ההקדש הקהילתי בגניזת קהיר — עמוד 3

כתב יד של נביאים אחרונים (חלקי). הוקדש על ידי חוסן בת יעקב בן יוסף [בן כושנאם] 'לקהילה הקראית בירושלים... לשמירה בחצרו של יוסף בן בח'תאווייה', חכם קראי ידוע, שחצרו/ביתו היה כנראה ספרייה ומרכז לימוד בירושלים של המאות ה-10-11. הקדשת כתב היד בפיקוח הנשיא הקראי שלמה בן דוד בן בועז. כתב היד הוקדש במצרים, בתשרי שנת 1328 לשטרות (ספטמבר 1016 לספירה). הסופר שחתם על כתובת ההקדשה רשם את שמו בא"ת-ב"ש, והוא נסי בן אהרן בן בח'תאווייה, שהיו לו קשרים נוספים עם המקדישה חוסן (ראה PGPID 7430), ובוודאי היה קרובה של יוסף בן בח'תאווייה. כתב יד נוסף של נביאים ראשונים נושא כתובת הקדשה זהה, קרועה חלקית (PGPID 38543).

שטר מכר בכתב ערבי. יהודי רבני מוכר ליהודי קראי בית בקהיר בשכונת חארת זווילה, במקום הנקרא רחבת סרור אללؤלؤי. התאריך הוא שנת 769 לה'(הג'רה). בצד האחורי מופיע שטר העברה נוסף, שתאריכו דהוי, ובו הקונה מן הצד הקדמי מוכר מחצית מן הנכס לקראי אחר. לפי ריצ'רדס, שתיאר את המסמך, מצוי בצד האחורי פצל (פסקה) נוסף, דהוי מאוד, שהוא שטר הקדש. המסמך היה ברשות הקהילה הקראית בקהיר בבית הכנסת דאר סמחה בחארת זווילה, ושם תועד על ידי ד"ש ריצ'רדס בשנת 1969. ריצ'רדס פרסם מאוחר יותר את תיאור כל המסמכים שמצא שם במאמרו משנת 1972 (כמסמך מספר V). כיום המסמך שמור בספרייה הלאומית בישראל.

כתב יד של חמשת חומשי תורה (חסר), שבמקור היה לו המשך בכתב יד אחר. שלוש קולופונים, אחד בסוף כל ספר, דומים לקולופון שבכתב היד הנ"ל. הוקדש ל'שער הכהן' על ידי מחסן הלוי בן יצחק המכונה חדיד, באמצעות שלושת האחים ממשפחת בן ישועה כמתווכים. הכתובת הראשונה מציינת את תאריך ההקדשה — חודש סיוון, בשנת ת[.]עז לבריאת העולם. מאחר שתרע"ז היא 917 לסה"נ — מוקדם מדי, ותתע"ז היא 1117 לסה"נ — כבר בתקופת השלטון הצלבני, אז לא הייתה קהילה יהודית של ממש בירושלים, סביר להניח שהתאריך הוא תשע"ז, דהיינו 1017 לסה"נ, מועד המתאים גם למסגרת הזמן של פעילות האחים בני ישועה.

רקטו: הקדשת ספר תורה עם תרגום לבית הכנסת של העיראקים (הבבליים) בפוסטאט. מתוארך לחשוון אתת״ג למניין השטרות, היינו אוקטובר–נובמבר 1091. מופיעים בו כמה שמות: אלעזר בן יוסף... יפת בן מנשה ואמו חסנה בת סעדאן ובת אחותה. ורסו: טיוטה בלתי גמורה או העתק, הכולל את השורות הראשונות של שטר משפטי מפוסטאט, מתוארך ליום שני, ה׳ בחשוון אתת״ג למניין השטרות (כלומר באותו חודש שבו נערכה ההקדשה ברקטו). השטר נכתב תחת סמכותו של דוד בן דניאל, וזוהי ההופעה המוקדמת ביותר הידועה של תוארו "ראש גלויות כל ישראל" — שלושה שבועות לפני המופע הבא שעליו הצביע גיל.

