פלרמו במסמכי הגניזה

מכתב מחיים בן עמאר אלמדיני, מפלרמו, ככל הנראה ליוסף בן מוסא אלתאהרתי (לפי גיל, אך שם הנמען אבד). תאריך משוער: סביבות 1055 (גם זה לפי גיל). המכתב כולל פרטים על נזק שנגרם לסחורות (פשתן ואינדיגו) שנשלחו ממצרים לסיציליה. בנוסף, מוזכרים בו פרטים על משי, עורות, שמן ועופרת המיוצאים מסיציליה. ג'סיקה גולדברג פותחת את ספרה על מסחר ומוסדות בים התיכון בימי הביניים בפרישה יפה ומרתקת של תכני המכתב: סביב שנת 1050 הונחה חבילה על שפת הים בנמל מאזארה שבמערב סיציליה. היא הייתה עטופה בבד קנבס וקשורה בחבל, ומבחוץ נכתב עליה השם "מצליח בן אלי[ה]ו", הדיין של פלרמו. החבילה הכילה אינדיגו, וחבילה כזו ייצגה סכום כסף ניכר: כ-175 דינרים אם היה זה אינדיגו מן הזן הסורי, ופי שלושה מכך אם היה זה אינדיגו כירמאני משובח. אך החבילה הייתה רטובה, עובדה שהפחיתה את ערך האינדיגו והייתה כרוכה בעבודה רבה עבור מישהו. ולכן היא נותרה מונחת על שפת הים במשך מספר ימים. חיים בן עמאר, "נציג הסוחרים" (וכיל אלתג'אר) בפלרמו, גם הוא היה על שפת הים במאזארה, ממיין, פורש, מאוורר ואורז מחדש את האינדיגו בחבילה רטובה שנייה שהורדה מאותה אונייה שלא עמדה במזג האוויר. אחמד בן דאוד, פקיד שכל אנשי פלרמו הסכימו להפקיד בידיו את סחורותיהם, שאל אותו על החבילה היתומה. חיים הציע להעבירה לפֻנדק (פונדק/חאן) עד שיתקבל מענה ממצליח. אך מצליח, שכתב מפלרמו, השיב שהחבילה אינה שלו כלל וסירב לקבלה. מצד שני, האם חיים יוכל להוציא מהחבילה את שני חלקי האינדיגו השייכים לאחיו ולשלוח אותם אליו? חיים הציג את התוכנית בפני אחמד בן דאוד, שמיהר אף הוא לדחות את האחריות: "אם אתה מוכן לקבל את החבילה בשלמותה — מה טוב. אם אינך מעוניין, לא אפתח אותה כדי שתיקח את מה שנוח לך ותשאיר אצלי את היתרה". חיים שב וכתב לדיין, שחזר על בקשתו שחיים יטפל בעניין ויביא לו את החלקים שביקש. לפיכך חיים, שתפקידו המקצועי כוכיל פירש שעליו "לסדר הכול לטובת" כל הצדדים, פנה לאחמד והודיעו שישלם על הכול ויעביר את התכולה למחסנו, בתנאי שאחמד יפתח את החבילה וירשום את כל פרטי כל חבילת משנה — משקלה והכיתוב שעליה. אחמד עמד על מרפסת הפֻנדק בעת פתיחת החבילה ורשם את כל הפרטים בפנקסו. נמצאו בה שבעה חלקי אינדיגו: שלושה היו מסומנים כשייכים למוסא בן אבי אלחיי ונועדו להימסר למצליח בן אליה; שניים סומנו למסירה לאחיו של מצליח; ושניים סומנו למסירה לאסמאעיל בן הארון. באחד מהחלקים האחרונים נמצאו, לצד האינדיגו, גם גרעיני דלעת ואורז. אחד הסוחרים שנכחו במקום בעת הפתיחה, מימון, אמר שהחלק שהכיל את גרעיני הדלעת שייך לאבו אסחאק, שאריזתו נעשתה בקהיר עצמה. כפי שכולם חשדו, חבילה זו גרמה לחיים אינסוף צרות. לאחר שנפתחה הוא קיבל מכתב מאבו אסחאק שהודיע לו על שינוי כוונותיו: עליו למסור את החלקים שסומנו לאסמאעיל בן הארון לנסים בן שמריה במקומו. במחלוקת שהתעוררה בעקבות זאת, כששניהם הגיעו מפלרמו וחיים סירב למסור לאסמאעיל את החבילה, אסמאעיל ואחיו הלשינו על חיים בפני "הפַקחים" (המפקחים), בטענה שהוא חותר תחת המוסדות המוסלמיים בכך שהוא מתחמק מתשלום מסי מכס. עלבונות והאשמות התעופפו בין הסוחרים כשהובאו בפני השלטונות המוסלמיים (אלסֻלטאן). הגרוע מכול, והמביש ביותר, שגיסיו של חיים היו מבין מי שהיו עדים לעלבונות שהוטחו בו; בתגובה, ברגע של זעם, העליב חיים אחד מהסוחרים האחרים בנוגע לאיכותם של אשתו וקרובי משפחתו. נראה כי המקרה והתשלומים הכרוכים בו לא הסתיימו לשביעות רצונו של חיים, ולכן פירט את כל הפרשה במכתב לעמית בפוסטאט (משם יצאה החבילה במקור), בבקשה שייקח את המכתב ויקראנו לגיסו (של אותו עמית). מן הסתם הוויכוחים נמשכו עוד בפוסטאט ובאלכסנדריה, שם התגוררו מרבית הבעלים.

