עופרת במסמכי הגניזה

מכתב בלאדינו מהסוחר אברהם מאיו אל אביו, ככל הנראה מאלכסנדריה לפוסטאט/קהיר, העוסק בעסקאות מסחריות רבות ובהגעתה של ספינה ונציאנית. אברהם מדווח שקיבל את מכתב אביו ובו נמסר כי בחר את הזעפרן ומכר שניים משלושה פֿרדוס (שקים) של גֿידארי (אולי אריג הודי המכונה "gudari"; ייתכן שמדובר בכיסוי הראש הטורקי "çidari"; הסימן הדיאקריטי מעל הג' מורה כי אין מדובר ב-g קשה). אברהם ושותפו סלימאן יקנו וישלחו כמה שיותר גֿידארי שיוכלו למצוא. "כאן, הוא ואני כאחים. כך גם אתה וח'דיר צריכים להיות כאחים. עזור לו תמיד." בהמשך מזכיר אברהם חמישה שקי צימוקים, ומפרט את הסחורות ששלח לאביו: (1) חמש-עשרה לוחות עופרת המסומנים "Mayo Kavakado"; (2) חמש אספוארטס (סלים) של תחמוצת עופרת (מרדסינך, ככל הנראה מהפרסית "murda-sang"; הזיהוי הוצע על ידי פרופ' דניאל שפילד), הנושאות את חותמו של סלימאן; (3) ו-107 "קדיוֵס" (?) של ברזל איסטנבולי משובח, ששלח בלוויית ח'דיר. העופרת עלתה 3 דוקטים, ובסך הכול 32 דוקטים ונציאניים ו-33 מועיידי. תחמוצת העופרת עלתה 100 דוקטים, בסך הכול 845 [...], והברזל עלה 182 דוקטים, בסך הכול [...]. אברהם שילם 37 מועיידי עבור הגֿירמה (מההקשר: המחסן? ראו בצד האחורי, שורה 21). לאחר מכן הוא מדווח כמה עלה לו להעביר כל סחורה לרשיד, משם הועברו ככל הנראה לפוסטאט/קהיר. אברהם שילם 29.5 דוקטים ונציאניים עבור חמשת שקי הצימוקים — נראה שהדבר שווה ערך ל-60 מועיידי לקנטר — והוא שמח שהשיג את הצימוקים הטובים ביותר מהספינה במחיר נוח. הוא שילם 100 דוקטים ונציאניים ו-100 קורונות עבור ה"מירסה" (? מירסה) ומבקש מאביו לכתוב במהירות [אם הוא חפץ בה], משום שיש ביקוש רב למירסה. כן רכש עוד צימוקים, וחמישה קנטרים של גבינה (? קיסה) במחיר קורונה אחת לקנטר. אברהם מבקש מאביו לשלוח לו חלק מההון, משום שהוא זקוק להפעילו "מעתה ועד סוכות" בעונת המסחר, שאם לא כן "קבוצות גדולות כאלה הבאות מוונציה" [יקדימו אותנו? המשפט נראה חסר], ועדיף שאביו יחיה מרווחיו ולא מההון העסקי ("el cavdal"). עוד מדווח אברהם כי [...] של העיר נפטר אתמול לאחר יומיים של ייסורים מהמגפה. "בנו הצעיר של המורה (אלמועלם) פצוע. המוסלמים ("moros") נלחמים שוב ("de nuevo se hieren")." אברהם נותן הוראות מה על בוניאל לקנות עבורו ("לא עדשים, אלא חתיכה של רוודי מתלוק"). אברהם מבקש מאביו להודיע ליעקב בן חביב שמשה בן היני הגיע וסיפר לו שהוא נטש את הגומי (la goma) ברשיד, משום שלא הצליח למצוא נהגי גמלים ומשום שהיה כבד מדי להעבירו בכל דרך אחרת. הוא הותיר את הגומי שם בנאמנות ("encomendado"), עם די כסף עבור נהגי גמלים והוצאות נוספות כדי שיועבר הלאה. "כשיגיע, נשתדל למוכרו, אל תדאג כלל." נראה שאברהם הפסיק לרגע, משום שהדבר הבא שהוא כותב הוא: "הגומי הגיע." הוא מסיים את המכתב בנשיקות לאמו וליצחק ולנסים. בנספח הראשון הוא מבקש מאביו לבדוק את שקי הצימוקים של ח'דיר ולראות אם נושאים סימן של עוגן ו[...], ולכתוב לאברהם ולעדכנו. בנספח השני הוא מבקש מאביו לשלוח [מטבעות] טובים, גדולים, מסוג "קאיתביי" (מטבעות שהוטבעו תחת קאיתביי? שלט בשנים 1468–1496 לסה"נ) באמצעות אבן חביב או בוניאל, מי שיגיע, ושהם יושארו עבור אברהם בגֿירמאס. אך אם אף אחד מהם אינו מתכוון לבוא, אזי יש לשלוח את הסחורה עם שמואל כהן, "וכתוב לו שהם שייכים לרחמים." השורה האחרונה במכתב מזכירה סחורה סתומה (פשתן? עצי הסקה? לינו די סאפאר) ואומרת "אל תכתוב את תשובתו" (?), אולי משום שמדובר בעניין רגיש. כפי הנראה נכתב בשנת 1513/14 לסה"נ, על סמך (1) האזכור של יעקב בן חביב, שאולי זהה למחבר המפורסם של "עין יעקב" שנפטר ב-1516 לסה"נ, (2) האזכור של חולה מגפה, ו-(3) התפרצות ידועה של הדֶבֶר במצרים בשנים 1513/14. מנגד, מוכר לפחות עוד יעקב בן חביב אחד במסמכי הגניזה מראשית המאה ה-18. כמו כן, קיים קטע של מסמך עברי משנת 1544/5 לסה"נ שבמרכזו עומדים אברהם, רחמים, וסחר בצימוקים.

