דיינים ובתי דין בגניזה — עמוד 5

רשימה של 24 אנשים שיש לפנות אליהם לתרומה, ובראשם הדיין והסוחר הבין-לאומי אבו אל-מפצ'ל והבנקאי אבו אסחאק בן טיבאן. ייתכן שאבו אל-מפצ'ל הוא הסוחר המלומד נתנאל בן יפת, אחיינם של הנגידים יהודה ומבורך, שנשא את אותו כינוי. הוא נחשב לבעל השפעה רבה על המשנה למלך אל-מלך אל-אפצ'ל. הוא חתם על מסמכים בשנת 1098 ונפטר בשנת 1121 או זמן קצר לפניה.

מכתב, ככל הנראה מאבו זכרי הרופא אל אביו אליהו הדיין. כתוב בערבית-יהודית מחורזת, וכתובת הנמען בכתב ערבי. גויטיין מעיר: "קשה לדעת היכן מסתיימת המליצה והיכן מתחילות העובדות. למשל, הוא מתלונן על ה??? המלוח והרע שלו." הכותב מוסר עדכון סתום על האם (אמו?), שאינה רגילה למצב שבו היא נתונה. (חלק מהמידע מבוסס על קטלוג CUDL וכרטיסיית גויטיין.)

תעודה משפטית מראשית המאה השלוש-עשרה המתעדת סכסוך קהילתי. הדרשה של דיין יהודי מקומי מתארת האשמות שונות שהושמעו בעיר: נשים המלוות כסף בריבית, נשים המתהדרות ויושבות מקושטות בשוק, ואנשים המאזינים לכלי נגינה תוך כדי שתייה. הדרשה ותוכנה נדונו על ידי עודד צינגר במאמרו "What Sort of Sermon is this?" שראה אור בקובץ המאמרים לכבוד מרק כהן.

מכתב מדאוד בן החבר אל דיין מסוים. נראה כי אירוע דרמטי כלשהו התרחש מחוץ לבמה (אולי בארץ ישראל?), וכאן אנו שומעים על גלי ההדף שלו. מישהו הגיע בשלום מעזה. דאוד מדווח כי הקראים כולם נסעו לקהיר ומביע דאגה לשלומו של הדיין מנחם. במכתב מוזכרים גם דוד אלאמאני, ענייני שכר דירה ומיסים לשלטון, ואשתו של אלנזר. את המכתב אמור לשאת אבן אלטביב.

מכתב קצר מאברהם בן נתן אב הישיבה ("ראש הישיבה הארץ-ישראלית") אל נמען בלתי מזוהה (המכונה רק "רבנו"). בערבית-יהודית. המכתב מאשר את קבלת משלוח גדול של גבינת "כיסי" יחד עם ההכשר (תעודת הכשרות) המתאים, שהובאו על ידי צדקה בן שמריה. לפי הערותיו של גויטיין, השולח שימש "באותה עת" כדיין הראשי היהודי של קהיר, והוא כותב אל עמיתיו בפוסטאט.

מכתב מאבו אל-מג'ד עוזיאל, השוהה בדמירה, אל הדיין משה בן פרחיה. במכתב הוא מודיע לו כי יקבל על עצמו את משרת המלמד במניית זפתא רק לאחר שרבי נחמיה יעזוב את העיר באופן סופי ומוחלט, ורק כאשר הקהילה תגיש לו הצעה ברורה ומחייבת. בצד השני (verso) מופיעים טקסטים שאינם קשורים, נוסף על כתובת המכתב (ראו רישום נפרד). המסמך מתוארך למאה ה-13.

מכתב מיעקב בן ישמעאל האנדלוסי, שנשלח מסיציליה אל נהראי בן נסים בפוסטאט, סביב שנת 1065. במכתב מוזכרים סחורות שונות — קינמון, משי ופשתן — ונזכרים בו גם אבו אל-סרור בן אברהם אבן סע'מאר; ספינתו של אבו עבדאללה (אבן אל-בעבאע); הביקוש למטבעות ביזנטיים; ופטירתו של הדיין היהודי של פלרמו, מצליח בן אליהו. המידע מבוסס על מהדורתו של גיל.

מכתב/עצומה מברוך אל אליהו הדיין. כתוב בערבית-יהודית, כאשר הכתובת רשומה הן באותיות עבריות והן באותיות ערביות. תיארוך: ראשית המאה ה-13. הכותב מבקש סיוע בהשגת תַוְקִיע (צו או רסקריפט בתגובה לעצומה) מאת השולטאן, עבור אבו אלפרג' בן אבו אלוופאא'. כמו כן מוזכר במכתב כי נשלחה פתוא (שאלה הלכתית/משפטית) אל הנגיד (רבי אברהם בן הרמב"ם).

מכתב בערבית-יהודית. שריד (החלק העליון בלבד). כתב היד מזכיר את זה של אבו זכרי בן אליהו הדיין. השולח מבקש לקבל עדכון האם הנמען השלים עם הזקנים (?ב-טאבּ קלבּהֻ מעַ אל-משאיח') ונראה שהוא מעודד אותו להגיע יחד עם אבו אל-מכארם הכהן או עם הדיין רבנו [...]. בצד ב' מופיעות שתי מילים בכתב ערבי (ביניהן קיראט') וכן ספרות יווניות/קופטיות.

מכתב ממישהו בשם דאוד אל אליה הרב הגדול, כנראה אליהו הדיין (תחילת המאה ה-13). בערבית-יהודית. מזכיר 'מכתב לרבנו' ופתווא ואי-קבלת תשובה. לאחר מכן דיווח על מהלך לימוד התלמוד של השולח: 'קראתי חולין... וגיטין וקודש(?)....' מזכיר אנשים כולל אבו אל-מופדל, אבן אל-מקדסי, ואישה שנפטרה. בוורסו מוזכרים נהג בהמות מגרבי ומישהו בשם יעקוב.

