קירואן במסמכי הגניזה — עמוד 2

מכתב מלַבְּרָאט בן משה בן סֻגְ'מָאר, הדיין הראשי במהדיה, אל נהראי בן נסים בפוסטאט. התיארוך: בסביבות 3 באוגוסט 1057 (לפי גיל) או 1061 (לפי גויטיין). גויטיין מסביר: "מכתבנו נכתב לאחר 1057, שנת חורבן קירואן, כאשר רב נסים בן יעקב ותושבים אחרים של אותה עיר מצאו מקלט בסוסה, עיר נמל בחוף התוניסאי מצפון למהדיה. רב נסים מת ב-1062. ההתייחסות לעיר הסיציליאנית שתושביה הזכרים הוצאו להורג בחרב בידי הכובשים הנורמנים מתאימה לנפילת מסינה ב-1061". לַבְּרָאט מהלל את הסמכות הרבנית הגדולה, רב נסים בן יעקב, ואת תלמידו החידתי "הרב" ממצרים. בעת כתיבת המכתב התגורר רב נסים בסוסה, ושם פיקח על העתקת כתביו — פעולה שנעשתה עבור החכם הקירואני נהראי בן נסים, שהתגורר אז במצרים. המכתב מגולל כיצד הועברו כתבי רב נסים למצרים, פרט חשוב השופך אור על ערכם של קטעי הגניזה מכתביו אלה, שפורסמו בידי שרגא אברמסון. לַבְּרָאט מדווח על התקדמות המשפט שהגיש נהראי בן נתן נגד אחיו ישראל בן נתן (שניהם בני דודו של נהראי בן נסים) בעניין ירושת אביהם. המכתב מהלל את שקידתו והישגיו הלימודיים של בנו של רב נתן בן אברהם, אב הישיבה, מי שהיה בזמנו גאון הישיבה הארץ-ישראלית. בסוף המכתב מובא דיווח על כיבושי הנורמנים בסיציליה — הכוונה לכיבוש מסינה בהסתערות ולאבדות שספגו היהודים, ובעיקר המוסלמים. הכותב מביע חשש בנוגע לייבוא תבואה מסיציליה, שכן תוניסיה עצמה, שהייתה מדינה חקלאית בעיקרה, הוחרבה בפלישת השבטים הערביים. לַבְּרָאט פותח את המכתב בברכות מרובות לנהראי בשל מחלת עיניו (وجع عين ו-ضعف عين), ומעביר לו ברכות גם מטעם רב נסים (שורות 4–11 בעמוד הפנימי). גויטיין מצטט מכתב זה כדוגמה מצוינת למוסכמה של הבעת דאגה לחבר חולה והעברת ברכות על החלמתו: "לאחר שקרא את הבשורות הרעות במכתביו של נהראי, [לַבְּרָאט] נעשה מוטרד ומבוהל, והעביר את לילותיו נטולי השינה בבקשה מאלוהים שיקבל אותו עצמו ככופר נפשו של נהראי וירפאהו. הוא גם מסר את הידיעות ל'מאור העולם' (המנהיג הרוחני של יהודי תוניסיה), שאף הוא הודאג עד מאוד; תפילתו לנהראי, בטוח לַבְּרָאט, תתקבל. לבסוף, סוחרים שהגיעו ממצרים דיווחו כי נהראי בקו הבריאות ועיניו הושבו לו, ולַבְּרָאט שיבח והודה לאלוהים על כך. אך רק מכתב אישי מנהראי, שיאשר את המהפך המשמח, יביא לו מנוחת נפש". לַבְּרָאט ממשיך ומתאר את מחלתו הקשה של רב נסים עצמו (שורות 14–18 בעמוד הפנימי). הכול נואשו, "אך אלוהים הביט עלינו ולא הכה אותנו ולא סימא את עינינו". רב נסים החלים, אך שרידי המחלה לא הרפו ממנו זמן רב. המידע מבוסס על גויטיין וגיל, ובכתביו של גויטיין מצויות תצלומים ומהדורה של המכתב.