מכתב מלברט בן משה בן סע'מאר, שהיה במהדיה, אל אחיו יהודה בפסטאט. בערבית-יהודית. תיארוך: 9 בינואר (י"ב בשבט) 1058 לסה"נ לפי גיל, או 1061 לסה"נ לפי בן-ששון. לברט מברך את יהודה על הולדת בנו הבכור. ייתכן שמופיעה תפילה שאלוהים יגן על התינוק מעין הרע (שו' 11–12 בצד הפנים; האות הראשונה במילה מטושטשת; גיל קורא "אלצ'ו'" במקום "אלסו'", אך אף אחת מהקריאות אינה תקינה לחלוטין מבחינה דקדוקית). לברט שמע מזכאר שהתינוק הוא תינוקת, והרגיע את דעתו רק כשהגיע מכתבו של יהודה ובו הבשורה שמדובר בבן. לברט שומר את המכתב המבורך עליו, מנשק אותו ומניח אותו מול עיניו; השבוע מסר אותו לאחותו, אך השביע אותה להחזיר לו אותו (שו' 4–18 בפנים). לברט ממשיך בענייני מסחר. ישנה תגובה מפורטת לדברי יהודה על הכאב שגרם לו לברט כשנזף בו על החלטה עסקית שקיבל. לברט מסביר שכתב את שכתב רק משום שהדבר נגע לסחורה של אדם אחר. ואשר לחוב של 20 דינר שיהודה חייב לו — מה ערכם של 20 דינר לעומת הקשר ביניהם, ששווה כל העולם? אם יהודה התרגז מנזיפתו של לברט, הרי שעתה לברט מתרגז מתגובתו של יהודה. ועוד, סכום זה אינו דבר לעומת מה שכבר איבדו בקירואן. כפי שאומר הפתגם: "אם לא נותר ממזונותיך אלא עוגה אחת, מוטב שתשליך אותה לים" (שו' 18–32 בפנים). המכתב נמשך בענייני מסחר בין אפריקיה, סיציליה ומצרים. נזכרים אנשים רבים: הנגיד, נסים, אבו הארון, חיים בן עמאר, הנער של חסון, חסון בן מוסא, יהודה בן מוסא, אבו עבד אללה, נכבדי קירואן ומהדיה, יצחק בן בר[הון?], ויוסף בן עלי הכהן. אנשים שהגיעו מפלרמו סיפרו שזכאר חלה אך החלים (שו' 33–57 בפנים). לברט שמח לשמוע שיהודה לומד תורה, משנה ותלמוד עם "הרב" (שו' 58 ובשוליים). צד הגב מורכב ברובו מדרישות שלום. לברט מופתע מנזיפתו של יהודה על כך שנסים אינו שולח לו מכתבים. (גיל מזהה את האיש הזה עם נסים בן משה השלישי.) נסים לא כתב אפילו ללברט עצמו, המצוי במרחק שעתיים ממנו. "הוא גוסס, והוא יכתוב לך מכתב?" (שו' 11–13 בגב). נסים פדה ספר תנ"ך השייך ללברט וליהודה, שנבזז באחת ממלחמות אפריקיה. לברט מבקש כעת לסדר את החזר התשלום לנסים ולקבל את הספר בחזרה (שו' 13–17, 23–24 בגב). לברט חותם בחדשות הרעות מאפריקיה, סיציליה ואל-אנדלוס (שו' 35–40 בגב). מחיר החיטה הרקיע שחקים בקיץ זה; קירואן הופכת לחורבה; הבדואים נלחמים זה בזה; אנשים חוששים לגורל סיציליה השנה, שכן הפרנקים תקפו בצבא גדול; הפרנקים אף פלשו לאל-אנדלוס השנה, החריבו רבים מכפריה, הרגו אנשים רבים, והטילו מסים על כל האזורים שכבשו.

מכתב מאת שמואל בן אברהים, השוהה בפוסטאט, אל אביו אבו אסחאק אברהים בן שבתי (המכונה גם שֻבָּאט), הנמצא בפלרמו. שריד: רק החלק העליון של המכתב שרד. בערבית-יהודית, עם הכתובת בערבית-יהודית ובערבית כאחד. תיארוך: ראשית המאה ה-11, על פי הערכתו של גיל. גיל מציע שייתכן שמשפחה זו קשורה לבני סנבאט, משפחתו של סהלאן בן אברהם. תוכן: שמואל מוסר על דאגתם של כל בני הבית בעקבות שתיקתו של הנמען, מאחר שלא קיבלו ממנו כל ידיעה מאז עזיבתו את אלכסנדריה. בהמשך מוסר שמואל את החדשות על אחותו אלטֻרְפַה, החולה אנושות. "היא חלתה במחלה איומה (וג'ע) בתחילת חודש מרחשוון, וזו נמשכה חודשיים, והגיעה לשיאה במורסה ברום הלב או הקיבה (ד'ֻבַּילה עלא ראס פֻאאד'הא). לא הותרנו רופא בפוסטאט שלא הבאנו אליה, ולא תרופה או שיקוי שלא השקינו אותה. אחר כך באו עליה התעלפויות נוראות (ע'שו, ככל הנראה ע'שוה). שאלנו אותה, לאחר שכבר נואשנו ממנה: 'מה תרצי? מה תחפצי?' וענתה בבכי: 'בחיי האל, אין בלבי שום תשוקה (שהוה) ואין... [כאן נקטע השריד]'." גיל מציע שיש לקשר את דבריה לביטוי הגעגועים של הכותב כלפי האב, ומשלים בערך: "אין בלבי שום תשוקה מלבד לראותך." המונח 'ד'ֻבַּילה' עמום משמעות לא רק כאן אלא גם בספרות הרפואה האסלאמית בימי הביניים, כפי שעולה מדיון מקיף בנוגע לתיעוד מקרים אצל אלראזי. עמומה גם השאלה אם 'ראס אלפֻאאד' מתייחס לקיבה או דווקא לעור שמעל הלב (כפי שמשמעו אצל אלראזי). יש להשוות לתיאור נוסף של אישה שלקתה במחלה ממושכת ושפיתחה התקפי התעלפות (ע'שואת), וכן לחיבור רפואי הדן ב'ד'ֻבַּילה' ובדרכי טיפולה — חיבור דהוי וקשה לקריאה, אך מזכיר את הקיבה (אלמעדה).

מכתב מיוסף בן פרח אלקאבסי, השוהה באלכסנדריה, אל אחיינו אבו אלסרור פרח בן אסמאעיל בן פרח, בפסטאט. כתוב בערבית-יהודית. התיארוך: 6 בספטמבר 1056, על פי הערכתו של גיל. המכתב מכיל מגוון רחב של חדשות ועניינים עסקיים. יוסף מתאר התקפה של חייליו של אבן אלת'מנה על ספינות סוחרים והחרמת סחורה (שורות 10–12 בצד הפנים). הוא מוסר את הידיעה (שורות 14–15) שדודו של הנמען (ע'ם), סלימאן, חלה אנושות בסוסה אך החלים (פק, יש לקרוא: פאק); שיחיא בן מוסא אלמג'אני נפטר (שורות 16–17); שבן דודתו של הכותב (אבן ח'אלתי), אבו אלפצ'ל, נמצא במצב קריטי (עלא ח'טה) במהדיה (שורות 17–18); שמכס המכס (עשׂר) הפך נוקשה יותר (שורה 18); ושיוסף בן שבתי החזן המיר את דתו לאסלאם בפלרמו — יום קשה ומר (שורות 19–20). בתוך מבול הבשורות הרעות, ובעקבות תלונה של שותף עסקי שסחורתו מעולם לא הגיעה אליו, מקונן יוסף: "בני, חי האל, לפני נסיעה זו הייתי חזק מאוד, ואילו עתה ההפך הוא הנכון, חי האל, רוחי חלשה יותר מחוט של משי" (שורות 21–22). הוא ממשיך בידיעות מקירואן, מהדיה וצפאקס (שורות 1–4 בצד הגב); בהוראות בנוגע לרכישת פשתן בבוציר (שורות 8–11 בגב); ובמידע על תנועות ספינות. (חלק מהמידע מבוסס על גיל.)

