פיוטים מגניזת קהיר — עמוד 8

שאלה ותשובה משפטיות בכתב ערבי. השאלה כתובה בכתב יד זעיר בעט דק ופותחת במילים "alladhī dhakarahū wa-ashhada bihi aṭāla allāh baqā ḥaḍrat mawlāya al-qāḍī al-ajall" ("אשר הזכירו והעיד עליו, יאריך אללה את ימיו של אדוני הקאדי הנעלה"). התשובה, הכתובה בעט עבה, כוללת בין היתר את המילים "qad ḫaraǧa ʾamrunā ʾilayhim bi-miṯl ḏālik wa qad taqaddamnā ʾilayhim..." ("יצאה הוראתנו אליהם בעניין זה וכבר הקדמנו אליהם..."). בשורה 2 ייתכן ומופיע שם, אולי אלחסן בן צאלח בן אלחסן אלדאוּדי. שורה 5 עשויה להתייחס ל-"bi-l-yahūd" (בבתי הדין היהודיים) או לחלופין "bi-l-shuhūd" ("בעדים"). לא ברור שהכתיבה בעט העבה קשורה בתוכן השאלה או הדיווח. יש כמה רישומים לא מסודרים, שייתכן שכולם תרגילי כתיבה או ניסיונות עט עבור מסמך שלטוני נפרד או מסמכים נפרדים. אחד מהם נקרא "min al-khiyām al-manṣūra" ("ממחנות (הצבא) המנצחים") ועוד "lā zālat" ("עדיין/לא חדלה") משהו. ישירות מתחת לביטוי "wa-qad kharaja" מופיעות שתי שורות הפותחות במילים "wa-qad nafadha" ("וכבר נשלח/הוצא לפועל"). ברקטו מופיעים גם רישומים נוספים מסוג זה, וכן פיוט עברי, אולי בכתב ידו של יהודה בן טוביהו.

מכתב, ככל הנראה מאדם בשם אבו אלעז' אל אחיו, בכתב ערבי. נכתב על דף מקופל לשניים (ביפוליו). אחד מארבעת העמודים מכיל פיוט בעברית, ויתר העמודים תפוסים על ידי המכתב עצמו. תיארוך: ככל הנראה סביב המאה ה-14 או ה-15, על פי כתב היד, הפריסה, הכתיב, והשימוש בשורש קשׁע (qšʿ) במשמעות "ראה". השולח מתנצל על היעדרותו ומסביר שהיה טרוד במחלת הילד (מרצ' אלצע'יר), שהחל להחלים מעט (קד תוג'ה אלי אלעאפיה קליל). השולח עצמו מתלונן שלא נותר לו כוח ברגליו ללכת ("ובחק השריעה אין ברגלי כדי שאוכל ללכת בהן"). הוא מקונן על מצבו (ואנא פי אחואל נאקץ): אין יין (לא נביד'), אין חומץ (ולא ח'ל), ואין יבול כלל (ולא חצידה ולא שי). הוא מדווח על אנשים שבאו אליו ועל שיחותיהם בענייני כספים ועסקים. לקראת הסוף הוא כותב ש"כל הקטנים מתגעגעים אליך" (ואלצע'אר כלהם משתאקין), ושעינו כואבת לו בעת כתיבת המכתב עד שבקושי הוא רואה את שהוא כותב, ולכן אל לנמען להאשים אותו על שלא בא לבקרו ("ולא כתבתי לך מכתב זה … [אלא] ועיני כואבת לי, לא ראיתי מה כתבתי, אז אל תקח עליי בכך שלא נכחתי אצלך").

