T-S 10J11.22

תיאור

מכתב מאת שמואל בן אברהים, השוהה בפוסטאט, אל אביו אבו אסחאק אברהים בן שבתי (המכונה גם שֻבָּאט), הנמצא בפלרמו. שריד: רק החלק העליון של המכתב שרד. בערבית-יהודית, עם הכתובת בערבית-יהודית ובערבית כאחד. תיארוך: ראשית המאה ה-11, על פי הערכתו של גיל. גיל מציע שייתכן שמשפחה זו קשורה לבני סנבאט, משפחתו של סהלאן בן אברהם. תוכן: שמואל מוסר על דאגתם של כל בני הבית בעקבות שתיקתו של הנמען, מאחר שלא קיבלו ממנו כל ידיעה מאז עזיבתו את אלכסנדריה. בהמשך מוסר שמואל את החדשות על אחותו אלטֻרְפַה, החולה אנושות. "היא חלתה במחלה איומה (וג'ע) בתחילת חודש מרחשוון, וזו נמשכה חודשיים, והגיעה לשיאה במורסה ברום הלב או הקיבה (ד'ֻבַּילה עלא ראס פֻאאד'הא). לא הותרנו רופא בפוסטאט שלא הבאנו אליה, ולא תרופה או שיקוי שלא השקינו אותה. אחר כך באו עליה התעלפויות נוראות (ע'שו, ככל הנראה ע'שוה). שאלנו אותה, לאחר שכבר נואשנו ממנה: 'מה תרצי? מה תחפצי?' וענתה בבכי: 'בחיי האל, אין בלבי שום תשוקה (שהוה) ואין... [כאן נקטע השריד]'." גיל מציע שיש לקשר את דבריה לביטוי הגעגועים של הכותב כלפי האב, ומשלים בערך: "אין בלבי שום תשוקה מלבד לראותך." המונח 'ד'ֻבַּילה' עמום משמעות לא רק כאן אלא גם בספרות הרפואה האסלאמית בימי הביניים, כפי שעולה מדיון מקיף בנוגע לתיעוד מקרים אצל אלראזי. עמומה גם השאלה אם 'ראס אלפֻאאד' מתייחס לקיבה או דווקא לעור שמעל הלב (כפי שמשמעו אצל אלראזי). יש להשוות לתיאור נוסף של אישה שלקתה במחלה ממושכת ושפיתחה התקפי התעלפות (ע'שואת), וכן לחיבור רפואי הדן ב'ד'ֻבַּילה' ובדרכי טיפולה — חיבור דהוי וקשה לקריאה, אך מזכיר את הקיבה (אלמעדה).

Princeton Geniza Project description: Letter from Shemuel b. Ibrahīm, in Fustat, to his father Abū Isḥāq Ibrahīm b. Shabbetay (aka Shubbāṭ), in Palermo. Fragment: upper part of the letter only. In Judaeo-Arabic, with the address in both Judaeo-Arabic and Arabic. Dating: Early 11th century, by Gil's estimate. He suggests that this family may be connected to Benei Sunbāṭ, the family of Sahlān b. Avraham. Contents: Shemuel conveys everyone's worry on account of the addressee, as they have received no news ever since the father's departure from Alexandria. Shemuel then conveys the news of his sister al-Turfa, who is very ill. "She came down with a terrible illness (wajaʿ) at the beginning of Marḥeshvan, which lasted two months, and the illness culminated in a stomach abscess (? dhubayla ʿalā raʾs fuʾādhā). There was not a doctor in Fustat that we did not bring to see her or a single medicine or syrup that we did not give her to drink. After this, terrible fainting fits (ghashw, probably = ghashwa) came over her. We asked her, having despaired of her, saying, "What do you want? What do you desire?" And she said, crying, "By God, there is no desire (shahwa) in my heart and no........ [the fragment ends here]." Gil suggests that her statement should be connected to the writer's expression of longing for the father, something like, "there is no desire in my heart except to see you." (Information in part from Mediterranean Society, I, pp. 304, 476; III, pp. 241, 479,and Goitein's index cards.) The significance of 'dhubayla' is ambiguous not only here but also in the medieval Islamic medical literature: see the thorough discussion in Alvarez-Millan, “Disease in Tenth-Century Iran and Irak according to al-Razi’s Casebook”, Suhayl 14 (2015), pp. 69f. Also ambiguous is whether 'raʾs al-fuʾād' refers to the stomach or rather to the skin overlying the heart (as it does in al-Razi's casebook). See CUL Or.1080 J24 for another account of a woman with a prolonged illness who developed fainting fits (ghashawāt). See also T-S AS 183.135 for a medical treatise discussing 'dhubayla' and its treatment. It is faded and difficult to read but does mention the stomach (al-miʿda). ASE.