ארגמן במסמכי הגניזה

מכתב בערבית-יהודית. תיארוך: ככל הנראה מן המאה ה-11. רובו ככולו מורכב מהוראות לרכישת סחורות שהשולח מבקש מהנמען לקנות עבורו, בליווי רשימה של אותן סחורות. הנמען מתבקש שלא לקנות דבר מברהון. פתח המכתב: על שמך . . . אסאלך יא סידי וסנדי אן תתפצל תקף לי פי שרא הדה אלחואיג ותצת . להא ותחטאט עלי פיהא וכנת סאלתך אלא תשתרי לי מן ברהון חאגה פליס לאחד פיה מנה ולא . . . אחד תגמעהא מן אלדכאכין אין מא ופק אללה תעאלי מן דלך. בין הפריטים: בד ארגמן (ארג'ואן); שרף סנדרוס (סנדרוס); סוכר קשה מסוג סוכר סולימאני (כלומר, מסולימאן שבדרום-מערב איראן); כלים גדולים מסוג מסוים (אג'אג'ין, יחיד אג'אנה); הליליג' צהוב כאבולי איכותי (כאבולי); עץ הודי ארומטי איכותי (עוד הנדי); אטד מכה (ח'ולאן מכי); אהל חצ'רמי (צבר); קמפור (כאפור); כוחל מגרבי; פרחי סיגליות (זהר בנפסג'); קסיה פיסטולה (כיאר שנבר); קינמון (קרפה); עוזרר (ענאב); שמן סיגליות עיראקי; סוג של עץ (עוד אל-[...]); שרף אורן (עלך צנובר); סרקוקולה (ענזרות); ליתרז' (מרתך); זרעי ריחן (בזר ריחאן); פלפל; ועוד כמה פריטים שקשה לקוראם. אחרי הרשימה מופיע פסקה המזכירה את השמות מוסא בן ע'ליב (המוכר ממסמכים אחרים); ברהון שוב; פוסטאט/מצרים; ואל-נותי(?). בתחתית הדף ושוב בשוליים מוזכר אבו ברהים או אבראהים עיאש (אולי עיאש בן צדקה). בצדו האחורי של המסמך מוסיף השולח שאם לא יוכל הנמען למלא את ההזמנה, אל לו להפקידה בידי אדם אחר; במקום זאת עליו להמתין לבואו של פרח בן אלג'אסוס ולמסור לו את הצרור כדי שייטול את המשימה (פאן לם ימכן חצורך פי שי [מנ]הא פלא תכלף אלאמר ללגיר תדע אלצרה לוצול פרח בן אלגאסוס יתולא שראהא ואלסלם). בצדו האחורי, סובב ב-180 מעלות, מופיע מה שעשוי להיות כתובת קצרה בערבית עם השם יחיא בן טו[...], אך מאחר שמופיעה לפניה המילה 'חואיג'' ייתכן שאין זו כתובת כלל. לצד זה מצוי רישום נוסף בערבית-יהודית הנותן הוראה לגבי הסחורות (ולא ת . . ל מן כרוג אל . . . מן גמלה אלחואיג).

מסמך משפטי. הסדר שותפות. מתוארך לאוקטובר 1143. מקום: פוסטאט. נכתב בידי נתן בן שלמה הכהן. בצד הפנים (recto) נרשם הסדר השותפות, ובצד הגב (verso) נרשמו תשלומים מאוחרים יותר (חתומים על ידי חייא בן יצחק ונתן בן שלמה הכהן). השותפים, ח'לף בן אבו אלחסן אלדמסיסי ויוסף בן חסّאן אלמהדוי, נסעו למצרים העליונה כדי להפיק צבע ארגמן ולצבוע בו אריגים. ביניהם פרץ סכסוך, ייתכן שכאשר חילקו את הרווחים או ההפסדים ממכירת הצבע (שכן החלוקה אינה מפורטת במסמך). הוויתור ההדדי היה מלא, למעט תשלום של שני דינרים שעל יוסף לשלם לח'לף לפי לוח תשלומים המתואר במסמך. אם יוסף לא יעמוד בתשלום במלואו, עליו לתרום לעניים סכום זהה לזה שהוא חייב. ח'לף נחשב נאמן (כנראה ללא צורך בשבועה) בנוגע לתשלומיו של יוסף. למרות סעיף הקנס שצוין, נראה כי יוסף לקח יותר זמן מן הצפוי להחזיר את שני הדינרים, שכן הוויתור הסופי המופיע בצד הגב מתוארך לשישה חודשים לאחר סיום תקופת ההחזר של ההלוואה, בשנת 1144. (המידע מבוסס על ליברמן, "תרבות של שותפות", 219)

