קהיר במסמכי הגניזה — עמוד 6

רשומה משפטית (מס' 29) מתוך פנקס בית דין בקהיר, בעברית. מקום: קהיר. מתוארכת לשליש האחרון של חודש תמוז ה'תנ"ח, שהוא שנת 1698 לסה"נ. (מסמך מס' 29) שותפות עסקית להשקעה בין יהודה רודיטי ולוי [רודיטי] לבין אברהם רודיטי, המופיע ברשומה כאחיו של יהודה. ייתכן שאברהם רודיטי היה גם אביו של לוי, על פי רשומה מס' 17 (PGPID 40956) המופיעה תחת אותה שמורה.

סליחת תשובה זו שרדה במספר כתבי יד שנמצאו בגניזת קהיר. היא בנויה על התפיסה שעם ישראל "חולה" — כלומר סובל בגלות — ושהאל יכול לרפא את המחלה הזו על ידי הבאת הגאולה. אהרן אבן אלעמאני (המאה ה-12) חתם את שמו הפרטי פעמיים באקרוסטיכון של השיר. כל שורה ביצירה הקצבית והדחוסה הזו כוללת שלושה חרוזים פנימיים, שש־עשרה הברות בדיוק, ומסתיימת במילה "חולה".

שטר מכר לשמינית בית בקהיר. המוכר: צדקה בן אבו אלח'יר. הקונה: ד'ח'ירה בת עלי. מיקום: קהיר. מתוארך: תמוז 1452 לשטרות = יוני/יולי 1141 לסה"נ. מצוין מחיר של 10 דינרים. חתומים: החזן משה בן יהודה; [מח'אס]ין(?) בן סעדיה (חלק זה קרוע ומוסתר חלקית על ידי לשונית שחורה מהתיקייה שבה צולם המסמך). מוזכר גם אחיו של המוכר, אבו אסחאק. צירוף: אלן אלבאום.

רישום משפטי (מס' 28) בפנקס בית דין מקהיר. כתוב בעברית. מיקום: קהיר. ללא תאריך, אך המסמכים הסמוכים מתוארכים לסביבות 1693 לספירה. (מסמך מס' 28) השורות התחתונות של פסק דין, שככל הנראה קשור לרישום באחד הדפים הקודמים בפנקס. בסיומו של הרישום הועתקו לתוך פנקס בית הדין חתימותיהם של שלושה דיינים: ר' ישראל רומאנו, ר' משה ויטאל, ור' יום טוב צהלון.

כתובה קראית מקהיר, מתוארכת לשנת 1315 למניין השטרות (1003/04 לספירה). לפי גויטיין, זהו אחד המסמכים הקדומים ביותר הידועים מקהיר, שנוסדה רק כ-35 שנה קודם לכן. החתן: שלמה בן מבשר בן סהל אלענאי. הכלה: שרה בת ישעיה בן סהל אלענאי. החתן והכלה הם בני דודים מדרגה ראשונה (אבנאא' עם). החתן כבר שילם 100 דינרים עזיזיים והתחייב להוסיף עוד 50 בחתונה.

פירוק שותפות צרפלי"ק (חלפנות/בנקאות). המקום: קהיר. התאריך: י"ד בניסן ה'תקע"ו = 12 באפריל 1816. בין יוסף רומאנו לבין נסים חאמי. חתומים כעדים: יעקב הכהן ויחזקאל בצרי(?). הסופר יעקב הכהן חתם בשם אחד השותפים, ואף ציין בשורות האחרונות כי הופקו שני העתקים של המסמך. בצד האחורי מופיעים ניסיונות קולמוס וכן טיוטה/נוסח פורמולרי לשותפויות השקעה.

רקטו: מכתב מאת חיים בן ש[..], השוהה בדמיאט, אל אדם בשם יצחק, ככל הנראה בפוסטאט/קהיר. בעברית. מתוארך: "שנת והלך לפניך צדקך", שהוא או שנת ה'ת"ד (1643/44) או שנת ה'תס"ה (1704/05), בהתאם לשאלה האם יש למנות את המילה הראשונה במניין השנים אם לאו. נדרשת בחינה נוספת של התוכן. ורסו: בנוסף לכתובת המכתב שברקטו, מופיעה טיוטה של מכתב נוסף בעברית.

מכתב מאת דוד אלקלעי, ככל הנראה מן מנית זפתא או מסביבתה, אל יוסף אלפרנג'י (כפי הנראה דודו), אולי בפוסטאט/קהיר. בעברית. תיארוך: אמצע המאה ה-16, על פי הערכתו של אברהם דוד וזיהוי האישים הנזכרים בו. עיקרו של המכתב בקשה מן הנמען לשלוח חיטה אל הכותב, ובצדה פרטים על מצב שוק החיטה במקומו של הכותב. חלק מן המידע מבוסס על מהדורתו של אברהם דוד.

רשימת סכומי כסף שתרמו חברי הקהילה היהודית בקהיר. ברשימה מוזכר אבן אל-אברץ, שייתכן שהיה סבו של הרופא המופיע במסמך מבית הדין של הקאדי. תורם נוסף הוא שמואל הלוי כשאע, המופיע באותו מסמך מבית הדין של הקאדי בשם שמיל בן נצר בן צדקה, המכונה אבן אל-כשאע (המידע על פי דותן ארד). על סמך זיהויים אלו, יש לתארך את הרשימה לסביבות שנת 1460 לספירה.

רשימת אנשים, שבראשה ר' נהוראי (נהראי), המקבלים תשלום קבוע מן הקהילה. לפי גויטיין, מדובר בתלמידי חכמים שהיו על תקציב קהילת קהיר. הרשימה דומה לשני מסמכים נוספים שפרסם מאן: האחד מקביל לנספח ב' 12 והשני לנספח ב' 13, ושניהם נדפסו אצל מאן בכרך השני, עמ' 246–247. המסמך הנוכחי מופיע אצל גויטיין כנספח ב' 14 לכרך השני של "חברה ים-תיכונית".

רשימת עניי 'מסתורין' (תבת אלמסתורין אגנאהם אללה ברחמתה). מתייחסת ל[מבורך בן סעדיה?] שר השרים (מאויית בטעות שאר השרים). הרשימה מתחילה ב'אלדוקי' או 'אלרוקי'; CUDL מציע שאל-דוקי מתייחס לחלק בקהיר, אך נראה שמדובר בהפניה לאדם ולא למקום. הפריטים הבאים הם אישה עיוורת (צ'ריר), אישה ממליג' (מליג'יה), ואדם חרש (אטרוש). (מידע בחלקו מ-CUDL.)

