תקופות
ביזנטיון במסמכי הגניזה — עמוד 2
146 מסמכים באוסף נושאים את התגית הזו.
המסמכים — עמוד 2 מתוך 2
מכתב מאליהו בן כלב בן ליאון, יהודי ביזנטי, אל הנגיד המצרי שמואל בן חנניה. המכתב נכתב בדרכו של אליהו לקהיר, ובו הוא מתלונן על דלות הלימוד בקרב יהודי מצרים ועל רפיון שמירת המצוות שלהם.
מכתב עסקי בערבית יהודית. קטע: החצי התחתון בלבד. השולח מזכיר לנמען לדאוג לכספית (זאוק) המאוחסנת בכלי חרס. הוא חושש שהכלים יישברו; הכספית יקרה כרגע במקומו ומבוקשת בקרב הביזנטים.
רשימת אנשים המקבלים תמיכה צדקה מן הקהילה. הרשימה כוללת אנשים שונים המתוארים כרוּמִי (כלומר, יוצאי ביזנטיון). לפי גויטיין, הרשימה כתובה בכתב ידו של מוסא בן אבו אלחיי.
חשבונות ביהודית-ערבית. בעיקר חומרי מרפא: שראב (סירופ); טבאשיר; סמג' (=צמג', שרף); צבר סוקוטרי (=אלוורה מסוקוטרה). מוזכר גם [...] ב' אל-רומיה ('בן האישה הביזנטית').
שטר מכר, ככל הנראה. בערבית-יהודית. מתאר מיקום נכס ביחס לסמטת העניים (זקאק אל-מסאכין), המסגד וכנסיית הביזנטים או בית הכנסת (לא לגמרי ברור אם קורא כנאס או כנאסה).
חיבור ספרותי בערבית-יהודית. סוטריולוגי: מתאר את המלחמות המבשרות את העידן המשיחי, הכולל את משיח בן דוד ומשיח בן אפרים. מוזכרים הביזנטים, הפרנקים וספר סדר עולם.
מסמך משפטי הכולל בקשה לאיש עיוור עני ובהמשך מזכיר מחלוקת עם מישהו שנסע בין ביזנטיון ולמערב, שהיה בעל סחורה של הכותב ובית שנכבש על ידי הע'וז (הסלג'וקים).
מכתב עסקי ביהודית-ערבית. קטע. כנראה מאה 12. מוזכרים סחורות כמו גיר במבוק ואלווה. מוזכרים אבן אל-פראש והפקיה אבו עבדאללה שמדד אותן לסוחרים הביזנטים.
אגרת מקהילת אלכסנדריה לקהילת מסטאורה (ביזנטיה) בנושא פדיון שבויים יהודים ביזנטים. כנראה מכתב המלצה שנשא עמו אחד מהם, בשם לאו. מוזכר גם אחיו אליהו.
מכתב מאלכסנדריה מאת יצחק ניסאבורי לאבו אל-עלא סעיד בן מונג'א בפוסטאט, בבקשה לשלוח סופר ביזנטי לאלכסנדריה לכתיבת ספר תורה.
מכתב מברוך בן זכרי אל-מחמורי באיפריקייה לישועה בן ישמעאל אל-מחמורי בפוסטאט; מבקש עזרה כי מקומו הוצר על ידי הביזנטים
מכתב מיוסף בן מוסא אל-טאהרתי, מאל-מהדייה, לנהראי בן ניסים, פוסטאט, כ-1059, על עסקים עם ביזנטים וסיציליה ועל חרוזים
רשימת נדוניה של סת אל-סועדא, כתובה וחתומה על ידי משה ב. פרחיה (פעיל כ-1220–1234) ויצחק ב. אברהם. מזכירה בגד ביזנטי
מכתב מנתן בן נהראי, אלכסנדריה, למוסא בן אבי אל-חי, פוסטאט, כ-1080, על תמיכה במשפחת מוסא ועסקים עם סוחרים ביזנטים
מכתב עתירה לצדקה מאיש ביזנטי בשם מוסקוס (=Μόσχος), כ-1090 לספירה. הסופר, גם הוא ביזנטי, זוהה על ידי בן אות'ווייט
מכתב מבנאיה בן מוסא, מתנים, לניסים בן חלפון, פוסטאט, כ-1060, על משלוח ארגמן לביזנטים שנמכר ליהודים מקומיים
מכתב מברהון בן מוסא התהרתי, ירושלים, לנהריי בן נסים, פוסטאט, כ-1045. מסחר במשי ובפשתן, כולל עם ביזנטיון.
