רשימות נדוניה מגניזת קהיר — עמוד 2

חלק מכתובה. הכלה: סת אלכפר בת צדקה הכהן (סת אלכפר). החתן: [...] בן אברהם. מתוארך לשנת 14[.]8 (כלומר 11[.]6–7 לסה"נ). מקום: פוסטאט. כתב היד הוא של מבורך בן נתן (פעיל בשנים 1150–81), ולכן ניתן לתארך את המסמך לאחת מהשנים 1156/57, 1166/67 או 1176/77 לסה"נ. שמות העדים לא השתמרו. ניקוד ערבי מופיע מעל מילים בודדות, וחלקים שונים של רשימת הנדוניה מסומנים באמצעות סימנים. (המידע מבוסס על CUDL ועל כרטיסיית גויטיין.)

כתובה דהויה מקהיר, מיום 25 במרץ 1811 (כ"ט באדר ה'תקע"א). הכתובה נערכה בין ניסים לאסתר המכונה שרה, וסכום התשלומים הנישואיים הכולל בה הוא 150 ריאל. חלק ניכר מרשימת הנדוניה עדיין קריא, ובו מצוינים פריטים כגון: גלימת כותנה (ענת[רי]את קוטנ[י), סל בד בסגנון חאלבּי (בוק[ג]ה קומאש חלבי), שמיכה תימנית (לחאפ ימני), ועוד פריטים רבים אחרים. חתימתו של הסופר יחזקאל חפץ בקושי נראית במרכז הכתובה, במקום שבו חתם בשם החתן.

רשימת נדוניה בערבית-יהודית. שריד מהחלק התחתון של המסמך בלבד, בכתב יד גולמי ולא מיומן. בין הפריטים המופיעים ברשימה: בד דֻסְתַרִי/תֻסְתַרִי (מתוצרת תוסתר), בגדים נוספים, וכן שפחה ששוויה הוערך ב-30 דינרים. תשלומי הכתובה — המוקדם והמאוחר (מֻקַדַּם וּמֻאַח'ר) — מסתכמים יחד ב-150 דינרים. פריטי הנדוניה המפורטים במסמך מוערכים ב-188 דינרים, אם כי יש לציין שכל פריטי התכשיטים חסרים, ורק סופה של רשימת הבגדים השתמר.

קטע מכתובה המתעד את נישואיהם המחודשים של בני זוג גרושים. הכתובה נכתבה בתשרי בשנת 137_ למניין השטרות, כלומר בין 1058 ל-1067 לספירה. מתנת הנישואין נקבעה על 1+5 דינרים [סך הכול נרשמו שישה דינרים, והחלק של האחד שרד, כך שניתן להסיק שהחמישה מופיעים בחלק החסר]. גויטיין מעריך כי שווי הנדוניה הכולל היה בסביבות 30 דינרים, שכן השריד שלפנינו מהווה כשליש בלבד מהרשימה המקורית: שמונה פריטים בערך כולל של 10 דינרים.

רשימת נדוניה (תקווים). כלה: סת אל-מעאלי בת מבורך הכהן. חתן: נתנאל בן אהרון הכהן. תאריך: בין ניסן לסיון 1470 לסלוקוסים = 1159 לספירה (על-פי הרשומות שלפני ואחרי). מתנות הנישואים הגיעו ל-30 ועוד 80 דינרים. התכשיטים וחפצי שולחן ההלבשה שהובאו לכלה הוערכו ב-155 דינרים. שני בני-הזוג היו כהנים וכנראה בני דודים. דף 2, רקטו וורסו (מסמך ג') משישה עמודים של רשומות בית-דין בכתב-ידו של מבורך בן נתן בן שמואל החבר.

חלק מכתובה. הכלה: מֻאניסה בת [...] (מונסה), והחתן [...]דנאן בן אברהם. תשלום הנישואין הוא 5+10. פרטי הנדוניה ששרדו מגיעים לסך של 22 דינרים, אולם ברור שחסרים מן הסכום הזה פריטים רבים. התאריך לא השתמר. בין העדים החתומים: שמואל בן אהרן הכהן, [...]יה בן יוסף, יהודה בן יפת הכהן, שעיא בן רחים, יאפת בר נתאל (=יפת בן נתנאל?), שלמה בן יצחק, ושבת בן צלח. כתב היד הוא של יפת בן דוד (פעיל בערך 1014–1057 לסה"נ).

שטר משפטי פגום שנכתב על ידי חלפון ב. מנשה הלוי (1100–38), תחת סמכותו של מצליח גאון (1127–39). נכתב בעמוד אחד של דו-דף. עוסק בתשלום המאוחר של כתובתה של סתת אל-ג'מאל בת יפת [...] אל-דלאל בשווי 100 דינרים. היא תובעת את בנה אבו אל-מופצ'ל סעד על סכום זה מעיזבון אביו המנוח. כמו כן מוזכרות סחורות יקרות ערך (מנדוניה?) לרבות חרוזי תפילה מענבר ומוזהבים (סֻבְּחָה עַנְבַּר בִּי-ذَهَب) בשווי כולל של 12 דינרים.

מספר מסמכים החולקים דף כפול אחד. (1) טיוטה של אישור משפטי לפיו א-שיח' אל-חכים אל-מהד'ב אבו סעיד בן שלה הסר אירס אישה שהיא גם בתולה וגם גרושה. אל-מהד'ב אבו סעיד מוזכר גם במסמך אחר. (2) רישום בערבית הכולל כמה מילים בערבית-יהודית: שטר הנדוניה השייך לבתו של יוסף בן נפיע. אדם בשם זהה מופיע במסמך אחר מאמצע המאה ה-13. (3) ו-(4): רישומים נוספים, ככל הנראה אף הם בענייני נישואין, בתערובת של ערבית ועברית.

רישום משפטי (מס' 8) בפנקס בית דין מקהיר, בעברית. מיקום: קהיר. אינו מתוארך, אך הרישומים הסמוכים הם בערך משנת 1693 לספירה. שבעת הרישומים הראשונים נמנים במסגרת הצירוף האפשרי עם מסמך אחר (PGPID 40947). (מסמך מס' 8) השורות האחרונות של רשימת נדוניה הכוללת סוגים שונים של תכשיטי זהב. שמות הכלה והחתן אינם משתמרים. ייתכן שרישום זה מהווה את השורות האחרונות של מסמך מס' 13 באותו פנקס בית דין (PGPID 40952).

כתובה קראית. התאריך והמיקום לא נשתמרו, אך העיר שבה נערכה הכתובה ממוקמת ליד "ים מלוח" (אולי הים התיכון או ים המלח). תיארוך משוער: ראשית המאה ה-11. החתן: מבורך בן שמואל. הכלה: סת אלאהל. חלק מרשימת הנדוניה השתמר. בא כוחה של הכלה הוא עלי בן שלמה, ועל מינויו העידו מימון בן פצ'יל ובנו שלמה בן מימון. חתומים על המסמך: מבארך בן חסין; שילה/שלא בן מבשר הכהן; מבורך בן יפת; מבשר בן אברהם; ושלמה בן יוסף.

