חייטים במסמכי הגניזה

ורסו: רשימת שמות עם מקצועות בערבית-יהודית. בין השמות המופיעים: אבו טאהר אבן אלענברי; אבו אלמכארם אלכהן; סלימאן אבן אלזניעה(?), סרסור (סמסאר); בן חורגו (רביב) שלו; מהד'ב; משרתו (כ'דים) שלו; אבראהים אבן אלתעתוע, חלפן/בנקאי (צירפי); אבו עלי, רוכל (אלמתסווק); אבו נצר, מוכר מטבעות נחושת (יביע אלפלוס); ילדיו של כרם אבן אלעג'יל; אבו ת'נאא בן הבה בן נעמאן הלוי, בוחן מטבעות שמוכר מטבעות נחושת (נקאד יביע אלפלוס); מפצ'ל ואבו אלפצ'ל בני נביקה(??), בשמים (עטארין); אבו סעד בן מחאסן אלשמאש הלוי, כחכי (ייתכן שזו וריאנט של כעכי, אך הסופר כותב כעכי עם עי"ן בנפרד, כך שכנראה מדובר במקצוע אחר); אבו נצר הכהן חתנו של רבנו יחיאל, חייט; סרור בן אבו אלגית', רוכל-נודד (טוואף); דודו מצד אביו; אבו אלכרם, רוכל-נודד; בנו יעקוב, רוכל-נודד; אבו אלכ'יר, בשם, קרוב משפחה (נסיב?) של אם בקאא המיילדת (אלקאבלה); אבו אסחאק בן אברהם בן דנאן(??), כורך ספרים (מג'לד); צדקה בן טאהר אלקוצי, אופה כעכים (כעכי); אבו אלפרג' אבן סמיסמה, בוחן מטבעות (נקאד); אחיו אבו אלעלאא, סוחר משי (חרירי); המוכר (ביאע) מפצ'ל בנו של עושה המניפות (מראוחי) ובנו הצעיר; אבו חיון הנגר המגרבי (נג'אר); בן בתו, חייט; הארון אלשאמי, מתורגמן (מתרג'ם) וסבל (יחמל); סויד ורצ'י האלכסנדרונים, צבעים (צבאגין); [...] הצבע חתנו של סלימאן הצבע; מכארם בן בו ודינה(?) הצבע; אבו אלעלאא הנער של אלעריף מחאסן הצבע; ברכאת בן בו נצר אלמחלי הצבע; סבאע הטוואי (אלגזאלי) והצבע; אבו אלעז בן בת הסרסורית (אבן בנת אלדלאלה), צבע; עוץ' אלמחלי ובן חורגו הצבע המתגורר ליד בית הכנסת של הירושלמים; יוסף המגרבי; הצבע בעלה של בתה של אם כפא(?); בן חורגו שלו; הלאל צובע הבדים האדומים (אלצבאג אלאחמר), בן חורגו של אבו רצ'א הכהן; סלימאן; אבו עמר האלכסנדרוני הצבע; אבו סעד אלעדני הבשם; בן חורגו מכארם, סבל (יחמל); הבה בן תמים הבשם; בנו יעקוב; בן אחיו סלימאן בן מוסא בן תמים; אבו אלפתוח בן אבו אלעז הצבע, פייטן (מרהט) — ייתכן שמדובר באותו אדם כמו החזן הנושא שם זהה המופיע במסמך אחר; אבו אלפרג' בן דאוד, אחיו של יוסף הצבע — ייתכן שהוא מוזכר במסמך אחר; ופאא בן אבו אלסרור עושה הנרות (שמאע) סוחר המשי (קזאז); הנער של ח'לף בן אסחאק סוחר המשי (קזאז), כהן; הנער של אבו נצר אבן אלרבאט; אשתו של אסד; טייב בן סלימאן הגבן (ג'באן), כהן; נג'יב בן סלים אלבלביסי, שהיה בעבר משרת (כ'דים) של בן הדיין החלפן; הבת אללה אבן אלמצן, כהן, בשם; חיון המגרבי בנה של אשת ישי אלעג'מי; מסעוד אלמוצלי; מנג'א הצולע, יתום, צבע; יחזקאל אלכחכי(?).