מכתב מחיים בן עמאר אלמדיני, מפלרמו, ככל הנראה ליוסף בן מוסא אלתאהרתי (לפי גיל, אך שם הנמען אבד). תאריך משוער: סביבות 1055 (גם זה לפי גיל). המכתב כולל פרטים על נזק שנגרם לסחורות (פשתן ואינדיגו) שנשלחו ממצרים לסיציליה. בנוסף, מוזכרים בו פרטים על משי, עורות, שמן ועופרת המיוצאים מסיציליה. ג'סיקה גולדברג פותחת את ספרה על מסחר ומוסדות בים התיכון בימי הביניים בפרישה יפה ומרתקת של תכני המכתב: סביב שנת 1050 הונחה חבילה על שפת הים בנמל מאזארה שבמערב סיציליה. היא הייתה עטופה בבד קנבס וקשורה בחבל, ומבחוץ נכתב עליה השם "מצליח בן אלי[ה]ו", הדיין של פלרמו. החבילה הכילה אינדיגו, וחבילה כזו ייצגה סכום כסף ניכר: כ-175 דינרים אם היה זה אינדיגו מן הזן הסורי, ופי שלושה מכך אם היה זה אינדיגו כירמאני משובח. אך החבילה הייתה רטובה, עובדה שהפחיתה את ערך האינדיגו והייתה כרוכה בעבודה רבה עבור מישהו. ולכן היא נותרה מונחת על שפת הים במשך מספר ימים. חיים בן עמאר, "נציג הסוחרים" (וכיל אלתג'אר) בפלרמו, גם הוא היה על שפת הים במאזארה, ממיין, פורש, מאוורר ואורז מחדש את האינדיגו בחבילה רטובה שנייה שהורדה מאותה אונייה שלא עמדה במזג האוויר. אחמד בן דאוד, פקיד שכל אנשי פלרמו הסכימו להפקיד בידיו את סחורותיהם, שאל אותו על החבילה היתומה. חיים הציע להעבירה לפֻנדק (פונדק/חאן) עד שיתקבל מענה ממצליח. אך מצליח, שכתב מפלרמו, השיב שהחבילה אינה שלו כלל וסירב לקבלה. מצד שני, האם חיים יוכל להוציא מהחבילה את שני חלקי האינדיגו השייכים לאחיו ולשלוח אותם אליו? חיים הציג את התוכנית בפני אחמד בן דאוד, שמיהר אף הוא לדחות את האחריות: "אם אתה מוכן לקבל את החבילה בשלמותה — מה טוב. אם אינך מעוניין, לא אפתח אותה כדי שתיקח את מה שנוח לך ותשאיר אצלי את היתרה". חיים שב וכתב לדיין, שחזר על בקשתו שחיים יטפל בעניין ויביא לו את החלקים שביקש. לפיכך חיים, שתפקידו המקצועי כוכיל פירש שעליו "לסדר הכול לטובת" כל הצדדים, פנה לאחמד והודיעו שישלם על הכול ויעביר את התכולה למחסנו, בתנאי שאחמד יפתח את החבילה וירשום את כל פרטי כל חבילת משנה — משקלה והכיתוב שעליה. אחמד עמד על מרפסת הפֻנדק בעת פתיחת החבילה ורשם את כל הפרטים בפנקסו. נמצאו בה שבעה חלקי אינדיגו: שלושה היו מסומנים כשייכים למוסא בן אבי אלחיי ונועדו להימסר למצליח בן אליה; שניים סומנו למסירה לאחיו של מצליח; ושניים סומנו למסירה לאסמאעיל בן הארון. באחד מהחלקים האחרונים נמצאו, לצד האינדיגו, גם גרעיני דלעת ואורז. אחד הסוחרים שנכחו במקום בעת הפתיחה, מימון, אמר שהחלק שהכיל את גרעיני הדלעת שייך לאבו אסחאק, שאריזתו נעשתה בקהיר עצמה. כפי שכולם חשדו, חבילה זו גרמה לחיים אינסוף צרות. לאחר שנפתחה הוא קיבל מכתב מאבו אסחאק שהודיע לו על שינוי כוונותיו: עליו למסור את החלקים שסומנו לאסמאעיל בן הארון לנסים בן שמריה במקומו. במחלוקת שהתעוררה בעקבות זאת, כששניהם הגיעו מפלרמו וחיים סירב למסור לאסמאעיל את החבילה, אסמאעיל ואחיו הלשינו על חיים בפני "הפַקחים" (המפקחים), בטענה שהוא חותר תחת המוסדות המוסלמיים בכך שהוא מתחמק מתשלום מסי מכס. עלבונות והאשמות התעופפו בין הסוחרים כשהובאו בפני השלטונות המוסלמיים (אלסֻלטאן). הגרוע מכול, והמביש ביותר, שגיסיו של חיים היו מבין מי שהיו עדים לעלבונות שהוטחו בו; בתגובה, ברגע של זעם, העליב חיים אחד מהסוחרים האחרים בנוגע לאיכותם של אשתו וקרובי משפחתו. נראה כי המקרה והתשלומים הכרוכים בו לא הסתיימו לשביעות רצונו של חיים, ולכן פירט את כל הפרשה במכתב לעמית בפוסטאט (משם יצאה החבילה במקור), בבקשה שייקח את המכתב ויקראנו לגיסו (של אותו עמית). מן הסתם הוויכוחים נמשכו עוד בפוסטאט ובאלכסנדריה, שם התגוררו מרבית הבעלים.