מכתב מלשכתו של הנגיד יהושע מימוני (נפטר ב-1355) אל הקהילה היהודית בקהיר. בכתב זה הוא מורה להם להשיב לקופת הציבור את הסכום של 150 דרהם שנלקח ממנה לצורך תשלום מס הגולגולת (ג'זיה) עבור עניים שלא יכלו לעמוד בתשלומו בעצמם. הסכום הזה נלקח מהסעיף של "מזון העניים" בקופת הצדקה הציבורית. המכתב מתוארך לאמצע המאה ה-14 (לפי הערכתו של אשתור).

מכתב מאשה בשם נג'מה, בפסטאט/קהיר (שורה 4), לאביה משה פרדונל. תיארוך: בערך המאה ה-16. סיכום מפורט של המכתב מצוי אצל גויטיין. ראו גם את מאמרה של אסתר-מרים ואגנר, "Goitein and girlish prose", שפורסם במסגרת "Fragment of the Month" של ספריית אוניברסיטת קיימברידג' במרץ 2012, ובו תיקונים והפרכות לרבות מהנחותיו של גויטיין באשר למכתב זה.

רישום משפטי (מס' 34) בתוך פנקס בית דין בקהיר. בעברית. מקום: קהיר. מתוארך לשליש האמצעי של אדר ב' ה'תנ"ג, היינו 1693 לספירה. (מסמך מס' 34) שטר עסקת שכירות של נדל"ן, הנוגע לשתי דירות בקומה העליונה, ועוסק גם בשיפורים ושיפוצים בנכסים. שמות המשפחה של הצדדים לעסקה הם ישראל ברוכאל, משה בן-ח'אט'ר(?), ומזל בת אהרן דסה/רסה, אשתו של האחרון.

מכתב מדאוד בן החבר אל דיין מסוים. נראה כי אירוע דרמטי כלשהו התרחש מחוץ לבמה (אולי בארץ ישראל?), וכאן אנו שומעים על גלי ההדף שלו. מישהו הגיע בשלום מעזה. דאוד מדווח כי הקראים כולם נסעו לקהיר ומביע דאגה לשלומו של הדיין מנחם. במכתב מוזכרים גם דוד אלאמאני, ענייני שכר דירה ומיסים לשלטון, ואשתו של אלנזר. את המכתב אמור לשאת אבן אלטביב.

מכתב קצר מאברהם בן נתן אב הישיבה ("ראש הישיבה הארץ-ישראלית") אל נמען בלתי מזוהה (המכונה רק "רבנו"). בערבית-יהודית. המכתב מאשר את קבלת משלוח גדול של גבינת "כיסי" יחד עם ההכשר (תעודת הכשרות) המתאים, שהובאו על ידי צדקה בן שמריה. לפי הערותיו של גויטיין, השולח שימש "באותה עת" כדיין הראשי היהודי של קהיר, והוא כותב אל עמיתיו בפוסטאט.

מסמך משפטי שנכתב בקהיר ביום רביעי, י"ח בסיוון א'תשצ"ג למניין השטרות, הוא ה-5 ביוני 1482. ההסכם עוסק בייבום: ישועה בנו של הנגיד המנוח יוסף מתחייב לייבם את פרג', אלמנת אחיו המנוח שלמה, וזאת על אף שישועה כבר נשוי לאישה אחרת. המסמך מפרט את התנאים שיחולו בין שתי הנשים, ובכלל זה כיצד יחלק ישועה את זמנו ואת תשלומי המזונות בין שתיהן.

צוואת שכיב מרע של יפת הלוי, שנכתבה בדמשק. התיעוד אינו מתוארך, אך ראו בצד השני של המסמך. בצוואה הוא מקדיש שליש מבוסתן ובית הנמצאים בכפר חמורייה בקרבת דמשק, ומתנה שההכנסות מן הנכס ישמשו לרכישת מזון לתלמידי תורה. שני נאמנים מתמנים לפקח על העניין: יקותיאל ופתחיה. לפי גיל, מדובר במסמך מתוך אוסף תעודות ההקדשות היהודיים מגניזת קהיר.

מכתב (מזכר) מסוחר הודו אלמוני, ככל הנראה מעדן, אל מֻפַצַ'ל אבן אבי סעד בקוּץ. התיעוד מתוארך לשליש הראשון של המאה השלוש־עשרה, על סמך האזכורים של מנחם ב"ר יצחק ב"ר ששון, אב בית הדין הראשי של קהיר. המסמך מפרט מספר רב של משלוחים ומתנות. נכתב באותה יד של מכתב נוסף השייך לאותו אוסף סוחרי הודו. לפרטים נוספים ראו הערותיו של גויטיין.

בצד הגב: שריד של רשימת נדוניה. המקום: קהיר. תיארוך: 1189–1200 לסה"נ (ח' בסיוון 15[..] לשטרות). צד הפנים נוצל מחדש לפיוט, ובו מוזכרת השנה 1511 לשטרות בשורה 13, ולכן טווח התאריכים של צד הגב הוא ח' בסיוון 15[00]–15[11] לשטרות (1189–1200 לסה"נ). סביר להניח שרשימת הנדוניה נרשמה לקראת הקצה המאוחר יותר של הטווח (המידע מאמיר אשור).

חשבון בכתב ערבי. תיארוך: ככל הנראה מהתקופה הפאטמית או האיובית. כותרת: "מה שנגבה מ..." שמות רבים מוזכרים, ביניהם עבד אל-רחמאן, מוחמד אבן אל-תורכמאני, איברהים אל-קזזאז, אל-חאג' אחמד ואחרים. לאחר מכן: "בקהיר (החדשה), 96 דרהם. סך הכל, 43[.] דרהם." קטע חדש מתחת לזה, בכתב יד שונה, גם הוא מפרט שמות ומספרים. בגב הדף מצוי פיוט עברי.

שבר מכתב (החלק התחתון בלבד). בערבית יהודית. תיארוך: ככל הנראה סביב 1100 לספירה. מכיל הוראות עסקיות שונות. מוזכר כי אבו נצר אל-עפצי אינו חייב דבר לשולח ולא לאבן נציר; מוזכרת עלייה לקהיר; מסירת מידע על מחיר הסוכר ('22'); הנמען אמור לאסוף דינרים מבעלת חנות; מוזכרים גם אבו אל-מנד'יר ורשיד. בשולי הדף נותר שריד של מסמך בכתב ערבי.

