דיינים ובתי דין בגניזה — עמוד 8

ביפוליו המכיל שתי רשימות שמות עם ספרות ערביות מזרחיות (תורמים לצדקה?). תיארוך: המאה ה-18 או ה-19. הדף הימני כולו נשים: שמחה אחות מיכאל בן נעים; בת נסים דאנון; ריינה בת [...] אגיון; בנות נסים מוסרי; רחמה/רוחמה בת יאקותי(?) יעבץ; אורו(?) בת אליהו לוי [...]; אסתר בת מנצור אל-פלאח; אסטוטה(?) בת יוסף אבו עסל; קונה(?) בת דוד לוי עג'מי. הדף השמאלי כולו גברים: דוד מפריאל(?); נסים [...]; אליהו [...]; בנימין ונסים הקשורים כלשהו ליהודה דיין; יוסף זכאי; מרכאדו אגיון; בני נסים מולכו; אברהם לוי וזאן; יהודה לוי סכנדרי; חיים לוי [...].

מסמך משפטי. הסכם שותפות. תיארוך: 1156. חוזה אי-תחרות בלתי חתום ובלתי מתוארך בין אבו אלמכארם אלדמשקי נדיב בן מבשר לבין צד שאינו נזכר בשמו. נדיב מתחייב שלא להיות מעורב בענף משא-ומתן המשי בכל דרך שהיא, וכי יוטל עליו קנס של 10 דינרים אם יפר את ההסכם, סכום שיועבר ל"עניים". אין במסמך כל אינדיקציה לכך שנדיב יקבל תמורה כלשהי בעבור התחייבותו שלא להתחרות. נדיב "חשוד" בכך שכבר הפר הסכם קודם מסוג זה, ועובדה זו עשויה להסביר את הקנס בגובה 10 דינרים. לפי גויטיין, המסמך נכתב בכתב ידו של הדיין מבורך בן נתן, בין אפריל לאוגוסט 1156.

רישום משפטי (מס' 22) בפנקס בית דין קראי בקהיר, מיום כ"ז בטבת [ה'שכ"א] (1561). שנת ה'שכ"א מצוינת שתי רשומות קודם לכן, והסופר רומז אליה כאן ברשומה 22 בנוסח "סנה תארי׳". הדיון התקיים בביתו של יהודה הדיין, ועניינו מגע טרום-נישואין בין יוסף בן עבד אלחק אלחוואש לבין ארוסתו תרכיה(?) (תרכיה) בת עבד אללטיף אלמגרבי. מספר בני הקהילה הקראית מתייצבים בפני הדיינים ומספרים שראו את בני הזוג "מתנשקים" וכן "ישנים יחד תחת שמיכה אחת". השורות התחתונות של המסמך פגומות מאוד, ועל כן לא ברור כיצד הוכרע עניין האירוסין בסופו של דבר.

אישור בכתב ידו של הדיין מבורך בן נתן. המקום: פוסטאט. התאריך: העשור האמצעי של חודש כסלו שנת 1473 למניין השטרות, הוא דצמבר 1161 לסה"נ, תחת סמכותו של נתנאל בן משה הלוי. במסמך מצוין כי הבשם אבו אלפח'ר סעדיה בן אברהם אבן אלאמשאטי ("בן עושה המסרקות") שימש באותו תאריך כגובה מזונות, כלומר כספים לקניית לחם עבור העניים. עדים: רב שלמה בן יהודה הכהן ותקוה בן שמחה בן מבשר החבר. המסמך מבוטל בקו אנכי החוצה אותו. קיים מכתב נוסף הממוען לאותו אבו אלפח'ר סעדיה אבן אלאמשאטי. (המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.)

קטע (חלקו העליון) של מכתב בערבית-יהודית הממוען לרבי אברהם בן הרמב"ם מאת אלמהד'ב הכהן בן מנצור (או מריות?) הכהן. מתוך גוף המכתב שנותר, מתאר אלמהד'ב את מצוקתו בשל המס (אלמס) שהוא חב. בצד האחורי מצוי גם קטע ממכתב נוסף (אולי תוספת בסוף — postscript?) הכולל ברכות לאליה השר; כמו כן השתמרה הכתובת "למסור לאליה הדיין", המפוצלת לשני חלקים בעקבות האופן שבו הנייר הודבק ונקרע בעת פתיחתו. רבי אברהם בן הרמב"ם מכונה במכתב בתואר "נגיד", ולכן יש לתארך את המסמך לסביבות השנים 1213–1237 לסה"נ.

