שאלות ותשובות בגניזת קהיר

מסמך משפטי שנכתב בקהיר ביום שלישי, י"ח בשבט ד'תתנ"ה למניין השטרות, הוא 7 בפברואר 1094. הצהרה של השמש יוסף בן שלמה הכהן, ולפיה לא מסר את גט הגירושין מהיבּה/נתן בן מוהוב הכהן לסירוה בת הלל במשך כמעט שלוש שנים. השמש מסביר שנהג להחזיק אצלו גיטין של כהנים בתקווה שבני הזוג יצליחו להתפייס לפני שיתגרשו (שכן כהן אינו יכול לשאת גרושה, ובכלל זה גם לחזור ולשאת את גרושתו שלו). הגט המקורי נכתב ב-22 באפריל 1091, ועליו חתומים (וכנראה גם כתבוהו) החזן הלל בן עלי וכן אותו שמש יוסף עצמו. בעת ביקורו בירושלים, פנתה אליו אמהּ של הגרושה וביקשה ממנו למסור את המסמך, ועתה הוא מפקיד אותו בידי ח'ליפה בן מנשה מעכו. עדים על המסמך (וכנראה גם הכותב) נתנאל בן יפת החבר (המוכר גם ממסמכים אחרים), וכן אהרן בן אברהם. בכתב יד שונה מופיע פוסט-סקריפט יוצא דופן (אולי תיקון לשטר?) המסתיים בעלאמה: "ישועה". מתחת למסמך מופיעה תשובה הלכתית חריפה ונוקבת באורך 40 שורות העוסקת בפגמים של המסמך המשפטי הזה, שכתב הפוסק הארץ-ישראלי עמרם בן אהרן בן עמרם הכהן, מצאצאי הדיין אליהו הכהן. הוא מעבד בלעג את הפסוק מירמיהו ח, כב: "הצרי אין במצרים? אם רופא אין באלקאהרה? מדוע מדוע לא עלתה ארוכת בת עמי?". כדי להבטיח לעצמו די מקום לתשובתו, נראה שעמרם הדביק את הדף השני על הדף הראשון. ייתכן שעמרם בן אהרן זה הוא חתנו של הגאון אביתר הנזכר במקור אחר, ובין מסמכיו הנוספים נמנים מספר שטרות ידועים. התשובה מכילה פרטים יקרי-ערך רבים על נוהלי בית הדין ועל הנוסחים המשפטיים המקובלים. המסמך פורסם בידי מ"א פרידמן במאמרו "הצרי אין במצרים אם רופא אין באלקאהרה (מסמך ממצרים על גירושי אשת כהן בסוף המאה הי"א ותגובת חכם מארץ-ישראל)", דיני ישראל ה (תשל"ד), 205–228 (במיוחד עמ' 208–209).