מסמך משפטי בערבית-יהודית. מתוארך לליל שני, ג' באייר א'תש"מ למניין השטרות, שהם שנת 1429 לסה"נ. (התאריך אצל גויטיין שגוי ותוקן על פי המסמך בעקבות דותן ארד.) השטר עוסק בתיקונים שנעשו בבית הקרוי "דאר אל-נח'לה" (בית הדקל), שהיה ממוקם "בשכונה הקראית". הבית היה בבעלות מעורבת: חלקו היה רכוש פרטי של איש ושל בן אחיו (ששמותיהם נזכרים במסמך), וחלקו היה הקדש (וקף) לטובת עניי הקהילה הקראית (אלצעאליך). ייתכן שיש קשר בין בית זה לבין "דאר אל-נח'לה" שבחארת זוילה, הנזכר בשטר מסוף המאה ה-13. בצד השני (verso) של המסמך מופיעה תוספת.

רישום משפטי (מס' 20) מתוך פנקס בית דין קראי בקהיר, מתשרי שנת ה'שכ"א (1560). שטר מינוי קהילתי לדייני הקהילה הקראית ולממונים על כספי הציבור, כאשר האחרונים מכונים בשטר "הממונים ונכבדים" (שורה 25). תקופת כהונתם של הדיינים נקבעה ל-12 שנים, ואילו הממונים על הכספים ישרתו בכהונות בנות שלוש שנים כל אחת, ומוזכרות בשטר ארבע קבוצות שונות של פקידי קהילה. מעבר לחלוקת תקופות הכהונה, שטר המינוי מוסר גם פרטים אודות מוסדות הצדקה לעניים ובתים המוחזקים בקודש (רכוש ההקדש) של הקהילה. התיאור מתבסס על מהדורתו וניתוחו של בן-שמאי.

כתב יד של חמשת החומשים, שממנו שרדו רק עמודיו האחרונים, כולל מספר קולופונים. הראשון, מאת המעתיק, מתאריך את סיום העתקתו ל'סוף שנת 4703 לבריאה', המקביל לקיץ 943 לספירה. שתי כתובות הקדשה מתעדות את רכישת כתב היד על ידי ברכיהווה (!) בן חנניה מניסיבין, והקדשתו לבניו, אברהם ויצחק. כתובת נוספת מתעדת את הקדשת כתב היד על ידי אותו ברכיהווה בן חנניה הלוי מניסיבין, בירושלים, 'ל[חצר] יוסף בן בח'תאווייה המלמד', הנראה עדיין בחיים. כתבי יד הוקדשו ונשמרו בחצרו/ביתו גם לאחר מותו, שכן זה היה כנראה ספרייה קראית ומרכז לימוד.

שטר מכר של בית. רק הרקטו צולם. תיארוך: ככל הנראה סביב 1170 לספירה, על בסיס האזכור של "[אדונ]נו שר שלום, אב בית דין של כל ישראל". מיקום: דמשק ("היושבת על נהרות פרפר ואמנה", כלשון מלכים ב' ה':יב). המסמך מתעד את מכירת בית שהיה בבעלות אלעזר הזקן, חבר הישיבה, להקדש "אדוננו יחזקאל הנביא (ו)כהן, עליו השלום". הסכום הנקוב הוא שישה עשר דינרים, והכסף אמור להיות משולם בחדרך, לא הרחק מדמשק. (המידע מתוך מאמרו של גדעון בוהק על הטקסטים היהודיים מקובת אל-ח'זנה, בתוך הכרך על קטעי דמשק בעריכת ד'אוטונה רמבך ואחרים.)

רשומה משפטית (מספר 12) מתוך פנקס בית דין קראי בקהיר. הרשומה אינה מתוארכת, אך ככל הנראה היא משנת 1560 לערך לפי התאריכים שבערכים הסמוכים בפנקס. מדובר ברישום חלקי שבו יעקב בן עבד אלכרים אלכהן אלכרדי מופיע בפני בית הדין ובפני חברי הקהילה בבית הכנסת דאר שמחה כדי לשלם דמי שכירות עבור מקום מגוריו, שהוא חלק מנכסי ההקדש הקהילתי. מבנה התשלום מביא בחשבון את הוצאות האחזקה והתחזוקה שהשקיע יעקב בנכס. בערך מאוחר יותר באותו פנקס בית הדין הוא נזכר כדייר של ההקדש הקהילתי (שורות 19–20).

