טבריה במסמכי הגניזה

מכתב או עצומה, ככל הנראה מאת עמרם בן אהרן הכהן "השביעי" (חתנו של ראש ישיבת ארץ ישראל, אביתר בן אליהו הכהן) אל "רבנו השלישי" (רבנו השלישי), ייתכן שמדובר בצדוק בן יאשיהו, בפסטאט. בערבית-יהודית עם שילוב של עברית. הכתב קליגרפי עם מרווחים רחבים בין השורות. תיארוך: 1108–1109 לסה"נ. השולח מבקש מהנמען להפעיל את השפעתו ולהתערב אצל הנגיד מבורך בן סעדיה כדי שהצי הפאטמי יחלץ את אביתר ובני משפחתו מטריפולי, בתקופה שבין קיץ 1108 לסה"נ (כאשר תושבי טריפולי הפילו את אבן עמאר) לבין ה-12 ביולי 1109 לסה"נ, כאשר הפרנקים שדדו את טריפולי. בהמשך מתייחס המכתב לבריחתו של פח'ר אלמלך אבן עמאר מטריפולי וכיצד השאיר אותה בידי בן דודו אבו אלמנאקב. השולח מציין כי שלח קודם לכן מכתב באותו עניין אל "בן דודנו", אישיות נכבדה וכהן. "לקחו אותו ונסעו עמו... לקראת תחילת שבת ויושע (=בשלח?), היום שבו נסע אבן עמאר לבירות — אל ישוב עוד לביתו ולא יכירנו עוד מקומו (איוב ז:י) — ואז נסע לטבריה (? טברי) כדי להתבצר שם, והעיר נתונה כעת בידי בן דודו (אבן עם) אבו אלמנאקב". בחלק התחתון (יש לציין כי עדיין קיים פער בין שני קטעים), מופיעה התייחסות ל"במשבר זה ובאחרים..."; השולח מציין כי כבר הסביר את מצבו של "האח" אבו אלפצ'ל ובני משפחתו במכתבים אחרים; הוא חוזר ומוסר ברכות לנמען ולשני בניו; ושני בניו שלו, עזריהו ומצליח, מעבירים את ברכותיהם. החתימה היא במוטו שאולי ניתן לשחזרו כ-[יו]חש [ישע] בקרוב (יוחש ישע בקרוב). בטקסט הראי נשתמרו מספר מילים מחלקים אחרים של המסמך, שעשויות לסייע באיתור הקטעים החסרים: אבו אלפצ'ל הלוי ואלשיח' אבו אלגנאאם. (המידע מבוסס בחלקו על מהדורת ברנדן גולדמן.) קיימת אפשרות שאחד מקטעי המסמך הוא למעשה מכתב נפרד, מאותו שולח אל אותו נמען, מכיוון שהמרווחים הבין-שורתיים רחבים במספר מילימטרים. ראו גם מסמך נוסף שאולי נכתב בידי אותו סופר, אך השוליים הימניים שלו מעט קטנים יותר. לדוגמה לפורמט של מסמך מדינה פאטמי שמסמך זה מחקה, ראו דיווח נוסף (לא פורסם) הנוגע לתקופה זו בטריפולי.

