מלמדים וחינוך ילדים בגניזה — עמוד 2

שאלה הלכתית הממוענת לרב מצליח גאון (כיהן 1127–1139 לסה"נ). בערבית-יהודית. נכתבה ונחתמה בידי חלפון בן מנשה (פעיל בשנים 1100–1138). חתומים עליה גם נתן בן שלמה הכהן ונתן בן שמואל החבר. השאלה ההלכתית עוסקת באפשרות של הטלת חרם על רקע סכסוך משפטי. מוזכר בה מסמך תביעה (ורקה אלדעאוי), הכהן אבו אלפרג', המלמד סייד אלכל החזן, וצדקה. הסכסוך נסב סביב תביעות מסוימות הנוגעות לבגדים, לתמר הינדי (שהוחזק כתרופה למקרה שיחלו), ל-43 דינרים ו-20 דירהמים בין הבעל לאבי הגרושה. הבעל מסרב לשלם מזונות בסכום של דירהם אחד.

שני קטעים מטיוטה של מסמך משפטי בכתב ידו של חלפון בן מנשה הלוי (פעיל 1100–1138 לסה"נ). החיבור בין שני הקטעים אינו ישיר. עדות הנוגעת לצוואתו או לעיזבונו של אליה בן שלחיה (ראו עליו גם בקטעים נוספים המאוזכרים במחקר). העדים הם מנחם התלמיד היקר בן [...] והחזן אבו אלפצ'ל בן [...] הלוי המלמד. תיאור נוסף מאותו מסמך: קטע משפטי (פינה שמאלית עליונה). בערבית-יהודית. בכתב ידו של חלפון בן מנשה (פעיל 1100–1138 לסה"נ). מזכיר את [...] בן שמואל ואת [...] בן משה. מדובר בצוואה או בהסדרים שנערכו לאחר פטירתו של אדם.

מכתב מאת אברהים, ממקום לא ידוע, אל חיא הכהן המלמד בפלרמו ("אלמדינה") שבסיציליה. הנמען מתבקש למסור למוביל המכתב שני כיסויי מַיְזַר עשויים צמר אשר נתפרו עבור הכותב והופקדו אצלו. הכותב משלב במכתב נוסח משפטי הממנה את המוביל לסוכנו: "קבצ'ה קבצ'י ותסלימה תסלים{י} ואנת פטור מן אחריותם" (קבלתו כקבלתי, מסירתו כמסירתי, ואתה פטור מאחריותם). הכותב מציין כי הוא חולה בחורף הזה (ואולי זו הסיבה לצורך בכיסויי הצמר). במכתב מוזכר גם תהליך ה"חיתוך" של בד לצורך תפירת שרוולי בגד והתאמתם. בגב המכתב מופיעה הכתובת.

מסמך משפטי. מקום: קהיר. תאריך: אלול א'תצ"ג למניין שטרות = אוגוסט 1182. עניינו העברת בעלות על שישית מבית תמורת 21 דינרים. הרופא אבו מנצור שמריה בן עלי, המוכר בכינויו אבן עאדי, מוכר את הנכס לשותפו הצבּע אבו סעד בן אבו אלעלאא הצבּע. המוכר שומר לעצמו את הזכות להשיב את הכסף ולבטל את העסקה עד עצרת של אותה שנה. נכללים בשטר תנאים בעניין תשלומי שכר הדירה והוצאות בנייה בתוך פרק הזמן הזה. חתומים: יעקב בן אליה החבר ומנשה בן אלעזר. אישרו את תקפות השטר: יהודה בן משה, שמואל בן אברהם והמלמד מבשר בן עלי.

בצד הוורסו: הוראת תשלום בכתב ידו של רבי אברהם בן הרמב"ם (כיהן בשנים 1205–1237 לסה"נ). אבו אלמג'ד מתבקש לשלם למוביל המכתב, נסים המלמד, סך של 6 דרהמים תמורת 6 שבועות של הוראת ילדים. המסמך הוא חלק מאוסף של הוראות תשלום קצרות, חלקן בכתב עברי וחלקן בכתב ערבי, עבור תשלומים חודשיים שנעשו מתוך הכנסות שכר הדירה של ההקדש (וקף) "חצר העניים" או מן ההקדש שייסד הרופא אלמהד'ב. כל ההוראות הנושאות תאריך הן מאביב ומקיץ שנת 1218. לפי גויטיין וכהן, פרק זמן ההוראות מתוארך באופן רחב יותר לשנים 1210–1225.

טיוטה של מסמך משפטי הנוגע לעיזבונו של אברהם הלוי המלמד בן יוסף בן ענן, אשר הופקד על ידי בית הדין בידי עלי בן אפרים בן עלי אלתִּנִּיסי. במסמך מוזכרים יהודה בן משולם בן זכריה הסופר בן ענן וג'אליה בת זכריה הסופר בן ענן. עקבות הכתב הנראים בין השורות ובשוליים נראים כתוספות לטקסט, ואולי שרידיו של טקסט קודם. על יוסף בן ענן, סופר שעותק שלו של קודקס כתובים עדיין שרד בקהיר, ראו מאמרו של מיטל ב-JQR משנת 2020. (המידע מתוך כרטיסיותיו של גויטיין.) בצד האחורי של הדף מופיעים חרוזים עבריים מחורזים.

מכתב מאת אהרן הלוי ויוסף הבורסקי ("הבורסי") אל אבו אלמעאלי, מתוארך לסביבות שנת 1120. מדובר בתעודה הנוגעת להקדש של הירושלמים. נושא המכתב מודיע לאבו אלמעאלי כי הוא זכאי לחלק בהכנסות מהבתים "של הירושלמים". מאחר שהאיש שרוי במצוקה גדולה, מתבקשת מקדמה על חשבון חלקו. הכותב מבקש שתימסר פתקה לשלמה המלמד בנוגע לסכום שאבו אלמעאלי יראה כמתאים. בצד השני (verso): רישום מבית דין, פרי עטו של הלל בן עלי (פעיל בין השנים 1066–1108 לספירה), העוסק בנכס בקצר אלשמע. אחד הצדדים בעניין הוא מומר לאסלאם.

תחילתו של מכתב מאת יחזקאל בן שמואל אל החזן והמלמד עבד אלבאקי שארית, המודיע לו כי שלח אליו עשרים דרהם עבור ילדיו באמצעות אשתו של זין אלתג'אר, מתוכם עשרה שנתרמו על ידי סת ט'אווס. השולח עצמו חב ארבעה דינרים ומתקשה לפרוע את חובו. בצדו האחורי של הדף נותר שריד ממכתב אחר, בעברית ובערבית-יהודית, בכתב יד שונה, ובו בקשת סיוע לתשלום מס הגולגולת (ג'אליה). ייתכן שזהו המכתב מאת עבד אלבאקי שאליו משיב יחזקאל. (חלק מן המידע מבוסס על כרטיסיות גויטיין.) אותו שולח כמו במכתב נוסף השמור בכתב יד אחר.