שני קטעים של כתובה אחת. הכלה: אם אלפרג', בתולה. החתן: טוביה בן ___. רשימת הנדוניה כוללת ענק זהב עם תליון טיפה (בשווי 5 דינרים), צמיד זהב לפרק כף היד (בשווי 5 דינרים), זוג חצעדות כסף לקרסוליים, משי סיני אדום, מעיל, חמש כותונות, גלימה, צעיף, שני מטפחות ראש, שמונה כריות צבעוניות, בגד קל משקל, שטיח טברי, כלי לקירור, וכוס. שווי הנדוניה למעלה מ-105 דינרים. (המידע מבוסס על CUDL ועל מהדורת פרידמן)

כתובה. המקום: פוסטאט. התאריך: אדר א'תכ"ב למניין השטרות, כלומר פברואר–מרץ 1111 לספירה, בתקופת סמכותו של הנגיד מבורך בן סעדיה (שנפטר בדצמבר של אותה שנה). החתן: סלאמה המשוחרר. הכלה: שמה חסר; בתולה. תשלומי הנישואין: 3 + 10 = 13 דינרים. הנדוניה כללה את מחיר מחצית הבית (במזומן 14 דינרים) וכן בדים, רהיטים וכלי בית (לפחות 20 דינרים); הסכום הכולל אינו משתמר. (המידע מבוסס על CUDL וכרטיסיית גויטיין.)

כתובה. המקום: קהיר. התאריך: יום חמישי, כ"ג באב שנת 1394 למניין השטרות, היינו 1083 לספירה. הכלה: כופייה בת טאהר. החתן: בנימין בן משה. בני זוג עניים מאוד — התוספת על מוהר החובה היא 3 + 5 = 8 דינרים בלבד, וללא נדוניה כלל. חתום על ידי צדקה בן מנצור הכהן. (המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.) בצד האחורי שתי שורות קצרות בכתב ערבי המתייחסות לפריטים בצבעים שונים (ירוק, כחול) — משמעותן אינה ברורה.

כתובה. המקום: קהיר. התאריך: יום שישי, ג' בטבת ה'תקפ"א = 8 בדצמבר 1820. הכלה: סוסאר (או סוכאר?) בת יהודה נבאלי. החתן: משה בן יעקב חביב. הנדוניה נקובה במטבע מדין (medin). העדים החתומים הם חיים גריאני (גריאני) ומאיר בן-נעים, שחתם בשם החתן וככל הנראה גם כסופר/עד בפינה הימנית התחתונה של המסמך (ניתן לזהות בה ליגטורה מעוטרת זהה לזו המופיעה בתחתית חותמו). כותרת הכתובה רומזת לפסוק מרות ד', יא.

ארבעה קטעים של כתובה משנת 1106. הכלה היא סית אלדאר בת יפת, והחתן הוא עלי בן יחזקאל החבר בסנהדרין גדולה. הכתובה כוללת גם רשימת נדוניה. החתומים על המסמך הם: מבורך בן יצחק, יצחק בן ע'אלב, אפרים בן ששון, א[ברה]ם בן שבתי, יצחק בן שמואל, אליה בן דניאל, ישראל בן שלמה, שמריה הכהן בן נתן, יוסף בן יצחק (שם אביו השתמר רק בחלקו), וחלפו[ן] בן מבורך (בכתב יד גס מאוד ובשגיאת כתיב — "חלפו בר מברך").

מכתב הפונה אל בת-דודתו של הכותב, אישה שכנראה הייתה גם קרובת משפחה מצד הנישואין. הכותב מביע משאלה כי בני המשפחה המורחבת יזכו להתאחד יחדיו במקום אחד. הוא מרגיע את אם אשתו ומבטיח לה שבתה חיה ברווחה ובנוחות, ומבקש ממנה לשלוח לבתה חלק מכלי הנחושת ופריטי הלבוש המהווים חלק מן הנדוניה, אשר טרם נמסרו לה במלואם. המידע מבוסס על גויטיין, החברה הים-תיכונית, כרך ד' עמ' 297, וכרך ה' עמ' 47, 525.

פנקס בית דין הכולל ארבע רשומות נפרדות. (I) ראו PGPID 40206 (II) ראו PGPID 40207 (III) ראו PGPID 40208 (IV) רישום המונה את הפריטים שיצאו (או שאבדו?) מנדוניית מליחה בת יחזקאל הכהן אצל בעלה יוסף בן יעקב. רשימת הנדוניה המקורית של בני הזוג נמצאת במסמך אחר (PGPID 3050), המתוארך לסביבות 1090 לספירה. (חלק מהמידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין, בתוספות מאוחרות יותר. צירוף הקטעים: אלן אלבאום.)

קטע מכתובה מאוחרת, ובה סכומים נקובים במטבעות מֻאַיַּדִי, כולל התנאי שהבעל לא יישא אישה שנייה ללא הסכמת הכלה. אזכורו של סוג מטבע ספציפי זה מאפשר להעריך את תיארוך המסמך לאחר 1415 לסה"נ, וככל הנראה למאה החמש-עשרה או השש-עשרה על סמך הפלאוגרפיה. רשימת הנדוניה משתרעת על פני ארבע שורות לפחות, שורות 12–15. בפינה הימנית התחתונה נראה שריד דהוי של חתימה, שמסתיימת ככל הנראה בשם המשפחה הכהן.

כתובה. התיארוך: המחצית הראשונה של המאה ה-13, על סמך שיקולים פלאוגרפיים. כתב היד דומה לזה של עמנואל בן יחיאל (יש להשוות גם לכתובה בת אותה תקופה). קטע (החלק התחתון-אמצעי) המכיל חלק מרשימת הנדוניה ומזכיר מחצית של חֻ'גְרַה (מילולית "חדר", אך כנראה מבנה עצמאי המורכב מחדר אחד) באלכסנדריה שניתנה לכלה בקרבת מסגד אל-קַשְמירי. חתום: [יוס]ף מלמד בן יעקב. (המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.)

כתובה בנוסח ארץ-ישראלי. מקום העריכה: צור. תאריך: אוגוסט 1079. החתן: חלפון בן אהרן. הכלה: ע'אליה בת מסאפר. מוהר מוקדם: 2 דינרים. מוהר מאוחר: 10 דינרים. נדוניה: 17 ו-3/4 דינרים [אם כי הסופר כתב בטעות 16 ו-3/4]. הכתובה נכתבה בידו של החבר עמרם בן צדקה (ראו גם מסמכים נוספים מאותו סופר). פורסמה הן על ידי גיל והן על ידי פרידמן. (יש לציין שבספרו של פרידמן הקטע מזוהה במספר שמורה שונה.)

