תבלינים וסחורות יקרות
נרד במסמכי הגניזה
15 מסמכים באוסף נושאים את התגית הזו.
הנרד, שבולת נרד, הוא צמח בושם שמקורו בהימלאיה, והוא מן היקרים שנסחרו בעולם העתיק ובימי הביניים. בגניזה הוא מופיע בכמויות זעירות ובמחירים גבוהים, כחלק ממטענים שהגיעו מהודו דרך עדן. שימושו העיקרי היה בבישום וברפואה. מרשמים מזכירים אותו בתכשירים יקרים, ולעיתים בתרכובות לטיפול בכאב ראש. הוא נזכר גם בהקשרים ליטורגיים כרכיב בקטורת, ובספרות כדימוי לריח משובח. הכמויות הזעירות אינן מעידות על שוליות אלא על ערך: מדובר בסחורה שנשקלה בגרמים.מסמכים המזכירים אותו מגיעים כמעט תמיד מן הרובד המסחרי הגבוה, זה של סוחרים שעסקו בסחורות יקרות ובכמויות קטנות.
המסמכים
חשבונות בערבית-יהודית (ובחלקם בעברית). המסמך עשיר בשמות של אנשים, מקומות וסחורות. נזכרים בו ר' שמעון, בגדים והדיוואן; ברכות וחברון; הסמסאר (המתווך, סִמְסָארָה); פשתן; ציפורן; שיבולת נרד (סֻנְבֻּל); דם תנין (קָאטִר); כוחל, אגוזי מלך, עצי הסקה, ריבס, עץ אלוואי, אלמוגים, חַטְמִית ומשי; סכומים המסומנים כ"סחורת דמשק"; מֻחַלַּב/מַחְלַב; פיסטוקים; נוצרי אחד; אסחאק; ישועה; סלאמה; ונאבלוס.
מכתב בכתב ידו של הרמב"ם (בקירוב 1168–1204), הכולל מרשם רפואי המורכב ממי (ברזל), מסטיק ונרד הודי, ולצידו אזכור תמוה של מספר עצום של ספינות עץ: "הגיעו מן [הספינות] העץ אשר חסמו את הים/הנילוס, 100 ספינות ו-18 ספינות גדולות, כולן עץ." הצירוף בין הקטעים זוהה. ראו את מאמרה של א' וגנר משנת 2007 על קטע שהתגלה לאחרונה ממכתב שכתב הרמב"ם.
דף אחורי: רשימת פריטים בכתב ערבי יחד עם מספרים. כולם נראים כצבעים ו/או תארים ו/או חומרי רפואה: אזרק (כחול) - 3/4; אביאד' (לבן) - 1/2; וַרד (ורד) - 1/2; קאקִיָּאס (שיטה) - 1; סֻנְבֻּל (שיבולת נרד) - 1/2; אח'ד'ר (ירוק) - 3/4; מאיע' (רך) - 1/2; פאח'ר (יוקרתי) - 1/4; [...] ואח'ד'ר - 3/4. סה"כ: 5.5.
רקטו: חשבון או קבלה על סחורות. בשורה 1 מוזכר נרד הודי (סאד'ג'/סאד'ג' — מילה שיכולה גם להתפרש כ"פשוט"), ובשורה 2 נזכרת סחורה "גולמית" (ח'אם) כלשהי, אך רובה אבד בשל נזק לכתב היד. כמו כן יש התייחסות לתערובת או למשחה (מַעְג'וּן) ולהוראה "שייטחן" (יֻדַקּ). בוורסו מופיעות כמה שורות ממגילת אסתר.
מכתב מסחרי ביהודית-ערבית. הכתב קורסיבי מאוד וקשה לקריאה. מתייחס לאנשים כגון אבו סעיד, אולי ג'אלב אבן אל-ריס, אבו אל-סרור ואל-עכאווי. מזכיר כמה ספינות. בצד האחורי רשימת שמות וסחורות כגון פלפל, נרד, ארסן ומוסק — פריטים הקשורים בדרך כלל לסחר עם הודו.