שאילתא משפטית שנכתבה בידי חלפון בן נתנאל, ככל הנראה מעיד'אב, ונשלחה לחכם שאינו מזוהה בשמו (הפנייה הפותחת: "הדרת יקרת אדונינו הרב הגדול יחיד הדור ופלאו ממזרח שמש עד מבואו אב בית דין שלכל י̇ש ירום הודו והדרו . . . אדונינו נר גלותינו אור עינינו"). חלפון כתב מסמך זה כהוספה לשאילתא קודמת (שלא שרדה או טרם זוהתה), אותה שלח "על שפת הים מחמת חופזו של השליח" (שורות 13–15 בצד ב'). השאילתא עוסקת בסוגיות סבוכות בדיני ייבום: אישה ששמעה על פי שמועה כי בעלה נהרג, סירבה להתייבם, ולאחר מכן נפטרה, והספקות סביב ירושת כספי הכתובה שלה — חלק מהם (חמישים דינרים) כבר נגבה על ידה — כאשר היבם תובע מן היורשים להשיב לו את הסכום. כן נדונה סוגיית סעיף ה"נאמנות" בכתובתה, הפוטר אותה משבועה בעת גביית הכתובה, ויחסו למקורות התלמודיים, ובכלל זה תוקפן של נוסחאות הוויתור "מחול לך" ו"אתן לך". השאלות ההלכתיות הללו עוררו מחלוקת בין "התלמידים", שלוותה בהתנהגות בלתי ראויה ("פאן קד וקע פי גמיע דלך בין אלתלאמדה כלף ומכאברה"). חלפון מבקש מן הנמען לפסוק את ההלכה ולפרט את נימוקיו במלואם, כדי ליישב את המחלוקת. ייתכן שהמסמך קשור למכתב מאת ח'לף בן יצחק מ-1131, שבו הוא מודה לחלפון בן נתנאל על שליחת תשובה הלכתית בענייני ייבום. פרידמן ואשור שוקלים אפשרויות שונות לזהות הנמען, ומציעים את השתלשלות העניינים הבאה: - מחלוקת התעוררה בין החכמים בעדן או בתימן בעניין דיני ייבום - שהותו הממושכת של חלפון בעיד'אב אפשרה לו לשלוח שאילתא לפֻסטאט ולקבל מענה - הסמכות שאליה הופנתה השאילתא עשויה להיות "הרב" ר' אלעזר אבן אלקצבי - חלפון העביר את התשובה לח'לף בעדן וקיבל ממנו מכתב תודה

(I) רישום משפטי של פרוזבול. בעברית. מתוארך ליום שלישי, כ"ה באלול ה'שע"ו = 7 בספטמבר 1616. בנימין בן שושן מוסר את כל החובות המגיעים לו לרשות בית הדין. נכתב ונחתם בידי משה הלוי פורך(?). חתום גם בידי יהודה קסטרו. (II) מתחת לכך נמצאת ככל הנראה תבנית למסמך פרוזבול נוסף. בראשו נכתב "זה הוא גופו של פרזבול". בתעודה זו מוזכרים שמות נוספים (בעלי החובות?): יצחק בן שושן בן בנימין; חיים בכומו(?); מאיר גאווצון; ובנימין קג'יג'י (קגיגי). לאחר מכן מובאת נוסחת הפרוזבול. תעודה זו מתוארכת ליום שני, כ"ג באלול ה'שע"ו = 5 בספטמבר 1616. תאריך זה נראה מדויק, שכן כ"ג באלול אכן חל ביום שני; ואילו הרישום הראשון נראה כסוטה ביום אחד מימות השבוע. אין חתימות בתחתית; במקום זאת נכתב "והעדים חותמים מטה, או החכמים". הרב הנזכר בקטע הפרוזבול, מאיר גאווצון, עשוי להיות הפוסק הידוע מאיר גאויזון, שנפטר בסביבות שנת 1622. האיותים המקובלים של שם משפחתו הם גאויזון וגאביזון, ונראה שהסופר היה פחות מנוסה ומחק את ניסיון האיות הראשוני שלו. לפרסום מודרני של קובץ תשובותיו של מאיר גאויזון, ראו: שאלות ותשובות רבינו מאיר גאויזון מרבני מצרים הקדמונים מופיע לראשונה על פי כתבי יד בתוספת מבוא, ציונים והערות, אגרות ונספחות על ידי אליאב בן אאמו"ר מאיר שוחטמן.

