ענבים ויין במסמכי הגניזה

לוח אסטרולוגי הכולל ניבויים לחודש אביב בלוח הקופטי, החודש שבו מתחיל הנילוס לעלות. החיבור מתייחס לזריחה ההליאקלית של כוכב סיריוס ב-25 באביב (אמצע יולי), כאשר התחזיות תלויות במיקום הירח במזלות. זריחה הליאקלית של כוכב היא הופעתו הראשונה הנראית באופק המזרחי מעט לפני עלות השחר, לאחר תקופה שבה היה קרוב מדי לשמש מכדי שייראה. הכוכב זורח רגעים לפני זריחת השמש ונראה לזמן קצר באור הדמדומים שלפני הזריחה, עד שאור השמש מאפיל עליו. עבור סיריוס, הכוכב הבהיר ביותר בשמי הלילה, מתרחש הדבר במצרים באמצע יולי, סביב 25 באביב בלוח הקופטי. אירוע זה היה בעל חשיבות עצומה במצרים הקדם-מודרנית משום שחפף בקירוב לשיטפון השנתי של הנילוס. הלוח המצרי העתיק היה מאורגן סביב הצפייה הראשונה בסיריוס (סופדת, ובהמשך סות'יס ביוונית), שגם הואלהה ונקשרה לאיזיס. מסורת הניבויים על פי התנאים בעת הזריחה ההליאקלית של סיריוס המשיכה להתקיים זמן רב לאחר תקופת הפרעונים, אל תוך התקופה היוונית-רומית והאסלאמית. לפי הטקסט, אם הירח נמצא במזל סרטן בתחילת שנת הסות'יס, תבוא תקופה קצרה של רוחות צפון נוחות ובעקבותיה רשימה ארוכה של אסונות: מחלות נפוצות (דלקות, אבעבועות שחורות, דלקת עיניים), טביעות ספינות, ליקויי ירח, מותם של מנהיגים, מחלוקות בין אצילים, קרבות במצרים ובסוריה, סכנות לחיי המלך, ונדידת אוכלוסיות מסודאן. גורלות החקלאות יהיו מעורבים: שפע של דגים, תאנים, ענבים ופשתן, אך מיעוט של זיתים, קטניות שיוכו בנגעים, ומוות בקרב בעלי החיים באלכסנדריה ובמגרב. עם זאת, "אלוהים יודע מה נסתר". המילה המחוקה קתאל (קרב) בשורה v8, שהוחלפה במילה כלאף (מחלוקת), רומזת אולי שהסופר ביקש לרכך את הניבוי. הצד הנקרא verso על פי הסידור הקיים מופיע ראשון, והצד recto הוא המשכו הישיר. השורות התחתונות של recto (שורות 14–17) פותחות בקטע חדש של ניבויים למצב שבו הירח במזל אריה: הרוחות יישבו ממערב במשך כמה ימים, ויהיו מקרים של טביעה או טביעת ספינות. ההמשך חסר.

