מקומות
קוס במסמכי הגניזה
12 מסמכים באוסף נושאים את התגית הזו.
קוס שבמצרים העילית הייתה תחנת מפתח בדרך מפוסטאט אל ים סוף. סוחר שיצא להודו הפליג בנילוס דרומה עד קוס, ומשם עבר בשיירת גמלים במדבר אל נמל עידאב שעל החוף. במכתבי הגניזה היא מופיעה כנקודת ציון בלוח הזמנים של המסע: כמה ימים לקוס, מתי יוצאת השיירה, מה עלות ההעברה. בעיר ישבה קהילה יהודית קטנה שסייעה לעוברי אורח, והמסמכים מזכירים אירוח, אחסון סחורה והעברת מכתבים. סוחר שנתקע בקוס בהמתנה לשיירה כותב משם הביתה, וכך יש בגניזה מכתבים שנכתבו באמצע הדרך ולא בקצותיה.
המסמכים
מכתב הממוען "לאחי", ככל הנראה נשלח מקוס, ועוסק בעיקר בבעיות רפואיות של בני המשפחה. במכתב מופיעים כתיבים חריגים רבים. בשורות 4–12 בצד הפנים: הכותב מציין שכבר שלח מספר מכתבים קודמים בבקשת עזרה מהנמען. בשורות 12–15 בצד הפנים: יוסף (כפי הנראה בנו של הכותב) חולה מזה שישה חודשים בקדחת השלישית (terтиаna); אמו (ככל הנראה אשת הכותב) חולה מזה שמונה חודשים בדלקת עיניים (רמד), "כמו חתיכת בשר" — אותו ניב משמש לתיאור נשים במצב עלוב גם במסמכי גניזה אחרים. עיני הילד הקטן במצב גרוע אף יותר משלה: דלקת העיניים שלו התדרדרה לטרכומה (קריאת המילה ואגראבו ככתיב יצירתי של وأجربوا). על הקשר בין המונחים הללו ניתן לעיין בספרו של עלי בן עיסא, תד'כרת אלכחאלין ("ספר זיכרונות של רופא עיניים מן המאה העשירית"), בתרגומו של קייסי ווד — לעניין הטרכומה (ג'רב), דלקת העיניים (רמד), והמעבר מרמד לג'רב. בשורה 16 בצד הפנים עד שורה 5 בצד האחור: הכותב מורה לנמען למשכן שולחן תמורת חמישה דרהמים ולהביא את הכסף לצורך התייעצות עם אבו אלמערוף בן אלטפאל; הכותב כבר כתב לאבו אלמערוף מכתב המתאר את דלקת העיניים של אשתו. הנמען מתבקש להשיג את התרופות לעיניים ולשלוח אותן בדחיפות לקוס באמצעות שליח אמין, אל אבו אלמנצור בן המשורר. על אבו אלמערוף לסמן כל תרופה בשמה, וכן עליו לשלוח כוחל יבש (אנטימון) עבור האם והבן. בשורות 5–13 בצד האחור: הנמען מתבקש לפנות אל אבו אלמכארם ממשפחת אבן נפיע הידועה (אדם בעל אותו שם באלכסנדריה מוזכר במסמך גניזה אחר) ולבקש ממנו לחשוף את דפי הקודקסים (מצאחף?) לאוויר ולהפכם, כדי שלא יתעפשו. כמו כן עליו ללכת אל אבו אלסרור (בן אלכאף?) ולמסור לו אותה הוראה, הן לגבי הקודקסים הנמצאים אצלו והן לגבי הבגדים, משום שיש בהם משי באיכות גבוהה ואסור להניח להם להתקלקל ולו במעט. בשורות 17–19 בצד האחור: הכותב נותן הוראה בנוגע לקומת הקרקע או לחצר ביתו. הכותב הוא אותו השולח של מכתב נוסף מאותו אדם.
מסמך משפטי. גט בכתב ידו של שלמה ב"ר אליהו הדיין, פוסטאט. מתוארך: ה' בסיוון התשפ"ד לסֶלֶוקוס (=ה' בסיוון 1524 לשטרות, 26 במאי 1213). הגט הזה הוא אחד מבין ארבעים גיטין השמורים תחת אותו סימן מדף. הקטע בעל צורה לא סדירה למדי, והיעדר החתימות מעיד על כך שהגירושין לא הושלמו במעמד זה; הם הוכרעו סופית כחודשיים מאוחר יותר במסמך אחר. הגט נועד להיערך בין מֻפַצַ'ל ב"ר משולם ובין נסַבּ בת מנצור, אשר אביה מכונה במסמך זה בשמו הערבי, ואילו במסמך המסיים את הגירושין הוא נזכר בשמו העברי אלעזר. כתב ידו של שלמה ב"ר אליהו במסמך זה גרוע למדי. בצדו השני של הקטע מופיעה פתקה מאת אבו אלבַּיַאן ובה בקשה להעתיק את ספרו (מֻצחַף). (המידע מבוסס על כרטיס הקטלוג של גויטיין ועל "החברה הים-תיכונית").
