שירה עברית בגניזת קהיר — עמוד 9

מקבץ קראי. תיארוך: המאה ה-19 בקירוב. התצלומים אינם זמינים ב-FGP אך נגישים באתר הספרייה הבריטית. תוכן המקבץ לפי המידע מקטלוג הספרייה הבריטית: דפים 1ר-41ו: יעקב בן אלעזר, "פרדס רמוני החכמה וערוגת בושם המזמה" — פואמה אתית-פילוסופית, לא שלמה. דפים 42ר-65ו: יעקב בן אלעזר, "גן תעודות" — חיבור אתי-פילוסופי בפרוזה מחורזת, שנכתב לבקשתם ולשם הדרכתם של שמואל ועזרא בני יהודה. בסוף החיבור (דף 65ר): "נשלם ספר גן תעודות: שבח לאל והלל והודות ובכאן נמצא שם המעתיק הראשון: והשלימו ישועה בן סעדיה בן ישועה בן שלומיאל לאור הנר ליל שלישי כ'ז' טבת שנת ה'ה'ר' ח'מד ליצירה הרחמן יזכני לכל משאלות לבי: בעזרת צורי ומשגבי". דפים 65ו-67ו: עלי בן יוסף, "אלף אלפים שותפים נופת" — פואמה אלפביתית לשבחו של אדם שאינו נזכר בשמו. דפים 68ר-72ו: עלי בן יוסף, "אהה אמי ילידתיני לרמה" — קטע מחורז ושקול. בסוף (דף 72ו) העתיק המעתיק: "עד כאן מצאתי זאת המחברת בנוסח ישן והעתקתיו כיד אלהי הטובה עלי הצעיר וזעיר משה הלוי יר"ו בלאאור כמוהרר אברהם הלוי הפקיד הנאמן דק"ק ירושתו זצ"ל". דפים 73ר-83ר: "קצה אלאפרנג אלדי דכלי בדת בני מקרא" ("סיפור האפרנג'ים שנכנסו לדת הקראים") — סיפור המתעד מחלוקת דתית בין היהודים הרבניים ליהודים הקראים בפוסטאט, שהתרחשה בימי שלטונו של הסולטאן אלמלכ אלט'אהר ח'שקדם (1461-1467), ובה טוענים הקראים לניצחון. דפים 83ו-84ו: "דברי תוכחה" — חיבור תוכחה בפרוזה מחורזת המופנה אל הקראים. דפים 85ר-86ר: דניאל בן משה ישעיה, "שיר נגד שבתי צבי ונתן העזתי" — פואמה נגד שבתי צבי ונתן העזתי. דפים 86ו-87ו: "דיני ארוסין ונשואין" — הוראות לטקסי אירוסין ונישואין על פי ההלכה הקראית. דפים 88ר-89ר: "דיני גטין" — הוראות לטקס הגירושין על פי המנהג הקראי. דפים 89ו-90ו: "טופס גט" — נוסח של גט קראי, שהועתק מכתב יד מן הגניזה בפוסטאט (קהיר העתיקה), מן השנה 735 (1334-1335), כפי שמתברר מרישום המעתיק המובא להלן. דפים 90ו-91ר: "נוסח גט קראי" — שני נוסחים נוספים של גט קראי, האחד בדף 90ו והשני בדף 91ר. דפים 92ו-103ו: "מקאמה" — בעיקר לשבח מנהיגי הקהילה הקראית בקהיר, שחוברה בערך באמצע המאה ה-15. בקולופון (דף 103ר): "תם ונשלם הנה זאת כתיבתי בידי: ויד תבלה ומכתבה לעילום: [...] כתבת וקד איקנת יום כתבתי: ועלמת אן ידי תפנה וכו'".

