פרס במסמכי הגניזה

פולמוס נגד בית ראש הגולה. תיארוך: 1040–1041. לפי הסיפור, לאחר מחלוקת שפרצה בין כפנאי, אביו של בוסתנאי, לבין חמיו ראש הישיבה, מתה כל משפחת ראש הגולה (ודוד המלך מתגלה בחלום לראש הישיבה). בוסתנאי הוא הצאצא היחיד ששרד מבית דוד המלך. ראש הישיבה מגדל אותו וממלא את מקומו בין זקני בגדאד, אך מסרב לפנות את המשרה כאשר בוסתנאי מגיע לגיל 16. הפרשה מובאת בפני הח'ליפה עומר אבן אל-ח'טאב, אשר מתרשם מכך שבוסתנאי אינו נרתע כשיתוש עוקץ אותו. הח'ליפה ממנה את בוסתנאי כראש הגולה ומשיא לו את בתו של מלך פרס שנשבתה במלחמה. היא יולדת לו ילדים אך מעולם אינה משוחררת מעבדותה ואינה מתגיירת. תכלית הפולמוס: כל צאצאי בוסתנאי פגומים בייחוסם, ובית דוד האמיתי יתגלה רק בימות המשיח (המידע על פי גיל). חיבור: משה גיל. הכתב הוא של סהלאן בן אברהם (לפי גיל), שהעתיק את החיבור בנסיבות הבאות: רב דניאל בן עזריה, שהיה נשיא (מבית ראש הגולה), הגיע מעיראק לארץ ישראל ותמך בגאונותו של רב שלמה בן יהודה. תומכי הגאון היריב, נתן בן אברהם, ובהם חברי הקהילה העיראקית בפוסטאט — בכללם סהלאן בן אברהם — הוציאו דיבה על רב דניאל בן עזריה, ובוודאי גם נגד רב שלמה בן יהודה (לפי רוסטוב). לטקסט מקביל, ראו PGPID 35180.

ורסו: רשימה של "אלה שלא קיבלו את חלקם" (אלבאקיין בלא אח'ד'), כלומר בחלוקת חיטה. תיארוך: ככל הנראה 1215–1240 לספירה, על פי הערכתו של גויטיין ועל פי תאריך המסמך שברקטו. הרשימה כוללת שלושה חלקים. I. צדדים שקיבלו חיטה. II. שנים-עשר צדדים (מהם לפחות שישה חוזרים מן הרשימה הראשונה) המקבלים סכומי כסף, ברובם 2.5 או 5 (דירהם). III. שמות ללא כל הסבר נוסף, חלקם זהים לשמות המופיעים ברשימה אחרת. רוב האנשים המוזנחים הרשומים היו זרים — בין שזרים מבחוץ (רום/ביזנטיון, פרס, ירושלים, ברקה ועוד) ובין שאנשים ממצרים עצמה (אלכסנדריה, אלמחלה, מנית גמר, בנהא, דמירה, דקרנס). הקווים המשורטטים מעל חלק מן השמות עשויים להעיד על כך שאנשים אלה כבר קיבלו את חלקם, וייתכן שזה מסביר את העובדה שברוב המקרים מדובר באותם שמות החוזרים מעל ומתחת ומסומנים בקו עליון.

מכתב מאת מרדכי בן שמחה, השוהה בעיר הפרסית כאשאן. כתוב בעברית. תיארוך: ייתכן שמדובר במאה ה-17. השולח חותם את שמו גם כמרדכי צפתי הכהן. הוא מבקש: "אתחנן לאדון לדבר עם פרנסי הקהילות שייתנו לי כפי שיראו לנכון, די צרכי הוצאות הדרך, שכן בעזרת ה' בכוונתי לעלות לארץ ישראל. שיעשו עמי לפחות כפי שעשו עבור ההודי הגוי עובד האלילים" (סופקו לו חמור וכסף). "שיעשו עמי כפי שעשו עבור הצ'לבי — 'גרושו רבים — אף שהוא היה יוצא אל מחוץ לארץ, אל פרס (ארץ העג'ם), על מנת לאכול בשר ולשתות יין...". בצדו השני של המסמך מוסיף הכותב נספח המתאר את שאירע עם הפרנס יחזקאל (סוג של סכסוך שבמהלכו הוטחו עלבונות הדדיים). המכתב יצא לאור במהדורת שמחה אסף.

עצומה (פטיציה) המופנית לפקיד בכיר, מאת גנרל צבאי או חייל ותיק שמשתייך ל"צביאן אלח'אץ" (חיילי המשמר המיוחד). העותר מצהיר כי הוא נמנה עם מעמד הגנרלים הצבאיים הידועים באומץ לבם, במסירותם בשירות וביכולותיהם הפרשיות. הוא מבקש סוס, ומנמק את בקשתו במילים: "אחצ'ר תחתה פרס מלכה והו צ'עיף נאקץ אלחאל" (אביא תחתיו סוס בבעלותו, והוא חלש ובמצב ירוד), וכן "יחמלה עלי פרס" (ירכיבו על סוס). העצומה כוללת את נוסחת הת'קביל הטיפוסית: "והו יג'דד תקביל אלארץ' ויסאל אלאנעאם" — "העבד מחדש את נשיקת האדמה ומבקש את החסד". וריאציה של נוסחה זו מופיעה גם במסמך נוסף.

שיר בפרסית יהודית, נערך ותורגם על ידי שקד, 'פרקים במורשתם הקדומה של יהודי פרס,' פעמים 1985, 35-37. ישנם גושי טקסט שונים נוספים הן בכתב ערבי והן בעברית בשבר זה. השימוש הקדום ביותר הוא חשבון בעל מראה רשמי המזכיר שעבאן 724 לפי הספירה המוסלמית = יולי/אוגוסט 1324 לספירה. השימושים המאוחרים יותר עשויים להיות שירה בפרסית או בערבית. דורש בדיקה.