מכתב מאת המלמד נתן בן שמואל, היושב בעיירה קטנה, אל אחיו אבו אל-חסן בפסטאט. כתוב בערבית-יהודית, עם הכתובת בכתב ערבי. הכותב מבקש תרופה למחלת עיניים, כוחל מבוסר ענבים, ועוד תרופה לא מזוהה (רישאנא?), משום שהוא זקוק להן עד מאוד. אילולא היה מצבו הכלכלי כה קשה בחורף הזה, היה שולח כסף לכיסוי העלות. הוא מתאר את מצוקתו החמורה ומסביר שנאלץ למשכן בגדים כדי לכסות את הוצאות החגים(?). הוא מבקש מהנמען להיפגש עם המחותן שלהם אבו נצר, להודות לו ולנסות ליישב עניין משפחתי כלשהו. הוא חושש שאנשים כועסים עליו: "דומני שאיש אינו אוהב פושט יד". בהמשך הוא מבקש את סלחנותו של הנמען על דברים שכתב לו קודם לכן. הוא לא היה במיטבו, בשל טרדתו הגדולה לנוכח מות החטיב של עירו, שהיה לו משענת גדולה. הוא ממשיך ורומז למחלוקת בינו לבין בן דודו (אבן עם), שעליו יש לו מילים קשות רבות (ובכללן: "חָלְקוּ מַחְמָאֹת פִּיו וּקְרָב לִבּוֹ" (תהלים נה, כב); "ישמרני האל מרעתו"). הוא מוסר דרישת שלום לאנשים שונים, ובהם ר' יחיאל (פעיל בשנים 1224–1233). בנספח ראשון הוא מדווח שקדיב חולה אנושות בדלקת רחבה (ד'את אל-ג'נב). הוא יוצא מדעתו מרוב דאגה ומבקש שאחותו סעאדה תישלח אליו בדחיפות. "הלוואי שלא אזכה לראות את יומה [של מותה]". בנספח שני הוא מדווח שלמעשה קדיב מחלים יפה כעת, תודה לאל.

מכתב מאבו אלסרור בן טריף אל האחים אבו אלמכארם ואבו יעקוב הכהן. הכותב מתאר בפירוט רב את הקדחת הקשה ואת הדיזנטריה (זחיר) של אחי הנמענים, אבו אלרצ'א, "כאילו הייתם נוכחים". בעיר שממנה הוא כותב אין רופא מומחה ואין רכיבי תרופות זמינים. לפיכך הוא מבקש מן הנמענים לפנות אל רופא, לרכוש את התרופה באמצעות ארבעת הדרהמים המצורפים למכתב, ולשלוח אותה חזרה עם השליח. בתחילה הייתה קדחת "קרה" שנמשכה חמישים יום, ואחריה קדחת "חמה" שנמשכה שמונה ימים. לאחר מכן נתקף החולה באימה (והל) ובדיזנטריה. בהמשך מובא תיאור מפורט של יציאותיו: בתחילה היו בהן "נסורת" אך ללא דם, והיו יציאות מוצקות לצד הנסורת בעלות ריח נורא. אחר כך הפכו היציאות לרכות, ללא הריח הנורא. לשונו [קשורה? משוחררת?], אך הוא שרוי בשתיקה (?אלסכונה) במשך כל הלילה. "זהו תיאור מחלתו, כאילו הייתם נוכחים". בנספח שעל הצד האחורי כתוב: "השיגו מרשם לגבי מה שצריכה להיות תזונתו. אם הוא ירשום [...] ענבים חמוצים מארץ הלבנט, השיגו אותם, שכן אין לנו כאן [...] והמירו אותם בדבר אחר". המרשם עצמו כתוב בתחתית המכתב בכתב ערבי.

מכתב מאדם אל אביו, בערבית-יהודית. התיארוך המשוער הוא 1238–1252, שכן המכתב עוסק בהדחתו של דוד הראשון בן אברהם מימוני מתפקיד ראש היהודים (כהונתו החלה ב-1238, וב-1252 שב והתמנה לתפקיד). השולח מדווח כי ערך ברית מילה בתשעה באב לבנו הנולד של מפצ'ל אלענברי, דודם מצד האב של מהד'ב ואבו סעד אלענברי. בהמשך הוא מוסר כי המג'לס (בית הוועד) של ראש היהודים (=דוד הראשון מימוני) נסגר — והשולח עצמו נמנה עם מתנגדיו של דוד. ר' חננאל נעלם, ויש אומרים שהלך לקוץ, אחרים אומרים שעבר לאלכסנדריה, ויש הטוענים שהוא מסתתר בפוסטאט. בנו של ר' חננאל מוסר עתה דרשות פומביות בשבת ובערבי שני וחמישי. "החרם, השופר, ושמו של הראיס בכתובה — כולם נעלמו מפוסטאט/ממצרים". בשבת פרשת דברים נשא הנשיא החדש, אחיו של שלמה, את הדרשה. באותו יום הוכרז צו המחייב נוצרים ויהודים לשאת סימן היכר מובהק (עלאמה וזונאר), בעונש מוות והחרמת רכוש למפר. בנו החולה של מרדוּךּ מצוי בהחלמה; "האישה" בחודש השביעי להריונה; ודריכת הענבים התעכבה השנה במידה ניכרת.