קטע של מכתב רשמי (החלק השמאלי העליון). בכתב ערבי. לאחר הבסמלה נקרא: ʾaṭāla llāh baqāhā wa-ʾadāma taʾyīdahā wa-ʿalāhā (שורה 2), ʿārafahu bi-mā li-l-ḥadra al-sāmiyya al-ʾaǧalliyya al-raʾīsiyya (שורה 3), ʿalā al-ḥadrat al-mawlā al-ʾaǧall waladihā (שורה 5), taḥmīl (או: bi-jamīl) al-raʾy al-šarīf, ǧaʿala llāh al-riyasa ʿalā al-ṭāʾiʿīn (שורה 6), ʾinnī iǧtmaʿtu bi-ḥadrat mawlāya al-šayḫ al-ʾaǧall (שורה 7). בשורה 12 מוזכר דבר־מה ש"ראוי לתוספת" (istaḥaqqa או astaḥiqqu l-ziyāda) — ייתכן שהשולח מבקש העלאה בשכר. בשורה 14 מוזכרת mukātaba ʾilā al-ḥadra al-ʾaǧalliyya al-raʾīsiyya. (המידע מנעים ונתיגם.) האזכור של הנשיאות בשורה 7 נראה כתודה לאיש מעלה על שהעניק לכותב את "הנשיאות על שתי הכתות" (הרבנים והקראים?). המסמך נעשה בו שימוש משני לפיוט עברי, אולי בכתב ידו של יהודה בן טוביהו (פעיל בערך 1170–1220). אם הזיהוי נכון, הנשיאות הנזכרת במסמך זה עשויה להיות קשורה לרבי משה בן מימון, לשר שלום הלוי, או לרבי אברהם בן הרמב"ם.

דיווח רשמי. שבר (צד שמאל). השולח מדווח שהגיע למיקום מסוים בסוף טובה (תחילת פברואר). הוא מדווח על היבולים (ghallāt, zirāʿa). הוא מתייחס למיקומים כולל אגם (buḥayra), ייתכן [ש]יוה ליד דמסיס, ו'האי שוברה דמסיס'. נראה שהזריעה לא הושלמה באזורים אלה, בעיקר חיטה. מתייחס למקדמות זרע (taqāwī); ההקשר לא ברור וייתכן שקדם לו '... ואין צווים (sijillāt).' מישהו צריך להיות מיודע על סוגי היבולים הנזרעים, ומישהו יצא לפעולה (...dhālika. Wa-sharaʿa fī ʿamalihī wa-injāzihī....). יש גם כמה שורות ערבית משולבות בין הריוחים הרחבים של העצומה, ככל הנראה משימוש חוזר מאוחר יותר או הערות, אם כי כתב היד נראה דומה לכתב היד הראשי. השורה המשולבת הראשונה נושאת תאריך: יום חמישי 19 מוחרם 550 לה' = 25 במרץ 1155 לספירה. שורה אחרת מתייחסת ל'הזהב המופקד' (al-dhahab al-mawduʿ). נעשה שימוש חוזר גם בצד הפנימי לפיוט עברי; מיוחס לסהלאן ב. אברהם ב-FGP. YU/ASE

איגרת מעניינת בפרוזה מחורזת בעברית, עם שורה אחת בערבית-יהודית, המשתרעת על פני 4 דפים (7 עמודים). היא פותחת בתיאור פיוטי של תוויו היפים של אדם מסוים (גבותיו הקשותות כאילו נחקקו בקולמוס, רקותיו ולחייו כעקרבים העוקצים את לב כל הצופים בהם, וכיוצא בזה). נראה שהנמען מוזכר בשמו בשורה האחרונה של תמונה 6: "ושמו אברם ואברהם אביו, כאלעזר המטהר בדם בהמות" — כלומר, מדובר בכוהנים. הכותב מבקש מספר פעמים מכתב, ואחר כך טובה עמומה "על פי הברית שביני ובינך [שנכרתה] בשבת תרומה". הוא מציין שהוא תמיד שואל יורדי ים לשלום הנמען. אחר כך: "כתוב לדניאל עבדך ביום רדתו (או: רדתך) לעיר און בימה (הליופוליס?) / ללוות אח היוצא למסעו לספרד, ועבדך ל'סין' שבמערב (? סין שבימה)". המידע נשאב בעיקרו ממאגר פרידברג. ראוי לבחינה נוספת.

הסכם שותפות קראי לייצור גבינה. מתוארך ליום שישי, י"ב בתשרי ה'ש"ן לבריאת העולם (שנת 1901 למניין השטרות) = 22 בספטמבר 1589. ההסכם נערך בין חמישה שותפים: (1) עבד אלעזיז בן יחיא; (2) בן אחיו, סלימאן בן עבד אלכרים מעמאר; (3) אחיו נצראללה; (4) אחיו יעקוב; (5) דאוד בן שמואל כהן שֻקַיר (השווה למסמך נוסף בשמורת יבר.-ערב. II 1418). חלוקת העבודה בין השותפים מתוארת בפירוט רב, ומספקת מידע מועיל על התפקידים והמשימות השונים בתהליך ייצור הגבינה ומכירתה — חלקם קשורים לכפרי מצרים ולמעורבותם של פלאחים שאינם נקובים בשם. למסמך קראי מאוחר יותר העוסק בייצור גבינה כפרי, ראו: יבר.-ערב. II 1579. בצד הפנים (recto) מופיע פיוט מאת שלמה ירושלמי.

