תבלינים וסחורות יקרות
כסף במסמכי הגניזה — עמוד 2
246 מסמכים באוסף נושאים את התגית הזו.
המסמכים — עמוד 2 מתוך 3
שטר משפטי. המקום: קוץ. התאריך: שבט א'תקכ"ז למניין השטרות, היינו 1216 לספירה, תחת סמכותו של אברהם מימוני. בשטר זה הרופא אבו אלמנצור אלעזר בן ישועה הלוי מעניק במתנה לשתי בנותיו הקטינות, נסב וכפוא (או כפאא?), את כל תכולת נדונייתה של אשתו המנוחה, "הכוללת זהב, כסף, נחושת ופריטים נוספים בשווי 200 דינרים מצריים". ההצהרה נמסרה בביתו של אבו סעד סעדיה, בנוכחות בנו אבו אלמפצ'ל יהודה התלמיד ("המלומד").
שני קטעים של כתובה אחת. הכלה: אם אלפרג', בתולה. החתן: טוביה בן ___. רשימת הנדוניה כוללת ענק זהב עם תליון טיפה (בשווי 5 דינרים), צמיד זהב לפרק כף היד (בשווי 5 דינרים), זוג חצעדות כסף לקרסוליים, משי סיני אדום, מעיל, חמש כותונות, גלימה, צעיף, שני מטפחות ראש, שמונה כריות צבעוניות, בגד קל משקל, שטיח טברי, כלי לקירור, וכוס. שווי הנדוניה למעלה מ-105 דינרים. (המידע מבוסס על CUDL ועל מהדורת פרידמן)
טיוטת חשבון של הקדש, כתובה באותיות ערביות ככל הנראה בידי יפת בן דוד בן שכניה על גב המסמך, ככל הנראה לאחר שהפנים היה מוצג בבית הכנסת במשך חודשים אחדים. הפרנס רושם את סך ההכנסות השנתיות, בזהב ובוואריק (מזומן/כסף). ההכנסה בזהב הייתה נמוכה מהצפוי, ואילו זו שבוואריק הייתה גבוהה מהצפוי. מצוינים גם מספר פריטי הכנסה נוספים וחובות. החשבון הסתיים ב-30 באוגוסט 1041. לצד הפנים של המסמך, ראו PGPID 517.
בצד השני: רשימות משפטיות בכתב ידו של חלפון בן מנשה (פעיל 1100–1138 לסה"נ) הנוגעות לביצועה של צוואה. בראש הרשימה נכתב "כל הזהב (עין) והכסף (ורק) שהורישו". בהמשך מוזכר מחפוז' אלאקריטישי (הכרתי), שאולי ניתן לזהותו עם שמריה אלאקריטישי המופיע במסמך אחר. בטור השמאלי מפורטות הוצאות הלוויה וההוצאות לאורך שבעת ימי האבל (7 + 1/2 + 1/4 דינרים). ייתכן שקיים צירוף (join) של הקטע עם קטע נוסף שטרם נמצא.
מכתב מסחרי בערבית-יהודית. שבר (חצי תחתון). תיארוך: תחילת עד אמצע המאה ה-12. מזכיר כריות טַבַּרִיּוֹת, אבו כַּתִּיר, משהו 'נַרְגִּיסִיָּה', וזַבְדִיָּה כסף (סוג של כלי). יש פוסטסקריפטום שנוסף על ידי אבו ל-חַסַן ב. חֻלַיְף אַלְ-אִסְכַּנְדַרָאנִי, שרוצה שהנמען ישאל את אבו זִכְרִי יְהוּדָה אַלְ-סִגִ'לְמָאסִי כֹּהֵן (הנציג הידוע של הסוחרים בפֻסְטָאט) אם הְ'כֻּסְרַוָּאן' הגיע אליו עם הרַיִּיס.
רשימת שמות וסכומי כסף בקירוש כסף לצידם. בראש עמודות הרשימה מופיעה השנה בכותרת, אך היא בקושי קריאה — ייתכן שמדובר ב־ה]תקנב], דהיינו 1791/1792 לספירה. אף שהשנה אינה ברורה, השימוש בקירוש כסף, המסומן באות "ق" בראש עמודות המספרים, מסייע לתארך את המסמך לזמן שאינו מוקדם מ־1703 לספירה — השנה שבה החלה מטבע זה להופיע בתפוצה רחבה. בין השמות הראשונים המופיעים ברשימה ניתן למצוא את מנצור, אחמד ומחמד.
רשימה בערבית-יהודית של סכומי כסף וחישובים הקשורים ל"ארגז" הקהילתי של המוסתערבים בסוף ניסן ה'ת"ק (מרץ–אפריל 1830). הסכומים הכספיים רשומים בשני טורים: האחד ב"פצה" (כסף) והשני תחת הקיצור "גה" שמשמעותו אינה ברורה. מופיעים שמותיהם של רבים מבני הקהילה, ובהם: אפרים חכים, שמואל מזרחי, יעקב יעבץ צרף, חיים חזק, יוסף מנצורי, ועוד רבים אחרים. בצד ב' מופיעה רשימה נוספת הערוכה במבנה דומה לזה שבצד א'.
רשימת שמות וסכומי כסף לתשלום במַדִין ובקוּרוּשׁ כסף (האחרון מצוין באות "ق" המופיעה מדי פעם בעמודת המספרים השמאלית). על פי הפלאוגרפיה ניתן לתארך את הקטע למאה ה-18 או ה-19. ברשימה מופיעות מספר אלמנות, אך האות נ הושמטה באופן שיטתי מן המילה העברית הרגילה "אלמנה": כך למשל אלמנת חזק נכתבת "אלמת חזק", אלמנת מולכו נכתבת "אלמת מולכו", אלמנת אב[רהם] נכתבת "אלמגכר", וכן אלמנת שחאתה אלכהן, ועוד.
שטר חוב או איגרת חוב (ورقة سند). תבנית מודפסת ומעוטרת המציינת כי זהו "שטר חוב בסכום של פחות מ-100 פיאסטר (קרש)", וההמשך בצד שמאל: "ערכו [הוא] 10 כסף". מתוארך לשנת 1264 להיג'רה, היא 1847/48 לספירה. מידע נוסף נוסף בכתב יד: מתחת לכותרת מופיע הערך המקביל של הסכום במטבע צרפתי (?) — תחילה בספרות: 62 ½ (?), ואחר כך במילים. בסוף המסמך מופיעה חתימתו של אלחאג' אבראהים ח'ליל, לצד חותמת.
רשימת מצאי של כלי כסף ואריגים יקרי ערך השייכים לשני בתי הכנסת הרבניים בפוסטאט, אשר נמסרו לידי מחפוט', שמש בית הכנסת של הירושלמים. חתום בידי חייא בן יצחק. מתוארך לחודש אב שנת 1470 למניין השטרות, שהם יולי-אוגוסט 1159 לספירה. הצד הימני של המסמך והצד השמאלי שלו שמורים בשתי שמורות נפרדות שאוחדו. הערה: בעבר הוגדר המסמך כ"תשובת גאון בבלי". ככל הנראה נכתב בידי מאיר בן הלל בן צדוק.