פתק לא־רשמי מאת אבן אלחריזי (ככל הנראה המשורר העברי הספרדי הנודע יהודה אלחריזי) אל אליהו הדיין. תיארוך: לפני 1225 לספירה, וכנראה לאחר 1215 לספירה בקירוב. (המקור העיקרי לביוגרפיה של אלחריזי הוא אבן אלשעאר אלמוצלי, שהפרק שלו על אלחריזי פורסם ונידון על ידי יוסף סדן בכתב העת "פעמים", גיליון 68.) הפתק כתוב בערבית־יהודית, ובו ביטויים רבים שנמחקו ותיקונים בין השורות. אלחריזי התכוון להפליג בים מאלכסנדריה לעכו שבארץ ישראל, אך הוא מוטרד בשל ספריו וחפציו בשווי שבעה דינרים שהשאיר באלכסנדריה ואינו יכול להביאם עמו. הוא חושש שייפגעו אם ישלח אותם ביד חמָּר. הוא נאלץ לעשות דבר־מה בעצמו (לנסוע עמם? לנסוע בלעדיהם? מילת היחס "ען" מקשה כאן על ההבנה). הוא מבקש מאליהו לפנות אל צדקה היהודי שיעזור לו, או לכל הפחות שיישאר במקומו "עד שובי מאלכסנדריה". כמו כן הוא חושש שהסחורה לא תגיע אליו אם יקדים ויסע לבלביס (כתוב בולביס) שמזרחית לקהיר וימתין לה שם. הוא מציין כי אין צורך שאליהו יבוא בעצמו לטפל בעניין. הוא שולח דרישת שלום לאלרייס אלמהד'ב. על צד הפנים (recto) מצויה שירה עברית בכתב יד אחר, ובכלל זה לפחות שיר אחד מאת רבי יהודה הלוי. (אלחריזי קרע את הטקסט הספרותי כדי להשיג דף ריק לאיגרתו.) (חלק מן המידע נלקח מכרטסת גויטיין.) האיגרת נערכה ופורסמה בידי בלאו ויהלום בספר "מסעי יהודה" (2002), עמ' 271–275. הערה אצל גויטיין ופרידמן ("ספר הודו" ב') מצביעה על קיומה של מחלוקת בנוגע לפרשנות האיגרת (או למצער פתיחתה).

מסמך ממשלתי. מתוארך: כ"ו ברמצ'אן 524 להג'רה = 2 בספטמבר 1130. מח'זומה (סוג של חשבון רשמי) הנוגעת לבנייתה של מנט'רה (מצפה או מרפסת תצפית) חדשה או משופצת, הניצבת מול אי אלרוצ'ה או מול גן ממשלתי מסוים (מקאבל אלרוצ'ה אלסעידה). המסמך נפתח בכותרת "מח'זומה", ולאחריה: "במבלע אלמנפק פי עמארת אלמנט'רה אלמסתג'דה אלמאמור באנשאיהא" (בסכום שהוצא לבניית המנט'רה החדשה אשר ניתנה הוראה להקימה). הפרויקט מפוקח בידי פקידים בעלי תארים כגון "מג'ד אלח'לאפה ופח'רהא" ו"צניעת אלח'לאפה". ייתכן שאחד מהם נקרא אלקאצ'י [...] אלעמר (?) עבד אלוהאב (?). שניהם מתוארים כ"מתולי אלמעונה במצר" (הממונים על המעונה בפסטאט). אלמקריזי מזכיר משרה זו בימי הח'ליף הפאטמי אלאעמר בשנת 515 להג'רה (ראו אתעאט', ג', עמ' 69). תאריך המסמך — 524 להג'רה — מתאים לכרונולוגיה של אלמקריזי, ולכן סביר להניח שהאדם המוזכר בכרוניקה יכול להיות אחד מהפקידים המוזכרים במסמך. גויטיין מתרגם "מעונה" כך: בניין משטרה, אף כי הכיל בתוכו בתי כלא מחרידים, נקרא מעונה — "עזרה" — בעוד שכוחות הביטחון עצמם נחלקו למספר יחידות מתמחות; ראש המשטרה כונה "ואלי", שפירושו המילולי "מושל". בנוסף קיימים שרבוטים רבים נוספים בערבית, רובם שירה וחלקם ניסיונות קולמוס. דרושה בחינה נוספת.

בצד האחורי (verso): טקסט ספרותי. תעתיק בערבית-יהודית של שיר ערבי המספר את סיפורו של הבז (בָּאז) שצד את הציפור המזמרת (עֻצְפוּר), אך שחרר אותה לאחר שהתחננה לרחמים. גויטיין מציע שדרשן ביקש להשתמש בסיפור זה בדרשתו. השיר הוא מקבילה משוערת לשיר ערבי המופיע באנתולוגיות ספרותיות. לפי אל־אבְּשִיהִי בחיבורו "אל־מֻסְתַטְרַף פי כֻּלִּ פַן מֻסְתַטְ׳רַף", אדם בשם נַצְר בן מַנִיע, שנגזר עליו עונש מוות, דקלם שיר זה בפני הח'ליפה. נוסח השיר (בארבעה בתים): "זָעַמוּ בִּאַןַ אלצַקְר צַאדַף מַרַּה ... עֻצְפוּר בַּר סַאקַהֻ אלתַקְדִיר" "פַתַכַּלַם אלעֻצְפוּר תַחְתַ גַ'נַאחִהִ ... וַאלצַקְר מֻנְקַץ עַלַיְהִ יַטִיר" "אִנִּי לְמִתְ'לִכַּ לַא אֻתַמִּם לֻקְמַה ... וַלַאִן שֻוִיתֻ פַאִנַּנִי לַחַקִיר" "פַתַהַאוַן אלצַקְר אלמֻדִלّ בִּצַיְדִהִ ... כַּרַמַן וַאַפְלַתַ ד'אלִכַּ אלעֻצְפוּר" (תרגום חופשי של תוכן השיר: סיפרו שהבז נתקל פעם אחת בציפור תמימה שגזירת הגורל הביאה אליו; הציפור דיברה מתחת לכנפו בעוד הבז ניחת עליה במעופו ואמרה: עבור שכמותך אינני אפילו פת לחם שלמה, ואם אִיצָלֶה, הרי שאני זעירה ופחותה; אז הקל הבז המתפאר בציִדו ראש בטרפו, ומתוך נדיבות שחרר את אותה ציפור.)