שבר ממסמך דיווח ככל הנראה מקצין צבאי לממונה. הוא מתאר כיצד 'כולנו יצאנו לוואדי בוטנאן (ליד חלב) וסבלנו אבדות (kabadnā) עד שהגענו לתגבורות (ilā an ḥasalnā ʿind al-aʿwān)....' ואחר כך מזכיר 'הצבאות המנצחים, יהפוך אל את דגליהם למנצחים' (ilā al-ʿasākir al-muẓaffara naṣara Allāh aʿlāmhā), וכיצד שמע שהנמען צועד לעבר דמשק. השולח מתכנן להצטרף לכוחות ומבקש פקודות נוספות. נעשה שימוש חוזר לפיוט עברי בצד האחר על ידי סופר פורה (ראה הצעות הצטרפות FGP). (מידע בחלקו מבוריס ליברנץ ואחמד אלאקטאש.) מסמך זה זוהה ותועד ב-PGP על ידי אלן אלבאום ב-2022. בהמתנה לפרסום על ידי פול קוב ואלן אלבאום.

צדה השמאלי של מכתב בכתב ערבי. ייתכן שמדובר בעצומה (petition), או לחלופין במכתב רגיל הנשען על ניסוחים אופייניים לעצומות — השערה זו נתמכת בעובדה שהשולח מתייחס לעצמו בכינויי גוף ראשון ולא במונח "העבד" המקובל. רווחים גדולים בין השורות, וכתב יד אופייני ללשכת הכתיבה (chancery). המכתב מזכיר את "בנייתו של מה שנהרס(?) וחידושו של מה שחלף" (ʿimāra mā dummira(?) wa-tajdīd mā maḍā). כן מוזכר "מה שעשה עבדאללה בן טאהר עם הוד מעלתך ועם וזירותך" (fiʿl ʿAbdallāh b. Ṭāhir maʿa jalālatih wa-wizāratih). הקלף נעשה בו שימוש משני לפיוט עברי שנכתב בין שורות המכתב, בצד הרקטו וגם בצד הוורסו.

מכתב הממוען אל משה כהן. נפתח בהקדמה פיוטית ארוכה בעברית, ואחר כך עובר לערבית-יהודית. השולח מדווח על תלאות המשפחה במהלך השנה. הם שרויים במצוקה בשל בתו של ר' פנחס, ואף הוציאו עליה כמעט 100 גרש. נראה שלשולח נולד תינוק זכר שמת. כאשר אשתו של ר' אברהם אלקֻדסי באה ביום שישי, שומר השכונה הביא עובר מפלה (ולד סקט) והניח אותו בדרך מול ביתה של חנה, אחות הנמען (האם מדובר בעלילת דם?). בעקבות זאת מישהו (אלקֻדסי?) ור' שמואל נכלאו, ביתה של האחות נבזז, והיא ואבּרהים נותרו ללא כלום. אין שום ידיעות, לא על יבול השעורים ולא על ירושלים. גיסו של הנמען, שלמה רופא, הגיע. נדרשת בדיקה נוספת.

שריד של מכתב בכתב ערבי. נשתמר שם של אדם (אבו משהו), ככל הנראה בהקשר לחוב המגיע, אך מעבר לכך לא נשמר מידע רב. מופיעים במכתב ביטויי כבוד והכנעה הפונים לנמען בבקשה למעשה חסד. בין הציטוטים מן המקור: "ולא ינכר מולאי אלשיך' כבת אללה עדאה . . . . פהו אלד'י תגיר(?) לאן אלעבד מעה מחלו[. . . .] אבו אל . . . . פי ד'מי וקבלי ואנה יהדא . . . ומע ד'לך פקד ערף עבד מולאי אלשיך' . . . . והו יסל ג'ליל חצ'רתה אלאנעאם עליה . . . אלי . . . . פקד ואללה אלעט'ים . . . . וצלואתה עלי עבאדה(?) חסבי אללה ועליה תוכלת". הקטע נעשה בו שימוש חוזר: בצד הרקטו נכתב פיוט עברי.