חשבונות בערבית-יהודית המזכירים פריטים שנשלחו עם אבו אלסרור ואחרים עם מח'לוף אלנפוסי (עבור סבאע), ועוד אחרים עם עטא בן הלאל. התעודה מתוארכת ל-5 בד'ו אלקעדה 506 להג'רה = אפריל/מאי 1113. ייתכן שקיימות הערות נוספות מגויטיין שטרם צורפו. קטעים מן המקור: "וכאן אל . . . . אלמבארך יום אלג לה מצת מן איאר והי באלערבי דלקעדה מן סנה סתה וכמס מאיה ללערב | אסתכרת אללה סבחאנה ואנפדת צחבת אלשיך אבי אלסרור בן עגיי(?) קטעה ארגמן(?) . . . לי וזן תקכ . . . . סער . . . .וכמס . . . .ודפעת לה ואגב . . . ו . . . פי עדל סבאע צחבה מכלוף אלנפוסי קי . . . . . . . וצחבה סידי עטא בן הלאל ח אמנא כאן . . . . ואן אלגמיע . . . . ומע בן עגי(?) . . . ."

מסמך משפטי, אולי בכתב ידם של הלל בן עלי או חלפון בן מנשה. עניינו של המסמך הוא נתן בן מבורך הכהן, שרכש בד צבוע מאבו אלאפראח׳ ערוס בן יוסף — סוחר ידוע של ארגמן מסוף המאה ה-11 — וגילה בשעת אריזת הסחורה שצבעה דהוי או שצביעתה אינה אחידה. בעקבות הגילוי פרץ סכסוך בין השניים, ובסופו של דבר, לאחר התערבותם של "הזקנים הצדיקים", הוחלט ככל הנראה שערוס יחזיר לנתן סכום של 37 דינרים. הטקסט נמשך בשוליים הימניים ובשוליים העליונים, מה שמעיד על כך שמדובר בטיוטה. בצד האחורי של המסמך מופיעים שני שמות: סת אלאהל בת מוסא והבה בן פרח, הידוע גם בשם אבן אלת׳[...], וככל הנראה מדובר בטיוטה ראשונית למסמך אחר שאינו קשור לעניין.

מכתב מברכאת בן ח'ליף אל ערוס בן יוסף, בערבית-יהודית. המכתב עוסק במשלוח של טרטר (טרטאר) ובדיווח על הגעתן של ספינות מן המערב — מספרד ומאל-מהדיה. הטרטר, חומר קיבוע (מורדנט) לצביעת טקסטיל, הגיע מאלכסנדריה לבירת מצרים, וכשמו האנגלי כך גם שמו הערבי (טרטאר), ושניהם נגזרים מאותה מילה ביוונית של ימי הביניים. כמות של 200 ליטראות מסוג ג'רוי (כבדות מעט מהליטרות הרגילות), שנשלחה לערוס בן יוסף, צובע הארגמן בפוסטאט, עלתה 10 ו-13/48 דינרים — מחיר הדומה בקירוב למחירם של עפצים. גויטיין דן במכתב זה בהקשר של חומרי הקיבוע, כלומר הנוזלים שבהם הספיגו את הבדים כדי שיקלטו את חומר הצבע. המידע מבוסס על גויטיין.

מכתב ליוסף בן צאלח מבנו צאלח, ובו הזמנות רבות, ובהן: ארגמן עיראקי; עץ ברזיל בשווי רבע דינר; מסרקות; מרוד'ים (מקלות לאיפור עיניים); פלפל; ענזרות (סרקוקולה — שרף צמחי ששימש ברפואה); זנג'אר (אבק נחושת ירוק); תותיה "מראזיבי" (לפי סקירתו של תיאו לוינז, סחורה זו נדונה בעמ' 368-9 בספרו של פביאן קֵס משנת 2010 על המינרלים בפרמקולוגיה הערבית); כלך' (סם נושאדר, אמוניאק); ועוד רבים. המכתב מזכיר את הגעתו של ח'לף בן קשישאת (אחד מבני קשישאת מוזכר גם במסמך אחר) וכמה שמות יוצאי דופן נוספים: והיב בן ספיק (?) ואבן מקחף. הכותב שולח דרישת שלום לאבו אסחאק ולשותפו לעסקים.

תוספת או נספח למכתב מאת ישראל בן נתן, בירושלים, אל נהראי בן נסים, בפוסטאט. בערבית-יהודית. הכותב מדווח כי בירושלים יש ביקוש למשי (שֵׁש) שחור, בצבע תכלת השמיים, ובכל הצבעים — למעט ארגמן. ייתכן שמשי בצבע ארגמן יימכר ברמלה או באשקלון. באשר לאלמוגים (מרג'אן), הביקוש להם בירושלים נמוך. עם זאת, נהראי יכול להביא מהם אם ירצה, ואולי ימצא פרסים שיקנו אותם. גיל מתרגם מרג'אן כ"פנינים קטנות", אך לפי גויטיין ופרידמן יש להבין את המונח כאלמוגים.