קטע משטר אירוסין בכתב ידו של חלפון הלוי בן מנשה (פעיל בשנים 1100–1138 לסה"נ). הכלה היא אלמנה, אך לא נמסרים פרטים נוספים עליה או על בעלה לעתיד. השטר כולל מספר סעיפים המופיעים רק לאחר שנת 1119. (המידע מבוסס על עבודת התזה של א' אשור, "שטרי אירוסין מגניזת קהיר", שהוגשה לתואר מוסמך באוניברסיטת תל אביב בהנחיית פרופ' מ"ע פרידמן.)

מכתב מאת יצחק בן צדקה מטריפולי שבלוב, אל הרופא שמואל בקהיר, ובו הוא מודה לו על שפדה אותו כאשר נשבה בידי הנורמנים באי ג'רבה שבאפריקיה. יצחק מספר לשמואל כי נשא לאישה את בת דודו מצד אביו, וכי אביו נאלץ למכור את ביתם בג'רבה תמורת תשעים דינרים בשל הרעב ובמטרה לכסות חובות. המכתב מתוארך לאוקטובר 1136 על סמך מסמך נוסף הקשור אליו.

שטר מכר. בעברית. מיקום: קהיר. תאריך: יום חמישי כ"ו באייר ה'ש"ו = 28 באפריל 1546. מטבע: פרחים (דוקטים ונציאניים או מטבע זהב אחר בעל ערך ומשקל דומה). שלמה בן ישועה המכונה גלטא מוכר את החנות שבה הוא מוכר עצים לאדם בשם משה(?). כינויו של המוכר עשוי לרמוז על שכונת גלטא שבאיסטנבול. עדים: יוסף המכונה פרג'ון(?) ונסים המכונה [...].

שטר שחרור של שפחה. נכתב בקהיר ביום רביעי, י"ח בסיוון אתכ"א לשטרות, הוא שנת 1110. בעל השפחה הוא טוביה בן יפת הרופא, והשפחה ת'באת, מארץ יוון. השטר נכתב, נחתם והעידו עליו אברהם בן נתן אב בית דין ואברהם בן חלפון בן אברהם בתחתית הצד הקדמי, ושוב בצד האחורי — שם הם מאשרים כי השטר נמסר לידיה. (חלק מן המידע מבוסס על קטלוג CUDL.)

שטר על תשלום חוב בתשלומים, ככל הנראה מבעל (משולם, המוכר בכינויו אבו אלמכארם) לאשתו (סת אלבהא בת יהודה). המסמך כולל ככל הנראה את התנאי שאם הבעל יטען שפרע את החוב מבלי שהדבר נרשם בגב השטר או אושש על ידי שני עדים — טענתו תהיה בטלה. על פי עודד צינגר, נשים, מגדר וחוק: סכסוכים זוגיים על פי תעודות מגניזת קהיר, עמ' 150–151.

מכתב מיהודה רוזאניס (?), ממקום לא ידוע, אל יוסף אמריליו בסלוניקי. שתי השורות הראשונות בעברית והשאר בלאדינו. תיארוך: ככל הנראה לפני שנת 1485. תוכן המכתב עוסק בענייני עסקים. הערה חשובה: המסמך אינו מגניזת קהיר. הדיין מאיר זולצברגר מצא את המכתב בתוך כריכת הספר של מהדורת מחזור רומא הראשונה (1485). המידע מבוסס על FGP.

מסמך משפטי. כנראה הסכם שותפות. תיארוך: זמן קצר לפני טבת 1422 לשטרות, שהם 1110/11 לספירה. ההון עשוי להסתכם ב-50 דינרים. מַחְפוּז ואבו אל-מֻנָא מהווים צד אחד; יעקב ויוסף מהווים את הצד השני. מוזכרים מספר מקומות, ובהם קהיר, שֻׁבְּרָא דַּמְסִיס, אל-חַנְדַּק(?) ואל-מִנְיָא. השותפות קשורה אולי לצביעה (8 שורות מהתחתית).

מכתב מיוסף כ'יטו(?) באלכסנדריה ליעקב אלחנאצי (= אל-חנסי = 'מחנס (דמיאט)'), בפסטאט/קהיר. בלאדינו. מתוארך: יום שני, 17 שבט ה'ת'ק = 15 בפברואר 1740 לספירה. הוא מזכיר שדיווח בעבר על מות אחיו מנואל וכעת, בעצב רב (con amargura de mi corazón), מדווח על מות בנו של אחיו מיכאל לאחר מחלה של 15 ימים. (מידע חלקית מתוך CUDL)

מכתב שנשלח מפוסטאט או קהיר אל מנהיגי הקהילה בדמיאט, יצחק בירב וצדקה הכהן. מתוארך למחצית הראשונה של המאה ה-16. במכתב מוזכרים גם אברהם בן שאנג'י ומשה דמוהי. המידע מבוסס על תעתיק והערות של אברהם דוד, שמספק גם פרשנות מפורטת על האישים הנזכרים במכתב. ראו גם את המהדורה של דותן ארד מתוך עבודת הדוקטורט שלו (עמ' 353).

מכתב מאברהם בן סעדיה החבר, איש חברון, אל מוען שייתכן והוא חתנו, משה בן ע'ליב (גֻ'לַיְבּ) בקהיר. תיארוך משוער: ראשית המאה השתים-עשרה. אברהם מבקש מהנמען לשים לב לילדים ולהשגיח עליהם כדי שלא ייפגעו במדרגות. במכתב מוזכרים אבו אל-סרור ומשה הכהן, בנו ביאן, אחותו סת אל-[...], ואום אבו אל-ביאן. צירוף של עודד צינגר.

recto: תחילתו של פרוטוקול בית דין. המקום: קהיר. התאריך: העשור הראשון של טבת א'תקצ"ג למניין השטרות, דהיינו דצמבר 1281, תחת סמכותו של דוד הראשון בן אברהם מימוני (נגיד). מגוף המסמך לא נשתמר דבר פרט לשמו של אחד הצדדים: אבו נצר הלוי. בverso מופיעים שני שירים בעברית, האחד מיוחס ל"שלמה הקטן" והשני לרבי יהודה הלוי.

בצד הרקטו: צו להטיל חרם על אדם שלקח ספרים מ"ביתנו" ולא החזירם. בסוף המסמך חתימה "כך כתב שלמה". בצד הוורסו: לאחר הצהרה כי החרם יוטל בקהיר, בפוסטאט ובדמוה, מופיעות חתימות החכמים המאשרים את הצו, אך נראה שכולן הועתקו בידי אותו אדם שכתב את המסמך — שלמה בן אליה. עתיד להתפרסם במסגרת מהדורות אברהם מימוני ובני דורו.