מכתב מיהושע השופט, ככל הנראה אל קהילת חלב. תיארוך: בערך 1020 לסה"נ (לפי גיל) או בסוף שנות העשרים – ראשית שנות השלושים של המאה ה-11 (לפי פרנקל). גיל זיהה את השולח כיהושע בן יאיר הכהן, הכותב מטבריה. לעומתו, פרנקל טען שהשולח הוא יהושע אללאד'קי, הכותב מאלרקה (כלנה). המכתב מספר על הופעתו של נשיא מתחזה בשם שם טוב, אשר הציג מסמך שייחוסו עד בית דוד המלך. הוא השתלט על הקהילות היהודיות במצרים ובארץ ישראל, גבה מסים, מינה ממלאי מקום ושליחים — שהמכתב מכנה אותם במונחים יווניים "קנטורין" ו"אוקונומים" (קנטוריון = centurion, ואוקונומוס = oikonomos) — אשר ישבו בדין. אנשי כל הקהילות "ממצרים ועד כלנה" קיבלו את מרותו, צייתו לו וכיבדוהו. כעבור שנתיים, משנודע שהוא נוכל, גורש מטבריה — שהייתה מרכז פעילותו המנהלי — ומת בדרכו ל"אדום", כלומר ביזנטיון (לפי פרנקל). הזיהוי של הנמענים כקהילת חלב מתבסס, ככל הנראה, על האמירה בשורה 58 שלפיה המכתב נכתב כמענה לבקשתו של יעקב החבר, המזוהה הן על ידי גיל והן על ידי פרנקל כיעקב בן יוסף החבר, ראש קהילת חלב. ארנולד פרנקלין דן במסמך זה ומספק תרגום חלקי: "אחינו, ידועים לכם הדברים הנוראים שאירעו לקהילתנו ולקהילתכם, למצרים, לירושלים ולכל ארץ ישראל, מידי אותו הקרוי נשיא, אשר רכש לעצמו שם טוב [או: שנודע בשם שם טוב] והחזיק בידו ייחוס. הוא פסק הלכות, גרם תלאות, מינה עוזרים וממלאי מקום, כתב אגרות, שיגר רצים, גבה מסים ועבר ממקום למקום כשהוא שופט את ישראל... בארצכם היו לכם הסנהדרין והחברים, חכמים ותלמידים, אשר גיבורים בתורה יותר מכולם, ובכל זאת נכנעו למרותו ונהגו בו כבוד והדר, ולא בדקו את ייחוסו כראוי. הם שתו את דבריו בצמא, שיבחוהו, הספידוהו בפני האומות והיללוהו לפני מלכים ושרים בכל מקום שאליו הגיע, מפוסטאט ועד אלרקה. לא חכם, ולא 'ראש', ולא תלמיד עמד בדרכו; חרמותיו נשמרו ופסיקותיו נרשמו לעיני כול. כעבור שנתיים נחשף שאינו נשיא, ושהקהילות לא הבחינו בכך שהייחוס שלו היה מזויף. אף על פי כן הוסיפו לכבדו, בטענה שהיה תלמיד חכם".

איגרת ציבורית שמקורה ככל הנראה בירושלים. השולח מודיע כי מינה את החזן משה בן ח'לף לתפקיד של סמכות, הכולל את הזכות הבלעדית לערוך שטרות משפטיים בקהילה יהודית קטנה ולא מזוהה באחד ממקומות הלבנט. שישה עשר אנשים נוספים נזכרים כשותפיו בבית הדין ובמועצה: - והב בן שלמה - אהרן בן שלמה - משה בן אברהם - הית'ם, אברהם וסעדיה בני עמרם - יוסף בן אברהם - ישראל בן נח - חביב בן חסן - ישראל בן סעדיה - אפרים והב בני סקיר (אותו והב מופיע גם במסמך אחר) - הלל בן חד'קה - יצחק בן חסן - ישראל בן דוד הרופא - דוד בן ברהאן גויטיין זיהה את השולח כגאון הישיבה בירושלים, על סמך העובדה שיש לו סמכות על אותה עיר פרובינציאלית, וכן משום שהוא מצהיר כי יערוך כתב חרם נגד כל מי שיתנגד לממונה מטעמו "בירושלים ובכל ארץ ישראל וסוריה" (שורות 20–21). גויטיין אינו מציע זיהוי למקום שעליו מדובר. הוא מציין כי מדובר בוודאי במקום קטן, שכן אין בו חבר ולא דיין, אלא חזן בלבד. עוד הוא מעיר כי כמה מן השמות (למשל הית'ם, נח וחד'קה) אינם מתועדים בגניזה כלל או מתועדים בה רק לעיתים נדירות. גויטיין מתארך את המסמך לסוף המאה העשירית או לתחילת המאה האחת-עשרה לערך, בין השאר על בסיס הופעתו של והב בן סקיר במסמך משנת 1006 לספירה. כאשר גיל פרסם את המסמך, הוא זיהה את כתב היד ככתב ידו של אותו סופר שכתב מסמך אחר, ואותו סופר זוהה לדעתו כיהושע בן יאיר הכהן מטבריה, שהיה פעיל בשנות העשרים של המאה האחת-עשרה (אם כי פרנקל טען שיהושע זה הוא יהושע אללאד'קי מאלרקה, שהיה פעיל בשנות השלושים של המאה האחת-עשרה). על כל פנים, השוואת כתבי היד אינה נראית מכרעת. ראו גם מסמך נוסף שזוהה על ידי אלן אלבאום באוגוסט 2025.