רשימה של תורמים פוטנציאליים. השמות המחוקים בקו הם ככל הנראה של אנשים שכבר פנו אליהם. ראוי לשים לב שרוב המספרים נוספו מעל השם או ברווח שאחריו ובדיו בצבע שונה, דבר המלמד שאו שמישהו לקח את הרשימה ולאחר מכן דירג את היחידים הללו, או שתרומותיהם נרשמו בעת מסירתן (לפי מ' כהן). לחלק מהשמות אין כל מספר. מספר ספרות כתובות בספרות קופטיות. בצד השני (verso): פיצויים כספיים לאותם נצרכים שביקשו פוטה (בגד מעין סארי). השמות המחוקים בקו: כנראה אלה שכבר קיבלו את חלקם. (המידע מתוך כרטסת גויטיין)

חוזה אירוסין. הכלה: האלמנה רשִידה בת יצחק בן שארית. החתן: האלמן יצחק בן משה. מקום: מניית ע'מר. התאריך: יום רביעי, ג' בתשרי א'תרכ"ז למניין השטרות = 3 בספטמבר 1315, תחת סמכותו של הנגיד אברהם השני (שלכבודו מוקדשות תשע שורות של תארים). שני הצדדים מופיעים בבית הדין, וכל אחד מהם ממנה לעצמו בא-כוח (וכיל). הכלה מקבלת על עצמה לחנך את בנו הקטן של החתן, מוסא, למשך עשר שנים. העדים: המלמד אבנר בן משה הלוי; אלעזר בן חלפון. (המידע נלקח מכרטיסיית גויטיין ומהמהדורה המצורפת אליה.)

טקסט ספרותי בעברית. רישום בעלות: "ליצחק בן סעדיה אלמנבג'י (אלמנבגי)." אדם זה מופיע גם במסמך נוסף שמתוארך לשנת 1040. מתחת לרישום הבעלות נכתב: "הסופר/הכותב הוא שבת בן אלעזר המלמד מהעיר צהרג'ת." האזכור של שבת בן אלעזר המלמד מצהרג'ת כסופר המסמך משמש עדות לפעילותו של סופר זה ולקשריו עם בעל הספר. שמו של יצחק בן סעדיה אלמנבג'י, שכינויו מעיד על מוצא משפחתי מהעיר מנבג' שבסוריה, מצביע על רשת קשרים של בעלי ספרים יהודים בין ערי מצרים וסוריה במחצית הראשונה של המאה האחת-עשרה.

מכתב מישועה המלמד בן אברהם, השוהה במניית זפתא, אל אליהו הדיין בפוסטאט. כתוב בערבית-יהודית. התאריך הנקוב במכתב (שורה 16) הוא אייר 4996 לבריאת העולם (4800+196), כלומר שנת 1236 לסה"נ. הכותב מדווח כי ההכנסות שנאספו ב'קופה' שימשו לתשלום שכר לימוד עבור ילדים עניים. גויטיין מסב את תשומת הלב גם לנוסח הברכה המופיע בשורה 4 כלפי איש זקן ובעל מעמד רם שבריאותו רעועה: "אל יכה ה' את ישראל על ידו" — כלומר, אל יביא ה' פגיעה בישראל באמצעות חוליו או מותו של אותו אדם.

שטר קבלה (קוויטנציה) מעולא בן טהור (או טהור בן עולא — שמו מופיע בשתי הצורות) לסעדיה ולאשתו סת אלחסן. חתומים על המסמך [ישועה?] המלמד בן אברהם והרופא יעקב בן חלפון. במסמך מוזכרים: 5 דינרים; דמי תיווך (?) (אלגעלה) בסך 6 + 1/2 + 1/3 דינרים; 1 1/6 דינרים; עולא בן טהור "הנעדר"; ארבעה פריטים כלשהם הניתנים כבטחון לסעדיה; תקופה של שלושה חודשים המסתיימת בחודש חשוון; טהור בן עולא; חצי וחלק נוסף ("מנה וחצי") בדבר מה; אשתו של סעדיה, סת אלחסן; [..] בן שלמה הכהן.

מסמך משפטי המתעד הלוואה של 200 "מטבעות שחורים" שניתנה על ידי מלמד תינוקות, שתיפרע בתשלומים חודשיים של 40 מטבעות. תאריך המסמך: יום חמישי, כ"ח באדר ב' ה'תקל"ה למניין השטרות, שהוא שנת 1224 לסה"נ, תחת רשותו של רבי אברהם בן הרמב"ם. חתומים על השטר יחיאל בן אליקים ונמיר בן אליה. בצדו האחורי של המסמך מעיד בית הדין כי הלוואה זו לא תיבטל בשנת השמיטה. על עדות זו חתומים יצחק בן חלפון, חננאל בן שמואל ויחיאל בן אליקים. ראו גם את הערותיו המצורפות של גויטיין.

מכתב מאת יחיאל בן יצחק הצרפתי, השוהה בירושלים. כתוב בעברית. תיארוך: לא לפני שנת 1221 לסה"נ, שכן זוהי שנת פטירתו של ר' אנטולי. הכותב שולח דרישות שלום לאלמנתו של ר' אנטולי ממרסיי (המתגוררת באלכסנדריה), לבתה אסתר ולנכדתה, ומאחל לאחרונה שתזכה להוליד בנים זכרים. (המידע מבוסס על גויטיין.) כמו כן הוא מוסר ברכות ליפת המלמד החבר, שאולי יש לזהותו עם יפת בן שמואל ששימש בבית דינו של יחיאל בן אליקים (ראה שווקה, "And Every Day They Make Quarrels", עמ' 35).

מכתב מאדם שהגיע מארץ הפרסים, אשר לאחר שאיבד את הונו בא למצרים בתקווה לקבל משרת מלמד. הוא מבקש סיוע, מאחר שלא היה מסוגל לעבוד בשל מחלת אבעבועות שחורות שלקה בה. הכותב מתגורר בבית הכנסת — פרט שנכתב מעל לשורה, לאחר שהסופר כתב תחילה "מתגורר עם [???]" ואחר כך מחק זאת. בלשון המכתב: "באתי לעיר הזו בידיים ריקות, בכוונה לפרנס את עצמי על ידי שירות הציבור, אך חליתי באבעבועות שחורות. כעת איני יכול לעבוד ואין ברשותי דבר." המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.

שריד של מכתב (השוליים הימניים, החלק העליון והתחתון חתוכים). החלק הראשון עוסק במצוקתו של חזן ומלמד תינוקות 'עלוב' (בכֻּתַּאב) שכילה את כל כספו וזקוק לסיוע, והכותב מבקש מהנמען לעזור לו. עניין נוסף: הכותב מבקש מהנמען לסייע למוסר המכתב, שהוא 'מבני טובים', שהגיע 'לארץ הזאת' ממקום אחר לאחר מאמץ רב, ככל הנראה תוך בריחה מאיזו צרה, רק כדי למצוא את עצמו בקושי מסוג אחר, ובכלל זה מחלה. (המידע מבוסס על מארק כהן.) הצד השני שימש בשנית לכתיבת פיוט בארמית.