שריד של רשימת תורמים הדומה לרשימה App. C 1 (כלומר, T-S Misc.36.137, לשעבר T-S Loan 137), הכתובה באותה יד ובאותו סידור. לפחות 12 מתוך 23 השמות השמורים ברשימה זו חוזרים גם ברשימה המקבילה. רוב הסכומים המעטים שנשתמרו זהים או כמעט זהים לסכומים המופיעים שם. ממוצע הסכומים שנתרמו בכסף בשתי הרשימות הוא כמחצית מערך הסכומים שניתנו בזהב. הרשימה מתוארכת למחצית הראשונה של המאה ה-11.
רשימת סכומים כספיים בערבית מאת אדם בשם אבראהים מאלכי, שבאחת הרשומות בצד ה-verso מוזכרת השנה 1256 להג'רה והתאריך 7 במוחרם, התואם לשנת 1840 לספירה. הן ב-recto והן ב-verso מופיע לכל אורך הרשימה הסימן "ق" כסימול ל-kuruş (גרוש) של כסף. הכותרת ב-verso עושה שימוש בפועל "وصل" המרמז על תשלומים שבוצעו, אך לא ברור האם אבראהים מאלכי הוא המקבל את התשלומים המתוארים או זה שמשלם אותם.
הסכם בין שלמה בן כת'יר לבין ברהון בן סהלאן, בעלה של בתו פאיזה, שבו מתחייב ברהון לפדות את כלי הכסף השייכים לאשתו ושכפי הנראה משכן. ההסכם נערך ב-27 בינואר 1028. זהו המשך ישיר של מסמך אחר (T-S 13J5.1C). שני קטעים נוספים קשורים גם הם, ככל הנראה, לפחות לאחת מן הרשומות שבקטעים הללו. החתן לא הצליח להציג את הקבלה, כפי שהבטיח לעשות ב-23 בינואר. המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.
טבלת שמות הקשורה כנראה לגיוס כספים קהילתי או חלוקת צדקה. כמה מהרישומים נראים כקשורים אל אלמעלם מוסא בן שמואל בן יוסף אלכהן אלעודי. בצד ימין של הרקטו מוזכר סכום של מטבעות זהב סולימאניים חדשים (אלד'הב אלג'דיד אלסלטאני אלסלימאני). ברישומים שעל הוורסו, שמות מצומדים למילה אִרְדַבּ (כמות חיטה) ולסכומי כסף. בין השמות: יונס, אברהם, רשיד, יחיא, חגי ויוסף.
מסמך משפטי בכתב ערבי. שריד (פינה שמאלית עליונה). ככל הנראה הצהרה של יהודי רבני בשם [עומר?] בן אברהים, המכונה שמס אלדולה(?), שבה הוא מתחייב לשלם דמי מזונות לאישה יהודייה רבנית (כנראה אשתו או גרושתו). מוזכר תשלום יומי של סכום בכסף (פצ'ה) ואספקת מזון (טעאם) ואולי גם מים (?? אנצאף מא, אם כי ייתכן שהכוונה היא איצ'אן פמא). בשורה האחרונה מוזכרים ילדים.
רשימה בערבית-יהודית בגב הקטע, הכוללת שמות אנשים לצד ערכים מספריים, שחלקם בוודאות סכומי כסף. מתוארך לימי הביניים. הרשימה מזכירה שמות כגון עמראן אלשראבי, אבן אזהר, ברכאת, מוסא, ח'לף הע'לאם (הנער/משרת) של אבו סעד, אבן אלרחבי, סלאמה, ומבארכ אלח'אדם. החלק שבימין הדף נושא את הכותרת "זהב" (אלעין), והחלק שבשמאל נושא את הכותרת "כסף" (אלורק).
רקטו: מכתב ממשה בן לוי הלוי אל אחיו ידותון הלוי. הכותב מציין כי שלח עם המוסר 1 3/4 דרהם, יחד עם כמויות קטנות של פריטים נוספים, ומבקש להשאיל מחברת כדי להעתיק אותה. בנוסף, הוא מבקש מאחיו פעמיים לבוא לראותו בעצם הלילה הזה. ורסו: התשובה, מידותון אל משה. נאמר בה כי הכסף הוא למעשה 1 5/8 דרהם, ייתכן שזהו תיקון למה שנכתב ברקטו.
מתכונים אלכימיים ו/או רפואיים. השורה הראשונה בצד הראשון מזכירה כסף, נחושת וזהב. הרישום התחתון בצד השני כולל הוראות לטיפול ב"בּוּנְדֻקִי" — ייתכן שהכוונה למטבע זהב ונציאני, אך אפשר גם שהסופר התכוון ל"אגוז לוז". הרישום מציע הוראות להנחת החפץ באש ואולי משלב את המילה הטורקית-עות'מאנית ל"עשן" (דּוּמַאן). דרושה בחינה נוספת.
תרגילי כתיבה ורשומות רבות בעברית, יהודית-ערבית וכתב ערבי. בשוליים של הצד החיצוני יש טיוטת פתק לא פורמלי בכתב יד המזכיר את כתב ידו של רבי אברהם בן הרמב"ם. ייתכן שאפילו חתום אלממלוך ר אברהם אך הוא מבולגן מאוד, כך שקשה לומר. בקשה מפח'ר אל-דולה אבו (אבן?) אל-פח'ר לסייע לאבו נצר אל-כאתב במחיר כסף נאצריה ושל זהב.
רישום משפטי (#39) בפנקס בית הדין בקהיר. בעברית. מיקום: קהיר. לא מתוארך, אך הרישומים הסמוכים הם מסביבות 1693 לספירה. (מסמך #39) השורות התחתונות של רשימת נדוניה. התכולה רחבה ומגוונת וכוללת מבחר נרחב של פריטי לבוש, כלי מיטה ותכשיטי זהב וכסף מפוארים המשובצים ביהלומים, אבני אודם, אזמרגדים, ספירים ואלמוגים.
רשימה הכתובה בכתב ערבי גדול ויפה (אולי בידו של הדיין שמואל בן סעדיה הלוי?), הכוללת כ-55 שמות, ולאחריה טור בכתב עברי ובו כ-23 שמות, חלקם זהים לאלה שברשימה הערבית. בין הנזכרים מופיע אבו אל-ברכאת אל-מוריד, ספק הזהב והכסף למטבעה. רק לצד שלושה מן השמות מצוינים סכומי תרומה. הרשימה מתוארכת לסביבות שנת 1180.