מכתב מברכאת בן מנצור, ממקום לא ידוע, אל אליהו הדיין בפוסטאט. כתוב בכתב ערבי, ועל הצד האחורי מופיעה הכתובת פעם אחת בכתב ערבי ופעמיים בערבית-יהודית. כתב היד הערבי מזכיר את הכתב של פקידי הדיואן (כתב צ'אנסרי). שריד (החלק העליון של הצד הקדמי). הכתובת הכתובה על המכתב היא: "אל פוסטאט, שוק הבשמים (סוק אלעטארין), אל הדיין אליהו בן זכריה הידוע בכינוי אבן אלרייס אלאסכנדראני (האלכסנדרוני), מאת עבדו ברכאת". אליהו שירת בראשית המאה ה-13 (תעודות מתוארכות שלו מפוסטאט נעות בין השנים 1222–1236; תעודותיו המתוארכות, כולל אלו מאלכסנדריה, נעות בין 1204–1241). על הדיין הזה ראו גם מכתב שכנראה נשלח על ידי אשתו, וכן את אשכול המכתבים ממנצור בן סאלם (ובהם מכתב הממוען לאליהו עצמו) העוסקים בבן שברח מן הבית — עניין יהודי פנימי, מן הסוג שאיש לא היה פונה בעניינו אל המדינה, גם אם ידע לכתוב בסגנון פקיד דיואן — וכן את הדיסרטציה של מוצקין על הדיין ובני משפחתו. שמו המלא של השולח בתרג'מה (פתיח המכתב) קשה לקריאה; קרוב לוודאי שהוא זהה לשולח/לסופר של מכתב נוסף.

יצירה ספרותית (הכותב מכנה אותה "דיואן") המשמרת העתקים של שתי איגרות. הראשונה: איגרת מאת אישיות קראית אל דוד בן משה, הדיין הרבני באלכסנדריה, בעברית. הסופר פותח את האיגרת בהסבר שהיא נכתבה כתגובה לביקורת שהשמיע הדיין הרבני בעניין "ההוצאות והקנסות" (? אלכלף ואלמע'ארם), ככל הנראה תוך החייאת מחלוקת עתיקה, ושהכותב לא התכוון לפגוע ברבנים אלא רק לעורר את הנמען לזכור ששתי הכתות הן עם אחד. אכן, האיגרת עושה בדיוק זאת, ויש בה גם איומים מרומזים ("אילו הייתי חפץ לנקום...") מאחורי מחוות הפיוס הזו. העמוד הבא (הקטע הוא דף כפול, וייתכן שמספר בלתי ידוע של דפים מן היצירה המקורית חסרים כאן) נראה כסיומה של האיגרת השנייה. השנייה: איגרת ממשה בן שמואל הרופא אל יהודה המלמד. כתובה בשירה עברית שקולה. יש בה תוספת בערבית-יהודית שבה מתנצל הכותב על שני מקרים של ניקוד לא מדויק (גחלים ועצי) שהיו הכרחיים להתאמת המשקל. הסופר מוסיף כי תשובתו של יהודה המלמד לאיגרת זו מופיעה בפרק האחרון של הכרך.

תשעה טורי שירה מתוך הקצידה של אבו אל-עלאא אל-מערי (נפטר 1057), משורר שלמרות השקפותיו הדתיות השנויות במחלוקת נחשב לאחד מטובי המשוררים הערבים הקלאסיים. הטורים לקוחים מן הקצידה "ارى العنقاء تكير ان تصادا" ("אראה את עוף החול נמנע מלהילכד"), והם מאמצעיתה. הם מסומנים בנקודות ובסימני ניקוד ערביים, ונראים בלתי גמורים — ככל הנראה טיוטה מתוך דיואן. הטורים הם: ويلبس من جلود عداه سبتا* ويرفع من روؤسهم النضادا ابن الغزو مكتهلا وبدرا*وعود ان يسود ولا يسادا جهول بالمناسك ليس يدري*اغي باب يفعل ام رشادا طموح السيف لايخشى الها*ولايرجو القيامة والمعادا ويغبق اهله لبن الصفايا*ويمنع قوت مهجته الجوادا يذود سخاؤه الاذواد عنه*ويحسن عن حرائبه الذيادا يرد بترسه النكباء عني*ويجعل درعه تحتي مهادا فبت وانما القى خيالا*كمن يلقى الاسنة والصعادا واطلس مخلق السربال يبغي*نوافلنا صلاحا او فسادا