כתובה מתאריך [.]1 בסיוון א'ת'כ' לשטרות (1109 לסה"נ). החתן: חלפון בן תמים הזקן. הכלה: סת אל-ב[ית?], ואין זה נישואיה הראשונים. תשלומי הנישואין: 5 + 15 דינרים. ערך הנדוניה מוערך ב-100 דינרים. בין החתומים כעדים: מנשה בן יעקב הכהן (סופר פורה של חיבורים ספרותיים, פעיל בערך בשנים 1109–1132), יוסף בן סעדיה, שמריה בן אהרן, אלעזר בן אברהם הלוי, ועמרם בן יאיר(?) הדיין. על האישור (validation) חתומים: אברהם בן שמעיה החבר, ויצחק בן שמואל הספרדי. (חלק מהמידע מבוסס על עזרא חואט.)

מכתב (או למעשה שלושה מכתבים) מחכמי המוסתערבים בצפת אל הנגיד יצחק שולאל בפוסטאט/קהיר. תאריך: 1510 לספירה, על פי הערכתו של אברהם דוד. המכתבים מתלוננים על התנהגותו של ר' משה, דיין צפת שבגליל. אם להאמין לכותבים, היה אדם יהיר, אנוכי וחסר-מצפון במידה בלתי-רגילה, ואשם במעשי עריצות, מעילה ושחיתות רבים, ואחראי ל"שערוריית הבשר המתמשכת של צפת". הנייר נושא ככל הנראה סימן מים "מן הסוג המוכר של יד-וכוכב, ששימש יצרנים רבים בצרפת, בשווייץ ובסיציליה בין השנים 1490 ל-1590 לסה"נ".

מכתב מצוריאל דיין, בטריפוליס (יוון? או לוב?), אל משה בן יהודה באלכסנדריה. כתוב בערבית-יהודית עם מילים רומאניות מזדמנות. תיארוך: הרבע האחרון של המאה ה-15. ייתכן שהשולח זהה לאותו צוריאל שנותר מאחור במתוני (יוון) המוזכר במכתב אחר. המכתב כתוב בערבית-יהודית ועוסק בעניינים עסקיים רבים ומגוונים. מתוך ציטוט של אסתר-מרים ואגנר במאמרה על הכפיפות בערבית-יהודית של המאה ה-15: "...הם לא יצאו למזרח ולכן אישאר בטריפוליס עד שובם (של אנשי טריפוליס)...". המסמך ראוי לבחינה נוספת.

רישום משפטי (מס' 53) בפנקס בית דין קראי בקהיר. מתוארך ג' בתשרי ה'שכ"ג (1562), אותו יום כמו הרישום הקודם (מס' 52). הרישום מנוסח כשאלה הלכתית הנוגעת למגע מיני אסור שהתרחש בין שלמה בן נתנאל הדיין לבין בת דודו מצד אביו, ילדה בת שבע שלא מוזכרת בשמה, בתו של שמואל פיירוז. התביעה הוגשה על ידי יצחק בן עבד אלרחים פיירוז, שהיה מעורב לאחרונה בקטטה פיזית (צ'ראבה) שבה הכה את בן דודו שלמה בשבת. יצחק מעיד כי המעשה שנעשה על ידי שלמה כלפי בת דודתם בת השבע אירע בדמוה.

רשומה משפטית (#41a). ייפוי כוח. מתוארך ליום שני, ב{א} בסיוון א'תס"ז למניין השטרות. אברהם החזן ויעקב אלמע'רבי אלתאג'ר מעידים כי אבו אלרביע סלימאן הכהן אלעטאר מינה את מנצור בן הדיין כשלוחו בתביעה שהגישה נגדו(?) אשתו של אבו אלכיר אלרומי אלחרירי, בעניין הנוגע לו ולבעלה אבו אלכיר. המידע מבוסס על הערותיו של גויטיין. יש לציין: לרשומה #41a אין כל קשר לרשומה #41b; ככל הנראה גויטיין דילג על האחרונה וחזר אליה לאחר שכבר הקצה את המספר #42 לרשומה הבאה.