מכתב מאבו סעיד, השוהה בפלרמו, אל אחיו אבו אלברכאת המכונה טאריק, בפוסטאט. אבו סעיד מדווח כי נמלט מן המהומות באפריקיה (אפריקיא) ונסע לפלרמו. נראה שלפני יציאתו מאפריקיה חלו אשתו ושני בניו במשך ארבעה חודשים, ובנו בן השנה נפטר. כפי הנראה נאלץ אבו סעיד לשלם חמישים דינרים מראבטיים בשל ההוצאות הרפואיות ובשל העיכוב בתכניות המסע. גם המסע בים היה אומלל: סערה הטילה את הנוסעים על אי הידוע בשם "ע'מור", שם שהו עשרים יום והתקיימו על סרפדי בר. "בקושי דמינו לבני אדם". הם יצאו שוב לדרך מן האי בארבע סירות, אך רק סירתו של הכותב שרדה והגיעה לפלרמו לאחר עוד שלושים וחמישה ימים בים. "אני נשבע במכתבים אלה, שבחודש הראשון לשהותנו בפלרמו לא יכולנו לאכול לחם ולא להבין את הנאמר לנו, בגלל מה שעבר עלינו בים". בלשון של המעטה הוא מוסיף: "זו הסיבה שלא הצטרפתי אליכם במצרים השנה". אבו סעיד מוסיף שלא שמע מאבו אלברכאת זה שלוש שנים, ועל אף שהיה רוצה לעבור למצרים, הוא מהסס משום שאינו יודע אפילו אם אבו אלברכאת עודנו בחיים. כחלופה, מציע אבו סעיד שאבו אלברכאת יצטרף אליו לסיציליה. תיארוך: בקירוב 1060, על סמך אזכור הדינרים המראבטיים. המידע מבוסס על גיל.

איגרת מקהילת היהודים בפלרמו אל קהילות היהודים בקירואן ובאלמהדיה, ובפרט אל אלחנן בן חושיאל ואל הנגיד יעקב בן עמרם בתור ראשי הקהילה בקירואן. תיארוך: בסביבות 1030 לספירה. הכותבים משבחים את מעשיהם הטובים של אבו סעיד ח'לף/חיים בן יעקב הספרדי ובנו נסים. בזכות קשריהם עם השלטונות הם הצילו יהודים רבים מעונש לאחר שלא שילמו מיסים. כמו כן הם הצילו את רכושם של סוחרים לאחר שכמה ספינות טבעו במים. נוסף על כך, הם השפיעו על השלטונות לבטל החלטה להפקיע חלק משטח בית הקברות היהודי. האיגרת מזכירה אנשים נוספים, ובהם נתן פלוני, אברהם בן דוד בן לברט, שמואל בן משה, אבו אלפרג' שנמצא בדרכו למצרים, משה בן יחיא הבשם, ועמאר בן יהושע אלחלבי. חתומים על האיגרת: שמואל בן משה, דוד בן לוי, שמואל בן [...], סהלאן בן יהושע, יוס[ף] בן [...], [...] בן [...]אל, אברהם בן חיים, יהודה בן אליהו, אליהו בן יונה, אליהו בן אברהם, [...] בן יעקב, נסים בן אברהם, מתתיהו בן יונ[ה], [...] בן יעקב, פפוס (!) בן שבתי, שבתי בן [...], [...] בן יהודה, יצחק בן יצחק החזן, יצחק בן [...].

מכתב מאישה ששמה לא נזכר, השוהה במהדיה, אל אחיה הנמצא קרוב לוודאי במצרים. כתוב בערבית-יהודית. המכתב עוסק בענייני משפחה, והכותבת מפצירה באחיה בתוקף לשוב הביתה. לדוגמה היא כותבת: "אל תחשוב, אחי, שככל שתאריך שהותך באותה ארץ יגדל ממונך ותתרבה פרנסתך. אחי, התועלת בכך שתהיה בריא [גדולה?]... מהיותך בארץ נכר... וממונך לא ירבה כפי שאתה משער." היא רומזת לבדידותה של אמם, במיוחד לאחר שאחיהם יוסף נישא ועבר לאל-ג'באל (אזור ההרים של תוניסיה), שם נולדו לו כעת שני בנים (אולי תאומים), ולאחר שאח נוסף, מבשר, נישא בפלרמו מוקדם יותר באותה שנה לבתו של קרוב משפחתם אבו אל-ח'יר אבן אל-מזמיזי. היא שולחת דרישות שלום (פעמיים) מבעלה ומילדיה זכרי, פראח', ברכאת ואום אל-ימן. היא מדווחת שהוציאה את זכרי מבית הספר (הכותאב), והוא עובד כעת כצַבָּע. אחיהם יוסף ביקר אצלה לאחרונה במהדיה, והוא שלום. גיסם אבו אל-מעמאר שולח את ברכותיו; הוא נסע לאחרונה לסיציליה מבלי שלקח עמו סחורה כלשהי.

מכתב משפחתי בערבית-יהודית. שריד (פינה שמאלית תחתונה). באחד המקומות הכותב/ת פונה לנמען/ת בכינוי "בתי" (יָא בִּנְתִּי). מוזכר השם אבו יעקוב יוסף בן פרח (ככל הנראה אותו סוחר המוכר ממכתבים רבים אחרים מסביבות שנת 1050). בהמשך נזכר "אביו רבנו [...]" ומוזכרת פטירתו של אבו אלחסן "בנו". הכותב/ת משווה את צערו/ה הנוכחי לצערו/ה בעת אבל קודם (לקד פג'ענ'י כ'ברה כפג'עתי באעז אלנאס...). אחר כך הכותב/ת נוזף/ת בנמען/ת על שהזניח/ה ושכח/ה אותו/ה, ומתלונן/ת על חולשת הגוף ועל ראייה לקויה. הכותב/ת מדווח/ת על אישה שיש לה ילד וילדה, אשר מתגעגעת לנמען/ת ובוכה על הפרידה. דרישות שלום לאנשים שונים, ובכללם אחות הנמען/ת וילדיה. בנספח שבסוף הכותב/ת מתנצל/ת על כך ש"מכתביי אלייך ריקים, מפני שאין לי מספיק (לקנות) שום דבר" — אולי רמז לציפייה ששי או מתנה ישלחו יחד עם המכתב. "דודתך מצד אמך רחל מתה... והם בפלרמו, עזיזה ואמה... ובנות דודתך מצד אמך נמצאות בסוסה".