מכתב ממשה בן לוי הלוי, שנשלח מקלוב אל בן משפחה בפוסטאט, ועוסק במגוון עניינים עסקיים קטנים. משה מזמין אגוזים, סוכר וגבינה סנארית (האחרונה אמורה להישלח באמצעות סלאמה). יש לשלם לאבן אלנעמאן סך של 42 דרהם, וגם אבן אלדג'אני אמור לקבל סכום מסוים. מוזכרת עסקה הקשורה ב-12 דרהם של סלוח'ה (כנראה זהה לסליח'ה, קליפה ארומטית הדומה לקסיה). משה מתייחס לסחיטת הענבים. הוא להוט לדעת מהו מצב מס הגולגולת (ג'זיה) וכמה עוד נותר לשלם, כדי שיוכל לשלוח כסף לעזרה. אבו ח'לף נזכר בשוליים. צד ה-verso דהוי יותר וקשה יותר להבנה. הוא כותב ששמו של פרוג' הוא פוריג' בן יצחק (?), ושם הסוכן הוא מעאני בן אבו אלח'יר. הוא מבקש תרופה ו/או עצה רפואית בנוגע לילד שנימול ביום שישי, אשר "שִׁפשׁף" את "רגלו" ויש מעט דם בפתח. בנוסף לפנייה הוא כותב שבאמצעות מוסר המכתב הוא שלח כלי נחושת (קומקום) המלא במי ורדים או שיש למלאו במי ורדים.

מכתב עסקי בערבית-יהודית. ככל הנראה בכתב ידו של יצחק בן שמחה נישאבורי. תיארוך: המאה האחת-עשרה. במכתב מוזכרות ספינות שהגיעו ממקומות שונים, ובהן שלוש מאלמהדיה ואחרות מאלאנדלוס. הכותב סבל משלוש מחלות רצופות במהלך החודש וחצי האחרונים, אך כעת הוא שב לאיתנו ולעבודתו (אלום אנא מתצרף), "אלא אם כן תבוא עליי מחלה נוספת". הכותב שלח באמצעות אבו אלחסן אלמזידי בקבוק של סִכַּנְגַ'בִּין סַפַרְגַ'לִי (משקה מתוק-חמוץ של חבושים) ובקבוק "נאה" המכיל רוֹבּ (רסק מרוכז) של בוסר ענבים (רֻבּ חִצְרִם) ומעט חבוש. הוא מתנצל על כך ש"החצרם כאן אינו כמו החצרם השאמי (של ארץ ישראל וסוריה)" (השווה למסמך אחר שבו מופיע גם כן חצרם שאמי). בהמשך המכתב דן הכותב במחיר המשי. שמונה שורות מלמטה הוא מבקש שיעדכנו אותו בנוגע לתימן ולאלשאם (ככל הנראה אם הגיעו משם מכתבים או סחורות).

גב: מכתב משפחתי, בקירוב המאה ה-11, מאברהם לחתנו אליהו ולבתו אִתְוַכִּלִי (שם ערבי שאינו מתועד). ישנן ברכות ואיחולים רבים מבני משפחה שונים. הכותב מציין שאחיו של אליהו רצה לבקרו אך נמנע מכך בשל בציר הענבים (הבציר). הוא מעוניין שהזוג ישלח מכתב בהזדמנות הבאה. מוזכרים גם חוב ו'עת עליית הנהר', כנראה התייחסות לשיטפונות הנילוס. מספר שמות מוזכרים: אחותו של אליהו היא סת אל-רומי (שטירומי); כמו כן מוזכרים אריני (אריני), לאון (לאון) ואשתו סת אל-בית (שטילבית), חתן נוסף כלב, אשה מרשיני (מרשיני, מנוקד) ובן שמריה. גב: כתובת ומספר שורות ערבית לא קשורה.