מכתב בכתב ערבי. לא שלם. כולל את הביטוי 'הכניסה אל לב הארץ', ולאחר מכן מתייחס לביזנטיון (בלאד אל-רום).
דף מספר ניחושים אסטרולוגיים בכתב ערבי. מזכיר דברים כגון שמן וסבון ארץ ישראלי, ברקים, והקיסר הביזנטי.
מכתב מאלכסנדריה לרבי אפרים בן שמריה בפוסטאט, בבקשת תרומה לפדיון שבויים הביזנטים, המאה האחת עשרה.
מכתב ארוך בעברית, דהוי מאוד. כתב יד ביזנטי? כנראה פנייה לצדקה או לסיוע אחר. דורש בדיקה נוספת.
מכתב בקשת צדקה מעזוזה המגרביה; כ-1090 לספירה; הסופר, ביזנטיני, זוהה על ידי בן אוותוויט
מכתב דהוי מאוד מהלל החבר ב. אברהם(?). בעברית. הפריסה מזכירה מכתבות מכותבים ביזנטיים.
מכתב המתאר הרס קהילה ופדיון שבויים. מוזכרות ארץ ישראל (ארץ הצבי) וביזנטיון (אדום).
שבר מכתב מפקיד קהילתי על 'הרב מרום' (מביזנטיה) שנאיים לו. חלקו בכתב ערבי.
חלוקת חיטה לביזנטים. שייך ל-T-S K15.113. תיארוך: כ-1100–40 לספירה.
שבר קטן ופגום המזכיר אלרום אלכפאפין, כולל יוסף. ביזנטים עיוורים?
מכתב השייך לאשכול איגרות (VI, 41–45) הנוגעות לאסמאעיל אלפאצ'ד, שגויטיין מתאר אותו כ"סוחר הודו ממעמד נמוך מאלכסנדריה". המכתב נשלח מיוסף אל אחיו או גיסו אסמאעיל אלפאצ'ד, סוחר הודו בעדן. בערבית-יהודית. פרנקל מזהה את מקום כתיבתו כאלכסנדריה ואת זמנו כשנת 1176 (ככל הנראה על סמך VI, 42, שנושא תאריך ומתייחס לאותם האירועים). המכתב מגולל פרשת משפחה מרתקת: דודו של הנמען מצד אמו הלך לעולמו בעודו מלווה את הנמען במסעו להודו, והנמען טיפל בו עד מותו. בני המשפחה טורחים ומשקיעים מאמצים רבים כדי להסתיר את הידיעה על מות הדוד, עד שיקבלו דיווח מפורט על צוואתו. המכתב הארוך שב ומתאר את חרדתם של כל בני הבית בהמתנתם לידיעות על שלום הנמען ועל תוכן הצוואה. אמו, ששמעה על מות אחיה ועל תלאותיו של בנה בים, חלתה וצמה עד שהגיעו ידיעות על שלומו. אביו נשאר ער בלילות ומתפלל בעדו. "לו ידעת כמה שכר (בשמים) אתה זוכה בו מכל מכתב שאתה כותב לנו, לא היית עושה דבר מלבד לכתוב לנו מכתבים." בני המשפחה מברכים את הנמען על רכישת עבד (ע'ולאם). לבסוף, בסופו של המכתב, מתגלה סיבת הדאגה סביב הצוואה: הדוד ידע או סבר שאשתו בהיריון בעת יציאתו לדרך, אולם כשמנו תשעה חודשים — לא היה תינוק. מנו עוד תשעה חודשים, וילדה בן זכר. בני המשפחה מבקשים כמובן להבטיח שדבר מירושת הדוד לא יגיע לידי אלמנתו ובנה. אפילו המוסלמים אומרים: "מעולם לא שמענו על מעשה כשל היהודייה הזו. אין לה שכר אלא אש הגיהינום." האלמנה הצליחה לגייס בעלי-ברית מבין היהודים הביזנטים (הרומאנים), והם הצליחו לקבץ עשרה יהודים לברית המילה, אך ללא חזן וללא דיין. בסופו של המכתב, בעת מסירת דרישות השלום בשוליים של צד ורסו, מדווח הכותב בציניות כי גם התינוק הנולד שולח את דרישת שלומו.