שטר כתובה, קטע. המקום: מנית זפתא. תיארוך: סביבות 1120 לספירה. גויטיין מזהה את כתב היד ככתב ידו של אברהם בן שבתי (השווה לכתובה אחרת מאותו סופר). שם החתן חסר. הכלה: סתית בת הלל בן פרח הלוי. הכתובה נפתחת בציטוט מתהילים צ"ב. מתנת הנישואין (מוהר) עמדה על 40 דינרים, והנדוניה על 50 דינרים נוספים. לפי רייף, המסמך מוזכר גם אצל אשתור בספרו על תולדות המחירים במזרח התיכון בימי הביניים.

כתובה קראית בין יצחק בן יוסף לכרימה בת אברהם, שאביה משמש גם כמיופה הכוח המשפטי שלה. ייתכן שכרימה הייתה רבנית, שכן אחד מהעדים הוא יעקב בן הלל אבן עוכל. המוקדם (מתנת הנישואין המוקדמת) היה בסך 3 דינרים בלבד, והסכום הכולל הסתכם ב-77 דינרים. הנדוניה מפורטת בחמש שורות, וכוללת בין היתר מחצית מבית בשווי 20 דינרים וכלי נחושת המוערכים ב-15 דינרים. (המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.)

הסכם משפטי בעניין זכויות הנדוניה. מתוארך לעשור הראשון של חשוון א'תמ"ב לשטרות, שהוא 1130 לספירה. בין סת אלכל בת ברכות הידועה בכינוי נטירה לבין בעלה המשורר צדקה בן צמח. הוא מעניק לה את כל נדונייתה; היא משחררת אותו מאחריות. כן הוא מוזהר שיהיה עליו לשלם לה את מאוחר הכתובה אם אי פעם יישא אישה שנייה. חתומים: חלפון בן גאלב החזן ונתן בן יפת. (המידע מתוך כרטיס הרישום של גויטיין.)

כתובה. המקום: סמבוטיה. התאריך: יום שני, א' בחשוון א'תמ"ה לשטרות, הוא 2 באוקטובר 1133, בתקופת סמכותו של מצליח גאון. אברהם בן שלמה נושא מחדש את גרושתו רפיעה בת שמעיה. הכלה והחתן עניים מאוד. תשלומי הנישואין: 1 + 3 = 4. הנדוניה כוללת 3 פריטים בסכום כולל של 5 דינרים. בין העדים: אלעזר בן אברהם; רפאל בן אליה; מנחם בן יוסף; עמרם בן [...]. (חלק מהמידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.)

קטע מכתובה. התיארוך: ככל הנראה המאה העשירית, על פי כתב היד. הקטע מתחיל לקראת סופה של רשימת הנדוניה. החתן: סעיד. הכלה: מליחא, בתולה. סך הנדוניה עולה לכדי 456 1/3 דינרים. הפריטים רשומים בעברית, בארמית ושוב בעברית, והמסמך משמר את הנוסח המלא של תניית הגירושין. (המידע מבוסס על פרידמן, נישואין יהודיים, כרך 2, עמ' 53–54.) בצדו השני של הקטע מופיע פיוט ההושענות לסוף חג הסוכות.

הסכם משפטי, ככל הנראה בעניין נדוניה, בין יקותיאל בן משה לבין אשתו מֻנא. המסמך כתוב בכתב ידו של הלל בן עלי (פעיל בין השנים 1066–1108 לסה"נ). גויטיין משער כי המסמך נכתב בשנת 1091 לסה"נ (ראו תעתיקו המצורף). עותק נוסף של אותו המסמך נמצא במסמך אחר (PGPID 11371). יקותיאל בן משה מוכר גם ממסמך משנת 1082 לסה"נ וממסמכים רבים נוספים מתוך "ספר הודו". (חלק מן המידע מבוסס על CUDL.)

טיוטת מסמך משפטי. אבו אל-מנצור אל-צבאג' הידוע בשם אבן מ[...] מקבל הלוואה/השקעה ממכארם בן סעיד מתוך 10 הדינרים שזה חייב לילדים היתומים של אחיו אבו אל-סרור. כל רווח שיפיק אבו אל-מנצור יחולק בשווה בינו לבין היתומים; אם יפסיד, כל האחריות תחול עליו. אשת אבו אל-מנצור מביאה פריטים מנדוניה ומפקידה אותם כבטוחה אצל מכארם. לא הושלם, ללא תאריך וללא חתימה. (מידע חלקית מתוך CUDL)

רקטו: רשימה של פריטים מתוך נדוניה, המחולקת לשתי קטגוריות — (א) פריטים שאבדו, ו-(ב) פריטים שעודם נמצאים בבית הבעל. ייתכן שהרשימה כתובה בכתב ידו של שלמה בן אליהו. ורסו: רשימת פריטים בכתב ערבי, עם מספר שורות בערבית-יהודית. למרות הדמיון במצב המתואר, אין קשר בין שני המסמכים הללו לבין מסמך נוסף בעל אופי דומה שנמצא בסמיכות אליהם. המידע מבוסס על כרטיסיית הערות של גויטיין.

שימוש משני: רשומת בית דין ביהודית-ערבית. רשימת מלאי של משהו (נדוניה? עזבון של נפטר?). רשומות טובין רבים יחד עם ערכיהם, כולל צמידים (dastaynaq) ולאפיס לזולי (lāzaward). הם ניתנו למשה ב. אהרון הכהן למכירה. שם שופט מפורט בתחתית. לא ברור אם הכתב העברי שבין שורות הכתב הערבי בצד החיצוני הוא חלק מאותו מסמך או מסמך שונה. ראה גם T-S 13J33.11 + ENA NS I.23 (PGPID 35755).

כתובה שנכתבה בכתב יד גס ומסורבל (גויטיין מכנה אותו "כתב עלוב ביותר"). מקום עריכת המסמך: קהיר. התאריך הנקוב: אב א'[ש]פ"ב למניין השטרות, היינו שנת 1071. החתן: יעקב בן ישועה. הכלה: דורה (?) בת יצחק. תשלומי הנישואין: 1 + 2 = 3. לא נרשמה נדוניה. במסמך מוזכר גם הסכום 12.5, ועובדה זו מלמדת כי אין מדובר בנישואיה הראשונים של הכלה. (המידע מבוסס על כרטיסייתו של גויטיין.)

קטע מעדות בית דין, בכתב ידו של חלפון בן מנשה הלוי (התקופה: 1100–1138). העדות עוסקת בהסדרי נדוניה לאחר חידוש כתובה שאבדה. כתובתם של אבו אלפצ'ל צדוק בן חלפון בן משה ואשתו [...] בת ברכות בן יהודה הלוי אבדה כאשר הפרנקים ("יְשַׁבְּרֵם הָאֵל") כבשו את טריפולי (שבלבנון, בשנת 1109 לסה"נ), ואבו אלפצ'ל ואשתו נלקחו בשבי. בצד השני של הקטע מופיעים הפסוקים בראשית א, א–ג.