דף כפול מתוך קודקס, בכתב ערבי. אסופה של אנקדוטות, שכמה מהן עוסקות בשפחות (ג'וארי). למשל, העמוד השמאלי של הצד האחורי חופף כמעט מילה במילה לאנקדוטה מתוך הספר "מטאלע אלבדור ומנאזל אלסרור" מאת אלע'זולי, המתארת נשים יפות כירחים, כאילו נוצקו בתבנית היופי או עיצבו את עצמן כרצונן. בקטע מתואר דו-שיח שבו המספר שואל אותן: "הוי צרות השמש, האם אחיות אתן?", והן עונות שאינן אחיות אלא רעות אהובות וידידות יקרות הנפגשות במקום זה בשל מה שמסתתר בלבבותיהן ממצפוני העיניים, ומבקשות ממנו לשפוט ביניהן לפי שיתארו את מצבן. הראשונה פותחת בבית שיר: "אומרים כי טעם האהבה מר, ואני סבור כי הנטישה מרה מן האהבה", והמספר משיב כי "החולה יודע את מחלתו טוב מכול", ומסיים בדברי שבח לזה שכיסה את ברואיו במעטה סליחתו ולא הניח לזולתו לדעת את מצפוניהם. הקטע מצריך עיון נוסף. אינו דיגיטלי.

ברקטו: חלקה התחתון של איגרת (אולי איגרת רשמית או טופס נוסחאות) בכתב ערבי. בשורות החותמות מודה הכותב לנמען ומצטט שני טורי שירה שנהוג להביאם לשם הבעת הכרת תודה: ולו אנני אותית כל בלאגה * ואפנית בחר אלנטק פי אלנט'ם ואלנת'ר למא כנת בעד אלקול אלא מקצרא * ומעתרפא באלעג'ז ען וג'אב אלשכר (שמשמעותם: גם אילו ניתן לי כל כושר ביטוי, וכליתי את ים הדיבור בשירה ובפרוזה — לאחר כל מה שנאמר עדיין הייתי מקצר, ומודה באוזלת היד מלקיים את חובת ההודיה.) לקראת סוף המסמך נראית עלאמה (סימן רשמי) הכתובה בעט עבה, וקריאתה היא ככל הנראה "ג'דד עהד" — ביטוי המסמן כפי הנראה את חידוש כהונתו של אדם כלשהו במשרה; ייתכן שטורי השירה של תודה נכתבו בתגובה לכך. בוורסו: שני טורי שירת אהבה מאת המשורר האנדלוסי בן המאה ה-11 עלי אלחֻצרי אלקירואני (נפטר 1095), ובראשם בסמלה.

אסופה ספרותית של שירה ופרוזה הקשורים לאנטולי בן יוסף. תיארוך: ככל הנראה מן המאה ה-13 או ה-14, זמן מה לאחר מותו של אנטולי. הכותרות שבאסופה מעניינות במיוחד ובעלות ערך תיעודי, ובהן: מה שכתב אנטולי לר' שמואל בשבוע של רעידת האדמה; תשובתו של ר' שמואל; שיר מאת אנטולי הפונה לר' משה חזן; מה ששלח לו אחיינו אבו אל-סרור; שיר מאת אנטולי בעניין שתייה ויין; מה שכתב ר' פרחיה הזקן החלבי לאנטולי; תשובתו של אנטולי; תגובתו של פרחיה; מה שכתב ר' שמואל נפוסי לאנטולי כשעזב את סיציליה (או אולי את פלרמו); מה שכתב לו ר' שמואל כאשר נסע למאזר; ומתוך האיגרת ששלח לו אבו אל-פצ'ל. על פי הביבליוגרפיה, כתב היד יצא לאור במהדורתה של אלישבע הכהן בחיבורה "שירי ר' אנטולי בר יוסף" (תשנ"ה/תשנ"ו). ייתכן שעוד פריטים בעלי עניין תיעודי מצויים תחת אותו סימן.

מסמך משפטי בכתב ידו של חלפון בן מנשה. נכתב בפוסטאט, ומתוארך לעשור האחרון של חודש אייר שנת 1431 למניין השטרות, שהוא אפריל 1120 לסה"נ. המסמך מתעד הסדר פשרה בין אמת אלקאדר סת אלגרב, אשתו של סת אלמלאח יוסף, לבין אחותה קרת אלעין סת אלמלאח, אלמנתו של אבו יעקוב המוכר בכינוי אבן נחום. שתי הנשים הן בנותיו של אבו אלפצ'ל שלה בן שלמה אבן אלקטאאיף. ההליך המשפטי עוסק בירושת אביהן ואמן של השתיים, והן מחלקות ביניהן בשווה את בית אביהן. קיים מסמך בית דין נוסף, שאף הוא נכתב בעשור האחרון של אייר שנת 1431 למניין השטרות, העוסק בהשכרת חלקה של סת אלמלאח בבית על ידי גיסה, סת אלמלאח. שתי האחיות מסכימות כאן גם בעניין קורות העץ, שהיו מקור למחלוקת במסמך אחר. (חלק מהמידע מבוסס על כרטסת גויטיין). בצד האחורי מופיעה שירה עברית.