עדות משפטית קראית, בערבית-יהודית. מתוארכת ליום ראשון, י"ז בחשוון ה'תע"ב (1711 לספירה). העדות עוסקת בקומה (טַבַּקה) שמול הטחנה, מעל ביתו של רצון הרופא. הקומה שייכת להקדש (וקף) הקראי. אלישע ואחיו אברהם אל-סאכת התגוררו בה, והיא עמדה בפני התמוטטות והפכה לחורבה. הטוחן יוסר מֻחִבּ תבע אותם להסיר את המבנה המתפורר שהיווה מפגע. הם הצהירו שאין ביכולתם לממן זאת, אך הסכימו לוותר על זכויותיהם במגורים, והקומה תשוב להקדש הקראי, אשר ייטול על עצמו את האחריות לתיקונים הנדרשים.

כתב יד המכיל את סוף ספר דברים ואת ההפטרות (הקריאות השבועיות מן הנביאים) על פי המנהג הארץ-ישראלי הקדום. בקולופון הקדשה שבסוף ספר דברים (עמ' 8) מצוין כי כתב היד הוקדש ל"שער הכהן" — אתר תפילה ידוע במאות העשירית והאחת-עשרה. הקולופון כולל גם את שם המקדיש, מֻחְסִן הלוי בן יצחק המכונה חַדִיד, ואת שמות המתווכים — שלושה אחים ממשפחת בני ישועה, המוכרת ממסמכים נוספים. חלקים אחרים של אותו כתב יד (על פי קולופונים נוספים והסגנון) מזוהים עם כתב יד נוסף (PGPID 38537).

שטרי חוב קראיים על דף כפול (ביפוליום), מתוארכים ל-1 בשבט ה'תצ"ח (1738 לסה"נ). שני המסמכים עוסקים בדירת קאעה ברחוב דרב אלפֻרְן ברובע היהודי בקהיר. בשני המסמכים נאמר שהנכס שייך להקדש (קודש) של הקהילה הקראית, אך המסמך השני מציין כי הנכס הועבר קודם לכן לידי שלמה לוי המכונה קֻדְסי באמצעות "ירושת אמו... פרג' בת אברהם בן משה לוי המכונה קַיִּם" (דף 1v, שורות 18–20). העסקה בכל אחד מן המסמכים מתמקדת בתשלומים ששילם יצחק בן שלמה לוי המכונה קַיִּם עבור הקאעה.

רישום משפטי (מס' 14) מתוך פנקס בית דין קראי בקהיר. המסמך אינו מתוארך, אך ככל הנראה נכתב סביב שנת 1560 לספירה, על סמך התאריכים ברישומים סמוכים באותו פנקס. יהודה הדיין הרופא בן יוסף החכם הרופא מופיע בפני בית הדין כדי לשלם דמי שכירות עבור דירת מגוריו, שהיא חלק מנכסי ההקדש הקהילתי. מבנה התשלום מביא בחשבון את הוצאות האחזקה והתחזוקה של הנכס שיהודה נשא בהן. ברישום מאוחר יותר באותו פנקס בית דין הוא מופיע ברשימת הדיירים בנכסי ההקדש הקהילתי.

כתב יד המכיל את סוף ספר דברים ואת ההפטרות (קריאות שבועיות מהנביאים) לפי המנהג הארץ-ישראלי הקדום. קולופון הקדשה בסוף ספר דברים מציין כי כתב היד נתרם ל"שער הכהן" — אתר תפילה ידוע במאות העשירית והאחת-עשרה. בקולופון מופיע גם שמו של המקדיש, מֻחְסִן הלוי בן יצחק המכונה חַדִיד, וכן שמות המתווכים — שלושה אחים ממשפחת בני ישועה, המוכרת ממסמכים אחרים. חלקים נוספים של אותו כתב יד עצמו (לפי קולופונים נוספים ולפי הסגנון) שרדו בשמורות אחרות.

