תבלינים וסחורות יקרות
סטוראקס במסמכי הגניזה
3 מסמכים באוסף נושאים את התגית הזו.
הסטוראקס הוא שרף ריחני שהופק מעצים באסיה הקטנה ובלבנט, והוא מופיע בגניזה במסמכים בודדים בלבד. שימושיו היו בבישום ובקטורת וברפואה, ומרשמים מזכירים אותו בתכשירים לדרכי הנשימה ובמשחות לעור. הוא נסחר בכמויות זעירות, ומופיע בעיקר בפנקסי בתי מרקחת ולא במכתבי סוחרים גדולים. ערכו למחקר אינו בהיקף אלא בהשלמת התמונה, שכן רשימת הסממנים המלאה של בית מרקחת פוסטאטי כללה עשרות פריטים ממקורות שונים, וכל אחד מהם, גם הנדיר ביותר, מעיד על שרשרת אספקה שפעלה בפועל ולא על ידע תיאורטי שהועתק מספרים.הוא מופיע לעיתים תחת שמות שונים, וזיהויו במסמך דורש השוואה בין הרשימה לבין ספרות רפואית בת התקופה.
המסמכים
חשבונות, אולי בכתב ידו של אחד מפועליו של אבן יג'ו; לא בכתב ידו שלו. דומה למסמך מקביל. החשבון נכתב ללא ספק בהודו, שכן המחירים נקובים במטבעות הודיים — פילי כולמי (כלומר, מעיר הנמל קוילון שעל חוף מלבאר) ובפנם. בן-בריתו האנונימי של הכותב, שחשבונו רשום כאן, חויב על קבלתם של מצרכים שונים, ובהם הן מוצרים הודיים והן פריטים שהיו מיובאים בדרך כלל לשימוש אישי מתימן וממדינות המערב. ככל הנראה היה מדובר באדם תימני, או מאדם אחר ממדינות המערב, אשר שהה בהודו באותה עת. הסחורות הנזכרות: זבד (חתול-מושק), ששר (סינבר), סיר נחושת, כלי זכוכית, צימוקים, מנורה (או אולי ערמון הודי? קנדלי), סוכר, דבש, מור (מירה), שרף לבונה (סטוראקס), וסוכר מצרי. אחד הנתונים החשובים העולים מן המסמך הזה (בהנחה שהסוחר היה מדויק בחישוביו) הוא שהפנם לא היה בדיוק רבע פילי אלא מעט פחות מכך: כאן היחס הוא 0.236. לא נערך במהדורת ספר הודו: על גב הדף מופיעה רשימת חשבונות נוספת, כתובה בכתב ערבי ובמספרים יווניים/קופטיים, ובראשה גליף (סימן). אחד הפריטים ברשימה זו הוא זבדה (חתול-מושק), דבר המעיד על כך שהיא קשורה כנראה לחשבון הכתוב ביהודית-ערבית. ייתכן שגם המילה "פילי" בכתב ערבי מופיעה בפינה השמאלית התחתונה.
חשבונות בכתב ידו של ערוס בן יוסף. בראשו 'רשומה (מעריפה) של מה שנמכר בביתו של אדוני הזקן אבו אל-פרג' אבן שעיא'. מזכיר פריטים כגון מסטיק, קוסטוס, שעווה, סחורות של אבן טיבאן, טרטר טהור, כחל, סטוראקס, פשתן. גם מזכיר את אל-עפצי. בסוף מזכיר עסקאות נוספות כולל השכרת סירה ועסקים בפלפל ונחושת.
קטע ממכתב עסקי משולח אלמוני לאחיו אבו אל-דר בפסטאט, ברובע בושמים. ביהודית-ערבית. מוזכרות סחורות: מוסק, חרוזים, אל-קלעי, קנה סוכר(?), כספית, ציניה, סטוראקס ופוך.