טיוטה של מסמך משפטי הקשור לגירושין. מתוארך ליום חמישי, י״ב בתמוז ה׳תקל״ז (1777 לספירה). הבעל: רחמים לוי חזן בן נחום לוי קיים. האישה: קמר בת סעדיה לוי קיים. עילת הגירושין: היא רשעה וקלת אדב (לאנהא רשעה קלילת אלאדב). הבעל טוען, ושכניו מעידים, שאינה מדברת אליו ואינה מכבדת אותו אלא רק מעליבה אותו ומקללת את אבותיו. אין זו דרכן של נשים יהודיות מכובדות, אלא דרכן של הנשים ה"פאג'ראת, אל-ח'אר'גאת ען טריק אל-חק" (הפרוצות, היוצאות מדרך האמת). מכיוון שבית הדין מקבל עדות זו, היא לא תקבל את תשלום הכתובה המאוחר. בצד האחורי (verso) מופיעים פיוטים.

תכתובת רשמית בכתב ערבי. שמורות תחילותיהן של 17 שורות. מתוארך כנראה לשנת [5]32 להג'רה = 1137/38 לספירה, אם כי ייתכן גם תיארוך לשנת 432 להג'רה = 1040/41 לספירה. רק ביטויים מבודדים השתמרו. נזכרת בו קבוצה (טַאאִפַה) של אנשים; דבר־מה שהתרחש בשנה שעברה; קבוצה (גַ׳מַאעַה) שנמלטה; בקשות העתירה הטיפוסיות המופנות אל הנמען לטפל ולהסיר את הנזק (... אלצ'רר ויזול ...), אולי ארמונות (קֻצֻור), וכן ציות לפקודות (הנמען). הצד השני (verso) נוצל מחדש לכתיבת פיוט עברי, ובו פיוט שכותרתו "יוצר עיראקי" לחג השבועות.

העתק של מכתב בעברית. בעמוד האחרון מיוחס המכתב לרבי יהודה הלוי. רובו ככולו מורכב משבחים פיוטיים ביותר לנמען ("אשר לא נראה כמותו בספרד") ומדברי השפלה עצמית של הכותב. הכותב מסביר מדוע אין ביכולתו למלא בקשה מסוימת שהופנתה אליו. לא ברור אם הכותב המקורי זהה לרבי יהודה הלוי המפורסם; הראיות התומכות בזיהוי זה הן שלא מופיע שם אביו או שמות נוספים שלו (פרטים שהיו נחוצים אילו דובר ברבי יהודה הלוי פחות מוכר), ההתייחסות לספרד, ורמתה הגבוהה של הפרוזה העברית. אולם הדבר טעון בדיקה נוספת.

רקטו: פיוט בעברית. ורסו: שורות הפתיחה של המקאמה האחת-עשרה של אלחרירי (הביקור בבית הקברות של סאוה), בתעתיק לערבית-יהודית: "חדת' אלחארת' בן המאם קאל אנסת מן קלבי אלקסאוה חין חללת סאוה ואכ'ד'ת באלכ'בר אלמאת'ור פי מדאו[אתהא בזי]ארה אלקבור פלמא צרת אלי אלמחלה אלאמואת". בתרגומו של תומס צ'נרי (Chenery): "אלחארת' בן המאם סיפר: חשתי בקשיות לב בעת שהותי בסאוה, ולכן נדרשתי אל המסורת הידועה שלפיה תרופתה היא בביקור הקברים. וכאשר הגעתי אל משכן המתים...".

רשומה משפטית (מס' 8) מתוך פנקס בית דין רבני בקהיר (בדף 3r). בעברית. מקום: קהיר. מתוארך לשליש האחרון של חודש שבט ה'תמ"ג (1683). (מס' 8) אישור על קבלת תשלום עבור שיפוצים בבתים "שכנגד דרב תלמוד תורה" (ככל הנראה ברובע היהודי של קהיר). ליתר פיוט: משה וילאסיד מקבל 3,000 מדין מידי ישראל ברוךאל ואחותו דונא (דונא). הרשומה מציינת כי הכספים מיועדים ל"בנין ותיקון הברחי שבבתים" (ככל הנראה במשמעות של מנעולים או בריחים בהקשר זה).