רישום משפטי (מס' 14) מתוך פנקס בית דין קראי בקהיר. המסמך אינו מתוארך, אך ככל הנראה נכתב סביב שנת 1560 לספירה, על סמך התאריכים ברישומים סמוכים באותו פנקס. יהודה הדיין הרופא בן יוסף החכם הרופא מופיע בפני בית הדין כדי לשלם דמי שכירות עבור דירת מגוריו, שהיא חלק מנכסי ההקדש הקהילתי. מבנה התשלום מביא בחשבון את הוצאות האחזקה והתחזוקה של הנכס שיהודה נשא בהן. ברישום מאוחר יותר באותו פנקס בית דין הוא מופיע ברשימת הדיירים בנכסי ההקדש הקהילתי.

רישום משפטי (מס' 57) בפנקס בית דין קראי בקהיר. ללא תאריך, אך ככל הנראה נכתב באדר א' ה'שכ"ג, על סמך שני הרישומים הקודמים והחודש המוזכר כמועד תחילת ההחזר. אותו אדם המופיע בשני הרישומים הקודמים (55–56), שמעון בן יעקב הלוי הסומך אלקֻדסי, מודה בחוב של חמישה מטבעות זהב קפריסאיים לגיסתו עִמאמה, בתו של יהודה הרופא הדיין ואשתו של שמואל הלוי. החוב הוא הלוואה ללא ריבית (קרצ'א חסנה מן גיר רבח), ושמעון מתחייב לפרוע אותה לגיסתו בתשלומים חודשיים.

שימוש משני: רשימות זיכרון בעברית. הקטע הראוי לציון ביותר הוא האמצעי, הכולל חלק מעץ המשפחה של יג'ו יחד עם מסורת כתובה בפרוזה מחורזת על מלגנות אברהם אבן יג'ו ותרומתו ליהודי תימן: 'פרחיה ושני בניו, אברהם, שכתב בחנותו בארץ תימן לעם שאינו אלמן (ירמיהו נא:ה) ספר תורה של האל הנאמן ונתן להם באהבה, אחוה, שלום ורעות, כי מצא שגגה בספרם, והוריך בדרך הישרה..., ויוסף המלמד ושלושת בניו, שמואל המלמד, [משה], ופרחיה הדיין ובתו'.

רישום משפטי (מס' 27) מתוך פנקס בית דין קראי בקהיר. מתוארך לי"ב בניסן [ה'שכ"ב], 1562 לסה"נ, על פי השנה המוזכרת ברישום הקודם באותו דף. אברהם בן יהודה אלחכים מופיע בפני הדיין הקהילתי שמואל הדיין בביתו של שלמה פיירוז, בעניין שירותיו בשקילת בשר בקר. ההסדרים הנוגעים לאספקת בשר כשר ולתקני השקילה נקבעים כחלק מענייני הקודש של הקהילה. הרישום הקודם בפנקס בית הדין עוסק בתקני התמחור הקהילתיים למכירת בשר כבש ובשר נא/צלוי.

דף מתוך תיק המכיל העתקות מאוחרות (אולי מהמאה ה-14 או ה-15) של תשובות וכתבי הוראה (rescripts) מטעם רשויות מוסלמיות ויהודיות בעניינו של תלמיד חכם שהואשם כי השמיץ דיין יהודי. בדף מופיעים סופו של מסמך מס' 8, מאת אמיר מוסלמי, הנושא את התאריך 575 להג'רה (1179–1180 לספירה); מסמך מס' 9, מאת ראש הישיבה בבגדאד; ותחילתו של מסמך מס' 10, מאת אותו ראש ישיבה. המידע מבוסס על כרטיסייתו של גויטיין ועל מרינה רוסטו.

