כסף במסמכי הגניזה — עמוד 3

טיוטה של רשימת נדוניה הכתובה על גב מכתב מתוארך למאי 1802 לסה"נ (י"ז למטמונים, היינו ספירת העומר = ב' באייר ה'תקס"ב). הטיוטה נכתבה ככל הנראה מאוחר יותר באותה שנה, שכן היא מציינת את תאריך החתונה ליום י"ב בתשרי ה'תקס"ג (אוקטובר 1802 לסה"נ). יד הסופר היא של כותב לא מנוסה, ולפיכך אין מדובר בכתב ידו של נמען המכתב, הסופר המומחה מאיר בן נעים. רשימת הנדוניה מציינת את שם הכלה לאה מרקדה בת סעד תמים ואת שם החתן דוד בן יעקב מנשה, המכונה גם מנשזי(?). רבים מפריטי הלבוש ומצעי המיטה של הכלה הנזכרים ברשימה רקומים בכסף/זהב (בקצב), ובהם: כיסוי ראש, חגורה ושמיכות. בשורות 21-22 מופיע אזכור של פריט המיועד במיוחד לחתן: "חצי בלדה שמאשיר לחתן" (חצי חליפה, חרבות לחתן). לאור התחביר, אין זה ברור אם המונח הפרסי "חרבות" (שמאשיר) מתייחס כאן לעיצוב או לפריט נפרד. למקבילה מאותה תקופה (סביב 1805 לסה"נ), שבה מופיעות חרבות באופן ברור כפריט/מתנה נפרדת בנדוניה לחתן, ניתן להשוות לשורה 24 במסמך אחר. טיוטת רשימת הנדוניה מסתיימת בערך הכתובה: 48,000 מדין.

צוואת שכיב מרע בכתב ידו של חלפון בן מנשה. חתומים עליה חלפון בן מנשה ונתן הכהן בן שלמה. מקום: פוסטאט. תאריך: השליש הראשון של חודש אב בשנת אלף ארבע מאות ארבעים ושמונה למניין השטרות, היינו יולי/אוגוסט 1137, ברשות מצליח גאון. (החתימה עצמה נדחתה לשליש האמצעי של חודש אב.) המצווה: אבו אלחסן יהושע בן אבו אלרצ'א שמואל המשורר. הגוסס ממנה את חמותו מבארכה בת חפאט' (ולא את אשתו סת אלדאר בת יפת) כמוציאה לפועל של צוואתו וכאפוטרופסית על שלושת ילדיו. הוא מוריש את גביע הכסף שלו ופריטים נוספים לבנו הִבּה, ואת התכשיטים מצווה לחלק בין בנותיו סת אלפח'ר וסת אלבנאת. כמו כן הוא מסדיר את ענייני שותפויותיו העסקיות בסחר במי ורדים ובחריע (קרטם) עם מפצ'ל בן הִבּה אלחרירי ועם אבו אלחסן הקראי. אשתו סת אלדאר תוכל להמשיך להתגורר עם ילדיה כל עוד לא תינשא בשנית. הוא מעניק שישה דינרים לאביו וארבעה דינרים לאמו. בין החפצים המוזכרים בצוואה, לצד תכשיטים וכלי בית, נזכר גם כיסוי הראש המעוטר המשמש בטקס החגיגי של תספורת השיער הראשונה של נער.

מסמך משפטי שרובו בלאדינו, עם קטעים בעברית ובארמית, המאשר עסקה בסכום של 100 "פטקאס" ("סומה די פטקאס") מאת שמואל בן יצחק די אנקונא ומסעוד אזולאי (שורות 1–3 בצד הפנים). המקום אולי איזמיר, אך קריאה זו אינה ודאית, על פי המופיע בשורה 14 ("איזמיר"). את המסמך ניתן לתארך לשנת 1772/1773 לסה"נ על סמך הציון בשורה 14 בצד הפנים: שנת 5533 לבריאת העולם. המונח "פטקאס" מציין ככל הנראה מטבעות שנטבעו בספרד או באוסטריה, כגון ריאל כסף או טאלר, אשר נשלחים לאלכסנדריה: "y ditos siyen pataqas me obligo de mandarlos a No Amon [אלכסנדריה]" (שורות 3–4 בצד הפנים). בשורות 10–11 בצד הפנים עובר המסמך לחלופי לשון, בעיקר לעברית, ותוקפו המשפטי מאושר בשורת הסיום: "והכל שריר ובריר וקיים" (שורה 14 בצד הפנים). בהמשך המסמך מופיעות חתימות שנקרעו ואיבדו את בהירותן, דבר המקשה לקבוע מי הוא המאשר את קבלת הסכום הכספי שבמרכזו של שטר זה. בצד האחורי נמצאות הערות בכתב עברי שנכתבו ביד שונה מזו של הפנים.