רישום משפטי (מס' 36) בפנקס בית דין בקהיר. בעברית. מקום: קהיר. מתוארך לשליש האחרון של אדר א' שנת ה'תנ"ג, היא שנת 1693 לסה"נ. (מסמך מס' 36) שותפות השקעה בין שלמה ורון/ברון לבין מרחבא בת שלמה הלוי, אלמנתו של חיים הלוי. סולטאנה, אמו של שלמה ורון/ברון, משמשת ערבה למקרה שבנה לא יעמוד בהתחייבויותיו במסגרת השותפות.

מכתב בכתב ערבי הממוען ל"אח". השולח הגיע לאחרונה מדמשק לקהיר — בשורות 5–6 הוא מתאר את המסע, ובשורה 11 הוא מתאר את הגעתו לקהיר. השולח מזכיר כי הוא "גווע" מדאגה יחד עם אם אבראהים (שורות 8–9). הוא היה מודאג בעניין הקשור לדאוּד (שורות 11–12). דרושה בדיקה נוספת. בצד האחורי של הקטע מופיע שטר משפטי (ראו ערך נפרד).

פתק מודרני המכיל חשבון כספי במטבע גרוש עות'מאני. מיקום: קהיר. תיארוך: אוגוסט (אגסטס) __69 לספירה. על פי השימוש בנייר מקווקו מראש וכתב היד של הסופר נראה שמדובר כנראה בשנת 1869. ספרת העשרות אינה חד-משמעית מספיק כך שהסופר עשוי היה להתכוון ל-1889. בכל מקרה, כל הרמזים ההקשריים מצביעים על תיארוך לסוף המאה ה-19.

מכתב מישעיהו בן יצחק אל אבו אברהם ישמעאל בן אברהם, ובו בקשה דחופה למסור שישה משאות של אריגים לדאר אלכתאן (בית הפשתן). השולח מציין כי שילם לשליח ארבעה דרהמים ליום עבור נסיעה מאלכסנדריה לקהיר ובחזרה, מסע שארך שבעה ימים בסך הכול. ה-28 דרהמים שקיבל השליח היו שווים באותה תקופה למטבע זהב אחד, כפי שמצוין במכתב.

סיפור של אהבה אסורה הכרוך באישה בשם הִנְד ובעלה, בגבר בשם בִּשְׁר ובאישה זקנה. הסיפור מייצג גרסה מגניזת קהיר של סיפור אהבה ערבי קדום, שהתפשט במגוון נוסחים בספרות הערבית. ראו על כך את מאמרו של ה' ת' נוריס על גורלם העצוב של בשר והנד והתפשטות סיפור האהבה הערבי העתיק. צירופים נעשו בידי עזרא חואט ואלן אלבאום.

קטע ממכתב שנשלח אל הנשיא שלמה בן ישי ובו תלונות על יוסף ויהודה מקהיר, אשר לא השיבו למכתבו של הכותב אלא העדיפו לכתוב דווקא אל יריביו. במכתב מוזכרות הערים עכו ודמשק. המסמך מתוארך לשנת 1237 (לפי כרטיסיות גויטיין). השינוי בגוון לאורך הקצה העליון ובקווים הפנימיים של הקטע עשוי להיות תוצאה של נזק שנגרם משריפה.

מכתב מיפת בן ע[לי] החזן אבן אלג'אזפיני אל הנכבד משה בן ע'ליב הכהן. השולח מבקש להשיג משרה באלכסנדריה, בפוסטאט או בקהיר. הוא מזכיר את כאבו על מות "השושנה" (אלשושנה) של אבו אסחאק (בתו?), ומתאר כיצד ניחם את האבלים באומרו ש"בעל הפיקדון (=האל) לקח את פיקדונו בחזרה". הוא מדווח גם כי אבו אלסרור יצא לדרכו לעדן.

מסמך משפטי בעברית. הסכם שותפות. השותפים הם זכרי בן חלף, משה וראובן. הם היו סוחרים בתכשיטים (הביעה של הכרזה חבשייה...) יחד עם מרדכי מאלכסנדריה. מיקום: פוסטאט/קהיר. תאריך: כ[.] באייר ה'ש"כ = מאי 1560 לספירה. עדים: הסופר יוסף בן מאיר סומך הכהן, וחתום על ידי אהרן בן ר[אובן]. (המידע בחלקו מתוך CUDL ו-FGP.)

רישום משפטי (#39) בפנקס בית הדין בקהיר. בעברית. מיקום: קהיר. לא מתוארך, אך הרישומים הסמוכים הם מסביבות 1693 לספירה. (מסמך #39) השורות התחתונות של רשימת נדוניה. התכולה רחבה ומגוונת וכוללת מבחר נרחב של פריטי לבוש, כלי מיטה ותכשיטי זהב וכסף מפוארים המשובצים ביהלומים, אבני אודם, אזמרגדים, ספירים ואלמוגים.

מכתב שנשלח מירושלים על ידי רחל בת אברהם זוסמן מפראג, היושבת בירושלים, אל בנה משה, סופר בקהיר. לאחר פתיחת המכתב בעברית, רחל עוברת לכתוב ביידיש. היא מתארת את מצבה הכלכלי הנואש, וכן מזכירה מגפה שפקדה הן את היהודים והן את הערבים בירושלים. בנוסף היא מציינת שהמצב בצפת השתפר. המכתב מתוארך לשנת 1567 לספירה.

רשימת שמות הערוכה בשני טורים: האחד תחת הכותרת מצר (פוסטאט) והשני תחת בולאק (نمל נמל בקהיר של ראשית העת החדשה). בראש העמוד האחורי מופיע תאריך: ראבִּיע אל-אַוַּל זנץ', ככל הנראה שנת 957 להיג'רה (= 1550 לספירה). בין השמות הנזכרים: מחמד אל-חרירי, אחמד, יוסף אנצראני, ואברהם אשראקי. (המידע מבוסס על CUDL.)

פנים: חשבונות של מוכר ספרים (שלמה ב' אליהו?). ביהודית-ערבית ובספרות יווניות/קופטיות. 'ארבעת העותקים מקהיר נמכרו ב-... לרייס מופצ'ל יש ספרים למכירה פומבית: מאזניים(?); כמה פירושים; ספר על יסודות השירה העברית... כתאב אל-אצול;... של רבנו בחיי (ז"ל).' גב: חשבונות שונים בכתב ערבי ובספרות יווניות/קופטיות.

פתק קצר על 4 רטל של מצרך לא ידוע על שם לולי אל-חאמי (השם הפרטי הוא כנראה כינוי או גרסה של לולו). תאריך: ר[מדאן?] [1]189 לה' = 1775/1776 לספירה. כתב-היד הסופרי, הנייר ושם המשפחה כולם תואמים לתיארוך זה. מיקום: קהיר (מצריים). על-פי פריסת מסמך זה נראה כי היה זה קבלה בודדת ולא קטע ממערך חשבונות רחב יותר.