מכתב מאברהם בן יצחק אלאנדלוסי מירושלים אל שותפו אבו יעקוב יוסף בן עלי הכהן פאסי בפוסטאט, בסביבות 1052. זו הייתה שהותו הראשונה של אברהם בירושלים. הוא היה מודאג מכך שלא קיבל מסר מיוסף זמן רב, אך זה עתה נתקל במגרבי שהגיע מן המערב באותה ספינה עם יוסף, והלה הראה לאברהם כמה מכתבים שהביא מיוסף. אברהם התעצב לשמוע על הפסדו הכספי של יוסף עם ברהון [בן מוסא אלתאהרתי]. הוא מודה ליוסף על שטרח בעניין מכירת הבגדים. "אבל כאן איננו יכולים ללבוש אלא בגדי פשתן טלואים, כי הארץ 'מותשת מן המאורעות' ואין חנויות ולא בתים פתוחים." (גיל מפרש 'ללאחדאת' כהתייחסות לכנופיות חמושות המשוטטות בארץ, ומציין ששפירא תרגם זאת כ"האיכרים אומללים".) "באשר לשאלתך על מצבי כאן ואם אני מתפרנס — הארץ מתה; אנשיה עניים ומתים, ובמיוחד בירושלים; אין איש שוחט בהמה, לא ביום חול ולא בשבת, ואין למצוא עוף. הקור עז מאוד, ואם ירצה השם אצא לדרכי לאחר הצום הקטן." הוא מבקש מיוסף להשתמש בחלק מעשרת הדינרים כדי לקנות עבור בת דודתו של אברהם (בנת ח'אלתי) היתומה שני מטפחות ראש (מעג'רין), אחת כחולה ואחת ירוקה, ומעטה (מנדיל) לספר תורה, ולשלחם עם ברהון — או עם כל אדם אחר — לקירואן. הוא מבקש מיוסף, למען העצביה (ברית האחווה) שביניהם, לפקח על החנות (דוכאן) ולתפוס בה את מקומו של אברהם. הוא שולח דרישות שלום ליצחק, למוסא, לאברהם הכהן ולנהראי. במיוחד הוא שולח את ברכותיו לנהראי על החלמתו מן המחלה שחלה בה בברקה. כאן, בסוף המכתב (verso שורות 15–19), מספר אברהם שהיה חולה אנוש, מרותק למיטתו חודש שלם ברמלה ואף יותר מכך בירושלים, אך החלים, "ברוך גומל לחייבים טובות". איש לא נתן בו תקווה להחלמה, לא הוא עצמו ולא הסובבים אותו. (כך גם הבין שפירא את הביטויים "מא טמע בנא אחד לא אנא ולא מן ענדי" ו"מא טמע לנא אחד באלחיא". נראה שגיל טעה כשקרא זאת כניב שמשמעו "אל יקנא בנו איש", שכן זהו מוטיב מקובל בסיפורי מחלה קשה בגניזה — להדגיש עד כמה כולם התייאשו.) יוסף לא יאמין אם אברהם יספר לו כמה כסף הפסיד מאז שעזב את החנות ועד לרגע הכתיבה. הוא מסיים שוב בדרישות שלום לאותם ידידים ולבני משפחותיהם, ולאבו זכרי יהודה. הכתובת בכתב ערבי: לפוסטאט, לאלמעארג' (?), בשער דאר אלברכה. אחריה מופיעים לפחות ארבעה שמות (מוסלמיים) של מוסרי המכתב.

