שלמה בן אליהו במסמכי הגניזה — עמוד 3

כתב יד כמעט שלם של חמישה חומשי תורה, בלוויית תפסיר רס"ג והערות מסורה, שהועתק בשנים הראשונות של המאה האחת־עשרה. סדרת קולופונים שהועתקה בשינויים קלים במקומות שונים לאורך כתב היד (בפתיחת כל אחד מחמשת החומשים ובאמצעם) מתעדת את מעברו בין כמה דמויות ידועות וחשובות. הקולופון הראשון הוא זה של המעתיק, שמואל בן יעקב, הסופר המוכר שפעל בשני העשורים הראשונים של המאה האחת־עשרה בפוסטאט, ואשר גם היה הסופר שמאחורי 'כתר לנינגרד'. הבעלים הראשון של כתב היד היה שלמה הפקיד (נציג הסוחרים) בן אברהם, שפעל בצור בראשית המאה האחת־עשרה, והוזכר בכמה מסמכים מן הגניזה. הבעלות המתועדת השנייה על כתב היד היא של אב בית הדין שלמה בן אליהו הכהן גאון, שרכש אותו לבנו צדוק בשנת 1084 בצור. קולופון זה (החוזר לאורך כתב היד) נכתב בעברית בידי עמרם בן צדקה, סופר מוכר בצור באותה התקופה. הבעלות השלישית היא של "סית אלכל מבארכה, בת הגאון" — דמות שאינה מוכרת עד כה. קולופון הבעלות הרביעי מתעד את הבעלים עובדיה בן עולא "השר הנכבד", והוא הוא עובדיה/עבדאללה, שמינויו למנהיג כל קהילות ישראל בארץ אלשאם בשנת 1193 מתועד במקום אחר. יוחסין של עובדיה מפורטים בקולופון לאורך חמישה דורות, וכמה מבני משפחתו מוכרים ממסמכים וקולופונים בגניזה ממצרים של המאה השתים־עשרה. כל הקולופונים שתומללו כאן מופיעים בעמוד 129 בכרך השני, למעט הקולופון הראשון והאחרון המצויים בעמוד הראשון ובעמוד האחרון של כתב היד בהתאמה. הקולופון החמישי והאחרון של הבעלות כתוב בערבית־יהודית. הוא נושא את התאריך כ"ח במרחשוון א'תקצ"ח לשטרות, שהוא 24.11.1286 (17 בנובמבר על פי הממיר). האיש שרכש את כתב היד היה אבו צאלח הכהן, "תפארת הסופרים", בן פרחיה הרופא.

מכתב בכתב ידו של שלמה בן אליהו, בפוסטאט, אל קרובו ומחותנו אבו אלפרג', באלכסנדריה. בערבית-יהודית. פותח בביטויי הגעגועים המקובלים. השולח מדווח שאשתו (אהל אלבית) שלומה טוב. השולח מודאג מאוד מכך שהנמען שוהה באלכסנדריה "באמצע המאסר/השבי" (פי וצ'ט אלחבס), ומפציר בו לנסות לצאת מאלכסנדריה ולהציל את עצמו, מפני שהידיעות משם קשות. "יעניק האל יתעלה מנוחה ללבותינו וללבותיכם למען שמו, ולא יפילכם בידי אויביכם." דרישות שלום ל"אבינו" אבו אלחסן; אל אלשיח' אלנג'יב אלחכים (הרופא) אבו אלברכאת; אל "הנער" ולאשתו או למשפחתו (אהל ביתה); אל "דודתי מצד אמי" אם אבו אלעז ובנה אבו אלעז. אשת השולח (אהל אלבית) מתגעגעת לאם אבו אלעז ושולחת לה דרישות שלום. החלק הבא של המכתב נכתב בקולה שלה; היא מוכיחה את הנמען על שלא שלח לה מכתב מאז שעזבה. היא ממשיכה: "מסור דרישות שלום לשכנים.. שלום לדודי מצד אבי ולבנו ('מחודש לו' (?)) ולאשתו, ולסבי (ג'די) אבו אלחסן ולאמי (סבתי?) (סתי) ולדודי מצד אמי אבו אלעז, ואני מתגעגעת אליכם כולכם מאוד." החלק הבא עשוי להיות עדיין בקולה, או שמא חזרה לקולו של שלמה: "הוי אבו אלפרג', בבקשה הודיעו לנו את חדשות הבית... שטרי השכירות על שם אחותי מלאח אשת אבו אלפ[...]... בחלקה, הרבע מהבית הנזכר, ואל תזניח." (זיהוי הסופר נעשה על פי כרטיסיית גויטיין.)