מסמך משפטי בעברית. מתוארך לשליש האחרון של אדר ב' ה'תט"ו (1655). מקום: קהיר. משה קולון מחזיר פיקדון של תכשיטים לזַיְן שבאבו (שבאבו). הפיקדון כלל זוג חלאח'יל/פעמונים מכסף (ככל הנראה עגילים) ו"עוקוץ" – סוג של תכשיט המופיע לעיתים קרובות ברשימות נדוניה מהעת החדשה המוקדמת, אך משמעותו המדויקת טעונה מחקר נוסף. לאחר החזרת הפיקדון, זין משחרר את משה מכל תביעה עתידית שעשויה להיות מופנית כלפיו בקשר לתכשיטים, "ובפרט מבנו המומר". לא ניתן הקשר נוסף לסיבה שבגינה בנו של זין, ששמו אינו מוזכר, עשוי להעלות טענות משפטיות בנוגע לעסקה. בעמוד האחרון מופיעה הערת תיוק החוזרת על אופי הפיקדון. הסופר פנחס לכנה חתם כעד; העד השני היה מנחם אסטרוגנו. זין שבאבו חתם כצד מסכים. במסמכים מאוחרים יותר מן המאה השמונה־עשרה, שם המשפחה שבאבו מופיע בצירוף הכינוי זין (שבאבו ידיע זיין). ייתכן שמדובר במקריות, או בכינוי משפחתי או אישי המתייחס לאב קדמון מסוים.

הסכם שותפות קראי בצנאעת אלסים, "צורפות כסף" (صناعة السيم). המונח "סים" בטורקית עות'מאנית פירושו "כסף". מתוארך ליום רביעי, ט"ו בכסלו ה'תקכ"ג לבריאת העולם (1762 לסה"נ). השותפות כוללת כמה חברים יהודים ושותף מוסלמי אחד, אלחאג' אבראהים בן אלחאג' סייד אחמד אלג'והרי. השותפים העסקיים חולקים "דולאב" (מעין מתקן או מכונה), והסכמתם נסבה סביב מעורבותו של אדם בשם שלום בן יעקב. המסמך קובע שאם אחד השותפים יפר את ההסכם, יהיה חייב לתת קנטאר של שמן (זית? או למאור?) ל"וקף של אלאזהר או לבית הכנסת": "כלף ען הדא אלשרוטאת יכון עליה מנהם קנטאר זית ללוקף ללאזהר או ללכניס כל אחדא מנהם" (שורות 18–19). בצד האחורי (verso): הצהרה של שלום בן יעקב בהתאם להסכם שבצד הקדמי. בצד האחורי מוזכרים גם העדים מוסא בן פרג'[אללה] ונסים רוואח, "בנו של מזקק הכסף של בית/אולם הכסף". מתוארך ליום רביעי, ט"ו בכסלו ה'תקכ"ג לבריאת העולם (1762 לסה"נ).

כתובה עם מסגרת פרחונית מעוטרת (recto). מקום העריכה: סלוניקי, ושמות הנהרות הסמוכים בעברית/ארמית (מגינות ובארוה?) אינם ברורים, אך ישנן מספר אפשרויות לזיהויים: גליקוס, ורדאר/אקסיוס, לודיאס, או הליאקמון. התאריך הוא יום שני, ב' בטבת ה'ת"ק"ץ, שהוא 28 בדצמבר 1829. החתן: וילייסיד (?) בן חיים צבי. הכלה: ריינה בת נתן צבי. המטבע הנזכר בשני המסמכים, "לב׳ נק׳ אש׳" (לבנים נקרים אשפרוש), הוא ככל הנראה סוג של מטבע כסף. במסמכים מוקדמים יותר, כל עוד היה האקצ'ה העות'מאני בשימוש, היה המונח "לבנים" שווה ערך לאקצ'ה/אספרוס, אך כאן ייתכן שהכוונה היא לפארא/מדין הכסוף. מוזכרת בכתובה גם מטבעת ה"אסדי גרוש" (esedi guruş) בכינוי "גרוש אריות" (למשל בשורות 15–16). אחד מעדי הכתובה, נתן בן יוסף צבי, אפשר שהוא אף הסופר, חותם בשם החתן. בצד ה-verso מופיע שטר תנאים לאותם הנישואין.

רישום משפטי (מס' 9) בפנקס בית דין רבני בקהיר. בעברית. נכתב בקהיר ומתוארך לכ' בשבט ה'תמ"ג, הוא שנת 1683. (תעודה מס' 9) רשימת נדוניה והסדר כתובה של חביבה בת אלעזר נקיב, אלמנתו של משה ג'וואני (גוואני). בשל הצפיפות הרבה של הרישומים ברשימה, מספור השורות בתעתיק של חלק זה אינו תואם אחד לאחד את המסמך המקורי. בין פריטי הנדוניה ניתן למנות: זוג עגילי זהב מעין "אצבעון", טבעת זהב, טבעת טורקיז, חגורת כסף, זוג עגילי כסף מעין "פעמון", קפטן עם רקמת פרחי כסף, כריות, מגבות, ועוד טובין רבים נוספים. דף 3v: (המשך תעודה מס' 9) חלק הסדר הכתובה הבא לאחר רשימת הנדוניה של חביבה, ובו היא נשבעת "שבועת אלמנה" בפני בית הדין ובפני חמותה, ששמה אינו מוזכר. הרישום כולל סקירה מפורטת לפי מקטעים של ההערכה הכספית של פריטי רשימת הנדוניה, המסתכמת לסך של 12,000 מעדין.