שטר שחרור עבור אשו, שפחה מאזור טוּלוּ שבחוף מלבר. אברהם בן יִיג'וּ כתב את השטר זמן קצר לאחר הגעתו למנגלור. עם שחרורה קיבלה אשו את השם החדש ברכה, וכמנהג המקובל עם מתגיירים, היא קיבלה גם את הכינוי "בת אברהם" (כלומר, בתו של אברהם אבינו). מתוארך: ו' במרחשוון ד'תתקמ"ד (17 באוקטובר 1132). בצדו האחורי של השטר ובשוליו העתיק אבן יִיג'וּ טיוטות של שלושה שירים עבור מַצְ'מוּן בן חסן מעדן (ראו II, 40). הן גויטיין והן פרידמן מציעים שאבן יִיג'וּ קנה את אשו במטרה לשחררה ואז לשאתה לאישה. ככל הנראה הוא רכש אותה זמן קצר מאוד לאחר הגעתו למנגלור. שטר זה חשוב במיוחד בשל סעיף ה"רשות" שנכתב בהודו, והמזכיר הן את דניאל בן [ח]סדאי, ראש הגולה בבגדאד, והן את מצליח בן שלמה, ראש ישיבת ארץ ישראל היושב בקהיר.

ככל הנראה פנקס בית דין. דף כפול. הרישומים כתובים בערבית-יהודית. כנראה קשור לבית הדין הקראי שהתכנס בבית הכנסת דאר סמחה (כאן מכונה "דאר אבן סמיע"). מתוארך מתשרי עד כסלו 1751 לשטרות, התואם את החודשים האחרונים של שנת 1439 לסה"נ. כולל רישומים על גירושין, נישואין ומקרי מוות. נכלל בו גם רישום מסקרן המתעד שהיו שמועות על בתו של עבד אללטיף בן בשיר(?), שהיו קשורות איכשהו לבית המרחץ של אבן אלאשקר, ואכן השמועות התאמתו עקב הריונה. "עשו לו את מה שנדרש על ה-טפטיס (?‏ = תפתיש?). אחר כך, כאשר אמר לה הקצין 'לכי אל אביך', היא ענתה, 'לא! איני רוצה [ללכת אל] דת המוסלמים'." הרישום סתום והקריאות הן בגדר השערה. רישום נוסף מזכיר את החכים עבד אלכרים, ראש בית הדין (אב בית דין). דרוש עיון נוסף.

רקטו: עמוד 7 מתוך חיבור ספרותי על פרשיות פתוחות וסתומות. ורסו: מכתב בערבית-יהודית. אולי טיוטה. אפרים, בנו של הנמען, מתגורר אצל הכותב, שאחראי כפי הנראה גם על חינוכו. הכותב מתאר עד כמה הם מתגעגעים לנמען, ולאחר מכן מוסר עדכון מפורט ומעניין על סדר התפילה והלימוד שלהם בשבת. בליל שישי הם קוראים את הפרשה (קרא ותרגום) ואת ההפטרה, אחר כך לומדים מעט מ"מורה הנבוכים" (אלדלאלה), ואז ישנים עד חצות. מחצות הלילה ועד עלות השחר אפרים קורא תהלים. בבוקר הם אומרים את "השיר", את המזמורים, את העמידה, את הפרשה (קרא ותרגום), את הנביאים ואת התהלים. לאחר מכן הם קוראים מעט מ"החיבור" או מ"ההלכות", מתפללים מנחה, ואז לומדים את "כתאב אלאמאנאת" של רב סעדיה גאון. שאר המכתב חתוך.

העתק מעניין של מכתב בערבית-יהודית בענייני ישיבה. למרבה הצער, קפל לאורך הדף מסתיר מילה או שתיים מכל שורה, וניתן ככל הנראה לפתוח אותו. הכותב מציין כי קרא את מכתבו של הנמען בעניין בנו של שמואל גאון ז"ל, שעשוי להיות כבן עשרים ומשהו (שורה 7). נראה שהכותב מתאר את חינוכו וגידולו של אותו בן, אולי במטרה להראות שאינם הולמים כדי שייטול על עצמו משרה רשמית. אם לימודיו כה דלים, ניתן רק לדמיין את יכולתו לחבר שירה ולהציג חזות והופעה מכובדות. הוא מעתיק ספרים מבלי להבין דבר מתוכנם. הכותב אובד עצות כיצד לשפר את מצבו, והוא מביע משאלה שהנמען יוכל לקחת אותו תחת חסותו, אך לשם כך יידרשו זקני הישיבה להסכים. בנקודה זו מסתיים הדף.