רשימת נדוניה (תקוויּם) של סת אלוקאר בת בו אלרצ'א בן תמים. המסמך מפרט את הפריטים שכלולים בנדוניה לצד מספרים המופיעים ליד כל פריט. תיארוך: התאריך הרשום במסמך עמום — י"ט באלול כ"ח — אך כתב היד תואם למאה השלוש-עשרה, ועל כן האפשרויות הסבירות ביותר הן שנת 1528 לשטרות (=1217 לסה"נ) או שנת ה'כ"ח לבריאת העולם (=1268 לסה"נ). (חלק מן המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.)

רשימת נדוניה, ככל הנראה בכתב ידו של חלפון בן מנשה. החתן: סעדיה בן [אברהם]. הכלה: ג'והרה בת סע[דיה הידוע בכינוי אבו אל-יֻמן אבן אל-בצל]. מדובר באותו זוג שהליכי הגירושין שלהם מתועדים במסמך אחר (CUL Or.1080 J141). סך כל רישום הנישואין של ג'והרה מגיע לסכום מרשים של למעלה מ-500 דינר, ותשלום המוהר המאוחר שלה עמד על שבעים דינר. (המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.)

מסמך משפטי או מכתב הנוגע לתיק משפטי. ביהודית-ערבית. שלוש שורות מהאמצע נשמרו. רווח רחב בין השורות. בכתב ידו של יוסף בן יעקב ראש הסדר? אם זה מכתב, השולח מורה לנמען או למישהו אחר לזמן את 'המומחים' (אצחאב אל-כ'בּרה) וזקני ישראל (משאיך' אצחאבנא) ולחלק בית לשלושה חלקים שווים. ייתכן שקשור להערכת נדוניה ('...פי תחריר אל-תקוים...') או צוואה. (מידע חלקית מתוך CUDL)

עותק של חוזה אירוסין (שידוכין) בעברית בכתב-יד שונה (אם כי אותה יד כמו ניסיונות העט למטה). מיקום: קהיר. תאריך: ה' אלול 5576 לספירה ליצירה = 29 באוגוסט 1816 לספירה. המילה contante/קונטאנאי מופיעה בראש המה שנספר ברשימת הנדוניה כגון: אפודה כותנה, בגדי משי, ארגז עץ ופריטים נוספים. חתן: יוסף בן יצחק פינטו. כלה: סניורה בת אברהם. הכלה מצוינת כאלמנה לשעבר, ארמלתא.

מסמך משפטי שבו שמעון הלוי מסכים להשכיר לאשתו מקום שבו תוכל לשמור את חפציה בנפרד משלו; כמו כן שמעון נוטל לעצמו את הנדוניה שלה ללא רשותה. חתומים על המסמך: ע'אלב הכהן בן משה, עלי הכהן בן יעיש ועלי החבר בן עמרם. המסמך נושא את התאריך ח' בתשרי א'שס"ט למניין השטרות (= 1057 לסה"נ). המידע מבוסס על כרטיסיות גויטיין ועל עבדה זינגר, Women, Gender, and Law, עמ' 178.

חלק מכתובה. הכלה: סת אלמעאלי בת חסד, גרושה. החתן: דניאל בן טהור. התאריך לא השתמר, אך כנראה תחילת המאה ה-12. נדוניה עשירה. סך תשלומי הנישואין והנדוניה מסתכם בלמעלה מ-200 דינרים. החתימו על השטר: יצחק בן שמחה הלוי אלעסאב, יחזקאל בן עלי הכהן (יחזקאל הכהן "החבר בסנהדרין הגדולה" בן עלי הכהן החבר), [...] בן נתן, [...] בן הלל, משה בן עמרם, ויצחק בן [גא]לב החזן.

מסמכים משפטיים. שני שברים קרועים תחת סימן מדף אחד. ה-recto של דף 1 הוא כתובה החתומה על ידי [...] בן אברהם, ע'אלב בן חסן, צדקה בן חסן, ח'לף בן בריך, עות'מאן בן הֻד'יל (או הַד'ל? ראו פרידמן, JMP, כרך II, עמ' 429). ה-recto של דף 2 הוא רשימת הנדוניה של הכתובה שבדף 1. ב-verso של שני הדפים מצוי פירוש מקראי (ויקרא בהר כה:יד-טז; נתונים מ-FGP מאת אפרים בן-פורת).

קטע מקבלה על נדוניה של סת אלכמאל, שנכתבה בידי עמנואל בן יחיאל (פעיל בערך 1231–1279), הכוללת פרטים על מרכיבי הנדוניה. על פי גויטיין. בצד הרקטו: רשימת ספרים ובהם "מעאלם" של יעקב בן אסחאק, "כתאב אלנג'אח" של א... בן ואפד, "כתאב אלתיסיר", "כתאב אלתקאסים" של אלראזי, "רסאלה אלסמאא ואלעאלם", ו"כתאב אלתמימי". בראש העמוד נראה כי מופיעה כותרת שזו לשונה: "אלערבי".

כתובה. מקום: פוסטאט. תאריך: כסלו א'תי"ד למניין שטרות, היינו 1102 לסה"נ. החתן: משולם בן דוד. הכלה: סתות בת טהור, גרושתו של יפת בן ח'יאר. תשלומי הנישואין: 1 + 3 = 4. ללא נדוניה. בסיום ממש נכתב: "והוציאה גטה וקרענוהו". העדים: אלעזר בן ע'אלב; יצחק בן אהרן הכהן; יצחק בן שמואל; משה בן אהרן הכהן; ששון בן [...]. (חלק מן המידע מבוסס על כרטיסייתו של גויטיין.)

רשימת נדוניה בערבית-יהודית. החתן: חלפון הלוי בן שלמה. הכלה: ח'ליפה בת אברהם. תיארוך: ככל הנראה לא יאוחר מ-1032 לסה"נ, שכן אביו של חלפון אינו מצוין כנפטר במסמך זה, ואילו במסמך מ-1032 לסה"נ מופיעה חתימה של חלפון הלוי בן שלמה ז"ל. הערך הכולל של הנדוניה מסתכם ב-865 דינרים. על פי הערה של גויטיין, ייתכן שחלק מהמחירים — ובמיוחד אלו של חפצי הבית — מופרזים.

כתובה. קטע (פינה שמאלית תחתונה). תיארוך: ככל הנראה ראשית המאה ה-11, לפי גויטיין. החתן: משה בן יעקב. הכלה: רחמה, לא בתולה. ברשימת הנדוניה נכללת שפחה בשם סרף (סרף) המוערכת בארבעים דינרים. אחד הסכומים (של הנדוניה?) מסתכם ב-58 דינרים. חתומים על השטר: יעקב בן משה הכהן, מבורך בן אברהם, חיים בן משה ושלמה בן סעדיה. (חלק מהמידע מתוך כרטיס המפתח של גויטיין.)

העתק של כתובה מתוך פנקס רישומים של בית הכנסת של בני ארץ ישראל בפוסטאט, הכתוב על ארבעה עמודים בשני דפים. הכתובה מתעדת את הנישואין בין יפת בן יעקב לחנה בת אברהם, ומזכירה נדוניה בסך 690 דינרים — סכום שנראה מופרז. העמוד הראשון נכתב בידו של יפת בן דוד, ואילו העמוד השני נכתב בידי סופר אחר. מתוארך ל-7 בספטמבר 1043, ערב ראש השנה. (המידע מבוסס על גויטיין.)

