לה תשלום יומי בסך 3/4 (דינר?) מדי יום עד שבנו יחזור ממסעו וייתן לה גט. עדים: חייא בן יצחק; ואולי אפרים בן משולם (הוא כתב רק את האות א' משמו).

קטע משפטי בכתב ידו של חלפון בן מנשה (פעיל בשנים 1100–1138). המסמך מתעד יישוב סכסוך בין בעל, משה השר האדיר, לבין אשתו הראשונה, סת אלכמאל, שכמעט הגיעו לידי גירושין. עיקר המחלוקת נסב על כך שהבעל היה מוציא שני שלישים מכספיו על אשתו השנייה (ה"צ'רה" של סת אלכמאל), במקום לנהוג בשתי הנשים בשוויון. ככל הנראה התחייב הבעל לתקן את דרכיו, ואילו האישה התחייבה מצדה שלא לחשוב או לומר עוד דברים רעים על האישה השנייה או על קרוביה.

הסכם גירושין קראי. מתוארך ליום רביעי, כ"ה בניסן ה'תפ"ח לבריאת העולם, שהוא 1728 לספירה. בניגוד לרישום בכתיב, אין מדובר בכתובה אלא בהסכם גירושין בין דוד בן רחמין בן יוסף המכונה חכים לבין אשתו נג'מה. המסמך אינו גט הגירושין עצמו, אלא תעודה שנועדה לאשר את תנאי הפרידה בין בני הזוג. המטבע הנזכר במסמך: מדין כסף (נצף פצ'ה). חתום ונכתב בידי ישועה סופר. במסמך מוזכרים בשמותיהם עדים רבים נוספים, אך איש מהם לא חתם עליו בפועל.

גט. המקום: פוסטאט. התאריך: יום שלישי, ט' בחשון א'תע"ה למניין השטרות = 8 באוקטובר 1163. הבעל: מנצור בן בו סעד הידוע בכינוי אבן עמייר. האישה: נסב בת [פרח]. הגט נכתב ונחתם בידי מבורך בן נתן החבר, וחתום עליו גם שלמה בן שמואל הלוי. צדו האחורי של המסמך ריק. ככל הנראה גט זה לא נמסר בפועל, ובני הזוג לא התגרשו אלא כמה חודשים מאוחר יותר, כפי שעולה ממסמך אחר (PGPID 6190). (המידע מבוסס על כרטיסיית הרישום של גויטיין.)

מסמך משפטי בערבית-יהודית. מתוארך ככל הנראה למאה ה-11 או ה-12. גדול ומשומר היטב יחסית, אך חסר את חלקו הפותח. ייתכן שמדובר בגט על תנאי, שייכנס לתוקפו אם הבעל לא ישוב למצרים/פוסטאט בתוך שנתיים מיום עריכת המסמך. שם הבעל הוא עמרם הלוי ושם האישה סת אלחסן בת משה. במסמך מצוינים כמה סכומי כסף שונים, ובהם 56 1/6 דינרים בתוספת קיראט. חתומים: יוסף בן נחמיה בן בנימין; ישעיה בן אלעזר(?); סלימאן אבן יוסף; משולם בן יפת.

גט. מקום: פוסטאט. תאריך: 1563 למניין השטרות = 1251/52 לסה"נ. (הספרה האחרונה של השנה דהויה למדי, אך האותיות ותל ניכרות, ומישהו אף רשם בעיפרון "1563", כך שייתכן שהתאריך היה ברור יותר באותה עת או שהמסמך נבדק באור על-סגול.) הבעל: [נסים] בן שר שלום הלוי מדמשק. האשה: סותית בת טוביה. ללא חתימות. ראו גט נוסף לא שלם בין אותו זוג מן השנה שלאחר מכן, וכן מסמך הסדר של סכסוך הנישואין שלהם.

שטר גירושין קראי על תנאי, מתוארך ליום שני, כ"ג בטבת ה'תקכ"ט (1769). יוסף בן שלמה, המכונה מַעאני, מתחייב למסור גט על תנאי לאשתו לעתיד וֵניסה/ונסה בת אברהם סוסו/סוסו, במקרה שייעדר מן הבית למשך יותר משנה במהלך נישואיהם. השם הפרטי וֵניסה/וֵנסה וכן שם המשפחה סוסו/סוסו(?) היו נדירים בקהילה הקראית של קהיר בראשית העת החדשה, ומסמך זה הוא נכון להיום העדות היחידה שבה מופיעים שניהם יחד.