חוזה חכירה של תעלת השקיה בג'זירה של פוסטאט (האי בנילוס שלימים נודע בשם אלרַוְצָ'ה). מתוארך ל-18 (או אולי 28?) בשַׁוָּאל 407 להג'רה (מארס 1017). החוכרים הם מַחָאסִן בן סַיִּדִהִם בן עבדאללה; מחמד בן עבדאללה; אבו אלפרג' בן סידהם; ח'ליל אלנצראני; וסלימאן בן מחאסן בן נצר אלנצראני. תקופת החכירה היא חמישה חודשים, החל מ-23 בשואל 407. החוכרים מתחייבים לשלם 600 דרהם בחמישה תשלומים חודשיים (מֻנַגַּ'מַה) של 120 דרהם כל אחד. הנכס גובל בשטח העיר (פוסטאט) וכולל פרדס של עצי תמר, תותים ושקמים. לא נשתמרו חתימות. הקלף נעשה בו שימוש משני לשירה עברית.

פנקס פיסקאלי (השווה BL OR 5566B.3 ושמות המדפים האחרים המצוטטים שם). נחתך ל-(לפחות) שבעה חתיכות ונעשה בו שימוש חוזר לצורת חוברת המכילה שירה עברית (הפייטן שתובה בארי חקרה) ודיונים הלכתיים ביהודית-ערבית בכתב יד שונה, המצטט את סיידנא הנגיד שאמר שרבנו ניסים לימד אותו שהמונח הולכך הוא מהואיל וכך; כתב היד עשוי להיות מוכר). חלקים שונים מוכתרים לפי יום השבוע ותאריך בתוך החודש, אך החודשים והשנים עצמם אינם מצוינים. לדוגמה, ENA 2886.2 כולל שלושה ערכים שמורים: 'תשלום (dafʿa): 1 דינר. תשלום: 1 דינר. תשלום: [...] ו-1/8 דינר (wa-thumn dīnār).'

ספרות עממית. פולמוס אנטי-נוצרי מוסלמי, "חדית' ואצל אלדמשקי". כתוב בערבית-יהודית. החיבור הקצר מציג עצמו כתיעוד של ויכוח דתי שהתקיים בביזנטיון בין ואצל — שבוי מוסלמי בידי הביזנטים — לבין בשיר, מוסלמי שהמיר את דתו לנצרות, וכמרים נוצרים בחצר הקיסר. סיפורו של בשיר/בֶּסֶר, ידידו הקרוב של הקיסר הביזנטי לאו השלישי, מוכר גם מהמסורת הביזנטית, וקיימת לו גרסה אסלאמית מקבילה שנדונה במחקרם של גריפית' ומילר. המידע על החיבור מבוסס על מאמרה של קריסטינה סילאג'י על ספרים נוצריים בספריות יהודיות.

שטר אירוסין (קידושין) קראי בין יעקב בן אברהם ברכה לבין רחל בת אברהם בן יוסף רופא המכונה צעיר. החתן מקבל על עצמו שאם ייעדר יותר משנה, מותר לאשתו ללכת לבית דין ולקבל את גט פיטוריה. האירוסין נערכים במסירת טבעת ובאמירת "שיר למעלות". מתוארך ליום רביעי, ח' בתשרי ה'תקט"ו לבריאת העולם (1754 לסה"נ). בשורות הסיום מוזכרים שלושה עדים, אך חתימותיהם אינן מופיעות כחלק מהמסמך: דודו של החתן יוסף בן יעקב המכונה ברכה, סעדיה בן אלעזר לוי, ואהרן כהן חזן בן יוסף כהן.

רקטו: רשימה בערבית יהודית ובעברית. בכותרת 'עלייות לרגל / אתרי עלייה לרגל' (אל-זיאר[את]). מזכיר את 'בית' אדוננו דניאל; רב זעירי ורב מרונ...; לאחר מכן רב יצחק והסייד ברוך; יוסף [...]; רב זביד באל-נועמאניי[ה]; ולאחר מכן המילה 'בתי כנסת' (כנאאס). המילים בתחתית קשות לקריאה אך כוללות 'קטיעה' (=אקטאע?), 'מסמך' (ות'יקה) והתייחסות לואסט. ורסו: שירה בערבית יהודית עם כמה מילים עבריות מעורבבות. מתוארך: 1542 לספירת שטרות = 1230/31 לספירה.