תחת מספר שמורה זה נמצאים 32 דפים. רוב החומר הוא פנקס, ככל הנראה של סוחר ביזנטי, מלא ברישומי עסקאות שונות. השפה העיקרית היא עברית, אך שמות החודשים הם יוליאניים (אפריל, דסמבר וכד'). מוזכרים שותפים עסקיים רבים, ולפחות לחלקם שמות יווניים (למשל מאנוליס בדף 5). מופיע לוח שנה לשנת 1430/31 לסה"נ (דף 26), כתוב בדיו מעניינת שדהתה לגוון כסוף בהיר; הדף נראה במבט ראשון כריק, אך חלק ניכר מהטקסט עדיין קריא. ישנם חשבונות (דפים 1 ו-15) במבנה דקדוקי עברי (X של Y), אך כמעט כל שמות העצם בהם הם בשפה אחרת — ככל הנראה יוונית באותיות עבריות — והדבר מצריך בחינה של מומחה. בפנקס מצויות גם כמה איגרות, ובהן דפים 2, 9, 11, 16, 17, 21 ו-23. האיגרת בדף 11 מצטרפת לקטע DK 371. האיגרות בדפים 16 ו-23 ממוענות שתיהן לאברהם בן יוסף הלוי. הראשונה מבין השתיים לפחות חתומה בידי שבתי, המציין גם את שם עירו (קרישטו, ככל הנראה Karystos). שבתי מספר שאינו שוהה זמן רב באגריפון (Negroponte/Chalcis, בירת האי אאובויה). איגרת נוספת (דף 17) מזכירה את "קדיאה", ככל הנראה = קנדיאה, היא כרתים. מתחת לאיגרת בדף 2 מופיעות שתי שורות ביוונית באותיות יווניות. דף זה, אגב, הוא פלימפססט, ובו טקסט תחתי בעל מראה עברי. ייתכן שגם בדף 29 מופיע טקסט יווני דהוי מאוד (באותיות יווניות). בנוסף לכל אלה ישנם דפים מן התלמוד, ככל הנראה בכתב יד ביזנטי מן המאה ה-14 (למשל דפים 6 ו-32), ודפים מספר סליחות (למשל דף 31). חלק מן המידע נלקח מ-FGP. ראוי לבדיקה מעמיקה יותר.
מכתב מאת ת'אבת(?) בן אברהים, בפוסטאט, אל אבו אסחאק אבראהים הכהן בן יוסף, באלכסנדריה. תיארוך: המאה ה-11 או ה-12. כתוב בערבית-יהודית, והכתובת על גב המכתב בכתב ערבי. עוסק בענייני מסחר. השולח שואל האם הנמען העביר את מכתבו אל אבו יעקוב אבן לח'תוש (שם ברברי המופיע במספר מסמכים של ספר הודו IV). הוא צירף מכתב נוסף עבור אחיו עבּאס. אם מי מ"חברינו" (אצחאבּונא) מתכננים נסיעת עסקים, על הנמען לשלוח אותם אל בית השולח. השולח להוט מאוד לקבל אישור שהנמען ביצע את עסקיו, ולכן עליו לשלוח דברו עם כל אדם, יהודי או מוסלמי, שעולה לפוסטאט. שמן זית טהור (אלזית אלטיב... אלצאפי) עומד כעת על "32 לדינר" בפוסטאט. השולח חפץ גם לדעת האם הנמען העביר את מכתבו אל אביו. בנו אבו סעיד שולח דרישת שלום. בנספח הוא מבקש גבינה ביזנטית טרייה, אם תימצא באלכסנדריה.