מסמך משפטי. מיקום: דמיאט (אי כפתור). תאריך: יום חמישי, ד' [...]ן 1442 לשטרות = 1130/31 לספירה. בסמכות מצליח גאון. עוסק באישה בשם סִתּ אל-מִלָאח שבעלה ביצע כנגדה 'תועבות' (פַוָאחִש). היא מיוצגת על ידי אחיה בתביעתה נגד בעלה. הובא חלקית אצל זינגר, 'נשים, מגדר ומשפט', עמ' 58. כנראה נערך גם אצל יחזקאל דוד, 'הגירושין בקרב היהודים על פי תעודות הגניזה ומקורות אחרים', עמ' 260-262.

קטע (פינה ימנית עליונה) של מסמך משפטי מהמחצית הראשונה של המאה ה-12, העוסק בהסדרים הכספיים לגירושין בין יעקב ב"ר יוסף הידוע בכינוי יעקב בן אלשומר (אדם בעל אותו שם וכינוי מופיע ברשימה משנת 1133 לסה"נ) לבין סת אלבנין בת אברהם הזקן הידוע בכינוי אבו אסחק. נראה שהכתובה תשולם בחלקה במזומן ובחלקה בתשלומים. רשימת הפריטים שהיו במתנת הנישואין שמורה בקטע נפרד.

שני טיוטות של גט מקהיר, עבור מח'לוף בן יצחק וזהרה בת יעקב, ככל הנראה מיום ראשון, 17 בדצמבר 1[8]26 לסה"נ (י"ז בכסלו ה'תקפ"ז). אפשרות חלופית לתיארוך היא 5[3]87 לבריאת העולם (1[6]26 לסה"נ). בהנחה שאין כאן צירוף מקרים בשמות, סביר להניח שטיוטות אימון אלה אינן קשורות ישירות לנישואים ספציפיים, מאחר שזהרה בת יעקב מופיעה כמגורשת הן ברקטו והן בוורסו.

רשומה משפטית (#106) בפנקס בית דין קראי בקהיר (בדף 35r של Yevr.-Arab. I 328). מתוארכת ל[כ"ז כסלו ה'שכ"ו] (1565), עם אותו תאריך/שנה כמו הרשומה הקודמת באותו דף — הסכם גירושין קשור בין אותם בני הזוג לשעבר. ברשומה זו, אברהים בן יהודה הרופא מעיד כי לכל ימי חייו לא ישא בשנית את גרושתו צ'ארה(?) בת עבד אל-מקצור הכהן, אותה גירש באותו יום. MCD.

שטר גירושין על תנאי קראי. יקותיאל בן נסים פיירוז מקבל על עצמו לתת גט על תנאי לאשתו לעתיד סיתותא בת נחום הלוי, במקרה שייעדר מביתו למשך יותר משנה. השטר מתוארך ליום שני, י' בשבט ה'תקכ"ג (1763). הסופר אליהו בן משה רופא ערך את המסמך בביתו של שמואל בן יעקב פיירוז המכונה שאמי (שייתכן שהוא קרוב משפחה של החתן).

שטר גירושין (גט). מיקום: פוסטאט. תאריך: יום שלישי, כ'ט תמוז 1590 לספירת שטרות = 11 ביולי 1279 לספירה. נכתב ונחתם על ידי עמנואל בן יחיאל (פעיל כ-1231–1279). חתום גם שלה בן עמרם. הבעל: [...] בן נדיב ה-[...], מפוסטאט. האישה: סת אל-דאר בת יצחק, מבנהא אל-עסל. בורסו אישור קבלה, חתום על ידי אותם שני עדים.

גט (ספר כריתות). כתוב על קלף. מקום הכתיבה: אלמחלה אלכברא (אלמחלה הגדולה). תאריך: יום שני, ט"ז בתמוז ד'תתק"ז לשטרות = 16 ביוני 1147. הבעל: אבו אלפח'ר בן ח'לפון הכהן. האישה: סאמי בת שלה. הגט נכתב ונחתם בידי זכאי בן משה, וחתום עליו גם עמרם בן יעקב. צד ורסו ריק. (המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.)