חשבונות הכתובים בעיקר בלאדינו, עם מגוון רחב של מילים שאולות מטורקית עות'מאנית ומערבית-יהודית. בעמודה השלישית של ה-verso מתוארך המסמך לשנת 1159 להיג'רה (1746/1747 לספירה), כאשר באופן מפתיע ספרת העשרות נכתבה בספרה ערבית-מזרחית, בעוד שאר הספרות נכתבו בספרות ערביות-מערביות. הקריאה של ספרת העשרות כ-50 (ולא כאפס) מאוששת על ידי ציון השנה "ש׳ 59" בכותרת הראשונה בפינה הימנית העליונה של ה-recto. שנות ההיג'רה '54, '55 ו-'56 נזכרות אף הן בכותרת השנייה של העמודה השלישית ב-recto. החשבונות נערכו בידי סוחר בדים שניהל קשרי עסקים נרחבים עם פקידי המדינה העות'מאנית במצרים — חלק ניכר מהם עסקאות ב"סאטן" (ראזו, razo ראזו). בחשבונות מופיעים לפחות שלושה פקידים שונים הנושאים את התואר "קשפ", שהוא ככל הנראה כתיב משובש של התואר كاشف (מושל-משנה מחוזי): ב-recto — חסן אגא קשפ ע'רביה, עלי קשפ בחירה; וב-verso — אבראהים קשפ שרקיה. בין הפקידים העות'מאניים ובעלי התארים הנוספים הנזכרים ניתן למנות, למשל: אחמד אגא צ'רכסי, מח[מד]/מח[מוד] קאימקאם, ח'ליל בּג, אחמד צ'ורבג'י, אחמד אפנדי ת[אבע] אב[ראהים] בּג, עמר אפנדי באש, כתח'ודא אלבאב ומחמד אגא. נזכרים גם לפחות שני חייטים (sastre, שאשטרי), שאחד מהם מתואר כ"חייטו של הבּג הנזכר", ומשק ביתו מוזכר בראש העמודה השלישית של ה-verso: "חשבון די קאזה די יוסף בך ישיר שנת 11٥9" (חשבון בית יוסף בּג ישיר(?) בשנת 1159).

מסמך משפטי בכתב ערבי. בצד הפנים (recto): הודאה שניתנה על ידי נג'ם בן נחריר, ה"מַוְלָא" (משוחרר/בן חסות) של סעדאא(?) בת אלחסן בן מחמד אלעלוי(?) בן אלעבאסי(?), ועל ידי הלאל [...] בן אלעלוי(?) בן אלעבאסי(?), ועל ידי מֻט'פַّר בן מד'כ'ור החייט, הפועל כמיופה כוח של אשתו מֻלְכּ/מַלַכּ. תיארוך: המסמך מזכיר את השנים 409 ו-410 להג'רה, היינו בקירוב 1018–1020 לספירה. בהמשך הטקסט נזכרים נכסי מקרקעין ושמות נוספים, ובהם [...] בן מחמד בן עלי אבן טבאטבא, וכן תשלומים. ביסודו זהו מסמך הודאה, אך נזכרים בו מונחים הקשורים למיסוי, כגון ג'באיה (גבייה), דַ'מאן אלדַّרַכּ (אחריות לטענות עתידיות), זכאת (מס דתי-צדקה), וכן ברַאאַה (שטר שחרור מחוב או פטור). בצד האחורי קיימות מספר הערות המתייחסות אל השטר שבצד הפנים, ובכללן שורה אחת שנכתבה בעט עבה. נדרשת בדיקה נוספת להבנת התוכן במלואו. בצד הגב (verso): תוספת, ככל הנראה בכתב ידו של אותו סופר, המתייחסת שוב ושוב אל המסמך המקורי שבצד הפנים. בתוספת מדווח כי בעלה של חֻמְל(?) בת נחריר, המַוְלָא של סעדאא וכו', גבה בשם אשתו סכום כסף מסוים. התוספת מתוארכת לח' (8) ברביע אלאוّל 410 להג'רה. נדרשת בדיקה נוספת.