רקטו: מסמך משפטי בכתב ערבי. תיארוך: לא לפני 1425 לסה"נ, על סמך האזכור של הדינר האשרפי. הודאה בחוב על שמו של מחמד בן קאסם בן עלי, המכונה אל-חמאוי, המֻדַוְלִבּ (אולי העוזר הטכני, או מי שאחראי על תחזוקת המאזניים ושאר הציוד) "בצַרְף (בית החלפנות; ככל הנראה בית המטבעות היה אל-צ'רב) ובמקומות אחרים", ובין היהודי ח'צ'ר בן [...] אל-יהודי אל-רבאני, המכונה אבן עבדה. ורסו (ובשולי הרקטו): טיוטות לפיוטים בעברית.

חזן מזמין פיוט דתי שכל אחד מבתיו מסתיים בציטוט מקראי שמילתו האחרונה היא "אלהים", כגון במדבר כ"ג:כ"ז או שמות א':י"ז. הוא מבקש לקבל את הפיוט בעוד מועד, שכן אין הוא מצליח עוד לשנן כפי שהיה מסוגל בעבר. בראש המסמך מופיעות שתי המילים הראשונות של פיוט מאת ר' יהודה הלוי. ייתכן שהחזן נזקק לפיוט לרגל ברית מילה, לאור הפסוק המקראי המרמז במפורש על המיילדות. המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.

המסמך הראשון הוא קטע ממכתב מהקהילה הקראית בפוסטאט אל הקהילה הקראית באלכסנדריה. בצד הרקטו נשתמרה ככל הנראה רק הפתיחה המליצית בעברית, וכן כמה שורות מקוטעות בערבית-יהודית בשוליים. בצד הוורסו מופיעה הכתובת בכתב עברי קליגרפי, ולצידה ארבע שורות טקסט בערבית-יהודית בכתב יד שונה, ובהן בעיקר ברכות לנמענים, ואולי גם דברי עידוד לתת צדקה. בהמשך למכתב מצורפים שני דפים של פיוטים.

הצד האחורי (verso) נראה מורכב משניים או שלושה מסמכים שהודבקו יחד. אחד מהם נראה כמסמך בערבית, אולי מסמך מטעם השלטון. אחר נראה כאיגרת רשמית או קהילתית בעברית עם רווחים רחבים בין השורות; המילים הראשונות של כשבע שורות שרדו. נראה שהתוכן מורכב בעיקר משבחים וברכות פורמולאיים. תיארוך: ככל הנראה המאה ה-12. הצד הקדמי (recto) נעשה בו שימוש משני לכתיבת פיוט.

שריד של מסמך מדינתי, כתוב ברווחים גדולים בין השורות. ככל הנראה מדובר בצו או גזירה. נשתמרו ראשי ארבע שורות בלבד. ייתכן שהטקסט מזכיר אינדיגו (אלניל) וכן חקירה או בדיקה של עניין כלשהו (אלתפתיש ען). הקלף נוצל מחדש לכתיבת פיוט עברי משני צדדיו, בידי סופר שכתב ידו נראית מוכרת מן האשכול הגדול של מסמכי מדינה ממוחזרים מתקופת אלאפצ'ל (ראשית המאה ה-12).

קטע ממכתב בעברית. תיארוך: בערך 1011 לסה"נ. במכתב מוזכרים מותו של שמריה בן אלחנן ומותו של החזן פלטיאל, וכן ביקורו במצרים של שמואל בן הושענא, הידוע בכינוי "השלישי". השולח, "השלישי" ועוד 23 יהודים הולשנו לפני השלטונות ונכלאו. הקטע משלים את הסיפור המופיע במגילת מצרים. בצד ה-verso נעשה שימוש חוזר בקטע עבור פיוט. (המידע מבוסס על מהדורתו של גיל.)

צד verso: מכתב מעלי בן אלאמיר אלמט'פר אל עבד אלרחמן, בכתב ערבי. עוסק במשלוח של ארבעה מטרים של דגים מלוחים (צִיר). הכותב מבקש שלא ייגבה ממנו יותר מ-2–3 דרהם לכל מטר. יש לציין שהמסמך הזה ערוך על ידי ורנר דים במהדורה מודפסת. בצד recto נעשה שימוש חוזר לכתיבת פיוט בעברית. (המידע נשען בעיקר על הערות גויטיין המצורפות ועל מהדורתו של דים.)

טבלת חשבונות כתובה בקפידה בכתב ערבי. כמויות ניתנות ביחידות אמטאר (רבים של מטר) ואקפיזה (רבים של קפיז). ישנן שלוש עמודות. הראשונה מפרטת את הכמויות. בשנייה כל רשומה מתחילה ב'בלע'ה', ובשלישית כל רשומה מתחילה ב'אל-ת'מן' ונותנת מחיר בדינרים. לא ברור מיד מהו הסחורה או הסחורות המעורבות. ראוי לבחינה נוספת. שומש מחדש בפנים לפיוט עברי.