מכתב מיחזקאל בן שמואל אל נמען לא ידוע. בערבית-יהודית. הכותב מדווח כי סת ענבר חולה מאוד, ופיתחה דמיון שווא (תח'יול פאסד) בנוגע לנמען, היינו שגם הוא בוודאי חולה. יחזקאל מבקש ממנו לחזור או להשיב במהרה בידיעות על מצב בריאותו כדי להקל על סבלה. כמו כן הוא מבקש שהנמען יברר עם אבו אלמג'ד בנו של הדיין האם אבו אלעז הותיר אצלו את עותק הכותב של הפירוש על המשנה (של הרמב"ם?), ואם כן — שישיג אותו ויחזירו אליו.

מכתב קצר מהדיין נתן בן שלמה הכהן אל בן דודו וגיסו טוביה בן עלי הכהן. כתוב בערבית-יהודית. עוסק בעיקר ברכישת שולחן לפסח ובשתי וייבּוֹת של חיטה. מוזכרים בו אנשים שונים, בהם אבו אלפרג', אבו צאלח, וכן "סיידנא" (אדוננו) בקהיר, אחותו של הנמען השולחת נשיקה לידו ולעיני אבו אלמעאלי ולעיני אמו, וכן הבאת מכתב באמצעות בו אלחסן בן ע'ליב. (חלק מהמידע מבוסס על כרטיס המפתח של גויטיין ועל ההערות המצורפות אליו.)

רישום משפטי (מס' 95) בפנקס בית דין קראי בקהיר. הרשומה מתוארכת לאותו יום של הרשומה הקודמת: י"ג בניסן ה'שכ"ו (1566 לסה"נ). מדובר בהודאת חוב בין שמואל הדיין ב"ר שלמה לבין שמואל ב"ר יעקב הלוי אלסומך, שבה האחרון מתחייב לפרוע הלוואה בסך 37 ג'דיד זהב. שמואל הדיין הוא אחד הדיינים היושבים בדין ברבות מרשומות הפנקס, והוא מופיע גם כצד ברשומה הקודמת מס' 94, שבה בן משפחה מתחייב להחזיר לו סכום כסף שהלווה.

החלק העליון של מסמך משפטי בכתב ידו של חלפון בן מנשה. מתוארך לשנת 1437 למניין השטרות, כלומר 1125/26 לספירה. במסמך מעורבים אבו אלסרור פרחיה בן [...], אהרן בן יפת, והדיין הנכבד (קאצ'י) הבת אללה. ייתכן שאהרן מזוהה כ[אבו אלחא]סן (שורה 5). מוזכרים סכומים של 11, 7 ו-4 דינרים, ומוסכם על תשלום. הקטע פגום מאוד. יש לשים לב שהדש הקטן המתחיל בשורה 7 אינו מיושר כראוי — את צדו השמאלי יש להעלות בשורה אחת.

מכתב בערבית-יהודית הממוען ל"סיידנא אלרייס". התיארוך: ככל הנראה מתקופתו של הדיין אליהו (ראשית המאה ה-13), בהנחה שהוא זהה לדיין אבו אלפרג' הנזכר בשורה 4. המכתב עוסק בסילוק חשבונות עם אבן ע'ראב, וכן במריבה של הכותב עם אדם בשם אכרם. בצדו האחורי של הדף נרשמו כמה רישומי חשבונות בכתב ערבי ובספרות יווניות/קופטיות, ובהם אזכור של זכוכית. (חלק מן הפרטים על פי גוטהייל-וורל, עמ' 25.)

מכתב משבתי בן אברהם, דיין מניית זפתא, אל יהודה בן אלעזר הכהן, דיין בלבייס. בערבית-יהודית. התיארוך הוא 1169–1178 לספירה, על בסיס שנות פעילותו של הכותב (1135–1178) והאזכור של תַוְקִיע (רישום או פקודה רשמית) מטעם צלאח א-דין (יש הסבורים שמדובר בעז א-דין) בשורה 11. הכותב מתלונן על כך שיהודי בלבייס פוגעים במעמדו ובסמכותו בעיר מניית זפתא. חלק מהמידע מבוסס על גוטהייל-וורל.