מכתב מאבו אלחי בן צאלח אלצבאע', השוהה בפלרמו, אל ברהון בן מוסא אלתאהרתי. בערבית-יהודית. תיארוך: בערך 1050 לספירה. השולח הגיע לפלרמו במטרה להמשיך משם למצרים, מאחר שהמצב בארץ (כנראה אפריקיה) היה רע, והוא לא הצליח לפרנס את משפחתו. הוא מתאר את מצבו העגום. הוא שריין מקום בספינה (קֻנבּאר) השייכת לאדם מתִנّיס, אך המתין והמתין, ובינתיים כל יתר הספינות הפליגו ("אפילו ספינות טריפולי"). לבסוף הגיע ליל השינה על הספינה (אלמביית), אך באמצע הלילה החרים השלטון את הספינה ואת המטענים שעליה, והוריד מעליה את כל הנוסעים, ובכללם גם אבו אלחי "ביש המזל" (אלצ'עיף אלנג'ם) — האם הכוונה לעצמו? כך נותר השולח תקוע בארץ זרה ללא פרוטה. "ידי ורגלי נקטעו, והשארתי אחרי את בני ואת משפחתי (או: אשתי) אובדים". אבו אלחי מבקש מברהון את עזרתו. (פרטים בחלקם מגיל ומבן-ששון.)

רישום בית דין הנוגע לירושתו של אבו עמראן מוסא בן יעקב קאבסי, בן משפחת אבן ג'אמע, שהוריש לו אביו יעקב בן מוסא שנפטר בפלרמו ואחיו סהלון שנפטר באלכסנדריה. מוסא בן יעקב הציג בפני בית הדין בפוסטאט מסמך מוקדם יותר שהוצא על ידי בית דין בקירואן ביום רביעי, כ' באלול ד'תשצ"ב (1032). על פי המסמך מקירואן, יוסף בן יעקב טראבלסי הוסמך לנהל את הירושה. כמו כן נכללה במסמך הצהרה של אלמנתו של יעקב בן מוסא כי אין לה תביעות כלפי הירושה. שנתיים מאוחר יותר התייצב מוסא בן יעקב בפני בית דין בפוסטאט, וביקש ממנו להוציא מסמך הפוטר את יוסף בן יעקב טראבלסי מאחריות לירושה, שאותה קיבל כעת מוסא במלואה. המסמך הוצא ביום חמישי, כ"א באדר שני ד'תשצ"ד (1034). רישום בית הדין מפוסטאט שהשתמר נערך בסוף חודש אדר ד'תשצ"ד. (המידע מבוסס על גיל.)

דין וחשבון מפורט על מכירות חודשיות של סחורות מן המזרח בסיציליה, ובמיוחד תבלינים ופשתן, המכסה את התקופה שבין אוגוסט 1064 לאוקטובר 1065, ונכתב לקראת סוף 1065 (לפי גיל). המסמך כולל גם טיוטה של מכתב, שבו מבקש אבן אלשאמה משותפו העסקי דין וחשבון דומה לשנים 454–457 להג'רה (1062–1065 לסה"נ), על הסחורות והזהב שנשלחו בתמורה מסיציליה למצרים. חילופי החשבונות הללו מרמזים על כך שקשר עסקי מסוים זה, שנמשך כמה שנים, הסתיים בעת הזו. לפי גיל, החשבון והמכתב נשלחו על ידי זכריה בן יעקב בן אלשאמה מטריפולי שבלוב. במסמך מוזכר גם אבו זכרי חיים בן עמאר, נציג הסוחרים בפלרמו; ונזכרת מטענת סחורה השייכת ליוסף בן אברהם הדיין, שהובלה על ידי אבו עבדאללה (בן אלבעבאע).

מכתב מפרח בן יוסף בן פרח באלכסנדריה אל אבו זכרי יהודה בן מנשה בפוסטאט. גיל מתארך את המכתב למאי 1069. חלקים ממנו דהויים מאוד. המכתב כולל פרטים על סחורות שפרח בן יוסף שלח אל יהודה בן מנשה, וכן שתי התייחסויות (בצד הוורסו, שורות 5 ו-7) אל אבו עבדאללה מחמד בן עבד אלרחמן אלצאאע', המוכר בכינוי אבן אלבעבאע, בעל אוניות רב-עוצמה שהיה השליט המוסלמי האחרון של פלרמו בשנים 1069–1072. במכתב מצוין כי הוא מינה לתפקיד נגיד יהודי פלרמו את זכאר בן עמאר, אחיו של חיים, הוכיל של סוחרי סיציליה במצרים. גויטיין קורא את השם "אבן אלנענאע", והכתב במסמך אכן מעורפל; גיל הלך תחילה אחר קריאה זו, אך בהמשך תיקן אותה, והגרסה המתוקנת מופיעה במהדורתו.

מכתב מאברהם בן פראח' באלכסנדריה אל ישועה בן אסמאעיל בפסטאט. המכתב עוסק במשלוח סחורות והעברות כספים. הכותב מתאר את תנועת הספינות בין אלכסנדריה לסיציליה ומציין כי בכוונתו לתבוע מספר אורגי משי וכן את בנו של הקאדי על חובות שהם חייבים לו. מוזכר כי אבו עבדאללה (אבן אלבעבאע) הגיע למאזרה ביבשה (ככל הנראה מפלרמו). תאריך המכתב: יום שישי א' בחשוון, שעשוי להיות שנת 1056 או 1061 לסה"נ. המכתב מזכיר את הגעתה של ספינה גדולה מטראפני, את ספינתו של נאצר אלדולה ממאזרה בשם שוואל, וכן ספינה של הקיסרית העוגנת במאזרה (דאר מרכב אלסיידה). לדעת גיל, ספינה זו הייתה שייכת לאם מלאל, דודתו של מועז בן באדיס, שליט בית זיר באפריקיה.

