שומשום ושמן שומשום בגניזה

דף כפול ובו רישומים משפטיים. ברקטו נשמר רישום אחד, ובוורסו ככל הנראה שני רישומים נפרדים. כתבי היד ברקטו ובוורסו שונים זה מזה. תיארוך: הרקטו נכתב ביום שני, ד' באב א'תשנ"ח לשטרות, הוא 17 ביולי 1447 לסה"נ. רקטו: מעין תקנון של בטיחות מזון. מוזכרת קבוצת אנשים, ובהם שמואל וצדקה המכונה ﻋﻮّﺍﻡ ('השחיין/הצוללן'), הנשבעים ב"אלוהי ישראל שנגלה על הר סיני... ובתורה" כי מעתה יטגנו מאכלים אך ורק בשמן שומשום (סיראג'), בין שמדובר בחציל, בביצה, במבחתרה, בקולקאס (טארו) או בכל מאכל מטוגן אחר — הכל יטוגן אך ורק בשמן שומשום. כמו כן, עליהם להשליך את כל התבשילים המבושלים (מסאליק) שנותרו מן היום הקודם. בהמשך נאמר כי השבועה נישאה גם בידי עבד אלואחד אבן אללוי ועבדאללה קצאר. המונח "מבחתרה" נגזר מן הערבית הסטנדרטית "מבעת'רה", כלומר ביצים טרופות מעורבבות עם מרכיבים נוספים (המקור: ערוץ Aklat Beirut ביוטיוב). עדים: שמואל בן נצראללה הלוי המכונה עטאר; עבדון הכהן בן [...]. ורסו, צד ימין: דומה שפקיד ציבורי מתחייב שלא להחסיר חובות כלשהם בימים מסוימים, ללא קשר לתנאי מזג אוויר קשים, ושלא ייסחף בשתיית יין. אם ייראה כמפר את ההסכם, יהיה חייב 1000 דרהם להקדש. ורסו, צד שמאל: אדם נשבע ב"אלוהי ישראל" כי לא ירכל על חברו/שותפו. מוזכרים השמות יוסף תאג'ר, אחיו(?) אבראהים, ופרג'אללה הנאמן(?).

מכתב (או מכתבים). תשע השורות הראשונות כתובות בכתב ערבי (היד מיומנת), ולאחריהן תשע שורות בערבית-יהודית (היד גסה). ייתכן שמדובר באותו שולח/סופר עצמו. החלק הערבי מזכיר ברכות; אולי שמן שומשום (סִיראג', שורה 3); שהשולח שלח דבר־מה לראיס, שממנו מתבקשת טובה; וכי אבו אל-חסן בן אל-[...] גם הוא נכח בעת כתיבת המכתב, מנשק את ידי הנמען ומשרת אותו. החלק בערבית-יהודית מזכיר "מכתב עברי"; מאיץ בנמען להשיב במהירות לפני החג; מבקש "רֻקְעָה נפרדת בשמי ובשם סֻלַיְמָאן"; וייתכן שיש בו רמיזה להליך משפטי בינו לבין סֻלַיְמָאן באזור הכפרי (אל-רִיף). הוא מדווח ש"הם התחילו" בעבודה על המשי של הנמען, ושואל אם יש להתחיל בצביעת עשר הרֻטַיְלָאת של המשי. דרוש עיון נוסף (בייחוד בחלק הערבי).

מכתב בערבית-יהודית, כתוב בכתב יד יוצא דופן. גויטיין מכנה אותו "כתב פפירוסים", ככל הנראה בהתייחס למסמכים הקדומים שערכו בלאו והופקינס בספרם "Judaeo-Arabic Papyri" (1987). מופיעים בו גם איותים מעניינים, למשל ואמגיר במקום ואמא גיר. הנמען מתבקש לשלוח את המשי שאבו אל-פרג' רוצה. לאחר מכן השולח מזמין עבור עצמו כמה מצרכים, ובהם קומקום (qumqum) של מי ורדים. מרבית צד ה-verso מורכב מרשימת מחירים, ובה נזכרים מצרכים שונים כגון סבון, שקדים, מסטיק, זעפרן, כְּתִ'ירָאא' (tragacanth), חינה, סומק, פיסטוק, שומשום, אזוב/חזזית (שַׁיְבָּה), לוֹטם (לבדנום), וכוחל. (חלק מהמידע מתוך כרטיסייתו של גויטיין.)