דיוואן של אנטולי בן יוסף ואיגרות של שמואל בן עלי. אנטולי בן יוסף היה דיין ומשורר עברי שפעל בסיציליה במאה השתים-עשרה, וחיבר חוג של משוררים עבריים באי. הקובץ כולל גם אגרות מאת ראש ישיבת בגדאד שמואל בן עלי ובני דורו. נחקר על ידי ש"מ שטרן במאמרו על חוג המשוררים העבריים בסיציליה במאה השתים-עשרה, ועל ידי שמחה אסף בפרסומיו על קובץ אגרות ר' שמואל בן עלי ובני דורו.

מכתב מאבו אל-מג'ד אל בן דודו אליהו הדיין. המכתב עוסק בעניינים של נסיעות; מוזכר בו אדם כלשהו בדמשק; ומוזכרים המקומות אל-מחלה, בלביס, פוסטאט וקהיר. הכותב מבקש שיישלחו אליו "אל-וכאלה" (ייפוי כוח) ו-200 דרהם (?). המכתב דומה מאוד למכתב אחר (מאותו שולח ואותו נמען, ובו חלק מהנושאים המשותפים), שבו אמר אבו אל-מג'ד "שלחתי לך מכתבים רבים בעניין זה ולא קיבלתי תשובה".

רישום משפטי (מס' 94) בפנקס בית דין קראי בקהיר, מתוארך לי״ג בניסן ה׳שכ״ו (1566). הודאת חוב שבה יעיש הכהן בן עבד אלכרים אלמורדי מעיד כי הוא חייב לגיסו או חתנו שמואל הדיין סכום ניכר של זהב ג'דיד שקיבל ממנו כהלוואה (ללא ציון כמות מטבעות מדויקת). שמואל הדיין הוא אחד הדיינים היושבים בבית הדין ומופיע ברבים מהרישומים בפנקס זה, וכן מופיע כצד ברישום הבא (מס' 95).

מכתב מאת כותב לא ידוע, באלכסנדריה, אל הדיין יצחק אריפול בפוסטאט/קהיר. שמו של הכותב וחתימתו מופיעים על המסמך, אך הם דהויים מאוד. המכתב כתוב בעברית ומתוארך לשנת תבנ"ה לבריאת העולם, היא שנת 1696/97 לספירה. מטרת המכתב היא להעביר לידי הנמען שאלה הלכתית-משפטית שהכותב קיבל מליבורנו, ושככל הנראה זהה לטקסט העברי הכתוב בכתב יד אחר בצדו הפנימי של קפל המכתב.

רשומה משפטית (מס' 30). רשימת נדוניה. החתן: בו אלברכאת אלעטאר. הכלה: סת אלדאר בת יפת הכהן בן מנשה הדיין. לפירוט הפריטים המנויים ברשימה, ראו הערותיו של גויטיין. יש לציין כי גויטיין התייחס למסמך זה כאל דף 13 (בהתאם למספור שנכתב בעט), אך המספור הנכון הוא דף 14, כפי שנכתב בעיפרון — שכן הספרן שמספר בעט נתן לשני דפים שונים את המספר 8.

הסכם שותפות מקהיר, מתוארך ל-13 באוקטובר 1800 (כ"ד בתשרי ה'תקס"א), בין דוד דיין, אליהו פלומבו ואברהם חכים. הקשר השותפות אינו מתבהר עד שורה 12, שבה מוזכרת "חנות" שהשותפים מנהלים יחדיו. ההסכם מפרט חלוקה ברורה של חלקי השותפות, אך משאיר את משך השותפות לשיקול דעתם של המעורבים בה (שורות 5–6: "ותחלת השותפות הנז׳ מהיום ולכ׳׳ז שיתרצו").

מסמך משפטי מקהיר, מתוארך ל-28 בדצמבר 1812 לסה"נ (כ"ה בטבת ה'תק"ע), שבו דוד דיין בן אברהם מצהיר כי הוא חב סך של 12,000 מעות כסף (מ״כ) ליהודה בונאן. המסמך לא נחתם בידי עדים ושימש לאחר מכן לתרגול כתיבה: סופר שני העתיק את פתיחת המסמך שלוש פעמים שונות באותו עמוד. שאר העמודים נוצלו לרישום סכומים, חשבונות ותרגולי כתיבה נוספים.

