לכה, שרף וצבע מהודו

מכתב מאבו זכרי כהן בפסטאט אל אבו זכרי יחיא בן סלימאן בן אלשאמי בעיד'אב, בערבית-יהודית. מתוארך לטבת 1452 למניין השטרות = דצמבר 1140 / ינואר 1141 לסה"נ. עוסק בענייני מסחר ומזכיר סחורות כגון קמפור (כופר), עץ ברזיל ולבונה. מתיאורו של גויטיין: המכתב מופנה לנמל עיד'אב במזרח אפריקה, שכן הכותב מבקש מהנמען לפעול שם (מראש המכתב, שורה 1, ועד ורסו שורה 7). המכתב נשלח מקהיר, שכן השולח מדווח על אנשים העולים לעיד'אב (ראש המכתב, שורות 6–8), ומצרף רשימת מחירים עם בקשה לקנות במקומו של הנמען. המסמך מאלף מבחינות שונות. הוא מציג בפנינו את המוטיבציה של נציג הסוחרים בקהיר כזו של עיד'אב. האופן שבו אבו זכרי מבקש מהנמען לטפל במתחיל מפצ'ל (ורסו שורות 7–14) שקול למעשה לפקודה מפורשת, וכך גם הוראתו לטפל בסחורות שניצלו מספינתו של אלדיבאג'י (שוליים שורה 6 – ורסו שורה 7). באופן דומה אנו מוצאים שהוכיל (הסוכן) של עיד'אב מופקד על הסחורות שניצלו מסירתו של אלדיבאג'י, אף שאדם אחר, אכבר, קיבלן לידיו. אכן, הסוחרים המעורבים, מוסלמים ויהודים כאחד, הפקידו את המשימה הזו בידי הוכיל. מאידך גיסא, מפתיע שהסוחרים המוסלמים ויהודי אחד, נהראי, נאלצו לערוך את המסע הארוך והמסוכן מקהיר לעיד'אב כדי לקחת לידיהם את סחורתם. סביר להניח שמדובר היה בכמויות גדולות. במסמך אחר אנו מוצאים את נהראי יוצא לדרכו מעיד'אב בסירתו של אלדיבאג'י, ויש להבין כאן שהוא חזר בה. אם הסחורות שניצלו היו פלפל, לכה ועץ ברזיל, ניתן להניח בבטחה שהספינה לא טבעה — שכן במקרה כזה היו המוצרים הללו צפויים להיהרס — אלא נתפסה בידי פיראטים ושוחררה מאוחר יותר, ככל הנראה בידי הצי הפאטמי. מעניין ללמוד מן המכתב (שורה 19 – שוליים שורה 1) שסוחר היה יכול לקבל אשראי מן הדיואן, היינו מן השלטון, בעיד'אב. אין להניח שלשם כך נזקק להמלצת נציגי הסוחרים, שכן אבו זכרי היה ודאי מתייחס למסמך רלוונטי המצורף למכתב. הסיבה לזהירות יוצאת הדופן הזו הייתה ככל הנראה זו: הסחורות המזרחיות נשלחו "אנבלוק", בצירוף חלקו (קסט) של כל סוחר המצוין ברשימה שנמסרה לוכיל. חלק ניכר מן המשלוח אבד (שוליים שורה 7), והסוחרים כנראה לא בטחו בוכיל שיחלק את הנותר באופן הוגן. על היבט חשוב זה של תפקיד הוכיל ראו [הפניה תוכנס במועד מאוחר יותר].