מסמך משפטי. מקום: טהרן ('על נהר ד'ו אל-קרניין'). מתוארך: יום שלישי, ט'ז באב ה'תרע'ג (1913 לספירה). עוסק בשליחת גט ממשיח/מסיח בן שלמה לאשתו סולטאנה בת אליה שאכי. השליח שנתמנה למסירת הגט, יחזקאל בן יהודה, ממנה תת-שליח: נוראללה בן משה. יש עדים ורשומים ברשימה, וחותמת בדיו סגולה עם כתב עברי וערבי.

רשימות משפטיות בכתב ידו של חלפון בן מנשה הלוי (פעיל בשנים 1100–1138 לספירה). ככל הנראה עוסקות בתשלום הכתובה ובחלוקת הרכוש בעקבות גירושין. "ובאשר למה שהזכירה (או: שהזכרת?) שחסר בכתובה צמיד כסף במשקל 12 דרהם..." מופיע גם דיון בשלושה כובעים (מעאריק) ובדמי שכירות הבית בתקופה שבה היא חיה עמו.

גט (ספר כריתות). מקום: קהיר החדשה. מתוארך: יום שלישי, י"א בחשון א'ת"ט לשטרות = 20 באוקטובר 1097. הבעל: טהור בן ישועה הכהן. האישה: בנאת בת נתן. חתום (ואולי גם נכתב) בידי אברהם בן נתן אב הישיבה ואברהם בן חלפון. צד ה-verso ריק. (המידע מבוסס על כרטיסיית הרישום של גויטיין.)

גט קראי. תאריך: ט"ז סיון ה'שצ"ב (1632 לספירה). הזוג המתגרש: יצחק ב' שמואל המכונה אבן אל-בַּרְדִּי ושמחה בת נתנאל ב' שמואל המכונה אבן אל-פוּלָאד'י. גיטים קראיים מוקדמי-מודרניים מגניזת קהיר הם נדירים מאוד — הדוגמה הנוספת הידועה היחידה היא Yevr. II A 1241/3 (PGPID 40244).

גט (שטר גירושין). מיקום: קהיר. תאריך: טבת 1744 לספירה הסלווקית = נובמבר/דצמבר 1432 לספירה. בעל: שמואל ב' [...] ב' שמואל. אשה: שרה ב' [...]. החסרים בתאריך לא מולאו ואין חתימות — המסמך מעולם לא שימש בפועל.

רשומה משפטית (#34). הסדר גירושין(?). מתוארך: כ' סיוון 1467 סלאוקי. תורפה בת בו סעד בן טיבאן, אשת בו נצר הידוע כאבן אל-דיין, מודה שקיבלה את הקומאש (נדוניתה) שווי 30 דינרים ומשחררת את בעלה מסכום זה.

דף 1: שבר קטן של גט שנכתב בעמדייא. דף 8: סוף מסמך משפטי. מקום: כירכוכ (כרכוך). מתוארך: טבת 5362 לבריאת עולם = דצמבר 1601 - ינואר 1602 לסה'נ. יש תוספת מתחת עם שמות וכמה פרטים של התיק.

עדות ושטר גירושין, מקוטלג כמסמך משפטי הנוגע למעמד המשפחתי של בתו של סייף אל-דין, מתוארך ל-15 ד'ו אל-חג'ה 808 להיג'רה [1406]. תמלול חלקי בתיק עם כתב היד. אין צילום ב-DPUL.

גט קליגרפי. תאריך: י"ט בכסלו ה'תכ"ב = 1661. מקום: דמשק. משה בן אברהם הידוע כאברהים מגרש את מלכה הידועה כמולוּק בת אליהו הידוע כח'דר. חתומים: אלעזר בן נח וחיים בן אליהו.

גט (שטר גירושין). מקום: אל-מחלה. תאריך: יום שישי, ט"ו בסיוון 2176 לשטרות = 9 ביוני 1865. בעל: דאוד בן דאוד. אשה: חביבה בת יחיא. עדים: יוסף בן מוסא, עוואד בן אברהם.