טקסט נרטיבי על חורבן בית המקדש השני - יוסיפון? מזכיר את טיטוס, בית המקדש, אל-קודס, 'כפר הנקרא מציתא' (מצדה?) שאליה נמלטו היהודים הנותרים; ואחר כך אלעזר הדיין, 'בורג' הרומאים' ובקשת אמאן (מחילה) מהרומאים.

רשומה משפטית (#34). הסדר גירושין(?). מתוארך: כ' סיוון 1467 סלאוקי. תורפה בת בו סעד בן טיבאן, אשת בו נצר הידוע כאבן אל-דיין, מודה שקיבלה את הקומאש (נדוניתה) שווי 30 דינרים ומשחררת את בעלה מסכום זה.

מסמך משפטי. מקום: פסטאט. מתוארך: 1553 לשטרות (1241/1242 לספירה). רוב התוכן חסר, אך ניתן אולי לפענח חלקו. מוזכרים: התלמיד שלמה בן יפת; ר' דוד; נערה בתולה (בשם מליחה?); ר' יוסף; [מ]שה הדיין.

מכתב בכתב ידו של חלפון בן מנשה הלוי (פעיל 1100-1138 לספירה). קטע (פינה ימנית תחתונה). נכתב בשם מישהו המבקש צדקה מדיין. מישהו הלשין עליו בשל חובותיו, והוא ישב שני חודשים תחת מעצר בית.

חשבונות לייצור יין, שהוגשו על ידי שלמה בן אליהו לאביו אליהו הדיין. דומה ל-T-S Ar.18(1).127. מסמך זה הוא לחודש אב (שנה לא צוינה), בעוד T-S Ar.18(1).127 הוא לחודש תשרי 1230 לספירה.

קטע ממכתב מאוחר בעברית, חתום על ידי סעדיה בן משה הדיין. ראו: ארד, ד. (2008). קשריה של סוריה עם יהודי קהיר במאות ה-15 וה-16. [יחידת מחקר הגניזה, קטע החודש, אוגוסט 2009].

מכתב בערבית-יהודית. קטע (פינה עליונה ימנית). כתיב פשוט. השולח מביע דאגה למחלת הנמען ולמס גולגולת; מזכיר נסיעה ברי"ף והגעה לאלכסנדריה; ודיין ששמו אולי קריא.

רשומה משפטית (#2.5). גדם. מתוארך: יום שני, ח' אייר 1467 סלאוקי. מלבד התאריך, נותן רק שם: אבו אל-פרג' בן ברכאת בן אברהים אבן אל-דיין.

מכתב מבנימין דה קוריאל ואברהם קריספין לאברהם דיין. בערבית-יהודית. מוזכרים איסטנבול ווונציה. שמור היטב; ראוי לתשומת לב נוספת.

תעודת זהות עובד על שם עזרא מוסא דיין - 20 באפריל 1939 - מוזיאון האמנות האסלאמית (מספר 194) - בערבית. (ג'ניזה החדשה, MIAC).

מסמך משפטי מתוארך אפריל 1822 (תחילת אייר ה'תקפ'ב), פסטאט. כנראה הסכם שותפות בין דוד דיין ומשה אלפרון.

שבר מכתב מסעדיה ב' יצחק הדיין לשמואל השר. מה שנותר הוא בעברית. רק הפתיחה והכתובת שמורות.

מכתב מאליהו בן זכריה (=אליהו הדיין?) לאבו אל-ט[אהר?]. בערבית-יהודית. מעט מהתוכן נותר.

גב: מכתב או טיוטת מכתב משלמה בן אליהו לדיין אברהם הכהן, מורכב כולו ממשיחות שבח עבריות

פתק על גב טקסט ספרותי: 'הועתק לבנו מבורך בן נתן הכהן המעולה הדיין המופלא'

פסיקה הלכתית קראית בנוגע לירושת בת פנויה, שנשלחה לבנימין דיין מאת ישחק.

מכתב מאוחר בעברית לדיין ישועה לנדס (?).