מסמך משפטי, אישהאד (עדוּת), בערבית, מתוארך לשנת 1831 לסה"נ (18 בג'ומאדא אל-אוּלא 1247 להג'רה). אברהים אל-יהודי חייב סכום של 700 קוּרוּשׁ רוּמי, ועליו לפרוע את החוב לדיוואן אל-מצלחה בתום מועד הפירעון. המטבע הנזכר במסמך — قرش رومي — הוא ככל הנראה התייחסות לקוּרוּשׁ עות'מאני שהוטבע בפרובינציות הקיסריות המרכזיות, כגון רוּמליה או אנאדולוּ. המונח "רוּמי" הוא מונח מורכב במקצת בתקופה העות'מאנית, שכן אף שמשמעותו לאורך העת העתיקה ועד ימי הביניים הייתה "רומי" או "ביזנטי", החלו העות'מאנים להשתמש בו ככינוי עצמי. שימוש זה נועד להפנות לאצטלת האימפריה הרומית שבה התעטפו עם כיבוש איסטנבול וחלקים נרחבים משטחי האימפריה הרומית/הביזנטית לשעבר. המסמך טעון בחינה נוספת.
בצד הוורסו: חשבונות בערבית-יהודית. התיארוך הוא 1200–1240 לספירה, לפי הערכתו של גויטיין. בראש הדף נכתב: "[התקבל על חשבון] מזון העניים — 101 וחצי [דרהמים]". מדובר בחשבונות של שבוע אחד, שבראשם 115 ליטראות לחם בעלות של 33 וחצי דרהמים — פי שניים מהמחיר המופיע במסמך B 77. מצב דומה קיים גם ב-B 43. המשכורות, לעומת זאת, נותרו זהות בדיוק. ביום שישי הנגיד ביצע חלוקות מיוחדות במזומן ובחיטה לתלמיד-חכם זר ול"רוּם" — כלומר אנשים מביזנטיון — "זכר ונקבה". לאחר כיבוש קונסטנטינופול בידי הלטינים בשנת 1204 ואסונות רבים נוספים שפקדו את האימפריה הביזנטית, אין זה מפתיע למצוא שוב פליטים משם בבירת מצרים. ראו גם B 85.
שטר חכירה. מקום: קהיר. תאריך: יום שני, כ"ז בתמוז א'תרי"ג למניין השטרות = שוואל 701 להג'רה, דהיינו יוני 1302 לספירה. זקני היהודים הקראים בקהיר מחכירים את זכות המעבר (סלוּכּה) דרך פתח שבסמטת בית הכנסת (דרב אלכניס), "שיוחזר במהרה לקדמותו" (בעברית, בתוך טקסט יהודי-ערבי), לאלצפיי אבו אלמחאסן בן אלאסעד אבו אלחסן, תמורת 6 דרהמים לשנה. במהלך גזירות 1301–1302 סגרו השלטונות המוסלמים את בתי התפילה של הנוצרים והיהודים לתקופה של כשנה, עד שהקיסר הביזנטי ומלכים נוצריים נוספים השיגו את פתיחתם המחודשת (החלקית). המידע מבוסס על גויטיין.
ספרות עממית. פולמוס אנטי-נוצרי מוסלמי, "חדית' ואצל אלדמשקי". כתוב בערבית-יהודית. החיבור הקצר מציג עצמו כתיעוד של ויכוח דתי שהתקיים בביזנטיון בין ואצל — שבוי מוסלמי בידי הביזנטים — לבין בשיר, מוסלמי שהמיר את דתו לנצרות, וכמרים נוצרים בחצר הקיסר. סיפורו של בשיר/בֶּסֶר, ידידו הקרוב של הקיסר הביזנטי לאו השלישי, מוכר גם מהמסורת הביזנטית, וקיימת לו גרסה אסלאמית מקבילה שנדונה במחקרם של גריפית' ומילר. המידע על החיבור מבוסס על מאמרה של קריסטינה סילאג'י על ספרים נוצריים בספריות יהודיות.
מכתב מאדם בשם יהודה אל יוסף בן יעקב הכהן. המכתב כתוב בערבית-יהודית בכתב קליגרפי במיוחד. תוכן המכתב עוסק באנשים שנשבו בפלרמו, וכן בכמה עניינים הקשורים לירושה. במהלך המכתב מוזכרים "הביזנטים — גוי אשר לא תשמע לשונו" — רמז לפסוק בדברים כ"ח, מ"ט. המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין. המסמך כמעט שלא הוזכר בספרות המחקר (לפחות על פי הביבליוגרפיה המקובלת), וראוי שיוצא לאור במהדורה מדעית.