תשובה משפטית הנוגעת לתביעה בין יוסף לבדי לבין אלוֹשַׁא (וֻחְשַׁא) על הבעלות בעשרים ושתיים חבילות של לכּ (שרף לכה). עד כה זוהו שישה דו-עלים ושני עלים בודדים, ובסך הכול 28 עמודים מתוך 40 עמודים שהיו במקור בשתי קוֹנטרסים (קוויירים). נראה שהשופט בתביעה פסק לטובת לבדי. "ראיֵס" מסוים כתב ופרסם ביקורת על הפסיקה ותמך בעמדת אלוֹשַׁא. השופט השיב בכתב תשובה משלו, ומה ששרד בגניזה הוא תשובת הראיֵס לתשובת השופט. הכותב מצטט פעמים רבות קטעים מתוך הביקורת המקורית שכתב ומתוך תשובת השופט. אף שהמסמך מורכב וסתום, עמדות שני הצדדים פשוטות. השופט סבר שההסכם של לבדי עם שני שותפיו, פרח ואבו נצר, כולל את 22 משאות הלכּ הנדונים, כל עוד הצד שכנגד לא יביא ראיה שאינם נכללים בו. הראיֵס, ששמו לא נזכר, טען שמכיוון שאין בידי לבדי ראיה שעשרים ושתיים החבילות שייכות לשותפותו עם פרח ואבו נצר, יש לראותן כשייכות ליורשי פרח ואבו נצר, שכן החבילות נמצאות בידיהם. במילים אחרות, מאחר שהחבילות מצויות בחזקת היורשים, חובת ההוכחה רובצת על לבדי. יש לזכור כי פרח ואבו נצר נרצחו בעיידאב. ללבדי הייתה זכאות ל-29 חלקים מתוך 30 מכל מה שהיה בשותפותם, ולאבו נצר ולפרח יחד היה רק חלק אחד. יורשי פרח כבר נטלו את חלקם הקטן מתוך 22 חבילות הלכּ. ראוי לציין שרק אלוֹשַׁא נזכרת כ"יורשת" של אבו נצר, אף על פי שידוע לנו שהיו לו אח נוסף ושתי אחיות. המשפט בין לבדי לאלוֹשַׁא התקיים בשנת 1104, שלוש שנים לאחר שובו של לבדי מהודו, משום שהשופט עיכב במכוון את ההליכים כדי לאפשר לצדדים זמן להגיע להסכמה. בקטע האחרון, שמיקומו במסמך הגדול אינו ידוע, מובא המידע שהעניין הובא לפני קאדי מוסלמי, שפסק לטובת אלוֹשַׁא. המסמך נכתב אפוא במהלך 1104 או זמן קצר לאחר מכן. סדר העמודים: קונטרס ראשון 1. ENA 2855.16 2. T-S Ar.47.245 3. ENA 2855.15 4. T-S Ar.43.272 קונטרס שני 5. T-S G2.60 מיקום בלתי ידוע 6. T-S Ar.49.33 לדיון במיקומם של העמודים בתוך הקונטרסים, ראו הערותיו של פרידמן במהדורה העברית ובמהדורה האנגלית של ספר הודו א'.

מכתב מנסים בן חלפון, השוהה בתִנִّיס, אל נהראי בן נסים בפֻסטאט. תאריך המכתב: 20 באוגוסט 1046. הכותב מתאר את הקשיים שנקלע אליהם. כמעט שלא הצליח לגבות את החוב מאלחרירי (סוחר המשי) בדמסיס. מכירת הפשתן הייתה קשה משום שהגיעה סחורה משובחת יותר מארצות הלבנט (אשקלון וארסוף ואולי גם צור). גם מכירת המשי של נהראי הייתה מסובכת, בעקבות המשי המעולה יותר שהביא הע'לאם של אבן אבי אלזפﱠאת מספרד. כמו כן היה קשה למכור לכה. כשחזר לביתו, מצא את בנו ובתו חולים באבעבועות שחורות. הוא כותב: "כשהגעתי מצאתי את הקטן חולה (צ'עיף). הוא חלה באבעבועות שחורות (אתג'דר), הוא ואחותו, והאנשים טרודים בעניינו (והו תחת שע'ל). יתן האל מזור ברחמיו". גיל קורא במקום זאת "אתג'דד", שמשמעו פשוט שהמחלה התחדשה ולא מדובר באבעבועות שחורות. אך נראה שקריאה זו פחות סבירה, שכן המכתב אינו מתאר שום הקלה קודמת במחלה, ומפני שנושא הפועל הוא "הוא ואחותו" ולא המחלה עצמה.

recto: שריד ממכתב מסחרי בערבית-יהודית. נזכרת בו רכישת מוּסְק (מושק) משובח (אלמ]סך אלטיב) "בכל מחיר שיהיה". מוזכרים קינטאר של משהו; לכּ (שרף לכה); אבו אלרצ'א; פריט כלשהו בתמורה לשמן ושני פריטים נוספים בתמורה לזהב; משי (חרִיר) או ברזל (חדִיד); ותזכיר (תד'כִּרה). verso: שריד ממכתב מסחרי בכתב ערבי, ככל הנראה קשור לרקטו. ייתכן שמדובר בחלק מאותו המכתב עצמו, או בתשובה אליו, או שהרקטו הוא התשובה אליו. נזכרים בו השוק (פי אלסוק) וענבר (אלענבר). דרוש עיון נוסף.