רקטו: מכתב מרופא בשם אבו זכרי אל עמית בכיר, אבו עלי. אבו זכרי כותב, ככל הנראה מן הריף, ומבקש עצה בנוגע לטיפול בשלושה מטופלים. למטופל הראשון יש כיב בקרנית ("מן הסוג השלישי"), לוקומה דמוית-שיש, ודלקת עיניים חריפה דמית וצהובה-מָרתית. אבו זכרי ניסה הקזת דם וניקוז של הכיב באמצעות לכסניית סיגלית ריחנית, אך ללא הואיל. למטופל השני יש דלקת עיניים חריפה ביותר, דמעת, ופריחה קשקשית עיקשת בעין ("מן הסוג הרביעי"). למטופל השלישי ניקוב בלתי-מוגדר "כמו זה של המטופל שאותו טיפלת". אבו זכרי גם מבקש מאבו עלי שישלח לו תרופת עיניים עשויה עופרת שחורה מן המלאי שלו עצמו, מאחר שכל תרופות העיניים שאביו של אבו עלי שלח לא הועילו. הוא מזמין את אבו עלי לבלות אצלו זמן-מה מחוץ לבירה, ושולח דרישות שלום לאמו של הנמען, לאביו ולאבו אלחסן. בוורסו: אבו עלי משיב לשאלותיו של אבו זכרי, וכותב במרווחים סביב שלוש שורות של כתב דיוואני ערבי גדול. החלק העליון של הדף פגום. אבו עלי קובע כי מדובר במצבים חמורים מאוד. באשר למטופל הראשון, אבו עלי ממליץ על שימוש ב"לבן" (תרופת עיניים), על מריחה הדרגתית וזהירה של לבונה לניקוי הכיב, ולאחר מכן על בליעת אבקה מן ה"שנג" השטוף (Cytinus hypocistis לפי אפרים לב, המסתמך על עיסא בק), ואחר כך על מתן שלוש אונקיות, בוקר וערב, של משקה סיגלית ושושנת מים או משקה דובדבן. על המטופל להימנע משינה בשעות היום. אבו עלי ממליץ שאבו זכרי יביא אליו את המטופל כדי שיוכל לבחון אותו בעצמו. באשר למטופל השני, אבו עלי אומר כי הריפוי משתנה לפי השאלה האם דלקת העיניים פשוטה או מורכבת. אבו זכרי אינו רשאי להזניח את הפריחה הקשקשית, שכן שימוש מופרז בשמן בן או בשושנת מים או באלום לבן עלול להחמיר אותה. באשר למטופל השלישי, אבו עלי מציע להשתמש בתרופת העיניים מעופרת שחורה, שרופה, יחד עם שמן בן וקמפור או כל דבר אחר שאבו זכרי ימצא לנכון. אבו עלי ממליץ להקל בתזונה ככל האפשר. הוא רומז למשקה שאבו זכרי כבר מכיר, ומציע שהמטופל ייהנה מריחו של הדס, שושנת מים או תמרים. אם המצב עיקש, אבו זכרי רשאי לתת שקדים או משקה של סיגלית ריחנית. לבסוף, הוא מבקש לקבל דיווח האם תרופות אלה הועילו, והאם סובלים המטופלים מכאבי ראש אם לאו.