מכתב מאלכסנדריה מן ה-21 באוקטובר 1219, זמן קצר לפני התקפת הצלבנים על דמיאט. אדם שנאלץ לברוח מקהיר לאלכסנדריה בשל חובות כותב לאחותו, שעדיין התגוררה בקהיר, ומבקש את עזרתה. המכתב משקף את המצב הקשה באלכסנדריה: הקהילה היהודית אינה מצליחה לתמוך בכל הנזקקים, שכן זה עתה שילמה סכום גדול לרשויות השלטון, מעין מס מלחמה (תבר̈ע וג'על). (המידע מפרנקל.) לפי גויטיין, המכתב נשלח מאלכסנדריה על ידי פקיד לשעבר במטבעה הקיסרית של פוסטאט אל אחותו האמידה. הכותב מתאר כיצד איבד את משרתו, את ביתו ואת כל רכושו. הוא השכיר את בנו אצל חייט ששילם לו חצי דרהם בשבוע. הוא מונה עשר סיבות מדוע אין באפשרותו לבוא לקהיר; הסיבה העשירית והחמורה ביותר שלא לעלות לקהיר הייתה הוודאות שאויביו, בראותם אותו במצב כה משפיל, ישמחו לאידו. "למרות המנייה הקפדנית של כל ייסוריו, הוא שכח אחד מהם, אולי הגרוע מכולם, ואותו הוסיף כתוספת בסוף מכתבו הארוך: 'מרוב דאגותיי עלו בי פצעונים יבשים ועורי נושר מעל עצמותיי.'" מכל הצרות, בריאות לקויה היא הסיבה היעילה ביותר לעורר את חמלתם של קרובים קשי לב. ראו גם מכתב נוסף בעניין.

חשבון קהילתי בכתב ערבי. "הסכום שנאסף עבור הוילון (סִתְר)" או "הוילונות (סֻתֻר)": 50 דרהם. ייתכן שמדובר בפרוכת של בית הכנסת, לאור ההקשר הקהילתי. הסכום שנאסף, 50 דרהם, יוחד למטרות הבאות, 'בידי הרב ובנוכחות הדיינים': 10 דרהם לתמים; 3.5 דרהם לכיבוס ה[...] של וילון הברוקד (אלסתר אלדיבאג'); 3.5 דרהם לכיבוס שני הכיסויים הלבנים (?) (ע'טאיין); 1 דרהם עבור מחיר משי; 3 דרהם עבור מחיר צבע; 24.5 דרהם לצַבָּע; 1.5 דרהם עבור "פרימה" (פַתְק) של הוילון בידי יוסף החייט; ו-2 דרהם עבור כיבוס ה[...] של הוילון הישן. סך הסכומים הפרטיים מצטבר ל-48 דרהם בלבד; ייתכן שמשהו נקרא באופן שגוי. חורים: ישנם החורים הצפופים הרגילים בשוליים, אך ישנן שתי תופעות מעניינות: בצדו האחורי של הדף ישנה רצועה בהירה מאוד בשוליים, ככל הנראה במקום שבו הנייר היה כרוך ולא נחשף לחמצן; וכן החורים אינם במרווחים אחידים, דבר המעיד על כך שהמסמך נתפר אל כריכה לא פעם אחת אלא פעמיים.