דין וחשבון על ההוצאות, שנרשם בידי הדיין שמואל בן סעדיה, של הוצאות שנעשו ביום אחד בדאר אלזית, בסביבות 1182. הרישום מתייחס לחומרי בנייה, כלי עבודה ושכר עבודה. למעלה משלוש שנים מאוחר יותר, החל שמואל בן סעדיה לרשום על אותו דף סכומים שנאספו עבור בגדים לעניים, אך הותיר את הרשימה בלתי גמורה לאחר שתי שורות בלבד. (המידע על פי גיל)

שלושה קטעים ממכתב בערבית-יהודית. כנראה מאת מבחר בן יפת אל הדיין נתן בן שלמה הכהן. הסופר מזוהה על פי כתב היד וכן על פי הצירוף הבלתי-שגרתי "יגיע אלי" הפותח את הכתובת כאן וכן במכתב נוסף מאותו כותב. מעט מאוד מתוכן המכתב השתמר. מוזכרים בו דרהמים, זהב, "שליחת דבר-מה מעט מעט", וסכום של דינרים. צירוף הקטעים נעשה בידי אלן אלבאום.

שבר מראש מכתב ביהודית-ערבית. הנמען מכונה 'נזר ה[...]'. מדווח כי פקודת הנגיד הגיעה בידי 'רבנו א[....] הדיין המשכיל' (אן כרג אמר [הדר]ת הנגידות תכון לעד עלי יד רבנו א[. . . .] הדיין המשכיל) ומורה לכתוב את 'מכתב הציבור' (כתאב אל-ג'מאעה). הנמען מתבקש לעשות טובה. מצוטט הביטוי אומרין [מעט] ועושין הרבה. בגב כנראה תרגילי כתיבה.

חלק מפסק דין משפטי מרמלה, על פי קטלוג CUDL. המסמך מתוארך לאמצע המאה האחת-עשרה לספירה, ובו האחים יוסף ונחום, בניו של יניי בן נחום אלברדאני החזן, נעזרים בשירותיו של הדיין הסיציליאני מצליח בן אליהו לצורך תביעה נגד הלל בן יצחק. לפי גיל מדובר בקטע מהליך משפטי שהתנהל בירושלים סביב שנת 1065, בכתב ידו של שלמה בן טוביה השלישי.

מכתב מאישה אל אליהו הדיין, כתוב בערבית-יהודית. נשתמר רק שבר קטן מהפינה הימנית העליונה. ככל הנראה השולחת היא אשתו סת ריחאן, המכונה בכתובת "אהל ביתה". המכתב מתוארך ל-ח' באלול, ללא ציון שנה, ופותח בכותרת מתהילים קכ"א ב'. בגוף המכתב מודיעה השולחת כי הסחורות הגיעו, ובכללן הטורבן הלבן (רדה). חלק מהמידע מבוסס על קטלוג CUDL.

פתק בתערובת של ערבית וערבית-יהודית לנשיא מסוים המבקש כסף עבור הוצאות קהילתיות שונות, ומזכיר את הדיין והחזן האנדלוסי ו'החייפי' והפרוכות לקודש. הסכומים הנקובים הם 1 דינר וחמישה רבאעים בנוסף לסכום נוסף של 7 דינרים + 1/4 + 1/6. ישנה הערה/קבלה נוספת על אסמאעיל ורוקעה לשולחני כתובה בערבית-יהודית בתחתית. דורש בדיקה נוספת.

פתק לא רשמי מאת אם חסן בת אלשופט (או לפחות נכתב בשמה) ומופנה לדיין מסוים. בפתק היא מבקשת את חלקה בכספים שגויסו עבור הירושלמים. היא שוהה אצל אבו אלפרג'. למשמעות הביטוי "חלקי עם הירושלמים" ראו דיונו של גויטיין על אודות הקצבאות שחולקו לפליטים מירושלים ולתומכיהם בקהילת פוסטאט. המידע מבוסס על כרטיסיית רישום של גויטיין.

מכתב מיהודה רוזאניס (?), ממקום לא ידוע, אל יוסף אמריליו בסלוניקי. שתי השורות הראשונות בעברית והשאר בלאדינו. תיארוך: ככל הנראה לפני שנת 1485. תוכן המכתב עוסק בענייני עסקים. הערה חשובה: המסמך אינו מגניזת קהיר. הדיין מאיר זולצברגר מצא את המכתב בתוך כריכת הספר של מהדורת מחזור רומא הראשונה (1485). המידע מבוסס על FGP.

מכתב אל הדיין אליהו מאת גיסו(?) אבו אלפצ'ל מאלכסנדריה (המאה ה-13). במכתב מוזכרים ר' חננאל והפיום, ונמסרות דרישות שלום לאנשים רבים. השולח מבקש מבת דודתו (בנת ח'אלי) להודיע ל"אשתי סת גזאל" על הכרת תודתו כלפיה. הכתובת כתובה בחלקה בכתב ערבי. בצדו האחורי של המסמך מופיעים גם חשבונות בכתב ערבי ובספרות יווניות/קופטיות.

מכתב מיחיאל בן אליקים אל סעדיה הרופא. בעברית ובערבית-יהודית. קשה לעמוד על תוכנו המלא. יחיאל מנחה את סעדיה "שלא לצום כמנהגך" בעת שהותו בארץ זרה, ואולי גם לשוב במהרה. מוזכר גם אברהם התלמיד. בצד האחורי רישומים בכתב ערבי ובערבית-יהודית, ככל הנראה תיאור של הצד הקדמי ("כלמה שכתב מרנו . . . הדיין המופלא . . . נמשול").

גט. מתוארך: יום שני, י"ד בתמוז 1454 לשטרות = 28 ביוני 1143 לספירה. מקום: מנית זפתא. הבעל: יכין ב' עולה הזקן הכהן. האישה: רומא בת חסאן. נכתב ונחתם על ידי הדיין שבתאי ב' אברהם החבר. נחתם גם על ידי ישועה ב' שמואל המלמד. האישור בצד האחר שקיבלה את הגט נחתם על ידי יוסף ב' שמריה וסעדיה ב' נתן. ישנם שלושה חתכים אנכיים.

מכתב המיועד למשה הדיין, שיש לו בן בשם יוסף. השולח מדווח שאברהם הכיר תודה על חסדו של הנמען ועל חסדו של אלנדיב. אברהם שלח מכתב המצורף לזה, והנמען מתבקש לעיין בו ולהיענות לכל צרכיו של אברהם. המכתב שנשלח על ידי אברהם הוא כנראה זה הכתוב בצד האחורי, המכיל שאלות רבות על קטעים תלמודיים ועל פירושיו של 'הצרפתי' (רש"י?).