חלקו התחתון של שטר שיפוי. המקום: פוסטאט. התאריך: יום רביעי, י"ג בסיוון א'שנ"א למניין השטרות = 28 במאי 1040. בשטר מאשר חסן בן עלון אבן אלג'די כי קיבל, בשם אחותו כרימה, את הפיקדון שהופקד אצל חסן, אמם של חנה, שרה ויצחק, ילדיו של בריה אלשיראג'י (כלומר אברהם, יצרן שמן השומשום). חתומים כעדים: ח'לף בן משה, יוסף בן יעקב, צביאן בן סעדיה הכהן, שלה בן סעדיה, יעקב בן סהלאן, דוד בן חיים, מבורך בן דוד, שלמה בן עלי, יעקב בן אברהם, עלי בן ח'לף, ומבארכ בן ישראל. (המידע מבוסס על CUDL ועל כרטיסיות גויטיין.)

מכתב מנסים בן סלאמה אל אבו סעד ח'לף בן סלאמה, בערבית-יהודית, העוסק בענייני מסחר. בין היתר נזכרת הזמנה של מכולתאי עבור חנותו: מאה ליטראות של צימוקים (זביב), וכן ויבּה אחת (כעשרים ושלוש ליטראות) של אורז וויבה אחת של שומשום. נראה שחלק מהאורז יסופק על ידי אבו עמראן. בהמשך מבקש נסים מאבו סעד שלא להשתמש בכתב ערבי, מאחר שאינו יודע לקרוא אותו ונאלץ להטריח חברים שיקראו לו את המכתבים המגיעים, ולעיתים אף שוכח את מה ששמע. צירוף של עודד צינגר.

חשבונות בערבית-יהודית המפרטים העברות כספים שונות על שם חיים צנוּעַ, המופיע גם בחשבונות סמוכים נוספים. התיארוך המשוער הוא המאה ה-18 או ה-19 על פי הפלאוגרפיה. העברות הכספים (חַוַאלאת) המוזכרות בחשבון מערבות מספר אנשים: אל-שייח' עלי, אֻם מרים, ואל-שייח' נילי. בכותרות של רשומות אחרות מופיעים השמות רחמים אל-חאמי ושמואל אל-גריאני. הכותרת האחרונה מקדימה רשימה ארוכה של סחורות ומצרכי מזון, ובהם סבון, צימוקים, שומשום, פלפל ועוד.

חשבונות בכתב ערבי. ייתכן שמדובר בחשבונותיו של סוחר, המפרטים סכומי כסף שהתקבלו תמורת סחורות שונות: שומשום (5 דינרים); "החיטה של דמיאט" (5 + 1/4 + 1/6 דינרים ו-52 דירהמים); ופול (180 דירהמים). בראש העמוד מופיעה גם הוצאה הקשורה לבית בד (מעצרה — miʿṣara). בצדו השני של הדף, סמוך לתחתית, נזכר סכום של 300 דינרים. אפשר שאין מדובר בחשבונותיו של סוחר פרטי אלא במסמך מטעם השלטון. נדרשת בחינה נוספת.

חשבון הוצאות של משק בית. כתוב בערבית-יהודית, בכתב ערבי, ובספרות יווניות/קופטיות. בין הפריטים הנזכרים: בשר, ירקות ותוצרת חקלאית (קולקסיה, שמן שומשום, כוסברה, פלפל, תמרים, חומוס, הִיֵרָה [תרופה משלשלת], צנון), וכן הוצאות עבור בית מרחץ, הלבנת בגדים אצל הקצאר (הכובס), ואפיית לחם. בין השמות המוזכרים בתעודה: אלערִיף, פֻצַ'יל, אבו אלעלאא, ומֻפצַ'ל. (חלק מן המידע לקוח מכרטיסיית גויטיין).