חשבונות ביהודית-ערבית. תאריך: 4 ג'מאדא אל-אוול '54 (ייתכן 1154 להיג'רה = 1741 לספירה, או 1254 להיג'רה = 1838 לספירה) לפי מטבע גרוש עות'מאני. ייתכן שייך לצורף או שולחני. כמעט כל שורה פותחת ב'בשם ה-X' ומוסיפה פריט (מנורת כסף, שעון כסף, שרשרת פנינים, טבעת/חותם) ולאחריה קיצורים. ערכי הפריטים בעמוד הימני.
רשימת נדוניה, בכתב ידו של נתן ב"ר שמואל. תיארוך: בערך 1140 לסה"נ, או במסגרת רחבה יותר בערך 1128–1164 לסה"נ, על פי השנים בהן היה נתן ב"ר שמואל הח'בר פעיל. הרשימה כוללת כלי שתייה מכסף (קחף), כלי עם מכסה (מרפע) ומראה עם קישוט כסף (מראה' בחלית פצ'ה). (המידע מבוסס על כרטיס הקטלוג של גויטיין ועל CUDL.)
מכתב מאדם בשם יצחק אל אליהו הדיין. בערבית-יהודית. הכותב מבקש לדעת מה עלה בגורל הכסף, ושואל לשלום הנמען: "ואיך אתה מרגיש לאחר תלאות הדרך?". במכתב מופיעים כתיבים פונטיים אופייניים: "מה עקני לם נגֿי אלי שי אנתעלמו" (= ما عاقني لم نجئ الا شيءٌ تعلمه, כלומר "לא מנע ממני לבוא אלא דבר שאתה יודע עליו").
חשבון פרטי בכתב ידו של נהראי בן נסים. התיארוך: בערך 1055. המסמך כולל פרטים על עסקאות עם אבו סהל הכהן (ככל הנראה מנשה הכהן בן אברהם) וכן עם אבו עלי הכהן. מוזכרים סכומי כסף שונים, ובהם דרהמים מן הסוג היקר המכיל כמות גדולה של כסף, המכונים 'נֻקְרַה'. (המידע מבוסס על גיל, ממלכה, כרך 2, מס' 280.)
אגרת בערבית-יהודית. כתב היד יוצא דופן במקצת — אולי מאוחר ו/או תימני. מוזכר עבדאללה פעמיים (או שני עבדאללהים שונים); ייתכן שמבקש מתקאל של כסף ומשי; מוזכרים 3 דרהמים; ברכות לאנשים שונים כולל אח ואחות של מישהו וישחאק. "אמך שואלת את ריבקה אחות שמס הצ'רקסית (אלגרכסיה) אם [...]" דורש בחינה נוספת.
מכתב מאת חיים בן עמאר מדיני מפלרמו שבסיציליה אל אבו זכרי יחיא בן מנשה אלצירפי בפוסטאט, מתוארך לסביבות 1060. השולח, הכותב מאלכסנדריה, שהה זה לא מכבר בפוסטאט והתארח בבית משפחתו של הנמען. במכתב הוא מביע את תודתו על הכנסת האורחים שזכה לה, ומבקש שישלחו אליו בשנה הבאה את כפית הכסף ששכח אצלם.
פתק על קלף. מופנה אל-שייח' אל-מכין. מכיל בקשה להשגת כסף עבור השולח, ומעביר מסר לאבו סעד אל-חזאן(?) בנוגע ל(רכישת?) חנות. השולח מוסיף בשוליים שהוא הולך לקהיר החדשה (פאנא סאלך אלקאהרה). תיארוך: כ-סוף המאה ה-12 או המאה ה-13. ברקטו: אסתר א:א-ג, עם הפרדות פסוקים, ותרגילי כתיבה בשוליים.
שאלה הלכתית המופנית אל רבי אברהם בן הרמב"ם, העוסקת בחיוביו הכספיים של בעל כלפי אשתו. הטקסט מזכיר מספר חפצים, ובהם כלי הבית של האישה ותכשיטי זהב וכסף, וכן את קיומם של שלושה ילדים. בצדו השני של המסמך מופיעה התשובה בכתב ידו של רבי אברהם בן הרמב"ם. הצירוף נעשה בידי אמיר אשור.
רשימות בערבית-יהודית וניסיונות עט של האלפבית הערבי. בצד הפנים מתוארך ללילה שמחת תורה של [ה']תקפ'ו, שהוא 5 באוקטובר 1825 לספירה. מפרט את קהילת 'המצירין' (המצרים) עם ערכים כספיים בקורוש כסף (מסומן ב-'ק'). שני חורים בקפל הפנימי מעידים שהדף היה כרוך בפנקס רחב יותר.
שבר משפטי. בכתב ידו של חלפון בן מנשה (פעיל בשנים 1100–1138 לספירה). ככל הנראה רשימות לצורך עריכת מסמך. עניינו [...] ה בן אלעזר. יש רשימה של מוצרים יקרי ערך, כולל אישה משועבדת בשם רָד'(?) , כלי שתייה מכסף (קִחְף), סהר זהב (הִלָאל) ואצעדת כסף. דרושה בדיקה נוספת.
קטע גדול ממסמך משפטי מאוחר. בעברית. הפליאוגרפיה מצביעה על סוף המאה ה-18 או תחילת ה-19, אולי בכתב ידו של מאיר בן נעים או אחד מבני דורו בקהיר. סעדיה אמריו המכונה סימנה/סמנה מאשר שהוא חייב 18 ריאלים, כל אחד שווה 90 מואיידי כסף, לאחותו תחילה בת רחמים אמריו.
הוראות בעברית להפקת כסף וזהב, ואחריהן תרגילי כתיבה בעברית בכתב יד שונה. בתחתית הרקטו טיוטת שטר הודאה (אקראר) בערבית, שבה עופר(?) בן מופד'ל מודה בחוב של 130 דרהם נוקרה לאשתו ח'ריפה(?) בת עבד אללה הגר (אל-מוהתדי). בשוליים הימניים טיוטת עתירה בכתב ערבי.
רשימה בערבית-יהודית של סוגי מטבעות וחישובים כספיים. על פי תוכנה מתוארכת למאה ה-18 או ה-19. סוגי המטבעות כוללים מחבוב זהב, קיטעה, רובעייה, כסף (מדין), ו'פרנסה' (מטבע צרפתי כלשהו). סמל הכסף 'ק' לקורוש מתארך את השבר, לכל המוקדם, לשנת 1703 לספירה.
רשימת שמות וסכומים כספיים בקורוש כסף ('גרשו'), מתוארכת כנראה למאה ה-18 או ה-19 (לאחר 1703). בכותרת רשימת הגב מופיעה המילה 'גבלת', כנראה מבנה סמיכות ערבי-יהודי של המילה 'גבלה' (מס הבשר הכשר). ייתכן שהרשימה מציינת תשלומים לגבלת חודש אייר.