מכתב מאלכסנדריה המביע את הכרת התודה העמוקה של הקהילה בעקבות מינויו של מורה ודיין מעורר השראה. המכתב נשלח לפוסטאט אל הח'אן של אל-מחלי ('פֻנדֻק אלמחלי'), מתחם ידוע שהיה גדול דיו לכלול בתוכו מסגד. הפתק הוא ככל הנראה מראשית המאה השלוש-עשרה; הכותב מתייחס לאברהם מימוני בתואר 'נגיד', תואר שנשא בין השנים 1213 ל-1237.

מכתב מאבו אלברכאת בן אבו אלחסן, השוהה באלכסנדריה, אל שלמה בן אליהו בפוסטאט. כתוב בערבית-יהודית. התיארוך: ראשית המאה ה-13. המכתב מודיע לשלמה על פטירתו של הדיין המקומי, ר' שמואל. אביו של שלמה, אליהו הדיין, מתבקש לבוא ולשמש כדיין באלכסנדריה. במכתב מובאים שמות רבים של חברי קהילה חשובים באלכסנדריה. (המידע מפרנקל.)

דין וחשבון על תשלומים לדייר של הקודש, משנת 1160 לערך. אדם בשם אלנדיב, המוכר גם כמוכר בשמים, אשר היה דייר בקומפלקס מגורים המכונה אלברג' ושייך באופן חלקי לקודש, מקבל מספר סכומי כסף מקופת הקודש. הכסף נועד לסיום עבודות שיפוץ ותיקונים בדירתו ובכמה דירות אחרות בקומפלקס. ההצהרה כתובה בכתב ידו של הדיין מבורך בן נתן.

מכתב מאלעזר בן זכריה הכהן, דיין מעזה, אל עלי בן חיים הכהן בפוסטאט. כתוב בעברית ובערבית-יהודית. תיארוך משוער: ראשית המאה ה-12. השולח מתלונן על עוניו וקובל שאין בידו אפילו טלית לתפילה. מטרת המכתב היא לבקש סיוע בהשגת טלית או דמיה, ולהחזירה עמו ביד אבו אלחסן ברכאת. השולח מציין כי כבר פנה אל הנגיד באותו עניין.

חשבונות בית הכנסת לשבת וארא. מוזכרות הוצאות שונות כגון לחם ופקידי ציבור, וכן שמות לחלוקת תמיכה. תיארוך: כ-סוף המאה ה-12 או תחילת המאה ה-13. שמות כוללים: החזן יפתח, בית דניאל, בו אל-פד'ל, יוסף המנקה, השמשים, שתי נשים ביזנטיות, מישהו מטריפולי, הדיין, מפד'ל, הדיין מנשה, אבן סעדאן בן טאהר, אבן אסד וסת מסעוד.

רישום של שטר שחרור. סופו של מסמך משפטי הנוגע לאבו מעאלי ולעניינים כספיים (?), חתום בידי הלל בן יוסף ושלמה [בן סעדיה] הלוי, ובצירוף תוספת המכילה שמות רבים, ובהם שלמה בן שמואל הלוי, [... בן] יוסף הבבלי, [...] הלוי בן שמואל, שמואל (?) בן שמואל, יצחק בן ססון הדיין, אליה בן עלי החבר המעולה, ויהודה בן משה.

רשימה הכתובה בכתב ערבי גדול ויפה (אולי בידו של הדיין שמואל בן סעדיה הלוי?), הכוללת כ-55 שמות, ולאחריה טור בכתב עברי ובו כ-23 שמות, חלקם זהים לאלה שברשימה הערבית. בין הנזכרים מופיע אבו אל-ברכאת אל-מוריד, ספק הזהב והכסף למטבעה. רק לצד שלושה מן השמות מצוינים סכומי תרומה. הרשימה מתוארכת לסביבות שנת 1180.

מכתב מסחרי, ככל הנראה נשלח מעדן להודו. במכתב מדווח כי אבו אסחאק אבראהים בן חלאבו (?) היה בספינה שטבעה בדהלכ, וכי הגיע ממנו מכתב מן אלמכסר. נזכרים במכתב סחורות רבות נוספות, עסקאות ושמות של אנשים. בצד האחורי מוזכר הדיין חייא בשורה ארוכה של תארי כבוד. (המידע מבוסס בעיקרו על הערותיו של גויטיין המצורפות.)

מכתב מאת דאוד בן יהודה אל הדיין אליהו, ובו הוא מביע את תדהמתו על כך שהנגיד (כלומר אברהם בן הרמב"ם) לא שלח מכתב תנחומים לרגל פטירתו של נכבד מקומי. ראשית המאה ה-13. ראו חומר מעיזבון גויטיין. ייתכן שהמכתב קשור למכתב תנחומים נוסף מאת שלמה בן אליהו, שבו הוא מבקש מדאוד בן יהודה להעביר את דבריו אל האבלים.

מכתב בכתב ערבי, עם הוראות לגבי תשלום סכומי כסף. מוזכרת גם ג'וכאנייה (סוג בגד). בוורסו בדבי-ערבי: 'אל-דיין'. קטעים: 'ישקול לו עשרים דרהם מחיר ג'וכאנייה... כפי שראיתה אצלו... עשרים דרהם והודיעני מה הגיע אליך מחדשות החום(?) ומה עשה בעניין הג'וכאנייה וחדשותיכם כולם ואל תתעכב שעה אחת בתשובה עם נושאה...'

רקטו: מכתב הממוען לנהראי בן נסים. ורסו: טיוטת מכתב מנהראי בן נסים אל אדם במגרב. תיארוך: בערך 1046. נראה שהמכתב ממוען לאחד מבני משפחת אלתאהרתי. נזכרים בו קרובי משפחה וספינות. מוזכרים גם ביקור של נהראי באלכסנדריה, מצב מכירת המשי, והגעתו של אבן בסאך (מצליח בן אליה, דיין סיציליה). המידע מבוסס על גיל.