מכתב בקשה לתרומה מאת משה המלמד אל עמרם הלוי. משה מסביר שלא הצליח להרוויח דבר מהוראתו בתקופת החג, ופונה אל עמרם בבקשה להלוואה של חיטה — או שווה ערכה במזומן — שכן אין לו מה לאכול. הוא מציין כי כבר כתב לעמרם בעבר ותיאר את המצב הכלכלי הקשה של משפחתו, אך לא זכה לכל תגובה. במכתבו הנוכחי הוא אף מטיח בעמרם דברי תוכחה ואומר לו "ראוי היה שתיטיב עמי מבלי שאצטרך לפנות אליך". המידע מבוסס על קטלוג CUDL ועל גויטיין, "החברה הים-תיכונית", כרך ב', עמ' 188.

מכתב אל יאיר בן אלעזר (בן יאיר השופט), הנפתח בציטוטים מקראיים כגון תהלים כ׳:2–5 ותהלים קכ״ח:5–6, ולאחריהם מבוא עברי ארוך. הכותב מבקש עבודה כמלמד או בעסקים. הוא סירב לקבל מתנת כסף מאבו אלפרג׳ אלצירפי, אך לאחר שספג הפסדים בעסקת כספית (מרקורי) ולאחר שהוא נמצא ללא עבודה מאז הגעתו לפוסטאט לפני שנה ושלושה חודשים, הוא זקוק לעזרה — במיוחד לנוכח התקרבות החגים. (המידע מבוסס על קטלוג CUDL וכרטיסיית המפתח של גויטיין.) אותו כותב חיבר גם מסמכים נוספים.

רשימה של שמות אישיים ושמות משפחה, ככל הנראה רשימת נזקקים לחלוקת צדקה. כתובה בכתב ידו של חלפון בן מנשה הלוי (1100–1138). בין השמות המופיעים ברשימה: החזן יוסף בן ח[...]; מחפוז' אלח'יאט (החייט); קרובו של אבן אל-[...]; המלמד (העיראקי?); גיסו יחיא; [...] בת אבו יעקב; גרושתו של אל-דביקי(?) ואמה; אישה מן העיר מליג' (אל-מליג'יה); נצ'יר בן ת'אבת; אם ח'ליף; סעיד אל-מליג'י; אל-אפרנג'י; והחזן אבן אל-מאד'ב(?). (חלק מן המידע מבוסס על קטלוג CUDL.)

מכתב מאסד אל יואל. בעברית ובערבית-יהודית. תיארוך משוער: המאה ה-13 בקירוב. הכותב מבקש ממנו להעביר מסר ודרישת שלום אל "הדיין המופלא והחכם המופלג", תוך שילוב ציטוטים רבים מן המקרא. המכתב ארוך וכתוב בכתב קליגרפי, ומשובץ בציטטות מקראיות רבות ובביטויי געגוע אל הנמען. נזכרים בו יואל המלמד (השווה ת-ס 20.148 ומוס. II,121.1) ואשתו, ככל הנראה בת-דודה שלו — דבר שעשוי להסביר את הזהות בין השמות. (חלק מן המידע מתוך CUDL וכרטיס המידע של גויטיין.)

מכתב ככל הנראה מ[יהודה אבן אל-עמאני] המלמד, ככל הנראה באלכסנדריה, לאבו אל-מג'ד (מאיר בן יכין), ככל הנראה בפוסטאט. בערבית יהודית. מתוארך: כ"ג באדר (4800+) 175 = 4975 לבריאת העולם = 24 בפברואר 1215 לספירה. בגב, מוזכר שמכתב הנמען לאחיו הלאל הגיע. בגב, מוזכר שאלוהים הציל את אבו אל-סורור מהמצרות הנוראות בהן היה (לטף אללה ברוך שמו וכאן ... שדיד אלדי כאן פיה), אולי החלמה ממחלה, ושהוציא את ספר התורה (להצגת תפילת הודייה לפני הקהל?).

דף מתוך פנקס של מוכר ספרים, ובו רשימה של שמות רבים. התיארוך: ראשית המאה ה-13 בקירוב. ייתכן שכתב היד הוא של שלמה בן אליהו. בין השמות המופיעים: אבו אל-מג'ד אל-מלמד; המלמד ר' אברהם אל-מחלי; מייצר הסירופ (אל-שראבי) אבו אל-עז בן בו עמראן; אל-שיח' אל-נג'יב; אבו אל-ברכאת אל-סמסאר (המתווך); אבו אל-פצ'איל אל-חזן; אבו סעיד אל-עטאר (מוכר הבשמים?); אל-מהד'ב; אבו סעיד הלוי; ואבו סעד אל-חזן. (חלק מן המידע מתבסס על כרטיסייתו של גויטיין.)

מסמך משפטי בכתב ידו של חלפון בן מנשה. הסכם פשרה בקשר לפירוק שותפות בין אבו עלי יחזקאל הלוי ובין בנין (אולי הרוקח בנין בן דאוד), אשר ניהלו במשותף חנות בשמים בגיזה. על פי ההסכם, אבו עלי ימשיך לנהל את החנות לבדו, ובנין יחזיר לו בתשלומים שבועיים את חלקו בדמי השכירות של החנות. החנות עצמה היא בבעלותו של סבאע המוסלמי. המסמך מתוארך ל-5 בשבט 1437 לשטרות, הוא ה-1 בינואר 1126. חלפון אף חתם על המסמך, יחד עם המלמד יצחק בן חיים נפוסי.

רקטו: כתובה שלמה. מתוארכת ליום שני, כ"ז בסיוון א'תל"ט למניין השטרות, הוא 27 במאי 1128, ברשותו של מצליח גאון. נכתבה ונחתמה בידי חלפון בן מנשה. החתן: שלמה בן עובדיה הכהן. הכלה: ע'מאאם בת ברכות/ברכאת, בתולה. תשלומי הנישואין: 5 + 25 דינרים. הסכום הכולל (יחד עם הנדוניה): 76 דינרים ו-25 זוזי כסף (דרהמים?). העדים הנוספים: עלי בן יחזקאל הכהן; משה המלמד בן יהודה; יחזקאל בן נתן; יוסף בן חלפון הכהן; חלפון בן ע'אלב; ונתן בן שמואל.

מכתב מאברהם בן אבי אלחי, מאלכסנדריה, אל אחיו מוסא. נכתב בסביבות 1075. הכותב מתאר את הקשיים שהוא חווה, ובמיוחד את מצוקתו הכלכלית, שכן הוא תלוי בחיטה ובכסף שאחיו מוסא שולח אליו. גם אחותם, ג'רבּה, זקוקה לסיוע כדי שיהיו ברשותה המצרכים הדרושים לה לעבודת האריגה. אברהם משמש מלמד לילדים צעירים, אך התשלומים שהוא מקבל מועטים ואינם סדירים, ובנוסף חסרים לו כמה ספרים הנחוצים לעבודתו. המידע מבוסס על גיל, ארץ ישראל, כרך 3, מס' 472.