רקטו: שורות הפתיחה של מכתב, הנפתחות בציטוטים מהמקרא כגון תהילים ל"א:ב. ורסו: הערה יוצאת דופן שאינה נראית ככתובת קלאסית של מכתב. ההערה כתובה לאורך הדף, בזווית של 90 מעלות ביחס לכיוון הכתב שבצד השני — דבר המרמז שהיא נוספה לאחר שהפרגמנט כבר נקרע. נוסחה: "מכתבים מ[אחי? אחיך?] מתימן, שיש לשלוח לסיציליה/פלרמו יחד עם מכתבי, אם ירצה השם". ייתכן שהמכתב שברקטו נקרע כדי לייצר פיסת נייר לשימוש חוזר, וההערה הזו צורפה אז יחד עם צרור מכתבים שעמדו להישלח מתימן לסיציליה דרך מצרים. ייתכן שזהו המכתב שגויטיין מזכיר (ב-Speculum, 1954) כאחד המכתבים הבודדים שנשלחו מאזור האוקיינוס ההודי ומוענו ישירות לאזור הים התיכון. PG.

רישום בית דין בעברית. שריד (מחצית שמאלית בלבד). מקום: פוסטאט. מתוארך: כ"א בטבת א׳[ש]כ"ז למניין השטרות, היינו שנת 1016 לסה"נ. מימי רבי אפרים בן שמריה (שייתכן שמכונה כאן "אלגַזִּי"). המסמך מתאר את אירועיו של יום גשום ובוצי בשוק של קצר אלשמע, שבו סוחר בשם עִמְרָאן בן אליה מפלרמו שבסיציליה התלונן בפני המשטרה ("בבי דואר הנקרא שֻרְטָה בלשון ישמעאל") על כך שכבר המתין חודש שלם עד שבית הדין היהודי יטפל בעניינו. בעקבות התלונה עצר ראש המשטרה את הדיין היהודי למשך לילה. העדים החתומים: יהודה בן חדיד(?); [...] הכהן בן אברהם; שמואל הכהן בן טַליון (הוא אבטליון); ויוסף בן בנימין. (חלק מהמידע מבוסס על גויטיין).

מכתב מיוסף בן שמואל אלדאני בפלרמו אל אסמאעיל בן אברהם בדמסיס. החלק הראשון של המכתב עוסק באסון שאירע בים בדרך לסיציליה: ספינה טבעה בין סֻרְת (סירטה) להוארה שבלוב של ימינו. הוארה איננה לבדה, כפי שהציע גויטיין. במאה ה-13 היה נמל הוארה ידוע בשם קצר אחמד (אבן רֻשַׁיד אלסַבְּתי, רחלה, ו, 5), ובמאה ה-16 נודע בשם מצראתה. לאחר שהכותב הגיע לסיציליה, נודע לו שגורש מביתו. בחלק האחר של המכתב כותב יוסף על אשתו שעודנה במצרים. הוא כתב לה גט למקרה שלא יוכל לשוב. הוא מוכן למכור את אדמתו ולקחת את הסיכון לחזור למצרים, כדי לקחת אותה ואת בנם לפלרמו, אם תישבע שתלך עמו. (המידע על פי גיל, מלכות, כרך ב, מס' 173.)

מכתב ששלח מוסא בן אבי אל-חיי מאלכסנדריה אל יוסף בן מוסא אל-תאהרתי בפוסטאט, סביב שנת 1065. המכתב כולל ידיעות מסיציליה שהועברו מפלרמו ומצפון אפריקה, ובהן הבשורה שהנורמנים כבשו את רובו של האי. רק שלוש ערים נותרו בידיים מוסלמיות: פלרמו, מאזרה דל ואלו וקסטרוג'ובאני (אנה של ימינו). תיארוך המכתב הוא בערך בין 1063 ל-1071: הנורמנים הגיעו לראשונה לסיציליה בשנת 1061, אך הקרב הגדול הראשון היה קרב צ'רמי בשנת 1063, ואילו פלרמו ומאזרה נכנעו בתחילת 1072. ככל הנראה ניסו יהודי סיציליה לברוח לצפון אפריקה בעקבות אי-השקט ששרר באי.

מכתב מישועה בן אסמאעיל בפוסטאט אל ח'לוף בן מוסא בפלרמו. בערבית-יהודית, עם הכתובת בערבית-יהודית ובכתב ערבי כאחד. התיארוך: 8 באפריל 1052. הכותב מתלונן על אבו יוסף יעקב בן אזהר, אשר חייב לו כסף. כמו כן עוסק המכתב בעניינים מסחריים שונים. ישועה פותח ברמיזה למחלותיו הרבות במהלך החורף, אך מדווח כי כעת מצבו טוב (שו' 3–5 בצד הימני). בנוסף, מופיעות שורות רבות בכתב ערבי (מעבר לכתובת), שחלקן כתובות מעל הטקסט בערבית-יהודית. נמצאים גם חשבונות קצרים בערבית-יהודית בכתב יד שונה מזה של המכתב עצמו. (חלק מהמידע מבוסס על גיל.)

מכתב מפרח בן יוסף, באלכסנדריה, אל יהודה בן מנשה, בפוסטאט. תאריך: 12 במאי 1069. המכתב עוסק במשלוחי זהב ובהמרת דינרים לדירהמים. מוזכרות בו הספינות שהפליגו מאלכסנדריה מערבה, ככל הנראה הספינות הראשונות שיצאו לאחר עונת החורף. הכותב מבקש מהנמען לוותר על חוב של 40 דינרים שלווה מאבו נצר ת'אבת בן סעדאן הבגדאדי, אדם שהגיע לאלכסנדריה במטרה להפליג למגרב, אך החמיץ את הספינה ושב לפוסטאט. כמו כן נזכרים פרטים על המצב בסיציליה ועל הקרבות המתחוללים שם, ובמיוחד על עלייתו לשלטון של השליט המוסלמי האחרון של פלרמו, אבן אלבעבאע.

הסדר משפטי בכתב ידו של הנמען, שנכתב בין סוף המכתב לבין הכתובת. השותף הבכיר ח'לוף בן מוסא הצורף, המתואר כאן ככינוי "חמוי" — כלומר יליד חמה שבסוריה, אך עדיין יושב בפלרמו שבסיציליה — מינה את משה סמרקנדי לבא-כוחו במשפטו נגד ישועה. העניין הובא תחילה בפני בית דינו של מבורך בן סעדיה, שלימים נעשה נגיד וראש יהודי האימפריה הפאטמית, אך בסופו של דבר הוכרע על ידי "זקנים" שטרחו לעבור על כל החשבונות והגיעו להסדר מורכב. מאחר שהטיוטה כתובה בידו של ישועה, איננו יודעים אם זה היה סוף הסיפור. (המידע על פי גויטיין.)