רקטו: שריד של חשבון פיסקלי בכתב של דיוואן פאטימי, הכולל סכומים בדינרים. בשורה 7 מוזכר משהו "אלמבארכה אלי מולאי" (או "מולאהא"), והמילה הבאה אולי "יאקות". בשורה 4 מופיעה מילה מהשורש خدم, אולי "מסתח'דם" (פקיד ממשלתי). ורסו: בסמלה ולאחריה שתי שורות שיר מאת אלמתנבי: عَواذِلُ ذاتِ الخالِ فيَّ حَواسِدُ [وَإِنَّ ضَجيعَ الخَودِ مِنّي لَماجِدُ] يَرُدُّ يَداً عَن ثَوبِها [وَهوَ قادِرٌ وَيَعصي الهَوى في طَيفِها وَهوَ راقِدُ]

טקסט ספרותי, אוסף שירה (דִּיוָאן). קטע מהשיר הדידקטי הארוך (במקור של כ-90 בתים) הנמשך על פני חמישה עמודים מהדִּיוָאן של עַלִי אַלְ-חֻצַרִי אַלְ-קַיְרַוָאנִי (נ' 1095 לספירה) על הרַאוִי של מִים. כותרת השיר כתובה לקראת סוף השיר ולפני תחילת השיר השני 'קַצִּידַת לְ-חֻצַרִי וְהִיָּא לִ-ל-עַשַׁרָאת וְהִיָּא מָא-בַּיְן תִּסְעִין בַּיְת עַלָא עַדַד ל-אַחְרֻף'. השיר השני הוא על אהבה עם הרַאוִי של 'הַמְזָה'.

מכתב בכתב יד קליגרפי מצדוק הכהן בן אליהו, מירושלים, אל אחיו (כנראה אביתר) בפוסטאט, מיוני 1056 [י"ג בתמוז, שנת 987 לחורבן הבית]. נפתח בשיר עברי. חתימתו של צדוק מוקפת באותיות עבריות זעירות. בפינה הימנית התחתונה מופיעה הערה קטנטנה המתנצלת על כתב היד הגרוע (או: הערבי?) של הכתובת (שאבדה מאז), אשר הייתה הכרחית להבטחת הגעת המכתב לייעדו. חלק מהמידע מבוסס על כרטיסיית הערות של גויטיין המצורפת ל-PGPID 6192.

תחת סימן זה מאוגדים ארבעה מסמכים נפרדים. 538/1: רשימות בעלות על עותק של ספר ההלכה "אדרת אליהו" מאת החכם הקראי אליהו בשייצי (נפטר 1490). כמו כן מצויים בו שרבוטים באותיות לטיניות ("Mog Bog Moy Pan" וכיוצא באלה). 538/2: אינו מגניזת קהיר. מתואר בקטלוג כחליפת מכתבים בין לוצקי ובין הקראים של הליץ'. באחד המכתבים מופיע התאריך 1751. 538/3: שיר עברי לכבודו של אדם בשם שלמה. 538/4: מכתב או מכתבים בלאדינו.

מכתב בערבית-יהודית לשני נמענים שזהותם אינה ידועה. מתוארך: אלול 1524 למניין השטרות = אוגוסט/ספטמבר 1213 לסה"נ. הכותב מבקש תשובה מהירה "לאותו עניין שצוין". לפי גויטיין, מדובר בהוראה שניתנה בפקודתו של אברהם מימוני לסייע לאדם נזקק. במהדורתו בכתב יד של גויטיין מופיעה ההערה "בכתב ידו של אברהם מימוני", שורה 10. בצד ה-verso מופיע שיר, ככל הנראה בכתב ידו של משה בן לוי הלוי (נפטר 1212 לסה"נ).

בצד הרקטו שרידי מסמך בערבית. בפינה השמאלית העליונה מופיע השם עבדאללה. במרכז הקטע מופיע סימן/סמל מיוחד, ומתחתיו שתי שורות שייתכן שהן פתיחה של איגרת או עצומה (אולי מהמאה ה-13?). אפשר שמופיעה בהן גם תקבי'ל (נשיקה). הקטע נוצל בשנית לכתיבת שירה עברית בצד הוורסו, שבראשה מופיע השם צדיק בן אל[...]. אותו שם מופיע גם ברקטו, יחד עם הביטוי "הדא אלערוץ'" — כלומר "השיר הזה" [הוא משלו?].

ספר הודו II, 39. אחת משתי עותקים של שיר מאת אברהם בן יג'ו, משבח את מד'מון ומקלל את אויביו. עדן. T-S 8J16.23 (PGPID 5403) כתוב בכתב ידו של בן יג'ו עצמו, בעוד שבר זה כתוב בכתב מרובע קליגרפי של סופר. המשורר חותם את שמו באקרוסטיכון: ABRHM ḤZQ YJW. השיר עוסק בכיצד אויבי מד'מון גמלו לו את חסדיו בבגידה, אך לבסוף נאלצו להכיר בתואריו שר ונגיד. תיארוך: בערך 1140-1144 לספה'נ.

