נחושת במסמכי הגניזה — עמוד 2

מסמכי ירושה קראיים על דף כפול. התיעוד מתוארך לסביבות שנת 5505 לבריאת העולם (1744/1745 לספירה). בשורה 21 (דף 1r) מצוין התאריך תשרי 5499 לבריאת העולם כמועד פטירתו של יהודה בן שמואל רופא. מסמך הירושה השני עוסק באותה חקירה משפטית (תפתיש/تفتيش), אך מציין כי חלפו שש שנים מאז מותו של יהודה בן שמואל רופא (דף 1v, שורה 8), ומכאן שהערכת תיארוך סבירה היא בסביבות 5505 לבריאת העולם. המנוח הותיר אחריו שני "יתומים", שמואל ודינה, ואלמנה אנונימית (בתו של אליהו בן מרדכי רופא). הליכי הירושה במסמך הראשון מתמקדים בשני נכסים: דירת קאעה (qāʿa) ברחוב דרב אלחכים, וכן חנות של נחושת (דכאן נחאס — חנות נחשתן). המיופה כוח (וכיל) של היתומים הוא שבתי כהן. המסמך השני עוסק ברכוש המיטלטל שהותיר המנוח, כגון נחושת, בגדים, ונדוניית דינה (שהיא "חסרה כמה פריטים" — נאקץ בעד חואיג). בהמשך מפורט באופן בהיר כיצד בני המשפחה הנותרים בחיים התייצבו בפני בית הדין והקהילה "בבית הכנסת" (ככל הנראה דאר סמחה) כדי להישבע על התורה שלא נטלו מאומה מן הירושה. בין סעיפי השבועה נכללו, למשל, הצהרות כי בני המשפחה "לא קברו זאת באדמה ולא הסתירו זאת בקיר". מסמך הירושה ממשיך בדף 2r ומפרט סכסוך כספי נלווה בין דינה לבין בן דודה מצד אביה, משה בן חסד הלוי, המכונה גם קֻדסי. ייתכן שהדף הכפול הזה היה בעבר חלק מפנקס בית דין רחב יותר, ואולי בהקשר זה נכללת בדף 2v רישומית עיפרון מאוחרת לתיוק/ארכיון: "32-33".

שטר מכר קראי בערבית-יהודית מיום חמישי, כ"ט בשבט ה'תקמ"ח (1787). מקום העסקה: קהיר, דרב אבו קמר. ככל הנראה מדובר בטיוטה, לאור המבנה של המסמך והיעדר חתימות עדים או חתימות של הצדדים המסכימים. ההסדרים המשפטיים מתמקדים במכירת חנות ובבעלות על תכולתה, ובפרט: שש "דסות נחס בשורבהם" (קומקומי נחושת לשתייה שלהם), מאתיים כדי חרס (זלע/זלעה פוכ'אר), ו"דולאב" (דולאב) — שיכול להתייחס למתקן מכני כלשהו או לארון אחסון. ההקשר של שאר הפריטים הנזכרים תומך יותר באפשרות השנייה (ארון אחסון). אברהם לוי גבאי, המכונה גם קֻדסי, רוכש מאת שותפו ליוסף רצון את מחציתו של רצון בפריטים אלה (3 קומקומים, 100 כדים, ומחצית הדולאב). לא ברור באיזו צורה של ייצור משקאות ו/או מכירתם עסקו השותפים יחד קודם לכן.

רישום משפטי (מס' 10) בפנקס בית דין קראי בקהיר, מתוארך לפי הרישומים הסמוכים בפנקס לסביבות שנת 1560 לספירה. עניינו של הדיון הוא סכסוך סביב אובדן מחצית מטפחת זהב ש"נשרפה בביתם" של עבד אלמעטי בן ח'צ'ר אלפולאדי ובתו סת אלאהל (אלנצף אלמנדיל אלדהב אלדי חרק פי ביתהם). אסתר בת צדקה הכהן מופיעה בפני בית הדין כדי לתבוע את המגיע לה בקשר לאובדן מטפחת הזהב. בעקבות זאת נשבעים עבד אלמעטי וסת אלאהל על עשרת הדיברות (חלפו עלי אלעשר דברות) שלא "אכ.נוהא את המטפחת, ולא דבר כיוצא בה העשוי מכסף, זהב, נחושת או כל חומר טוב אחר" — כאשר אופן איותו של הפועל המרכזי בשבועה אינו ברור. האות החסרה נראית כשילוב של א, ד ו/או ת שנכתבו זו על גבי זו כתיקון של הסופר.

רישום משפטי (מס' 88) בפנקס בית דין קראי בקהיר, מתוארך י"א בכסלו ה'שכ"ה (1564). שמואל בן מנצור אלפולאדי מאשר קבלת תשלום בסך חמישה זהובים [אשרפי?] משותפו לעסקים, הזקן עבד אלואחד בן שמואל הכהן. השותפים מנהלים יחד חנות ב"מעישה אלזיאתה", ככל הנראה סוג של ייצור או מכירה של שמן (אולי שמן זית, אך הדבר אינו מצוין במפורש). הרישום מזכיר גם הסדרי חלוקת רווחים בין השותפים. בשורות האחרונות מאשר שמואל גם קבלת מגוון פריטים מעבד אלואחד, שככל הנראה משמשים לעסק המשותף: בין השאר משפך נחושת קטן, מרטבאן (כלי אחסון) גדול, מרטבאן קטן, בקבוק זכוכית, וכלי אחסון נוספים. יש לציין כי חוט הכריכה של פנקס בית הדין נראה בבירור לאורך הקפל הפנימי של דפים 30–31.