מכתב מאת הרופא אבו זכרי, השוהה בירושלים, אל אביו אליהו הדיין בפוסטאט. אבו זכרי מדווח כי אדוניו, הנסיכים אלמלכ אלעזיז ואלמלכ אלמעט'ם, צרים על דמשק, וכי לא הצליח להגיע אליהם כדי לבקש חופשה. הכותב מציין שלמרות שהוא עצמו חולה, הוא מבקר בארמון השולטן יום כן ויום לא. במכתב יש גם אזכור של "חברינו בקוץ". הכותב כותב לאביו: "אל תשלח לי את הבקיאר (אולי בגד עשוי שיער עיזים?), כי איני חש בטוב, ואני חושב כיצד יעלה גורלך לאחר מותי. כמה נורא יהיה לקבל את בגדך עטוף באריזת החייט, מבלי שנפתח! מאז שעזבת, לא היה לי אפילו שבוע אחד של בריאות תקינה. באשר לרטיות העיניים (קולירייה) ולציוד שביקשת, לא הצלחתי לטפל בכך, מפני שאני חולה. אני מבלה את החורף בירושלים, מכיוון שהצבא נמצא בדמשק, ואני תקוע כאן, ואיני יכול לעזוב ללא פקודה מן השולטן." בשולי הימני העליון של הצד הקדמי מופיע ניסיון קולמוס מאוחר יותר (ששלל), שאין לו קשר לתעודה.

מכתב שנשלח אל נשיא, אולי בשם ישי, אולי בעכו. בעברית. התיארוך: ככל הנראה המאה ה-13, על סמך אזכורם של הדיין פרחיה (בן שמואל?) ויפת (בן אליה?), שני פקידים הידועים כמי שישבו בעכו. השולח מדווח כי איבד את כל רכושו. מלבד הדיין פרחיה ויפת, שנהגו בו כשורה, "האחרים" הם שהמיטו עליו את הרעה הזאת. מן היום שיצא מן העיר והחבורה הגיעה אל "הבאר הלבנה", נטשו אותו אנשים אלה ולא דיברו עמו ורכבו הלאה "כשדים". מוסלמי אחד שהתלווה אליו נהג בו בידידות והיטיב עמו. בלילה אחד חלה השולח מאוד, ונהגי הגמלים גנבו את כל רכושו והשאירו אותו ערום. עכשיו, "גם כאן אינם מאמינים לי, כי לא ראו את מכתבי/מסמכי, כי הוא אבד". הוא מבקש מן הנמען לכתוב מכתב חדש שיסביר "כיצד ראית אותי בעכו". הוא מבטיח שלעולם לא יסלח לאנשים שעוולו לו. בנספח הוא מבקש מן הנמען לשלוח בגד אל ר' משה החייט הסמוך לבית הכנסת, או אל ר' יחיאל.

מכתב מצוקה אל אבו עמראן, המתגורר בבית אם חסנה, בסמטת בית הכנסת בפוסטאט. כתב היד והאיות בסיסיים מאוד. המכתב נפתח בנוסח השגרתי: "אני מודיעך שאני בשלום ובבריאות גמורים, ואין חסר לי דבר מלבד ראייתך. ואולם, אנו שרויים במצוקה איומה מחמת יוקר המחיה וחוסר הפרנסה. אנו עוברים חמישה ימים בלי לראות לחם, ואוכלים רק לפת ופול ותמרים טריים... אין לנו מזון אחר זולת זאת. החיים חסרי ערך בעיניי, ואני חובט בראשי מרוב הצרה וההרג". הכותב מצפה בקוצר רוח למכתב מבני דודיו (אולאד עמי), שאולי יביא עמו רווחה כלשהי. הוא שמע שהנמען לומד מקצוע חייטות ומאחל לו הצלחה רבה. בסיום הוא שולח דרישות שלום לבני משפחת הנמען השונים. ייתכן שהסופר הוא אותו סופר המוכר ממקבץ של שברים נוספים העוסקים בספרי כשפים ואסטרולוגיה.

מסמך משפטי בכתב ערבי. יעקוב בלול אלח'יאט' ("החייט") בן ח'צ'ר אליהודי, המתגורר בחארת אליהוד (רובע היהודים), חייב לשועא זין(?) בן אבראהים אליהודי סכום של 122 קירש רומי (פיאסטר), כאשר קירש אחד שווה ל-40 מדין (נצף פצ'ה). על יעקוב לפרוע את החוב בתשלומים שבועיים של 4 קירש. אם לא יעמוד בכך, יהיה עליו לשלם את מלוא הסכום בבת אחת. על החוזה חתומים שלושה (או אולי ארבעה?) עדים. בצד ורסו מתועדים תשלומים בסך כולל של 45 קירש לאורך תקופה של כארבעה חודשים — סכום נמוך ותדירות פחותה משמעותית מהמתחייב לפי ההסכם של 4 קירש בשבוע. (המידע מבוסס בעיקר על קטלוג JRL.)