ורסו: מכתב מברכאת בן אבו אלפרג' אלדיין (= שלמה בן אליהו) אל אלשיח' אלרשיד אבו אלחסן. בכתב ערבי. תיארוך: ראשית המאה ה-13. בקשת הלוואה של 40 דרהם תמורת ערבון בדמות תרבוש (עמאמה). השולח מביע את תנחומיו על מותו של אחי הנמען, שנהג לסייע לו בדיוק באופן הזה. הוא מתפלל שאלוהים לא "יסגור בפנינו את דלתך כפי שסגר את דלתו (= של אחיך)", כלומר הוא מתפלל שאלוהים יחיה את הנמען. אותו שולח ואותה מטרה כמו בצד ה-recto (PGPID 7038), אך נמען שונה. ראו גם מכתב נוסף (PGPID 10296) שיש לו אותו שולח, אותו נמען ואותה מטרה. ראו גם מכתב (PGPID 1563) שהוא ודאי משלמה ומשתמש באותן נוסחאות פתיחה כמו מכתב זה. לתשומת לב: ורסו נערך על ידי ורנר דים. בקשה נוספת ל-20 דרהם מאבו אלנג'א, ומכתב המביע אהדה לאישה חולה הממוען לאבו אלמחאסן, אף הם פרי עטו של ברכאת/שלמה. (המידע מתבסס בחלקו על מהדורת ורנר דים ועל הערותיו של גויטיין המצורפות לתעודה.)

מכתב מעניין בעל גוון קונספירטיבי, ככל הנראה מאב אל בנו. הכותב מדווח כי שמע שברכאת בן הראיס (שלמה בן אליהו?) ביקש את ידה של בתו של אבו סעד. נראה כי גם הנמען מתעניין בבתו של אבו סעד, שכן הכותב אומר לו לאזור אומץ ולבוא במהירות, כדי שיוכלו להתייעץ עם אמו ולבקר את אבו סעד בלילה ולדבר עמו לפני שיחמיצו את ההזדמנות. שאר המכתב (שו' 15 בצד הפנים עד שו' 11 בצד האחור) דהוי יותר וגלוי יותר באופיו, ומזכיר חפצים קטנים שונים, מחברות וסכומי כסף. הכותב מדווח שכבר שילם לבעל הבית את הכסף שקיבל קודם לכן מן הנמען. הנספח שבסוף (שו' 12–20 בצד האחור) אולי חוזר אל עלילת השידוך: הכותב מורה לנמען ללכת אל "האיש" (אבו סעד?) ולראות מה בליבו, בטרם ילכו אליו הכותב והנמען יחדיו.

מכתב בערבית-יהודית. מתוארך כנראה לראשית המאה ה-13. ייתכן שנשלח על ידי בן משפחה של סת ע'זאל אל שלמה בן אליהו, וייתכן שהוא בכתב ידו של יהודה בן טוביהו. הכותב משיב לנמען על תלונותיו ומבקש פירוט: "אתה כותב לי שאתה במצוקה ממידותיה (אח'לאק). ברצוני שתכתוב לי ותספר לי בדיוק מהי הבעיה, שכן איני יודע מהי הבעיה. ספר לי במה מדובר כדי שאוכל לטפל בכך עבורך... שכן אתה יקר לי, יותר מאחי וכמו אבי באצילותך. כל טובה שתעשה עמה — אלוהים יגמול לך עליה ותזכה לשכר". בסוף המכתב נמסרות דרישות שלום ל"אחות היקרה", לאסחאק ולאשתו, לאלחדות (ראו מקבילות במסמכים נוספים שבהם מופיעה דמות זו), לבו סעד, לאחרים, ולבו אלפרג' אלמכין בן בו אלזכאר(?). בצדו השני של הדף מופיע לוח שנה.