רשומה משפטית (מס' 66). שטר הלוואה. מתוארך לסיוון א'תס"ז למניין השטרות. פצ'אא'ל בן אבו אלפרג' בן מערוף חייב דינר אחד ו-26.5 דרהם לסאלם אלצירפי בן אבו סעד אבן אל-[...]. עליו לפרוע את החוב עד אמצע תמוז א'תס"ז למניין השטרות (כלומר, בתוך חודשיים). אם לא יפרע במועד, יהיה חייב את אותו הסכום להקדש של פוסטאט. עדים: יוסף בן יהודה; נדיב בן סעדיה. זהו הפריט היחיד במחברת שאינו בכתב ידו של מבורך בן נתן. (המידע מתבסס על הערותיו של גויטיין.)

כתב יד המכיל את פירושו של יפת בן עלי לספר דברים. הקולופון בעמוד הראשון מתעד את הקדשת כתב היד על ידי אדם בשם יפת בן מבשר "בן העני", לשם שמירתו ב"חצר/בית של יוסף בן בכתויה". אדם זה כונה "המלמד" ומוזכר בספרות הקראית כתלמיד חכם בירושלים של המאה העשירית, ומספר קולופונים מתעדים הקדשת כתבי יד ל"חצר" שלו — ככל הנראה מרכז לימוד קראי בירושלים. כתב היד המוקדש נמסר לפיקוחו של עזריה בן מצליח בן סהל, נכדו של החכם הקראי הנודע סהל בן מצליח.

שטר מכר ארוך ומפורט שמעורבים בו חברים רבים מן הקהילה הקראית בקהיר. בשורה 13 מוזכר ההקדש הקהילתי (קודש, waqf), ועיקר המסמך עוסק במכירת דירה בקומה עליונה (שוקקה = شقة) שבעלותה מחולקת כעת בין כמה בעלים, ומכאן ההתייחסויות החוזרות לחלקים שבריריים של קיראט/קראריט (1/24). חתומים על המסמך בעיקר חברים מן הקהילה הקראית: שלמה כהן, אליהו בן ישראל, עמרם חזן ואברהם רופא. בחלק העדים מופיע גם יהודי רבני בשם יעקב, אך שמו המלא אינו ברור.

רישום משפטי (מס' 34) בפנקס בית דין קראי בקהיר. הרישום מתוארך לי״ג בחשוון [ה׳שכ״ב] (אוקטובר 1561), אותו יום ושנה כמו הרישום הקודם בפנקס. מדובר ברישום חלקי של מסמך שבו פרג׳אללה בן נצר בן יעקב הלוי מוכר נכס מקעד (מקעד) לבן דודו עבד אלכרים בן שמואל בן יעקב הלוי הסומך. ברישום מצוין שהנכס מוחזק במסגרת הקדש דתי (כפי שעולה מהאזכורים החוזרים של מעמד כלו/خلو), ושפרג׳אללה רכש את המקעד קודם לכן מיהודי רבני, ששמו הושאר ריק בשורה 24.

מסמך משפטי. שטר הקדש של בית בדמשק לבית הכנסת הגדול, בערך משנת 1090. אדם בשם משולם, הידוע בכינוי אבן שריק אלדמשקי (כלומר "הדמשקאי"), מקדיש את ביתו לבית הכנסת הגדול שבדמשק, שאליו הבית סמוך. המסמך הוא טיוטה שנכתבה בכתב ידו של אברהם בן נתן, מן הדמויות הבולטות בבתי הדין בפוסטאט ובקהיר; הוא אינו חתום, ומאחר ששמו של אבי המקדיש טרם היה ידוע באותה עת, הושאר רווח כדי שניתן יהיה להוסיפו במועד מאוחר יותר. (המידע מבוסס על גיל.)