מסמך משפטי. עדות המאשרת כי החתן המיועד קיבל את הערכת הנדוניה (תקוים) שהכלה עתידה להכניס עמה לנישואין. היה זה נוהג מקובל לאסוף את פריטי הנדוניה ולהעריכם בפומבי. שם הכלה: סת אלפח'ר. שם החתן: __ הלוי. המוקדם — תשלום מוקדם של החתן — עומד על 30 דינרים. [הערה: מסמך זה זוהה בטעות יחד עם מסמך אחר משום ששניהם מצוטטים באותה הערת שוליים אצל גויטיין].

כתובה. מתוארכת ל-י"ג בתשרי א'תר"ח לשטרות, הוא 11 בספטמבר 1296. החתן: אלעזר בן שלמה. הכלה: [...] בת יוסף. המסמך מפרט את הנדוניה (השוּבּאר) ומתנה כי הכנסות האישה ממלאכתה יהיו שייכות לבעלה. נושא חתימה אחת בלבד: יוסף בן נתנאל בן שלה הלוי החזן. (המידע מבוסס על הערותיו של גויטיין וכרטיסיית האינדקס שלו, וכן על דיוניו ב"חברה הים-תיכונית", כרך 3.)

כתובה. המקום: פוסטאט. התאריך: יום חמישי, כ"ה בחשוון א'שע"א למניין השטרות, נובמבר 1059. החתן: יוסף בן שלמה הכהן. הכלה: מילאח' בת יוסף, בתולה. תשלומי הנישואין: 15 + 50 = 65 דינרים. הנדוניה: 535 דינרים. בשלב מאוחר יותר נעשה שימוש חוזר במסמך (בצד הרקטו והוורסו כאחד) לכתיבת טקסט ספרותי צפוף. (חלק מהמידע מבוסס על כרטיסיית הקיטלוג של גויטיין.)

שריד מסמך משפטי. כתובה. מתוארך: כ"ט בניסן א'תנ"ח לשטרות, היינו 1147 לסה"נ. נערך תחת רשותו של הנגיד שמואל בן חנניה. בכתב ידו של נתן בן שמואל החבר. החתן: יעקב בן יהודה הזקן. הכלה: אלסת בת חלפון הזקן; היא גרושתו של החתן. רק שבע השורות הראשונות שרדו, ואין בהן פרטים על הנדוניה או על מתנות הנישואין. המידע מבוסס על כרטיסיית הרישום של גויטיין.

שני קטעים מרשימת נדוניה (תקווים). בערבית-יהודית. כוללת שפחה בשם וצל ("איחוד") המוערכת ב-13 דינרים. תוספת מאוחרת של כתובה (מאח'ר): 60 דינרים (או 20? גויטיין קרא ס במקום כ, אך הדבר אינו ודאי. ייתכן שהקטע היה משומר טוב יותר בזמנו, או שהסיק ש-60 הוא האפשרות הסבירה יותר בהתבסס על מעמדה החברתי-כלכלי). (חלק מהמידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.)

שריד מכתובה המתאר מתנה של שליש מבית הניתנת לבת לרגל נישואיה, בתנאי שהבית יהפוך לרכושה רק לאחר מות אמה; גבולות הבית מוגדרים בדייקנות. המסמך נפתח בסעיף המפרט את סכומי תשלומי הנישואין, ורשימת הנדוניה כוללת בין היתר שלושה סוגים של כיפות, כיסוי מיטה וארבע כריות, זוג עגילים וסיכת זהב, שני בגדים עם שוליים בצבע אחר, וצעיף, לצד פריטים נוספים.

דף כפול מתוך פנקס בית דין בכתב ידו של מבורך בן נתן, מתוארך לסביבות שנת 1150 לספירה. הדפים מהווים רישום של חוזי נישואין. באחד מהם משוחרר מתנה כי אשתו תגור עמו בבית אדוניו לשעבר (5+20, ונדוניית האישה 60). בצד השני מופיע הערכת נדוניה (תקווים) עבור חלפון בן אלעזר וסת אלפח'ר בת הלל הלוי (10+30, ונדוניית האישה 97.5, אם כי היא רשומה כ-100).

רקטו: מסמך משפטי, הקשור למסמך הקודם שבוורסו. כתב יד שונה. המקום: בלביס. התאריך: יום רביעי, 27 [בחודש שאינו ידוע] שנת 1532 למניין השטרות = 1220/21 לסה"נ. המסמך עוסק בסירובה של סבתה של הכלה היתומה סֻתַית לשלם את מלוא הנדוניה של נכדתה, לאחר שהחתן אברהם בן יפת לא עמד בהבטחות שנתן בשטר השידוכין. הזקנים הסדירו פשרה בין החתן לבין סבת הכלה.

כתובה. החתן: יפת בן סעדיה. הכלה: ציאא' בת יהודה. אחד העדים הוא מבורך בן עלי אבן זרעא. המקום: פוסטאט. התיארוך: יום חמישי, י"ד באדר, בערך 1020 לספירה. מתנת הנישואין הסתכמה ב-50 דינרים, והנדוניה ב-240 דינרים. (חלק מהמידע מתבסס על הערותיו וכרטיסיית האינדקס של גויטיין המקושרת להלן, וכן מתוך גויטיין, חברה ים-תיכונית, כרך 3, עמ' 403.)

בצד הגב: שריד של רשימת נדוניה. המקום: קהיר. תיארוך: 1189–1200 לסה"נ (ח' בסיוון 15[..] לשטרות). צד הפנים נוצל מחדש לפיוט, ובו מוזכרת השנה 1511 לשטרות בשורה 13, ולכן טווח התאריכים של צד הגב הוא ח' בסיוון 15[00]–15[11] לשטרות (1189–1200 לסה"נ). סביר להניח שרשימת הנדוניה נרשמה לקראת הקצה המאוחר יותר של הטווח (המידע מאמיר אשור).

רשימת נדוניה המונה את פריטי הנדוניה שערכם מגיע ל-30 דינרים וכן חלק מבית. מתוארכת לסביבות שנת 1090. החתן: יוסף בן יעקב. הכלה: מליחה בת יחזקאל. תשלומי הנישואין: 10 + 40 = 50 דינרים. שמו של החתן והסכומים שבראש המסמך נכתבו בידי עלי בן יחיא הכהן. המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין. ראו גם מסמך נוסף הקשור לעניין (PGPID 8408).