מכתב מאת ראש בית הדין בפלרמו (אולי מצליח בן אליה) אל עמיתו בקירואן, סביב שנת 1050 לספירה. המכתב מפרט תביעה משפטית בין שמואל/אסמאעיל, השוהה מעבר לים, לבין אחיו אבו זכרי, ששהה בפלרמו וניהל את חנותו של אסמאעיל. ככל הנראה אבו זכרי או אמו מכרו את חצרו של אסמאעיל. אסמאעיל מינה את שמואל בן חיים לייצגו (?) בתביעה נגד אבו זכרי. אחת הסוגיות הייתה האם אבו זכרי ניהל את עסקיו בשותפות עם אחיו או בכספו שלו. אחד העדים, צאלח בן יוסף אלצבאע', העיד ונשבע כי אכן הייתה זו שותפות. גיסו של אבו זכרי מנסה לתווך בפשרה הכוללת העברה של 20 מטבעות זהב ו-800 קלפים (גיליונות קלף?), שכבר נשלחו עם נסים בן מנחם. כעת על אסמאעיל לערוך מסמך בערבית ("יוחתם בידי עדים גויים במהדיה ובקירואן") ובעברית ("בבית מדרשו של רבנו", כלומר הנמען), המשחרר את אבו זכרי מכל התביעות הקשורות לחנות ולחצר. ואולם, אם אסמאעיל לא יקבל את הפשרה הזו, עליו לכתוב על כך, ובית הדין בפלרמו ימשיך ביישום הצדק. המידע מבוסס על מהדורתו של מנחם בן ששון.

מכתב (תד'כרה, מזכר) על שני דפי נייר, שנכתב ונחתם בידי מנשה בן דוד אלצירפי, ככל הנראה בפוסטאט, וככל הנראה ממוען לנהראי בן נסים, אולי בקירואן. בערבית-יהודית. תיארוך: בערך 1050 לספירה. גיל מסיק כי הנמען הוא נהראי בן נסים על סמך כך שהמכתב מזכיר שאֻח'וּוַּה (המוסלמי עבד אלעזיז) ביקש לעשות עסקים עם הנמען ועם ברהון בן מוסא אלתאהרתי, וזה האחרון היה שותפו העסקי המבוסס ביותר של נהראי (ובן דודו). המכתב עוסק בקשיי תקשורת עם אנשים באלכסנדריה באמצעות מכתבים, ומזכיר משלוח של שמן. מנשה פותח בבקשה מהנמען להתערב למענו אצל אבו אברהים אסמאעיל, שניתק עמו את הקשר במכתבים בשנה האחרונה. "אם זה בגלל משהו שעשיתי או פגם שיש בי, אולי זה דבר שאוכל לתקן או להתנצל עליו, ואם זה בגדר 'הזנחה מחמת מחלה' וכיוצא בזה, הרי ראיתי את מכתביו לאנשים אחרים, כגון למַטַר ואליך, רבים מהם" (בצד הפנים של הדף הראשון, שורות 6–11). (המידע על פי גיל; ראו גם הערות גויטיין.)

מכתב מנחום בן יוסף אלברדאני (קירואן) אל אדונו רב שמואל בן חפני גאון, מיום 7 באוגוסט 999. השולח, שמשפחתו נמצאת בעיראק, נמצא במסעות זמן רב מסיבה לא נעימה שאינה מפורטת. בין המקומות שבהם ביקר נמנים קירואן ואל-מהדיה. הכותב מבקש סליחה על כך שכתב את המכתב בערבית (ולא בעברית), שכן היה לו קל יותר לכתוב כך בשל החיפזון. הוא מזכיר מכתב מוקדם יותר של רב שמואל בן חפני שעסק במצב קשה בבגדאד, ומזכיר מספר מקרי מוות במשפחתו. הוא מבקש מרב שמואל בן חפני לדאוג שאדם מסוים בשם אבו מנצור ילמד משנה ותלמוד, אף שכבר מוטל עליו עול הפרנסה. הקטע המקורי אבד. רמז אחד שעשוי לסייע לפתור את התעלומה ביום מן הימים: בעבר הופיע במאגר תעתיק חלקי תחת מזהה אחר.

מכתב מהקהילה היהודית של קפצה (גפצה) שבתוניסיה אל יוסף בן יעקב. בערבית-יהודית. תיארוך: סביב שנת 1016 לסה"נ, שכן נזכר בו כיבוש העיר (או הגעתו אליה?) של מנצור בן רשיק, אותו מנצור ששימש כעאמל (מושל) של קירואן בשנת 1016, השנה שבה עלה אלמֻעִז בן באדיס לשלטון. גיל זיהה את הנמען כיוסף בן יעקב אבן עוכל, אך גויטיין חלק עליו (על פי כרטסת הקיטלוג שלו). הנמען מתבקש לעשות טובה כלשהי או להתערב בעניין מסוים; גיל הניח כי מדובר במס הגולגולת (ג'זיה), אך לא ברור שהדבר אכן מוזכר במכתב. המכתב פגוע מאוד, אך ייתכן שניתן יהיה לחלץ ממנו מידע נוסף תוך מאמץ רב.