הסכם פשרה בבית הדין הקראי בין דאוד בן מוסא לבין גרושתו עזיזה בת חוסיין בן דוד המלמד. נקבעו לה דמי מזונות בסך 14 דינרים, מהם שולמו כבר 2.5 דינרים, ויתרת הסכום תשולם מעתה ואילך בתשלומים חודשיים. עזיזה מצידה מסכימה למסור לבית הדין את ספריו של בעלה לשעבר. המסמך נכתב בידי אבו אלפרג' צמח בן אלחסן בן בועז. מתוארך לשנת 429 להג'רה, היינו 1037/38 לספירה (וייתכן שליתר דיוק במרץ 1038). המידע מבוסס על גויטיין ועל כרטיסיותיו.

רשימת תשלומים שנערכו ביום חמישי. מלבד ההוצאות הרגילות עבור לחם, משכורות ותוספות, הפקיד שילם פעמיים 3/4 דירהם למלמד — שכר הלימוד השבועי עבור נער עני (או שני אחים) שהקהילה נשאה בהוצאות חינוכו. שכר לימוד נהג להשתלם בימי חמישי. בצד ורסו, שורות 1–3, רשומות תרומות, ככל הנראה כאלה שנתקבלו בבוקרו של אותו יום בבית הכנסת. בראש רשימת התורמים עומד אבן ג'לאל אל-מלכ, "הדר המלכות", פקיד ממשלתי. המסמך מתוארך לשנים 1200–1240.

מכתב או עצומה. כתוב בערבית-יהודית, עם עברית וערבית בצד האחורי. מקוטע (החלק התחתון בלבד שרד). מתוך הטקסט: "הודעתי לו שהאנשים משרתים אותנו אך ורק בזכות ידיעתו ופועלו של האיש, והדעה הנעלה שמורה לאדון בעניין זה. קנה חכמה קנה בינה. יעשה אלוהים שיהיה תמיד בין מבקשי תורתו והדבקים בה." שמו של הדיין שלה בן יפת (המכונה "המלמד הנאמן") מופיע בצד האחורי, אך הוא נכתב בכתב יד שונה, ולכן לא ברור אם הוא הנמען של העצומה או לא.

פתק קצר ובו מובא בפני בית הדין בקהיר מכתב שהביא תקוה בן עמרם מאת פרח בן עיאש. המכתב נלמד ונבחן על ידי יחזקאל הכהן החבר בן עלי. מתוארך לסיון תתס"ה / מאי 1105. לפי תיאור CUDL: עדות מאת יחזקאל הכהן החבר בן עלי החבר, מתוארכת ט' בסיון של שנת 1416 לשטרות (=1105 לספירה), המתייחסת לפרח בן עיאש ולתקוה בן עמרם. נכתב ונחתם בידי אברהם בן נתן אב בית דין; עדים נוספים: שלה הלוי בן משה המלמד, [...] בן שמריה, ו[...] בן יעקב.

כתובה. רק חלק מהחתימות שרדו, יחד עם קיום הכתובה. עדי המסמך המרכזי הם: עולה בר יוסף הלוי; משה בר יהודה; והמלמד יצחק בר חיים נפוסי (עולה הלוי ביר יוסף משה בר יהודה יצחק המלמד [ביר חיי]ם נפוסי). עדי הקיום הם: אברהם בר שמעיה החבר; יצחק בר שמואל הספרדי; משה בר צדוק; ולפחות שני שמות נוספים, האחד כולל את השם "יאשיהו" והשני "עלי הלוי" (אברהם בר שמעיה החבר נין שמעיהו יצחק ביר שמואל הספרדי משה ברבי צדוק ועוד שם אחד).

מסמך משפטי שנכתב באל-מחלה אל-כֻּבְּרא, ומתוארך לשנת 1503 למניין השטרות, היא שנת 1191/92 לסה"נ. נסַבּ בת ברכאת מוכרת חלק מביתה ברשות בעלה יפת בן נדיב בן שלמה המשורר. מדובר ברבע מן הבית, מתוך המחצית השייכת לה, במחיר של 13 דינרים. הבית שוכן בשכונת היהודים (בִּחֻ'טּ חַארת אל-יהוד), אך אחד משכניו הוא נוצרי. הבית מוחזק על ידה בשותפות עם בעלה. חתום על המסמך [...] בן יפת המלמד. (המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.)

שטר מכר של חלק מבית. מקום: אלכסנדריה. מתוארך: עשור אחרון של חשוון ד'תתקס"ה לבריאת העולם = אוקטובר 1204. שלושה חלקים בבית בשווי 30 דינרים (שווי הבית כולו 240 דינרים) נמכרים עבור יתומים, ונערכים מסמכים בעברית ובערבית לעדות על העסקה. שמות הנזכרים בשטר: אבו אלבקאא הכהן ואבו אלמפצ'ל. חתומים: המלמד יהודה בן אהרן הרופא (אבן אלעמאני) ויפת בן משה. אישרו את השטר: אנטולי בן יוסף, אליה בן זכריה ושלמה בן חלפון.

מכתב ממנשה המלמד מאלכסנדריה אל (סעד אלמלכ) אלעזר בן יהודה הכהן. בעברית ובערבית-יהודית, בסגנון מליצי ומפותל ביותר. תיארוך: סוף המאה הי"ב. השולח מבקש סיוע במאבקו ביריבותו מול מלמד אחר, ומבקש מהנמען להתערב אצל אביו כדי לשים קץ למעשיו של דיין מסוים, שאותו הוא מאשים בכך שהוא משפיע על ההורים להעביר את בניהם מבית הספר שלו לבית הספר של היריב. השולח והנמען זהים לאלה שבמכתב נוסף ידוע. ראו גם מסמך נוסף קשור.

מכתב מאת החזן מסאפר בן יוסף הבבלי, השוהה באלכסנדריה, אל קרובו יהודה המלמד בבית הכנסת של העיראקים בפוסטאט. מסאפר מספר כי עזב את אלכסנדריה, שם רבו בני המשפחה אלה עם אלה על פיסת לחם, והתגורר בפֻוּוַה במשך שנה. כעת המצב השתפר, והוא מציין כי יוכל לסייע לבני המשפחה בפוסטאט. ייתכן שמדובר במכתב התשובה למכתב אחר ברצף ההתכתבות. המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין. קיימת רשימה מלאה של המסמכים הקשורים לעניין זה.

מכתב מבחור צעיר בשם סִבאע, השוהה באלכסנדריה, אל אמו היושבת בפוסטאט, אך הממוען אל אחיו אבו אלנג'ם. בערבית-יהודית. השולח שימש בעבר כמלמד בבית הכנסת העיראקי בפוסטאט. השולח והנמענים זהים לאלה שבמכתב אחר מאותו ההתכתבות, והמכתב דן בחלק מאותם עניינים, ובכלל זה הפרשה של תשלום שני דרהמים לפקיד מס הגולגולת (ג'אליה) כדי לפטור את עצמו מן החיוב. ראו שם לרשימה המלאה של המסמכים הקשורים זה לזה במסכת התכתבות זו.