חשבונות עם שמות וספרות. בכתב ידו של חלפון בן מנשה (פעיל 1100-1138 לסה'נ). מפרטים: אבו אל-פרג' בן צדקה, מעאלי אבן אל-חלאל (300+ כסף ושני דינרים), אבו אל-חסן אל-אערג' (23 דרהמים), ח'לף אבן אל-פוקאעי (5.5) ונצר אבן אל-מע'אזילי (2 דרהמים).
חשבונות ביהודית-ערבית; ערך אחד מופיע במיקום דרב אל-ג'ייידה[?]. תאריך: המאה ה-16-17 על-פי הפליאוגרפיה. בורסו 'גרוסים' מפורטים עבור אחד הערכים וזו כנראה התייחסות כללית למטבעות כסף אירופיות שהיו במחזור במצרים (ולא גרוסו ונציאני ספציפית).
רשימת שמות וערכים כספיים בקורוש כסף. בין המוזכרים: יעקב קטאוי, יוסף בילובוס, יעקב עקובס, דוד דיין, ניסים אשכנזי, משה נעים, סעד זיתון, יצחק אסכנדרני, חיים מוסרי ועוד. שבר זה הוא איחוי ל-JRL SERIES C 86. תאריך: המאה ה-18 או ה-19. MCD.
דיפוליו של חשבונות בכתב ערבי ובספרות יווניות/קופטיות. כתב יד עמוס ובלתי מסודר. דף 1r פותח במילים "alladhī qabaḍa Mūsā...". מוזכרים: סבון, תרנגולת, חיטה, משהו בטחנה, כסף ודבש. הדף הפונה אליו דומה בתוכנו אך פותח בשם Bū Isḥāq.
לוח ערכים כספיים; שתי עמודות רשומות 'כסף' ו'טהור' (נוקר). תאריך: המאה ה-16 ואילך על-פי הפליאוגרפיה. קשור אולי לתרומות חג קהילתיות שכן סימן המדף הסמוך עוקב אחר פורמט דומה אך העמודה 'פסח' שמורה (T-S AS 185.180 - PGPID 39888).
מכתב משמואל מסוים לנמען לא ידוע. השולח מדווח שקיבל 11.5 דרהמים מהכסף שהעביר (אחאלה) לאבו מנסור, ועדיין יש לו זכות של 6 דרהמים. השולח מבקש מהנמען לעשות טובה בנוגע ל-6 הדרהמים הללו ומזכיר מוצרי מזון/בישול (חוואאיג' טביח').
חשבונות ברקטו ובורסו ביהודית-ערבית, מסודרים מאוד ועשירים בפרטים אך דהויים. ישנם ככל הנראה הצטרפויות. תיארוך: בערך המאה ה-11. בשורה 7 של הורסו מוזכרת אל-מהדיה. מוזכרים דינר זהב ודרהמי כסף 'וריק'. דורש בחינה נוספת.
מכתב פנייה לסיוע. בעברית. מאישה. 'אינני יכולה... מה שכתבתי לך... ככר לחם... שני פרוטות כסף... מהיום שעזבתי... אני יחפה ולא קניתי לעצמי ???' בוורסו שמור חלק מכתובת ביהודית-ערבית (יצל לידי אל-מע[אלם?]).
חצי מכתב (צד שמאל של פנים, צד ימין של גב) ממשה ב' לוי הלוי, קליוב, לבן משפחה בפסטאט. הוא מזכיר געגועים בחג, סידורים עם בגדים וכסף, מנשה, שמריה והראיס, ואת העובדה שאבו אל-יוסר חולה אנוש.
מכתב רשמי קצר בכתב ערבי, בכתב קנצלריה. הנמען יתן לנושאים יוסף ועינאן(?) 100 חתיכות כסף 'למנייה ע'מר'. 100 קינטאר לחם (כ-5 טון) יימכרו 'בגינה'. השבר שומש לאחר מכן לפיוט עברי ('אל מלך').
חשבונות בערבית על שבר גדול, כנראה מספר חשבונות רחב יותר, מתוארך בפינה הימנית התחתונה של הפנים ל-8 בשוואל 1238 להג'רה (יוני 1823 לספירה). רוב הסכומים הכספיים בקורוש כסף (מסומן ב-'ק').
מסמך משפטי. מקום: קהיר. מתוארך: 15 בכסלו ה'תקס'ב = 20 בנובמבר 1801 לספירה. ללא חתימות. יצחק מזרחי מודה בהשקעה של 900 מדינים ממאיר בן-נעים ומשעבד 'חגורת כסף' (חיאצה פצה) כבטוחה לחוב.
חשבונות בלדינו. מוזכרים זהב, כסף ור' שלמה בכותרת הגב: 'נשאר ברשות ר' שלמה 600 סידרס[?] זהב, יש לי 352 בכסף...'. הטקסט בפנים נראה עברית ספרותית עם חתימה בתחתית: ___ל הנבון.
מרובה שברים. דף 2: חשבונות מסחריים ביהודית-ערבית. על קלף. תאריך: כנראה המאה ה-11. סכום עצום של 2,033 דינרים מומר בקירואן עבור משלוחי אינדיגו, סוכר וכסף. מזכיר גם את מהדיה.
שטר נישואין. מיקום: קהיר. תאריך: כ'ט שבט 5535 = 30 בינואר 1775 לספירה. חתן: אליהו גורן בן ניסים. כלה: הרמוזה בת ניסים נווארו. סך תשלומי הנישואין: 3,000 מדין כסף דיואני.
חשבונות בכתב ערבי ובמספרים יווניים/קופטיים. תאריך: רביע I 8[.]2 להיג'רה, אולי 822, שהוא 1419 לספירה. רבים מהסכומים הם באלפים של המטבע הנידון (מוזכרים 'כסף' ו'זהב').
חשבון שנכתב באלכסנדריה ב-3 ג'מאדא I 1236 להג'רה / פברואר 1821. בסיס העסקה בקורוש כסף מוסבר בכותרת. הפקיד שחתם על המסמך נשא תואר 'אגה' ושימש גם כ'מפקח מסחרי'. MCD.
עדות משפטית, קטע. בעברית, עם נוסחאות יוצאות דופן. מֻעַמַּר ואהרון בני בָּאקִי(?) הגיעו לבית הדין בתלונה על עניין של 100 חתיכות כסף. מוזכרת גם אישה בשם מֻאְנִסָה.
חשבונות ביהודית-ערבית מתוארכים בשוואל 1237 להג'רה, ינואר/פברואר 1834 לספירה. כל הסכומים הכספיים מבוטאים ב'פצה / כסף'. בין המוזכרים: שמואל איאלי וברוך מצליח. MCD.
לוח ערכים כספיים; שתי עמודות רשומות 'כסף' ו'טהור' (נוקר). תאריך: המאה ה-16 ואילך על-פי הפליאוגרפיה. קשור אולי לתרומות חג קהילתיות שכן העמודה השלישית היא 'פסח'.