שטר נישואין. שני קטעים מכתובה קראית של חֻסְן ודוד [?]. ראשית המאה ה-11 [?]. הקטע הקטן יותר קיבל את אותו סימן מדף כמו שני קטעים מכתובה רבנית. הוא משלים את נוסח הקטע הגדול יותר, וממשיך אותו ישירות בשורות 17–24. החלק ששרד הוא ברובו רשימת נדוניה, ששוויה למעלה מ-490 דינרים. (הנתונים מבוססים על Olszowy-Schlanger, מס' 45)

הערכת נדוניה (תקווים). הכלה: סת אלבהאא בת יכין. החתן: יפת בן סעדיה. המקום: מליג'. התאריך: ח' באדר ב' א'תמ"ה למניין השטרות = 5 במרץ 1134. תשלומי הנישואין: 6 + 20. הסכום הכולל (כולל הנדוניה): 90 דינרים. העדים: יפת בן שלמה; פרחיה בן טרפון הכהן; משולם בן מנשה; יוסף בן יעקב החזן. (חלק מהמידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.)

שריד כתובה מפוסטאט, מתוארך ל-2 באוקטובר 1039. החתן: פרח בן רחמון. הכלה: סתונה בת נחום, בתולה. תשלומי הנישואין: 10 + 20 = 30. נדוניה: 110. סך הכול: 140. (מתנת הנישואין הכוללת מצד הבעל היא 30 דינרים, מתוכם 10 נמסרו מיד ו-20 נדחו לתשלום עתידי. הסכום הכולל עומד על 140 דינרים, מתוכם 110 מהווים את הנדוניה.) ללא חתימות.

שריד מהחלק העליון של כתובה ענקית במידותיה. נראה שנכתבה בידי חלפון בן מנשה. מעוטרת בצבעים שונים ומקושטת בפרחים. המקום: פוסטאט. התאריך: אדר א'תל"ך לשטרות = פברואר/מרץ 1119. החתן: נתן בן פרחיה. הכלה: מליחה בת יפת. נזכרים 25 דינרי זהב כחלק מהנדוניה. (המידע מבוסס בעיקר על הערותיו של גויטיין וכרטיסיית האינדקס המקושרת.)

כתובה לפי הנוסח המצרי. המקום: פוסטאט. התאריך: י"ג בניסן א'תר"ו לשטרות = 31 במרץ 1295. החתן: אלעזר בן אברהם (ס"ט). הכלה: שרה בת אלעזר (נ"ע). דמי הכתובה הם 50 דינרים (בשל מחיקות לא ברור אם החלוקה היא 10+40 או 20+30). לא מופיעה רשימת נדוניה, אך כלולים תנאי נישואין ובהם דיני נידה שהאישה מקבלת על עצמה לשמור.

רישום משפטי (#39) בפנקס בית הדין בקהיר. בעברית. מיקום: קהיר. לא מתוארך, אך הרישומים הסמוכים הם מסביבות 1693 לספירה. (מסמך #39) השורות התחתונות של רשימת נדוניה. התכולה רחבה ומגוונת וכוללת מבחר נרחב של פריטי לבוש, כלי מיטה ותכשיטי זהב וכסף מפוארים המשובצים ביהלומים, אבני אודם, אזמרגדים, ספירים ואלמוגים.

הסכם טרום-נישואין ביהודית-ערבית. בכתב ידי נתן בן שמואל החבר (מסמכים מתוארכים 1128–1164 לספירה). מכיל רשימת נדוניה. חתן: ישועה בן שבת. כלה: בקייה בת אברהם, גרושתו של החתן. החתן מתחייב לפרנס את חמותו, שתגור עמם; אסור לו לפגוע בה, להכות אותה או לנהוג בה בזלזול. בגב: תארים לאלעזר השר בן שלמה הכהן ז"ל.

קטע מכתובה הנפתח בסעיף המפרט את חובותיה של האישה (לשרת וכו') ומסתיים ברשימת הנדוניה. מתנת הנישואין המינימלית הקבועה בו היא עשרים וחמישה דינרי זהב, והמסמך כולל סעיף בעברית הקובע כי הבעל לא יהיה חייב בתשלום מתנת הנישואין אלא אם יגרש את אשתו מרצונו, ובתנאי שאינה אשמה בהתנהגות בלתי הולמת. לפי פרידמן.

כתובה. שריד (הצד השמאלי בלבד). נכתבה בפוסטאט. תיארוך: בסביבות 1030 לספירה. הכלה: מלכה (Malika/Milka). החתן: עלון בן צד[קה]. הנדוניה כוללת בית בקהיר. נכתבה ונחתמה בידי החזן יפת בן דוד בן שכניה. עדים נוספים: [...] בן ישעיה, [עמ]רם בן יפת, ו-[...] בן מנשה. (המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין ועל CUDL.)

רשימת נדוניה, בכתב ידו של נתן ב"ר שמואל. תיארוך: בערך 1140 לסה"נ, או במסגרת רחבה יותר בערך 1128–1164 לסה"נ, על פי השנים בהן היה נתן ב"ר שמואל הח'בר פעיל. הרשימה כוללת כלי שתייה מכסף (קחף), כלי עם מכסה (מרפע) ומראה עם קישוט כסף (מראה' בחלית פצ'ה). (המידע מבוסס על כרטיס הקטלוג של גויטיין ועל CUDL.)

רשימת נדוניה של כלה אמידה. הסכומים הרשומים בתחתית המסמך הם: מוקדם 20, מאוחר 30 והכול 676 (הקריאה אינה ודאית), כלומר הנדוניה עצמה מסתכמת ב-626. בתחתית הרשימה מופיע השם ישועה הכהן בן ע'ליב, ולא ברור אם הוא משמש כעד או שמא הוא החתן עצמו. אותו אדם מופיע גם במסמך נוסף. בצדו השני של הדף כתוב פיוט.

רשימת נדוניה ובגדי כלולות עבור אישה ענייה, אולי יתומה. גם החתן עני מאוד. את הרשימה יש להבין כך: שורות 1–10 מפרטות את ההוצאות המתוכננות, ואילו שורות 11–13 מציינות את מה שאכן התקבל בפועל. תשלום המוהר המוקדם עמד על 20 דרהם בלבד(!). באשר ליתרה — האל יספק אותה. המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.

שריד מכתובה כתובה ביד נאה במיוחד. שם החתן: נתנאל. שם הכלה: מבארכה. נראה שרשימת הנדוניה כתובה בעברית מחורזת. מוזכר הסכום של 250 דינרים. השם משה מופיע גם בשורה הראשונה, ייתכן שמדובר באבי הכלה או באבי החתן. בצד השני נעשה שימוש חוזר בדף לרישומי חשבונות. (חלק מהמידע מתוך כרטיסיית גויטיין.)

כתובה. קטע (אמצע החלק התחתון). תיארוך: המאה ה-13, לפי גויטיין. החתן: תקוה בן שלמה הלוי. הכלה: סת אלכֻּתّאב. ללא נדוניה. לאחר מכן כוסה המסמך בשרבוטים בכתב ערבי. בצדו האחורי מופיעים קווי מתאר של אותיות גדולות ומסיביות בכתב עברי ובכתב ערבי כאחד. (חלק מן המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין)

פתק מאת צדוק בן משה ירושלמי הממוען לאדם נכבד. בערבית-יהודית. תיארוך: ככל הנראה מהתקופה הממלוכית. הכותב מדווח על תכולתו של משלוח טקסטיל. המספרים כתובים בספרות יווניות/קופטיות. ייתכן שהמסמך קשור לנדוניה. בצדו האחורי של הדף מופיע פיוט בכתב יד אחר. (המידע מבוסס על כרטיסייתו של גויטיין.)