מתכון כלשהו, דהוי מאוד. בין הביטויים הקריאים: "אלזופא ואלסנבל" — האזוב והנרד (? תלוי במילה הבאה, החסרה כעת); "לב פסתק" — גרעין פיסטוק; "יסחק וינכ'ל ויעג'ן" — יש לכתוש, לנפות וללוש; "ויעג'ן ת'אניה̈" — וללוש שנית; "צמג ערבי" — שרף ערבי (גומי ערבי).
צד קדמי: חשבונות (או מרשם?) בכתב ערבי. ספיאוליט (זבאד אל-בחר), 2.5 דרהם; מלח סלע (מלח אנדראני); עופרת לבנה (אספידאג'); פלפל (פלפל); פלפל ארוך (דאר פלפל); שנבל/שונבול (שבולת נרד). שימוש חוזר בצד הקדמי להערה משלמה בן אליהו לברכאל התלמיד (חסרה).
פנים: רשימה בראשות הגליף, המורכבת כולה מחומרי מרפא. גב: רשימת חומרי מרפא נוספת, כמו דורוניקום, קינמון סיני, סוכר קריסטלי, פרי אגוז מוסקט, מי בוראז', נרד, ציפורן, אגוז מוסקט, הל ו-Cissus vitiginea. עם ספרות יווניות/קופטיות.
ורסו: חשבונות, המזכירים מגוון חומרי מרפא כגון ורד, כוסברה לבנטינית, עץ סנדל ציילוני (צנדל מקאצירי), שרף מסטיק, מוסק, גיר במבוק, אניסה, מירובאלן צ'בוליק, מירובאלן הודי, עץ ענבר, ונרד בר (אסארון).
צד א: מרשם עם הבסמלה, הכולל עץ מהלב, ציסטוס, נרד וזרעי ורד. צד ב: השורה האחרונה של מכתב או מסמך המזכיר 'אדוננו הנגיד'.
פנים: מרשם רפואי. בכתב ערבי. מתאר הכנת רוב (תרכיז) המכיל נרד, צימוקים, ברברי וג'לפ.
רשימת חומרי מרפא, הכוללת חומרים פשוטים כגון פלפל, נרד ועץ מהלב. עם ספרות קופטיות.
מכתב מלאמע בן חסן אלכנזי אל האפרכוס הנובי אֻרוִי בן ח'יאח' באִבְּרים, העוסק בעסקאות מסחר, תרעומות אישיות ומתחים דיפלומטיים. המכתב מרמז על מתחים משמעותיים בין לאמע לבין החצר הנובית, ובמיוחד עם אדם בשם אבן אלעסקלאני, שכנראה התעלל במשרתו של לאמע למרות טענותיו של האחרון בדבר נאמנותו למלך. לאמע מאשר את קבלתם של שני מכתבים מהאפרכוס: האחד ממוען אליו והשני אל הזקן אבו אלטאהר בן תריכּ, בנוגע למכירת עבד (וציף) ולרכישת סחורות. הוא מדווח כי מכר את העבד בחמישה דינרים באמצעות מתווך, לאחר שהתייעץ עם הע'ולאם של האפרכוס, ומציין תנאי שוק קשים: "אין איש בארץ ואין לאיש מן האנשים דבר". בכספי מכירת העבד נרכשו בשוק סחורות שונות: סוכר, חמאה, קמפור, תבלינים ובשמים (מסטיק, לאודנום, הל, צריף, קינמון, הדס), נרד, שמן בושם, מלח וערער. לאמע מציין כי המחירים הוכפלו עקב האינפלציה. לאחר מכן מתלונן לאמע על התנהגות פוגענית מצד המלך ומצד אדם הקרוי אבן אלעסקלאני: "ע'ולאמי כּבּלאם הגיע לחצר המלך, אך הוא (המלך) הראה הכרת תודה מועטה על מה שעשיתי למענו. המלך חייב לי שני סוסים. הוא שלח לי שתי שפחות זקנות וחסרות תועלת ושישה דינרים". הוא מביע תסכול על הפגיעה בו למרות נאמנותו: "אני משרתו של המלך וסגנו, וזה הממלא את צרכיו, ובאלוהים, אינני חווה מן האנשים אלא הנאה מסבלי". בהמשך מבקש לאמע מהאפרכוס שיכתוב למלך בעניין ההתעללות במשרתו הצעיר על ידי אבן אלעסקלאני, אשר ככל הנראה השפיל אותו ולקח ממנו "תוּמאן" (כסף). הוא מוסיף כי שלח סוס אל האפרכוס באמצעות מחמוד, "הע'ולאם של המפקד", ומבקש תשובה. לבסוף הוא מבקש את החזרת משרתיו אבו עבד אללה ומאריח'ורא, אשר ברשותם סחורתו.