קטע מכתב, בכתב ערבי. אפשר מכתב ערעור או מסמך גירושין המספר על נסיבות הכותב. הוא היה נשוי 14 שנים עד שביום שבת ה-14 לג'מאדא אלאולא (שנה לא מפורטת), גירש את אשתו.

דף מקובץ שאלות משפטיות ביהודית-ערבית (ללא תשובות), שאלות 96–103. הראשונות על דיני גירושין. שאלה 102: מה הדין אם קרא למישהו בערבית 'זנימי' או 'פרח זנא'?

הסכם גט מותנה. תאריך: יום שני כ"ט תשרי ה'תק"ס (1799 לספירה). החתן: עוזיאל ב' עוזיאל ב' ישועה; הכלה: עזיזה בת יהודה ב' מנשה. ראו גם Yevr. II A 1254.

הליכי גירושין קראיים. תאריך: י"ב טבת 5432 = 1671 לספירה. מיקום: קהיר, דאר שמחה. מנצור ב' נתנאל כהן מגיע לבית הדין לגרש אשתו אחרי 12 שנות נישואין.

יצירה ספרותית בלטינית. פירוש/גלוסה על דיני כנסייה בנושא נישואין וגירושין. מצטט את 'גאודמוס' של אינוצנטיוס השלישי (1201 לספירה) ו'דה דיבורציאיס'.

קטע גט מפסטאט, מתוארך כ"ו אלול 1633 לספירה הסלאוקית, שהוא 1322 לספירה. למרות הנזק שנגרם למסמך, שמו של הבעל קריא: ישועה בן שלמה מפאקוס.

גט קראי. יוסף ב' מרדכי לוי מגרש את אשתו סולטאנה בת אליה כהן. בהסקוי, איסטנבול. התאריך נתון לפי חורבן הבית: 1762 (= 1831 לספירה).

שטר גירושין. פוסטאט, סיוון 1377 לשטרות (1066 לספירה). בעל: צדקה בן משה. נכתב ונחתם על ידי אהרון המומחה בן אפר[ים]. הגב ריק.

וורסו (שימוש מקורי): תחילת בקשה. שלוש השורות העליונות שמורות חלקית. שומש מחדש ברקטו לטקסט ביהודית-ערבית על דיני גירושין.

מסמך נישואין (צדאק) מאוקלול בפיום מתוארך ליומאדא ה-1 452. בגב: הכרה מאוחרת יותר (אקראר) המתעדת את הגירושין (טלאק)

גט (שטר גירושין), קטע (פינה עליונה-ימנית). מקום: מצרים. תאריך: כסלו 13[..] לשטרות = 988–1088. שם האישה: נאג'ייא.

טיוטת תחילת שטר גירושין. פוסטאט, י"ט כסלו 1564 לשטרות (22 בנובמבר 1252 לספירה). בעל: נסים בן [...] אל-מצרי.

כתובה, חלב, 1026/1027/1028. ייחוד: אינה כוללת סעיף גירושין, החתן מכנה עצמו 'היהודי' וכלתו 'היהודייה'.

מכתב המעיד שתשלום הנישואין הוחזר למשפחת הכלה, שעתה רשאית לשאת אחר, ולכן הגירושין הושלמו.

גט מרשיד לשמואל בן אברהם ולדיאמנטה בת יוסף. מתוארך 6 בספטמבר 1751 (ט"ז אלול ה'תקי"א).

גט מקהיר, מתוארך כנראה [4]82[.] = 1059-1069; הבעל: יעקב בן יוסף

נוסחאות קסם, כולל אחת ל'גט מלילית' (גט ליליתיא).

מסמך משפטי, מפורק ומפורר. כנראה קשור לגירושין.

יצירה ספרותית ביהודית-ערבית על דיני גירושין.

הגט שהוא נושא JRL Gaster heb. ms 1636/12a.

שרידי גט — דרוש בדיקה. תמונה אינה זמינה.

גט מקהיר, 1890 — דרוש בדיקה. ללא תמונה.

הלכות כתיבת גט — דרוש בדיקה. ללא תמונה.

טקסט הלכתי על גירושין. מאוחר.

גט מיפו. ללא תמונה.