מכתב הממוען לאליהו הדיין, בערבית-יהודית. נזכרים בו עסקים בפול, בקיא (וִיקְיָה), במלפפונים ובחיטה, וכן מוזכרת העיר בלביס. נזכרים בו אנשים כגון דוד הדיין, בו אלחסן אבן נֻפַיע, ומֻפצַ'ל אבן אלמקדסי. במכתב רהוט מפרט נוסע את כל מה ששלח: 6 ארדבים של חיטה (העולים 36 וייבות בשנה, או 3 לחודש — כפי שדוּוח לא פעם עד כה), 4 "דינרי זהב", ומספר משלוחים קטנים יותר בכסף בסך כולל של 51 דרהמים. במקום זה חסרות שורה או שתיים, שכללו ללא ספק את שלושים הדרהמים הנוספים שיביאו לסך כולל של 6 דינרים — שוב חצי דינר לחודש. הכותב מתרגש מאוד וקורא: "וכי אזניח את אשתי?!" ומוסיף: "האם לא אמר אלוהים [משלי יא, יז]: 'ועוכר שארו [כלומר אשתו, על פי בראשית ב, כג] אכזרי'?!", ובציטוט ממשלי כב, כג הוא קורא לאלוהים להעניש את מוציאי דיבתו רעה. (התרגום על פי גויטיין.)

רישום משפטי (מס' 40) בפנקס בית דין רבני בקהיר (בדפים 10א-10ב). בעברית. מקום: קהיר. מתוארך לא' באייר ה'תמ"ג (1683). (מסמך מס' 40) שבועת אלמנות ורשימת נדוניה של מירא, אלמנת שלמה ריוס, בתו של יעקב בן-אלחדב (המופיע גם במסמך מס' 25). רשימת הנדוניה של מירא ראוותנית במיוחד — פריטיה משתרעים על פני שני עמודים בפנקס בית הדין, וביניהם: כיסוי ראש (בּוֹנֵט) מרוקם בזהב, טבעות רבות, עגילים, מקלון כחל (כוחלן) מזהב משובץ באבני חן, זוג עגילי ספיר, זוג עגילי אזמרגד (ברקת), טבעת זהב משובצת באודם, חגורת כסף, עגילים בצורת אצבעוני (אגוזון) משובצים באבני חן, גלימת משי ופריטים רבים נוספים. בעקבות הערכים האחרונים מופיעים חישובים מתמטיים, וההערכה הסופית עומדת על 32,000 (מַעְדִין).

טיוטת שטר אירוסין קראי. מקום: קהיר. מתוארך ליום חמישי, ה' בתשרי ה'שצ"ח (1637 לספירה). הסופר טעה פעמיים בשורות הפתיחה ורשם את הספרה 8 כ-80. החתן: יוסף הכהן בן יצחק הכהן בן אהרן הכהן. הכלה: שמה אינו מצוין, והייתה נשואה בעבר. עיקר כתובה: 50 חתיכות כסף + 650 מעות (מדינים) + טבעת זהב. מוהר מוקדם: 200 מעות. מוהר מאוחר: 800 מעות. תנאים: החתן מתחייב שלא לעזוב את העיר קהיר במשך 20 שנה, למשל לנסוע לדמשק או לאיסטנבול (אך נסיעה לירושלים מותרת כחריג). כמו כן, התחייב שלא להכותה בעת מריבה, ואם יכה — עליו לשלם לה 15 מעות. לאחר שהסופר נטש את שטר האירוסין, החלו לכתוב במקום מספר שורות של טיוטת מסמך אחר, עד לסעיף הרצון. בצדו השני של הדף מופיע טקסט ליטורגי.

רישום משפטי (מס' 10) בפנקס בית דין קראי בקהיר, מתוארך לפי הרישומים הסמוכים בפנקס לסביבות שנת 1560 לספירה. עניינו של הדיון הוא סכסוך סביב אובדן מחצית מטפחת זהב ש"נשרפה בביתם" של עבד אלמעטי בן ח'צ'ר אלפולאדי ובתו סת אלאהל (אלנצף אלמנדיל אלדהב אלדי חרק פי ביתהם). אסתר בת צדקה הכהן מופיעה בפני בית הדין כדי לתבוע את המגיע לה בקשר לאובדן מטפחת הזהב. בעקבות זאת נשבעים עבד אלמעטי וסת אלאהל על עשרת הדיברות (חלפו עלי אלעשר דברות) שלא "אכ.נוהא את המטפחת, ולא דבר כיוצא בה העשוי מכסף, זהב, נחושת או כל חומר טוב אחר" — כאשר אופן איותו של הפועל המרכזי בשבועה אינו ברור. האות החסרה נראית כשילוב של א, ד ו/או ת שנכתבו זו על גבי זו כתיקון של הסופר.