שני עמודים מתוך חשבון נרחב שנערך עבור שותף, המחולק למספר חלקים. החשבון מזכיר עסקאות מכירה של פשתן, לכה, אבנים יקרות, אמוניה (נשאדר), בגדים ונעליים. נזכרים בו אנשים שונים שיש להעביר אליהם תשלומי חובות, ובהם אבן אלמג'אני, הסוחר הקירואני הבולט. בראש חלק C מוזכרת השנה 49 — היא שנת 449 להג'רה (1057 לספירה). המידע מבוסס על גויטיין (Mediterranean Society, I, 373–4) וגיל (Kingdom, vol. 4, 701).

חשבונות בכתב ערבי. המסמך מפרט את הגעתם של משלוחים שונים של סחורות ממזרח אסיה — לכה, לבונה ופלפל — וכפי הנראה כל הסחורות הובאו בשיירה. מתוארך לחודשים ינואר–מרץ 994 לסה"נ (ד'ו אלקעדה 383 – צפר 384 להג'רה). (המידע מתבסס בעיקרו על כרטיסיות גויטיין.) המסמך נושא סימנים לכך ששימש בעבר בכריכת ספר. בנוסף, על הצד האחורי מופיע טקסט בכתב מראה, שהוטבע מתוך מסמך אחר.

מכתב מאת מוסא בן אסחאק בן נסים אלעאביד מאלמהדיה אל אברהם בן דאוד אלרחבי בפוסטאט, מתוארך בערך לשנת 1030. הכותב מספק סחורות מן המגרב, ובהן שמן זית, ריבת פירות, תבלינים ועוד (לפי גיל). המכתב כולל רשימת מחירים של סחורות מקומיות: פלפל, לכה, תבלינים, סוכר, אבנים יקרות ופנינים. המכתב נכתב בערב שלאחר צום יום הכיפורים (לפי כרטיסיות גויטיין).

חשבון מסחרי. תיארוך: כנראה סביב המאה ה-12. מפרט תמורות ממספר 'חבילות', גם 'מה שבידי, וגם מה שהשליח/וכיל גבה עבורי'. מוזכר גם בו זיכרי בהקשר של שתי חבילות לכה. מוזכרות חבילות פלפל ויעקוב בן הלאל. כתוב בנקיות ושמור היטב. כתוב על רצועה אנכית ארוכה. טעון בחינה נוספת.

מסמך משפטי. בכתב ידו של הלל ב' עלי (פעיל 1066–1108 לספירה). כנראה התחשבנות בין סוחרים. מוזכרים: סכום של 16 + 1/2 + 1/3 + 1/48 דינרים; לכה ומיובלן בטריפולי (סוריה); אבו יצחק אברהים ב' [...]; אבן דרמא; אל-שאם ועכו. דרוש בחינה נוספת.

חשבון פרטי שנכתב בידי נהראי בן נסים ואחד משותפיו, סביב שנת 1059. החשבון עוסק בשילוח עצים ממצרים אל המגרב דרך מיאדיה. כמו כן מוזכרים בו חשבונות בנוגע לשילוח לכה (ורניש) ולרכישת פשתן. המידע מבוסס על גיל.

קבלה מסחרית. תאריך: 27 מוחרם 498 להג'רה. עבור אבו אל-פד'ל ג'עפר בן עלי אל-דמשקי. הסחורה המוזכרת היא לכה בכמות של 300 ארטאל. המסמך רשום בבית הדין של שופט הראשי אבו יחיא אל-פארקי.

חשבונות בלאדינו ובעברית. ניתן לתארך באמצעות הצטרפות ל-ENA 2715.19 (26 סיון ה'תרל'ב = 2 ביולי 1872). המונח 'לוסטרו/לכה' (lustro/varnish) חוזר בין סחורות רבות.

ייתכן שהזמנה או קבלה. הכותרת אולי 'כתבה' והשורה הבאה אולי אומרת 'על עדל לאך' (עבור חבילת לכה). אחריה מספר, ייתכן שתאריך

חשבונות בערבית-יהודית. מאוחר. מוזכרים אנשים כגון ג'מאל אל-דין ואסמאעיל אל-חלבי. מוזכרות סחורות כגון פלפל, לכה וסומק.

מכתב מ-1050 בקירוב. צדקה בן זכריה מאלכסנדריה לשותפו ברהון בן צאלח אל-תאהרתי בפוסטאט. מוזכרים משלוחי לכה וסכומי כסף.

מכתב עסקי מזכרי בן חיאר אל ערוס בן יוסף בפוסטאט; מדווח שהסחורה היחידה שנמכרה טוב במערב היא לכה

קבלה מסחרית לאבו אל-אפראח עארוס (בן יוסף) אל-אורג'ואני. מוזכרת חבילת לכה.

מסמך מסחרי, המזכיר חבילת לכה ופריטים ומספרים אחרים. טעון בחינה נוספת.