מכתב משמואל סידי, השוהה בדמיאט, אל גיסו ושותפו לעסקים גבריאל (ככל הנראה גבריאל קונפורטה, בנו של דוד קונפורטה המפורסם). הכתב בלאדינו. קיים מכתב נוסף מאותו שמואל סידי, ובו אף הוא תשובה הלכתית בצד השני. המכתב נכתב ביום שישי, י"ג בתמוז. אין זה ברור היכן שוהים האישים השונים השונים המוזכרים. אביו של שמואל אף הוא בדמיאט, אך אשתו של שמואל נמצאת במקום מושבו של גבריאל. שמואל כותב: "תמיד כתוב אליי דרך רשיד אל איזמיר", וכן: "בעזרת ה', בסוכות, תספר לי מה עלה בגורל הבגדים שאשלח לסלוניקי, ובעזרת ה' תספר לי גם על איזמיר". יתכן שגבריאל ואשת שמואל מתגוררים בקהיר/פוסטאט, ושמואל יצא למסע לאיזמיר. שמואל מדווח כי הוא שולח כמה פריטי לבוש בחזרה (כפי הנראה לקהיר/פוסטאט) עבור אשתו (? "בחטאיי, השארתי אותה כמעט עירומה / muy desnuda"). הוא מציין כי הוא שולח חצאית משי (futa de seda) עם ר' יעקב סוברדו (?). מוזכרים גם "אחינו" ר' שלמה אלחאנאטי ור' דוד כיואס. שמואל שולח דרישת שלום לחותנו, לתיא חוה (או חנה), לתיו משה ולמנחם, וכן ל"אחיו" יאודה מראלי. הקטע מכיל גם תשובה הלכתית בעניין יהודי שמסר לגוי לעבד קלף לספרי תורה ולתפילין, אך לא סימן את הקלף באופן שיוכל לדעת אם הגוי החליפו באחר.

קטע המכיל כמה גושי טקסט שונים, ובראשם תשובה הלכתית המיוחסת ליעקב קנפנטון המנוח (נפטר לפני 1439). מקום הכתיבה: ככל הנראה ספרד. תיארוך: בערך במחצית השנייה של המאה ה-15. הקטע הייחודי הזה פורסם על ידי דותן ארד. מעל התשובה מופיעות רשימות נוספות, ובהן חשבונות בלאדינו המזכירים את השם דון יוסף, ואולי טיוטה של מכתב מסחרי בלאדינו. הכותב מדווח כי קיבל סכום של 200 פלורינים מדון אברהם, אשר נועדו להישלח לעיר ואלדוליד (ואלדוליד), ומצוינים בו סכומים נוספים. "טקסט זה מוכיח כי המסמך, לכל הפחות חלקו העליון, נכתב על אדמת ספרד לפני גירוש 1492; קרוב לוודאי שהובא למצרים בעקבות הגירוש. התאריך כ"ה במרחשוון מופיע בשורה האחרונה, אך ללא ציון השנה. לאחר מכן מופיע ערך מילוני: "נחושת — נקראת acero בלעז"." התשובה עצמה דנה בשותפות עסקית ובחלוקת הרווחים באופן המונע איסור ריבית. דבר שלא צוין על ידי ארד הוא שמספר מילים כתובות באופן חלקי בכתב ערבי, ובהן השם דון نيمين (Don NYMYN). (המידע מבוסס בעיקר על מאמרו ומהדורתו של דותן ארד.)

שאלה ותשובה בכתב ידו של רבי אפרים בן שמריה, ראש קהילת הירושלמים בפוסטאט בין השנים 1007–1050. ברקת מציין כי בגניזה נמצאו שרידים מכתביו ההלכתיים, ומשער שמדובר באוספים של ספרות שאלות ותשובות. ריבוי התיקונים וההגהות במסמך מעיד כי לפנינו תשובה שחיבר אפרים בעצמו, ובכך יש חיזוק נוסף להשערתו של ברקת שאפרים נהג לחבר ספרות שו"ת. קשה לעמוד במלואו על טיבה של התשובה הנדונה בשל מצב המסמך, אך נראה כי היא עוסקת באישה שמינתה את בעל אחותה כשליח לעניין נישואיה. עולה מן המסמך כי האישה ביקשה לחזור ולהינשא לבעלה הקודם, בעוד שגיסה הסכים בשמה לנישואיה לאדם אחר. האישה טענה כי לא היה בכוונתה למנות אותו כשליחה, וכי לא היו עדים למינוי כזה. הרב פסק כי הנישואין לאיש האחר בטלים, וכי מותר לאישה לשוב ולהינשא לבעלה הקודם. אילו היו הנישואין לאיש האחר יוצאים אל הפועל, היתה האישה נאסרת על פי ההלכה על בעלה הקודם. יש להוסיף כתב יד זה לקורפוס כתבי היד של רבי אפרים בן שמריה שפרסם ברקת.