שטר אירוסין קראי. מיקום: קהיר. מתוארך ליום ראשון, כ' בסיוון ה'תמ"ח (1688 לסה"נ). החתן: ישועה בן אברהם החכם הרופא בן אהרן הרופא החכם. הכלה: אסתר בת יעקב בן דוד החזן, בתולה. עיקר הכתובה: 50 כספים + טבעת זהב + 1,760 מאידי כסף גדולים ("חצאים גדולים"). מוקדם: 200 מאידי גדולים. מאוחר: 1,000 מאידי גדולים. שלוחה של הכלה: ככל הנראה בן-דודו של אביה, אהרן (אך הדבר אינו ברור לחלוטין). בין התנאים מתחייב החתן שלא יעזוב את פוסטאט/קהיר במשך עשרים שנה, "כגון לדמשק או לאיסטנבול", אלא רק לירושלים. כמו כן יהיה עליו לשלם לה 15 כספים אם יכה אותה אי-פעם בעשרים השנים הראשונות לנישואיהם. עדים: ברוך הרופא; יוסף הרופא; שמואל המלמד; משה החזן.

מכתב בלאדינו מאת אב[רהם?] טיל[?] באלכסנדריה אל אפרים עדא בקהיר, מתוארך 11 במרץ 1814 (י"ט באדר ה'תקע"ד). במכתב מוזכרים דוד דיין (שורה 3r) ויוסף מיר (שורה 7r). השם השני מופיע גם כשולח של מכתב אחר בלאדינו. בהמשך המכתב ייתכן שהשולח מתייחס שוב ליוסף מיר באומרו "lo ke ara al nuestro famozo Yosef" — כלומר "מה ייעשה ליוסף המפורסם שלנו" (שורה 10r). באופן כללי מתנהל במכתב דיון בתשלומים, אולי בקשר לבד "panyo" (שורות 6–7), כאשר סוגי המטבעות הנזכרים הם "גרושים" של כסף (שורה 8r) ו"פארות" במכנה נמוך יותר (שורה 9r). בגב המסמך מופיעים סכומים נוספים (אולי חשבונות עבור סחורות שנשקלו ביחידות רטל) ושמות, ובהם אבו בכר אלכביר ואבו סלאמה.

מכתב מאת שלמה בן אליהו בפוסטאט אל "אחיו" אבו אל-ברכאת בן אבו מנצור אל-חרירי באלכסנדריה. המכתב כתוב בערבית-יהודית, והכתובת מופיעה הן בערבית-יהודית והן בכתב ערבי. תיארוך: המחצית הראשונה של המאה ה-13. רוב תוכנו של המכתב הוא דרישות שלום ואיחולים. שלמה מביע את ברכותיו לרגל "בשורה מבורכת המסנוורת את הראייה ומחרישה את השמיעה". המכתב כולל ברכות רבות אל בני משפחה שונים וממנם, ולפיכך הוא עשוי לשמש בסיס נוח לשרטוט עץ המשפחה המורחבת של שלמה. בסוף המכתב הוא מזכיר כי אמו לא קיבלה את ה-מרוד (מכחול לכוחל) מכסף, ומבקש מהנמען לשלוח אותו עם שליח מהימן. המכתב מוזכר בעבודת הדוקטור של מרים פרנקל (כרך 1, עמ' 55). ראו גם מסמך נוסף קשור.

כתובה קראית מקהיר, מיום רביעי, כ"ד בשבט ה'תצ"ב לבריאת עולם = 2043 למניין השטרות, שהם 1732 לספירה. החתן: שלמה בן אהרן בן שלמה הכהן. הכלה: נחמה בת שמואל בן אליהו הלוי, בתולה. מוהר עיקר: 50 כספים. מוהר מוקדם: 200 מעיינים גדולים. מוהר מאוחר: 800 מעיינים גדולים. העדים הנזכרים בגוף השטר: נסים בן עמרם בן שמואל הרופא; נחום בן אהרן בן יעקב הכהן. שלוחה של הכלה לעניין הקידושין הוא אביה. בין התנאים הכלולים בכתובה: אם תיוותר האישה ללא ילדים, יחזור כל רכושה לקרובי משפחתה מצד הדם, והיא לא תהיה זכאית למוהר המאוחר. חתימות העדים: יהודה; יעקב לוי; אהרן כהן; ישועה חזן (המכונה "אלעאקד" — מקשר הקידושין; חתם "בבית החתן").