טקסט ספרותי בקופטית. ככל הנראה מקראי, אך הזיהוי אינו פשוט. בין הביטויים המופיעים בקטע: ⲙⲏⲏϣⲉ ⲧⲏⲣⲟⲩ — '(כל) ההמון'; ⲙⲛ ⲡⲛⲟⲩⲧⲉ — 'ועם/עם אלוהים'; ⲁϥⲥⲁϫⲓ ⲛϭⲓ ⲇⲁⲩⲉⲓⲇ — 'דוד אמר'; ⲛⲉⲕϣⲡⲏⲣⲉ — 'נפלאותיך'; ⲙⲙⲟⲥ ϫⲉ — '[אמר] לה כי'; ⲛⲁⲗⲱⲟⲩⲉ — 'אשכולות ענבים'; ⲙⲙⲟⲥ. ϫⲉⲁϥⲉⲓ [?] ⲉⲓ͞ⲗⲏ͞ⲙ — '[סיפר] לה שבא [..] לירושלים'; [ⲁ]ⲗⲏⲩ ϩⲓϫⲛ ⲟⲩ[? — 'לאחר שעלה על...'; ⲁⲩϫⲓ ⲛ-ⲛⲉⲛ-ⲃ — 'הם לקחו את ה-ⲃ... שלנו'. המידע נמסר באדיבות מתיו בוטיליה, מתיו סקרבורו ודאג הנינג.

חשבון של הקודש: הוצאות בנייה, ככל הנראה משנת 1044 לסה"נ. שריד של דף שנכתב בידי יפת בן דוד בן שכניה, קרוע בשוליו העליונים והימניים. נזכרים בו חומרים לעבודות נגרות, ובהם עצי שיטה וסיסבניה, מסמרים, מנעולים ודלתות. הענבים שנקנו בסכום של דינר אחד נועדו ככל הנראה לבית הכנסת, ושם כנראה הוכנו ליין לשימוש בתפילות, ואוחסנו בכדים. חודש אוגוסט, שבו התרחשה פעילות זו, היה חודש הבציר במצרים. (לפי גיל)

מכתב ששלח בן אל אביו אל חנות משי במניית אלקאא'יד. הכותב מתעניין במחלת העיניים של הנמען ומייעץ לו שלא להישאר במקום המגורים שבו שוכנת המשפחה. הוא מזכיר נגר צעיר בעל שם רע המתגורר בסמוך, ומבקש גלימה (ת'וב) ובגד תחתון (גלאלה). הכותב מוסר לנמען לשאול את אחיו אבו אלחסן על החדשות בנוגע לסחיטת הענבים. גלימה כחולה נשלחה עם מוסר המכתב. (המידע מתוך כרטיסיות גויטיין)

מכתב מאת שלמה בן אליהו (ברכאת אלמעלם) אל אלשיח' אלרשיד ("האב" — ככל הנראה קרוב משפחה מבוגר). הפתק מלווה מתנה של יין לסעודה לכבוד סיום לימוד מסכת תלמודית (סליק). שלמה מבקש ממנו חמש פעמים שלא לבייש אותו על ידי תשלום או על ידי שליחת מתנה בחזרה. בכל מקרה, הוא לא שתה יין בעת החמה הזו, וזמן בציר הענבים היה קרוב. המידע מבוסס על כרטיסיית הרישום של גויטיין.

פתק לא־פורמלי משלמה בן אליהו אל "אחיו" אבו אסחאק. בערבית־יהודית. תיארוך: ראשית המאה ה־13. השולח מברך את הנמען על הינצלותו מאיזושהי סכנה. הוא מבקש ממנו לאפשר לו להתלוות אליו (יתבע את'ארה) כשייצא לקנות ענבים מהכרמים (ע'יטאן). בצד השני (verso) מופיע טקסט לא קשור בכתב ערבי.