14 עמודים מתוך חיבור בפרסית העוסק במשקלי שירה ובאמנות הצחות באופן כללי. גוף החיבור מופיע בעמודים 3–4 ובעמודים 7–18. בעמוד 4 ישנן רק מספר שורות דהויות, ובעמוד 6 מופיעה מילה בודדת. תוכן העניינים נמצא בעמוד 8. החל מעמוד 9 מצוטטות שורות רבות של שירה פרסית. בעמוד 17 ישנו שרבוט של עץ. בעמוד 19 מופיעות מספר מילים בכתב לטיני (צרפתית?).

שירה ערבית. על קלף. נראית ישנה, אולי המאה ה-10 או קודם לכן. מכיל את הפסוקים הבאים מאל-אמאם אל-שאפעי: فمن لي بهذا] ليت أني وجدته لقاسمته ما لي من الحسنات تصفحت] إخواني فكان أقلهم على كثرة الإخوان أهل ثقاتي מתחת גרסה של: وزمت] مطايانا إلى برزخ البلى وساقت بنا سوقا حثيثا فأسرعت בעמוד הנגדי, ייתכן שמדובר בקטע ממכתב או בנוסחת מכתב.

עצומה, או לפחות מכתב פורמלי בכתב ערבי. שמורים חלקים מ-11 שורות. שמורות נוסחאות נימוס רבות, אך לא ברור כמה מהתוכן. הכותב חושף את התלהבותו לביצוע שירות 'אל יודע כוונת העבד בביצוע שירות לḥāḍra al-jalīla'. מכיל סעיף raʾy 'wa li-ḥaḍratihi l-jalīla raʾyyuhā l-muwaffaq'. נעשה שימוש חוזר בצד הפנימי לשירה עברית. דרוש בדיקה נוספת.

שלושה גושי טקסט שונים. (1) צד פנימי: קינות. (2) פתק ביהודית-ערבית ייתכן שבאותו כתב יד כמו הקינות. אבו ל-עלאא מספר ל'הרב ומורי' שלו שהוא שלח את החוברת הזו ברגע שקיבל את מכתבו, אך הנושא התעכב. (3) שירה עברית/פיוט בכתב ידו של יהודה ב. טוביה (מוקדם של בלבייס, סוף המאה ה-12 ותחילת המאה ה-13). לפיכך יהודה היה כנראה נמען הפתק.

חלקו העליון של מכתב בכתב ערבי אל 'אל-חד'רה אל-סאמיה אל-אג'ליה אל-עאליה(?) אל-שיח'יה אל-נפיסה(?)'. תיארוך: כנראה המאה ה-13. שמור רק תוכן נוסחתי. בשוליים העליונים יש רישומים שונים ואיתם 'אל-שייח' אל-אג'ל אל-ראיס'. נעשה בו שימוש חוזר ברקטו לשיר עברי או תפילה שבה הדובר אומר 'אני רואה עצמי כתולעת קטנה על פני האדמה'.

מכתב ופנגיריקה מ'חלפון' מסוים לנגיד. שם המשורר מופיע באקרוסטיכון ב-5 המילים האחרונות של השיר. אלכסנדר שייבר טען ב-1960 (בהתבסס על ראיות פנימיות בלבד) שהמשורר הוא [יצחק אבן] חלפון והנמען הוא שמואל הנגיד. הפתק מתחת לשיר פותח: 'ומאחר שהשראתי הפיוטית (קריחה) גוועה בשל כל דאגותי...' ומסתיים בברכות לחג הפורים.

מונולוג (שיר המוצג על ידי אחד השחקנים לפני ההצגה התיאטרלית) המשתרע על העמוד הראשון ופתיחת העמוד השני, בשישה בתים (4 + 4 + 3 + 2 + 5 + 5). בהמשך, מן העמוד השני ועד סוף העמוד השביעי, מופיע תסריט תיאטרלי של דיון בין האל לשטן, המסתיים בצחוק, ולאחריו ירידת המסך עם תום מקהלת השטן את שירתה. ללא תאריך. ביידיש.

מכתב, ככל הנראה, בעברית. בצד אחד מופיע שיר (אולי שיר שבח/פאנגיריקה). בצד השני נמצא חלקו התחתון של מכתב מעוצב ומורכב, אפשר שמדובר במכתב תודה. המכתב מזכיר את "הישועה שאירעה בתשרי שנת 1428 למניין השטרות" (=1116 לסה"נ). הוא מסתיים בביטוי/מוטו "ישע רב". המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.

שיר ויכוח בין חשיש ויין. בכתב ידו של נאצר אל-אדיב אל-עברי. המספר הוא תומך יין: 'לחשיש יש דרך להפוך את המוח... אם רוצה ללכת לקַלְיוּב מסיים בְּבַּנְהַא! תסתכל על הסטוּל הזה... נראה כמו גּוּל.' בסוף המספר הולך לנזיר ומשלם לו נדוניה לאירש את 'בת הגפן'. נאצר חותם (אנא אל-עברי...).