מכתב מאת אברהים, ממקום לא ידוע, אל חיא הכהן המלמד בפלרמו ("אלמדינה") שבסיציליה. הנמען מתבקש למסור למוביל המכתב שני כיסויי מַיְזַר עשויים צמר אשר נתפרו עבור הכותב והופקדו אצלו. הכותב משלב במכתב נוסח משפטי הממנה את המוביל לסוכנו: "קבצ'ה קבצ'י ותסלימה תסלים{י} ואנת פטור מן אחריותם" (קבלתו כקבלתי, מסירתו כמסירתי, ואתה פטור מאחריותם). הכותב מציין כי הוא חולה בחורף הזה (ואולי זו הסיבה לצורך בכיסויי הצמר). במכתב מוזכר גם תהליך ה"חיתוך" של בד לצורך תפירת שרוולי בגד והתאמתם. בגב המכתב מופיעה הכתובת.

חשבונו של ברהון בן צאלח אלתאהרתי משנת 1055. שלושה ביפוליו (שישה עמודים) ובהם שני חורי כריכה משני צדי קו האמצע של כל גיליון. המסמך כולל פירוט של סחורות שונות, ובהן פנינים, משי, טקסטילים, שמן, כספית, בשמים, מתכות, עורות, שקדים, דבק, שרף וזעפרן, כשרוב העסקאות נעשות עם הערים ספאקס ופלרמו. מרבית הסכומים נקובים בדרהמים. כמו כן מוזכר אבן אלבעבאע, המפליג בקֻנבר (ספינתו) של האמיר ונושא עמו ארנק המכיל 4,000 דרהם השייכים לברהון בן מוסא אלתאהרתי. (המידע מבוסס על גיל ועל קטלוג CUDL.)

חשבונות הקשורים למסחר בחבילות אינדיגו (אניל) וחינה בין הערים תוניס, טריפולי ופלרמו. במסמך מוזכרים השמות מימון ועות'מאן, ולאחריהם רשימת הסחורות שנסחרו. הרישום הראשון הוא תשלום שניתן לנצר, המַוְלָא של אבן אל-זביר. גויטיין כותב: "חשבונות עתיקים של סוחר תוניסאי, המפרטים סחורות שנשלחו על גבי גמלים לטריפולי שבלוב, ואחרות שנשלחו באנייה מטריפולי דרך תוניס לפלרמו שבסיציליה." ארבעה עמודים על קלף, באותיות גדולות וילדותיות, עם איות לא עקבי המושפע מהדיאלקט המקומי. ראוי למהדורה.

מכתב ששלח משה גליפאפה מוונציה אל מורו שמואל בן סיד, השוהה ב"אלכסנדריה או קהיר". המכתב כתוב בעברית. לגבי התיארוך: לפי קטלוג CUDL מדובר בסוף המאה ה-17, ואילו לפי אברהם דוד יש לתארך את המכתב לראשית המאה ה-17, וזאת על סמך אזכור אפשרי של אותם אירועים ברשומת פנקס מקהילת מנטובה הנושאת את התאריך 31 בינואר 1616. נושא המכתב הוא פדיון עשרה שבויים יהודים, שחלקם נתפסו ברומא, ואשר מוחזקים כעת בפלרמו. במכתב נזכרים סעדיה דארוקיס מוונציה, אברהם ממצרים, ורפאל מרומא.

מכתב מסוחר יוצא דרום איטליה, ככל הנראה באלכסנדריה בעת כתיבת המכתב. מתוארך לאמצע המאה ה-11 לערך. הכותב מתאר אסון ימי שאירע לו ולחבריו. הוא יצא לדרכו עם שני חברים בניגוד לרצון הוריו, והשלושה הגיעו תחילה לאמלפי ולפלרמו. משם המשיכו באנייה גדולה ובה ארבע מאות נוסעים, שהפליגה לכיוון אלכסנדריה. לאחר שפרצה סערה נאלצה האנייה לחזור אל החוף, אך בדרכה חזרה נתקעה לאחר שעלתה על שרטון. (המידע מבוסס על גיל, ממלכת ישמעאל, כרך ד', מס' 815.)

רקטו: מסמך משפטי שבו אסתר מעניקה ייפוי כוח למאורסה, עלי בן יצחק הלוי, לגבות עבורה כספים המגיעים לה מאחיה נתן. חתומים על המסמך שמואל בן תכלת(?) ואליה בן משה. מקום עריכת המסמך: פלרמו (פלורמו). התאריך אינו ידוע, ככל הנראה מן המאה האחת-עשרה. ורסו: כתב ערבי דהוי, ייתכן שמדובר בחשבונות וייתכן שהדבר קשור למסמך המשפטי שברקטו, ובו מוזכרים בדים (כגון דיבאג'/ברוקד), צבעים, כמויות ומאפיינים נוספים.

קטע ממכתב מהקהילה היהודית בפלרמו אל הקהילה היהודית באלכסנדריה. תיארוך: בערך 1030 לספירה. ייתכן שמוזכר בו [חיים בן] יעקב הספ[רדי] (המופיע גם במסמך אחר). המכתב עוסק במינוי אפוטרופוס ליתום משה בן אליה, שאביו אליה היה כמו בן לחיים(?). על האפוטרופוס היה לגבות סכום של 800 טריים שהיה שייך לאב המנוח באלכסנדריה. בשוליים מופיעה שורה אחת בכתב ערבי, ככל הנראה ברכות לנמען. (המידע על פי גיל.)

מכתב מישועה בן אסמאעיל אלמח'מורי מאלכסנדריה אל נהראי בן נסים בפוסטאט, מיום 12 באוגוסט 1062. הכותב מוסר מידע ששמע מסוחרים יהודים שהגיעו לאלכסנדריה מסיציליה, ובו דיווחים על המצב בפלרמו וכן הידיעה על פטירתו של נסים בן יעקב. הכותב מביע את צערו על מותו. בנוסף הוא מגלה כי עבדו, טייב, ברח משירותו (לפי גולדברג, בשל אופיו הקשה והידוע לשמצה של האדון). המידע מבוסס על גיל ועל גולדברג.