תשובות גאוניות. פורסם על ידי מרמורשטיין, עמ' 10-12. הסופר הוא זה המוכר ככותב גלילות רבים לבעלים הידוע כאבן אל-בקרא (תחילת המאה ה-11). בצד הקדמי תשובה מסומנת כמספר 4. בתחתית תשובה נוספת עוסקת בברכת הגפן לפני ואחרי הסעודה.

ביפוליו של חשבונות בערבית יהודית ובספרות יווניות/קופטיות. רשימת חומרים פשוטים (materia medica), ובהם ענבים בוסר, רימון, אבץ, פנינים, עץ סנדל, זעפרן וקמפור. (מידע בחלקו מתוך FGP.)

חשבונות בערבית-יהודית ומקצת כתב ערבי (בעיקר למילה 'נוצף'). מוזכרים ענבים, ריחן, אבטיח, שומר, סבון, חוט וחייט, יונים, לבונה. האותיות העבריות מעוצבות עם לולאות חמודות. איות ראשוני.

מכתב מאיברהים ב' אל-נועמאן לאבו נועמאן סעיד ב' דאוד. ביהודית-ערבית. מכיל פרטים רבים על דריכת ענבים וייצור יין. הכותב מודיע לקרובו שמשלושת הדינרים שלו יוצרו שלושים כדי יין.

ג'ייידה, אשת דורך ענבים מלומד, ממשכנת שני שלישי בית ברחוב אל-הודייג'י — חלקה — כנגד הלוואה של 50 דינר מן הצבע. נשארת בבית ומתחייבת לשלם 16 דינר שכירות לשנתיים.

פקודת תשלום שהוציא אבו זכרי כהן לבנקאי שלו, אבו אל-ח'יר ח'ייאר, להוראתו לשלם לנושא 4.5+⅛ דינרים במזומן (עין) תמורת ענבים. מתוארכת אב 1451 (1140 לסה'נ).

חשבונות ביהודית-ערבית, כתב ערבי, ובספרות יווניות/קופטיות. מזכיר פריטים כגון צנצנות, ענבים, סוכר גולמי (qand), מים, כישק, 'עזרה לטייב', משהו עבור אסחאק

רקטו: חשבונות בכתב ערבי, ערבית יהודית וספרות יווניות/קופטיות. מזכיר שמות כולל אבו אל-פדל ואבן אל-כאמוכ'י; מזכיר סחורות כגון ענבים, קנד, כסף ויין.

חשבונות, המזכירים את שמואל הלוי בן מנשה ואבן סעיד אל-דבח. החשבונות בדרהמים ושברי דרהמים. סחורות הנזכרות כוללות עץ, שמן, שקדים וענבים.

מסמך משפטי שבו יצחק ב' אברהם מודה שאין לו תביעות כנגד שמואל. עוסק בעסקי ענבים יבשים ומוזכרים דוקאטים ונציאניים. כנראה מאה 15-17.

פקודת תשלום של אבו זכרי כהן לבנקאי שלו, אבו אל-ח'יר ח'ייאר, לשלם תמורת ענבים 1.5+⅓ דינרים במזומן. מתוארכת אב 1451 (1140 לסה'נ).

שבר מכתב ביהודית-ערבית. תיארוך: נראה מאוחר, בערך המאה ה-14 עד ה-16. מזכיר רכישת ענבים יבשים.

טיוטות טקסט ממכתבים בכתב ערבי; באחד הנמען מכונה 'אל-זאהידי' (הסגפן); גם רישומים בכתב עברי

שבר ממכתב בערבית יהודית. תיארוך: ככל הנראה תחילת המאה ה-13. מזכיר חנות וענבים.

ציור של גפנים עם פירות ועלים.