מסמך משפטי מתוארך 20 באוקטובר 1800 (א' חשון תקס'א), קהיר. מאיר בן נעים מאשר השקעה של 60 ריאלים, כל אחד שווה 90 מואיידי כסף, מסולטנה אלמנת יוסף מזרחי.
רקטו: חשבונות בכתב ערבי, ערבית יהודית וספרות יווניות/קופטיות. מזכיר שמות כולל אבו אל-פדל ואבן אל-כאמוכ'י; מזכיר סחורות כגון ענבים, קנד, כסף ויין.
מכתב עסקי מפרח ב' יוסף באלכסנדריה ליהודה ב' מנשה בפוסטאט, בדבר משלוח כסף, שמן זית, גבינה, שקדים וכרכום מאפריקיה לסיציליה. מזכיר קשיים בסיציליה.
מסמך משפטי מקהיר מתוארך ינואר 1802 לספירה (שבט תקס'ב), שבו נסים רומנו מאשר שקיבל 180 מואיידי כסף מיתומי שלמה ב' צחל, שישיב כנראה תוך 15 יום.
מכתב מאת עמראן אל אבו אל-חסן. לאחר פתיחה מכובדת מופיעה אזהרה חריפה לשלוח את הכסף בזריזות עם עות'מאן, ולא לאלץ את השולח לצאת ולגבותו בעצמו.
מכתב ממחאסן לאביו. בערבית יהודית. תיארוך: ככל הנראה לא לפני המאה ה-13, בהתאם לכתב היד, הלשון והפריסה. כולל בקשה לשלוח דרהמים כסף נוקרה.
חשבונות המציינים 'פצה / כסף' ו'בונדוקי / דוקטים' כתוויות כספיות ברקטו, עם תווים אלפנומריים עבריים. מתוארך כנראה למאה ה-17 או ה-18. MCD.
שלושה טורים של תורמים הנותנים פידה, 'כסף' (שם מאוחר לדרהם). שמות מאפיינים: סומך, פוריח' (פעמיים), פרג'לה (קיצור של פרג' אללה, פעמיים).
מכתב מורה שמדווח לאב שילדו הגיע לבית הספר עם חבילה קטנה המכילה קצת כסף (פידה) שהמורה החרים כדי שהילד לא יאבד אותו. שקל 2 ו-7/8 דרהם.
חשבונות. ביהודית-ערבית ובספרות ערביות מזרחיות. תאריך: המאה ה-18 או ה-19. כולל גם ניסיונות עט ('אם הדיבור הוא כסף, הדממה היא זהב').
גב: מסמך בכתב ערבי המזכיר נייר (או כסף מזומן), 28 דרהמים, ותאריך בתחילת ספר 598 AH (1201 לסה'נ אם נקרא נכון). נדרשת בדיקה נוספת.
מסמך פיסקלי או חשבונות, נוצלו מחדש לכתב עברי. מוזכרות עסקאות בזהב (עין) ובכסף (וריק) ומכיל גם ספרות קופטיות/יווניות. טעון בחינה.
פתק לא גמור בכתב ידו של שלמה ב. אליהו לאבו אל-עז. אינני מבקש כסף ולא זהב, רק עותקי התורה. כבר כתבתי פעמיים, וזו הפעם השלישית...
מסמך משפטי. שבר (צד שמאלי). בכתב ערבי. מוזכרים מוחמד, המקצוע אל-צירפי ותאריך חלקי 13 ד'ו אל-קעדה. מוזכר סכום כסף. עדות בתחתית.
פתק לא רשמי. בערבית-יהודית. מיוסף או מבנו לאבו אל-פרג'. מבקש ממנו שנערו ירכוש בכסף שאצל אבו אל-מג'ד מעט בירה קצף (פֻקַּאע).
כתובה מדמשק, סוף המאה ה-10. הנדוניה כוללת כותונת פשתן מעוטרת בחוטי כסף וזהב, שתי חולצות, שני כיסויי קטיפה ושני כלי צביעה.
טיוטת חוזה מכירה של 12 מתוך 20 חלקים בבית בסמטת קאדי בדר ברובע אל-ממסוסה, במחיר 1,000 דרהם ורק (כסף). מתוארך כ-1230.
פתק קצר מאד מאלעזר לר' יוסף: 'אני זקוק מאוד לכסף, שלח אנא עם המביא.' בצד ב' יש כמה אותיות בעברית, כנראה ניסיונות עט.
רקטו: שבר ממסמך ממלכתי בכתב ערבי, כנראה פקודה. ורסו: נעשה בו שימוש חוזר לטקסט עברי, כנראה ספרותי. הדיו דהה לכסף/לבן.
חשבונות מהתקופה הימי-ביינימית; שתי רשומות מזכירות קאדים: אל-קאדי שיהאב-אללה אל-חמאמי ועוד, עם חלוקת ערכים לזהב וכסף
מכתב מסחרי שנשלח מיצחק ויוסף (כנראה בבבל) ליהודה השר. מוזכרים מסע להודו וסחורות כולל זהב וכסף גלם. ספר ההודו VI,7
מכתב מצאלח בן ברהון אל-טאהרתי, מקיירואן, ליוסף בן יעקב בן אוקאל, פוסטאט, כ-1010, על משלוח כסף מפוסטאט לקיירואן
פתק בכתב ערבי. הנמען אל-מועלם שמס מתבקש לתת לנושא הפתק סכום כסף מסוים. מתוארך, אך השנה קשה לקריאה. דורש בדיקה.
שרידי מכתב מאלכסנדריה, כנראה מאברהם בן יוסף אל-סבאג', ליוסף בן יעקב בן אוקאל, פוסטאט, על סחורות שנשלחו למגרב
רשימה המזכירה רשימת בטחונות בשווי 144 דרהם, כולל זוג צמידי כסף (זווג' דמאלג' פצ'ה). (מידע חלקית מתוך CUDL)
רקטו: שבר ממסמך משפטי, מוזכרים 'בנו אברהם בן מבורך' ופריטי כסף שונים. ורסו: מילון להלכות גדולות.
שבר זעיר של טקסט בכתב עברי, מזכיר 'כסף וזהב' ברקטו ואולי מצרים/פוסטאט בוורסו. דורש בדיקה נוספת.
חשבונות, כנראה עבור יין שנשלח לטירה (בורג'); סכומי כסף בכסף טוב; מזכיר יעקב טייב ומשה טייב
קטע ממכתב ביהודית-ערבית (עם מילה בודדת בכתב ערבי: هذا). מוזכרים אברהם מסוים וכסף.
מתכון בערבית-יהודית הכולל ברזל, מלח-אמוניה, כותנה, כסף ופריטים אחרים. אלכימי?