מסמך משפטי. רישום שותפות. תיארוך: 1085 (על פי כרטיסיות גויטיין). נכתב ככל הנראה בידי הלל בן עלי (לפי גויטיין). המסמך הוא סופה של הצהרת שכיב מרע, שבה האיש הגוסס עורך חשבון של הנכסים המגיעים לשותפות בבית יציקה לעופרת. ככל הנראה החזיק הגוסס פנקס חשבונות; חלק מהנכסים היו מוחזקים במשותף בינו, בין אחיו אבו עלי ובין אדם בשם אבו אלח'יר, ואילו נכסים אחרים (ובהם תביעה כלפי אדם בשם יאקות על סך 11.5 דינרים) היו מוחזקים רק בינו לבין אבו אלח'יר. אף שייתכן שאבו אלח'יר לא היה השותף הפעיל היחיד, המסמך מצהיר עליו כנאמן בענייני רווח והפסד — ניסוח המופיע לעיתים קרובות ביחס לשותף הפעיל בשותפויות מסחר למרחקים. אפשר שהגוסס נאלץ לוותר על חלק מן השליטה בעסק בימיו האחרונים בשל מחלתו. מותו נרשם בשורות 9–10. אף שמיתת שותף היא תנאי מספיק לסיום שותפות הן במשפט העברי והן במשפט המוסלמי, סעיפי הסיום הרגילים אינם מופיעים כאן. תחת זאת נקבע שאחיו של הגוסס יבוא במקומו והשותפות תימשך, דבר המרמז על אופי תאגידי-למחצה של השותפות, הניתנת להעברה או להורשה. (המידע מבוסס על ליברמן, "תרבות שותפות", 113.) שני הקטעים הם איחוי סביר (אך לא רציף) עם קטע נוסף; שניהם מזכירים את אותו סכום של 7.25 דינרים שחב יאקות.

מכתב בכתב ידו של משה בן לוי הלוי (נפטר 1212), כנראה מקלוב, ככל הנראה לאביו אבו סהל לוי (נפטר 1211) בפוסטאט. בערבית-יהודית. הקטע שנשתמר כאן פותח בהזמנות לספרים. הוא מבקש שישלחו אליו את "כנאש אלדיורה" (המוכר יותר בשם "כנאש אלאדירה", חיבור רפואי על תרופות ביתיות לנזירים, מאת הרופא הנוצרי אבן בטלאן, נפטר 1066), לאחר שתיערך השוואה בין העותק למקור (בעד מקאבלתה). הוא מבקש את (כתאב) אלח'לק אם טרם שלחו אותו, וכן ספר בשם (כתאב) אלמיל ואלהג'ראן, שמשה השאיר באחסון בפוסטאט. הוא מבקש את התיק (ח'ריטה) ובו ערכת תפירה (עדת ח'יאטה). הוא מבקש פירוש לפשט של משהו (תפסיר... פשט), ומאיץ בהם להשיג עבורו במהירות עותק של "אלפרג' בעד אלשדה". לאחר כל אלה, אמורים להישאר למשה זכות של 3 דרהם (חצי מסעאדה ו-2.5 מאבו אלרצ'א); בכסף הזה עליהם לקנות עץ ריחני (עוד ריח) במחיר 14 או 15 לאוקייה. בשולי הצד הקדמי הוא מזכיר ששוחח עם אבו סעד בן יעקב בעניינו לגבי "אלמיל" (כנראה אותו ספר שהוזכר קודם, אלמיל ואלהג'ראן). בצד האחורי הוא ממשיך בהזמנות: עופרת אדומה (סילקון), מרתך (מרתק), וכנראה עוד שניים-שלושה פריטים שקשה לפענחם.

דף כפול (ביפוליו) שייתכן שמקורו בפנקס חשבונות של רוקח (עטאר), או לחלופין מתעד את חיסול עיזבונו של רוקח. כתב היד נראה דומה לזה של שמואל בן סעדיה הלוי. בין השמות המופיעים במסמך: אזהר; פצ'אא'ל אלצ'ריר (העיוור); פצ'אא'ל אחיו של המנוח; אבו אלחסן הלוי; אבו עלי הפרנס; אבו אלעז בן נעמאן; אבו אלביאן החזן; ח'לף; אבו אלפצ'ל הכהן; מנג'א בן אבו סעד; אבו סעיד; אבן פצ'אא'ל בן נעמאן; אבו אלחסן בן אבו אלפצ'ל; אבו סעיד; מחאסן בן הכהן. בין הסחורות הנזכרות: פואה (צמח צבע); כלים מסוג קמקם; עץ סנדל (צנדל); קופסאות או מכלים (עלבה); זרניח' (ארסן); ארגזים (צנדוק); שזיפים (קראציה); שרבטים או משקאות מרפא (שראב); ראסח'ת (כוחל, אנטימון); מרתק (תחמוצת עופרת); אגוז מוסקט (ג'וזה); מיני הלילג' ואמלג' (מירובלן); עץ אהל (עוד); כפור (כאפור); קדרות (קצריה); ורד; מהלב; קושט (קוסטוס); צנדרוס (שרף); מסטיק; הל; וציפורן (קרנפול). המונח קשה (קשّה — שאריות או פסולת?) מופיע פעמים רבות במסמך. (חלק מן המידע מבוסס על הערות גויטיין המצורפות.)