רקטו: שטר אירוסין קראי. מתוארך ליום ראשון, ד' חשון ה'תפ"ח לבריאת העולם = ב'ל"ט למניין השטרות (סלאוקי), הוא שנת 1727 לספירה. המקום: קהיר. החתן: נחום הלוי בן יוסף בן רחמים. הכלה: מרחבא בת יעקב הלוי בן דניאל הרופא, בתולה. עיקר כתובה: 50 חתיכות כסף + חותם זהב + 1,000 מעדין רגילים + 70 מעדין גדולים. מוקדם: 200 מעדין גדולים. מאוחר: 800 מעדין. שלוח הכלה: אביה. בהמשך מפורטים התנאים. עדים: ישועה סופר; אהרן כהן המכונה עאמّי; משה רופא המכונה צעיר. בתחתית מופיעה הערה שעשויה לרמוז כי הביאה (הנישואין בפועל) תתקיים בשנת ה'תצ"ג (חמש שנים מאוחר יותר). ורסו: מסמכים משפטיים נוספים; ממתינים לבדיקה.

הסכם שידוכין בין אברהם בן יוסף ממון/ממ'ון לבין ביידא (?) בת משה הלוי המכונה ע'וריבי. המטבע הנקוב בשטר הוא ריאלים. השטר נכתב בתאריך 4 בינואר 1797 (ו' בטבת ה'תקנ"ז) בקהיר. מועד החתונה נקבע לחג הסוכות של השנה שלאחר מכן. המסמך מפרט חלק מפריטי הנדוניה, ובהם חגורת כסף ותכשיטים נוספים. בין העדים נמנים יוסף ממ'ון ושבתי בן-אל, ויהודה פינטו חותם באמצע השטר, ככל הנראה מטעם החתן כצד המסכים לעסקה. הסופר מציין בשורה האחרונה כי הוצאו שלושה עותקים של הסכם השידוכין. על פי כתב היד של החתימות הזמינות, נראה שהסופר עצמו לא חתם כעד. ראו את כתובתה של אחיה של ביידא, שנכתבה כשמונה שנים מאוחר יותר.

הודעה מטעם הרבנות הראשית של קהיר (חכמהאנֶה מצר) בנוגע לחגיגת הכתרת מלך בריטניה — 3 במאי 1935 — בערבית. אף שלא הוכתר בשנה זו אף מלך בריטי, יום השנה הכסוף (Silver Jubilee) למלך ג'ורג' החמישי נחגג שלושה ימים לאחר פרסום הודעה זו, ב-6 במאי 1935. סריקה של המסמך, קריאה ברובה, מופיעה בספרם של חסן וסראג' "אל-ג'ניזה ואל-מעאבד אל-יהודיה פי מצר" (עמ' 170), שם הם מנתחים את תוכנו ומציינים כי המסמך נמצא בכוך משפחת מוצרי בבית הקברות באלבסאתין במהלך חפירה שנערכה ב-1987. בניתוח זה מצוין גם מקום החגיגה הנזכר בהודעה הקהילתית: בית הכנסת אלאסמאעיליה ברחוב עדלי בקהיר.

מכתב מדוד בן נעים אל משה בן נעים באלכסנדריה, בערבית-יהודית. מתוארך ל-כ"ז בתשרי ה'תקפ"ה, הוא שנת 1824. המכתב עוסק בעניינים עסקיים שונים, וייתכן שמוסיף כי המשפחה נאלצה לעזוב את ביתה בשבוע של יום הכיפורים, והם שוהים מאז ב'בית אלקאעה' שב'דר[ב] אלשלבי' (סמטת השלבי), במקום שבו התגורר בעבר יוסף אגיון. במכתב שלוש תוספות בשולי הגיליון: אחת מזכירה אדם בשם דניאל ועסקים בסלוניקי, ואחרת מזכירה קבלת תשלום מ'משרד המשי' (דיואן אלחריר) בסך 546 גרוש ו-33 כסף (ככל הנראה מטבעות מדין). כן מוזכר סוחר ממשפחת חמון. נדרשת בחינה נוספת.

מכתב עסקי בערבית-יהודית. תיארוך: ככל הנראה המאה ה-11 (או מוקדם יותר?). דהוי וניזוק באופן יוצא דופן — הנייר כהה ובעל גוון ירקרק, ייתכן שהיה משובץ בכריכת ספר. שני הקטעים תחת אותה שמורה מצטרפים זה לזה ויוצרים עשר שורות שלמות. הנמען מתבקש להיפגש עם אבו אל-חסן בן ססון(?). ייתכן שמוזכר גם אדם בשם עטיה בן כרדון(??). שורה אחת נראית כאומרת: "השב לי תשובה בעניין הכסף הזה, ואל תאלץ אותי לבוא". השולח מבקש לקבל כל ידיעה על התינוק "בנקודת זמן זו" (פי האד'א אל-חד); ההמשך דהוי מכדי לקרוא. בשורה הלפני אחרונה מוזכר אמיר.