מכתב בעברית. צדקה נס או ניס (ניס), היושב בסירקוזה (שראקוסה), כותב למשה בן יהודה באלכסנדריה. התיארוך: הרבע האחרון של המאה ה-15, על סמך הקטעים הקשורים. אותו כותב ואותו נמען מופיעים גם בקטעים נוספים מאותו אוסף. ייתכן שהכותב זהה לצדקה הנזכר בשני קטעים אחרים. הנושא: ענייני מסחר, ובכללם סחר בנושאדיר (אמוניום כלורי), בסבון או בבורית (ṣābūn/בורית) ובנחושת (נחאס/נחושת). צדקה גם מביע את דאגתו ממחלתו של משה. בנספח הוא כותב: "חתוך את האגרת הקטנה הזאת ותן אותה לאחות מכ״ת... הכנסת הכלה, 'ואברכה מברכיך'. ואת השנייה תן ליוסף". המידע מבוסס על מהדורתו של אברהם דוד.

נראה כי מדובר ברשימת מלאי של מטבח, כתובה בכתב ערבי. כמה מן הרישומים מחוקים בקו. בין הפריטים הנזכרים: חתיכות בד (מנאדיל); חומץ (ח'ל); קמח (דקיק); סכינים (סכאכין); שמן זית ושמן פשתן (אלזית אלטיב ואלחאר); ריבה (מרבא); חומץ (ח'ל); קערות (זבאדי); מכסה נחושת (גטאא נחאס); כירה מחרס (כאנון פח'אר); מכסי עץ (אגטיה ח'שב); כירה מסוג אחר (כאנון [...]); מחבת (טאג'ן); סכין לפירות (סכין ללפאכהה); שמן שומשום (סיראג'); ועוד פריטים רבים נוספים. נכון ליולי 2025, הקטע אינו משומר וניתן לעיין בו רק בקיימברידג'.

רקטו: מכתב מסחרי הממוען לאדם בשם אברהם. בערבית-יהודית. תיארוך: אמצע המאה האחת-עשרה (מאחר שהוורסו קשור למסמך אחר המתוארך לשנת 1047). במכתב מוזכרים אנשים שונים, ובהם אבו אל-פרג' מרדוך, אבו אסחאק ברהון, אברהם בן פרח' האלכסנדרוני, אבו סעיד ואבו יעקוב יוסף, כמו גם סחורות שונות — בהן זפת (קפאר), אלמוגים, סיר נחושת (אל-בורמה אל-נחאס) ומשי. סביר להניח שניתן יהיה לזהות את שולח המכתב. לפי הנראה המכתב טרם פורסם וטרם הוזכר במחקר.

מסמך משפטי (אקראר). קבלה על תשלום במטבעות חדשים מנחושת ששולמו לסַיף אלדין טוּעַ'אן על ידי אשתו פאטמה, מתוארך ב-29 ברמדאן 815 [1413]. [על עטיפת הנייר תואר המסמך כך: "קבלה מאת הנסיך טוע'אן אבן עבדאללה אלמלכי מידי פאטמה בתו של המושל [...] אלפתחי פתח בן זדקה אלחדיד אל[...] סהאי שאהין. מחיר החפצים שנמכרו 3500 דינרים"; (בשורה הבאה): "טוע'אן ואשתו פאטמה"].

קבלה על תשלום (אקראר) במטבעות נחושת, המגיעים לעלאא אלדין, מיום 24 ברמדאן 815 להג'רה [1412]. על עטיפת הנייר נכתב תיאור בצרפתית: "הכרת החייב אלמעלם אבן עלי אבן עומר אלקצידה בחובו לנסיך עלאא אלדין אבן מר[--]ום אלפארסי שאהין אבן עבדאללה אלשאהאני"; ובשורה הבאה צוין: "שנת 510 להג'רה" (כנראה בטעות, שכן התעודה עצמה מתוארכת לשנת 815 להג'רה).

רשומה משפטית (#22). חוזה הלוואה. מתוארך: יום שני, יד' סיוון 1467 סלאוקי. בו עלי בן אל-צלצלי חייב 9 דינרים למחפוז הקראי. יחזיר עד סוף תמוז. ערבויות: פריט נחושת ושטר חוב שווי 4 דינרים.

מכתב מאל-חאג' אחמד [...] אל בנו אל-חאג' אבו זכרי. בכתב ערבי. כנראה מאוחר (ממלוכי או עות'מאני). מדווח ש'הגענו בשלום ל-[...]'. מזכיר נחושת וכספית. דרוש בדיקה נוספת.