מכתב מסוחר יהודי בהודו אל שותפו במצרים, בערבית-יהודית. בין שאר הנושאים הרבים הנידונים בו, הכותב מזכיר תרומות לאתרי עלייה לרגל בעיראק: "עבור אדוננו יחזקאל, אדוננו עזרא, ורבי מאיר." כמו כן מוזכרים בתי הכנסת של פוסטאט וקהיר בשורה שלפני האחרונה ב-recto. לפרטים נוספים ראו את הערותיו של גויטיין המצורפות.

מסמך משפטי בעברית. מקום: פסטאט/קהיר. מתוארך: יום שלישי, 17 בסיוון ה'ש'כ'ג = 8 ביוני 1563 לספירה. זרח דמוחי מודה בחוב של 4 דוקטים (פרחים) למשה, מתקן ספרים, הידוע בשם מג'מגם. חתום על ידי אברהם בן ישועה החזן ושלמה מאזוזי. בצד ב' שמו של משה, כתוב בכיוון אלכסוני. (מידע מתוך CUDL ומהדורת א. דוד דרך FGP)

כתובה. שריד (הצד השמאלי בלבד). נכתבה בפוסטאט. תיארוך: בסביבות 1030 לספירה. הכלה: מלכה (Malika/Milka). החתן: עלון בן צד[קה]. הנדוניה כוללת בית בקהיר. נכתבה ונחתמה בידי החזן יפת בן דוד בן שכניה. עדים נוספים: [...] בן ישעיה, [עמ]רם בן יפת, ו-[...] בן מנשה. (המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין ועל CUDL.)

מסמך משפטי. בעברית. בנוגע לחוב של 52 דוקאטים ונציאניים (פרחים) שחייב אברהם אריפול ליעקב קסטרו. מתוארך: יום שני, כ' אב ה'שמ'ח = 1588 לספירה. מיקום: פוסטאט/קהיר. נכתב על ידי יוסף בן מאיר סומך הכהן. בתחתית העמוד נספח בכתב יד שונה, חתום על ידי יום טוב מטראני, המאשר שהמסמך אושר על ידי ר' בצלאל אשכנזי.

רשומה משפטית המתארת בעל המנסה לתפוס רכוש, ומכריז כי האשמות חמיו נגדו אינן נכונות, וזאת אף על פי שחותנו הציג בפני בית הדין שני שטרות משפטיים תקפים כראיה לדבריו. לפי עודד זינגר, מדובר בסכסוך משפחתי על רקע סכסוכי נישואין, המוכר ממסמכים נוספים מגניזת קהיר העוסקים במחלוקות בין בני זוג ובני משפחותיהם.

גט פיטורין מיום י"ג בסיוון ה'תק"ה, הוא 13 ביוני 1745. מקום הכתיבה: קהיר. שמו של הבעל מופיע אך ורק כמנחם בן יוסף, ללא ציון נוסף. מתחת לגוף הטקסט של הגט נראים שרידים קלושים של אותיות עבריות בכתב מרובע, כאשר חלק מהאותיות מופיעות הפוך — דבר המרמז על כך שדיו עברה במגע ממקטע נפרד והוטבעה על המסמך הזה.

צד שני: 'נראה שנער העמיד פנים. הוא התחיל חוזה נישואין עבור עֹבַדְיָה ב. אַהֲרֹן הֶחָבֵר בַּסַּנְהֶדְרִין הַגְּדוֹלָה וסיים עם מִי שֶׁבֵּרַךְ עבור אותו אדם.' מקום: קהיר. תאריך: יום ראשון, 4 טבת 1399 לספירה הסלוקית = 2 בדצמבר 1087 לספירה (אך זה בעייתי, שכן אותו תאריך היה יום חמישי, לא יום ראשון).

מסמך משפטי. גט מקהיר, מיום ט"ז בטבת ד'תתמ"ט (31 בדצמבר 1088). זהו אחד מתוך ארבעים גיטין השמורים תחת אותה שמורה. הגירושין הם בין שלמה בן שמעון לבין סתונה בת שמריה. לא חתומים עליו עדים, ומכאן שהליך הגירושין לא הושלם בפועל. גט נוסף נכתב מאוחר יותר באותו עניין. המידע מבוסס על כרטיסייתו של גויטיין.

מסמך משפטי. אפשר טיוטה. מתוארך: יום חמישי, 21 תמוז 1453 לסלווקים = 16 יולי 1142 לספירה. מקום: קהיר (אל-מועזייה), 'במושב הנגיד.' אבו זכרי הכהן תובע מרדכי מסוים בגין חוב נטען של 30 דינרים. לאחר מכן בא חקירה ארוכה המזכירה אבו [...] ח'לוף הנאמן, מיטות מגרבי (?) ואלכסנדריה. (מידע חלקית מתוך CUDL)

חשבונות המציינים חנות (דוכאן) באחת הכותרות, עם עמודות למשקל סחורות (אוקה/וקייה), שמות ומחירים. מתוארך למאה ה-18 או ה-19 על סמך הזכרת הרב אפרים עדה, מגדולי הרבנים בקהיר בפנייה למאה ה-19. שמות נוספים: משה עקובץ, חיים נוצרי, אליהו בן-צחל, ניסים מיוחס, ניסים מולכו, ניסים רומנו, ברוך ספריאל ועוד.

רשומת בית דין, טיוטה. מקום: פוסטאט/קהיר. תאריך: יום שני, ו' סיון ה'רנ"ב = 1492 לספירה. עניין ראשון: ירושת מצליח בן בנימין כדידה שנפטר בדמשק; עדים: אהרן בן משה קלעי (ממשפחת קסטרו) ושבתי בן עזרון אל-מסיני (ממסינה, סיציליה). עניין שני: תשלום כתובת אלמנת ר' שמואל זכות וסכסוך עם גיסה יהודה זכות.

מכתב מאיש ל'אחיו'. ביהודית-ערבית, בכתב יד ואיות ראשוניים. הוא מודיע לו שהוא 'נפל' לתוך הḍamān (חכירת מס) של Minyat Badr (בקרבת Damsīs, היום Mit Badr Ḥalāwa) עם Abū Saʿd, ושאינו יכול לעזוב, אחרת היה עולה (כנראה לפוסטאט/קהיר) בעצמו. הוא שלח מעט כסף לרכישות ומשלח דרישות שלום לאנשים שונים. ASE.