מכתב עסקי. נשלח ככל הנראה על ידי אחמד בן עבד אלכרים אלמע'רבי אלתונסי (שמו מופיע בפינה הימנית העליונה של הצד הקדמי). כתוב בכתב ערבי, ביד מנוסה. התיארוך אפשרי לתקופה הממלוכית. בצד הקדמי מתאר השולח מגוון עסקאות מסחריות (שורה 15 בצד הקדמי). לקראת תחתית הצד הקדמי הוא מזכיר את הסחורות הבאות: 3 אקפאץ' (סלים) של כוחל (אנטימון); עופרת; 7 ארגזים של כספית ושל זנגאר (ירוקת נחושת); 6 ארגזים של סבון; 7 ארגזים של לאדאנום (לוט); ובהמשך — זרניך (ארסן); ופריט כלשהו המיועד "להודו". בצד האחורי הוא מזכיר פעמיים את [...] בן מחמד אלשאטר (שורה 1 ושורה 17 בצד האחורי); מוסר מחירים של פלפל וזנגביל; מזכיר את החזרה מן החג' (אלנזול בעד אלחג'); ומזכיר זעפרן. הוא מספר שהוא ואבו נצר ביקרו אצל הנאא'ב (סגן השליט) של ג'דה, שקיבל אותם בסבר פנים יפות (שורה 8 בצד האחורי).

עצומה מאת הרופא היהודי סלימאן בן מוסא, בכתב ערבי. הוא מדווח כי "גדל בקרב רופאי בית החולים (מארסתאן) שבפוסטאט, והוא אחד מבני הרופאים המועסקים שם, והוא השתתף..." המשך הטקסט חסר. ככל הנראה הוא מוביל לבקשה שייקלט גם הוא להעסקה רשמית בבית החולים. בצד הרקטו נמצא חלק ממחברת רפואית העוסקת ברפואת עיניים. הרקטו מכיל רשימה של חומרי מרפא פשוטים (סמים פשוטים) המשמשים לריפוי מחלות עיניים, והיא תואמת בערך את הרשימה המופיעה אצל עלי אבן עיסא ב-Tadhkirat al-kaḥḥālīn (במהדורת חיידראבאד 1964, עמ' 347). בין החומרים הפשוטים הנזכרים: אנטימון, סרקוקולה, עופרת לבנה (סרוסה), שיטה (אקציה), חזזית, שרף נושאדר, הדס, מליטוט (תלתן ריחני), גלבנום, בצלים, בורקס, זרעי חסה, תחמוצת אבץ, וחלבון ביצה.

הצהרת שכיב מרע מפורטת של אבו אלטאהר מבורך בן שלה אלמֻריד (ספק לשלטונות), שנכתבה בידי הסופר חלפון בן מנשה (פעיל בין השנים 1100–1138 לסה"נ). המצווה מצהיר כי אשתו השנייה, סת אלדאר בת יוסף, אחראית למפרע מאז נישואיהם וכן גם לעתיד, למעט "הקרנות" — ובכך התכוון לרכוש דלא ניידי ולסחורות, דהיינו פלפל, עופרת, ותכשיטי כסף ופנינים. באשר לאלה, ילדיו מנישואיו השניים יוכלו לדרוש ממנה דין וחשבון עליהם בהגיעם לבגרות. אם יתעורר צורך לשם משק הבית, או "במקרי מחלה, שכר לימוד, לבוש או הוצאות בלתי צפויות", הותר לה למכור חלק מן "הקרנות", אך אך ורק ברשותו של קרוב משפחה הנקוב במסמך או של שני עדים שימונו על ידי בית הדין. את הכסף שיתקבל ממכירה זו רשאית האישה להוציא כראות עיניה.