מכתב מיעקב בן יצחק, השוהה בחאלב, אל בנו יצחק בן יעקב בפוסטאט. התיארוך: בקירוב 1030 לספירה (על פי הערכתו של פרנקל). הכתוב בעברית ובערבית-יהודית, בכתב יד מלומד ויפה ובסגנון מצוין. ככל הנראה היה הבן חייט. במכתב מפורטים פריטים ששלח יעקב לבנו, ובהם בגדי צמר מסוגי "בקיאר" ו"מיזר", לצד עניינים נוספים. מוזכרים בו אשמון (?) ואבו עיסא. ראו מכתב נוסף מאותו כותב, שבו הוא מספר לבנו על מחלתו הקשה. בצד האחורי של הדף מופיעים תרגילי כתיבה בכתב ערבי (כל אות מאותיות הא"ב נכתבת בלוויית אותיות שונות אחריה).

(א) טיוטה של קינה על אישה אצילה. (ב) רשימת שמות המסתיימת ב"החייט וחברו לדרך". כוללת את: יוסף בן שמואל, שלמה בן יוסף, יהודה בן פנחס, יפת הבבלי, אהרן בן משה, שמואל בן זוטא, ישועה בן סעדאן בן יהודה, סולימאן בן זכאר, יהודה בן צדקה, שמואל בן משה, אברהם בן מנחם, שמואל בן יעקב, סהלאן בן סלמאן, נסים יוסף, הלל, חאתם, יצחק, ח'לף, סעיד, מנצור, פרג', מעמר, משה אלח'יאט וחברו לדרך (רפיק), ישועה בן [...], מנצור, נתנאל בן שבת, שמח, ע'לאב/ג'לאב(?), ע'אלב, יוסף בן [...], יעקב [...].

מכתב מאת כותב לא ידוע, ככל הנראה מחברון, אל אשתו (הפונה אליה בכינוי אלסת אלג'לילה), שככל הנראה שהתה בפוסטאט. המכתב ממוען אל אלשיח' אלמהד'ב אלח'יאט (החייט), ואפשר שהוא אביה של האישה. המסמך כתוב בערבית-יהודית. הכותב מדווח שלקה במחלה קשה (צ'עף צעב) בחברון, ושמה שמחזיק אותו ברוחו הוא אך ורק תפילותיה של אשתו והידיעה על צדקנותה. הוא מסביר כי יצא למסע זה משום שהמסחר השתבש ונעצר לחלוטין, והוא נאלץ לחפש פרנסה במקום אחר. (חלק מהמידע מבוסס על כרטיסיות גויטיין.)

רשימה של שמות אישיים ושמות משפחה, ככל הנראה רשימת נזקקים לחלוקת צדקה. כתובה בכתב ידו של חלפון בן מנשה הלוי (1100–1138). בין השמות המופיעים ברשימה: החזן יוסף בן ח[...]; מחפוז' אלח'יאט (החייט); קרובו של אבן אל-[...]; המלמד (העיראקי?); גיסו יחיא; [...] בת אבו יעקב; גרושתו של אל-דביקי(?) ואמה; אישה מן העיר מליג' (אל-מליג'יה); נצ'יר בן ת'אבת; אם ח'ליף; סעיד אל-מליג'י; אל-אפרנג'י; והחזן אבן אל-מאד'ב(?). (חלק מן המידע מבוסס על קטלוג CUDL.)

מכתב מאת החייט יעקב בן טהור אל יהודה אלחלבי. בערבית-יהודית. מתוארך: כ"ד באלול קצ"ז (לשנת 4800+) לפי מניין העולם, כלומר שנת ד'תתקצ"ז ליצירה, היא שנת 1237 לסה"נ (במכתבים מתקופה זו האותיות המייצגות את 4800 משתמעות ואינן נכתבות במפורש). המכתב עוסק בענייני טקסטיל, ובין השאר מבקש הכותב מהנמען למסור 26 דרהם לר' חננאל — חמיו של אברהם מימוני (שנפטר ב-1237), המכונה במסמך גם "אדוננו".