מתכונים ורפואות בלאדינו, השייכים לשרשרת ארוכה של חיבורים (joins) שמרמזת על קיומו של חיבור רחב יותר. ברקטו מופיעים מרכיבים ו/או רכיבים שונים ובהם "פתילה / קאנדיל" (שורה 5r), ומתחת לכך מוזכרים "פנינה" ו"אלמוג" (שורה 8r). בוורסו, אחד הערכים מוקדש "para kurar la kabesa / לריפוי הראש", וייתכן שנעשה שימוש ב"שמן שומשום / טאחינה". בהמשך הוורסו מוזכר גם שמן זית כאחד המרכיבים.

חשבונות בכתב ערבי ובספרות יווניות/קופטיות. תיארוך: ככל הנראה המאה ה-12 או ה-13. מזכיר מצרכים יומיומיים כגון שמן זית, שמן שומשום, שמן פשתן, סבון, בשר, ביצים, נענע, פיגם, פלפל, כרכום, חציל, דלעת, דבש, בצל, אבטיח. יש סכום בתחתית. אולי חשבון ממכולת. מסתיים בתחתית: 'חייב כרים עושה הפלאות (צאנע אל-עג'אאב)'. יש גם תרגול כתיבה של פסוק מקראי (במדבר ל:ב) בעברית.

שבר מכתב ביהודית-ערבית. על קלף. הזמנת פריטים כגון משי, שרף אורן (עלכ צ'נוברר) ושמן זית. ורסו: רשימת סחורות ביהודית-ערבית. מזכיר גם שני שמות: אבן זבקלה ומד'מון. הסחורות כוללות: סנדרכ, כמון, לימון, קמח, גבינה, שמן שומשום, שמן זית, שמן פשתן, ח'יאר (= קסיה פיסטולה?), תאנים, שום, בצל, פלפל, זעפרן, סוכר, סירופ לימון ולוטוס מצרי כחול (נופר).

רשימת מוצרי מזון וכלי מטבח ביהודית-ערבית. כתב-יד פשוט. מהתקופה הימי-ביניימית. מזכיר את השם אבו אל-פדל'. חלק מהפריטים כוללים: קנקן (אברק) לסירופים, משמשים, ביצים, שמן שומשום (ג'ירג' שהוא גרסת הסופר לשירג'), סוכר, לימון, אבטיח, גבינה, לחם, סיגלית, שמרים, שמן זית, חצילים ופריטים נוספים.

רשימת פריטים השייכים לאבו עלי. הרשימה נכתבה בכתב יד גס ובלתי מיומן על דף כפול קטן. במקום אחד במרכז הטקסט מופיע שרבוט בצורת טביעת אצבע. בין הפריטים הנזכרים: שמן פשתן (זית חאר), סוכר, שמן שומשום (סיראג'), זעפרן, שמן זית משובח (זית טייב), דבש, קטארה, טחינה וסבון (צאבון, ע'אסול).

חשבונות כתובים בצורה מסודרת בכתב ערבי ובספרות יווניות/קופטיות. בשורה הראשונה מציין אבו אל-פרג' אל-טחאן. פריטים ספציפיים כוללים לימון, פלפל, זעפרן, מסטיק, קינמון, שמן שומשום, שמן זית, כלי ברניייה, עוף, שמן פשתן, כוסות (? כיזאן), כלי חרס (פח'חאר), עיסת תמרים (עג'וה), ועוד.

צד פנים: קטע שאולי מגיע מתחתית עצומה לאישה בעלת תואר מלכותי: אל-סֻלְטָאנָה אַל-מַלִכָּה אַל-טָאהִרָה. בשורה הבאה מוזכרים "המחוזות" (אל-אַעְמָאל). גב הדף: רשימת מכולת/חשבון בכתב ערבי ובספרות יווניות-קופטיות: בשר, שמן שומשום, לימון, עצי הסקה, פלפל ותרד (אִסְפָּנַאח').

רשימה של שלושים ושניים שמות בצירוף ספרות קופטיות, המציינות את מספר ככרות הלחם שכל אחד מהנמענים קיבל. בין השמות המופיעים ברשימה: "בנו של שומשום הקטן". סופר מגרבי רשום כמי שקיבל עשר ככרות, ושואב המים ופאא קיבל שתי ככרות.