פתק שבו מתבקש רופא לסייע לאישה שבויה, ככל הנראה כלואה בשל חוב. הנמען משיב על גב המסמך בפתק קצר ומציין כי ימלא את הבקשה. הוא מוחק את ביטויי ההשפלה העצמית של השולח במכתב המקורי ומחליף אותם במילים "אדרבה, אני עבדך". יש להשוות לתופעה דומה בשני מסמכים נוספים מגניזת קהיר המציגים את אותו הדפוס.

קטע ממכתב יהודית-ערבי, דהוי מאוד. מדווח שמישהו עלה מאלכסנדריה ומסר שספינת אבן [א]מאר(?) נטבעה וכי בין הנפגעים 5 מוסלמים וגיסו של אבן אל-עראקי 'אחד מבני פוסטאט'. מוזכר גם אבו אל-ברכאת. בגב: הכותב מתאר שעזב את פוסטאט עסוק בעניין בית דודתו מצד אמו בקהיר החדשה ובגט/שחרור. מוזכר [...] ב' הבה.

בצד ה-verso: טיוטה של צוואת שכיב מרע שבה אדם מעניק שני בתים לשני קרובי משפחה רחוקים, מקדים תרופה לתביעות אפשריות של שתי קרובות משפחה אחרות בכך שהוא מקצה לכל אחת מהן 5 דינרים, ותורם לבית הכנסת של קהיר קודקס של חמשת חומשי משה ו-3 דינרים לרכישת תיק נחושת לספר תורה. מתוארך לסביבות שנת 1150.

מסמך משפטי בעברית. מקום: רשיד (רוזטה). תאריך: יום חמישי, י"ג חשון ה'שי"א = אוקטובר 1550 לספירה. עדות המאשרת תוקפו של גט. בעל: שמאס בן עבד אל-כרים הידוע כ'מוצלי'. אישה: סת אל-בית בת יעקב. הבעל ממנה את יצחק בן שעדקי לשלוח הגט לאשתו בקהיר. עדים: סעדיה בן יהודה קוננטיני ויוסף בן שלמה חימזו.

מכתב מאברהם קסטרו, באלכסנדריה, אל נמען לא ידוע בפוסטאט/קהיר. בעברית. התיארוך: המאה ה-16 (אברהם קסטרו נפטר ב-1560). הכותב החזיק בתפקיד של פיקוח על המסחר או על גביית המסים באלכסנדריה. המכתב פגום למדי, אך נראה שהוא עוסק בספינות וב'מגדל' וב'אנשי המגדל' ובמתן שוחד. חלק מן המידע מבוסס על FGP.

מכתב שנשלח מאדם בלתי ידוע, באלכסנדריה, אל בן משפחה בשם יוסף, בפסטאט/קהיר. בעברית. תיארוך: כנראה לא לפני המאה ה-15. שואל על שלום בני המשפחה. ייתכן שהמכתב נכתב על ידי אישה או בשמה; מוזכרות בו מספר נשים והוא מסתיים בהזכרת אשתו של הנמען. הצד השני נעשה בו שימוש חוזר לטקסט עברי על פרשת לך לך.

מסמך משפטי. נוסח שטר שחרור לשפחה. צד פנים: נוסח מודע לביטול שחרורה של בת שפחה כנענית קטינה. גב הדף: נוסח שטר שחרור לדוגמה, עם שמות ותאריכים-מציינים, מקהיר. גב הדף פורסם על ידי: פרידמן, אדון ושפחה: שני מסמכים מן הגניזה, השנתון של מכללת גרץ ללימודי יהדות, עמ' 61–63 (תחת המספר T-S K27.45).

מכתב בכתב ידו של יפת בן מנשה, ככל הנראה לאחד מאחיו. קטע (חלק מהצד הימני של הגב). הנמען אינו מזוהה בבירור. ישנן ברכות לאשת אחיו חלפון, סת נעים. מוזכרות גם 'אמו ואחיותיו' של הנמען. יפת מדווח שחסון בן עלון הגיע. מוזכר בקאא. מוזכרת רדה (בגד המזוהה לסירוגין כ'צעיף' או 'מצנפת'). מוזכרת קהיר.

ורסו (שימוש מקורי): שטר שכירות. בכתב ערבי. שבר (פינה ימנית עליונה). הבסמלה ותחילת חמש שורות שרדו. השוכר הוא אברהים בן ח'לף אל-[...]. הפניה לדיוואן המסגדים (דיואן אל-ג'וואמע ואל-מסאג'ד) ולקהיר החדשה (אל-קאהרה אל-מחרוסה). תאריך: מזכיר ד'ו אל-קעדה 525 לה'ג'רה = ספטמבר/אוקטובר 1131 לספירה.

מכתב מאברהם בן סעדיה ההבר אל אבו אלסרור פרחיה בן בניאם. כתוב ביהודית-ערבית, ובגב המכתב שורה אחת בכתב ערבי המציינת ששלח לאם בּיאן חמישה דרהמים. הכותב מבקש לקבל ידיעות מקהיר בנוגע למס הגולגולת (המכונה כאן ח'ראג'). בסיום נמסרות דרישות שלום לאנשים שונים. (המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.)

קטע מפתיחת מכתב בערבית יהודית. תיארוך: ככל הנראה מתקופת האיובים. פותח בתקביל. מוזכרים 'שהלך... לקהיר'; עיכוב או מכשול, 'התזכייה המבורכת' (תזכייה במסמכי הגניזה פירושה בדרך כלל רישיון רפואי); '...בה הרופא, לדעת מעלת רבנו...'; 'ובנוגע לקבלת התזכייה...' בגב יש טקסט לא קשור בעברית ובערבית.

מגילת מצרים?, הקשורה לאירועים הקטסטרופליים תחת הח'ליף אל-חאכם בשנת 1012 לספירה, או אולי לאלה שהתרחשו תחת המושל העות'מאני הבדלני אחמד פאשה בשנת 1524 לספירה. האירועים האחרונים נוצגו מדי שנה בבתי הכנסת של קהיר בכ"ז–כ"ח אדר כחלק מחגיגת פורים שני של הצלה מרדיפת אחמד פאשה את הקהילה היהודית.

פתק על קלף. מופנה אל-שייח' אל-מכין. מכיל בקשה להשגת כסף עבור השולח, ומעביר מסר לאבו סעד אל-חזאן(?) בנוגע ל(רכישת?) חנות. השולח מוסיף בשוליים שהוא הולך לקהיר החדשה (פאנא סאלך אלקאהרה). תיארוך: כ-סוף המאה ה-12 או המאה ה-13. ברקטו: אסתר א:א-ג, עם הפרדות פסוקים, ותרגילי כתיבה בשוליים.