שלושה גושי טקסט שונים. (1) צד פנימי: קינות. (2) פתק ביהודית-ערבית ייתכן שבאותו כתב יד כמו הקינות. אבו ל-עלאא מספר ל'הרב ומורי' שלו שהוא שלח את החוברת הזו ברגע שקיבל את מכתבו, אך הנושא התעכב. (3) שירה עברית/פיוט בכתב ידו של יהודה ב. טוביה (מוקדם של בלבייס, סוף המאה ה-12 ותחילת המאה ה-13). לפיכך יהודה היה כנראה נמען הפתק.

קטע ממכתב מסחרי בערבית-יהודית, ככל הנראה מהמאה ה-12. במכתב מוזכרים פריטים שונים, ובהם צמיד (סִוַאר) ופריט מזהב. הכותב מזכיר פגישה עם "הצעירים" (אל-צביאן); דבר-מה המלווה את הביזנטים הקריטים(?) (אל-רום אל-ח'ראא'ט); הגעה לקהיר; ותקווה לקחת דבר-מה בשבוע שלאחר מכן. צדו האחורי של הקטע נעשה בו שימוש משני לכתיבת פיוט עברי.

מכתב ופנגיריקה מ'חלפון' מסוים לנגיד. שם המשורר מופיע באקרוסטיכון ב-5 המילים האחרונות של השיר. אלכסנדר שייבר טען ב-1960 (בהתבסס על ראיות פנימיות בלבד) שהמשורר הוא [יצחק אבן] חלפון והנמען הוא שמואל הנגיד. הפתק מתחת לשיר פותח: 'ומאחר שהשראתי הפיוטית (קריחה) גוועה בשל כל דאגותי...' ומסתיים בברכות לחג הפורים.

ליטורגי. מֻקַדִּמַאת לפרשיות מספר ויקרא. "מֻקַדִּמַאת ('הקדמות' או 'פרולגומנה' בערבית) הן דרשות קצרות המשמשות מבוא לקריאת התורה השבועית (פרשה). בדרך כלל הן מתייחסות גם להפטרה השבועית מן הנביאים ולמזמור תהילים מסוים. מעטות מהמֻקַדִּמַאת כוללות גם פיוטים ליטורגיים."

עצומה לפקיד ממלכה. בערבית. לאחר תַקְבִּיל, הנמען מוקבל בתארים רבים ('אַלְ-מַגְ'לִס אַלְ-עָּאדִּלִי אַלְ-סַּיְפִי אַלְ-נָּאצִרִי(?) אַלְ-כָּמִלִי אַלְ-הָּאדִי'). העותר מתלונן על 'חולשתו' ו'בדידותו' (אִנְקִטָּאע) ו'עניו'. אופי בקשתו אבד. שימש מחדש לפיוט בצד הראשון.

מסמך בערבית-יהודית, כנראה מסכם עצומה. מכותר ב', ולאחר מכן: 'בו עבדיך אבו אל-ריצ'א אל-אבואני ביקש מסיידנא... המכתב מאל-מועז'ם לקאד'י אל-מכין המפקח על אלכסנדריה', ומפרט בקשה הנוגעת למזון. תיארוך: כנראה המאה ה-13. פיוטים ותרגילי עט בגב.

מכתב ביהודית-ערבית. כתוב על קלף, בכתב יד של סופר, בעמודה צרה בצד החיצוני של עמוד פיוטים (בכתב ידו של אותו סופר?). רוב המכתב מורכב מנוסחות נימוסין. השולח מזרז את הנמען לסייע לו בדבר כלשהו הכרוך בחיתוך קלף לספר תנ"ך.

שמונה השורות הראשונות של מכתב המיועד לאיש נכבד, בכתב יד מיומן של סופרי חצר. ייתכן שעוסק בסחר. מוזכר מכתב שהגיע מ'עמיתיו בעיר המצרית טלחה'. נעשה בו שימוש חוזר לפיוט בצד האחורי על ידי אותו סופר יהודי.