העתק של מכתב ארוך שנשלח על ידי חנניה בן יוסף הכהן, אב בית דין. התיארוך: בערך 1020 לספירה, לפי גיל. ככל הנראה ממוען לקהילה בפוסטאט. המכתב מזכיר את טבריה וחרם נידוי שהוטל בהר הזיתים. הכותב מתנצל על העיכוב בתגובתו למכתב הקודם, שכן באותה עת שבה התקבל המכתב סבל מהתקפה חמורה של מחלתו. גיל מסכם את תוכן המכתב כך: בראשית המאה האחת-עשרה מכתבי הגניזה חושפים בבירור כי טבריה כבר אינה מקום מושבה של הישיבה. אב בית הדין של הישיבה, חנניה הכהן בן יוסף, מזכיר במכתבו את החילוקים החמורים בתוך קהילת טבריה ואת התערבות הישיבה. מסתבר כי אחיו של חנניה שימש כדיין בטבריה, ולאחר מותו ביקשו אנשי טבריה מהישיבה לשלוח להם מי שימלא את מקומו. אכן נשלח אדם, לאחר שקבוצה של נכבדי טבריה הבטיחה כי ינהגו בו כראוי, אך אותו אדם ניסה ככל הנראה להשתחרר מסמכותה של ירושלים, ואף נטל לעצמו את החירות לעבר שנים מעוברות(!), ועל כן הטילו עליו הגאון והישיבה חרם נידוי. אף על פי כן הוסיף לעשות כראות עיניו, אף ארגן סיעה של תומכים, ונראה כי לקחו לעצמם גם את ההכנסות מהשחיטה שנועדו לירושלים. [שני אחים בפוסטאט סייעו לו ככל הנראה.] נראה אפוא שהיה זה מעין מרד בטבריה אשר ביקש להשיב את הסדר הישן על כנו. על תולדות חנניה הכהן אב בית דין, ראו אצל גיל. ראו גם מכתב שנשלח אליו מסיציליה, ומסמך שנערך בבית דינו משנת 1007 לספירה.

דף מתוך כרוניקה העוסקת בהתיישבותם המחודשת של היהודים בירושלים בעקבות הכיבוש המוסלמי של ארץ ישראל. בערבית-יהודית. הדף נכתב בכתב קליגרפי מובהק, ככל הנראה בידי סופר מקצועי. העמודים מתארים כיצד עומר אבן אל-ח'טאב פיקח על טיאוט וניקוי ירושלים בחיפוש אחר אבן השתייה (אלצכרה אלדי הי אבן שתיה). זקני היהודים חושפים בפניו את המקום, ובעקבות כך הוא מורה על הקמת חומה וכיפת זהב. היהודים שולחים הודעה לשאר הקהילות היהודיות ברחבי הלבנט ומיידעים אותן על ההסכם שהשיגו עם עומר. לאחר מכן מתואר משא ומתן בין עומר, הפטריארך הנוצרי (אלבטרך) והיהודים בנוגע למספר היהודים שיורשו לעבור להתיישב בירושלים. הפטריארך מציע 50 בתי אב, היהודים מבקשים לפחות 200, ולבסוף מתפשרים על 70 בתי אב. הנוצרים מכונים "יריבים/מתנגדים" (ח'צום) של היהודים. השכונה היהודית בירושלים מצוינת כרובע הדרומי הידוע בשם סוק אל-יהוד, וכן השטח שבסביבת מי השילוח (סלואן) לצורך טבילה. עומר נענה לבקשה, ושבעים בתי אב מטבריה ומסביבתה עוברים לירושלים ומשקמים את השכונות הללו.

