התקופה הפאטמית בגניזת קהיר — עמוד 3

מכתב מלאמע בן חסן אלכנזי אל האפרכוס הנובי אורווי שבאיברים, ובו חדשות פוליטיות חשובות לנמען וכן מידע היסטורי רב ערך עבורנו: הוזיר הפאטמי במצרים נרצח. תאריך: 1169. "האל הגן עלינו מרשעתו של שאוור, והוא נהרג בידי שירכוה, מפקד הצבא". אסד אלדין שירכוה (דודו של צלאח אלדין) "נטל על עצמו את הוזירות" ו"זימן את האמיר" (אולי הכוונה לכנז אלדולה), ו"האמיר נחוש לנסוע למצרים לשם מסעותיו (של שירכוה) ולסייע לו". לאמע מציין כי הוא עצמו "נשאר בארץ (נוביה)" ואינו נוסע למצרים בעת הזאת. לאמע גם מציג את נושא המכתב, אווה (اوه), ומתאר אותו כ"בן לווייתי הנאמן ומלא הכבוד" וכן "משרתי", ומסביר שהוא נוסע יחד עם מאריח'ורה — הנזכר במסמך אחר (PGPID 40153) כע'ולאם של לאמע. השולח מבקש שיינתן לאווה יחס הולם: "אנא נהג בו בטוב ובנכונה וספק לו את צרכיו".

שטר מכר מתוארך לשנת 417 ה', כשתים-עשרה שנים לאחר שטר נוסף הקשור אליו. הפעם רבאביל הוא הקונה, וקייל בן קוריל הוא המוכר. נשוא המכר הוא חלקו של קייל בירושת אביו קוריל — רבע, דהיינו שישה חלקים, של מגדל חדש. רבאביל רכש את הרבע הזה תמורת מחיר של שניים וחצי דינרים. זהו גם המסמך היחיד באוסף שיש בו כתב גם בצדו האחורי (verso). בצד האחורי שש שורות כתב באותיות גדולות ובמרווחים גדולים ביניהן, שאינן נראות קשורות לכתב שבצד הפנים (recto). השורה הראשונה אינה ניתנת לקריאה בשל כתם גדול בראש המסמך (המידע מבוסס על שומאלי, "Arabic Legal Documents"). המסמך שבצד האחורי הוא מסמך מדינתי פאטמי המורה על עריכת חקירה, ככל הנראה ממוען אל קאדי. המסמך נעשה בו שימוש חוזר בשלב מאוחר יותר לצורך כתיבת שטר המכר.

עצומה מנאצר בן בו אלפרג', שהתאסלם (אהתדא) "על יד" צלאח אלדין(?) (אך אולי אין הכוונה לצלאח אלדין הידוע עצמו?) במחוז אלע'רביה. הנמען הוא ככל הנראה צלאח אלדין בכבודו ובעצמו (אלמקאם אלעאלי אלמלכי אלנאצרי אלצלאחי, [יאריך אלוהים] את מלכותו). עצומות נוספות הידועות לנו מן הגניזה הממוענות לצלאח אלדין כוללות שלושה מסמכים נוספים. בעצומה הנוכחית מופיעים תארים מעטים בהרבה מאלו שבשתי העצומות האחרות, והיא מתייחסת אליו רק בתואר "מלך" ולא "סולטאן" — ולכן ייתכן שהיא נכתבה בתקופת כהונתו כווזיר פאטמי (1169–1174). מגיש העצומה מציג את עצמו כמי שהתאסלם, ככל הנראה בי"ט ברמדאן 55[.] להג'רה (כלומר בטווח השנים 1155–1164 לסה"נ). שאר העצומה אבד. ייתכן שהוא ביקש לרשום את פטורו ממס הגולגולת (ג'זיה).