מכתב מאת מורה וסופר שפועל בעיירה קטנה שבה מכהן דיין, שלא הניח לו ללמד. הכותב מתאר את הרעב השורר בביתו. בין האנשים הנזכרים במכתב: רבנו יצחק; רבנו אברהם המעולה; אבו אלביאן; אדם מברקה (ייתכן שזהו השולח עצמו המתייחס לעצמו); יצחק אלרב; ורבנו המעולה. (חלק מהמידע מבוסס על כרטיסיות גויטיין ועל מארק כהן)

מכתב מאדם בשם יצחק אל אליהו הדיין. בערבית-יהודית. הכותב מבקש לדעת מה עלה בגורל הכסף, ושואל לשלום הנמען: "ואיך אתה מרגיש לאחר תלאות הדרך?". במכתב מופיעים כתיבים פונטיים אופייניים: "מה עקני לם נגֿי אלי שי אנתעלמו" (= ما عاقني لم نجئ الا شيءٌ تعلمه, כלומר "לא מנע ממני לבוא אלא דבר שאתה יודע עליו").

מכתב ביהודית-ערבית. מדווח על סכסוך משפטי בעיר פרובינציאלית הנוגע לפדיון (משבי?) אחיות אבו אל-נג'ם עבור 50 דינרים. עוסק גם בזכויות לבית. דמויות נוספות: יצחק נפוסי, הדיין (שהשקיע מאמץ רב בתיק), אבו אל-עז ואבו מנצור ב' [...]. בשוליים: הדיין אוסר על מישהו לשחוט, והמופצ'ל הכהן, שוחט העיר, אומר משהו.

מכתב מאדם בשם מנצור אל הדיין אליהו בן זכריה, בנוגע לטעות שאירעה במשלוח של ספרים אחדים. במכתב מוזכרים אבו אלחג'אג' ובנו; אבו אלפרג' בן הלאל המוכר בכינויו אבן זכר(?); ואבו אלמג'ד אבן נאנו. בסוף המכתב נמסרות דרישות שלום לשני בניו של אליהו. (חלק מן המידע מבוסס על תיאור מקדים ועל כרטיסיית גויטיין.)

מכתב בכתב ידו של רבי משה בן מימון ובו הוראות לדיין מקומי כיצד לאתר ולגבות את נכסיו של סוחר שנרצח והותיר אחריו את אחיו כיורשיו. אחד האחים הביא את מכתביו של הדיין המקומי אל רבי משה בן מימון. תיארוך: בקירוב 1168–1204 לספירה, על פי שנות פעילותו של הרמב"ם במצרים. (המידע מבוסס על כרטיסיות גויטיין.)

שאלה משפטית המיועדת ליצחק בן ששון הדיין, עם תשובתו וחתימתו. עוסקת באדם נכבד שעיסוקו היחיד הוא הוראת תורה, אך הוא רווק. אם מישהו מתנגד להוראתו בשל רווקותו, מה הדין? התשובה מצטטת את המשנה והגמרא בקידושין פ"ב ע"א ומסבירה שהוא רשאי להמשיך ללמד ילדים, אך לא ללכת לבתיהם ללמד, שכן לרוב ישנן נשים שם.

שאילתא משפטית בכתב ערבי. תיארוך: מאוחר? שאילתא שהשתמרה במלואה, הנוגעת לבית בבעלות משותפת הכולל קאעה (אולם מרכזי) וריואק (אגף או אכסדרה) — שרכה פי דאר תשתמל עלי קאעה ורואק. נזכרת בה הכרעה בעניין בפני דיין שאפעי (ענד חאכם שאפעי). דורש בדיקה נוספת. (חלק מן המידע מבוסס על כרטיסייתו של גויטיין).

מכתב מיהושע החבר בן עלי מקיסריה (חצור) אל הנגיד מבורך בן סעדיה. התיארוך המשוער הוא בסביבות שנת 1098. ככל הנראה נכתב לאחר ששבו הפאטמים וכבשו את ארץ ישראל. הכותב מבקש ממבורך לשלוח מכתב אל הדיין של קיסריה, שיתיר ליהושע לעבור לאשקלון, שכן היא מבוצרת היטב יותר ובטוחה יותר. (המידע מבוסס על גיל.)

מכתב עצמאי מהרמב"ם לדיין המשכיל (כלומר, שמואל בן סעדיה הלוי). תיארוך: בקירוב 1168-1204, בהתאם לשנים בהן המיימוני פעל במצרים. הנמען מתבקש לתווך בין המביא אבו אל-פח'ר ויריבו המשפטי אבו אל-מחאסן. אם אינו יכול לעשות זאת, עליו לפחות לגרום לאחד מהם להישבע שאין לו רכוש 'לא כאן ולא בשום מקום אחר'.

מכתב הממוען לאמו של אבו זכרי, אם אבו זכרי (אם אבו זכרי), שהיא גם אמו של אבו אלברכאת הנזכר במכתב ואשתו של הדיין אליהו (על פי הכתובת שעל גב המכתב). הכותב מביע את תודתו על המידע שמסרה לו בנוגע לאשתו וילדיו. במכתב נזכר גם כי אבו זכרי הגיע בחג הפורים, ואבו אלברכאת קרא את מגילת אסתר לכבוד החג.

קטע ממכתב הממוען אל "האם" סת ריחאן (אולי אשתו של אליהו הדיין). התיארוך כנראה ראשית המאה ה-13. השולח "נבוך" מהשאלה מה יש לעשות עם אנשי פוסטאט, ומציין כי "הקהילה, ואפילו הנשים, עברו אל הריאיס". הוא מודיע לה כי אבו אל-מנצור בן בקאא ידאג להסעתה. (חלק מהמידע על פי כרטיסייתו של גויטיין.)

מכתב המכיל חוות דעת משפטית/תשובה בכתב ידו של אברהם בן נתן אב הישיבה. תאריך משוער: בערך 1100 לסה"נ. עוסק בתביעה של יתומים כנגד שותפו של אביהם. מתייחס לטענה של עלי בן שלמה כי אביו ודודו היו "מן זקני ישראל" (מן שיוּח' ישראל), ומדבר עליהם כעל "הנער הזה ואחיו". כולל הוראות לדיין המקומי.