מסמך משפטי בכתב ידו של חלפון בן מנשה (פעיל 1100–1138 לסה"נ). שני קטעים המהווים חיבור עקיף. נתן/הבה בן [...] אלסילקוני (סוחר עופרת אדומה) מסכים ליישב סכסוך (או פשוט להסדיר חשבונות) עם יצחק הלוי המכונה סייד אלכֻּל בן ישועה, כיוון שאחד מהם חולה, ו"המוות והחיים ביד הבורא". מוזכר סכום של 85 (דינרים?). גרסה נוספת של אותו מסמך נמצאת בקטע אחר (החלק השמאלי העליון), הכוללת גם היא את יצחק הלוי המכונה סייד אלכֻּל ושחרור הדדי. קטע נוסף קשור גם הוא לעניין. צדו האחורי של אחד הקטעים נוצל לכתיבה גסה של הגדה של פסח, לאחר שהמסמך המשפטי פורק. החיבור נעשה על ידי אלן אלבאום.

רקטו: שטר מתנה שבו בית בקצר אלשמע (חצר היוונים בפוסטאט) ניתן על ידי [יצחק] בן אברהם לבתו סתאנה, אשתו של מבשר בן ע'אלב. הבית מתואר כגובל בבתיהם של אבו יחיי (אבו יחיי) הערל, יושענא (יושענא) הערל — שניהם נוצרים — וכן "עבודה זרה שללעבאד" (עבדה זרה שללעבאד). העדים הם שלמה בן עלי ודוד בן צמח. השטר נושא תאריך י"ג באייר בשנת 126[.] למניין שטרות (כלומר 948–958 לספירה). ורסו: טקסט אלכימי המזכיר סיר בישול ואת המרכיבים הבאים: עופרת, זרניך (ארסן), שתן, כסף, חלבון ביצה, מלח ודם. צורף למסמך נוסף.

שני מכתבים (המחוברים זה לזה), מפרח' בן אסמאעיל בן פרח' ומיוסף בן עלי הכהן פאסי, מאלכסנדריה, אל נהראי בן נסים בפוסטאט. סביב שנת 1054. שני המכתבים נכתבו בכתב ידו של פרח', וקרוב לוודאי שנכתבו בנפרד וצורפו יחד מאוחר יותר. המכתב הראשון כולל פרטים על משלוחי מטבעות ועל ייבוא של מתכות כגון נחושת, ברזל ועופרת, וכן שעווה ובדים פרסיים. המכתב השני כולל פרטים על עסקאות עם מוסלמים, הוראות שונות לנהראי, ומידע מסוים על אוניות. (המידע מבוסס על גיל, במלכות ישמעאל, כרך 3, מסמך 395)

רצועה צרה מצידו הימני של מסמך משפטי, שבה מוזכרים דינרים, כמויות שונות של סחורות, חשבונות, עופרת ושמן זית. ככל הנראה מדובר בסכסוך משפטי סביב ענייני עסקים, או אולי בהסכם שותפות (יש התייחסות ל"אלשטר אלשותפות"). מעורבים בעניין סעדאל ו[...] בן יעקוב הלוי. הסכומים הנזכרים מגיעים לכל הפחות ל-80 דינרים (ואולי גם 350 דינרים במקום אחר במסמך). חלק מהמידע מבוסס על קטלוג CUDL. כתב היד הוא של סהלאן בן אברהם, ולכן זהו מועמד טוב לאיתור צירופים (joins) עם קטעים נוספים.

מכתב מישועה בן אסמאעיל אלמח'מורי מאלכסנדריה, ככל הנראה אל נהראי בן נסים בפוסטאט. נכתב סביב שנת 1056. גוף המכתב בכתב ידו של ישועה בן אסמאעיל, עם תוספת בכתב ידו של מוסא בן אבי אלחי ח'לילה. המכתב מוסר מידע על העברת כספים, ובכלל זה כסף שהוחבא בכריכת ספר. כמו כן נזכרים בו מצרכים וסחורות שונים: עופרת, שקדים, בד, עץ, קמפור (כופר), גבינה, ספרי מקרא (קודקסים), פשתן ובשמים.

מכתב מאת חיים בן עמאר מפלרמו אל אבו אל-סרור, סוחר מפוסטאט (ייתכן שמדובר באסחאק בן ברהון אל-תאהרתי). המכתב נכתב ב-2 בספטמבר 1056. הכותב מזכיר את האירועים שהתחוללו בסיציליה ובמגרב, ועוסק בעיקר במשלוח סחורות — בראש ובראשונה עופרת מסיציליה. בנוסף מוזכר במכתב "כתאב אלאמאנאת" (ספר האמונות והדעות) של רב סעדיה גאון. המידע מבוסס על גיל, במלכות ישמעאל, כרך ד', מס' 650.

מכתב ביהודית-ערבית. קטע (חלק שמאלי תחתון של רקטו). התוכן לא ברור. קטעים: '...אחיו ולקח אחת מהמעילים (מלחפה)... שטר מבתי משפט מוסלמים (חג'ה אומות)... עסק המוכר (מוכארי) ומכירת העופרת (בייע אל-רצאץ)... בקרוב עם הסבר לכל זאת... לידיעת רבנו יוסף... אל-דרייאני(?), אני מקווה... עיסוקים... אחות הדיין שלחה... יחיא(?) ולא נתן לי דבר... יעקב...'.