שטר חוב. מקום: פוסטאט. תאריך: [157]6 לשטרות = 1264/65, ולפני ה-9 בפברואר 1265 (תאריך הצד השני). בעל בית חרושת לסוכר (אלסֻכַּרִי), אבו אלעלאא דוד בן יפת בן שלמה, מודה בהלוואה של 377 דרהם נֻקְרָה מהבנקאי (אלצַיְרַפִי) אבו אלמַגְ'ד בן אבו אלמַחַאסִן, שתיפרע בתשלומים שבועיים של 25 דרהם. נכתב ונחתם בידי עמנואל בן יחיאל, וכן נחתם בידי אפרים בן שמואל המלמד. (חלק מהמידע מתוך כרטיס הפתקאות של גויטיין.)

פנקס בית דין הכולל מספר רישומים משפטיים ועדויות. לפי גויטיין, מקום הכתיבה הוא ככל הנראה אלכסנדריה, שכן הוא מזהה את כתב היד כשייך למלמד יהודה ב"ר אהרן אבן אלעמאני. אחת הרשומות נושאת תאריך: יום חמישי, ו' באדר [ד'תת ועוד] קצ"ו = ד'תתקצ"ו לבריאת העולם = 14 בפברואר 1236. (אשתור סבר שמדובר במסמך מקהיר ושהתאריך הוא [ה']קצ"ו לבריאת העולם, היינו 1436.) המידע נשען בעיקרו על כרטיס המפתח של גויטיין.

מכתב מאישה בפוסטאט אל בניה, כתוב בערבית-יהודית ובערבית במשולב, בכתב יד נאה ומיומן של סופר. הכותבת מתארת את המצב הקשה השורר בפוסטאט, ובכלל זה ביזת דאר אלפאאזי (החלק בערבית-יהודית), ומוסרת ידיעות על הילדים החולים שבבית שמצבם הולך ומתדרדר מיום ליום (החלק בערבית). בצד האחורי רשומים שרבוטים בכתב ערבי, ואין זה ברור אם הם קשורים לצד הקדמי. (המידע מבוסס על כרטיסיות גויטיין ועל רנה לוין מלמד.)

מכתב מאלחנן בן [...] (או צאלח בן ברהון אלתאהרתי לפי CUDL) אל מוסא ואסחאק בני ברהון אלתאהרתי, העוסק בענייני מסחר. כתוב בערבית-יהודית. תאריך משוער: המאה ה-11. על קלף. המכתב מוסר הוראות בנוגע לפרויקט בנייה. בין האנשים הנזכרים בו: אבו אסחאק אבן אלוקאף(?), אבו אלד'הב, אבו סעיד, אבן חסן, ח'ליף בן [...], יעקב, סת אלכל, ודניאל המלמד. (המידע מבוסס על CUDL ועל הערותיו המצורפות של גויטיין.)

שריד מתחתיתו של מסמך משפטי. עוסק בסכום של דינרים ובאדם בשם משולם. תיארוך: סוף המאה ה-11 או ראשית המאה ה-12; כתב היד הוא ככל הנראה של נתן ב"ר אברהם אב. בין העדים המקוריים (שרובם חסרים) נמנים: [...] המלמד ב"ר יפת; משה ב"ר [...]; מנחם ב"ר שמואל; צמח ב"ר [...]; הפרנס מסאפר ב"ר סעדיה; התלמיד (תלמיד חכם) משה ב"ר דוד הלוי; והפרנס צמח ב"ר יעקב הלוי. אישור הקיום חתום בידי אברהם ב"ר [...].

כתובה. התיארוך: המחצית הראשונה של המאה ה-13, על סמך שיקולים פלאוגרפיים. כתב היד דומה לזה של עמנואל בן יחיאל (יש להשוות גם לכתובה בת אותה תקופה). קטע (החלק התחתון-אמצעי) המכיל חלק מרשימת הנדוניה ומזכיר מחצית של חֻ'גְרַה (מילולית "חדר", אך כנראה מבנה עצמאי המורכב מחדר אחד) באלכסנדריה שניתנה לכלה בקרבת מסגד אל-קַשְמירי. חתום: [יוס]ף מלמד בן יעקב. (המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.)

מכתב מאֻם דאוּד אל אחיינה (בן אחיה) אבו זִכרי בן אליהו. תיארוך: המחצית הראשונה של המאה ה-13. הכותבת מתארת את חתונת בתה סִת אל-יֻמן עם הִבּת אללה בן המלמד פֻתוּח (=יהודה) אבן אל-עַמַּאני. בין הנוכחים באירוע היו הנשיא, "הדיין", ור' שמואל. היא מבקשת מהנמען לדבר עם אבו אל-כַּרַם אבן אל-סִקִלִּי בעניין 18 דרהם. כמו כן היא מורה לו לדבר עם אמו בנוגע לאריזה ולמשלוח של פריטי בית שונים.

מכתב מנסים בן שלה אל המלמד יצחק בן חיים נפוסי. בערבית-יהודית. המכתב מכיל מידע מפורט על שליחת ספרים ומכירתם. בין האנשים הנזכרים בו: השמש ת'אבת, החבר, חמיו של מישהו (חמוהו) אבו אלחסין; ואבו אסחאק אלצירפי — האחרון הוא האיש שעמו שלח נסים את מכתבו הקודם יחד עם המעג'ון (שיקוי רפואי). הוא להוט לדעת האם נטילת המעג'ון חוללה שינוי במחלתו של יצחק. הוא חותם בנוסחה "עתרת שלום ואמת".

מכתב העוסק בעסקה בחיטה (אולי בכמות של אִרְדַבּ אחד) ובה מעורבים בין השאר חבר ('חבר הישיבה'). אם אל-שיח' ישועה (שורות 3–4) הוא אותו אדם המכונה אל-מלמד ('המורה', שורה 1), ייתכן לזהותו עם אחד משני אנשים המוזכרים במסמכי הגניזה בשם ישועה המלמד בן אברהם — האחד חי באמצע המאה ה-12 והשני בראשית המאה ה-13; ראו גויטיין. בצדו האחורי של המסמך כתב מקוטע בערבית, ברובו בלתי קריא.

עדות משפטית מסונבאט, עיירה קטנה בדלתא של מצרים, מתוארכת לחשוון א'ת"ב למניין השטרות = ספטמבר/אוקטובר 1090. העדות מדווחת כי המלמד צדקה בן חלפון הואשם שלא בצדק בהתנהגות בלתי הולמת על ידי הארון אלטארי, וכתוצאה מכך נמנע ממנו שלא כדין לקרוא בתורה. אנשים נוספים הצטרפו לתגרה שפרצה, וביניהם בדיר אלחלבי. בחלקו התחתון של ה-recto וב-verso מופיע פיוט, הממשיך בשוליים השמאליים.

רישום מבית הדין, בעברית, שנכתב ונחתם על ידי יחיאל בן אליקים (פעיל בשנים 1213–1233). מתוך הטקסט: "כשיצא היתום... יבחנוהו האומנים... מה שכתוב בשטר ש... המלמד הזה ובית הדין... ורשמנו את אשר נעשה... כמבואר לעיל". המסמך עוסק ככל הנראה בענייני יתום שנמסר ללימוד מלאכה אצל אומנים, כשבית הדין מפקח על ההסדר ומתעד את שנעשה בכתב. המידע מבוסס בחלקו על כרטיסייתו של גויטיין.