רשימת מזון ופריטים אחרים עם ערכים במספרים יווניים/קופטיים (שמן שומשום, שמן פשתן, שמן זית, סבון, לימון, בצל, חומוס, כרישה, מסטיק, סוכר, גופרית, כמון ועוד). בגב: תרגולי כתיבה אלפביתיים בכתב עברי וערבי.

חשבונות בערבית-יהודית ובכתב ערבי, יחד עם מספרים יווניים/קופטיים. בחלק הערבית-יהודית מוזכרים פריטים כגון סבון, שמן פשתן, שמן שומשום, כיזאן ואיבריק ומחיריהם. החלקים הערביים מוזכרים בתים שונים.

רשימת מזון מאוחרת וכמויות ביהודית-ערבית, כנראה עם קצת עברית. פריטים: שמן, דבש, טחינה (?) בכתיב תי'ו), שום, כוסברה, פלפל, זעפרן, סוגי סוכר שונים, שומשום, אניס, קינמון וציפורן.

חשבונות הקשורים להפעלת 'מעצרה' (בית בד) מסוג כלשהו, אולי לשומשום. מתוארך בכותרת ליום חמישי 14 מוחרם 946 ה'ג' (1539 לספירה). שמות רבים: ישועה עבד-אל-ואחד ואברהם בן-סחל. MCD.

חשבונות בכתב ערבי ובספרות יווניות/קופטיות. אולי רשימת מכולת: רטל שמן שומשום, חצי רטל סומק, חצי רטל טחינה, כוס אורז, ביצים, רטל שמן פשתן, ועוד. ערך נוסף: 3 אונקיות שמן זית.

פתק בלתי-פורמאלי ביהודית-ערבית. הוראות לעסקאות הכוללות גוש גבינה, חצי קדח אורז, עוף, שמן שומשום, שכירות סירה ובגדים. בורסו: הערה או רשימה בכתב ערבי. דורש בדיקה.

לוח שנה המספק המרות בין לוחות שנה שונים, כולל הלוח היוליאני/גרגוריאני. גב: חשבונות (או רשימת קניות?) בערבית-יהודית: עצים, תבלינים, מלח, צימוקים, שומשום, ביצים.

מרשם(ים) בערבית-יהודית. משתמש בכוסברה; כמון שחור; קינמון; שרף מסטיק; זעפרן; זעתר; כמון; אניס; שומשום; זרעי קנב/קנאביס (קנב); צימוקים; ציפורן; ואגוזים(?).

קטע ממסמך מאוחר ביהודית-ערבית, כנראה מכתב. מוזכרים שומשום ומחיר 110 גרוש לאדרב. אזכור המטבע העות'מאני (מטובע לאחר 1690) מצביע על המאה ה-18 או ה-19.

רישומי חשבונות בכתב ערבי עם ספרות יווניות/קופטיות בשוליים של טקסט רבני; פריטים מוזכרים כוללים 'סִיְרַג'' (שמן שומשום) ו'חַוָאאִג' נַקְל' (ממתקים?)

מתכונים בכתב ערבי. בין מספר מתכונים ישנו מתכון להכנת דיו ברזל-מרה. חלק מהמרכיבים הנזכרים הם: גפרית, מסטיק, שמן שומשום, עפצים, שרף ערבי ועץ תות

רשימות בערבית-יהודית של מרכיבי מזון מפורטים, כמויות ותאריכים קשורים, כולל שומשום, בשר, ביצים, לימון ומלפפון. מהמאה ה-18 או ה-19.

מתכון או מרשם בערבית. הפריטים כוללים 'חצי כוס' (נוצף קדח) של משהו; שלוש אונקיות שמן שומשום (סיראג'); ומירובלן צ'בולי.

רשימה בערבית של מצרכי מזון: חמאה, שמן טוב, זעפרן, מסטיק, אושנאן ושומשום, עם משקלות ומחירים; כנראה רשימת קניות

מתכון רפואי, כולל רשימת תבלינים, בהם שומשום ופלפל.