פתק לא רשמי בערבית-יהודית, מאת חנניאל בן שמואל. הכותב מאיץ בנמען לסייע לאלשיח' אלנפיס, ככל הנראה בנוגע לשאלה משפטית שזה האחרון הגיש. "הדיין המהולל" יעדכן את הנמען בכל פרטי המקרה. בצד ה-verso מופיעים גם ספרות יווניות/קופטיות, אולי חשבונות, יחד עם המילה "הסך הכולל" הכתובה בכתב ערבי.

מכתב בכתב ידו של שמואל בן נתן אל דיין סייר (לפי כרטיסיות גויטיין). תשעה אנשים הנזכרים בשמותיהם משמשים כוועדת בוררות, ובראשם דיין סייר שנשלח מן הבירה. הדיין הסייר קיבל הנחיה מן הממונה עליו לנסות להכריע על פי הדין רק אם הליך הבוררות ייכשל. נכתב בדמירה, מתוארך לשנת 1150 לערך בקירוב.

העתק של פתיחת איגרת מאת ראש הגולה, בערך משנת 915. מוזכרים בו גאון ישיבת סורא, יעקב בן נטרונאי, ודיין הישיבה (אב בית-דין) צמח בן כפנאי. ייתכן שהאיגרת כוללת פרטים על מינויו של דוד בן זכאי ועל סירובו של ראש ישיבת פומבדיתא להכיר במינוי. (המידע על פי גיל, במלכות ישמעאל, כרך 2, מס' 10)

שאילתה משפטית הנוגעת לסת אלחסן ולרכושו של יתום. כוללת תשובות של רבי משה בן מימון (הרמב"ם), ששון הדיין, ושלמה בן נתן. בצדו האחורי של המסמך מופיעה שאילתה משפטית נוספת בצירוף תשובה. המסמך פורסם הן על ידי מ' ע' פרידמן והן על ידי יהושע בלאו. (חלק מהמידע מבוסס על כרטיסייתו של גויטיין.)

בצד ה-verso: חשבונות של מוכר הספרים. בין האנשים הנזכרים: מנחם; מג'ד בן אלעזריזי(??); סופר ודיין (al-sofer al-dayyan); ססון; אבן אלמדור; הילאל העיוור (al-ḍarīr); בו עלי; ואשתו של אבן סֻתַית. מבין הספרים המוזכרים: "אלף לילה ולילה". ראו גם את התיאור של המחברת השלמה שאליה משתייך הדף.

מכתב מאת שלמה בן אליהו אל מורו, הדיין ר' חננאל, ובו הוא מבקש ממנו להודיע לאביו אליהו שהוא חולה מאוד: סובל מחולשת ראייה, מכאבי ראש ומתשישות כללית. הוא מביע את רצונו לבוא לחג לפוסטאט במקום להישאר בעיירה הקטנה (בלביס?) שבה הוא שוהה, אשר לדבריו דומה לסדום ועמורה וריקה מאנשים ראויים.

פתק מנוסח בתקיפות מאת הדיין הבולט נתן בן שמואל ("אלנזר"), שפעל בשנים 1128–1164, אל אחד מנכבדי הקהילה. הדיין דורש מהאיש לשלוח לו כסף עבור החולים בזמן שהוא שוהה בביתו. בצדו האחורי של המסמך מופיע שם בכתב ערבי, ככל הנראה ללא קשר לתוכן הפתק, אולי מתוך מסמך לשכתי: עבדהא אלכאמלי מסעוד.

רשימת שמות וסכומים. כותרת: 'יום שני ה-13... לחלפון כהן.' רשומות מוזכרות: בו נצר צבע, העברה (חואלה) מבו אל-עז, בו אל-פדל בן מרדוך, בו אל-פרג' בוחן (נקאד), אבן נאג'י אל-שרבי, מעאני בן הדיין, אבן אבו עמראן לוי שרבי, בו סעד כהן, בו אל-מונא. בורסו: 'אל-שייח' אל-ראשיד שמואל (סמוול)'.

רשומת בית דין העוסקת בהלוואה בסך דינר אחד אשר לטענת יעיש הכהן בן אברהם ניתנה על ידו ליוסף בן אברהם. יוסף הכחיש את הטענה, ובעקבות זאת ביקש ממנו הדיין יעקב בן יוסף מיעיש להציג ראיות לתמיכה בתביעתו. המסמך מתוארך לשנת 1018. בתחתית הדף מופיע תיארוך חלקי לפי הלוח ההיג'רי, בכתב ערבי.

מסמך בכתב ידו של הדיין נתן בן שמואל (פעיל בשנים 1128–1164 לספירה) בעניינו של זכרי בן חלפון, שקיבל לידיו 50 דינרים מכספים השייכים לשתי יתומות, על מנת לשמרם עד שתגענה לפרקן ויהיו מוכנות להתארס. כבטוחה לכספים הללו נאלץ זכרי למשכן בפני בית הדין את דירתו ואת חלקו בבית שהיה בבעלותו.

הצהרת שכיב מרע של אבו אלמעאלי שלמה אלד'הבי. עדי ההצהרה הם עלי ההבר וארח אבן כוכב (או כוכב), והדיין הוא עלי בן נתנאל הלוי. אדם בשם צדקה הוא נושה של הגוסס. בכתב ידו של הסופר חלפון בן מנשה הלוי. התאריך: טבת אתל"ח לשטרות = דצמבר 1126 / ינואר 1127 לסה"נ. (המידע בעיקרו מתוך CUDL.)

מכתב מנתן בן נהראי לאבו עמראן מוסא בן אבי אלחי. בין שאר העניינים, נתן מזכיר כי נתן דינר אחד לכל אחד משני הזקנים התשושים – משה הדיין ויחזקאל האלכסנדרוני – אותם שניים שכתבו את המכתב שבו ביקשו צדקה ממוסא בן אבי אלחי. כמו כן מזכיר נתן סירופ רפואי שביקש מאבו אלאפראח לקנות עבורו.

מכתב המלצה מאת רבי אברהם בן הרמב"ם (כיהן כנגיד 1205–1237) המופנה אל קהל 'גושן' והכפרים שסביבו, ובראשם הדיין שמואל. המכתב כתוב בערבית-יהודית. המומלץ הוא ר' שלמה הלוי, יוצא עיראק, אשר בעקבות חובותיו במולדתו נאלץ להותיר את משפחתו מאחור ולצאת לנדודים, וזאת על אף חולשתו וזקנתו.