מכתב אל אבו אלחֻסַיְן בן אבו אלח'יר אלעַכַּאוִי בפוסטאט, מאת דודו (ח'אל) צדוק בן נמר החבר מטבריה. כליאתם (ועינוים) של חייבים שלא פרעו את חובותיהם הייתה נוהג מקובל באותה תקופה. המכתב שלפנינו מספר על מאסרם של נשותיהם וילדיהם של חייבים שנמלטו, אשר היו חייבים כספים לאשיווה (Eschiva/Echive), הרוזנת של טבריה ורעייתו של רֵמון השלישי המפורסם מטריפולי. מתעוררת השאלה עבור אילו שירותים יכלו יהודים לחוב סכומים כה ניכרים לרוזנת, עד שנאלצו לברוח למצרים כדי לנסות ולגייס שם כספים לפירעון החוב. ההנחה הסבירה ביותר היא שמדובר היה באותם שירותים שמופיעים פעמים רבות כמקור לאסון ביחסים עם השלטון המוסלמי, היינו: חכירת מסים. רֵמון, הנזכר במכתב זה, שב מן השבי המוסלמי בשנים 1173/74, ואשיווה המשיכה לשלוט בטבריה עד שזו נכבשה על ידי צלאח א-דין בשנת 1187. לפיכך, המכתב נכתב בוודאי בתוך טווח השנים שבין שני התאריכים הללו. המסמך מוזכר גם מנקודת מבטה של אשת הנמען, אצל אשור, בדיוני אירוסין ושידוכין.

שני קטעים המרכיבים יחד רשימה אחת של כמאה אנשים התורמים, או מתבקשים לתרום, סכומים שבין 1/6 ל-3/4 דינר כתשלום חלקי של מס הגולגולת (ג'אליה), כאשר הקהילה משלימה את היתרה. כל הנזכרים ברשימה הם גברים: זרים, פועלים ובעלי מלאכה ברובם ממעמד נמוך, פקידי הקהילה, אנשים המכונים ע'לאם או צבי — כלומר עבד, משוחרר או שכיר — וחמישה נוספים המכונים צ'אמין, היינו אנשים שניתנה ערבות עבורם. לחלופין, ייתכן שהסכומים הנקובים לצד השמות מציינים את הסכומים שהקהילה אמורה לשלם עבורם. הנכבדים שעובדיהם מוזכרים ברשימה — דוסא, אבן סע'מאר, אבן עוכל (בנו של הסוחר יוסף), בהודי, ואבן חרביש — היו פעילים סביב שנת 1040. הזרים הנזכרים מגיעים ממקומות שונים: מארץ ישראל — חמישה (שלושה מטבריה, אחד מבאניאס, ואחד מגוש חלב); מפרס — שניים; מטיפליס — אחד; מספרד — שלושה; וצקלאבי אחד (ממוצא סלאבי). חלק מהשמות נראים רק באופן חלקי. ראוי לציין כי ברשימה אחת מופיעים שלושה סוגי סנדלרים שונים: אסכאף, חד'אא וח'ראז.