מכתב מאת אבו אלבהאא', השוהה באשמום, אל אביו אלמשמיע אלמלמד (הכרוז/המכריז, המלמד), היושב במניית זפתא. המכתב כתוב בערבית-יהודית. הכותב מדווח לאביו כי אחיו נתפס בידי גובי מס הגולגולת (ג'זיה), והוא נאלץ לשלם עבור כל בני המשפחה. הקבלות על תשלום המס נכתבו באשמום, שכן הם נחשבו לתושבי העיר הזו ורשומים בה לצורכי המיסוי. (המידע מבוסס על כרטיסיות המפתח של גויטיין)

מסמך משפטי. נכתב ונחתם בידי חלפון בן מנשה; חתום גם בידי המלמד יצחק בן חיים נפוסי. המקום: פוסטאט. התאריך: יום שני, ד' בכסלו א'תל"ז למניין השטרות = 2 בנובמבר 1125. ייפוי כוח שנתן אבו אסחאק אברהם בן ישועה המכונה אבן נסים לאחיינו, כדי לתבוע תכשיטים שונים וסכומי כסף משלושה אנשים שונים. השוו למסמך נוסף קרוב בעניינו. (המידע מבוסס בעיקר על כרטיסיית גויטיין.)

מכתב בכתב דהוי מאוד. כנראה מאת המלמד יהודה אבן אלעמאני, באלכסנדריה, אל החזן אבו אלמג'ד מאיר בן יכין, בפוסטאט. תאריך משוער: ראשית המאה ה-13. (שמו של הנמען אבו אלמ[ג'ד](?) נראה בחלקו בגוף המכתב, ובכתובת שעל גב המסמך הוא מכונה "[...] החזנים ועוזם" וכן "אליהודי אלאסכנדראני".) נזכר אדם בשם אבראהים. רוב התוכן לא יהיה ניתן לקריאה ללא צילום רב-ספקטרלי.

מסמך משפטי מאלכסנדריה, מתוארך לשנת ד'תתק"פ לבריאת העולם (1219/20 לסה"נ), תחת סמכותו של רבי אברהם בן הרמב"ם. המסמך עוסק ביפת הרופא ואשתו סת אל-[..]מע', ובזכות המגורים בקומה העליונה. העדים החתומים: המלמד ברכות בן חלפון; רצון בן פתיאן. עדי הקיום: הדיין אנטולי בן יוסף; שמואל בן יעקב; וחפץ בן יוסף. (המידע מתבסס על כרטיסיות של פרנקל וגויטיין.)

שטר אירוסין קראי, בעברית. הכלה: מבארכה. החתן: יצחק בן עלי. בעת האירוסין שילם החתן את התשלום הראשון בסך 30 דינרים. השטר חתום בידי שבעה עדים: באבאר בן דוד הכהן (השם פירושו "נמר" בפרסית); יפת בן עלי הכהן; יהודה בן ניסי המלמד הלוי; יוסף בן יהודה הלוי; שמואל בן יוסף אלבצרי; צדקה בן משה; ויוסף בן אהרן הלוי. המידע מבוסס על כרטיסייתו של גויטיין.

ככל הנראה רשימת נמענים של כספי קהילה, על גבי מסמך ערבי ממוחזר (שממנו כמעט ולא נותר דבר). הרשימה כוללת את ממוני הרבעים (אצחאב אל-ארבאע') בשכונות קצר אל-שמע ואל-מוצאצה. כן מוזכרים: אבו אל-נג'ם [...] יחיאל; השיח' אפרים אל-מלמד; אבו אל-פרג' עם התואר המוזר 'גובה הלחם הקדום של הכושיים'; אבן אל-פצ'ל; פצ'איל העיוור (אל-סומא); וסייד אל-אהל.

גב: מכתב, המזכיר את הקהילה ובית הכנסת. השולח נראה מעביר שאלה משפטית מהשואלים המקוריים (אהל אל-סואל) לרשות גבוהה יותר (אדוננו) בעניין ויכוח על מחצית ספר תורה (אל-נוצף אל-ספר). ישנה גם שאלה בנוגע לשמש (ח'אדם אל-כניס... אל-מלמד) ושני קערות פליז (טבקין נוחאס). גב: מכתב אחר, בכתב יד שונה. ייתכן שמתייחס לעבודת חייטים, ואף למביא מכתב זה.

מכתב מאבו אל-מג'ד עוזיאל, השוהה בדמירה, אל הדיין משה בן פרחיה. במכתב הוא מודיע לו כי יקבל על עצמו את משרת המלמד במניית זפתא רק לאחר שרבי נחמיה יעזוב את העיר באופן סופי ומוחלט, ורק כאשר הקהילה תגיש לו הצעה ברורה ומחייבת. בצד השני (verso) מופיעים טקסטים שאינם קשורים, נוסף על כתובת המכתב (ראו רישום נפרד). המסמך מתוארך למאה ה-13.

תחילתו של מכתב מאת משה ב"ר יהודה החזן אל הנגיד שמואל ב"ר חנניה (1141–1159). משה ב"ר יהודה הוא ככל הנראה אותו משה ב"ר יהודה שחתם בשנת 1130 בתואר "המלמד" וכן חתם בשנת 1141 בתואר חזן; על מלמדים ששימשו במקביל גם כסופרים וגם כחזנים ראו אצל גויטיין. אותם תארים ומאפיינים של שמואל ב"ר חנניה מופיעים גם במסמכים נוספים. צד ורסו ריק.

מכתב בכתב ערבי הממוען אל "אלרﺋיס אלאג'ל". השולח שיגר 1/8 דינר עם נושא הפתק, ומבקש שהסכום יחולק בנדיבות למלמד (ככל הנראה אבו אלפצ'ל הנזכר בהמשך) בתשלומים של חצי דרהם ליום, וזאת מאחר שהשולח עצמו נעדר. בצד האחורי (verso) מופיעים ניסיונות קולמוס בעברית ובערבית. הערותיו של גויטיין מתייחסות ככל הנראה למסמך אחר (אולי Ar.40.96?).

מכתב מאת אברהם כהן, בערבית-יהודית. תיארוך: המאה ה-15 בקירוב. המכתב מדווח על תלונתו של מלמד מצפת שהשתקע בעזה, ולפיה ראש הקהילה המקומי הסית נגדו את ילדי הקהילה (צביאן אליהוד) — האשמה שראש הקהילה הכחיש מכול וכול. (המידע מבוסס על "החברה הים-תיכונית" של גויטיין, כרך ב', עמ' 62, כרטיסיות המחקר של גויטיין, וקטלוג CUDL.)

גט. מתוארך: יום שני, י"ד בתמוז 1454 לשטרות = 28 ביוני 1143 לספירה. מקום: מנית זפתא. הבעל: יכין ב' עולה הזקן הכהן. האישה: רומא בת חסאן. נכתב ונחתם על ידי הדיין שבתאי ב' אברהם החבר. נחתם גם על ידי ישועה ב' שמואל המלמד. האישור בצד האחר שקיבלה את הגט נחתם על ידי יוסף ב' שמריה וסעדיה ב' נתן. ישנם שלושה חתכים אנכיים.