מכתב מופנה לאברהם הדיין (הנקרא השר הנכבד). בערבית יהודית. זהו מכתב המלצה לצדקה עבור המביא. הוא היה מנכבדי אל-מחלה אך נפל לעוני. הוא חייב כסף (200 דינרים?) לממשלה. אף אחד לא יקבל את שטרי החוב שלו. הנמען והקהילה והזקנים מתבקשים לעזור לו. ברכות לבנו של הנמען, אבו עלי התלמיד.

רשימה (קטע) של מקבלי צדקה, ובה מופיע הביטוי "יש לבדוק אותו" מתחת לשמו של "המכר של בן דאוד" ושל "המכר של בן הדיין מברקה". הדבר משקף שיטה של אימות ובדיקת זכאות לצדקה הציבורית בפוסטאט. בצד השני (verso) מופיעים אברהם אלאסכנדראני ואחרים. נראה כי קטע נוסף הוא חלק מאותה רשימה.

רקטו (שימוש משני): קבלה בערבית-יהודית שנכתבה על גב שריד של מכתב בכתב ערבי (ראו רשומה נפרדת). הכותב (אולי שלמה בן אליהו) רושם שקיבל 20 דרהם מן הדיין יהודה הנאמן עבור סדר מועד. מתוארך: כ"ג בתשרי א'תקמ"א לשטרות = 1229 לסה"נ. נותרו 20 דרהם לתשלום, אולי כאשר יימסר סדר ברכות.

מכתב בכתב יד קליגרפי מאת מנהיג קהילה שגילה כי בנו של תלמיד חכם השיא ארבעה זוגות, כתב את כתובותיהם וערך את החופות. הכותב פונה אל הדיין הראשי ומבקש ממנו לשלוח לו מכתב שיבהיר האם מעשהו של בן התלמיד חכם היה מותר אם לאו. המכתב אינו נושא כתובת נמען, וככל הנראה מעולם לא נשלח.

מכתב מיוסף בן יעקב הכהן, ככל הנראה ממניית גמר, אל אליהו הדיין בפוסטאט. בערבית-יהודית. תאריך משוער: ראשית המאה ה-13. השולח מדווח כי לא הצליח למצוא פרנסה בבלביס, אך השתקע במניית גמר. שם סיכם עם אברהם אלמורקי, נושא המכתב, כי האחרון יביא את אשת השולח ו-40 דירהם מאלכסנדריה.

מכתב מאת מוסא בן אבי אלחי, מאלכסנדריה, אל הדיין אזהר בן אברהם. מתוארך לסביבות שנת 1063. המכתב עוסק במכירת שרף ארז, שרף לִבְנֶה (ליבנה) ועופרת. השותפים הצליחו למכור חלק מן הסחורה, אך חלק ממנה עדיין נותר ברשותם. הכותב חושש כי שרף הליבנה עלול להתקלקל. המידע מבוסס על גיל.

טיוטה של פתיחת שאלה הלכתית המופנית לדיין יחיאל (בן אליקים). התיארוך: סביבות 1220 לספירה. השאלה היא האם אישה שנחשדה ביחסי אישות עם גבר, אך לא הורשעה, מותרת להינשא לו, ובפרט נוכח נכונותו של אותו גבר להישבע שלא התקיימו ביניהם יחסים כאלה. (המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין)

סופו של מכתב בכתב ידו של יפת בן מנשה הלוי, ככל הנראה לאחד מאחיו. המכתב כולל דרישות שלום לכמה מכרים, ובהם סת נעים, אבו אלחסן בנו של הדיין (בן [ה]שופט), שאלתיאל האירופי (בן?) יוסף "המתרגם" (אלתורג'מאן), ונחמן. צדו האחורי של הדף ריק. תיארוך: המחצית הראשונה של המאה ה-12.

מכתב המלצה לצדקה עבור הדיין אברהם בן יוסף. הנמען נמצא על סיפון ספינה וכבר עומד להפליג למסע. ככל הנראה נשא התלמיד העני את הפתק עמו אל הספינה. הפנייה היא אל הנמען ואל בני לווייתו על הספינה, וכולם מתבקשים לתרום למענו; נרמז כי מצווה זו תגביר את הסיכוי למסע בטוח ובשלום.

מכתב אל הדיין משה בן לברא"ט. עוסק בתביעה משפטית של אלמפצ'ל נתנאל נגד בן דודו מצד אביו, [מסל]ם בן משה אבן חרביש, ומדגיש כי הנמען הצטיין הן בהנהגה קהילתית והן בכהונתו כדיין. המסמך שייך לאותה קבוצה של שלושה מסמכים נוספים מאותו ההקשר. המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.

מכתב מאבו אלמג'ד, השוהה בקוץ, אל אבו אלמפצ'ל הדיין, היושב בפוסטאט. במכתב נזכרים מצרים, אבו אלרצ'א, אבן אבראהים אלעאריף, אבו אלעלא בן חסון, אבו אלחסן ואבו אלח'יר. המכתב נושא תאריך: יום רביעי, כ"ג בתמוז (1400+)145 = 1545 למניין השטרות, התואם ל-21 ביוני 1234 לסה"נ.

מכתב מהדיין מנשה לדיין הקהירי אברהם בן נתן, בנוגע לעניין אישי וקהילתי בעיירה הקטנה סומבוטיא (סנבאט) שבמצרים התחתית. המכתב חתום על ידי הדיין, ראש הקהל וחמישה נוספים, ומתוארך לסביבות שנת 1100. האיש שעמד במרכז המחלוקת, ססון בן יפת, מוזכר במספר תעודות נוספות מסנבאט.

מכתב המכיל קינה, שנשלח מנהראי בן נתן אל הדיין אברהם בן נתן אב בית הדין (אברהם מכונה כאן "יסוד הישיבה"). הקינה נכתבה על ראש 'מדרש' — ייתכן שמדובר ב"רב" או בנהראי בן נסים. לפי גויטיין, "הקינה גרועה במיוחד" מבחינה ספרותית. התיארוך: סוף המאה ה-11 או ראשית המאה ה-12.