תשובה למכתב תלונה על מיסוי יהודי טבריה. המכתב מתייחס לסג'ל מכרם (צו מלכותי נכבד) של הח'ליפה שניתן בתגובה לעצומה שהגיש סבאע בן פרג' היהודי, ובה הסביר כי בעבר היו שחויבו במס גולגולת (ג'זיה) בשיעור של 5 דרהם בתשלומים קבועים (ברסם ת'אבת), אחרים שילמו 10, ואילו כיהודים ח'יבריים היו פטורים לחלוטין. בידי יהודי טבריה הקבלות (בראאת) המוכיחות זאת. אולם כעת אדם מסוים, ששמו מופיע בחלק העליון החסר של העצומה — ככל הנראה גובה מס או פקיד מקומי אחר — "גילה כלפינו תאוות בצע" ו"חיזק את ידו בעושקנו ובדורשו מאיתנו השפלה קיצונית (או נכון יותר: מבקש את רעתנו [אד'אא]) בכך שגבה תשלומי ג'זיה ביתר". ייתכן שסבאע בן פרג' הוא הלל בן ישועה (לפי גיל). מסמך זה הוא החלק האמצעי מתוך שלושה דפים שצורפו יחד. תיארוך: בסביבות 1030 לספירה (לפי גיל), או למצער בין 1020 ל-1050 בקירוב, שכן המסמך עשה בו שימוש חוזר רבי אפרים בן שמריה.

שימוש משני: שני קטעים מתוך רשימה של אנשים, רובם בעלי מלאכה או זרים (גויטיין משער שמדובר באנשים שעבורם שולם — או שהיה אמור להשתלם — מס הגולגולת). כמה מן השמות מוקדמים במילה "צח'ה" ("שולם"). כל שם מסתיים גם בקו הנמשך עד לסוף הטור, ייתכן לציון שהתשלום בוצע. רבים מן האנשים המופיעים ברשימה נושאים כינויים המעידים על מקום מוצאם, ובהם בגדאד, אאמד (שבעיראק), חלב, דמשק, טבריה, עזה וסיציליה, או על מקצועם — בהם סבּל, אורז, שומר לילה, צבּע, יצרן סבון ופסיפסאי. תעתיק של מארק כהן להלפר 465 מובא להלן. בין השמות המופיעים בקטע: נטירא בן יוסף אלנאטור (השומר); נחום בן ח'לף; [...] בן בקאא בן זהיר; נסים בן סהלאן; [...] בן אסחאק עכאוי; והבּאן בן [...]; והב בן אבראהים אלמוצלי. אותו סופר וחלק מן השמות זהים לאלה המופיעים בקטע מקביל.

מכתב בערבית-יהודית הממוען לאישיות המכונה "סיידנא", ככל הנראה הנגיד שמואל בן חנניה. הכותב מדווח כי ביום שישי, כ"ד באדר א', יצא ר' שמריה הכהן אל השוק ושחט שם, וזאת אף לאחר שנדר נדר שלא יהיה לו עוד דבר (?) עם "ענייני היהודים". נראה כי הוא הסיג את גבולו של המֻקדּם הלגיטימי, שייתכן והיה עֻבַּיְד, "המוכר על ידי רוב אנשי עזה". בהמשך מופיעה הערת אגב על כך שאנשי עזה אינם חדי-שכל במיוחד (?), ומוזכרים גם אנשי טבריה. אבו כת'יר אפרים בן משולם הציע לכותב שילך אל האמיר, אשר אמר לו: "פגעת במֻקדּם הממונה עליך" (ארבע שורות מן הסוף). הכהן התגונן אז, אולי בטענה כי לא הפר את נדרו. דורש בחינה נוספת. ככל הנראה קשורים למכתב זה: שלושה מסמכים נוספים מן הגניזה.

שריד של מכתב מאת קהילת היהודים בטבריה (جماعة اليهود بطبرية العامد(؟) المحروسة) אל אבו אסחאק [בן אברהם בן] אסחאק אלמתטבב, ככל הנראה זהה לאברהם בן יצחק הכהן אבן פראת. המכתב כתוב בעברית ובערבית-יהודית, ובכתובת על גב המכתב בכתב ערבי. תיארוך: אמצע המאה ה-11. השולחים מתארים את "תמיוזנא מן סאיר אלבלאד" (התבדלותנו ויתרוננו על כל שאר הארצות) ומזכירים את "אלמצאדראת אלחאצ'רה" — ביטוי הקשור ככל הנראה למיסוי או לגביית הכנסות. סביר להניח שהשולחים מבקשים בהמשך סיוע כספי, כמו ברוב המכתבים האחרים מטבריה בתקופה זו. ראו גם מכתב נוסף הנראה ככתוב באותו כתב יד.