מכתב מאדם בשם אברהם, השוהה בעזה, אל אמו באלכסנדריה. כתוב ביהודית-ערבית בכתב יד לא מיומן. השולח נמצא בדרכו לדמשק, ומדווח על מסע נסיעתו עד כה, כולל עצירות בפוסטאט ובבלביס. המכתב ממוען לאמו, והוא מוסר בו דרישות שלום לאשתו ולרבים אחרים, ובהם עמראן ויוסף. את המכתב יש למסור לידי אלמרוכשי אלכיאט (ככל הנראה החייט ממרוקש/מרקש). (חלק מהמידע מבוסס על CUDL ועל כרטיסיית גויטיין.)

מכתב מיוסף בן ח'לפה מאלכסנדריה אל נהראי בן נסים בפוסטאט, סביב שנת 1062. המכתב עוסק בעסקה גדולה של פנינים שלכותב חלק בה. הוא מזכיר שקיבל בדים. הכותב מציין כי על אף שעסקיו רחבים, אין ביכולתו להתפרנס באלכסנדריה, והוא שוקל לעבור לפוסטאט כדי לעבוד כחייט. המכתב נכתב בכתב ידו של יהודה (יחיא), אחיו של יוסף. (המידע על פי גיל, במלכות ישמעאל, כרך 3, מסמך 563.)

גב: מכתב, המזכיר את הקהילה ובית הכנסת. השולח נראה מעביר שאלה משפטית מהשואלים המקוריים (אהל אל-סואל) לרשות גבוהה יותר (אדוננו) בעניין ויכוח על מחצית ספר תורה (אל-נוצף אל-ספר). ישנה גם שאלה בנוגע לשמש (ח'אדם אל-כניס... אל-מלמד) ושני קערות פליז (טבקין נוחאס). גב: מכתב אחר, בכתב יד שונה. ייתכן שמתייחס לעבודת חייטים, ואף למביא מכתב זה.

שלוש עדויות הנוגעות למריבה שפרצה בין אבו אסחאק אבראהים בן יחיא אלנג'יב, פקיד קהילתי, לבין סיד אלכל בן אבו יעקוב אלחזן. מוסרי העדויות הם אבו אלעלאא בן איוב (המכונה גם עולא בן איוב הלוי); אבו אלח'יר אלח'יאט (החייט) ואבו סעד אלח'באז (הנחתום); ואבו אלחסין אלח'באז (הנחתום). העדויות נמסרו בתמוז א'תס"א לשטרות, היינו יוני-יולי 1150.

חשבונות בכתב ערבי ובספרות יווניות/קופטיות. ככל הנראה רשימה פרטית של הוצאות. תיארוך: אולי המאה ה-13 או ה-14. מוזכרים אנשים כגון מנא[..] אל-דֻּג'אג'י, עבד אל-עזיז, ג'מאל אל-טַחַּאן (הטוחן), מֻחְיִ(?) אל-דין, אל-שריף, הנגר (אל-נַגַּאר), אל-חַבַּשי, החייט (אל-אִסְכַּאפי), וסבון. גם בצד הקדמי וגם בצד האחורי מופיעים ערכים דומים.

דף כפול של חשבונות עסקיים בכתב ערבי, ככל הנראה של סוחר בדים או צבּע. כל רשומה כנראה מפרטת חוב או תשלום המגיע מאדם אחר. מוזכרים שמות רבים יחד עם מקצועותיהם, כגון אלח'יאט (חייט), אלבזאז (סוחר בדים) ודאמן (חוכר מסים / ערב). מוזכר גם מטבח' (בית צביעה). אחרי רבים מן השמות הללו מוזכר פריט הלבוש "פוטה".

