תבלינים וסחורות יקרות
פיגם במסמכי הגניזה
4 מסמכים באוסף נושאים את התגית הזו.
הפיגם הוא צמח מר וחריף שמקומו בגניזה הוא ברפואה ובמאגיה ולא במטבח. מרשמים רפואיים מזכירים אותו נגד כאבים ונגד רעל וכמעורר, והוא רכיב שכיח בתרכובות של בתי מרקחת. במקביל הוא מופיע בטקסטים מאגיים ובקמעות, משום שיוחסה לו סגולה להרחיק רוחות ועין הרע, אמונה שהייתה משותפת ליהודים ולמוסלמים ולנוצרים באגן הים התיכון. הופעתו בשני ההקשרים באותו אוסף מזכירה שהגבול בין רפואה למאגיה לא היה חד בעיני בני התקופה, ושאותו סממן שימש את הרופא ואת כותב הקמעות כאחד.ריחו החריף הוא ככל הנראה מקור הסגולה שיוחסה לו, ומרשמים מזכירים אותו גם בעישון ובקטורת.
המסמכים
חשבונות בכתב ערבי ובספרות יווניות/קופטיות. תיארוך: ככל הנראה המאה ה-12 או ה-13. מזכיר מצרכים יומיומיים כגון שמן זית, שמן שומשום, שמן פשתן, סבון, בשר, ביצים, נענע, פיגם, פלפל, כרכום, חציל, דלעת, דבש, בצל, אבטיח. יש סכום בתחתית. אולי חשבון ממכולת. מסתיים בתחתית: 'חייב כרים עושה הפלאות (צאנע אל-עג'אאב)'. יש גם תרגול כתיבה של פסוק מקראי (במדבר ל:ב) בעברית.
קטע מחיבור טיפולי, העוסק כאן בטיפול בסוג ההתכווצות הידוע כ'אום אל-ציביאן', בדיסוריה (קושי במתן שתן) ובנשירת שיער. פיגם מבושל בשמן מומלץ לדיסוריה, וכשמוחל חיצונית משמש לטיפול בנשירת שיער.
חיבור רפואי בערבית-יהודית. דף כפול מתוך חיבור פרא-רפואי בערבית-יהודית העוסק בסגולותיהם של סוגי חומרים שונים מן החי. ¶ ...לטחון אותו וללוש אותו עם גללי כבשים ומעט זעפרן, ולמרוח על הצינית (גאוט) הנגרמת מן הקור. ¶ נגד פשפשים, יש לקחת מרה של תיש ולערבב אותה עם שמן ולהקציף בעדינות, ולמרוח בכך את המיטה והקירות — והפשפשים ילכו אם ירצה האל. ¶ מוח הגדי. יש לבשל אותו בשמן ולהוסיף סוכר וכמון כרמאני, ולערבב בעדינות; שותים מתקאל אחד במים חמים נגד מיחושי הלב והריאה. ¶ מוח העז... ¶ חלב העזים קל יותר מחלב נשים או חמורות, וחלב גמלים יפה לשיעול יבש. ¶ להפיכת ברזל לרעיל: יש לקחת חלב עזים חמוץ ולערבב אותו עם דם של תיש ושתן של שור, לערבב את הכל יחד ולשפשף בו את להבי החרבות וראשי החצים, ולהטביל בו את הלהבים כשהם מלובנים באש... זה נועד לאויב. ¶ עור הסמור (חולדה). אם יוכן ממנו קלף וייכתב עליו עבור משוגעים ואחוזי דיבוק (או שבויים? מחבוסין) — מועיל. ¶ הכבש הברברי. מרת הכבש הברברי, אם תערובב עם לבונה וזנגביל ותישתה במרחץ על קיבה ריקה — מועילה לכאבי הטחול. ¶ מוח הכבש הברברי. יש לערבב עם דבש ומי פיגם, ומי שסובל מכאבי כבד ישתה ממנו שני דרהם על קיבה ריקה. הוא חם. ¶ הקוף. מי שיטעם מבשרו של קוף לא ידבר עוד לעולם אלא ישיר (?). ¶ לב הקוף. יש לצלות אותו וליגכף (?) ולטחון אותו, ולהמיס שני דרהם ממנו ביין ובדבש מיושן — והדפיקות וקוצר הנשימה יעלמו, והוא יעניק אומץ לפחדן, יחדד את השכל ויסייע נגד כאב ראש. ואם תרצה לגרום למישהו חלומות רעים, הנח את עורו או שערו של קוף תחת ראשו. ¶ יש לקחת כשאיפה דרך האף חתיכה בגודל עדשה מכליית הקוף עם חלבה של שפחה ושמן סיגליות, נגד הריח ש[הקטע מסתיים כאן].
רשימה של ירקן או רוקח, או שמא רשימת קניות. בערבית-יהודית. כתובה ביד מגושמת או למצער חפוזה. מופיעים בה שמות רבים של מאכלים ועשבי תיבול לצד כמה שמות אנשים. בין הפריטים: סומק, מנגולד (סלק), רוטה/פיגם (סד'אב), בצל ירוק (בצל אח'צ'ר) או לחלופין סוג אחר של בצל (בצל [...]), מלוח'יה, טחינה, כוסברה, שמן זרעי פשתן (זית האר), שמן זית טוב (זית טייב), דבש ("ממטבח/בית-החרושת (מטבח') של בו [...]"), זעפרן (ובעקבותיו השם בו מנצור), מסטיק (ובעקבותיו השם בו אלפצ'ל), פלפל (ובעקבותיו השם בו עלי בן בו דאוד) וקינמון (ובעקבותיו השם סלמון [כך במקור!] אלעטאר). בשורה השלישית נראה שהכותב מציע אפשרות בחירה: "ואם נראה לנו/לך [לנכון] (ואן כאן נראה [או יראה?]... או מלוח'יה...".