מכתב אל רופא ובו תשובתו. מסמך מסוג זה הוא בעל אופי של ספרות שאלות ותשובות, העוסק בכמה שאלות ששלח אדם לרופאו; בצד השני (verso) מופיעה תשובת הרופא. החולה אינו מתאר את בעייתו הרפואית, אלא שואל על מזון (כמות הלחם שמותר לו לאכול), על משקה, ועל השאלה אם מותר לו ללכת לבית המרחץ. ככל הנראה הרופא הכיר את החולה ואת מצבו הרפואי, שכן הוא נתן תשובות מדויקות מבלי לברר על תסמינים. הרופא חותם את תשובתו בביטוי "ורופא חולים ירפאך". המכתב הקצר הזה הוא בעל אופי בלתי-רשמי, וחסרים בו תארי כבוד ושמותיהם של השולח ושל הנמען כאחד, בניגוד למסמך הקודם. על כן ניתן לראות במסמך זה תשובה רפואית בין חולה לרופא. המשקה שהרופא המליץ עליו הוא למעשה מתכון לתרופה. המידע מבוסס על אמיר אשור ואפרים לב. כתב היד של הרופא דומה לזה של ידותון הלוי (ראו עדויות לכך שידותון היה רופא).

מכתב בכתב ידו של שלמה בן אליהו אל חסדאי הנשיא (מנהיג קהילתי קראי) בעניין בעל המבקש לגרש את אשתו, לאחר שנכפה עליו להינשא לה באלכסנדריה. הבעל דורש לשלם את מתנת הנישואין בתשלומים (כלומר, לעולם לא במלואה) לאחר כל מה שסבל מאופייה הרע (אלתרבות רעא). הוא חי איתה שלוש שנים, אך הן נדמות לו כעשרים. הוא הולך וכלה מרוב חוליו (מרץ'), עוניו ואשתו הרעה. אם בקשתו תידחה, הוא מאיים לברוח מהארץ ולהותיר אותה עגונה. ככל הנראה שלמה אינו כותב למען עצמו, שכן לא סביר שהיה פונה לנשיא קראי לקבלת חוות דעת הלכתית. המסמך מכיל יסודות הן של עצומה והן של תשובה הלכתית. בצד האחורי מופיע ציטוט (משובש) פרובוקטיבי מויקרא י"ד:מ"ה: "ונתצתי את הבית את אבניו ואת עציו וגו'" (במקום "ונתץ"). בכך משווה הבעל את אשתו (המכונה "בית" בערבית-יהודית) לבית הנגוע בצרעת.

קטע מקוטע המכיל מספר כתבי יד. בצד הרקטו זוהה טקסט של שו"ת (תשובה הלכתית), ואילו בצד הוורסו מופיעה פתקה קצרה המופנית לאבו אל-חסן (או אבו-אל-חכּן), ובה מתבקש הנמען למסור לנושא המכתב יין. ברקטו ניכרים שני כתבי יד שונים: הכתב הדהוי יותר מציג את השאלה (שורות 1–5), ואילו דיו שחורה ורעננה יותר ממשיכה את התשובה לשאלה (שורות 6–10). היד השנייה קורסיבית יותר ומרבה בחיבורים בין האותיות. נושא השו"ת ברקטו עוסק ככל הנראה ביין ובמסחר ביין, ולכן זהו מקרה מעניין של שימוש חוזר בנייר: הנושא המרכזי של שני המסמכים — המוקדם והמאוחר — הוא יין. ייתכן גם שה-שיח' הנזכר בוורסו של המסמך הוא אותו אבו אל-חסן המופיע בקטעים נוספים מהגניזה. לתרגום ראו את מאגר הנתונים של פוחוביה "Wine Across the Geniza". (המידע מאת יקטרינה פוחוביה.)