תעודה משפטית (מס' 19). חוזה אירוסין. מתוארך ליום שני, כ"ט באייר א'תס"ז למניין השטרות. גויטיין מציין ששני בני הזוג ודאי היו עניים מאוד; לשניהם אין אב בחיים, וגם אמה של המיועדת איננה עוד בין החיים. סלאמה בן אבראהים מארס (ח'טבּ) את סת אלכֻּלّ בת הִבּה אלעטّאר. מוהר מוקדם: 2 דינרים. מוהר מאוחר: 15 דינרים. החתן המיועד מפקיד בידי דודתה של הכלה מצד אמה, סת אלנאס בת עבדאללה, חותם או טבעת מכסף — עד למועד ה"מילאכּ" (מונח שיכול להתפרש הן כשידוכין והן כאירוסין/קידושין). (חלק מהמידע מבוסס על הערותיו של גויטיין.)

שטר אירוסין קראי. מיקום: קהיר. תאריך: יום שני ט' שבט ה'תק"ל = 1770 לספירה. החתן: חיים ב' אליהו הרופא ב' אלישע הרופא; הכלה: רחל בת אהרון הכהן ב' נחום כהן (בתולה). מהר: 50 כסף + טבעת זהב + 4050 מדין גדולים. מוקדם: 200 מדין גדולים. מאוחר: 1000 מדין גדולים. נציג הכלה: שלמה הכהן ב' אלעזר הכהן ב' אהרון הכהן (בן דוד אביה). בין התנאים: הבעל לא ימנע מאשתו לבקר בבתי בני משפחתה. עדים: שלמה כהן ב' אהרון כהן המכונה כנזי דמשקי; אלישע צעיר ב' ישועה; יהודה נקאש; ישועה מענאני; ואליהו ב' משה רופא המכונה צעיר.

הודאת חוב והסכם שותפות לצורפות מקהילה קראית. מתוארך ליום ראשון, ט"ז בשבט ה'תט"ו (1655). סלימאן בן שמואל לוי דרויש מודה בחוב של 200 נצף פצ'ה (חצאי כסף) לצמח בן אפרים ברכה. בנוסף, השניים כורתים ביניהם "עקד שרך" — חוזה שותפות — לפעילות בשוק הצורפים, העוסקת במכירת כסף, חוטי כסף וזהב (קצב) וכיוצא באלה, כלשון המקור: "חצל בינהם עקד שרך פי סוק אלצאג'ה פי תסויק אלפצ'ה ואלקצב וג'יר דלך". שוק הצורפים בקהיר היה ידוע מקומית באותו שם ("סוק אלצאג'ה").

מסמך משפטי קראי בערבית-יהודית, מתוארך ליום ראשון, ט"ו באייר ה'תי"ח (1658). המסמך עוסק באהרן רופא ראש משמרה בן אלעזר ____[?] החזן ובאברהם קֻדסי ראש משמרה בן יעקב לוי קיים, אשר תורמים 1000 חצאי כסף לטובת ירושלים. המסמך מרחיב בתיאור תפקודו של המוסד המסתורי של "המשמרות" שבראשו עומדים שני האישים, וחלק מהאחריויות המוטלות עליהם נוגעות לסידורי קבורה קהילתיים (שורות 10–11). תקופות הכהונה שלהם נזכרות במספר הזדמנויות עם איזכורים של 6 ו-12 שנים.

כתובה חליפית מיום 12 בספטמבר 1802 (ט"ו באלול ה'תקס"ב) מ"כפר אלנאקר" שעל הנילוס. בשורה 6 צוין כי הכתובה המקורית של בני הזוג אבדה ומקום הימצאה אינו ידוע. על פי "תאג' אלערוס", "כפר אלנאקר" הוא כפר הסמוך למסג'ד אלח'צ'ר, אשר בתורו סמוך לבנהא שעל זרוע דמיאט של הנילוס. החתן והכלה הם אברהם והבה בן משה וסותיתה בת יוסף חדאד. סך הכתובה הוא 5,000 מועיידי (מדין) של כסף. חתומים: יעקב בן עטאר (שם משפחה: בן-עטאר), אברהם והבה, ועוד'(?) הלוי.

כתובה. מתוארכת ליום שישי, י"ט באדר ב'ר"ג לשטרות = 18 במרץ 1892. המקום: אל-מחאבשה שבצפון-מערב תימן, הידועה גם בשם קֻזַיִּז, סמוך לאגם או לבאר אל-קטף. החתן: חיים בן סלימאן. הכלה: שמעה בת דאוד. המטבע הנקוב: דרהמים של "קפלה" (ברבים: קפאל) מכסף, "לפי המשקל המקובל אצל צורפי צנעא, הידוע לכסף בעיר צנעא בשוק הצורפים". העדים: סעיד בן סלימאן נג'אר, ויחיא בן סעיד כבּאסי. (חלק מן המידע מבוסס על FGP.) ייתכן שהמסמך אינו מקורו בגניזת קהיר.