חשבונות בערבית-יהודית ובספרות יווניות/קופטיות. כל הערכים מציינים כסף או זהב.
קבלת מס או קבלה זמנית. אזכור של כסף (וורק) וחודש ג'ומאד אל-אוואל בגב.
שבר, כמה שורות בכתב דהוי מאוד; מזכיר חתיכות כסף (ורק); זקוק לבדיקה
תחילת עצומה, כנראה מנער שאביו עזבו לפני לידתו, על עזיבת אב ויתמות
חשבון הוצאות של שלושה שבועות; סך הכול 1,448 דרהמים וריק (כסף)
שבר קטן של מכתב בכתב ערבי. מזכיר את ח'לוף ב. מוסא(?) וכסף.
חשבונות, מוזכרים ימות השבוע וסכומים בכסף (ווריק).
חשבונות בלאדינו, המזכירים זהב וכסף.
פסק דין של בית דין שניתן בעשור האחרון של חודש אייר בשנת 1543 לשטרות (1232 לספירה), האוסר על שימוש בכלי קודש של בית הכנסת כערבון להלוואות של אנשי הקהילה, למשך עשרים שנה. הפסק מתואר כמי שנקבע על ידי בית הדין וגם על ידי "הזקנים החתומים מטה", ככל הנראה בהתייחס לשמות היחידים הנזכרים בשריד: "נתנאל בן סעדיה" ו"אליהו בן ר' זכריה, תנצב"ה". בהקשר זה, סביר להניח שהזקנים הללו פעלו בתפקיד הדומה לזה של amicus curiae ("ידידי בית המשפט") בימינו — אנשים שאף שלא נשאו במשרה שיפוטית רשמית, מילאו תפקיד חשוב ביחס לבית הדין בזכות מעמדם וכבודם בבית הכנסת ובקהילה. לאור מצב השימור הטוב יחסית של השריד, לא סביר שהחתומים היו בעצמם דייני בית הדין, שכן מופיעים רק שני שמות (בבית דין רגיל היו שלושה דיינים) — אם כי ייתכן שהסתפקו בחתימת שני דיינים בלבד, או ששמות נוספים בתחתית המסמך אבדו. האיסור בא בעקבות מעשיהם של פקידי הקהילה, שבשל מחסור בכספים משכנו רכוש של בית הכנסת לנושים, מה שהוביל לתפיסת החפצים החשובים הללו כאשר לא הצליחו לפרוע את חובותיהם. חפצים אלה, שכללו את מעטפות המשי הנהוגות לספרי התורה, טסי חושן חקוקים, פעמוני כסף ורימונים התלויים על הספרים, היו חיוניים לשימוש בבית הכנסת, והיעדרם היה מורגש מיד על ידי הקהל. הפסק מונה שני נימוקים לאיסור: האחד, כי היעדרם "גורם עגמת נפש לחלק מן הציבור"; והשני, כי אנשי הקהילה יימנעו מלתרום עוד חפצי קודש יקרי ערך לבית הכנסת אם יחששו שאלה ישמשו ערבון להלוואות של פקידי הקהילה. מעניין לציין כי בית הדין רק אוסר את השימוש העתידי בכלי הקודש כערבון, אך אינו מחייב את פקידי הקהילה להשיב או להחליף את החפצים שכבר נלקחו. בית הדין מטיל "חרם" על כל מי שיפר את הפסק בעתיד; בהקשר זה, חרם שכזה דומה לנידוי, והיה מוציא את המפר מחסות הקהילה. לא היה יכול להיכנס לשום עסקה או קשר אישי עם בני הקהילה, היה מקולל באופן פורמלי, רכושו עלול היה להיות מוחרם, ואפילו יכול היה להיענש בעונשים גופניים. ההכרזה הפומבית על החרם הייתה הכרחית לצורך אכיפתו, וככל הנראה הייתה יעילה מאוד. הפסק נזכר כאילו הוצא בשמו של אברהם מימוני, בנו של הרמב"ם המפורסם, ומכנה אותו "אדוננו, נגידנו". הנגיד תפקד כראש הדתי והמשפטי של הקהילה היהודית במצרים, והיה השופט העליון בענייני פלילים ואזרחות. בדומה לאביו, שאותו ירש כנגיד, היה אברהם תלמיד חכם ורופא, ואף טיפל בח'ליף אל-כאמל. (המידע מבוסס על מאמרו של דוד וורנר אמראם, "צו של בית דין יהודי-מצרי מן המאה השלוש-עשרה", שהתפרסם ביולי 1901 בכתב העת המשפטי The Green Bag, וכולל גם תרגום מלא מאת פרופ' ריצ'רד גוטהייל מאוניברסיטת קולומביה, לצד ניתוח נוסף.)
רישום משפטי (מס' 6) בפנקס בית דין רבני בקהיר, המשתרע על פני שלושה עמודים. המסמך כתוב עברית, נערך בקהיר, ומתוארך לכ"ב בשבט ה'תמ"ג (1683). דף 2r: (מסמך מס' 6) הסדר ירושה בעקבות פטירת שמואל הלוי פורך. הרישום בפנקס מפורט ביותר ומשתרע על פני מספר דפים. אשתו של שמואל, עזיזה בת ר' יעקב אבושערה (אבושערה), הקדימה אותו למות. בני הזוג הותירו אחריהם חמישה בנים: אלעזר, יהודה, חביב, אברהם ויוסף (וייתכן שגם בנות, אשר לא קיבלו חלקים בירושה). פרטי הירושה מפורטים מאוד, אך בקווים כלליים: לאחר תשלום הוצאות הקבורה של האב וסילוק חובותיו, יתרת הירושה מתחלקת לשישה חלקים, כאשר שני חלקים מיועדים לאלעזר. הרכוש המיטלטל היחיד שאינו מתחלק הוא שלושה ספרי תורה ושני זוגות של רימוני כסף — וכל אלה נמסרים לאלעזר. הנכסים המגורים של המשפחה בדרב אל-חמצאני (Darb al-Ḥumṣānī) מתחלקים שווה בשווה בין חמשת האחים. בתי המשפחה בדרב דוד הכהן (Darb David ha-Kohen) מיועדים אך ורק לאלעזר. חלק ניכר מהשורות התחתונות של דף זה עוסק בניהול חלקים ספציפיים בנכסים בין האחים. דף 2v: (המשך מסמך מס' 6) חמשת האחים נשבעים "שבועה חמורה בש[ם] ה[מבורך]" כי לא יעבירו לבעלות צד שלישי כל נכס מתוך ירושת הוריהם. הרישום כולל רשימה ממצה של סייגים והחרגות לסוגי העברות הרכוש שהאחים מנועים מלבצען. שורה 18 מציינת כי חלק מירושת האחים כולל גם "בגדים" ופריטים נוספים שאביהם שמואל קנה בעבר "מעזבון" אדם בשם רחמים ארוך. המילה "לונדרא" מופיעה בהקשר לרחמים ארוך, וייתכן שיש בכך קישור בין מותו, מקום מגוריו ו/או רכושו ללונדון שבאנגליה (שאליה הוחזרו היהודים זה לא כבר, בשנת 1656). לאיות דומה של שם המקום האפשרי "לונדרה", ראו מסמך מקביל בגניזה. דף 3r: (המשך מסמך מס' 6) השורות האחרונות של תיק ירושה זה עוסקות בהתחייבות האחים הלוי פורך לתמוך ביתום בוונציה בשם קיון יקר (Qīyūn Yaqar) — שני שמות יהודיים שאינם נפוצים במסמכי הגניזה. שם המשפחה ככל הנראה גזור מן השורש השמי י-ק-ר בעברית, אך שפת המקור של "קיון" אינה ברורה. הסכום של 5,700 מדין שיועד לתמיכה ביתום מגובה גם בחג'ה שהוצאה בבית דין של קאדי ("בחגה שנכתב במחכמת אל קסמה אלערבייה"). הסופר והעד השני של רישום זה הוא שלמה סומך.