מכתב משמואל סידי אל משה הלוי. נכתב ביום שישי, א' בחשון. מקום השליחה ויעדו של המכתב אינם ברורים. קיים מכתב נוסף מאותו שמואל סידי (שנשלח מדמיאט), שאף הוא נושא תשובה הלכתית בצדו השני. שמואל מדווח כי הוא שולח כסף אל משה בשתי דרכים: באמצעות אליקו (?), המשרת האישי ("muchacho" במשמעות של ghulam, נער-משרת) של חאג'י אמיר איל נאמראגואי, וכן באמצעות עבדו שלו, איל מוטי. שאר המכתב עוסק בחוב לר' יוסף בורגוס (?), שאותו אין באפשרותו של שמואל לפרוע כעת. הוא מבקש ממשה לדבר עמו, ומקווה לשלם לו במועד מאוחר יותר כאשר ייסע לסלוניקי. בשולי הדף מופיעה גם הערה הנוגעת לנושא המכתב. בסיום הוא מציין כי לא הצליח לשלוח את הקוסאקיס (?) הסגולים.

מכתב מאת משה בן לוי הלוי (נפטר 1212), כנראה מקַליוּב, אל אביו אבו סהל לוי בפוסטאט. בערבית-יהודית, עם הכתובת בכתב ערבי. ייתכן שזהו המכתב הארוך ביותר של משה בן לוי השמור בגניזה. תיארוך: ככל הנראה סביב שנות ה-1190. הכותב פותח בתלונה על מצב הכנסותיו כשוחט. הוא מבקש מבני משפחתו ללכת אל המחסן בפוסטאט ולהוציא עבורו מצרכים רבים. כמו כן הוא מבקש כמה פיוטים, ובכללם אחד שיביא לו במיוחד בן-דודו (אבן ח'אל) אבו אלח'יר, ואחרים מאת אבו אלמנא החזן. הוא מציע לקנות בגד לאמו, ומבקש שאחיו (כנראה ידותון) ישיג עבורו פתווא (תשובה הלכתית). האמיר סג'אע אלדין שולח את ברכותיו. בסוף המכתב יש כנראה התייחסויות למחלה, אך הטקסט קשה לפענוח.

תשובה הלכתית בכתב ידו של חלפון בן מנשה הלוי (פעיל בשנים 1100–1138 לסה"נ), העוסקת בתביעה משפטית סביב הלוואות, ובה ציטוטים מן התלמוד. נזכרים שמותיהם של הצדדים בסכסוך המשפטי: אבו אל-ברכאת, יעקב בן יחיא, ואיוב ובניו. מוזכר גם כיס של כסף שהיה שייך ליעקב בן יחיא. המסמך קשור לקטע אחר (PGPID 7853), ונראה כי קיים גם איחוי עקיף עם קטע נוסף (PGPID 38538). בנוסף מצויות בקטע תשובות גאונים שהועתקו בידי חלפון. (חלק מן המידע נשען על הקטלוג של ספריית קיימברידג' ועל כרטיסייתו של גויטיין.) האיחוי נעשה בידי אלן אלבאום.

קטע מכתב בערבית יהודית המופנה אל אליהו הדיין. השולח מתלונן כי אנשים "מתנגדים לו בהגשת שאלות ותשובות לראש היהודים" (אם כי כלפוה עשוי להיות kallafa "הטיל עליו מלאכה" ולא khālafa "התנגד", ובמקרה זה מטילים עליו האנשים לשגר את שאלותיהם ההלכתיות אל סיידנא אל-ריאיס). הוא מבקש מאליהו לשגר את השאלות ו/או התשובות ממקום הפקדתן אצל "בַּשָּׂם מסוים". ברכות לסִתּ ריחאן (אשת אליהו) ולבניו אבו ל-ברכאת (שלמה) ואבו זכרי. (מידע בחלקו מתוך עבודת הדוקטורט של עודד זינגר, עמ' 210)