שטר אירוסין קראי. מיקום: קהיר. תאריך: יום שני י"ד כסלו ה'תקכ"ז = 1766 לספירה. החתן: משה ב' יוסף ב' אהרון; הכלה: מרים בת יעקב ב' משה מלמד (לא בתולה). מהר: 25 כסף + טבעת זהב + 1775 מדין גדולים. מוקדם: 100 מדין גדולים. מאוחר: 400 מדין גדולים. נציג הכלה: אביה. החתן מתחייב שלא לשאת אישה נוספת ב-10 שנים הראשונות (אם תלד) או ב-5 שנים (אם לא תלד). עדים: אליהו ב' משה רופא המכונה צעיר; משה פיירוז; יפת פיירוז.

רקטו: שטר משפטי מקהיר, מתוארך לחודש מרץ 1819 לספירה (השליש האחרון של אדר ה'תקע"ט), שבו יצחק זמירו מאשר את קבלת השקעה בסך 9000 מֻאיַּדיוֹת (חצאי דרהם של כסף) מידי חַבּיבה, אלמנתו של משה זכאי. השטר מפרט כיצד עליו להשתמש בהשקעתה של חביבה וכיצד יחלקו ביניהם את הרווחים. ורסו: באותה יד (או ביד דומה מאוד), הספד על אישה שנפטרה וכן חשבונות מסודרים, חלקם בערבית-יהודית. מוזכרים יהלומים ויעקב אלמרנכאתי (?).

מכתב מצדקה אל-יהודי אל אֻם אל-ח'יר בת נור אל-דין אל-חכים בן [...], ייתכן שבבלביס (הכתובת ניזוקה). בכתב ערבי. תיארוך: לא לפני 1415 לסה"נ, שכן המכתב מזכיר את המטבע 'נֻצף' (חצי-כסף) שהוטבע לראשונה בתקופת הסולטנות הממלוכית על ידי הסולטאן אל-מֻאיַד שַׁיח' (שלט 1412–1421). השולח מבקש מהנמענת למסור את ה'קֻמאש' (בד/אריג) באופן מיידי, או, אם לא עשתה דבר, להעביר את עשרים מטבעות חצי-הכסף.

יישוב סכסוך (ויתור הדדי) בין ברוך נשיא ב' אליעזר נשיא הקראי (מבני מקרא) לשבתי ב' מרדכי שבת הרבני (מבני משנה). מיקום: פוסטאט/קהיר. תאריך: יום שישי, ט' אדר ב' ה'ת"ד = 17 במרץ 1644 לספירה. ברוך מתואר כמולתזם לשעבר של 'אולם הזיקוק' (קאעת אל-תצפיה). שבתי לקח על עצמו מאוחר יותר את התפקיד ופרץ ביניהם סכסוך על כלי ברוך שנותרו מאחור, 'כגון אבק זהב ואבק כסף וג'נבאר(?) ושחתאת'.

חשבונות בערבית-יהודית משנת 1829/30 לספירה (1245 להג'רה). הכותרת בראש הדף מציינת את הרישומים שבצמוד כ"מצרופ", ייתכן במשמעות של הוצאות או תשלומים יוצאים. הסכומים המספריים מופיעים לעיתים קרובות תחת שני טורים מקבילים בעלי כותרות חוזרות, כאשר אחת מהן היא הסימן לקירוש כסף (וייתכן שהכותרת האחרת מציינת מטבע אחר). ברישומים המוקדמים מוזכר "צנדוק" — תיבת אוצר או קופה כספית.

חלק ממכתב בערבית שנשלח מאלכסנדריה לפוסטאט, ככל הנראה לבן משפחה. רוב הנותר במכתב מורכב מדרישות שלום לבני המשפחה ומבקשה דחופה לנמען לכתוב בחזרה עם עדכון מלא ולמען את מכתבו אל [...] אל-ʿאטארין (שוק הבשמים) או אל שוק הצורפים (סוּק אל-צאע'ה) אצל צאיע' מסוים, כדי שיגיע אל הכותב. לכותב יש מנהג מוזר של הכפלת אות השמש במקום כתיבת ה"א הידיעה (למשל في هذا تتدبير).

מכתב עסקי מאת מוסא בן דאוד / משה בן דוד אללוי אלמצרי אל מבארכ/מבורך בן אברהם אבן צברא. הגוף כתוב באותיות ערביות, והכתובת בערבית-יהודית. תיארוך: בקירוב 1100 לספירה. המכתב עוסק במשלוחים של מטילי כסף, תכשיטי כסף וזהב. המסמך נערך הן על ידי צביח עודה (בעבודת הדוקטורט שלו) והן על ידי ורנר דים. המידע מבוסס בעיקרו על מהדורות אלו ועל כרטיסיות העבודה של גויטיין.