דף מתוך פנקס בית דין. ככל הנראה שייך יחד עם דף נוסף (וייתכן שגם עם דף שלישי). הרישום מתעד סכסוך כספי בין פצ'אא'ל לבין חמותו. בין שאר הטענות, הוא מאשים אותה ששברה כד (זיר) ששוויו דינר אחד, מתוך כך שטלטלה אותו ממקום למקום. בצד הרקטו מופיע סופה של רשימת נדוניה (ראו רישום נפרד).

מסמך משפטי. רשימת נדוניה, ככל הנראה בכתב ידו של משה הלוי בן דוד מקהיר, פוסטאט. תיארוך: 1110. רשימת נדוניה מפורטת המכונה "אלתקוים" (אומדן), אשר שימשה כהמשך לשטר אירוסין. לא מוזכרים שמות, שכן אלה נכללו בשטר עצמו. (המידע מתוך כרטיס המפתח של גויטיין ומתוך Mediterranean Society)

פנים: שבר מתחתית מסמך משפטי. על קלף. מתייחס להסכם בין [...בן] משולם ואשתו מיימונה, אפשר בנוגע לנדוניה. חתום על ידי אברהם בן יצחק התלמיד וצדקה בן דוד הכהן. יש תרשים בשוליים הימניים. תאריך: כ-המחצית השנייה של המאה ה-11. גב: רישומים ערביים ועבריים וציור. (מידע בעיקר מתוך CUDL)

טיוטה של כתובה. מקום: קהיר. תאריך: יום רביעי, י"ג בסיוון א'ת' לשטרות = 1089 לסה"נ. החתן: עובדיה בן יפת הלוי. הכלה: סת אלעשיר בת נתנאל. תשלום הנישואין: 40+80. רשימת הנדוניה של סת אלעשיר שמורה ברובה בצירוף של שלושה קטעים נוספים. (חלק מהמידע מבוסס על כרטיס המפתח של גויטיין.)

מסמך משפטי (למעשה שני מסמכים נפרדים העוסקים באותם אנשים) הנוגע ליחס המחפיר שזכה לו ר' משה, חזן חדש, מצדו של ר' נסים, המוקדם של אלמחלה. עיקר הדברים נסוב סביב סוגיות הקשורות לטקס נישואין ולהערכה הפומבית של נדוניה. מן המאה השלוש-עשרה. לפי גויטיין, מרדכי פרידמן ואליהו אשתור.

חוזה שידוכים. לא לפני 1703 לספירה (מוזכר המטבע 'זרי מחבוב' שנטבע לראשונה ב-1703 בתקופת סולטן אחמד III). חתן: יוסף בן יעקב נג'אר. כלה: חנה בת הלל אלחירקו(?), אלמנה. ברשימת הנדוניה ותנאים; מטבע: מחבוב. בעמוד הנגדי: רשימה נוספת (נדוניה?) בכתב יד שונה, עם פריטים בלאדינו.

רשימת נדוניה עם פריטים טיפוסיים רבים, המזכירה את הכלה תורפה בת הארון. בצד ב' מסמך נוסף (בכתב ידו של הלל בן עלי, פעיל 1066-1108 לספירה) בנוגע לתורפה ובעלה אריה בן יהודה (שאשתו הראשונה היתה אל-וחשה), המזכיר גם ישועה הכהן. תיארוך: כתחילת המאה ה-12. (מידע מתוך CUDL)

טיוטת הסכם קדם-נישואין בין בעל ואישה, המכילה את רוב התנאים המוכרים בשטרי נישואין מהמאה ה-12: סעיף מניעת ריבוי נשים, הרשות לאישה לעבוד, תנאי מקום המגורים, התנהגות הבעל. מוהר מוקדם: 10, מאוחר/נדוניה: 50. רשימת נדוניה לא נשתמרה. ניסיונות עט בתחתית הדף. שיר בצד א'.

שטר אירוסין הכתוב בחלק השמאלי התחתון של המסמך (כפי הנראה מתוך תיק משפטי של בית הדין), שכלל במקורו גם רשימת נדוניה שאינה משתמרת כאן. כתב היד דומה לזה של מבורך בר נתן (פוסטאט, 1150–1181), אך ככל הנראה לא הוא שכתב את המסמך. אשור מתארך את המסמך לאמצע המאה ה-13.

מאוחר. בדף הימני מספר שורות מהסכם קדם-נישואין, שם החתן שלמה והכלה סול. זוהי נישואיה השניים ויש לה בן ובת מנישואיה הראשונים. בעלה הראשון יפרנסם. מספר שורות מרשימת הנדוניה שמורות. השנה אינה שמורה. בדף האחרון רשימה, אולי של פריטים, אך לא בהכרח קשורה לדף הימני.

חוזה שידוכין. שבר (פינה עליונה שמאלית). בכתב ידו של חלפון בן מנשה. תאריך: 1435 לשטרות = 1123/24 לספירה. תשלום הנדוניה הנדחה הוא 50 דינרים. חתן: יפת. כלה: סת אל-נזר. יש שליח בשם אבו אל-ח'יר בן צדקה. שמות נוספים המוזכרים: אבו [...] בן מבורך ו[...] בן עובדיה.

על גב הדף: פתק בערבית-יהודית. השולח מבקש מהנמען להשאיל לו את חיית הרכיבה שלו (דאבּה) לצורך הובלת "חלק מהחפצים שלי" (בעץ' קמאשי). על הנמען לשלוח את החיה עם חיון הנגר או עם מי שיהיה זמין. (ניסן ושבטיאל הבינו זאת כמתייחס לנדוניה, אך פירוש זה נראה ספקולטיבי.)

כתובה קראית מירושלים, ינואר 1028. כלה: סרווה בת צדקה בן ג'ריר. חתן: חזקיהו בן בנימין. מוקדם: 5 דינר ו-50 מטבעות כסף. מאוחר: 35. רשימת נדוניה מפורטת — סה"כ 61.5 דינר. סופר ועד ראשון: שלמה בן דוד הכהן. זהו המסמך הקראי היחיד הידוע שנכתב בוודאות בירושלים.

כתובה מעוטרת יפה. מיקום: פוסטאט. תאריך: יום שישי, י"ג ניסן 129[7] סלאוקי = מרץ 986 לספירה. הכלה: מועתז, שפחתו שוחררה של משה ב. פלטיאל. החתן: בשיר ב. ח'לף. עדים: אברהם ב. יצחק ב. בהלול ואחרים. גויטין מציין שהנדוניה (45 דינרים) גבוהה מאוד לשפחה משוחררת

רקטו (שימוש משני): רשימת נדוניה. החתן: עזרא בן אברהם הכהן. הכלה: ח'בּאא' בת הלל. תשלומי הנישואין: 4 + 10. החתן מסכים לשלם את מוהר האיחור שלו בדינרים "מן הסוג הגרוע ביותר" (זיבורות). כתב היד אולי של יפת בן דוד בן שכניה. המידע מבוסס בחלקו על גויטיין.