מכתב בכתב ערבי. כתוב בצורה מסודרת מאוד. קרוע. תיארוך: ככל הנראה המאה ה-12 או ה-13. הטַרְגַ'מַה בפינה השמאלית העליונה נראית כקריאה 'עבד מן אל-מחלה', אך ייתכן שמדובר בשם פרטי. השולח מציע הסבר לעיכוב בביאתו או בכתיבתו; מוזכרים פוסטאט וקהיר; עניינים עסקיים; אבו סולימאן; ו'אל-עטארין'.

מכתב מאברהם הלוי בדמייטה (קפוטקיא) לקארו י-פרנסס וחברה בקהיר/פוסטאט. בעיקר בערבית-יהודית. מתוארך: יום שלישי, כ"ה חשוון תקס"ט (1808 לספירה). מזכיר אנשים כגון עומר סראדה, חסן אבו אל-פדל, אחמד שאלטוט, ישראל הלוי, סעד פינטו, אברהם הלוי סקנדרי ואברהם מיימון. מזכיר גם 4 ספינות צרפתיות.

גט חליצה (שחרור מנישואי ייבום). בכתב ידו של חלפון בן מנשה הלוי. המקום: קהיר. התיארוך: 1127–1138 לסה"נ, על בסיס שנות פעילותו של חלפון והאזכור החלקי של רב מצליח גאון. האלמנה היא מֻפַדָּא בת מנשה הלוי. בעלה המנוח הוא יוסף בן חלפון הלוי, והאח המבצע את החליצה הוא משה בן חלפון הלוי.

מכתב בכתב ערבי. שבר (חלק עליון). תיארוך: תקופה עות'מאנית. מופנה לסולימאן מימון אל-קזזאז(?). מבקש ממנו לרכוש את הכיפה (כופיה) שעליה דיברו קודם לכן כשהנמען נסע לקהיר. ממשיך לאזכר ענייני עסקים שונים ואנשים כגון אבן אל-ג'נאני. נעשה בו שימוש חוזר לחשבונות בכתב עברי ובספרות עבריות.

שטר מכירה מתוארך לכ' ברמדאן 632 להג'רה. לפי הגב, הנכס נרכש על ידי השופט עמאד אל-דין מאל-חאג' בן יוסף שפעל כסוכן מטעם אל-סת חביבת חנון. לא ברור אם הבניין הנמכר הוא בית או מסגד. המסמך בצד הפנימי נוסח כנראה בבית הדין של שופט הראשי בקהיר, שרף אל-דין בן עין אל-דולה (נפטר 639/1242)

גט. המקום: קהיר. התאריך: כ"ט בטבת אלף תמ"ג למניין השטרות, שהוא 19 בינואר 1132. הבעל: ישועה בן עלי. האישה: סת אלפח'ר בת צדקה. העדים: נתן בן שלמה הכהן וחלפון בן מנשה הלוי. בצדו האחורי של המסמך מופיעה קבלת הגט על ידי האישה, חתומה בידי העדים יוסף בן יפת הלוי וחלפון בן מנשה הלוי.

מסמך משפטי. רשימת נדוניה, ככל הנראה בכתב ידו של משה הלוי בן דוד מקהיר, פוסטאט. תיארוך: 1110. רשימת נדוניה מפורטת המכונה "אלתקוים" (אומדן), אשר שימשה כהמשך לשטר אירוסין. לא מוזכרים שמות, שכן אלה נכללו בשטר עצמו. (המידע מתוך כרטיס המפתח של גויטיין ומתוך Mediterranean Society)

גט. מקום העריכה: קהיר. תאריך: יום שלישי, ז' באב א'תקנ"ט לשטרות, כלומר 1248 לסה"נ. הבעל: אברהם בן ישמעאל, מקהיר. האישה: חנה בת נתנאל, מפוסטאט. אין חתימות (או לפחות לא נשתמרו חתימות). בצדו השני של המסמך מופיעה הערה בערבית-יהודית, אך נראה שאין מדובר ברישום על מסירת הגט לאישה.

recto: הסכם שותפות מתוארך פורים ה'שס"ה (י"ד אדר) = 1605 לספירה, קהיר, בין שמואל מוסרי מדמשק לבין [...] (שם שנפגע). השותפות קשורה לניהול חנות ואמורה להימשך 10 שנים. verso: שלושה טורי טקסט, כנראה ספרותיים, בעברית ובארמית ואולי גם ערבית-יהודית. יש גם הערה משורבטת בערבית. ASE.

מסמך משפטי. מיקום: קהיר. תיארוך: ט"ו אדר ב' [...], בסמכות הנגיד אברהם (הרמב"ם). השנה קשה לקריאה, אך אברהם היה ראש היהודים 1205-37 ונודע כנגיד מ-1213 ואילך. העניין נוגע לח'פאא בת אבו אל-פתוח אל-סכנדראני (האלכסנדרונית). ורסו: טקסט עברי לא מזוהה, אולי תפילה, כולל ירמיהו לו:ו.

טיוטה של כתובה. מקום: קהיר. תאריך: יום רביעי, י"ג בסיוון א'ת' לשטרות = 1089 לסה"נ. החתן: עובדיה בן יפת הלוי. הכלה: סת אלעשיר בת נתנאל. תשלום הנישואין: 40+80. רשימת הנדוניה של סת אלעשיר שמורה ברובה בצירוף של שלושה קטעים נוספים. (חלק מהמידע מבוסס על כרטיס המפתח של גויטיין.)

מכתב ביידיש מאת רחל בת אברהם מפראג, היושבת בירושלים, אל בנה משה בקהיר. החיבור בין הקטעים נעשה על ידי אסתר-מרים וגנר במאמרה "Vis, liber zun, ikh hob dir vil brif geshribn: Yiddish letters in the Genizah" (שפורסם במסגרת "פרגמנט של החודש" של יחידת חקר הגניזה, אוקטובר 2009).

מכתב משולח לא מזוהה, בחברון, ל'אחיו' יחזקאל חפץ, בקהיר. בעברית. מתוארך: יום ראשון, י"ז באב [ה']תקכ"ט, שהוא 1769 לספירה. זוהי תשובה הקובעת שייתכן שהכותב ישוב למצרים. יש התייחסות למסמכים ולביטחון (פוליסה / פוליסה). הגב נמצא בדף האחורי של הקוניון. שני הדפים האמצעיים ריקים.

עדות משפטית. היתר נישואין. מקום: קהיר. תאריך: א' טבת 1500 לשטרות = 23 בדצמבר 1188 לספירה, בסמכות הגאון שר שלום הלוי. עדים: שלמה בן זכאי ונתנאל בן יוסף הכהן. העדים מעידים כי אין קרבה משפחתית האוסרת את נישואי אבו נצר בן מבורך וסת אל-ח'אצה בת אבו אל-מעאלי בן מבורך בן יחיא.