מכתב בעברית. ייתכן שבכתב ידו של יהושע הנגיד. תיארוך: ככל הנראה המאה ה-14. השולח מנחה בענייני קהילה ו/או משפט. מוזכרת אישה שתיראה בפני הדיין או בפני השולח עצמו. השולח מבקש לדעת את תוכן המכתבים שהגיעו עם אל-טרטושי. לאחר מכן מורה בדבר עניינו המשפטי של איש בשם שלמה.

מכתב מאת שמואל בן סעדיה הלוי אל משה "נאמן הסוחרים". בכרטיסיית האינדקס של גויטיין מצוין כי השולח אינו זהה לדיין וסופר בית הדין הידוע בשם זה. ואולם, הכתובת על המכתב כתובה למעשה בכתב ידו של שמואל בן סעדיה המפורסם, ואילו גוף המכתב עצמו כתוב בכתב ידו של בנו יוסף.

מכתב מאת אליהו הדיין. הוא מציע להעביר שיעור חזרה בקריאת התורה לאבו אלעלא הכהן ולאביו הסגן (הכהנים), ואף מוכן לבוא אל ביתם אם הוא מתבייש להשתתף בשיעורים שמתקיימים בביתו של אליהו. המידע מבוסס על כרטיס הרישום של גויטיין. בצד השני (verso): שתי רשימות של תרומות.

מכתב מאוחר בעברית, שלם אך דהוי מאוד, שנשלח מירושלים אל "החכם השלם הדיין המצוין ריש מתיבתא קדישתא [...] שמואל סיד[י?]" בפוסטאט. קיימים כמה מכתבים בלאדינו מאת שמואל סידי בן המאה ה-17 (ראו תגית); לא ברור אם מדובר באותו אדם. המסמך היה מרוויח מצילום רב-ספקטרלי.

קטע מאיגרת. ביהודית-ערבית. דומה לכתב ידו של אחד מנשיאי מוסול מהמאה ה-13 (השווה T-S 12.654 והקטע הקשור שנערך על ידי גיל). מוזכר [...] הדיין בן אל-נאמן (ז"ל). קשה להבין את שאר הטקסט, אך יש בו עימות כלשהו, עלבון (נקצה וגהלה ועדם . . . ), וכמה ציטוטים מלומדים.

ורסו: כנראה רשימת צדקה ביהודית-ערבית וערבית. כולל שמות נותנים אפשריים: עזיז, רשיד, אבו סעד, בית עביד, מוסה, אבו עלי, בית ברכת, נצראללה, אברהים הכהן, שמואל אל-מוהד'ד'ב, אל-ראיס אבו מנצור, אבן הדיין, אל-ריצ'א, אבו יצחק, אבו אל-טאהר, אבו אל-מג'ד אבן אל[...].

מכתב מהרב הצרפתי שמואל בן יעקב, כנראה לחננאל בן שמואל. בעברית. כתוב על רצועת נייר צרה מאוד. תאריך: תחילת המאה ה-13. הוא מתלונן על אליהו הדיין ועל שוחד לשלטון. הוא מורה לחננאל להשוות מכתב זה למכתביו האחרים של שמואל לדיין מנחם ול'שר' (רבי אברהם בן הרמב"ם).

תשובה ארוכה מאת הדיין יחיאל בן אליקים בעניין הזכרת ה"רשות" — סמכותו של ראש היהודים (נגיד) — בשטרות משפטיים ובהקשרים אחרים. בסיום המסמך מופיעה הצהרה כי הוא הועתק ישירות מן המקור שנכתב בכתב ידו של יחיאל עצמו, באישורם של העדים אברהם בן הלל ויאשיהו בן משה.

שטר שחרור דהוי מאוד, מאת בו-יצחק בן בו-אל-כרם אבן אל-דיין, עבור בו-אל-מעאני (או בו-אל-מעאלי) ובו-נצר בני אל-שייח' האמין(?) בו-אל-פחר(?). מוזכרים 1.5 דינרים. תיארוך: המאה ה-12 או ה-13. אינו חתום ועשוי להיות טיוטה. בגב הדף מספר מילים בערבית — דרוש בדיקה.

טיוטת מכתב ממישהו לאחיו אבו אל-חסן, שנשאר לבד בבית בחג האחרון בעוד ילדיו ביקרו אצל הכותב. הכותב רומז פעמים רבות לצערו של אבו אל-חסן ואומר שעליו לבוא לקראת החג הקרוב, שכן ביתו של אבו אל-חסן ריק והעומס קל יותר בתוך המשפחה. מוזכר מות בנו בן ה-18 של הדיין.

מכתב מאת שלה בר מבשר אל "הרב" יהודה הכהן בן יוסף, ראש הסדר. המכתב נכתב לפני מינויו של שלה לדיין. הוא נפתח בארבע שורות של שירה עברית. המידע מבוסס על פרנקל; פרטים נוספים אצל גויטיין. בצד ה-verso מופיעות גם שורות הפתיחה של מסמך משפטי, ככל הנראה טיוטה.

מכתב מטוביה הכהן בן עלי הכהן המעולה אל גיסו, הדיין נתן הכהן החבר המעולה בן שלמה הכהן החסיד, בעניין שליחויות שונות הנוגעות לטקסטילים ולעניינים אחרים. במהלך המכתב הוא מתייחס גם לבת חורגת ומכנה אותה "בנת אלמרא" (בתה של האישה). המידע מבוסס על גויטיין.

מכתב מטוביה הכהן (ייתכן שמדובר בטוביה בן יהודה בן טוביהו), דיין שמונה לאחרונה באל-מחלה ובסמנוד, אל שמואל החזן. במכתב הוא משבח את הקהילה על נוכחותם הקבועה בתפילות בבית הכנסת, ועל כך שהם פונים אליו ליישוב בעיותיהם המשפטיות במקום לערכאות המוסלמיות.

מכתב מאת שבתי בן אברהם הדיין של מניית' זפתא אל יהודה בן אלעזר הכהן. במכתב מתלונן שבתי על כך שאבו אלמכארם בן אבו אלד'ם (כנראה כינוי גנאי ולא שם אמיתי), אדם זר שהגיע מקהיר, פתח יחד עם שני שותפים חנות למשקאות רפואיים, ובכך גרם נזק ליהודים המקומיים.

