פיגם במסמכי הגניזה

חיבור רפואי בערבית-יהודית. דף כפול מתוך חיבור פרא-רפואי בערבית-יהודית העוסק בסגולותיהם של סוגי חומרים שונים מן החי. ¶ ...לטחון אותו וללוש אותו עם גללי כבשים ומעט זעפרן, ולמרוח על הצינית (גאוט) הנגרמת מן הקור. ¶ נגד פשפשים, יש לקחת מרה של תיש ולערבב אותה עם שמן ולהקציף בעדינות, ולמרוח בכך את המיטה והקירות — והפשפשים ילכו אם ירצה האל. ¶ מוח הגדי. יש לבשל אותו בשמן ולהוסיף סוכר וכמון כרמאני, ולערבב בעדינות; שותים מתקאל אחד במים חמים נגד מיחושי הלב והריאה. ¶ מוח העז... ¶ חלב העזים קל יותר מחלב נשים או חמורות, וחלב גמלים יפה לשיעול יבש. ¶ להפיכת ברזל לרעיל: יש לקחת חלב עזים חמוץ ולערבב אותו עם דם של תיש ושתן של שור, לערבב את הכל יחד ולשפשף בו את להבי החרבות וראשי החצים, ולהטביל בו את הלהבים כשהם מלובנים באש... זה נועד לאויב. ¶ עור הסמור (חולדה). אם יוכן ממנו קלף וייכתב עליו עבור משוגעים ואחוזי דיבוק (או שבויים? מחבוסין) — מועיל. ¶ הכבש הברברי. מרת הכבש הברברי, אם תערובב עם לבונה וזנגביל ותישתה במרחץ על קיבה ריקה — מועילה לכאבי הטחול. ¶ מוח הכבש הברברי. יש לערבב עם דבש ומי פיגם, ומי שסובל מכאבי כבד ישתה ממנו שני דרהם על קיבה ריקה. הוא חם. ¶ הקוף. מי שיטעם מבשרו של קוף לא ידבר עוד לעולם אלא ישיר (?). ¶ לב הקוף. יש לצלות אותו וליגכף (?) ולטחון אותו, ולהמיס שני דרהם ממנו ביין ובדבש מיושן — והדפיקות וקוצר הנשימה יעלמו, והוא יעניק אומץ לפחדן, יחדד את השכל ויסייע נגד כאב ראש. ואם תרצה לגרום למישהו חלומות רעים, הנח את עורו או שערו של קוף תחת ראשו. ¶ יש לקחת כשאיפה דרך האף חתיכה בגודל עדשה מכליית הקוף עם חלבה של שפחה ושמן סיגליות, נגד הריח ש[הקטע מסתיים כאן].

רשימה של ירקן או רוקח, או שמא רשימת קניות. בערבית-יהודית. כתובה ביד מגושמת או למצער חפוזה. מופיעים בה שמות רבים של מאכלים ועשבי תיבול לצד כמה שמות אנשים. בין הפריטים: סומק, מנגולד (סלק), רוטה/פיגם (סד'אב), בצל ירוק (בצל אח'צ'ר) או לחלופין סוג אחר של בצל (בצל [...]), מלוח'יה, טחינה, כוסברה, שמן זרעי פשתן (זית האר), שמן זית טוב (זית טייב), דבש ("ממטבח/בית-החרושת (מטבח') של בו [...]"), זעפרן (ובעקבותיו השם בו מנצור), מסטיק (ובעקבותיו השם בו אלפצ'ל), פלפל (ובעקבותיו השם בו עלי בן בו דאוד) וקינמון (ובעקבותיו השם סלמון [כך במקור!] אלעטאר). בשורה השלישית נראה שהכותב מציע אפשרות בחירה: "ואם נראה לנו/לך [לנכון] (ואן כאן נראה [או יראה?]... או מלוח'יה...".