עצומה לח'ליף אל-אמר (1101–1130) מאישה המנסה לגבות חוב גדול של 241 דינר מעיזבון אדם שנפטר. החייב המנוח, השריפה טאהרה, המכונה סית אל-חסב, היא בתו של אל-שריף אל-אמיר זעים אל-ח'ִלָאפָה וְפַח'רֻהָא, שלפי תאריו ושם בתו היה קרוב מאוד למשפחת השלטון. העצומה מציינת שהמגישה (המכונה 'העבדה') 'רשמה את המסמכים עם סכום החוב בבית המשפט השיפוטי הנכבד' (פקד את'בתת אל-ממלוכה אל-חוּגַ'ג' בִמַבְלַג' אל-דַּיְן פִי מַג'ְלִס אל-חֻכְּם אל-שַׁרִיף), ועל כן מדובר בעדות משמעותית הן לארכיוני בתי הדין, הן ואולי לקיומם של בתי דין אסמאעיליים, שכן מוסד שיפוטי רגיל לא היה מכונה כנראה 'אל-שריף' (הפאטמים הגבילו את הכינוי 'שריף' לצאצאי חסן וחוסיין). (מידע מאת מרינה רוסטוב וח'ן, JRAS)

רקטו: שש שורות מתוך עצומה ערבית רשמית, ככל הנראה מסוף התקופה הפאטמית. השורה השנייה חושפת את שמו של פקיד: "...אלסלאטין ח'אלצת אמיר אלמומנין אסד אלדין". האמיר אסד אלדין היה אחד מבכירי הפקידים בתקופתו של אלעאצ'ד וכפוף לווזירו שאוור (לפי אבן תע'רי ברדי ואלמקריזי). הוא שלט במצרים אחריו במשך כשישה חודשים (לפי אלעבאסי אלצפדי). ניתן לתארך את המסמך לסביבות שנת 562 להג'רה / 1166 לסה"נ, בתקופת אלעאצ'ד. ורסו: החלק העליון של מכתב בערבית מאת [דניאל?] בן בו אלמג'ד, ככל הנראה אל אחותו (בפינה השמאלית העליונה נכתב: "עבדהא אח'והא" — עבדה אחיה). הטקסט נמשך בשולי הדף בשורות אלכסוניות, וביטוי אחד הניתן לקריאה הוא "תוכל עלא אללה" (בטח באל). דרוש עיון נוסף.

רקטו: דיווח מדיני. ארבע שורות שרדו. מוזכר בו "בו כליג'אר מלך אהוואז", שככל הנראה יש לזהותו עם האמיר הבוויהי אבו כאליג'אר מרזבאן ששלט בפרס (נפטר ב-1048). (אהוואז היא בירת מחוז ח'וזסתאן באיראן של ימינו.) המסמך מדווח על וזיר שהגיע מטעם אבו כאליג'אר ועל אדם נוסף שהגיע לוואסט. שלושה נציגים (של התורכים?) יצאו לקבל את פניו; הוא הכעיס אותם, והם בתורם התעמרו בו. מקובל לסבור כי אבו כאליג'אר טיפח קשרים הדוקים מאוד עם ראש הדאעים הפאטמי ובן החצר אלמואייד אלשיראזי בעת שהותו בפרס, עוד לפני בואו של אלמואייד למצרים (ראו אלמואייד אלשיראזי, סירת אלמואייד פי אלדין דאעי אלדעאת). דרוש עיון נוסף.

רשימות שונות בכתב יהודי-ערבי ובכתב ערבי בשוליים ובצד האחורי של טקסט ספרותי עברי. בין הרשימות מצויה טיוטה או נוסחה לפתיחת מכתב או עצומה הפונה אל קאצ'י פאטמי ראשי, ובה ברכות לכליף, בערבית-יהודית: כתבת אטאל בקא סיידנא ואלקאצי . . . . סנא אלאחכאם ועדה אלאסלאם כאפל קצאה אלמסלמין . . . . עצד אללה בה אלדין ואמתע בטול בקאה אמיר אלמומנין ואדאם קדרתה ואעלא אבדא כלמתה ואנפד פי אלבסיטה(?) אואמר . . . . ופאתח(?) למולאנא עלי ידה משאיך אלארץ . . . . . בנוסף נכללו שם כמה הוראות תשלום (לדוגמה, אבו נצר אמור לשלם למוסר המסמך 5 1/3 דינרים). באחת מהן מוזכר שלמה החבר בן מאיר.