שבר משפטי. בכתב ידו של חלפון בן מנשה (פעיל 1100–1138 לספירה). מוזכרים [...] בן יעקב; יצחק המלמד בן חיים [אל-נפוסי]; אברהם בן שמעיה החבר. השורה הבאה קובעת כי החוזה הועתק (אולי זהו העותק) מילה במילה ונבדק מול המקור. ייתכן שהשמות בשתי השורות הראשונות הם שמות העדים שחתמו על המסמך המקורי.

דף מפנקס בית-הדין, עם חמישה ערכים שונים, כולם חתומים על-ידי יצחק בן שמואל, כולם מתוארכים במפורש בין שבט לאייר 1410 לסלוקוסים (1099 לספירה). רקטו, שמאל: יהודה בן חיים המלמד תובע את גיסו יפת בן יעקב, סוף שבט (1410 לסלוקוסים?). חתמו: יצחק בן שמואל, נסים בן מחבוב ואברהם בן אהרון החבר.

כתב מינוי עבור שבת המלמד. לפי גויטיין, מדובר בשבת בן אלעזר המלמד. מתוארך לחודש תמוז שנת 1366 למניין השטרות, כלומר יוני/יולי 1055. (ברקת ציינה את השנה 1035, אך זוהי כנראה טעות.) המסמך נכתב בידי עלי בן עמרם, לפי ברקת. ברקת אף מציינת כי דומה שזהו שטר המינוי היחיד מסוגו השמור בגניזה.

מסמך משפטי. גוף המסמך חסר כמעט לחלוטין. הביטוי "והד'א רסם אלשטר/אלקיום" מופיע מעל לשני החלקים בתחתית בהתאמה. המסמך המרכזי חתום בידי יוסף כהן בן בנימין ויפת המ[למד בן יוסף המלמד]. הקיום חתום בידי ישועה המלמד בן אברהם ויצחק בן [...]. בצד האחורי מופיעות מספר מילים (...קנין מן...).

צד פנים: מסמך משפטי המזכיר את המלמד ברכות ב. חלפון ואלעזר. חתמו: יצחק ב. חלפון, כהן ו-[...] ב. יוסף. גב הדף: פתק, אולי בכתב ידו של חנאנאל ב. שמואל. הוראת תשלום לאל-רצוי לתת לאליהו השופט 5 נוקרה דרהמים, 15 ווריק דרהמים, 12 לתאורה ו-3 לג'ריד (=לולבים?). נכתב בערב סוכות

מכתב מטוביה הכהן בן עלי המעולה, תלמיד חכם נודד, אל אשתו, ובו הוא מבקש ממנה להשגיח היטב על בנם הצעיר עלי — במיוחד בכל הנוגע למזונו, ללבושו וללימודיו. טוביה כותב כי על עלי ללון בלילות בביתו של דודו, כדי שזה יוכל ללמדו יותר ממה שהוא לומד אצל מלמד התינוקות שלו.

מסמך משפטי המסדיר תשלומים לאחר גירושין. תאריך: יום חמישי, כ"ד טבת 1406 סלאוקי = 4 בינואר 1095 לספירה. אריה ב. יהודה מפוסטאט נישא לאישה (בת אלעזר ב. שלמה הלוי המלמד) בקהיר ורצה לקחתה לפלרמו, אך האישה סירבה וזה הוביל להיפרדות. חתום: אברהם ב. שמעיה החבר

רשימה של פרטי נדוניה, חלק מהסדר של גירושין. גויטיין מציע שרשימת החפצים בראש המסמך היא מה שהבעל מכר או מה שהתבלה; בתחתית מוזכרת גם התחייבות של 16 דינרים עבור הוצאות בתקופת היעדרותו; ו-4 דינרים של חוב. חתום בידי יצחק המלמד בן חיים ועולא הלוי בן יוסף.

מכתב מבשמי, המגיש חשבון לנמען. ביהודית-ערבית. תיארוך: ככל הנראה סוף המאה ה-12 או תחילת ה-13. ספרות בספרות יווניות/קופטיות. מוזכרים אל-מלמד ואל-שיח' אל-מכין, ופריטים כגון גיר הסוף (טבאשיר) וכלי זכוכית. הסכום הראשון הנזכר הוא כמעט 2,000 (דרהמים?).

מכתב מסעדיה בן ברכות המלמד אל ברכות הנדיב. המכתב נפתח בשיר עברי ארוך בן 24 שורות של התנצלויות והצטדקויות, וממשיך ב-8 שורות של פרוזה עברית מחורזת. לבסוף, בערבית-יהודית, מבקש הכותב להיפגש עם הנמען לראיון אישי. (המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין).

עדות משפטית. מקום: פסטאט. מתוארך: יום שלישי, כ'ד בתמוז 1358 לשטרות = 21 ביולי 1047 לספירה. פרג' בן סולימאן הידוע כאבן אל-מקשר נשאל על שבועה שהשביע אברהם בן בונים המלמד בנוגע להוראה. פרג' השיב שאינו יודע דבר על שבועה כזו. חתום: יוסף בן נחום.

מסמך משפטי שנכתב באלכסנדריה בעשור האחרון של חודש כסלו ה'ד' (דצמבר 1243). מדובר בתעודת הכשר (אישור טהרה/כשרות) ל-180 תבניות גבינה שנשלחו ממסינה שבסיציליה עבור אבו אלחסן בן צדקה. על המסמך חתומים יהודה המלמד בן אהרן הרופא ויוסף בן שמחה הכהן.

קטע עליון: העתק חוזה אירוסין על פי המנהג הארץ ישראלי. מקום: ככל הנראה צור. תאריך: לפני 1037 לספירה. נכתב על ידי יוסף בן יעקב הכהן. כלה: מלכה. חתן: חלפון. חתימות רבות, ביניהן: [...] בן אברהם המלמד, שמואל בן משה החבר, [...] בן שלמה בן רביע.

מסמך משפטי. תאריך: אב 1452 לפי מניין שטרות = יולי/אוגוסט 1141 לספירה. עוסק ב-16 דינרים; ככל הנראה משי שנרכש; ושותפים בחנות. מוזכר [...] אבן אל-שירואני. חתום בידי [...] הלוי המלמד. כמו כן קיים שריד של מסמך משפטי נפרד בזווית של 90 מעלות.

גט. נכתב ונחתם על ידי נתן בן שמואל החבר. מקום: פוסטאט. מתוארך: יום שלישי, 8 תמוז 1451 לספירת שטרות = 25 ביוני 1140 לסה'נ. בעל: ח'לפה בן ישמעיל. אישה: חסנה בת סלאמה. גם חתום על ידי מבורך בן נתן המלמד. בורסו אישור קבלת הגט.