מכתב מאת דודו (אחי אמו) של אבו אלטייב טוב בן דוד אל האחים התֻסתרים, אבו אלפצ'ל סהל, אבו יעקוב יוסף ואבו סהל סעיד בני ישראל בן יעקב. הנוסע הוא יליד אַמוּל שבטַבַּרִסְתַאן, וטוען שהוא בן כשמונים שנה. נראה שהוא כותב מחאלב (אלפו). אביו, סלימאן, נפטר באמול. הכותב יצא לדרכו מערבה, בהכריזו כי גם הוא מצפה למות בדרך ("אשכבה עם אבותי"), והגיע לבגדאד. שם הפקיד 150 דרהם מערביים מכסף משובח ומוטבע בידי שלמה בן אהרן, אשר הסדיר שתי המחאות (סֻפְתַג'אות): אחת בסך 100 דרהם הפרועה לשלושת האחים התֻסתרים בדמשק, והשנייה בסך 50 דרהם הפרועה לסהלוויה בן חיים. ידיד בדמשק, צדקה בן עמרם אלרחבי, היה אמור לסייע בביצוע ההעברות. לאחר מכן הסתבכה הדרך, והוא נתקע בתִּכְּרִית למשך שישה חודשים, שבמהלכם כילה את חמישים הדרהמים שיועדו להוצאות הנסיעה, ונאלץ לשוב לבגדאד כדי לשנות את ההסדר. שלמה בן אהרן הקטין את הסֻפְתַג'ה לסהלוויה מ-50 ל-30 דרהם, ולכאורה לקח לעצמו את ההפרש של 20 דרהם כדמי טרחה עבור הציוד. הכותב בילה לאחר מכן שנה תמימה בדרכים בטרם הגיע לחאלב, כשהוא חסר כול ותלוי בקהילה היהודית המקומית לפרנסתו. בחאלב שמע ידיעות מטרידות על האחים התֻסתרים ועל דמשק, אך אינו מבהיר את טיבן. המכתב כתוב בעברית נוקשה למדי, מקראית בסגנונה, ובמהותו הוא דין וחשבון מודאג על מה שעלה בגורל הכספים שהופקדו בידיו, תוך הסתמכות על אחיינו אבו אלטייב טוב בן דוד כעד שיכול לאשש את גרסתו. הוא חותם בבקשה מהאחים לשוחח ישירות עם אבו אלטייב. נראה שהוא מנסה להוכיח שלא התרשל בכספי אחרים, בעוד מצבו האישי הידרדר עד כדי ייאוש. מכתב מעניין מאוד מבחינת ההבנה של אופן פעולתן של המחאות בינלאומיות. מעניין גם שהכותב — דובר פרסית כשפת אם — מאיית סֻפְתַג'ה בצד"י במקום בגימ"ל, כפי שמקובל בערבית. כתב היד היה בעבר ברשותו של מזכיר האגודה הגיאוגרפית המצרית, אדם בשם מֶנְיֶה; הוא עדיין היה שם כאשר יצחק בן צבי ערך את הטקסט בשנת 1938, אך מאז לא נראה, וחיפושים אחר תצלום בארכיוני יד בן צבי לא העלו דבר.
מסמך משפטי מבית הדין העליון (אלבאב אלעאלי) בקהיר, בכתב ערבי, מיום 4 ברביע ב' 1106 להג'רה = 22 בנובמבר 1694. הקאדי החתום הוא מחמד אבו אלמואהב בן מצטפא אלמרזוקי אלמאלכי. נוכחים בדיון גם עלי בן אחמד המכונה אלפקיה, ושני האחים אלחאג' בדר אלדין ואלחאג' עבד אלרחים, בניו של המנוח אלשהאבי אחמד המכונה אלרומי בן סלימאן בן רצ'י אלדין. שני האחים משמשים כמנהלי ההקדש (וקף) שהקדיש סבם ארכמאס (اركمآس) נאיב אלשאם, ובכללו שתי הקאעאת שהן נשוא המסמך. מעורב בהקדש או בעניין המשפטי גם אלחאג' מחמד בן מחמד המכונה ג'רב(?) אלדח'אח'יני (סוחר הטבק?), משכונת חארת אלאמיר [...] בי. היהודי הרבני יוסף בן שלום לוי המכונה תהויס(?) רוכש מן מחמד הנזכר את זכויות ה-ח'ולו, סכנא' (מגורים) ואנתפאע (הנאה) בשני נכסי ההקדש הנזכרים. הזכויות בנכסים מבוססות גם על שטר משפטי קודם מבית הדין השכונתי של באב סעאדה ואלח'רק, אף הוא בפני הקאדי המאלכי מחמד אבו אלמואהב, מיום 10 בצפר 1102 להג'רה = 13 בנובמבר 1690. הנכס הראשון מזוהה כמעונו לשעבר של היהודי הרבני הארון בן יעקוב אלצראף מבאב אלשעריה. הנכס השני מזוהה כמעונה של סת אלבית בת יוסף, ודירתו העליונה כמעונו של שמואל היהודי הרבני. המחיר שסוכם הוא 4300 מדין ("חצאי כסף"); חלק (? במעאוצ'ה) ישולם ב-42 דינרי זהב לפי אמת המידה של הצראף מחמד בן יוסף בשכונת אלאזהר, והיתרה תשולם בכסף. נראה כי רכישת הזכויות היא לתקופה קצובה של 5 שנים, ויוסף יקבל על עצמו את חובת תשלום שכר הדירה למנהלי ההקדש. סכום של 5100 מדין נזכר בתחתית המסמך; לא ברור לחלוטין כיצד הוא קשור לסכומי 4300 המדין ו-42 דינרי הזהב שהוזכרו. שמונה עדים חתומים. בראש המסמך מופיע התוקיע (חתימת האישור) של הקאדי וחותם. בגב המסמך שתי הערות תיוק, האחת בערבית-יהודית והשנייה בכתב ערבי: - חג'ת אל תבקתין בחוש נאיב אלשאם באל מושתרא - حجة بمنفعة الخلو والسكنى بالطائفة الربانية(؟) بحارة زويلة بحارة اليهود باسم يوسف ولد شالوم