מכתב אל האפרכוס (eparch) הנובי אורווי (اروي) שבעיר אִבְּרים, מאת האמיר וראש שבט בנו כַּנְז, כַּנְז אל-דַוְלה אבו מנצור מֻתַוַּג' אל-עאצ'די. תיארוך: 1160–1171, על בסיס הכינוי של השולח המזהה אותו כאיש פמלייתו של הח'ליף הפאטמי אל-עאצ'ד (שלט בשנים 555–67 להג'רה / 1160–71 לספירה). במכתב מיידע כנז אל-דולה את האפרכוס כי אדם בשם סעאדה, ככל הנראה שליחו של כנז אל-דולה, נמצא בדרכו לאִבְּרים בספינה יחד עם פמליה, ומבקש מן האפרכוס לעדכן אותם בנוגע למצבם של עבדיו המשוחררים של כנז אל-דולה, לקבל את פניהם בכבוד, ולשגר עמם מכתב תשובה הכולל הוראות.

חשבון צבאי/פיסקלי. פקיד במנהל הצבאי הפאטמי (מוּתַוַלִי דִיוָאן אל-ג'יוּש) מגיש חשבון, ככל הנראה הקשור להוצאות צבאיות. הטקסט הראשי (ש' 2) פותח: רוּפִיעַ אִלָא דִיוָאן אל-ג'יוּש אל-מַנְצוּרָה אל-לַד'י יַתַוַלָאהוּ ל-עַבְד (הוגש לדיוואן הצבאי המנוצח שהעבד מנהל). על הגב, כנראה ככתובת לחשבונות שברקטו, מופיע שמו של ממונה עם תארים נישאים במיוחד: אל-אמיר אל-מֻאַיַּד אל-מַנְצוּר עִזּ אל-מֻלְכּ שַׁרַף אל-ח'ִלָאפָה גוּצְן אל-דַּוְלָה וְתָאגֻּהָא ד'וּ ל-פַח'ר חֻסָאם אמיר אל-מֻאְמִנִין אבו מנצור. תאריך: ד'ו אל-קעדה 509 ה' (אפריל–מאי 1114).

מסמך מנהלי מהתקופה הפאטמית, ככל הנראה שריד של צו (דֶקְרֶט) השמור בארבע שורות. המסמך נפתח במילים "وعاد بنجابتهما وحسن" בלשון זוגית, מה שמרמז שהוא הופנה אל שני פקידים. השורה השנייה מחוקה ונראית כניסיון קולמוס של השורה הראשונה. השורה השלישית מזכירה מינוי לתפקיד עבור מישהו (אולי הח'ליפה?) — "وله متنصبين" — וכן את הציפייה שהממונים ישקדו על מילוי חובתם — "وفيه مجدّين" — ויוודאו דבר מה — "وليتحقّق". השורה האחרונה מתייחסת לאחריותם של הממונים על המשימה שהוטלה עליהם — "مسؤولان عنها مطالبين" (אחראים עליה ונדרשים לבצעה).

צו של בהראם (1135–1137), הווזיר של אלחאפט' (שלט 1130–1149), המעניק הגנה למנזר סנטה קתרינה בסיני, לבישופים ולנזירים שלו, וליבול החקלאי ולנכסים שלהם מפני התערבות של פקידים צבאיים ואזרחיים מקומיים. סימני הרישום שעל הצו מעידים שהוא נרשם כדין בלשכות הכספים הרלוונטיות של הדיוואן הפאטמי. המהדורה והתרגום של רוסטו משלימים את הפער שהותיר שטרן בשורה 17 ומשפרים את נוסחו של שטרן במקומות נוספים בפרטים קטנים.

צו מטעם המדינה הפאטמית המופנה לפקיד זוטר. המסמך שימש מאוחר יותר בשנית לכתיבת טקסט קופטי המתוארך לשנים 408–410 להג'רה, ולפיכך ניתן לתארך את הצו עצמו לתקופה מוקדמת יותר — ככל הנראה לימי שלטונו של אל-חאכם, ואולי אף קודם לכן. הטקסט הקופטי פורסם בחלקו פעמיים בעבר, וצפוי לצאת במהדורה חדשה בעריכתו של וינסנט ולטר. המידע מבוסס על מרינה רוסטוב ווינסנט ולטר, יולי 2021.

