בעלי מלאכה ותפקידים
קצבים ושוק הבשר בגניזה
17 מסמכים באוסף נושאים את התגית הזו.
הקצב מכר את מה שהשוחט הכשיר, ובפוסטאט זו הייתה חוליה בשרשרת קהילתית מפוקחת. הגניזה מתעדת חכירת דוכני בשר ומחירים לפי סוג בהמה. המסמכים מלמדים גם על תזונה. בשר היה יקר ונאכל בעיקר בשבתות ובחגים, ורשימות הצדקה מבחינות בין חלוקת לחם שגרתית לחלוקת בשר לקראת מועד, וזה אומר משהו על מה נחשב מותרות. מופיעות גם מחלוקות: קצב שנחשד במכירת בשר שאינו כשר, תלונות על משקל, וסכסוכים על זכות למכור בשוק מסוים. הפיקוח היה הדוק משום שההכנסה מן הבשר הייתה חלק מתקציב הקהילה.
המסמכים
שטר מחילה. הבכור ברכאת בן סלמאן בן אברהם משחרר את אחיו פרג' ואת אחיו החורג עבדאללה ואת אביו של זה האחרון, אבו עבדאללה, מכל תביעה לאחר שהוא, ברכאת, קיבל את חלקו בירושת אביו. הצדדים הצהירו כי מדובר בהסכם מרצון חופשי, שאינו כפוי על ידי בית דין, ואף דאגו לאשרו אצל נוטריון מוסלמי. למרות ההדגשה החוזרת ונשנית (שלוש פעמים) על מעמד הבכורה במסמך זה, קיבל הבכור, בנו של קצב, רק אחד-עשר דינרים בלבד. תאריך המסמך: יום רביעי, כ"ח בתשרי שנת 1406 למניין השטרות, שהיא שנת 1094 לספירה. חתומים על המסמך: יוסף הכהן בן חל[פון] ואברהם בן יצחק התלמיד; המלמד יצחק בן חיים נפוסי; נסים בן נהראי; ועלי בן יחיא הכהן. (המידע מבוסס על הערותיו של גויטיין; ככל הנראה גם הצירוף בין הקטעים נעשה על ידי גויטיין. הקווים האנכיים בתעתיק מציינים את המקומות שבהם עוברים מקטע אחד למשנהו.)
חשבון של קצב עבור בשר לראש השנה. גויטיין כותב: "בסופי שבוע המאכל הרגיל היה עוף, אך לשני ימי ראש השנה, שבהם ציפו לאורחים רבים, נדרש בשר משובח יותר. כאן, ככל הנראה, נשלחו והובאו שתי לִיטרות נוספות כשהגיעו אורחים בלתי צפויים. בשר כבש העדיפו על פני בקר, ולכן היה יקר יותר. הבשר היקר ביותר היה האליה השמנה של הכבש. ראש כבש, המסמל ראשית, היה מאכל מועדף לסעודת ראש השנה. בעת כתיבת החשבון הזה היה דרהם הכסף שווה 48 פלסים של נחושת". תרגום חלקי: בערב ראש השנה: חמש ליטרות, ושוב שתי ליטרות של בשר כבש. המחיר: 5¼ [דרהמים]. וכן בשר בקר, חמש [ליטרות. המחיר:] 2 דרהמים ו-4 פלסים. סך הכול: 7⅓. התקבל: 7 דרהמים. יתרה: ⅓ + ⅛. מחיר ליטרה אחת של אליית כבש: 1⅛ דרהם. סך כל היתרה: 1½ דרהמים פחות 2 פלסים.
מסמך פיסקלי עם לפחות שלושה חלקים נפרדים. 1) גוף הטקסט הראשי עוסק בספינות, גיוס כפוי, ד'ממאן, ופקידים האחראים על הובלת יבולים מאל-נסטראוויה לתניס. נושאים דומים ל-T-S Ar.40.37. כותרת: 'חשבונות' (אחסיבה). 2) בפינה שמאלית תחתית: 'עמאלת אל-מעצרת אל-קצב...' - הקצבה הרשמית למכבש קנה הסוכר של (האמיר X) אל-מולק. ייתכן שהשנה נזכרת בסוף השורה השלישית. 3) ברקטו: שני גושי טקסט שכותרתם 'חוג'ה', ואחר כך 'בסם X'. הראשון בשם סונבול(?) בן מחמד הערי'ף של [...]. השני בשם אל-מוופק [...]. 4) סופר מאוחר קיפל את הדף לשניים והשתמש בצד שמאל של הרקטו לחשבונות פרטיים, בדיו קלושה יותר.
חלקו התחתון של צו (מנשור) מטעם אמיר פאטמי הנושא את התואר סרור אלמלכּי, המופנה למושל מחוזי או לפקיד פיסקלי, מתוארך ב-2 בג'מאדא אלת'אני, ללא ציון שנה. המסמך עוסק בגביית הח'ראג' על זיקוק קני סוכר (קצב) וטארו (קלקאס) בכפר ג'וג'ר, שבו פעל בית בד. נקבע כי יש לאפשר לאנשיו של פקיד בכיר (אמיר מנתח'ב) הנושא את התואר ד'ח'ר אלמלכ ו-סדידהא ("אוצר הממלכה ומגינהּ") לגבות את המס כראות עיניו של אותו פקיד, ובה בעת לשמור על זכותם של בעלי האקטאע (האחוזות הפיאודליות) לקבל את הכנסותיהם. הקטע מודבק בחלקו העליון למכתב בערבית-יהודית (ראו רשומה נפרדת).