רישום משפטי (מס' 15) בפנקס בית דין קראי בקהיר (בדף 6v). הרישום אינו מתוארך, אך ככל הנראה נכתב בסביבות שנת 1560 לסה"נ על פי התאריכים ברישומים סמוכים בפנקס. עבד אלרחים בן דוד פיירוז משלם דמי שכירות עבור מקום מגוריו, נכס המוחזק בקודש הקהילתי. מבנה התשלום מביא בחשבון את הוצאות האחזקה והשיפוץ של הנכס שעבד אלרחים נושא בהן. בעמוד הבא של פנקס בית הדין הוא מופיע ברשימת תושבי נכסי הקודש הקהילתי (בשורות 19–20).

רישום משפטי (מס' 100) בפנקס בית דין קראי בקהיר. מתוארך ב-י"ח באלול ה'שכ"ד (1564), קפיצה כרונולוגית משמעותית ביחס לרישום האחר באותו דף (1566 לסה"נ). מדובר בהסכם צדקה קהילתי שבו עבד אלרחים בן דוד החזן פיירוז מתחייב לתרום תרומות כספיות להקדש, כאשר התרומות מיועדות בתמורה לקבלת כיבודי בית הכנסת — שלוש שנים של עליות לתורה. מסמך נוסף מהעת החדשה המוקדמת העוסק בתרומות צדקה וכיבודי בית כנסת ידוע גם הוא.

מסמך משפטי בכתב ערבי, מתקופה מאוחרת. ככל הנראה מסמך וקף (הקדש), המתאר את מפרט הנכס בשלמותו לרבות מידותיו וגודלו. מוזכרים בו כמה סכומים בדינרים ושמות כגון אבראהים אל-יהודי. ראוי לבחינה נוספת. בצדו האחורי של המסמך מופיעה הערת ארכיון, או שמא רישום מתוך שימוש משני מאוחר יותר, שתחילתו: "حجة مقطوعة ضاع مضمونها وصارت الان لا تدل عل شي" — כלומר, שטר חתוך שתוכנו אבד וכעת אינו מעיד על דבר.

שבר משפטי מוקדם-מודרני בעברית. הפליאוגרפיה מצביעה על סבירות שהמסמך הוא בסביבות המאה ה-17 עד ה-19. על בסיס הטקסט המוגבל הזמין, שבר זה עשוי לקשור להשכרה או רכישת נדל'ן הנוגעת לחנות. המונח ההקדש משמש בשורה 8 ואולי בשורה 3 בקשר לנכס החנות. מסכום של 25 גרושו רשום אך לא ברור אם מונח זה מציין קוּרוּש עות'מאני או מונח כללי למטבע כסף. שם אברהם עפיף מופיע בשורה 2.

רשומה משפטית (#55) בפנקס בית דין קראי בקהיר (דף 19ב של ייבר-ערב. I 328). מתוארך לשבט ה'שכ'ג (1562/63 לספירה). הכרת חוב של שמעון בן יעקוב הלוי הסומך אל-קודסי כלפי יהודי רבני, סלאמה אל-רבאן, על 340 נצף פידה (מדין) החייבים כדמי שכירות לבית בקודש/הקדש הקהילתי הקראי. שמעון מסכים להחזיר את היתרה בתשלומים חודשיים

רשומה משפטית (מס' 61) מתוך פנקס בית דין רבני בקהיר. בעברית. מיקום: קהיר. מתוארך לשליש האחרון של חודש תמוז ה'תמ"ג, היינו 1683 לסה"נ. (מסמך מס' 61) הסכם שכירות לשנה אחת על דירה מנכסי הקודש של קהל המוסתערבים בקהיר, בראש דרב אלנצור. הגבאי שלמה סקנדרי משכיר את הנכס בשם הקהילה ליצחק בן מרדכי ירושלמי.

כתב יד המכיל חלקים מפירוש יפת בן עלי על דברים. חלקי. בעמוד 87a משפט הקדשה: 'מוקדש לאל, אדוני ישראל, בחצר יוסף בן בח'תאווייה, ברוך השומרו, אמן'. מכתובות הקדשה אחרות ברור שחצרו של ב. בח'תאווייה, שנקרא 'המלמד' והיה חכם קראי, היה ספרייה, וככל הנראה מרכז לימוד, בירושלים של המאות ה-10-11.

