ENA NS 18.25

תיאור

הצהרת שכיב מרע מפורטת של אבו אלטאהר מבורך בן שלה אלמֻריד (ספק לשלטונות), שנכתבה בידי הסופר חלפון בן מנשה (פעיל בין השנים 1100–1138 לסה"נ). המצווה מצהיר כי אשתו השנייה, סת אלדאר בת יוסף, אחראית למפרע מאז נישואיהם וכן גם לעתיד, למעט "הקרנות" — ובכך התכוון לרכוש דלא ניידי ולסחורות, דהיינו פלפל, עופרת, ותכשיטי כסף ופנינים. באשר לאלה, ילדיו מנישואיו השניים יוכלו לדרוש ממנה דין וחשבון עליהם בהגיעם לבגרות. אם יתעורר צורך לשם משק הבית, או "במקרי מחלה, שכר לימוד, לבוש או הוצאות בלתי צפויות", הותר לה למכור חלק מן "הקרנות", אך אך ורק ברשותו של קרוב משפחה הנקוב במסמך או של שני עדים שימונו על ידי בית הדין. את הכסף שיתקבל ממכירה זו רשאית האישה להוציא כראות עיניה.

Princeton Geniza Project description: Detailed deathbed declaration made by Abu al-Tahir Mevorakh b. Shela al-murid (government supplier), written by the scribe Ḥalfon b. Menashshe (fl. 1100-1138 CE). The testator declares his second wife, Sitt al-Dar b. Yosef, responsible retroactively to the time of their marriage, as well as for the future, with the exception of the 'principals', by which he meant immovable property and merchandise, namely, pepper, lead, jewelry of silver and pearls. Concerning these, those of his children from this second marriage could request an account from her upon reaching maturity. If needed for the household, or 'cases of illness, school fees, clothing or unforeseen expenses,' she was allowed to sell some of the 'principals,' but only with the permission of a relative named in the document or two witnesses appointed by the court. The wife was allowed to spend the money thus obtained however she saw fit. (Information from Mediterranean Society, III, pp. 255-256, 483). AA