תחת מספר שמורה זה נמצאים 32 דפים. רוב החומר הוא פנקס, ככל הנראה של סוחר ביזנטי, מלא ברישומי עסקאות שונות. השפה העיקרית היא עברית, אך שמות החודשים הם יוליאניים (אפריל, דסמבר וכד'). מוזכרים שותפים עסקיים רבים, ולפחות לחלקם שמות יווניים (למשל מאנוליס בדף 5). מופיע לוח שנה לשנת 1430/31 לסה"נ (דף 26), כתוב בדיו מעניינת שדהתה לגוון כסוף בהיר; הדף נראה במבט ראשון כריק, אך חלק ניכר מהטקסט עדיין קריא. ישנם חשבונות (דפים 1 ו-15) במבנה דקדוקי עברי (X של Y), אך כמעט כל שמות העצם בהם הם בשפה אחרת — ככל הנראה יוונית באותיות עבריות — והדבר מצריך בחינה של מומחה. בפנקס מצויות גם כמה איגרות, ובהן דפים 2, 9, 11, 16, 17, 21 ו-23. האיגרת בדף 11 מצטרפת לקטע DK 371. האיגרות בדפים 16 ו-23 ממוענות שתיהן לאברהם בן יוסף הלוי. הראשונה מבין השתיים לפחות חתומה בידי שבתי, המציין גם את שם עירו (קרישטו, ככל הנראה Karystos). שבתי מספר שאינו שוהה זמן רב באגריפון (Negroponte/Chalcis, בירת האי אאובויה). איגרת נוספת (דף 17) מזכירה את "קדיאה", ככל הנראה = קנדיאה, היא כרתים. מתחת לאיגרת בדף 2 מופיעות שתי שורות ביוונית באותיות יווניות. דף זה, אגב, הוא פלימפססט, ובו טקסט תחתי בעל מראה עברי. ייתכן שגם בדף 29 מופיע טקסט יווני דהוי מאוד (באותיות יווניות). בנוסף לכל אלה ישנם דפים מן התלמוד, ככל הנראה בכתב יד ביזנטי מן המאה ה-14 (למשל דפים 6 ו-32), ודפים מספר סליחות (למשל דף 31). חלק מן המידע נלקח מ-FGP. ראוי לבדיקה מעמיקה יותר.
מכתב בערבית הממוען אל סייד מחמד חסן אלעטאר בקהיר, מאת אלחאג' מחמד עשרי אלעטאר. המכתב נושא את התאריך 16 באפריל 1808 (י"ט בצפר 1223 להג'רה). במבוא שלה למהדורת המסמך מציינת ג'יין הת'אווי כי מסמך גניזה זה הוא חריג במידת מה, שכן מדובר במכתב משנת 1223 לה'/1808 לסה"נ שנשלח ממוסלמי אחד לאחר. יתרה מזאת, הכותב והנמען חולקים את אותו לקב מקצועי: אלעטאר, כלומר "הבשׂם" או "הרוקח". הנמען, סייד מחמד חסן אלעטאר, הוא, בנוסף להיותו סייד — צאצא של הנביא מחמד — גם בשׂם או רוקח, כפי שלקבו מעיד. כותב המכתב הוא עטאר נוסף: אלחאג' מחמד עשרי אלעטאר, שעשוי להיות קרוב משפחה של סייד מחמד או פשוט רוקח/בשׂם אחר או צאצא של רוקח. הכותב פונה בעניין החזר הלוואות שניתנו על ידי סייד מחמד. סייד מחמד הלווה סכום של 12,000 פצ'ה (קיצור ל-נצף פצ'ה, המטבע המצרי הסטנדרטי מכסף) לסוחר היהודי מעלם שמעון פראנסיס, סוחר בינלאומי שניהל בקהיר חברה מסחרית יחד עם שותפו מרקאדו קארו. בנוסף, העניק סייד מחמד הלוואה נפרדת בסך 5,800 נצף פצ'ה ב"קרושים גדולים מכסף". בתחילה סבר מחמד עשרי כי שתי ההלוואות ניתנו לפראנסיס, ולפיכך יוכל סייד מחמד פשוט לגבות את הסכום הכולל ולהחזיר את פיקדונו של פראנסיס — הוא הביטחון שמסר לסייד מחמד להבטחת ההלוואה. המכתב הנוכחי חושף כי מחמד עשרי טעה: הוא עצמו הוא שניהל את המשא ומתן על ההלוואה בסך 5,800 פצ'ה, והבטיח אותה באמצעות פיקדון של מטבעות שיצאו מן המחזור — 100 דוקטים ונציאניים מזהב, או בנדקיות (שורה 10 בצד הפנים).
נוסחאות (פורמולריות) למסמכים משפטיים. המסמכים שבצד הפנים (recto) עוסקים במינוי שליח לקבלת גט. אף שהשמות במסמך עצמו הם גנריים (פלוני בן פלוני), נשתמר תאריכו של מסמך המופת — שנת 1726 לסה"נ (ט"ו באלול ה'תפ"ו) — וכן שמותיהם של בעלי הדין המקוריים בתחתית המסמך: האישה היא סול המכונה סניורו (?) בת יחיאל אברון/עבדון; השליח הוא אלעזר בן מיכאל מומיליאן; ונזכר גם שמו של דוד פייסאנו (?). אחת משתי הנוסחאות שבצד האחור (verso) היא להצהרה על "מוכת עץ" (אישה שבתוליה נפרצו שלא בדרך תשמיש). הנוסחה השנייה שבצד האחור עוסקת בפעילות של שותפות עסקית בזהב ובכסף עבור המטבעה הקיסרית העות'מאנית בקהיר, הנכתבת בשגיאות איות כ"צ'אר אלצ'רב" (Ḍār al-Ḍarb במקום Dār al-Ḍarb). מקום העסק מצוין כ"שוק המודדין המעלין", ככל הנראה "שוק השוקלים" — מן המילה העברית "למדוד" — כש"מעלין" מורה על שיוך ממלכתי במשמעות "נשגב/רם". המונח הקרוב "מדודין" נפוץ במסמכים משפטיים מן העת החדשה המוקדמת בהקשר של מטבעות "שקולים/מדודים" כראוי. מניית הזמן של השותפות נזכרת בזיקה לחודש הקופטי תות (Tūt), שהיה חלק גם מן הלוח הפיסקלי העות'מאני במצרים.