מכתב מפרחיה בן יוסף יג'ו אל אחיו שמואל בפוסטאט, ובו הוא מתלונן על כישלונו להשיג תשובה הלכתית. בנוסף כולל פרחיה הערות קצרות על מחלת אמם והתנצלות על שאינו יכול לבקרה, בקשה לעזרת שמואל בגביית חוב ובתשלום מס הגולגולת (גַ'אלִיָה), ושאלה בת שורה אחת אם אחיו כבר הכין לבנו קמיע מן המקרא או "אנקלי" שיגן עליו. ככל הנראה נשלח מאלמחלה בשלהי המאה השתים-עשרה. פרידמן וגויטיין תרגמו רק את שורות 12–16.

רקטו: מסמך — או שטר משפטי או הכרזה רשמית — שנכתב בידי שמריה בן אלחנן, וגוזר עונש מלקות על מי שהוציא דיבה על "אדוננו ומורנו שמריה". הטקסט משובץ בציטוטים: משלי כ"א, כ"ג; משנה סנהדרין י', א'; ובבלי קידושין ע' ע"א ושבועות כ"א ע"א. ורסו: תשובה הלכתית, שבה ניכר ניקוד בבלי במקומות בודדים, העוסקת בעניינים הנוגעים ליתומים ומצטטת פוסקים שונים. (המידע מבוסס על קטלוג CUDL וכן על כרטיסיית גויטיין.)

טיוטה של תשובה הלכתית. השאלה הנדונה: האם אדם לאחר מותו ממשיך לצבור זכויות ולדחות רעות? (השאלה פחות תמוהה ממה שהיא נשמעת — למשל, אם הקדיש וקף לצדקה, האם הוא ממשיך לזכות מכל מי שייהנה ממנו בעתיד?) התשובה היא שלא: אדם מתוגמל על פי הכוונה שהייתה לו בעת עשיית המעשה הטוב בחייו, ולא על פי מאורעות שמתרחשים לאחר מותו. בטקסט יש תיקונים ומחיקות. שתי שורות בתחתית הדף כתובות בכתב יד אחר.

מכתב מיעקב בן אסמאעיל אלאנדלסי, מסיציליה, אל יאשיהו בן נתן בפוסטאט. נכתב סביב שנת 1050. המכתב מזכיר את "האויב", אך זהותו אינה ברורה. הוא עוסק בייבוא ובייצוא בין סיציליה ומצרים, ומפרט רשימה של סחורות ומחיריהן בסיציליה. בנוסף נמסר בו מידע על ספרי שאלות ותשובות שהיו שייכים למצליח בן אליה, דיין סיציליה. המידע מבוסס על גיל ועל מ' בן-ששון, יהודי סיציליה.

מכתב(ים) קהילתי(ים) או אולי שאלות ותשובות בערבית-יהודית. תיארוך: ייתכן המאה ה-13. ישנם שני כתבי יד שונים. שני גושי הטקסט עליון ותחתון נראים מנפיקים הוראות וכוללים את האיחול שה' יעשה את הסוף לטוב (וַאַלְ-חַקּ תַעָאלָא יַג'עַל אַלְ-עָאקִבָּה לֶ-שָׁלוֹם). התחתון מתייחס ל'הגובה' (אַלְ-גָּ'אבִּי) הגובה תשלומים של 10 דרהם. דרוש בדיקה נוספת.

מכתב ותשובה הלכתית ששלח רב שלמה בן יהודה לאדם לא מזוהה בפוסטאט (אולי אברהם הכהן בן יצחק). מתוארך: 19 בדצמבר 1029. (המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.) התאריך מתייחס למעשה למסמך הקודם (התשובה), והשנה אינה מצוינת במפורש אלא שוחזרה על ידי גיל. טווח תאריכים משוער של 1025–1051 נתמך על ידי שנות כהונתו של רב שלמה בן יהודה כגאון.