מכתב מיהודה בן סלאמה, ככל הנראה בצהרג'ת, אל אדם בשם אבו סעיד בפוסטאט. מתוארך: אלול ד'תת"ח (אוגוסט 1048). גיל מזהה את הכותב על פי כתב ידו (ומציין כי בעבר זיהה בטעות את הסופר כזכריה בן גדליה בן עיאש). הכותב מתנצל על האיחור בתגובתו בשל מחלתו (שורות 3–4), ומביע אהדה כלפי מחלת הנמען (שורות 12–13). הוא מביע את דאגתו לגבי המתרחש בקירואן, שכן לא הגיע משם כל מידע במשך שבעה חודשים וחצי. הנמען עומד לצאת לדרך לצהרג'ת, והכותב מבקש ממנו לקנות ולהביא עמו אריג כותנה מאשקלון.

מכתב מיוסף ונסים בני ברכיה (קירואן) ליוסף בן יעקב אבן עוכל (פוסטאט), משנת 1020 לערך, העוסק בפטירתו של הנגיד אברהם בן עטא. לפי דברי השולחים, המגרב שרוי במצב של שקיעה והידרדרות. המצב קשה הן בגאבס והן בחבלים המערביים שסביב סג'למאסה. נזכרים רעב ובצורת ששוררים באזור. המכתב מתייחס לעניינים כספיים שונים: חלקם נוגעים לישיבות, ואחרים נוגעים לאנשי גאבס ששלחו 100 דינרים לפוסטאט שנים אחדות קודם לכן, אך עקבותיהם של הכספים אבדו ולא ידוע מה עלה בגורלם. (המידע מבוסס על גיל.)

מכתב מאת אפרים בן ישמעאל אלג'והרי, ככל הנראה מאלכסנדריה, אל יוסף בן יעקב בן עוכל בפוסטאט. נכתב בקיץ 1030. הכותב מארגן משלוחים מאלכסנדריה ואליה, ובעיקר עוסק בהעמסת הסחורות על האוניות. הוא מודיע כי קיבל מכתב מן המגרב הכולל פרטים על מחירי הסחורות במגרב. כמו כן מציין כי המצב בקירואן השתפר ובטוח יותר. (המידע מבוסס על גיל, ממלכת ישמעאל, כרך 2, מס' 183)

מכתב מסמחון בן דאוד אבן אלסקלי (קירואן) ליוסף בן יעקב בן עוכל (פוסטאט). המכתב עוסק בסכסוך שפרץ בין השולח לנמען סביב משלוח של עץ ברזיל (ברזיל-וווד), אשר סמחון בן דאוד שלח לספרד בניגוד להוראותיו של יוסף בן עוכל. מהלך זה גרם לעיכוב בתשלומים ולנתק בקשרים בין השניים. (המידע מבוסס על גיל.)

מכתב מעלוש בן ישוע (קירואן) לישמעאל בן אברהם אל-אנדלוסי (פוסטאט); כ-1010 לספירה; מטען פשתן איכותי נגנב מספינה; בעל הספינה פיצה את הסוחרים ואז קיבל כספו בחזרה כשנמצא המטען; מעיד על מסחר ספרד המוסלמית

מכתב מאת יצחק בן אברהם אלמשמאר (הכהן?) מפוסטאט, אל בנו בקירואן (אפריקיה). הכותב מנחה את בנו לפרוע את חובותיו ולשמוע בקול "אדון הגולים, הנגיד". המידע מבוסס על גיל, ממלכת ישמעאל, כרך 2, מסמך 165.

תמונה אינה זמינה. לפי קטלוג שוורב: מכתב בערבית או יהודית-ערבית לאישה בקירואן, אושתק(?) אליה ב' אברהים.

הפריט התיעודי הראשי הוא עותק מכתב מרב האי גאון לאברהם ב' עטא' נגיד קירואן. דרוש בדיקה.