מכתב מאיש מפלרמו שבו תיאר את קשייהם של היהודים בסיציליה בתקופת מלחמת אזרחים ופלישת צבאות זרים. המכתב מופנה לנכבד יהודי. שייבר וז. מלאכי, שהיו הראשונים לפרסמו, הציעו שנשלח לספרד לחסדאי אבן שפרוט, ותארכו אותו בהתאם למאה ה-10. הנחה זו מתבססת על שחזור השורות הפותחות, הפגועות מאוד, ושמו של חסדאי אינו מוזכר כלל במכתב. האירוע ההיסטורי מתאים יותר לשנות ה-1030–40. (נתונים מתוך FGP)

מכתב מקהילה במקום לא ידוע אל הקהילה בפוסטאט. מהפרגמנט שרד רק החלק התחתון. כתוב בעברית בידי סופר. הטקסט המשתמר כולל דרישת שלום לראש הישיבה מצליח. התאריך נוסף בכתב יד שונה: אלול [ד']תתצ"ג לבריאת העולם, היינו 1133 לסה"נ. חתומים על המכתב: יעקב בן משה הכהן; ישראל בן טוביה; נחום בן עזרא; משה בן אברהם הדיין; שמואל בן אברהם הכהן; ומתתיה בן משה פלרמי (=מפלרמו). על קלף.

מכתב מאת חיים בן עמאר מפלרמו אל אבו אל-סרור, סוחר מפוסטאט (ייתכן שמדובר באסחאק בן ברהון אל-תאהרתי). המכתב נכתב ב-2 בספטמבר 1056. הכותב מזכיר את האירועים שהתחוללו בסיציליה ובמגרב, ועוסק בעיקר במשלוח סחורות — בראש ובראשונה עופרת מסיציליה. בנוסף מוזכר במכתב "כתאב אלאמאנאת" (ספר האמונות והדעות) של רב סעדיה גאון. המידע מבוסס על גיל, במלכות ישמעאל, כרך ד', מס' 650.

מכתב מאברהם החזן בן יעקב, השוהה בתוניס, אל אחיו פרחיה בן יעקב, השוהה בפלרמו שבסיציליה. עיקר המכתב עוסק בעניין של חליצה (התרת זיקת ייבום), כאשר האח המעורב בדבר הוא עדיין קטין שטרם הגיע לבגרות. בנוסף לכך, המכתב דן בשימושים בכספי הציבור ובמחירו הגבוה של החיטה. המידע מבוסס על בן-ששון, יהודי סיציליה, עמ' 643, ועל כרטיסיות המפתח של גויטיין.

מכתב מיעקב בן ישמעאל האנדלוסי, שנשלח מסיציליה אל נהראי בן נסים בפוסטאט, סביב שנת 1065. במכתב מוזכרים סחורות שונות — קינמון, משי ופשתן — ונזכרים בו גם אבו אל-סרור בן אברהם אבן סע'מאר; ספינתו של אבו עבדאללה (אבן אל-בעבאע); הביקוש למטבעות ביזנטיים; ופטירתו של הדיין היהודי של פלרמו, מצליח בן אליהו. המידע מבוסס על מהדורתו של גיל.

מכתב מחיים בן עמאר (לפי גיל) או זכאר בן עמאר (לפי בן-ששון) מפלרמו אל יוסף בן מוסא תאהרתי בפוסטאט. תיארוך: בערך 1069 (לפי גיל). הכותב מספר כיצד שתי ספינות טבעו יחד עם הסוחרים והסחורות שעליהן. הוא גם מתאר עסקים שניהל עם סוחרים יהודים ומוסלמים כאחד מסיציליה, ומזכיר את אבן אלבעבאע ואת מס העֻשׁר שהוטל בסיציליה על סחורות מיובאות.

מכתב מיוסף בן פרח מאלכסנדריה אל נהראי בן נסים בפוסטאט, מתוארך לסביבות 1045. הכותב חיבר את המכתב בחודש אייר העברי, לפני תחילת עונת ההפלגות, בעת שהסוחרים עומדים להתחיל במשא ומתן על מחירי המשלוחים. יוסף מבקש לנסוע לטריפולי שבלוב, אך לפני כן עליו לנסוע לפלרמו. בנוסף, הכותב מוסיף המלצה על אבון בן צדקה, בן עירו גאבס (קאבס).

חלקו התחתון של מסמך משפטי. המקום: ייתכן שמדובר בפלרמו (פלרם), אך המילה דהויה מאוד. התאריך: אלול ד'תתק"ד לבריאת העולם = אוגוסט 1144. הסדר פשרה בין [...] בת עִוַאצ' לבין בעלה שלמה בן מבורך. אין פרטים על תוכן ההסדר. העדים: הפרנס אברהם בן אהרן החזן; ברכאת בן עמרם; משה בן סהלאן. (המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.)

מכתב מזכריה בן חיים, בפלרמו ("אלמדינה"), אל אבו אלפח'ר סעדיה בן אברהם (אבן אלאמשאטי), בפוסטאט. בערבית-יהודית. מתוארך לסוף אלול (ד'תתקל"ב) = ספטמבר 1172. ככל הנראה עוסק בענייני מסחר, אולם החלק ששרד כולל אך ורק את ברכות הפתיחה ודרישות השלום שבסיום. (חלק מהמידע על פי גויטיין ופרידמן, India Book, 97, 99.)

מכתב מאת חיים בן עמאר מדיני מפלרמו שבסיציליה אל אבו זכרי יחיא בן מנשה אלצירפי בפוסטאט, מתוארך לסביבות 1060. השולח, הכותב מאלכסנדריה, שהה זה לא מכבר בפוסטאט והתארח בבית משפחתו של הנמען. במכתב הוא מביע את תודתו על הכנסת האורחים שזכה לה, ומבקש שישלחו אליו בשנה הבאה את כפית הכסף ששכח אצלם.

מכתב מאת אסמאעיל בן יוסף בן אבי עֻקבה, ככל הנראה בפלרמו, אל דודו מצד אמו יוסף אבן עוכל ואל אחיו. תיארוך: בקירוב 1030 לספירה. המכתב רומז לחששות בנוגע להחלפה בלתי-חוקית של פשתן: "לדעתי אין ספק שהחליפו את הצרור שקנית בקאלוּץ (שוק הפשתן בפוסטאט) בצרור אחר שארזו במקומו". לפי גולדברג.