טיוטת שאלה בעניין אדם שרכש זכויות בבית. לאחר מות המוכר, תבעה אלמנתו את שווי הכתובה מהנכס. הקונה טוען שפיצה אותה על שווי הכתובה אך איבד את השטר, וכן שהבית לא היה של בעלה אלא של חמיה. פורסם אצל גליק, 'שרידי תשובות: קטלוג מתואר של שאלות ותשובות — קטעים מאוסף ז'אק מוסרי בקיימברידג'', עמ' 393-397.

מכתב מאת יחיאל בן יצחק הצרפתי, השוהה בירושלים, אל נמען לא ידוע באלכסנדריה. עיקר המכתב הוא דיון הלכתי, רובו בארמית, ואפשר שמדובר בתשובה הלכתית. בסיומו מדווח יחיאל כי הגיע לירושלים בשלום. בצד השני (verso): מלבד הכתובת מופיעים רישומים או חשבונות(?) בכתב ערבי.

תשובה הלכתית חתומה על ידי אברהם מונסון (נפטר 1619). בעברית. תיארוך: המאה ה-16 או ה-17. עוסקת בתושב קהיר שהלווה כספו שלו וכסף יתומים ליהודי רב השפעה במחוז דמיאט. האחרון, במקום להשיב את חובו, מינה את הנושה לתפקיד בדמיאט. אך אשת הנושה סירבה לעזוב את קהיר.

תשובה הלכתית בעניין יתומים. נדונה בה הלוואה הנלקחת מיתומים בעל פה ללא שבועה, ומובאת קביעה כי מיתומים החייבים בחובות בשל הוריהם שנפטרו אין לגבות דבר עד שיגיעו לגיל בגרות. (חלק מן המידע מבוסס על כרטיסיות גויטיין.) הסופר מוכר מתקופתו של אברהם מימוני.

שאלה הלכתית שנשלחה ל'חכמי ישראל' (ביטוי הנפוץ בתקופת אברהם מימוני), בדבר אישה שהשאירה כתובתה במקום אחר — האם היא זכאית לכתובה חדשה. פורסם אצל גליק, 'שרידי תשובות: קטלוג מתואר של שאלות ותשובות — קטעים מאוסף ז'אק מוסרי בקיימברידג'', עמ' 353-354.

מכתב ותשובה הלכתית, הכתובים משני צידי אותו דף נייר, המתארים את סיפורו של אדם שרוי במצוקה, בעיקר בשל חובות שרבצו עליו. סביר להניח שהמכתב עוסק בשלב מוקדם יותר של הפרשה, הנידון אף בתשובה הלכתית נוספת. כתב היד נראה ככתב ידו של ברכות בן שמואל.

תשובה הלכתית? קטע קטן מתחתית הדף, שנכתב בידי מנשה בן יעקב (פעיל בין 1116–1132. ניתן להשוות עם דף 6r, שם חתם את שמו). למיטב הידיעה לא הגיעו לידינו מסמכים משפטיים שנכתבו בידו, ובנוסף, פורמט הקטע זהה לזה של תשובותיו. ערבית-יהודית.

9 שאלות שנשלחו מתימן ליהושע הנגיד (נ' 1310 — נפ' 1355 לספירה) בנוגע למשנה תורה לרמב"ם. פורסם אצל גליק, 'שרידי תשובות: קטלוג מתואר של שאלות ותשובות — קטעים מאוסף ז'אק מוסרי בקיימברידג'', עמ' 324-327.

מכתב שנשלח מאם אבו אל-עז באלכסנדריה לבנה אבו אל-עז ב' בישר בפוסטאט. מבקשת לשלוח משי, להשיג פסיקת הלכה מהראייס לסיוע בתיק משפטי, ושואלת אם למכור את המרוד (עיפרון למריחת כחל).

פתיחת שאלה הלכתית שנשלחה ליחיאל ב' אליקים (תאריך: 1213-1238). פורסם אצל גליק, 'שרידי תשובות: קטלוג מתואר של שאלות ותשובות — קטעים מאוסף ז'אק מוסרי בקיימברידג'', עמ' 322-323.