שבר קטן של מכתב בכתב ערבי. מזכיר [אל-שייח'] אל-עפיף ואדם נוסף; שמשהו לא הגיע בשנה הקודמת; 'ביום הזה'; 'למען בואו...'. כמעט לא נשמרו פרטים. נעשה בו שימוש חוזר בשוליים וברקטו לפיוט עברי.

חוברת המכילה עמודים רבים של תחזיות אסטרולוגיות בערבית-יהודית, ממוינות לפי מזל הגלגל בו השנה נולדת. מתייחסת לפוסטאט בשם 'בבלון' בדף 7א. יש גם כמה עמודים של פיוטים בעברית ובארמית בסופו

מכתב מאוחר, טיוטות או רישומי מכתבים בערבית-יהודית על נייר מסורגל. ייתכן המשך של המדף הקודם (שניהם מכילים שורות פיוטיות המסתיימות ב'-מו' וחתומות על ידי יעקב מסוים).

פיוט ו/או שירה חילונית. לפחות שלושה שירים בשני הדפים. אחד מיוחס לאברהם אבן עזרא (בכתב שונה) ואחר לאפריים. אחד עוסק במשה ובמלאכים הבוכים וצורחים, אולי בעת מתן תורה.

רקטו: קטע של מסמך משפטי בערבית-יהודית הנוגע לחלוקת כסף בין אבו אל-פדל, יעקב ואבו אל-חסן. ורסו: קטע של עמוד פיוטים. שני הצדדים כנראה בכתב ידו של משה בן לוי הלוי.

פתק מברכת (=שלמה בן אליהו) לאבו אל-נג'א. בכתב ערבי. מזכיר לו את הבטחתו להלוואה של 20 דרהם. ברקטו פיוט עברי. זה נערך על ידי ורנר דים כ-P.Heid.Arab. III 43.

התכתבות רשמית הנוגעת לניהול מחוזי, המזכירה חקלאים ותלונותיהם ואמירים שונים, 'אל-עאמל' ו'אל-קאיד'. שמורות כתריסר שורות. שימוש חוזר ברקטו לפיוט בעברית.

ורסו: שירת אהבה, או אולי מֻג'וּן, בכתב ערבי. 'פאת אל-חביב אל-אוול פלא עליכ מן... לא מד'הב ולא אל-שריעה ולא דין אלא אל-ח'לאעה...' ברקטו יש פיוט עברי.

צד א: פתיחה פיוטית לכתובה (כמעט זהה ל-10653.1) בכתב סופר מוקפד, ללא תוכן נוסף. צד ב: ניבוי ביהודית-ערבית על משמעות ליקוי ירח באלול (ה'שע'?).

חשבון שכותרתו 'תעריף שהגיש אבו אל-עיב אל-שיח' אל-ע'למאני'; היה חלק מאותו חשבון כמו ENA 641.19+21+23; החשבון נחתך ל-6 חלקים לכתיבת 6 פיוטים

חשבון שכותרתו 'תעריף שהגיש אבו אל-עיב אל-שיח' אל-ע'למאני'; היה חלק מאותו חשבון כמו ENA 641.19+21+23; החשבון נחתך ל-6 חלקים לכתיבת 6 פיוטים

חשבון שכותרתו 'תעריף שהגיש אבו אל-עיב אל-שיח' אל-ע'למאני'; היה חלק מאותו חשבון כמו ENA 641.19+21+23; החשבון נחתך ל-6 חלקים לכתיבת 6 פיוטים

חשבון שכותרתו 'תעריף שהגיש אבו אל-עיב אל-שיח' אל-ע'למאני'; היה חלק מאותו חשבון כמו ENA 641.20+22+24; החשבון נחתך ל-6 חלקים לכתיבת 6 פיוטים

חשבון שכותרתו 'תעריף שהגיש אבו אל-עיב אל-שיח' אל-ע'למאני'; היה חלק מאותו חשבון כמו ENA 641.20+22+24; החשבון נחתך ל-6 חלקים לכתיבת 6 פיוטים

חשבון שכותרתו 'תעריף שהגיש אבו אל-עיב אל-שיח' אל-ע'למאני'; היה חלק מאותו חשבון כמו ENA 641.20+22+24; החשבון נחתך ל-6 חלקים לכתיבת 6 פיוטים

מכתב בכתב ערבי, ככל הנראה טיוטה או תרגיל כתיבה; מורכב כולו מביטויים פיוטיים של כיסופים ואחריהם שבחים וברכות (Khan, Qaṣr Ibrīm, doc. 40)

מילים קליגרפיות עם פרחים מפוארים, ייתכן שמהכותרת הפיוטית של כתובה, דומה מאוד ל-BL OR 10653.9 (כתובה תימנית מימי הביניים לפי גסטר).