מכתב ממבורך בן שלמה אל אבו בשר מבשר בן עלי. הכותב לא שלח את הבדים שהבטיח מפני שנולד לו ילד ושמו יהודה. מוזכר יצחק בן סאסון, דיין ידוע ממעגלו של הרמב"ם. הוא שולח דרישת שלום מאחיו זכאי ויהודה ומאחותו. מתוארך לסיוון שנת א'תפ"ז לשטרות = 1176 לספירה.

רקטו: הסדר פשרה שנערך בבית הדין של פוסטאט בין מפרג' בן יפת בן שעיב הדמשקי לבין יעקב בן יוסף העיראקי. הדיין התייעץ עם הגאון — ככל הנראה רב שלמה בן יהודה — שפסק כי על אחד משני הצדדים להישבע. טיוטה בכתב ידו של רבי אפרים בן שמריה (בערך 1020–1050).

מכתב ארוך מאוד מתוארך לסביבות שנת 1100, שהוצא על ידי שני דייני הבירה בשמו של הנגיד מבורך, ובו נזיפה חריפה לדיין נודד (circuit judge) על כך שפסק דין בעיירה מסוימת בהיעדרו של המֻקדם המקומי, ועל שנקט בפעולות נוספות מבלי להיוועץ בו ובזקני הקהילה.

חלקה העליון של רשימה כפולה בכתב ידו של שלמה בן אליהו, ככל הנראה טיוטה: רשימה אחת כוללת סכומים, והשנייה ברובה ללא סכומים. הסכומים שנתרמו נעים בין חצי דרהם, שתרם בנו של יצרן הפעמונים, לבין חמישה וחצי דרהם. הרסוי תורם נאצירי אחד דרך הדיין יחיאל.

כפי הנראה שאלה הלכתית ותשובה, בעיקר בערבית-יהודית. עוסק בענייני מסחר. כמעט כל השמות הופכים לאנונימיים ("פלאן"). מזכיר שטרות חוב מזויפים (ואלחג'ג' אלתי תט'הר כלהא זור). מזכיר כפרים מסוימים ואדם בשם עלי בן שאד'אן. מזכיר דיין. זקוק לבדיקה נוספת.

מכתב המופנה אל [אליהו הדיין?] אבן אל-ראייס אל-אסכנדראני, בפסטאט. בערבית יהודית. רק הפינה השמאלית העליונה נשתמרה. השולח/ת כותב/ת שאינו/ה ישן/ה בלילות מרוב עיסוקים. שאר המכתב סתום למדי; מוזכרת סירה בשורה האחרונה. בגב גם רשימת שמות בכתב ערבי.

מכתב משלמה בן אליהו (הידוע כברכאת בן אבו אל-פרג' אל-דיין) לרופא בשם אבו אל-מחאסן. בכתב ערבי עם מילה אחת בעברית. תיארוך: תחילת המאה ה-13. כ-9 השורות הראשונות הן ברכות סטנדרטיות לחגים. השורות האחרונות מכילות כנראה בקשה בנוגע לדאוד אל-[...].

מכתב מיוסף בן שמריה, הדיין של ברקה, השוהה באלכסנדריה, אל "אחיו" נהראי בן נסים בפוסטאט. הכותב מזכיר את עלייתו לרגל לירושלים ממצרים, ומציין כי אין באפשרותו לנסוע בדרך הים. נכתב בערך בשנת 1060. בהערות המצורפות של גויטיין מצוי תרגום לאנגלית.

תשובה רשמית מטעם הדיינים שמינה הנגיד מבורך לבית הדין, המופנית אל הקהילה במחלה. הדיינים פונים אל בני הקהילה בלשון נחרצת ביותר ומורים להם להחזיר אליהם את הדיין שעזב את משרתו. המסמך מתוארך לסביבות שנת 1105. המידע נסמך על דברי גויטיין וכהן.

מכתב מטוביה בן עלי הכהן (ככל הנראה מבלביס שבמצרים התחתונה) אל בן דודו וגיסו, הדיין נתן בן שלמה הכהן בפוסטאט, מן המאה ה-12. טוביהו בן עלי שולח עשר דוגמיות משני סוגי יין, ומבקש מנתן בן שלמה להציג אותן בפני סוחר יין יהודי במטרה לסגור עסקה.

מכתב שכותבו עשוי להיות פרחיה בן יוסף אבן יג'ו, ככל הנראה מפוסטאט, אל אשת השולח, בתו של דיין אלמחלה. הכותב מדווח כי זכה לכבוד הגדול לשאת דרשה בפני שתי הקהילות בפוסטאט. הוא מפציר באשתו, בערבוביה של דברי חיבה ואיומים, להצטרף אליו לפוסטאט.

מכתב מאת הדיין יפת בן שלמה אל משולם בן אלעזר הכהן. ברכות שלום נמסרות גם לבניו של הנמען, אלעזר ושלמה. המכתב פותח בשורות רבות של מבוא מליצי ומעוטר בעברית, ולאחריהן באות מספר שורות של איחולים לרגל החגים בערבית-יהודית. שאר הקטע קרוע ואבוד.

אלמנתו של הדיין הקהירי אברהם בן נתן מאשרת כי קיבלה מחתנהּ את כל המגיע לה מעיזבון בעלה המנוח. בתו של הדיין, היורשת היחידה, פרעה לאמהּ את כל שהיה חייב לה מכוח כתובתה או מכוח צוואת בעלה. המסמך מתוארך לחודש אדר התתע"ו (פברואר-מרץ 1116).

רשימת שמות וערכים כספיים בקורוש כסף. בין המוזכרים: יעקב קטאוי, יוסף בילובוס, יעקב עקובס, דוד דיין, ניסים אשכנזי, משה נעים, סעד זיתון, יצחק אסכנדרני, חיים מוסרי ועוד. שבר זה הוא איחוי ל-JRL SERIES C 86. תאריך: המאה ה-18 או ה-19. MCD.

מכתב או עצומה המופנים אל דיין מקומי, ובו תלונה כנגד סֻלַיְמַאן בן הַאנִי, חתנו האלים של השולח, המתעלל בבתו. המכתב כולל תיאור של אירוע שבו האשים הבעל את אשתו בכך שאינה בתולה, וזימן את המיילדת כדי "לבדוק" אותה. גויטיין סיכם את המסמך.