רקטו (שימוש משני): פתק הממוען לאבו אלמג'ד. בערבית-יהודית. תיארוך: ככל הנראה תחילת המאה ה-13. השולח ביצע את הוראתו של אבו אלמג'ד ושלח עם המוביל 6.5 דרהם של "מעפץ" (חומר הצבוע בעפצים), 1 דרהם של "קרמז" (ארגמן) ו-1/4 דרהם של לבן. אבן רזיק עדיין לא יצא לדרך; הוא שהה אצל השולח. הילדים שולחים את ברכותיהם. בשוליים הימניים מופיעה חמדלה בכתב ערבי (ייתכן שהיא שייכת למסמך הנפרד שבוורסו, אך ייתכן גם שהיא חלק מפתק זה).

מכתב עסקי (סביבות שנת 1100 לספירה) מאבו אלחסן בן ח'ולייף אלאסכנדראני אל סוחר בדי הארגמן הנודע אבו אלאפראח ערוס בן יוסף אלמהדוי בפוסטאט. הכותב מבקש לקבל ידיעות על שיירת הכארם, ומתנצל על היעדרותו בשל מחלתו. הוא מוסר דרישת שלום לאנשים שונים, ובהם אבו אלחסן עלאן ואבו אלעלאא אלחלבי, מחותנו של צאעד הפרנס. הדף שימש שוב לרישומי חשבונות בידי ערוס (ראו רשומה נפרדת). (חלק מהמידע מבוסס על CUDL)

קבלה מסחרית בכתב ערבי. הפריסה דומה למסמך ממלכתי. אותו ז'אנר: ENA 3957.11 (PGPID 11998) ו-T-S AS 184.265 (PGPID 35432). דומה מאוד אך בכתב יד יפה יותר מ-T-S AS 184.265, גם עבור אותו עָרוּס (ב. יוּסֻף) אל-אֻרְגֻּוָאנִי (סוחר הארגמן). תאריך: 502 לה'. מזכיר חבילת לַכּ בין סחורות אחרות. בפינה העליונה השמאלית: 'מִן דַּאר אַלְ-שַּׁיְח' אַבִּי ל-חַסַן.....'. דרוש בדיקה נוספת.

מכתב עסקי בכתב ערבי. יד גסה במקצת. השולח מאיץ בנמען לרכוש אריגים מחלב בשווי חצי דינר, ואריגים בצבע ארגמן (ארג'ואן) בשווי רבע דינר. ייתכן שהנמען הוא אבו אלאפראח ערוס בן יוסף (כך לפי הזיהוי של עאודה, שמציע גם שהשולח הוא אברהם בן הלל, השוו ת-ש Ar.41.108); יש להשוות את חשבונות היהודית-ערבית שבצד ב' לכתב ידו של ערוס.

ככל הנראה חשבונות עסקיים, בערבית-יהודית. תיארוך: המאה ה-11 או ה-12. כתוב במשפטים שלמים. ייתכן שנערך לצורך תביעה משפטית. בכל מקרה, המסמך מסכם את פעילותו המסחרית של אדם בשם יוסף. מוזכרים בו מקומות כגון צור ואלכסנדריה, וכן סחורות שונות ובהן נחושת/פליז, ארגמן, משי, וכוחל(?).

מסמך משפטי שבו בית הדין הרבני בפוסטאט, שצריך לאמוד סדנה לצביעת ארגמן שהושארה ליתום, מזמין מומחים לא-יהודים לבדיקה. חתום: יצחק ב' שמואל ונסים ב' נהריי הרב. מתוארך סיון 1410 (יוני 1099).

מכתב מסחרי המופנה אל אבו עמר אל-ארג'וואני, בפוסטאט. בכתב ערבי. מזכיר בדי ארגמן (ארג'וואן). נעשה בו שימוש חוזר לתרגילי כתיבה בעברית. דורש בדיקה נוספת.

מכתב לאבן סעיד בן אבו נצר: הזמנת טקסטיל — שתי 'ח'יישה' (בד פשתן), 'תפדילה' מחוייטת, בצבעי ירוק, זהב וחום. מוזכר גם צבע 'ארגמן עיראקי'.

חשבונות ביהודית-ערבית. תיארוך: בערך המאה ה-12. ישנן שתי הפניות לסוחר של בדי ארגמן (אל-ארג'ואני); חנות; ו[...] ב' מחסין.

מכתב מבנאיה בן מוסא, מתנים, לניסים בן חלפון, פוסטאט, כ-1060, על משלוח ארגמן לביזנטים שנמכר ליהודים מקומיים

רשימת פריטים כולל צבע ארגמן עיראקי.