רשימה של פרטי נדוניה, חלק מהסדר של גירושין. גויטיין מציע שרשימת החפצים בראש המסמך היא מה שהבעל מכר או מה שהתבלה; בתחתית מוזכרת גם התחייבות של 16 דינרים עבור הוצאות בתקופת היעדרותו; ו-4 דינרים של חוב. חתום בידי יצחק המלמד בן חיים ועולא הלוי בן יוסף.

קטע המכיל את החלק התחתון של כתובה, הפותח לקראת סופה של רשימת הנדוניה. בין הפריטים המופיעים ברשימה: ארגז ותיבה, כוס שתייה וכלי למים. במתנה לכלה כלולה דירה במתחם הידוע בשם "דניאל הבשם" (דניאל הפרפומר). לפי פרידמן, נישואי היהודים, כרך 2, עמ' 327–331.

כתובה הכוללת פרטי נדוניה, שנכתבה בימי הנגיד עמרם (1378–1383). השם אברהם השתמר במסמך. (המידע מבוסס על כרטיסיות גויטיין.) כתב היד קרוב מאוד לזה של סופרו של יהושע בן הרמב"ם (נפטר ב-1355); ראו מסמך נוסף מתקופת הנגיד עמרם שייתכן שנכתב בידי אותו סופר.

קטע כתובה עם מסגרת פרחים מעוטרת. מתוארך [5]5[..] = 1739-1839 לספירה. המיקום כנראה '[קהיר ליד] פוסטאט מצרים על נהר הנילוס' (שו' 3). שם הכלה אבד, אך שם אביה חיים (שו' 5) ושם החתן מנחם אל-ואריש. הנדוניה נראית גדולה לאור המילים הנשארות 'ארבעים אלף'.

קטע מכתובה. מכיל בעיקר חלק מרשימת הנדוניה. ייתכן שנכתב בכתב ידו של מבורך בן נתן. בין השורות ובכיוון הפוך מופיעה טיוטה של מסמך משפטי לא קשור שעמד להיערך. המסמך הנוסף עוסק בנתן בן משה אל-[...], בניו יפת, צדקה ומבורך, אחותם סת אלכל, ונכס בפוסטאט.

טיוטה או תרשים של כתובה ורשימת נדוניה של החתן עובדיה בן אלעזר והכלה מבארכה בת אברהם, אישה גיורת. תשלומי הנישואין: 2 + 10. סך הכל: 93 דינרים. (המידע מתוך כרטיסיית גויטיין.) אותו סופר ואותה תבנית פריסה מופיעים גם בשני מסמכים נוספים מאותו ההקשר.

כתובה. בכתב ידו של חלפון בן מנשה. מיקום: פוסטאט. תאריך: יום שני כ'ו אדר ב' 1426 לשטרות (1115 לסה'נ), תחת סמכות הנגיד משה בן מבורך. חתן: שמריה בן מנשה הכהן. כלה: מליחה, בתולה ואשה עניה. תשלומי נישואין: 5+10=15 דינרים. נדוניה = 28 ושליש דינרים.

(ב) פרוטוקול תנאי נישואין. מתוארך: סיוון 1496 סלוקי (מאי 1185 לספירה). החתן: אבו אלברכאת בן מסלם אלטביב. הכלה: סת' אלעאלם בת נתנאל החמישי. תשלום נישואין נדחה: 10 דינרים. סך הנדוניה: 55 דינרים, כולל עבדת בשווי 15 דינרים וספרים בשווי 5 דינרים.

קטע מכתובה בין עזרא בן מנחם ובין ג'והרה בת [...], בתולה. התיארוך הוא אמצע המאה ה-11, שכן עזרא בן מנחם חתום על מסמך משנת 1052. תשלומי הנישואין: 5 + 15 = 20 דינרים. הסך הכולל: 60 דינרים (כלומר הנדוניה הייתה 40 דינרים). ראו גם מסמך נוסף קשור.

רשימת נדוניה. נכתב על ידי הלל ב' עלי (פעיל 1066–1108). חתן: אריה ב' יהודה. כלה: כרימה בת עמאר. תשלומי נישואין: 10 + 15. הכלה סירבה לעזוב קהיר ולגור עם בעלה בפלרמו, סיציליה, מה שהוביל להסדרים משפטיים והחזרת מתנות. תאריך משוער: 1080 לספירה.

הערכת נדוניה בערבית-יהודית ובמספרים יווניים/קופטיים. תאריך: זמן לא רב לפני כ'ח אלול תקצ'ד לשטרות = 21 ספטמבר 1283 לספירה, שנקבע כתאריך החתונה (אל-דח'ול). היא שומרת על הזכות לקבוע היכן תגור, בפסטאט או במצרים. אחד העדים הוא בו אל-רצ'א החזן.

עותק בית דין של כתובה קראית מן הרמלה. על פי פרידמן, מתוארכת לסביבות שנת 1030, ואילו לפי אולשובסקי-שלאנגר היא שייכת לעשורים 1010–1020. הכלה: חֻסְן בת דוד. החתן: שלמה בן עמרם. רשימת הנדוניה לא שרדה, פרט לאזכור של מחצית בית (שורה 2).

מלאי סחורות וערכיהן. בערבית-יהודית. מספר סעיפים: (1) תבאת(?) של היתומים/ההקדש; (2) תביעה כנגד אשת נחריר(?), המתחילה בנר אנדלוסי; (3) 'שאר הקמאש (הנדוניה) אצל האישה'; (4) עניין הקשור לבית הכנסת; (5) פיקדון מסוים (אל-מוד׳וע אל-...).

שני מסמכים משפטיים (או מכתבים העוסקים בענייני משפט) שכל אחד מהם כתוב ביד שונה, כנראה מהמאה ה-13. בדף האחורי נראה שטר שחרור; ועוד עניין הנוגע לנדוניה של תכשיטים וסכומי כסף. מוזכרות פוסטאט וקהיר. ייתכן שהדף האחורי קשור לדף הקדמי. AA

חלק עליון מכתובה מעוטרת. מיקום: קהיר. תאריך: 2[.] כסלו 5327 = דצמבר 1566 לספירה. הכלה: רחל בת [...] האלמנה. החתן: [...] ב. מיכאל וירוטי. הנדוניה ברשימת ערכים בבנאדקה (סקווינים ונציאניים?). הגבול מעוטר מאוד בדיו ירוקה, זהבה ואדומה

פנים: פתקה קצרה בעברית שנכתבה על ידי יוסף בן יצחק ומנחם בן שמואל כהן בנוגע לכתיבת גט וקריעת הכתובה. גב: רשימת נדוניה הנוגעת לנישואי [...] בן דוד ונצ'ר בת יוסף, המזכירה מספר פריטי בית כגון צעיפי ראש, קדרה ומנורה. (מידע מתוך CUDL)