מכתב מהסוחר אבו אלרצ'א הכהן בטבריה אל אחיו סעדיה בירושלים. כתוב ביהודית-ערבית, וכתובת הנמען בצד האחורי כתובה ברובה בכתב ערבי. אבו אלרצ'א נסע מירושלים לטבריה דרך שכם ובית שאן (ביסאן). התיארוך משוער למאה ה-11 לערך, אם כי לא ברור על סמך מה נקבע. בצד האחורי: מכתב בערבית שבו מוזכרים סכומי כסף. מופיעים שם כמה גושי טקסט נפרדים בכתב ערבי. אחד מהם הוא מכתב רשמי הכתוב במרווחים רחבים בין השורות, וככל הנראה הוא הכתיבה המוקדמת ביותר על גבי הקטע. גוש נוסף הוא הוראת תשלום לאבו אלרצ'א למסור למוביל המכתב סכום של 5.5 דינרים. הקטע דורש בחינה נוספת.

רקטו: קטע ממכתב דהוי בערבית-יהודית, ובתחתיתו דרישות שלום ממנחם. המכתב נשלח לטבריה. נזכר בו שאדם מסוים התגורר בירושלים; שמישהו בא להתיישב במקומו של השולח ונשא לאישה את ע'אליה אחותו של ר' נמיר; וכי אותו אדם ברח ונטש את משפחתו. לפיכך מתבקש הנמען לערוך בירורים ולהשיבו. אותה יד-כתב ככתב היד שבמסמך נוסף (PGPID 39430). ורסו: שרבוטים וטיוטה של פתיחת עדות משפטית, "מה שאירע לפנינו, אנו העדים", ולאחריה השמות אבו סעד אברהם בן שלה ואבו נצר אלפצ'ל בן סהל (היינו חסד אלתסתרי, שנפטר בשנת 1049/50 לסה"נ).

ורסו: שריד (צד ימין) של מסמך משפטי בעברית. תיארוך: המחצית הראשונה של המאה ה-11. במסמך מופיע מֻחְסִן בן חֻסַיְן פקיד הסוחרים, אפוטרופוס של נערה יתומה, המתייצב בפני בית הדין. מוזכרים סכומי כסף בכסף ובזהב; אדם בשם יחזקאל; ורשימה ארוכה של חפצי בית ובגדים מגוונים. בין השורות בתחתית הדף נכתב טקסט נוסף שלא זוהה, ביד אחרת ובכיוון הפוך (180 מעלות). ברקטו מופיעה איגרת, ככל הנראה מקהילת המצורעים בטבריה (ראו רשומה נפרדת).

מכתב מחסן בן מואמל, מרמלה, אל אבו נצר הפוזל (אלאחול) בפוסטאט. התיארוך: ספטמבר 1052, לפי גיל. המכתב מתאר תקרית שאירעה בבית הכנסת ביום הכיפורים, כאשר "איש מ[צור] ואיש מטבריה התעניינו זה בזה באהבה, והטברייני החל לחבק את הצורי לעיני [העם]". ראו את מאמרה של מלוני שמירר-לי, "What happens on pilgrimage…: T-S 8J22.25", במסגרת סדרת "Fragment of the Month" מפברואר 2018.

מכתב מאת שלמה בן יוסף הכהן, מדלתון (דלאתה) שבגליל, אל הלל ההבר בן ישועה החזן, בטבריה. תיארוך משוער: סביבות שנת 1030. המכתב עוסק בתשלום שכר עבור העתקת כתבי יד. הנמען היה זכאי לרבע דינר, והשולח שלח לו את הסכום לקדש (אסף סבור שהכוונה למעשה לירושלים, אך קריאתו של ברסלבי כי מדובר בקדש שבגליל העליון נראית משכנעת יותר). במכתב מוזכרים גם ר' יצחק ואבראהים בן סלמאן.