מכתב מסחרי מאת שולח לא ידוע, אולי מסיציליה, אל אבו זכרי אלחנן בן אסמאעיל (אלאנדלוסי). בערבית-יהודית. שריד (חתיכה אנכית מאמצע המסמך). התיארוך, לפי גיל: סביבות 1050 לספירה. המכתב עוסק במשלוחי נחושת, עופרת ומשי על סוגיו השונים — משי ג'יזי, לאסין, ודמונשי (משי מהעיר דמונה שבסיציליה). המידע מבוסס על גיל ועל כרטיסיית גויטיין.

מכתב או עצומה בכתב ערבי. קטעי (פינה עליונה שמאלית). מופנה לאדם הנושא את התואר [אל-שייח' אל-עאלם] אל-עאמל אל-ורע אל-זאהד [...] עבד אל-עליי אבן אל-סוכרי. שתי השורות הבאות מתייחסות לשם עיר (X אל-מחרוסה) ואולי לרובע (אל-[...] אל-קדימה) שבו גר השולח או שבו גר בעבר. שורה 6 מזכירה משהו עשוי נחושת וטבעת עופרת. דורש בדיקה נוספת.

מכתב בכתב ידו של יפת בן מנשה לאחיו חלפון בן מנשה (פעיל 1100-1138 לספירה). ביהודית-ערבית. שבר (צד שמאל של הפנים). יפת שלח בעבר את הקבלה עבור שקית מחטים (או עופרת? אבר) עם מוחמד. מזכיר: אבו עמראן בן [...]; חיתוך (?) כריות (מח'אד) — השווה Moss. VII,168; השמש(?); אבו אל-חסן. (מידע חלקית מתוך CUDL)

מכתב מאת הנגיד דוד הראשון בן אברהם מימוני (נפטר 1300) אל הקהילה באשמום. כתוב בעברית ובערבית-יהודית. עוסק באדם בשם יוסף שהיה מעורב בסכסוך עם אבו [...]. קשור למסמך נוסף (PGPID 7489). בצד השני נעשה שימוש חוזר בדף לרישום מתכונים רפואיים או אלכימיים (אחד מהם משתמש בעופרת), בכתב ערבי.

ייתכן שמדובר במסמך משפטי. בכתב ערבי. פותח בבסמלה ובמילים "הָדָ'א...". מוזכרים נחושת ועופרת (או נחושתן ועופרתן). כמו כן "השכונה הידועה בשם [...]" ומספר שמות. סביבו, בשוליים העליונים, ישנן רשימות חשבונות בכתב ערבי בלפחות שתי ידות. בצד האחורי ישנה סליחה בעברית. דרושה בדיקה.

מכתב מאת מוסא בן אבי אלחי, מאלכסנדריה, אל הדיין אזהר בן אברהם. מתוארך לסביבות שנת 1063. המכתב עוסק במכירת שרף ארז, שרף לִבְנֶה (ליבנה) ועופרת. השותפים הצליחו למכור חלק מן הסחורה, אך חלק ממנה עדיין נותר ברשותם. הכותב חושש כי שרף הליבנה עלול להתקלקל. המידע מבוסס על גיל.

מכתב מאת פרח בן אסמאעיל מאלכסנדריה אל נהראי בן נסים, מתוארך לסביבות שנת 1056. המכתב עוסק במשלוחי כספים ובעסקה עם אחד האמירים, מצביא בצבא הפאטימי. כמו כן נזכרים בו תנועות הספינות ומשלוחי סחורות שונות: פלפל, עופרת ועורות (כנראה לכריכת ספרים). המידע מבוסס על גיל.

צד קדמי: חשבונות (או מרשם?) בכתב ערבי. ספיאוליט (זבאד אל-בחר), 2.5 דרהם; מלח סלע (מלח אנדראני); עופרת לבנה (אספידאג'); פלפל (פלפל); פלפל ארוך (דאר פלפל); שנבל/שונבול (שבולת נרד). שימוש חוזר בצד הקדמי להערה משלמה בן אליהו לברכאל התלמיד (חסרה).

מכתב מסוחר במגרב לשותפו העסקי בפסטאט (אולי ממשפחת תהרתי). תחילת המאה ה-11. פרטים על מכירת כמות גדולה של פשתן ומשלוחים של מאות דינרים מהמגרב למצרים. מוזכרים גם רכישת עופרת וסחורות אחרות ומחירי הצבאי (אינדיגו).