גב (שימוש מקורי): שתי שורות אחרונות של מכתב ברווחים רחבים, אולי רשמי: 'ח'אדמהא... ואג'באתהא...'; בפנים: טקסט עברי, אולי פיוט

קטע מכתב בכתב ערבי. ראשיתן של ~9 שורות קרוב לסוף שמורות. עוסק בחיטה וסידורי משלוח. נוצל מחדש ברקטו לפיוט. דורש בחינה נוספת.

מסמך ממלכתי, שברירי, בכתב ערבי. מזכיר מחיר, 90 חתיכות זהב, ו'מה שצפינו הוא צודק'. נעשה בו שימוש חוזר ברקטו לפיוט עברי.

מכתב עתירה לצדקה. 10 שורות של שבחים פיוטיים בעברית, ואחריהן 6 שורות ביהודית-ערבית. בן הכותב חולה; הם זקוקים לבגדים.

חוזה נישואים מוסלמי. שבר (פינה עליונה ימנית). חתן: יזדאד בן בלול(?). נדרש בדיקה נוספת. נוצל מחדש בורסו לפיוט עברי.

ביפוליו עם פיוט עברי; אחד מארבעת העמודים מכיל רישומים שונים בכתב ערבי כולל ביטויי פתיחת מכתב ורשימת מספרים

קטע זעיר ממסמך מדינה פאטמי, ככל הנראה צו. שמור רק קצה של יו' או אות דומה. נעשה בו שימוש חוזר לפיוט עברי

חשבון בכתב ערבי בכתב יד קטן, אולי ממלכתי (פיסקלי); שומש לפיוט עברי בכתב הדומה לזה של אבו סהל לוי

תמלול מודפס של BL OR 10653.9 — פתיחה פיוטית ל'כתובה תימנית' מניסן 1368 לשטרות (= 1057 לספירה?).

פריטים רבים חולקים ספרייה זו. רובם נראים כפיוטים, למעט צוואה מוסרית בשם שלמה לבנו (188/30).

פתיחה פיוטית ל'כתובה תימנית' מניסן 1368 לשטרות (= 1057 לספירה?); ראה BL OR 10653.8 לתמלול.

קטע מכתב ביהודית-ערבית (פינה עליונה ימנית), מזכיר הגעה ל'אלתסלך'(?); גב שומש לפיוט עברי

מתכון טכני בכתב ערבי, כנראה רפואי, כתוב על עמוד אחד מדפי כפולות של פיוט עברי.

פיוט כנראה לחלק עבודה של תפילת יום הכיפורים. נראה כמו כתב ידו של ידותון הלוי.

פיוטים לחנוכה - ללא תאריך - בית הקברות בסאטין - (מספר 280). בעברית ובצרפתית.

רישום חשבון קצר על גב פיוט עברי: 'לה מעי פצה לו ואיצא יח ולה מעי לד וג פי ג'

פיוטים ולאחריהם ארבע שורות בכתב ערבי. אולי שירה (אנא אל-ע'ריב אל-ד'י...).

ביפוליום של פיוטים, חתום על ידי משה בן לוי הלוי (נמצא על ידי אמיר אשור).

שבר קטן של חשבונות (פיסקלי?) בכתב ערבי. נעשה בו שימוש חוזר ברקטו לפיוט.

פנים: טקסט לא מזוהה בכתב ערבי; במאונך: פיוט עברי; גב: 'כתאב אל-כאפי'

ספרותי. פיוטים. שמו של פרחיה בן יהוסף מופיע בראש אחד מן השירים.

מסמך בכתב ערבי. נעשה בו שימוש חוזר לשירה/פיוט עברי. דורש בדיקה.

פיוט שנראה כתוב בכתב ידו של חלפון בן מנשה הלוי

רשימת פיוטים — דרוש בחינה. תמונה לא זמינה.

טקסט פיוטי או ליטורגי בעברית, ככל הנראה.

פיוט בכתב ידו של שמואל בן סעדיה הלוי.

ורסו: שירה ערבית. רקטו: פיוט עברי.

פיוט (קינה) מאת אלעזר הקליר.

עמוד מספר תפילות/פיוטים.

ספרותי. פיוטים.

פיוט בעברית.

פיוט.