מכתב מאת שלמה בן אליהו בפוסטאט אל "אחיו" אבו אל-ברכאת בן אבו מנצור אל-חרירי באלכסנדריה. המכתב כתוב בערבית-יהודית, והכתובת מופיעה הן בערבית-יהודית והן בכתב ערבי. תיארוך: המחצית הראשונה של המאה ה-13. רוב תוכנו של המכתב הוא דרישות שלום ואיחולים. שלמה מביע את ברכותיו לרגל "בשורה מבורכת המסנוורת את הראייה ומחרישה את השמיעה". המכתב כולל ברכות רבות אל בני משפחה שונים וממנם, ולפיכך הוא עשוי לשמש בסיס נוח לשרטוט עץ המשפחה המורחבת של שלמה. בסוף המכתב הוא מזכיר כי אמו לא קיבלה את ה-מרוד (מכחול לכוחל) מכסף, ומבקש מהנמען לשלוח אותו עם שליח מהימן. המכתב מוזכר בעבודת הדוקטור של מרים פרנקל (כרך 1, עמ' 55). ראו גם מסמך נוסף קשור.

מכתב מאת שלמה בן אליהו אל "זה שאני כועס עליו", הלוא הוא חמיו אבו אלפרג' באלכסנדריה. שלמה מתרעם על העדר מכתבים מצדו של חמיו. בנוסף, הוא מבקש מאבו אלפרג' להטיל משמעת על אבו אלעז (ככל הנראה בנו של אבו אלפרג' הנושא את אותו שם), שאותו מתאר שלמה כשתיין, בעל חובות וביזיון. על אבו אלפרג' לצוות על אבו אלעז לחדול מלהתרועע עם חברים המשפיעים עליו לרעה. אבו אלעז לווה משלמה 20 דירהם, אך כעת הוא טוען כי חב רק 16. אך אין זה משנה, כותב שלמה ברחמים עצמיים, שכן לאחרונה הוציא קרוב ל-250 דירהם על הוצאות בעבור בתו שמתה בגיל שלושה חודשים.

מכתב מאת מצליח גאון אל אהרן השר בן נתנאל. המכתב נפתח ביוחסין של מצליח: מצליח הכהן בן שלמה בן אליהו בן שלמה (עד כאן כולם נושאים את התואר ראש ישיבת גאון יעקב) בן יהוסף הכהן בית דין כהן צדק בן אהרן. מצליח כותב כי שלח את שליחו יפת הלוי, ומבקש מהנמען לסייע לו במשימתו. תאריך המכתב: אייר א'תמ"ג למניין השטרות, היינו 1132 לסה"נ. התעתיק הזמין ב-FGP אינו תואם לחלוטין לתצלומים הזמינים: התעתיק שם הוא של אגרת מעגלית ששלח מצליח גאון לכל ערי הריף. ייתכן שטקסט זה הגיע מחלק של המכתב שלא עבר דיגיטציה.

רקטו: מכתב בערבית-יהודית מאת ברכאת בן אבו אלפרג' אלדיאן אל אלרצוי, ובו בקשה להלוואה בסך שלושים דרהם כנגד מצנפת כבטוחה. גויטיין קרא בתחילה את השם כ"אלזיאת" ולא "אלדיאן" (הנו"ן אכן נראית באופן בלתי רגיל דומה לתי"ו), וזיהה באופן משוער את הנמען עם הפרנס עולא הלוי בסביבות שנת 1100 לסה"נ. אולם השולח הוא כמעט בוודאות שלמה בן אליהו, מראשית המאה ה-13. הוא מבקש הלוואה של שלושים דרהם תמורת מצנפת המוצעת כבטוחה. ראו רישום נפרד עבור הוורסו. יש לציין כי הוורסו ההדיר ורנר דים.