מכתב מאת הלל בן ישועה החזן, שישב בטבריה, אל רבי אפרים בן שמריה בפוסטאט. התיארוך: סוף שנת 1034 לספירה (לפי גיל), ובאופן רחב יותר בערך 1007–1055 לספירה, על פי שנות פעילותו של רבי אפרים בן שמריה. במכתב מבקש הכותב לגייס כספים למען קהילת לוקי מחלות העור (המצורעים). מוזכר שליח קודם בשם כלף הצובי (כלומר מחאלב/ארם צובא), שנפטר בינתיים. קיים העתק נוסף של מכתב זה.

כתובה. המקום: טבריה (הנקראת כאן "טיבריא קלוניא" / טיבריאס קולוניה). התאריך: יום חמישי, י"ב בסיוון [ד']תשצ"ה לבריאת העולם = 22 במאי 1035. החתן: יצחק בן אברהם. הכלה: נאעמה בת משה. ייתכן שהחתן זהה ליצחק בן אברהם החתום על מסמך אחר שנכתב בטבריה בשנת 1051 (PGPID 6953). המידע מבוסס על מהדורתו של פרידמן. יש לציין שפרידמן מתייחס למסמך זה תחת סימן מדף שונה.

עבודה על קביעת לוח השנה, העוסקת במחלוקת הקראית-רבנית על מספר ימי החגים הנחגגים בארץ ישראל ובארצות אחרות. מזכיר את האנשים הבאים: אבו אל-חוסיין בן משיח; אל-פיומי (סעדיה), ואת המקומות הבאים: אל-רקה, טבריה, נהר מצרים, ובאליס. מזכיר גם את היצירות הבאות: כתאב אל-[...], כתאב אל-אפצאח[.], כתאב אל-אנתקאם, אל-מוכאפחה. (מידע מ-CUDL.)

שטר אביזאריה (פיצוי/שחרור מתביעות). המקום: כמעט בוודאות פוסטאט (ולא טבריה, כפי שהציע גיל). תיארוך: סוף המאה העשירית. עניין השטר: רכוש בטבריה. אדם משחרר את שותפו של אביו, משה בן שמואל בן סהל, מכל תביעה. העדים החתומים: יוסף בן סעדאל; חשמונאי בן אברהם; [...] בן חסן; פשאט בן שמואל; ואפרים בן צדוק. (המידע על פי גיל ופרידמן.)

מכתב אל רבי אפרים בן שמריה (פעיל בשנים 1007–1055 לספירה) שנכתב בשם מצורעי טבריה. התיארוך: סביבות שנת 1050 לספירה (לפי גיל). אנשים שלקו במחלות עור נמשכו אל המעיינות החמים של טבריה, ואלה שלא היו להם אמצעים לפרנס את עצמם נשלחו עם מכתבים שפנו לנדיבותן של קהילות כגון פוסטאט, תוך תיאור סבלם במונחים חיים וציוריים.

מכתב חלקי הפונה לרופא בבקשה שיתערב אצל הנגיד בעניין תלונה כנגד מורה מטבריה. המורה מואשם בכך שהשפיע על אמהותיהם של כמה תלמידים להעביר את בניהם מבית הספר של המתלונן אל בית הספר שלו עצמו (שורות 12–16). המידע מבוסס על דברי גויטיין בחיבורו על החברה הים-תיכונית ועל הערותיו המצורפות לתעודה.

מכתב מאת החבר נתן בן יאשיהו הכהן, היושב בטבריה, אל יעקב בן דוד, מתוארך לסביבות שנת 1050. הכותב מבקש מהנמען לסייע ולתמוך בחולים המבקשים מרפא במעיינות החמים של טבריה. לפי המידע שבקטלוג CUDL. ראו גם מסמך נוסף (PGPID 27024) הנראה ככתוב באותה יד.

מכתב מהלל בן ישועה החבר החזן בטבריה אל שלה/סהלאן בן אברהם החבר בפוסטאט, בנוגע לסיוע לקהילת המצורעים בטבריה. לפי תיארוכו של גיל, המכתב נכתב בשלהי שנת 1034 לסה"נ. קיים גם כרטיסיית מחקר של גויטיין על המסמך. ישנו עותק נוסף של מכתב זה.