כתב יד המכיל חלק מפירוש יפת בן עלי על במדבר. קולופון מפרט את הקדשתו ל'חצר יוסף בן בח'תאווייה המלמד', דמות קראית ידועה בירושלים של המאה ה-10, על ידי שרה בת ראובן המנוחה ובעלה משה בן יפתח הכוהן אל-רחבי. כתב היד אמור להיות בפיקוח עזריה הכוהן המשכיל בן מצליח סהל.

כתובת הקדשה מעץ מבית הכנסת בן עזרא, אוחסנה בסופו של דבר בחדרי הגניזה; 'בשם האל, נעשה ונצליח, הוא שמגמל את המחייבים עצמם למעשים טובים, הכניסה הזו... ושלמה הלוי בן טוביה'; עקבות של צבע אדום; שמו של התורם הראשון הוסר בשלב לא ידוע

שבר עץ מכתובת הקדשה מותקן מתחת לארון התורה, השני מתוך שלושה שברים (החלק הראשון אינו קיים); כתוב: 'בֹּאוּ שְׁעָרָיו בְּתוֹדָה חֲצֵרֹתָיו בִּתְהִלָּה הוֹדוּ לוֹ בָּרֲכוּ שְׁמוֹ' (תהלים ק:ד); שלמה בן יפת, יהי ה' עמו ויברכהו

כתב יד (חלקי) של נביאים וכתובים. קולופון הקדשה בעמוד הראשון מקדיש אותו לקהילה הקראית של מצרים, 'לקריאה בנכס ההקדש'. התורם הוא יוסף בן אהרן הידוע כאל-ע'זי, והתאריך הוא מרחשון 1411 לשטרות (אוקטובר-נובמבר 1099 לספירה).

שבר עץ מכתובת הקדשה מותקן מתחת לארון התורה, חלק 3 מתוך 3 (חלק 1 אינו קיים; חלק 2 הוא S 727e); כתוב: 'וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדְּךָ אָבוֹא בֵיתֶךָ אֶשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל קָדְשְׁךָ בְּיִרְאָתֶךָ' (תהלים ה:ח)

מסמך קודש (הקדש). בכתב ידו של יפת ב. דוד ב. שכניה (ידוע גם כחֻסַין אבן שכניה). מתוארך: ג'מאדא I 434 להיג'רה, שהוא דצמבר 1042/ינואר 1043 לסה'נ. מפרט סכומי כסף שנאספו מ'בתים' שונים.

קבלה מוועדת ההקדשות היהודיות הדתיות במצרים עבור שכר דירה ברובע היהודי בסכום כולל של 260 קירש - 1 באוגוסט 1924 - מוזיאון האמנות האסלאמית (מספר 175) - בערבית. (ג'ניזה החדשה, MIAC).

קבלה מוועדת ההקדשות היהודיות בקהיר עבור שכר דירה בסכום כולל של 260 קירש ברובע היהודי - 24 במרץ 1924 - מוזיאון האמנות האסלאמית (מספר 143) - בערבית. (ג'ניזה החדשה, MIAC).

קבלה מוועדת ההקדשות היהודיות בקהיר עבור שכר דירה בסכום כולל של 260 קירש ברובע היהודי - 24 במרץ 1924 - מוזיאון האמנות האסלאמית (מספר 106) - בערבית. (ג'ניזה החדשה, MIAC).

קבלה הקשורה לחיכר (שכירות קרקע) עבור וואקף ספציפי בקהיר. בכתב ערבי. מתוארכת (בגב): 1235 להג'רה (1819/1820 לספירה). הקבלה חתומה וחותמת על ידי 'מבאשר וקף' (מנהל ההקדש).

רשימת בתים וחנויות השייכים להקדש היהודי. פורסם אצל אורה וזה, 'ההקדש היהודי על-פי מסמכי הגניזה הקהירית', עמ' 133-135.