מסמך משפטי, שטר הודאה, העוסק בסכסוך ירושה בין ג'מילה בת לאחק' הוטרינר לבין אחיה. בתחתית המסמך מופיעות שלוש עדויות. המסמך מתוארך למחצית הראשונה (נצף אלאוול) של חודש רביע ת'אני שנת 467 להג'רה, מועד שחל מיד לאחר השדה אלעט'מא (השנים 454–465 להג'רה / 1062–1073 לסה"נ), ומעיד על שיקום הסדר המשפטי והמנהלי באימפריה הפאטמית בעקבות תקופת הרעב הגדול. דרוש עיון נוסף.

מסמך ממלכתי, כנראה פאטמי מאוחר או איובי. עלי בן אחמד הטוחן מדווח לוזיר (שמו לא ידוע) על מצב רעוע של מסג'ד אל-זמאם. המצב הורע עד כדי כך שאחד הרצפות עומד לקרוס. הוא מבקש שיוצא רסקריפט (תוקיע בי-אמר) לעלי בן סאלם כדי שהמסג'ד יוכל להיות משוחזר לתפארתו לשעבר. המסג'ד ידוע כיום כמסג'ד מוחמד אל-צגיר וכנראה שם קבור מוחמד בן אבי בכר. YU

מסמך ממלכתי, תאריך לא ידוע. שבר מעצומה ערבית (ל'...אל-עאלי אל-מולוי אל-סולטאני...'). הכותרות מצביעות על תאריך בסוף התקופה הפאטמית, האיובית או הממלוכית. יש פיסה קטנה של חומש מודפס, מה שמרמז על תאריך מהמאה ה-15 ואילך.

ביפוליו מפנקס המכיל רשומות מרובות של תשלומי מסים, כולל שם הנישום וסכום ששולם. סימני רישום גלויים. ניתן לזהות כאחד מסוגי ספרי הפנקס (מח'זומה, רוזנמג', ח'תמה ותוואלי) המתוארים במדריכים פיסקליים פאטמיים.

חומר ישמעאלי בערבית-יהודית. נראה כהקדמה לעותק של ה'וצייה' שנכתבה על ידי אל-מנצור בילאה אמיר אל-מומינין (=הח'ליף הפאטמי השלישי, אל-מנצור בנצר אלה?) לפני מותו. דורש בחינה נוספת.

מכתב מדניאל ב' עזריה (לפי גיל, על בסיס כתב יד) לאברהם ב' פורת המזכיר את אבו נצר ב' יעקב, רמלה, העתקת סידור וציפייתו לתוקיע מינוי מהמדינה הפאטמית. תאריך לפי גיל: 1052.

קבלת מס, כנראה פאטמית. נכתבה בגב של עצומה קרועה או מכתב פורמלי בכתב ערבי הקורא 'עבד מולאנא וסיידנא', ואחר כך שורה שנייה 'צלוואת אללה עלייהי'. נדרשת בדיקה.

שבר מקמע לריפוי, עם שאריות של עיצוב המורכב ממילים קליגרפיות גדולות שזורות במיקרוגרפיה. הערת אוצר: תערוכה 'מצרים בתקופת הפאטמיים', מוסד העולם הערבי, 1998.

טקסט ספרותי, ככל הנראה תפילה שהועתקה במאות ה-11-12 בהתבסס על פלאוגרפיה, עם חמדלה וטצליה פאטמיות לקראת סופו

קטע זעיר ממסמך מדינה פאטמי, ככל הנראה צו. שמור רק קצה של יו' או אות דומה. נעשה בו שימוש חוזר לפיוט עברי

מסמך ממלכתי, בכתב ערבי. צו של הח'ליפה הפאטמי אל-ד'אהר למנזרים בסיני בתגובה לעצומתם.

מסמך מדינה פאטמי. נדרשת בדיקה. שומש מחדש לרשימת זיכרון (ראו PGPID 19130).

חשבון פיסקאלי, כנראה פאטמידי, עם סכומים ברשימה בדינרים ודרהמים.

קבלת מס, פאטמית. שבר קטן, לא הרבה טקסט נשמר.

פתיחה של עצומה לח'ליפה הפאטמי אל-חאכם.