ייפוי כוח בעברית. מיקום: טבריה, ארץ ישראל. תאריך: יום שישי א' אדר 4811 לבריאת העולם (15 בפברואר 1051 לספירה). עמרם ממנה את [אבו] אל-פרג' ב. סלאמה כסוכנו. נכתב וחתום על ידי זכריה ב. משה הלוי

צד פנימי: מכתב בעברית, ככל הנראה ממשלחת מצורעים בטבריה בתחילת המאה ה-11 (מזכיר ביטויים כגון 'ממנו אביונין... שחין אבעבועות'). מופנה לאציל (נשיא הקהלות... אדוננו שצ...) ככל הנראה בפוסטאט

מכתב או דו"ח. בכתב ערבי. מוזכר בו אדם מטבריה בשם בַּיְסָאן, אנשים רשעים (فَكَثُرَ فَسَادُهُم), אנשים שהזכירו כי נכנסו לפֻסְטָאט, ועיסוק לבבות הקהילה (جَمَاعَة). נדרש בדיקה נוספת.

מספר שברים מיצירה גאוגרפית או היסטורית, המזכירה את סוריה, אשקלון, דמשק, טבריה, ואולי הים הכספי. נראה ככתב ידו של ידותון הלוי. (מידע בחלקו מ-CUDL.)

איגרת ברכות פיוטית בארמית הממוענת לרבי שמואל ומזכירה את 'הנשיא והגאון של טבריה'. בצד ה-verso נכתב שיר ביד אחרת מעל המשך האיגרת מצד ה-recto.

מכתב מהארון בן יעקוב, בטבריה, ככל הנראה מופנה אל מוסא בן ישמעאל בן סהל. תיארוך: כנראה המאה ה-11. עוסק במסחר האינדיגו. דרוש בדיקה.

מכתב מנתן הכהן החבר בן יאשיהו, בשם שתי הקהילות בטבריה, לאלי החבר המעולה בפוסטאט, בבקשת תמיכה למצורעים בטבריה, בערך 1050.

מכתב מטבריה ובו מסמך משפטי המתעד את עזבונם ברישום המוסלמי של טבריה, מתוארך לשנת 940, בערך 1020.

מכתב ממצורעי טבריה לפריג' ב' חסן, כ-1030 לספירה. מבקשים תרומות לשלוחים מטבריה הגובים צדקה בשמם.

מסמך משפטי. העתק בכתב עברי של שטר ערבי על מכירת חנות בטבריה, אוגוסט–ספטמבר 1034.

מכתב מהלל החבר בן ישועה החזן, טבריה, כנראה לרבי אפרים בן שמריה, פוסטאט. כ-1050.

צוואת ערש דווי של חלף בן ישועה, שליח מצורעי טבריה (ומצורע בעצמו), אלול 1034.

פסיקת בית דין, כנראה מצור, בעניין ירושת אישה שנקברה בטבריה, בערך 1015.

שבר מכתב מטעם מצורעי טבריה לרבי אפרים בן שמריה בפוסטאט, 1007–1055.

שבר מכתב ממצורעי טבריה לשלמה בן אלי, כנראה בטריפולי לבנון, כ-1030.

שבר מכתב מן המצורעים שבטבריה לפרג' בן אברהם, כנראה ברמלה. כ-1030.

מכתב ממצורעי טבריה לשמואל בן עזרא (ירושלים?), כ-1030.

שיר שחובר על ידי יהודה בן עלאן אל-טבראני (= מטבריה).

נוסח מכתב המלצה לשליחי מצורעי טבריה, כנראה 1025.

מכתב ממצורעי טבריה, שבר, כתב יד הלל בן ישועה.

שבר מכתב ממצורעי טבריה, כנראה לפוסטאט.

שבר מכתב ממצורעי טבריה למוכתאר ואחיו.

שבר מכתב ממצורעי טבריה, כ-1030.

שבר מכתב מטעם מצורעי טבריה.

מכתב מהמצורעים של טבריה.