תשובה הלכתית מאת הרמב"ם. עותק. התשובה מקבילה ל-#355 במהדורת בלאו ('אני מוטרד מאוד מענינים שונים, גופי חלש, ואין בי יכולת אפילו לקרוא את המכתבים, כל שכן להשיב עליהם...').

שאלות ותשובות; דיון בנושאים שונים הנוגעים לבבלי בבא בתרא, פרק ט'; עם הערות שוליים נרחבות ביהודית-ערבית, המצטטות את האיגרות. בדף שרידים של מסמך רשמי בערבית — דורש בדיקה.

תשובה הלכתית בכתב ידו של הרמב'ם. תיארוך: כ-1168-1204 לספירה, בשנות פעילותו במצרים. ראו בן אאות'ווייט, 'שתי תשובות חדשות של הרמב"ם' (אפריל 2007).

טקסט ספרותי (אך מנוסח כמכתב המשיב לשאלות). בערבית-יהודית. דיון על ארבעת הגורמים הראשוניים לנזק: השור, הבור, המבעה וההבער, בצורת שאלות ותשובות.

פסיקה הלכתית בעניין עגונה. פורסם אצל גליק, 'שרידי תשובות: קטלוג מתואר של שאלות ותשובות — קטעים מאוסף ז'אק מוסרי בקיימברידג'', עמ' 386-391.

שאלות ותשובות, שונות; רקטו: טקסט יהודי-ערבי לא מזוהה; ורסו: תשובה גאונית בעניין שומר שמנסה לרמות את יורשי המפקיד (עברית וארמית).

שאלות ותשובות או שאלות ותשובות פילוסופיות בערבית-יהודית. השם [...] ב. נִיסִּים (זַ'ל) מופיע בצד השני בשוליים.

מכתב מיוסף בן יצחק. בעברית ובארמית. אולי תשובה הלכתית. הטקסט נראה כולו דיון בענייני תלמוד, לרבות נחמת אבלים.

קטע פגום ודהוי, כנראה מתשובה הלכתית. הטקסט קטוע מדי, אך נראה שהוא עוסק בתשלום פיצויים על נזק.

תשובה הלכתית העוסקת בשירות הכהן לאחר חורבן בית המקדש; שמואל גליק הכין מהדורה מלאה של תשובה זו

שבר גדול מתשובה הלכתית המתארת אח בכיר כ'פשוט, לא בכור', מה שהופך את תביעותיו לחסרות תוקף.

תשובה הלכתית המצטטת את יצחק אל-פאסי (1013–1103) ורשויות דתיות ספרדיות ואנדלוסיות אחרות.

מכתב או שאלה/תשובה הלכתית. קטע. בעברית. מאוחר. עוסק בגנבה או באדם המואשם בגנבה.

יצירה הלכתית בנושא עריות ויבום. ייתכן שמאוסף של שאלות ותשובות הלכתיות.

אוסף ספרותי של שאלות ותשובות, ככל הנראה של רבי שלמה בן אדרת.

אוסף ספרותי של שאלות ותשובות, ככל הנראה של רבי שלמה בן אדרת.

אוסף ספרותי של שאלות ותשובות, ככל הנראה של רבי שלמה בן אדרת.

אוסף ספרותי של שאלות ותשובות, ככל הנראה של רבי שלמה בן אדרת.

טקסט ספרותי בעברית. מאוחר. שאלות ותשובות, ממוספרות.

שאלות ותשובות בערבית-יהודית. ממלאות דף מקופל.

שאלות ותשובות. תשובת הרא"ש כלל סו, סימן ז. AA

מכתב בלאדינו עם חלק מתשובה הלכתית בגב.

פרשנות מקראית בסגנון שאלות ותשובות.

רמב'ם, שאלות ותשובות.

רמב'ם, שאלות ותשובות.