רשימה של תורמים המתחייבים לתרום דינר אחד, שניים או שלושה, רובם משתייכים למשפחות הידועות אבן שיע'ה, אבן צג'יר ובהודי, או מבני המעלה הבולטים כגון אבו זכרי חיים בן (עמאר) מדיני (מפלרמו) ואבו זכרי (יחיא) בן מנשה. ככל הנראה התרומות נועדו לסייע לעניים בתשלום מס הגולגולת שלהם.

טיוטת מכתב מירושלים אל הקהילה בפלרמו, בעברית. התיארוך: המאה ה-11, מתקופת רב דניאל בן עזריה גאון, שנשא גם את התואר נשיא ונראה כי הוא הדמות הנרמזת בשורה 8. המכתב עוסק בפטירתו של סוחר ממצרים ובענייני הירושה שלו. בצדו השני של המסמך מופיע חיבור בענייני הלכות שחיטה.

מכתב ושטרות חשבון מסיציליה, ככל הנראה אל יוסף בן יעקב בן עוכל בפוסטאט. חלק מהשטרות מופנים אל בן עוכל בנוגע לכביסת בדים, ונראה שגם יתר השטרות והמכתב מיועדים אליו. במסמך מוזכרת מכירה של פשתן ואינדיגו בפלרמו. (המידע מבוסס על גיל, מלכות, כרך 2, מס' 201).

מסמך משפטי המסדיר תשלומים לאחר גירושין. תאריך: יום חמישי, כ"ד טבת 1406 סלאוקי = 4 בינואר 1095 לספירה. אריה ב. יהודה מפוסטאט נישא לאישה (בת אלעזר ב. שלמה הלוי המלמד) בקהיר ורצה לקחתה לפלרמו, אך האישה סירבה וזה הוביל להיפרדות. חתום: אברהם ב. שמעיה החבר

רשימת נדוניה. נכתב על ידי הלל ב' עלי (פעיל 1066–1108). חתן: אריה ב' יהודה. כלה: כרימה בת עמאר. תשלומי נישואין: 10 + 15. הכלה סירבה לעזוב קהיר ולגור עם בעלה בפלרמו, סיציליה, מה שהוביל להסדרים משפטיים והחזרת מתנות. תאריך משוער: 1080 לספירה.

מכתב מאת מבורך בן ישראל ג'נוני בפלרמו אל נהראי בן נסים בפוסטאט. נכתב ב-31 ביולי 1052. הכותב משתדל לטפל במשלוחי סחורות השייכות לנהראי, ולשם כך נסע תחילה לספאקס ומשם לפלרמו. הוא מיידע את נהראי על המשימות שלא עלה בידו לבצע. לפי גיל.

חשבונות בכתב ידו של נהריי בן נסים מפלרמו, סיציליה, לשנת 443 להג'רה = 1051/52 לספירה. מוזכר מספר פעמים 'הפנקס הגדול' (אל-דפתר אל-כביר). חשבונות עבור אבו אל-ח'יר (=בן ברהון תאהרתי?). (המידע לקוח מכרטיס המפתח של גויטיין.)

מכתב ביהודית-ערבית, בכתב מגרבי קורסיבי. פגום. עוסק בסכומי כסף. מוזכר יוסף. הפניות לערים הסיציליאניות מאזר ואל-מדינה (פלרמו). מוזכרת יציאת הקאיד ابن التمنة (נ' 1062) מפלרמו (וקד רחל בן אלתמנה ען אלמדינה).

ראשית מכתב מסחרי ביהודית-ערבית. תיארוך: המאה ה-11 או ה-12. מופנה אל [...] בן סולימאן(?) בן ח'לף אל-ברקי. מוזכרים פלרמו או סיציליה (סקיליה) וח'לוף אל-ברקי.

שבר קטן של טקסט בלתי מזוהה בכתב ערבי. על קלף, כתוב משני הצדדים. ייתכן שהוא ספרותי. הרקטו מזכיר תאריך (36[.]) ואת העיר פלרמו. הוורסו מזכיר מסגדים.

קטע מכתב (פינה ימנית תחתונה). בערבית יהודית. מוזכר מישהו שהלך לגור ב'עיר' ('אל-מדינה' = ספציפית פלרמו?). קשה לחלץ מידע נוסף ללא חיבור.

דיפוליו עם נוסחאות מכתבים או עותקים בעברית. אחד מהם, בשם 'פלוני האסיר', מוזכרים בו פלרמו, קונסטנטינופול, ברקה וכנראה גם קירואן.

מכתב שנשלח מקירואן על ידי יוסף ב' חלפה לחלוף ב' פרח ב' אל-זרבי בפוסטאט, בענין סחורות ומחיריהן בפלרמו. מתוארך כ-1030 או כ-1050.

שרידי מכתב מחיים בן עמאר אל-מדיני, כנראה מפלרמו, לברהון בן יצחק אל-טאהרתי, קיירואן, כ-1045, על מרד אזרחי ועל תאנים ופלפל

מסמך משפטי, שבר זעיר. כהה (כנראה שרוף) וכמעט בלתי קריא. כולל את הביטוי 'אם חס ושלום' ומזכיר סיציליה או פלרמו (אלסקליה).

מכתב מאפרים בן ישמעאל אל-ג'ווהרי, כנראה מאלכסנדריה, ליוסף בן עוקאל, פוסטאט, כ-1030. מזכיר פלרמו, מהדייה ואוניות שונות.

מכתב המזכיר סחורות שנשלחו לפלרמו ולמצרה, ספינות ועסקים עם יוסף ב' יעקב אבן עוקאל ועם התוסטרים. תאריך: תחילת המאה ה-11.

ורסו: תחילת טיוטת מכתב מהקהילה (הרבנית) בפוסטאט לקהילה בפלרמו, סיציליה (מדינת צקליה). תיארוך: תחילת המאה ה-11.

מכתב קצר על קלף מפלרמו ממוצא בגדאדי, המזכיר נסיעה לסיציליה וסחורה שנשלחה לדמשק על ידי הארון ב' אל-סרוג'י.

מכתב בעברית למנהיגי הקהל של סיציליה (ייתכן פלרמו?). גב: ניסויי כתיבה ממגילת אסתר וטקסט גדול בתוך מסגרת.

חשבון פרטי של ברהון בן מוסא הטאהרתי לשותפו, כנראה בסיציליה, 1057, על רכישת חיטה ועסקים בסיציליה ופלרמו

שרידי מכתב מברהון בן מוסא אל-טאהרתי, על המרת כסף ומשלוחי פלפל ומשי לפלרמו וממנה