מכתב מישועה בן אסמאעיל אלמח'מורי באלכסנדריה אל נהראי בן נסים, מתוארך לסביבות שנת 1060. הכותב מעדכן את נהראי בן נסים בחדשות מאלכסנדריה ומיידע אותו על הגעתם של סוחרים מביזנטיון. לפי גיל, הסוחרים הביזנטים אינם מסוגלים להעריך את איכות הסחורות, וכתוצאה מכך הם קונים סחורות באיכות גבוהה ונמוכה כאחת באותו מחיר. המידע על הסוחרים הביזנטים והערכת הסחורות מבוסס על הערותיו של גויטיין.
מכתב מיפת בן מנשה אבן אל-קטאאיף לאחד מאחיו. הוא מדווח ש'אמך ואחיותיך' בסדר. שולח ברכות לסת נעים. הוא שלח עם הנושא אבו סעד בן אבו אל-פצ'ל(?) בן עֻמַיְר 3/4 מן של לענה ביזנטית (אפסנטין רומי), ו'בתוכו' יש קירטאס שבתוכו סקמוניה (מחמודה). שלח גם נג'אב ערבי עם מכתב זה לאבו אל-חסן, חותנו של אבן אל-קצבי. מישהו גרם ליפת להישבע על משהו.
קטע ממכתב מסחרי בערבית-יהודית, ככל הנראה מהמאה ה-12. במכתב מוזכרים פריטים שונים, ובהם צמיד (סִוַאר) ופריט מזהב. הכותב מזכיר פגישה עם "הצעירים" (אל-צביאן); דבר-מה המלווה את הביזנטים הקריטים(?) (אל-רום אל-ח'ראא'ט); הגעה לקהיר; ותקווה לקחת דבר-מה בשבוע שלאחר מכן. צדו האחורי של הקטע נעשה בו שימוש משני לכתיבת פיוט עברי.
מכתב משפחתי מסאלם אל בו מנצור בן סֻכַּרי (או זִכרי?) באלכסנדריה, ובו מדווח הכותב כי הגבינה הרוּמית (gבינה ביזנטית) הגיעה ליעדה, וכי הוא שלח את כלי החרס (פֻח'אר) שהתבקשו. בסוף המכתב מופיעות דרישות שלום לאם ולשני הסבים. הכתובת בצד השני (verso) כתובה בכתב ערבי. המידע מבוסס על כרטיסיית הערות של גויטיין.
מחברת, כנראה שייכת לסוחר ביזנטי מהמאה ה-15, מלאה ברישומי עסקאות שונות. השפה היא בעיקר עברית אך החודשים יוליאניים (דצמבר, אפריל וכו'). שותפים עסקיים רבים מוזכרים, לפחות חלקם בעלי שמות יווניים (למשל מנוליס בדף 5). החשבונות עשויים לכלול יהודית-יוונית בדפים 1 ו-15.
מחברת, כנראה שייכת לסוחר ביזנטי מהמאה ה-15, מלאה ברישומי עסקאות שונות. השפה בעיקר עברית, החודשים יוליאניים. שותפים עסקיים רבים בעלי שמות יווניים. החשבונות עשויים לכלול יהודית-יוונית.
מחברת, כנראה שייכת לסוחר ביזנטי מהמאה ה-15, מלאה ברישומי עסקאות שונות. השפה בעיקר עברית, החודשים יוליאניים. שותפים עסקיים רבים בעלי שמות יווניים. החשבונות עשויים לכלול יהודית-יוונית.
מחברת, כנראה שייכת לסוחר ביזנטי מהמאה ה-15, מלאה ברישומי עסקאות שונות. השפה בעיקר עברית, החודשים יוליאניים. שותפים עסקיים רבים בעלי שמות יווניים. החשבונות עשויים לכלול יהודית-יוונית.
מחברת, כנראה שייכת לסוחר ביזנטי מהמאה ה-15, מלאה ברישומי עסקאות שונות. השפה בעיקר עברית, החודשים יוליאניים. שותפים עסקיים רבים בעלי שמות יווניים. החשבונות עשויים לכלול יהודית-יוונית.
תלמוד, כנראה בכתב ביזנטי מהמאה ה-14 או ה-15.
תלמוד, כנראה בכתב ביזנטי מהמאה ה-14 או ה-15.