גט, שבר. שם הבעל לא נשמר. האישה: גרב בת אבו אל-מ[...] תמים ב. בישר. נכתב וחתום על ידי סופר בית הדין יוסף ב. שמואל ב. סעדיה הלוי (כ-1181–1209 לספירה). עד: יפת ב. שמואל המלמד. גב הדף: אישור קבלה באותן חתימות

מסמך משפטי. שובר קבלה. הקבלה מאשרת כי סתונה בת ח'לף קיבלה 12 פריטים מאם פציל בתורת ירושה. שבת בן אלעזר שימש כעד, והקבלה נחתמה על ידי שלושה אנשים, ובהם יפת בן מבשר, יוסף בן יעקב, ומלמד בשם עמרם בן משה.

פתק לא-רשמי ביהודית-ערבית. בכתב ידו של רבי אברהם בן הרמב"ם. מופנה לשייח' המלמד תמים(?). מורה לו לבקש ממחאסן הרופא להתייצב לדיון המשפטי (מוחאכמה) של אבו אל-מג'ד החזן (ככל הנראה מאיר בן יכין).

מסמך משפטי. מתוארך: 1488 לשטרות, שהם 1176/77 לספירה. מזכיר את ברכות החזן, יפת, ויוסף המלמד. מתייחס להעברת כספים. מספר חתימות נוכחות אך פגומות מאוד. ניתן כנראה להפיק מידע נוסף בבדיקה מעמיקה.

מכתב אל המלמד אבן יוסף, המודיע לאם הכותב על הסכם שנכרת עם אשתו לעתיד. בצד ה־verso מופיעה רשימה של כמה אנשים, ובהם שני יהודים הנושאים את הכינוי קרקשנדי — האחד מלמד בבית ספר והשני לוי.

מכתב הממוען לאבו אלפרג', בנו של דניאל המלמד, השוכן בשכונת "חבס בונאן". הכותב מתאר כי אשת בנו דורשת להתגרש, ומציג זאת כתוצאה מהתנהגותו הרעה של בעלה כלפיה. במכתב מוזכר גם אבו עלי.

מכתב מיואל לאפרים. שבר (פינה עליונה שמאלית). השולח זהה ככל הנראה ליואל המלמד. מעט מהתוכן נשמר; השולח מזכיר את מביא המכתב, יוסף, ומציג תירוץ מדוע לא נסע. (מידע חלקית מתוך CUDL)

מכתב מטוביה ב. עלי הכהן, בריף, לבן דודו וגיסו נתן ב. שלמה הכהן. בעיקר לבקש ממנו להסדיר חוב של 12 דרהם לפני שבת עבור חסון אחי הארון ב. יעקב המלמד הלוי. אחות טוביה חולה

פנים: קומפילציה של נוסחאות מכתבים או חלק ממכתב תבנית. בפינה הימנית התחתונה: נוסחת שולח טיפוסית עם השם אברהם ב' בנימין 'המלמד המרוחם'. גב: בסמלה ערבית ורישומים עבריים.

מכתב המיועד לרבנו חיים (מרנו ורבנו חיים הרב הגדול בישראל). המלצה עבור הנושא, אחיין הכהן אבו אל-עז(?). קטע קטן. בגב: רשימות עבריות ושם (הנמען?): משה בן [...] המלמד.

מכתב בערבית-יהודית מאת בקאא' (או אולי אבו אל-בקאא') אל מלמד מסוים. הכותב מביע את תנחומיו על בשורה רעה ומבקש מהנמען לרכוש עבורו חמישה רטלים של עוף מן המעלה הראשונה.

מכתב בלאדינו ליוסף מלמד מיצחק מולכ'ו(?) בקהיר, המזכיר עבד אל-רחמן ומרסיי (שורה 9, מארסילייאה). מתוארך: 15 שבט ה'תפ'ח = 26 ינואר 1728 לספירה. (מידע מתוך CUDL)

רישומים שונים על קלף קטן; פנים: 'אני ש[...] המלמד מעיד על שלמה אבן אל-עריישי על 5 מטבעות זהב'; גב: 'שלמה שיחיה', בסמלה ערבית, פיוט ביהודית-ערבית ואלפבית עברי

מכתב, חלק ראשון, פרחוני, מקהילת הקראים של מצרים לזו של דמשק. מוזכרים ספציפית משה מלמד פירוז, בנימין נשיא ואליהו נשיא. תאריך: המאה ה-17 לדעת אברהם דוד.

גט (שטר גירושים). חתום על ידי חלפון בן אלעזר הכהן (פעיל תחילת המאה ה-13) ושמואל בן מבשר המלמד. בצד האחורי אישור שהאשה קיבלה את הגט. שמות הזוג חסרים.

חלק מגט שבו [...] מגרש את אשתו, [...] (שמות לא נשתמרו). תאריך: 1[.]ה' סיון [...]7 (= [...]6 לספירה). עדים: [...] ב. עלי ו-[...] ב. יפת המלמד הלוי

ריבוי קטעים. (א) קטע משפטי. עוסק באישה [...] בת אברהם ויצחק המלמד ב' [...]. (ב) קטע משפטי קטן. ככל הנראה שחרור. נשמרו שתי מילים בלבד: אברא ודנן.

מכתב בערבית יהודית. כתב יד ספרדי רהוט. מוזכרים קניית משהו והבעת תודה לאבו סעיד המלמד. נראה שיש מילה אחת בכתב ערבי בגב (מתחת לאמונה אמן ושלום).

קטע קטן מתחתית מכתב ביהודית-ערבית. מוזכרים מלמד; ילדה (אל-צביה); בקשת עזרה; אב הילדה; והקידושין (עקד אל-קידושין) וכתיבת הכתובה לאחר יום כיפור.

קטע ממכתב ביהודית-ערבית. הכותב רוצה שהנמען ייפגש עם מישהו. הכותב אולי מלמד. הוא מתאר מה רצו אם ואב מסוימים עבור בנם ואת התקדמות הבן בלימודיו.

רשימת אזכרה, הנוקבת בשם אברהם הדיין (ז"ל), 'הילד משה', ופרחיה הדיין (ז"ל), ואחיו שמואל המלמד. האם שלושת האחרונים הם בניו של יוסף אבן יג'ו?

מסמך משפטי, ככל הנראה שטר שחרור מאישה. נכתב על ידי מבורך בן נתן (תאריך: 1150-1181) וחתום על ידי [...] בן חלפון המלמד. גב: רישומים ערביים.

רשימת ספרים עם שמות אנשים ומחירים. שמות: [...] ב' אבו אל-פח'ר, אל-מחלי, יוסף אל-מגרבי, המלמד אברהם ב' [...], מוכרם, השייח' אל-מהדב.

חוזה נישואין קראי; כלה: שרה בת סהל; חתן: אברהם בן יעקב; חתום על ידי סעיד בן נחום הכהן ויוסף המלמד; תיארוך: 1089-1187 לספירה

שבר ממסמך משפטי הנוגע לנישואין. כתב ידו של מבורך בן נתן? כלה: סית אל-מלאח. חתימות העדים כוללות את השמות חייא המלמד ושמואל.

ככל הנראה עמוד ראשון של כרך גדול יותר המכיל פיוטי מוסף ליום הכיפורים. על עמוד השער כתוב 'שייך לשמואל בן צדקה המלמד', מחוק