רשומות משפטיות שנכתבו ואושרו בידי שלמה בן אליהו. תיארוך: ראשית המאה ה-13. (1) מקום: קהיר. שלמה בן יצחק הכניס לשותפות 30 דינרים, ואבו אלפצ'איל בן אבו אלברכאת הכניס 52 דירהמים. סוכם כי שלמה, שגם שימש כסוכן, יקבל 23 חלקים ואילו אבו אלפצ'איל יקבל 1/24 בלבד. שלמה השאיר את כל הסכום בקוץ (קוס) ולקח על עצמו את האחריות לכלל הכסף או לשווה ערכו. (2) יחיא ("השר היקר") מקבל משלה בן ברכות הלוואה בסך 3,000 דירהמים. אין פרטים נוספים. (3) שני אותם אנשים העמידו כל אחד 600 דירהמים, כל אחד עבור שותפות שתימשך שנה. בתחתית צד ב' מופיעות רשומות נוספות (חישוביות?) בערבית-יהודית, בכתב ערבי ובספרות יווניות/קופטיות. נזכר בו אבו אלח'יר אלנפיס. (המידע מבוסס על הערותיו של גויטיין המצורפות.)
מכתב מאת ברכאת בן סאסון אל עמראן בן בנאיה, באלמחללא (אלמחללא). בערבית יהודית, עם כתיב חריג במקצת (כולל ש במקום ס, ת במקום ד, וחילופין של ה ו-א). המכתב עוסק בענייני מסחר, ובהם בית בד (מעצרה). מוזכרים אנשים הנוסעים לפיום המבקשים להמשיך לקוס (קוס), רעיון שנגדו מתנגד השולח. במקום אחד הוא מפנה הערה לחארון בן אסחאק. AA. ASE.
שבר מהתכתבות רשמית הנוגעת לניהול מצרים העליונה. ארבע השורות הראשונות שמורות ברובן. 'יש לכתוב מכתב נכבד (כתאב כרים) אל מנהל (מוטוולי) ה[...] בקוס שבו מועבר שהאזור הידוע בשם אבנוד השכן לאיקטאע של [...]אל-מורתדא אל-סעיד צפות אל-ח'לאפה...'. שימש בורסו לטקסט עברי בכתב יד ראשוני, ואולי פתק ארכיוני.
שבר ממכתב ל'אחי'. ביהודית-ערבית. בעיקר גילויי כמיהה ועידודים לכתוב בחזרה. נראה שנשלח מקוס. את התשובה יש לשלוח לחנותו של אבו אל-מג'יד. השולח מתאר את עוצמת כמיהתו לנמען בחג ('דמעותי קדמו למילותיי... [...] שלי בכה עד שכמעט מת מבכי'). (מידע חלקית מתוך CUDL)
חשבונות לסוחר הודו, ייתכן בכתב ידו של חלפון בן מנשה. מוזכרים סחורות כגון יקינתון ופלפל, כמויותיהן וסחורות רבות אחרות. מוזכרים גם המכס בקוס וסוכני הצינאעה. ייתכן קשור ל-T-S AS 153.79 (PGPID 34987).
פנקס בית דין; דיון בנוגע לרדיפת חייב ומציאתו 'מעבר לקוס', כלומר בעיידהאב; פוסטאט; 16 יוני 1186 לספירה, בימי הגאון שר שלום הלוי; מזכיר אבו אל-חסן אל-מהד'ב ואבו אל-מג'ד
מכתב עסקי שבו השולח מדווח שנפגש בקוס עם קשר עסקי שמכר לו שלושה דינרים שווה פשתן לבן, ושהקונה שילם לו 32 דינרים פחות רבע. בגב חשבונות בערבית.
ורסו: פתק בכתב ערבי המתחיל בסעיף תקביל ומזכיר הגעת סחורות מקוס ותרומה של (שמן?) לשלושת בתי הכנסת הראשיים (העיראקי, הארץ ישראלי, ודמוה).
מכתב, אולי טיוטה. בכתב ערבי. שבר (חלק תחתון בלבד). השולח אולי סוחר הכותב מקוס. המכתב מכיל ברכות רבות לאם, לאב ולאחים. מבקש מכתב תשובה.
מסמך משפטי. שבר קטן מהתחתית. כולל אבו אל-חסן מסוים. מקום: קוס. חתום על ידי מכארם בן ישוע[ה]. חודש: אדר, השנה שמורה חלקית ואינה קריאה.