רקטו: אחד מפתקיו הקצרים הרבים של שלמה בן אליהו, שבהם הוא מזמין כמויות קטנות של חומרי מרפא (materia medica) שיימסרו למוביל הפתק. בפתק זה הוא מזמין מאת אבו אלמנא שמאן חצי רטל של שרב (סירופ) מריבת תפוחים ושושנים, ורבע רטל של רוב חבושים בכלי חרס, במחיר של דרהם אחד (או שמינית דרהם?). הוא מנמק: "משום שאני נמצא על הבחר (כלומר הנילוס?)." ורסו: רשימה, רובה בערבית אך עם מילה אחת באותיות עבריות. ייתכן שהיא קשורה לרקטו, שכן המילה השנייה ברשימה נראית כ-سفرجل (חבוש).

מסמך מסתורי. ייתכן שמדובר במקורו במכתב — נראית בו כתובת ובה מוזכרים אבו אלמג'ד ויצחק(?) בן שמואל. באותו צד של הדף חתם שלמה בן אליהו את שמו מספר פעמים והעתיק את פתיחתה של כתובה (תחת רשותו של רבי אברהם בן הרמב"ם, שכיהן בשנים 1205–1237) בדפוס זיגזג חריג. נוספים על כך טיוטות של טקסטים ספרותיים. בצד השני של הדף מופיע טקסט מקראי בכתיבה קליגרפית. ניכרים על הדף סימנים לכך שבשלב כלשהו שולב בכריכת ספר — שרידי דבק בצד אחד ודפוסי דהיית צבע אופייניים.

רשימת מלאי של חלק מבית מרקחת, שנערכה בידי שלמה בן אליהו בשנת 1229. מדובר בחשבון מפורט של הסכום שחב סולימאן. בין הכלים השונים המוזכרים (ובהם בורניות רבות), נזכרים גם צנצנות (קטרמיזאת) המכילות בוסר עם נענע (חצרם מנענע), שרבט פלנטין (שראבל לסאן חמל), ריבאס סורי (ריבאס), חרוב מלכי (כיאר שנבר), וסכנג'בין של רימונים (סכנג'בין רומאני). בצד האחורי (verso) מוזכר גם יעקוב אלבייאע, ומופיעות הוראות לחלוקה של כל הסחורה לשני חלקים שווים.

מכתב מאת שלמה בן אליהו אל אבו אל-בּיאן, ובו הוא מבקש ממנו לאפשר לו להעתיק כרך של תשובות — בין שיביא לו אותו ובין ששלמה יבוא לביתו כדי להעתיקו. נימת המכתב מעט נוקבת ("שכן אם אדם אומר דבר, חובה עליו לקיימו"). בצד השני (verso) רשומה של שלמה בן אליהו ובה תיעוד הוצאותיו ביום שישי, בעיקר על מצרכי מזון. כן מופיעה בקשה למסור את הפתק לאמו (ככל הנראה סִתִּי אל-רַאִיסַה, המופיעה עם שלל תארי כבוד).

רקטו: טיוטת מכתב, ככל הנראה משלמה בן אליהו לדודתו מצד אביו, אֻם דאוּד. בערבית-יהודית. הכותב מברך אותה על הלידה המוצלחת של בתה סִתّ אל-יֻמְן (כפי הנראה אותה אישה ששלמה חיזר אחריה במסמך אחר). נראה שהמכתב ננטש לאחר שורה זו. בשוליים העליונים מתרגל הכותב את הביטוי "אל-ממלוּכ ברכאת יקבّל אל-ארץ'" בכתב ערבי. ורסו: רשימה בכתב ערבי הכוללת שמות וסכומים.

רקטו: סיומה של איגרת, בכתב ידו של שלמה בן אליהו, ככל הנראה אל הנגיד אברהם (מימוני) (ראו בשולי הוורסו), ובה אזכור של ר' יהודה ושל בתו של מאן דהוא. הקריאה קשה במידה מסוימת. ורסו: שרידי הכתובת על האיגרת ולצידם תרגיל כתיבה לפי סדר האלף-בית. (חלק מהמידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין, שהייתה מצורפת בעבר למסמך וכיום אינה בנמצא.)