שריד ממסמך בערבית-יהודית. הטקסט כתוב בכתב יד מגושם וכולל ניסוחים משפטיים — ייתכן שמדובר בהעתק של מסמך מקורי. המסמך מתייחס לשחרור (איבראא); לתביעות; לערכאות של גוים (בתי דין מוסלמיים); למי ש"עוזר או תומך בשניהם"; ולכסף או זהב (או בראה . . . אלמטאלבאת . . . ובדיני גוים ומן יקבל . . . או ירפדהמא או יסעפהמא . . . מן פצה ודהב).

רשימות משפטיות בכתב ידו של חלפון בן מנשה הלוי (פעיל בשנים 1100–1138 לספירה). ככל הנראה עוסקות בתשלום הכתובה ובחלוקת הרכוש בעקבות גירושין. "ובאשר למה שהזכירה (או: שהזכרת?) שחסר בכתובה צמיד כסף במשקל 12 דרהם..." מופיע גם דיון בשלושה כובעים (מעאריק) ובדמי שכירות הבית בתקופה שבה היא חיה עמו.

שטר אירוסין קראי. מיקום: קהיר. תאריך: יום שני כ"ג טבת ה'תי"ד = 1654 לספירה. החתן: יוסף הכהן ב' אברהם ב' יוסף; הכלה: בדרה בת שמואל הלוי ב' אברהם הלוי המלמד (בתולה). מהר: 50 כסף + טבעת זהב + 1500 מדין + 60 מדין גדולים. מוקדם: 200 מדין גדולים. מאוחר: 800 מדין גדולים. שאר הקטע חסר.

רקטו: ארבע שורות בערבית, אולי תרגילי כתיבה או טיוטות של חיבור ספרותי, שכן שורות 1 ו-3 (המזכירות אבטיח ודלעת) זהות, וכך גם שורות 2 ו-4 (המזכירות כסף). בתחתית מופיע 'פצ'ל' (פרק) בערבית ו'סלאם' ביהודית-ערבית. ורסו: טקסט ערבי מפוזר, ו'הכותב אליך [...] הוא יצחק היהודי הרופא'.

שטר אירוסין קראי. מיקום: קהיר. תאריך: יום שני י"ט חשון ה'תקצ"א = 1830 לספירה. החתן: אברהם ב' יוסף ב' שלמה; הכלה: מסעודה בת יצחק ב' שמואל (בתולה). מהר: 50 כסף + טבעת זהב + 8240 מדין גדולים. 'הוסאפה': 8,240 מדין גדולים. מוקדם: 200 מדין גדולים. מאוחר: 800 מדין גדולים.

רקטו: שבר מראש מכתב או טיוטה ביהודית-ערבית. מזכיר כסף ושליחת משהו ('על אלפצה אלדי לל... שי וכנתו קלת אן... פאללה אללה תבעתוה... עליך...'). רוב הטקסט בוורסו, והטקסט בשוליים ברקטו, בכתב יד שונה המזכיר את כתב ידו של נאצר אל-אדיב אל-עברי.

חוזה מסוג כלשהו. ביהודית-ערבית ובעברית. קליגרפי. תיארוך: מאוחר, אולי המאה ה-18 או ה-19. כל החותמים נראה שמתחייבים למשהו, אולי לצום ותפילה, ועונש של 10 כסף למי שיבלה לילה ללא [...]. בתחתית שמור רק שריד השם רפאל.

כתובה מתוארכת 13 בדצמבר 1799 (ט"ו כסלו ה'תק"ס) מקהיר, ליצחק בן אברהם מחיב ולפלומבה בת שלום הלוי. המאוחר 20,000 מואיידי כסף. הסופר מאיר בן נעים חתם גם בשם החתן. החתימה השמאלית היא יעקב יועבץ.

רקטו: שטר ארוסין קראי. מיקום: פוסטאט. תאריך: יום חמישי, י'א כסלו 1360 = 20 בנובמבר 1048 לספירה. החתן: מחפוז בן מנחם. הכלה: פאד'ילה בת אברהם בן מוסלים. המוהר הוא 50 דרהם. המוקדם הוא 25 דרהם.

פתק לא רשמי. ייתכן שבכתב-יד הפקיד של יהושע המיימוני. הזמנה לפריטי מזון וחומרי מרפא שונים עם הסכומים הרשומים, ולאחר מכן הערה שמבקשת מהנמען לטפל בענין ושאר הכסף ישולם.

חשבונות (?) מחולקים בקווים אופקיים. כנראה מהמאה ה-11, כתוב על קלף (ייתכן מסיציליה). מזכיר מטילי כסף. מספר ערכים פותחים ב'ווקיע מכתוב עליה...'.

לוח שנה לשנת 1430/31 לספירה, כתוב בדיו מעניין שדהה לכסף בהיר; הדף נראה כעת ריק במבט חטוף, אך רוב הטקסט קריא.

שבר מכתב ביהודית-ערבית; מזכיר קנס בכסף