שיר שבח לכבוד מצ'מון השני, שנכתב בקהיר לאחר שנת 1186. מחבר השיר היה ככל הנראה במצוקה כלכלית קשה ולא היה מסוגל לשלם את מס הגולגולת (ג'זיה), ולכן חיבר שירי שבח למספר אישים נכבדים, ובהם הרמב"ם, כדי לבקש מהם סיוע. טיוטות נוספות של שיר השבח שמורות בקטע נוסף (PGPID 5420).

הרופא מנחם כותב לעמיתו, הנגיד רבי אברהם בן הרמב"ם, על מאורעות שהתרחשו בעת שנסע אל הכפר טַנַאן (במחוז קַלְיוּבּיה הסמוך לקהיר) כדי לבקר חולה. רבי אברהם בן הרמב"ם שימש כראיס אל-יהוד (ראש היהודים) בין השנים 1205–1237 לסה"נ, ונשא גם את התואר נגיד החל משנת 1213 לסה"נ.

מסמך משפטי. מקום: קהיר. תאריך: יום שלישי, י"ב סיון 1814 לשטרות = 6 ביוני 1503 לספירה, בסמכות הנגיד יצחק (שולאל). ככל הנראה שטר שחרור. אינו כולל 4 דרהמים ושני קיראט פנינים. 'האלמוגים, הקרניאן והשִׁרָבִּי' יעברו כולם לאחד הצדדים. עדים: עובדיה [...]; שלמה בן בנימין.

מכתב מהדיין מנשה לדיין הקהירי אברהם בן נתן, בנוגע לעניין אישי וקהילתי בעיירה הקטנה סומבוטיא (סנבאט) שבמצרים התחתית. המכתב חתום על ידי הדיין, ראש הקהל וחמישה נוספים, ומתוארך לסביבות שנת 1100. האיש שעמד במרכז המחלוקת, ססון בן יפת, מוזכר במספר תעודות נוספות מסנבאט.

recto: שריד גדול ממכתב עסקי מאוחר (מהמאות ה-18/19) בערבית-יהודית. verso: פתק קצר חתום בידי יששכר גרוסו (?) ויהודה בן (?) נסים מסיס. בקטע הטקסט שבצד שמאל של ה-recto נזכרים מנשה אליון (ברשיד) ויעקב רצון. החלק שנותר מהכתובת ב-verso מציין את קהיר (מצרים) כיעד המכתב.

מכתב בערבית-יהודית. השולח המתין כל אחר הצהריים בבית הכנסת לנמען, והניח שזה עלה לקהיר. הוא נסער בשל אדם יהיר ורשע (אלזד אליהיר זקן אשמה) ובשל שמועה לפיה אדם נכבד (הנמען?) מחל לו בעת שהותו אצל הרַיִּיס. כל פוסטאט סוערת. (חלק מהמידע מבוסס על כרטיסייתו של גויטיין.)

מכתב ממשה בן בנימין אשכנזי, ככל הנראה בפסטאט/קהיר, לאברהם קאסטרו, ככל הנראה באלכסנדריה או ירושלים. תאריך: המאה ה-16. השולח מתאר כיצד 'מהשבוע האחר אנו סגורים, כי החל הנגף.' רוב הנגועים החלימו, 'פרט ל-2 או 3 תינוקות', אך המגפה נמשכת בקהיר. (מידע ממהדורת א. דוד)

דיפתיכון גדול של חשבונות ביהודית-ערבית, כתב-יד מוקדם מהתקופה העות'מאנית הקשה לקריאה. תאריך: המאה ה-16 ואילך על-פי הפליאוגרפיה. הכותרת הראשית ברקטו מזכירה את המילה מתפרקה (מוטפריקה) שעשויה להתייחס לאחד משבעת הגדודים הצבאיים העות'מאניים בקהיר. דורש בחינה נוספת.

מכתב ממשה קסטרו בירושלים אל אברהם אבן שאנג'י בפוסטאט/קהיר. כתוב בעברית. התיארוך הוא 1513/14 לספירה, לפי הערכתו של אברהם דוד. הכותב מבקש תרומות לטובת קהילת ירושלים, ובכלל זאת לצרכי בנייה (שורות 21–31) ולטובת יחידים נזקקים (שורות 4–9). מוזכר בגד "אזול" (כחול).

שבר ממרשם בית דין. תיארוך: כסלו ה'תפ"ף (1719 לספירה). ורסו: מכירת שותפות חכירת מס לשנה בתוך בית המכס העות'מאני של קהיר הישנה (פוסטאט). העסקה כוללת צדדים רבים: יהודה פרובנסל, יצחק פואה, משה סלאמה, יצחק מנחם, שמואל ארדיטי, משה ארדיטי ואמיר מוחמד ירק קטח'ודה.

שטר מכירת אשה משועבדת. בכתב ידו של חלפון ב' מנשה (פעיל 1100-1138 לספירה). מעורבת בו אשה בשם סת אל-כל, ובולט האזכור של דאר אל-דיבאג' ('בית הברוקד') בקהיר (השווה T-S Ar.42.174, שטר מכירת שפחה בכתב ערבי, גם הוא מזכיר את דאר אל-דיבאג', אך מלפחות 10 שנים קודם).

הודעה על איום חרם (חרם סתם) כנגד כל אחד בפסטאט או בקהיר או בסביבותיהן שיודע את מקומו של אבו אל-עלא בן יוסף אל-טביב (הרופא) ואינו מיידע את בית הדין היהודי. כתב ידו של אברהם מימוני, פעיל 1205-1237 לספירה. ורסו: רשומות עם מספרים קופטיים. (מידע בחלקו מ-CUDL.)

צוואת ערש דווי ביהודית-ערבית. מקום: קהיר. תאריך: יום רביעי, י"ח סיון 1806 לשטרות = 10 ביוני 1495 לספירה. עזיזה בת אלעזר בק מצווה רכוש (המופקד באלכסנדריה) לבתה מנישואין למשה פרנשי (אשת שמואל בן שלמה כראת) ורכוש נוסף לבתה האחרת מלאח. מסמך גדול ושמור היטב.

קטע גדול ממסמך משפטי מאוחר. בעברית. הפליאוגרפיה מצביעה על סוף המאה ה-18 או תחילת ה-19, אולי בכתב ידו של מאיר בן נעים או אחד מבני דורו בקהיר. סעדיה אמריו המכונה סימנה/סמנה מאשר שהוא חייב 18 ריאלים, כל אחד שווה 90 מואיידי כסף, לאחותו תחילה בת רחמים אמריו.