מכתב מח'לף בן נאצר אל ברכאת בן אלדיאן (ככל הנראה שלמה בן אליהו). בערבית-יהודית. הכותב מבקש שישלח אליו במהירות את זוג הח'לאח'יל (al-zawj al-khalākhil) — צמידי הקרסול — השייכים לח'לף, אותו זוג שאין בו לואליב (lawālib; אולי קפיצים או סלילים). ברכאת מתבקש למסור את צמידי הקרסול לנושא המכתב, סאלם בן אבראהים, אחיו של צדקה.

מכתב מאת שלמה בן אליהו אל הסוחר אבו אלפח'ר. כתוב בערבית-יהודית. אבו אלפח'ר שאל את שלמה כמה עליו לשלם לו מדי יום, ככל הנראה תמורת עבודתו כעוזר בחנותו. שלמה משיב כי הוא מבקש אך ורק את התעריף המקובל שמקבלים הנערים (צביאן, ע'למאן) בחנויות (דכאכין), ומותיר את ההחלטה בידי אבו אלפח'ר לשלם כפי הראוי וההוגן.

בורסו יש טיוטת מכתב מברכת בן בו אל-פרג' = שלמה בן אליהו אל-אבו אל-מחאסן, המזכיר את עצבונו לשמוע את הידיעה שאישה מסוימת חולה. זה נערך על ידי דים כ-P.Heid.Arab. III 44. ברקטו שתי טיוטות של פתק ביהודית-ערבית, גם מאת שלמה בן אליהו, לאבו אל-חסן, המבקש ממנו 'לרשום על הנייר הזה את מה שאני חייב לו'.

פתק משלמה בן אליהו אל אחיו, הרופא אבו זכרי, כתוב בכתב סוּרסי במיוחד. שלמה מודיע לאבו זכרי כי התורבן ועשר הטבעות (או החותמות) הגיעו לידיו. הזקנה (ככל הנראה אמם סית ריחאן?) חולה — היא סובלת משיעול, מכאבי ראש, מחום ומצמרמורות.

שאלה משפטית בכתב יד שלמה בן אליהו המופנית לרבי אברהם בן הרמב"ם, המכונה בתואר 'הנגיד' (לאחר 1213 לספירה). בנוגע לאיש הרוצה לגרש את אשתו ולשלם לה את הכתובה 'בתשלומים' (כלומר לא כלל).

חשבונות לייצור יין, שהוגשו על ידי שלמה בן אליהו לאביו אליהו הדיין. דומה ל-T-S Ar.18(1).127. מסמך זה הוא לחודש אב (שנה לא צוינה), בעוד T-S Ar.18(1).127 הוא לחודש תשרי 1230 לספירה.

פתק מברכת (=שלמה בן אליהו) לאבו אל-נג'א. בכתב ערבי. מזכיר לו את הבטחתו להלוואה של 20 דרהם. ברקטו פיוט עברי. זה נערך על ידי ורנר דים כ-P.Heid.Arab. III 43.

קודקס עם עמוד הערות בעלות; ההערה העליונה לשלמה בן אליהו מזכירה את החיבור כפירוש (שרח); ההערה התחתונה כוללת את השם סעדיה פעמיים ו[...]בן חלפון

מכתב משלמה בן אליהו ליהושע השר. בעברית ובערבית-יהודית. כנראה טיוטה. נותר רק תוכן נוסחאי. בשוליים העליונים רשימת שמות ומספרים בערבית-יהודית.

רשימת בגדים וטקסטיל, כנראה לא קשורה לצד הפנימי, גם בכתב ידו של שלמה בן אליהו שחותם שמו בתחתית. הרשימה בראשה 'זה היה ביום רביעי, ה-14 באב'.

גב: מכתב או טיוטת מכתב משלמה בן אליהו לדיין אברהם הכהן, מורכב כולו ממשיחות שבח עבריות

הערת בעלות: ברכות בן אליה (= שלמה בן אליהו)