מכתב מבניאם (בנימין) איש רשיד, ככל הנראה מאלכסנדריה, אל אבו סעיד סוחר העפצים בפוסטאט. בערבית-יהודית. המכתב כולל הוראות דחופות למכור או לשלוח סממנים, צבעים מתכתיים וצמחי מרפא שונים, סביב שנת 1120. לזיהוי המוצרים ראו במיוחד שורות 8–10 בצד הפנים של מסמך מקביל. בין הסחורות הנזכרות במכתב: אפסנתין (לענה); כֻּנְדֻס (גבעולי גבסנית); זנג'פר (שנגרף, צינובר); סנבול (נרד); קֻסְט (קושט או קוסטוס); מַרְתַּכּ (מרתך, תחמוצת עופרת); סלקון (עופרת אדומה); ג'לנאר (פרחי רימון); קִטְנָה או קַטִינָה (מונח סתום שאולי הוא נגזרת של כותנה, אך בצורה זו משמעו לפי המילונים "כרס שלישית" של מעלי גירה); אבר (או אַבָּאר במשמעות עופרת, או אִבַּר במשמעות "מחטים"); ח'שח'אש אביץ' (פרג לבן); 1000 דודיה למסך (גויטיין משער: תולעי קרמס עפיצות); קֻרשיה (גויטיין משער: "ציפורניים ריחניות"; לפי לסאן אלערב מדובר בסוג של חיטה); ואסארון (אזרון או אזראון), שמחירו [ברשיד ככל הנראה] עומד על דינר אחד, בשל הביקוש מצד האנדלוסים. הכותב מתחייב לשלוח את הכסף ללא דיחוי, או לחילופין, אם הנמען חפץ בכך, רשאי הוא ליטול את התשלום מאבו נצר בן שעיא. רוב המידע נסמך על הערותיו של גויטיין. השוו למכתב נוסף מאותו שולח לאותו נמען.
מכתב מאת מחמד בן רמצ'אן, העולה לרגל, אל האפרכוס הנובי אורוי באבּרים. מטרת המכתב היא לעדכן את אורוי בעניינים עסקיים שונים. מחמד מזכיר משלוח סחורה (מתאג'ר) שאורוי ביקש, ומציין כי שלח מישהו לקוץ כדי לרכוש אותו, מאחר שהפריטים לא היו זמינים במקום קרוב יותר אליו. הוא מדווח שאל-מכארם טרם הגיע, ולכן אין הוא יודע איזו סחורה עלה בידו להשיג. כתוצאה מכך אין ברשותו גם בשמים שיוכל לשלוח לאורוי בשלב זה. הוא מסביר כי לא יכול היה לכתוב מוקדם יותר משום שיצא להיפרד מן האמיר כנז אל-דולה. עם נושא המכתב שלח מחמד תשלום (חק עין): "רטל של חומץ ואוקיה של נרד לסוכנת הבית" (צאחבת אל-דאר). קודם לכן שלח שתי אוקיות של שורשי נסקפתון (בנאכּ).