רשימת חשבונות המונה 72 שמות, לצד ספרות יווניות/קופטיות (במספרים נמוכים). הרשימה כתובה בכתב ערבי, ולעיתים נדירות שם כלשהו נכתב בכתב עברי. רוב השמות הם של יהודים, ובהם רבים מבני משפחות אלדג'אג'י, אלעודי וכהן, וכן שלוש פעמים השם מנחם, אלרשיד, אלמעלם סלימאן ואלמעלם אבראהים. עם זאת מופיעים גם שמות כגון מוסא אלראהב (נוצרי) ומחמד ח'ליפה (מוסלמי). גויטיין משער כי מאחר שכל הדתות והמעמדות החברתיים מיוצגים ברשימה — כולל רופא (אלחכים) — ייתכן שמדובר בפנקס חשבונות של קצב.
רשימת חשבונות שבגב קשורה בבירור לחובות ('דיווני') ומאורגנת לפי ימות השבוע. שניים מהפריטים עשויים להיות סכינים, אחד ספציפית של קצב ('סכינה כצפי.ה' - קרוב ל'כסאפ' בלדינו ובטורקית). בצד הפנים המבנה פחות ברור. הפליאוגרפיה מעידה על המאה ה-18 או ה-19.
פנקס חשבונות של שוחט. רישומיו של השוחט המפרטים את הסכומים ששילם כל קצב, את שמות הקצבים ואת מספרי הבהמות שנשחטו עבור כל אחד מהם. פרטים נוספים, כגון הכמויות שהתקבלו, מובאים בצורה מסוכמת. (המידע מבוסס על כרטיס המפתח של גויטיין.)
חשבונות מאוחרים ביהודית-ערבית ועברית. מישהו (בעל שם יווני?) רכש 'את שאר חוקי אפלטון (נאמוסיה)'. מוזכר מוכר קנים (בייאע' אל-קצב). בכתב יד אחר: נחום בנימין שלמה מאשר שהוא חייב לאליהו כספי 130 גרוש.
מכתב אל 'אדוננו' (סיידנא). בערבית יהודית. תיארוך: כנראה סביב המאה ה-13. כנראה מבקש תמיכה כספית. השולח הוא קצב ובקושי מרוויח מספיק כדי לפרנס את עצמו. אבו טאהר מחזיק עבורו 15 דירהם.
רשימה קליגרפית של 29 אנשים (שיש לפנות אליהם), שמקצועותיהם נעים בין קצב לרופא. בגב המסמך מופיעה רשימה של שמות בכתב ערבי שייתכן כי קשורים לרשימה שבפנים.
חשבון מפורט של קצב כשר מפוסטאט, המפרט תשלומים שבועיים של 7 דרהמים לפקידי קהילה ואנשים שונים במשך שנה שלמה. מתוארך 1179 או 1183 לספירה.
צו לליטר אחד של בשר טוב מאל-מועלם צדקה (כנראה קצב). השווה T-S AS 177.398 ו-T-S AS 177.468.
רקטו: חשבונות ביהודית-ערבית. מאוחר? קצב מוכר ברווזים (בטה)? בורסו: שיר עברי וניסויי עט.
אולי חשבונות של קצב. מפרטים שמות שונים ומספר כבשים הקשורים לכל אחד.
כתובה ליצחק בן משה הלוי הידוע בכינוי עֻרַיְבִּי ולסַמּוּח בת יהודה חַדָּאד. המטבע: מֵדִין. מתוארכת ל-7 באוקטובר 1805 (י״ד בתשרי תקס״ו), קהיר. הכתובה כוללת רשימת נדוניה נרחבת ושמורה היטב המשתרעת על פני 10 שורות, רובה בערבית-יהודית ומיעוטה בלאדינו. בין הפריטים הנזכרים: כובעי תרבוש אלג'יראיים (טראביש גזאיירלי), מגבת איסטנבולית (מנשפא איסטנבולי), שמלת משי (קומצאן חריר), מעיל קטיפה רקום (גובב קטיפא בפונתס קצב), מזרן כותנה (טוראחא קוטן), ועוד פריטים רבים. השווי הכולל של הכתובה עומד על 40,000 מדין. ברכת הפתיחה שבכותרת כוללת את הפסוק ממשלי י״ח כ״ב: "מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה׳". על פי משיכות המכחול, נראה שהמסגרת צוירה בצבעי מים. דוגמה נוספת לשימוש בטכניקה זו בכתובה מקהיר מן המאה התשע-עשרה מצויה במסמך אחר. ראו גם הסכם האירוסין של אחותו של יצחק, שנערך כשמונה שנים קודם לכן.
הודאת חוב והסכם שותפות לצורפות מקהילה קראית. מתוארך ליום ראשון, ט"ז בשבט ה'תט"ו (1655). סלימאן בן שמואל לוי דרויש מודה בחוב של 200 נצף פצ'ה (חצאי כסף) לצמח בן אפרים ברכה. בנוסף, השניים כורתים ביניהם "עקד שרך" — חוזה שותפות — לפעילות בשוק הצורפים, העוסקת במכירת כסף, חוטי כסף וזהב (קצב) וכיוצא באלה, כלשון המקור: "חצל בינהם עקד שרך פי סוק אלצאג'ה פי תסויק אלפצ'ה ואלקצב וג'יר דלך". שוק הצורפים בקהיר היה ידוע מקומית באותו שם ("סוק אלצאג'ה").
הכרזה מטעם קצב כשר הפועל תחת ניהולו של אלשומיר רפלה דאוד, המפרסמת מכירה של בשר כשר בכמויות גדולות. המסמך אינו מתוארך וכתוב בערבית.