מכתב מבנימין (רוקח ראשיד), כנראה באלכסנדריה, לאבו סעיד ב. אבו נצר (אל-עפצי), בפוסטאט. ביהודית-ערבית. שלח 20 ליטראות מסארנאן(?), עופרת לבנה (אספידאג') וכספית (זיבק), ומזמין כרכום כתוש ו-4 שקיות מחטים גדולות

רשימות פקיד בית הדין לעריכת שטר משפטי. עוסק בתשלום של 4 דינרים. העדים: אבו יצחק אל-תווזי; יוסף החזן; אבו יצחק יוסף בן יעקב הרצאץ (עובד עופרת); 'ואני' (ואנא). נראה כבכתב ידו של נתן בן שמואל.

מכתב בכתב ידו של יפת בן מנשה. קטע. מוזכר אבן אל-דוג'אג'י(?). מזמין מחטים(?) או עופרת (אבר), גם (צמג'), שני-שלושה מאן אבקת סנדל, לשון-טלה (ליסאן אל-חמל), שני קיראט זרעי חומצה ו'מוקל' כחול.

קטע מכתב. בערבית-יהודית. נראה כמו כתב ידו של יפת בן מנשה. מוזכרים סחורות שונות: שנות מטהר (ח'יאר שנבר), פרג לבן (ח'שח'אש אביד), עופרת אדומה (כאן מאוית סילקון), וכורכום (כורכום).

חשבונות עסקיים. ביהודית-ערבית. עשירים ומפורטים. מוזכרים סחורות כגון שמן ועופרת. מוזכרים אנשים כגון יצחק ואבו עמראן. ייתכן שכולל פרטים על תשלומי מכס. בגב הדף ישנו פיוט עברי.

מכתב ממוסא בן אבי אל-חי, אלכסנדריה, לנהריי בן נסים, פוסטאט, כ-1065. על סחורות שנהריי הזמין, כנראה חומרים להעתקת ספרים. מזכיר עולה מסיציליה שהביא עופרת, שמן ובדים.

מכתב עסקי מאברהם ב' פרח באלכסנדריה ליוסף ב' משה ב' ברהון אל-תאהרתי בפוסטאט. מזכיר משלוח שמנים קוסמטיים, עופרת, משי ופנינים. מבקש לקנות לו דיו ועטים בפוסטאט.

דף מחיבור רפואי, הדן בהכנת משחות, כולל אחת לטיפול בצוואר שוורים ובוביאה, משחת עופרת לטיפול בכיבים, ומשחת ירוקת נחושת לטיפול בכיבים כרוניים.

מסמך משפטי. נראה כשטר שחרור. אחד הצדדים הוא נתנאל ב' עמרם. השחרור אולי ניתן עם קבלת משלוח עופרת (רצאץ). חתום: עולה הלוי ויעקב ב' שלמה.

מכתב ממוסא ב' אבי אל-חי, אלכסנדריה, לקרובו אבו אל-חסן שלמה ב' נסים אל-ברקי, המכיל הוראות למכירת סחורות כמו טקסטיל ועופרת בפוסטאט.

מכתב בכתב ערבי. תקופה עות'מאנית. עוסק בענייני מסחר, מוזכרים אלמוג הודי (מרג'אן אל-הינד) ועופרת (רצאץ'). דרוש עיון.

מכתב עסקים, מחצית ראשונה של המאה ה-16. הנושא הוא מחלוקת בין סוחרים שעסקו בעורות, פלפל ועופרת. מוזכר אברהם ב. חיים.

מתכון או הוראות בכתב ערבי; כנראה אלכימיים; מזכיר עופרת ו'הופך לאיכסיר'; גב: אותיות ערביות עם ערכיהן הנומריים

מתכון רפואי לכחל מעופרת (שיאף אבאר), הכולל עופרת, גרידת זהב, פוך, אבק לבן (ונציאני), גומי ערבי ואופיום מצרי.

חשבונות עסקיים בערבית-יהודית. מזכיר ברזל (חדיד) ועופרת (רצאץ). אולי בכתב ידו של ארוס בן יוסף?

בגב שרידי חשבון הוצאות הכולל תשלום מכס בְּרַשִׁיד ועופרת. שמות מוזכרים: יצחק, נסים ועמראן. AA

רשימה או חשבונות בכתב ערבי, שימש כביפוליו לכתב עברי. אחד הפריטים הקריאים הוא עופרת (רצאץ).

דף מיצירה אלכימית. הקטע מזכיר שימוש בכסף חי, עופרת, וגילוי המיוחס להרמס. דרוש עיון נוסף.

עלה מחיבור מאוחר המכיל מתכונות אלכימיות ביהודית-ערבית, כולל 'מי עופרת' שיפיג כל דבר.

עלה מחיבור מאוחר המכיל מתכונות אלכימיות ביהודית-ערבית, כולל 'מי עופרת' שיפיג כל דבר.

חשבונות בכתב ערבי ובספרות יווניות/קופטיות. מוזכרים ספיידאג' (עופרת לבנה) וזעפרן.