T-S 16.179

תיאור

מכתב מלברט בן משה בן סע'מאר, שהיה במהדיה, אל אחיו יהודה בפסטאט. בערבית-יהודית. תיארוך: 9 בינואר (י"ב בשבט) 1058 לסה"נ לפי גיל, או 1061 לסה"נ לפי בן-ששון. לברט מברך את יהודה על הולדת בנו הבכור. ייתכן שמופיעה תפילה שאלוהים יגן על התינוק מעין הרע (שו' 11–12 בצד הפנים; האות הראשונה במילה מטושטשת; גיל קורא "אלצ'ו'" במקום "אלסו'", אך אף אחת מהקריאות אינה תקינה לחלוטין מבחינה דקדוקית). לברט שמע מזכאר שהתינוק הוא תינוקת, והרגיע את דעתו רק כשהגיע מכתבו של יהודה ובו הבשורה שמדובר בבן. לברט שומר את המכתב המבורך עליו, מנשק אותו ומניח אותו מול עיניו; השבוע מסר אותו לאחותו, אך השביע אותה להחזיר לו אותו (שו' 4–18 בפנים). לברט ממשיך בענייני מסחר. ישנה תגובה מפורטת לדברי יהודה על הכאב שגרם לו לברט כשנזף בו על החלטה עסקית שקיבל. לברט מסביר שכתב את שכתב רק משום שהדבר נגע לסחורה של אדם אחר. ואשר לחוב של 20 דינר שיהודה חייב לו — מה ערכם של 20 דינר לעומת הקשר ביניהם, ששווה כל העולם? אם יהודה התרגז מנזיפתו של לברט, הרי שעתה לברט מתרגז מתגובתו של יהודה. ועוד, סכום זה אינו דבר לעומת מה שכבר איבדו בקירואן. כפי שאומר הפתגם: "אם לא נותר ממזונותיך אלא עוגה אחת, מוטב שתשליך אותה לים" (שו' 18–32 בפנים). המכתב נמשך בענייני מסחר בין אפריקיה, סיציליה ומצרים. נזכרים אנשים רבים: הנגיד, נסים, אבו הארון, חיים בן עמאר, הנער של חסון, חסון בן מוסא, יהודה בן מוסא, אבו עבד אללה, נכבדי קירואן ומהדיה, יצחק בן בר[הון?], ויוסף בן עלי הכהן. אנשים שהגיעו מפלרמו סיפרו שזכאר חלה אך החלים (שו' 33–57 בפנים). לברט שמח לשמוע שיהודה לומד תורה, משנה ותלמוד עם "הרב" (שו' 58 ובשוליים). צד הגב מורכב ברובו מדרישות שלום. לברט מופתע מנזיפתו של יהודה על כך שנסים אינו שולח לו מכתבים. (גיל מזהה את האיש הזה עם נסים בן משה השלישי.) נסים לא כתב אפילו ללברט עצמו, המצוי במרחק שעתיים ממנו. "הוא גוסס, והוא יכתוב לך מכתב?" (שו' 11–13 בגב). נסים פדה ספר תנ"ך השייך ללברט וליהודה, שנבזז באחת ממלחמות אפריקיה. לברט מבקש כעת לסדר את החזר התשלום לנסים ולקבל את הספר בחזרה (שו' 13–17, 23–24 בגב). לברט חותם בחדשות הרעות מאפריקיה, סיציליה ואל-אנדלוס (שו' 35–40 בגב). מחיר החיטה הרקיע שחקים בקיץ זה; קירואן הופכת לחורבה; הבדואים נלחמים זה בזה; אנשים חוששים לגורל סיציליה השנה, שכן הפרנקים תקפו בצבא גדול; הפרנקים אף פלשו לאל-אנדלוס השנה, החריבו רבים מכפריה, הרגו אנשים רבים, והטילו מסים על כל האזורים שכבשו.

Princeton Geniza Project description: Letter from Labrāṭ b. Moshe b. Sughmār, in al-Mahdiyya, to his brother Yehuda, in Fustat. In Judaeo-Arabic. Dating: January 9 (12 Shevat), 1058 CE (Gil) or 1061 CE (Ben-Sasson). Labrāṭ congratulates Yehuda on the birth of his firstborn son. There may be a prayer for God to protect the infant from the evil eye (r11–12; the first letter of the word is smudged; Gil reads al-ḍaw' rather than al-sū'; neither one is strictly grammatical). Labrāṭ heard from Zakkār that the infant was a girl and was only reassured when Yehuda's letter arrived with the news that it was a boy. Labrāṭ keeps the blessed letter with him and kisses it and puts it before his eyes; he gave it to his sister this week but made her promise to return it (r4–18). Labrāṭ continues with business affairs. There is an elaborate response to what Yehuda said about the pain Labrāṭ caused him by rebuking him about a business decision taken by Yehuda. Labrāṭ only wrote anything because it concerned somebody else's merchandise. As for what is owed to him by Yehuda, what are 20 dinars next to their relationship, which is worth the whole world? If Yehuda was agitated by Labrāṭ's rebuke, Labrāṭ is now agitated by Yehuda's response. Furthermore, this sum is nothing compared to what they already lost in Qayrawān. As the proverb goes, "If nothing is left of your provisions except a single cake, you might as well throw it into the sea" (r18–32). The letter continues with matters of trade between Ifrīqiyya, Sicily, and Egypt. Numerous people are mentioned: the Nagid, Nissim, Abū Hārūn, Ḥayyim b. ʿAmmār, the boy of Ḥassūn, Ḥassūn b. Mūsā, Yehuda b. Mūsā, Abū ʿAbd Allāh, the notables of Qayrawān and al-Mahdiyya, Isḥāq b. Bar[hūn?], and Yosef b. Eli al-Kohen. People who came from Palermo said that Zakkār was sick but then recovered (r33–57). Labrāṭ is delighted to hear that Yehuda has been studying Torah, Mishna, and Talmud with 'the Rav' (r58 and margin). Verso consists mainly of greetings. Labrāṭ is surprised at Yehuda's rebuke for Nissim's failure to send him letters. (Gil identifies this man with Nissim b. Moshe ha-Shelishi.) Nissim hasn't even written to Labrāṭ, who is two hours away from him. "He is dying, and he should write you a letter?" (v11–13). Nissim redeemed a Bible codex which belongs to Labrāṭ and Yehuda, and which had been plundered in one of the wars of Ifrīqiyya. Labrāṭ now wishes to make arrangements to reimburse Nissim and get it back (v13–17, 23–24). Labrāṭ concludes with the bad news of Ifrīqiyya, Sicily, and al-Andalus (v35–40). The price of wheat has skyrocketed this summer; Qayrawān is a ruin; the Bedouins are waging war on each other; people are worried about Sicily this year, for the Franks have attacked with a great army; they ('Franks') have also invaded al-Andalus this year and destroyed many of its villages, killed many people, and imposed taxes on all the areas they conquered. (Information in part from Gil, vol. 4, p. 36; Ben-Sasson, p. 36.) ASE.