רקטו: מכתב לאברהם הספרדי, בעברית ולעתים קרובות בחרוזים. תאריך: ככל הנראה לא לפני המאה ה-15. הכותב מדווח על אדם המבקש להינשא לבתו של אברהם החייט ומצטט מדברי אותו אדם. מוזכר גם חכם בשם יהודה חובל. ורסו: לצד כתובת המכתב המקורי, מכתב ביהודית-ערבית — אולי תשובה לרקטו — ושם: בנימין בן אנתה(?).

מכתב בקשה שנכתב בקפידה מאישה לנגיד דוד המיימוני (ככל הנראה דוד בן אברהם בן משה). ביהודית-ערבית. תאריך: כ-1237-1300. היא נשואה לחייט וחיה על צדקה עם ילדיה בבית השייך לקודש ללא גג, וחורף זה עתה החל. מתייחסת לסכום של 30 דינרים, אולי תשלום הנישואין הדחוי שהגיע לה. (מידע חלקית מתוך CUDL)

מכתב מראש הכלה ישראל בן דניאל לאבו אל-חסן סלאמה בן עלון אל-[...], בפסטאט. בערבית-יהודית, עם הכתובת בכתב ערבי. תיארוך: ככל הנראה המאה ה-11 או תחילת המאה ה-12; ייתכן שניתן לזהות את השולח ואת הנמען. עוסק בעניינים עסקיים שונים, כגון בגד טוני (פשתן) מהחייט והנחת דבר-מה בכלי בורניה.

צד ב וייתכן שחלק מהצד הקדמי (שימוש מקורי): מכתב מסחרי בכתב ערבי. תיארוך: ככל הנראה המחצית הראשונה של המאה ה-11. מוזכרים כמויות סחורות וכסף, דבר מה מסיציליה, וחייטות. ברכות לאחות השולח ולאמה ולאבו אל-עלאא.

חשבונות בערבית-יהודית ומקצת כתב ערבי (בעיקר למילה 'נוצף'). מוזכרים ענבים, ריחן, אבטיח, שומר, סבון, חוט וחייט, יונים, לבונה. האותיות העבריות מעוצבות עם לולאות חמודות. איות ראשוני.

מכתב מזכרי ב' אבו אל-ריצ'א, מוכר הבשמים, לאבו אל-מחאסן, חייט וארג, העוסק בענייני כספים ואריגים שונים. המכתב מסתיים בהכרזת חתונה: 'הקטנה תיכנס לביתה עד סוף החודש'.

חשבונות, או רשימת גביה או חלוקה. עמוד ארוך ואנכי. כל רשומה תופסת שורה שלמה. רשומות רבות מחוקות. שמות רבים מפורטים, כגון סמואל אל-ח'יאט (החייט).

חשבון ביהודית-ערבית. כמויות של תבואה שניתנו כהלוואה, חלקית כנגד בטוחה. שמות מוסלמים. חייטים ונגרים. 26 שמקבלים חיטה ו-1 שמקבל שעורה. 7 נשים

מכתב עסקי ביהודית-ערבית. דהוי מאוד. השולח שלח גלימה לבנה (פַּרְגִ'יָּה בַּיְדָּאא), שאולי נועדה לצביעה. מוזכר גם החייט (אל-ח'יַּאט).

חשבונות בערבית-יהודית. מאוחרים (משתמש במטבע צ'דיד). מוזכרת חייטות (ח'יאטה). הטקסט הראשי בקטע זה הוא יצירה פרשנית בעברית.

פתק או מסמך משפטי המזכיר צעיר חולה, חייט, סוגים שונים של בדים ובגדים, ויוסף אבן אל-מקדסי. (מידע מתוך CUDL)

פתק משפטי. על כסף שנלקח מחייט. תיארוך: לא לפני 1425 לספירה, על בסיס השימוש באשרפי שנטבע לראשונה בשנה זו.

רשימת מקבלי צדקה, כולל אשת (ביתו של) ורק (מוכר ספרים) וחייט. בכתב חלפון ב' מנשה (1100-1138).

חשבונות בכתב ערבי. מזכיר את המקצוע 'טבאח' (מזקק סוכר?) מספר פעמים ו'ח'יאט' (חייט) פעם אחת.