IOM D 55.13

תיאור

מכתב מלברט בן משה בן סוגמאר, הדיין הראשי במהדיה, אל נהראי בן נסים בפוסטאט. התיארוך: בערך 3 באוגוסט 1057 לסה"נ (לפי גיל) או 1061 לסה"נ (לפי גויטיין). גויטיין מסביר כי "מכתבנו נכתב לאחר 1057, מועד חורבן קירואן, כאשר ר' נסים (בן יעקב) ותושבים אחרים של אותה עיר מצאו מקלט בסוסה, עיר נמל בחוף התוניסאי מצפון למהדיה. ר' נסים נפטר בשנת 1062. ההתייחסות לעיר הסיצילית שתושביה הזכרים הומתו לפי חרב על ידי הנורמנים הכובשים מתאימה לנפילת מסינה ב-1061". לברט משבח את סמכות ההלכה הגדולה ר' נסים בן יעקב, ואת תלמידו ה"רב" החידתי של מצרים. בעת כתיבת המכתב התגורר ר' נסים בסוסה, ושם פיקח על העתקת כתביו, שנעשתה עבור החכם הקירואני נהראי בן נסים, שהתגורר אז במצרים. המכתב מתאר כיצד הועברו כתבי ר' נסים למצרים, פרט חשוב המאיר את ערכם של קטעי הגניזה של כתבים אלה, שפורסמו על ידי שרגא אברמסון. לברט מדווח על התקדמות התביעה המשפטית שהגיש נהראי בן נתן נגד אחיו ישראל בן נתן (שניהם בני דודיו של נהראי בן נסים) בנוגע לירושת נכסי אביהם. המכתב משבח את חריצותו והתקדמותו בלימוד התורה של בנו של ר' נתן בן אברהם, אב הישיבה, מי שהיה גאון ישיבת ארץ ישראל. המכתב מסתיים בדיווח על כיבושי הנורמנים בסיציליה. ההתייחסות היא לכיבוש מסינה במתקפה, ולאבדות שספגו היהודים, ובמיוחד המוסלמים. הכותב מביע חששות בנוגע לייבוא תבואה מסיציליה, מכיוון שתוניסיה עצמה, שהיא ארץ חקלאית בעיקרה, נחרבה בעקבות פלישת השבטים הערביים. לברט פותח את המכתב במשאלות בריאות נדיבות לנהראי בשל מחלת עיניו (וג'ע עין וצ'עף עין) ומוסר ברכות לנהראי בשם ר' נסים (שורות r4–11). גויטיין מצטט מכתב זה כדוגמה מצוינת למוסכמה של הבעת דאגה לכותב חולה ומסירת ברכות עם החלמתו: "לאחר שקרא את הבשורות הרעות באיגרותיו של נהראי, [לברט] נעשה מוטרד ומבוהל, והעביר את לילותיו ללא שינה בבקשה מאלוהים לקבלו ככופר נפשו של נהראי ולרפא אותו. הוא גם העביר את הידיעה ל'מאור עולם' (המנהיג הרוחני של יהודי תוניסיה), שאף הוא היה מודאג מאוד; תפילתו עבור נהראי, כך משוכנע לברט, תתקבל. לבסוף, הסוחרים שהגיעו ממצרים דיווחו כי נהראי שלם ועיניו שבו לאיתנן, ועל כך הילל לברט והודה לאלוהים. עם זאת, רק מכתב אישי מנהראי המאשר את התפנית המאושרת הזו ירגיע אותו לחלוטין". לברט ממשיך ומתאר את מחלתו הקשה של ר' נסים עצמו (שורות r14–18). הכול נואשו, "אבל אלוהים השגיח עלינו ולא הענישנו ולא עיוור את עינינו". ר' נסים החלים, אך שאריות המחלה לא עזבו אותו במשך זמן רב. המידע מגויטיין ומגיל.

Princeton Geniza Project description: Letter from Labrāṭ b. Moshe b. Sughmār, the chief judge in al-Mahdiyya, to Nahray b. Nissim, in Fustat. Dating: Ca. 3 August 1057 CE (Gil) or 1061 CE (Goitein). Goitein explains, "Our letter was written after 1057, the date of the ruin of Qayrawān, when R. Nissim (b. Yaʿaqov) and other inhabitants of that city had found refuge in Sūsa, a seaport on the Tunisian coast north of al-Mahdiyya. R. Nissim died in 1062.The reference to the Sicilian city whose male inhabitants were put to sword by the conquering Normans fits the fall of Messina in 1061." Labrāṭ extols the great rabbinical authority R. Nissim b. Yaʿaqov, and his pupil the enigmatic "Rav" of Egypt. At the time of the writing of this letter, R. Nissim lived in Sūsa. There he supervised the copying of his writings, which was done for the Qayrawān scholar, Nahray b. Nissim, who then lived in Egypt. The letter relates how R. Nissim's writings were transferred to Egypt, an important detail, which sheds light on the value of the Geniza fragments of these writings, which have been published by Sheraga Abramson. Labrāṭ reports on the progress of the court case that Nahray b. Natan brought against his brother Yisrael b. Natan (both of them the cousins of Nahray b. Nissim) regarding the inheritance of their father's estate. The letter hails the zeal and progress made in Jewish learning by a son of R. Natan b. Avraham, Av ha-Yeshiva, the sometime Gaon of the Palestinian academy. The letter concludes with a report of the conquests made by the Normans in Sicily. The reference is to their taking of Messina by assault, and the losses suffered by Jews and, in particular, by Muslims. The writer expresses apprehensions with regard to the import of grain from Sicily, since Tunisia itself, a primarily agricultural country, had been laid waste by the invasion of the Arab tribes. Labrāṭ opens the letter with copious well wishes to Nahray because of his eye disease (wajaʿ ʿayn and ḍuʿf ʿayn) and conveys well wishes to Nahray on behalf of R. Nissim (r4–11). Goitein cites this letter as an excellent example of the convention of expressing preoccupation for a sick correspondent and conveying congratulations upon his recovery: "After having read the bad tidings in Nahray's missives, [Labrāṭ] had become disquieted and frightened, and passed his sleepless nights in asking God to accept himself as Nahray's ransom and to heal him. He had also passed the news on to "the Light of the World" (the spiritual leader of the Tunisian Jews), who was also very worried about it; his prayer for Nahray, Labrāṭ is confident, would be accepted. Finally, the merchants arriving from Egypt reported that Nahray was well and his eyes restored, whereupon Labrat praised and thanked God. He would be set at rest, however, only by a personal letter from Nahray confirming this happy turn of events" (Goitein, Med Soc V, p. 111). Labrāṭ goes on to describe the serious illness of R. Nissim himself (r14–18). All had despaired, "but God looked upon us and did not afflict us and blind our eyes." R. Nissim recovered, but the remnants of the illness did not leave him for a long time. Information from Goitein and Gil. There are photostats and an edition in Goitein's notes (to be uploaded). ASE.