חיטה ולחם במסמכי הגניזה — עמוד 3

מכתב הממוען לאליהו הדיין, בערבית-יהודית. נזכרים בו עסקים בפול, בקיא (וִיקְיָה), במלפפונים ובחיטה, וכן מוזכרת העיר בלביס. נזכרים בו אנשים כגון דוד הדיין, בו אלחסן אבן נֻפַיע, ומֻפצַ'ל אבן אלמקדסי. במכתב רהוט מפרט נוסע את כל מה ששלח: 6 ארדבים של חיטה (העולים 36 וייבות בשנה, או 3 לחודש — כפי שדוּוח לא פעם עד כה), 4 "דינרי זהב", ומספר משלוחים קטנים יותר בכסף בסך כולל של 51 דרהמים. במקום זה חסרות שורה או שתיים, שכללו ללא ספק את שלושים הדרהמים הנוספים שיביאו לסך כולל של 6 דינרים — שוב חצי דינר לחודש. הכותב מתרגש מאוד וקורא: "וכי אזניח את אשתי?!" ומוסיף: "האם לא אמר אלוהים [משלי יא, יז]: 'ועוכר שארו [כלומר אשתו, על פי בראשית ב, כג] אכזרי'?!", ובציטוט ממשלי כב, כג הוא קורא לאלוהים להעניש את מוציאי דיבתו רעה. (התרגום על פי גויטיין.)

מכתב מאבון בן צדקה, השוהה בירושלים, אל נהראי בן נסים בפוסטאט. כתוב בערבית-יהודית. התיארוך: כ"ד באלול (28 באוגוסט) 1065, על פי הערכתו של גיל. אבון מעביר לנהראי ברכות להולדת בנים זכרים. "אלכבירה" ואשתו של נהראי שוהות בירושלים, וייתכן שביקורן קשור לעניין זה — כלומר, שבאו להתפלל על הולדת בן זכר. המכתב כולל פרטים שונים על המגרבים השוהים בירושלים. הציבור מודאג מן הבצורת, ומחיר החיטה עולה. אבון מזכיר גם את ספריו, שהביא עמו מן המערב והשאיר בידי ישועה הכהן בן יוסף באלכסנדריה. אבון מדווח כי מכר את רוב מטבעות רבע הדינר המוזכרים במכתבים אחרים, ועל בסיס זה ניתן להסיק את שנת המכתב. עוד הוא מדווח כי ר' יצחק החלים ממחלתו (שורות v3–4), וכי דודו של נהראי מצד אביו, אבן סהלאן, חולה ומבודד (שורות v9–10). המידע מבוסס על גיל.

שאלה משפטית המופנית לרבי אברהם בן הרמב"ם (כיהן 1205–1237). בערבית-יהודית. עניינה של השאלה בקבוצת אנשים החולקים חדר אחסון תת-קרקעי(?) של חיטה בחצר אחת; חלקם אחסנו כמויות קטנות יותר וחלקם כמויות גדולות יותר. אחד מהם מתגורר באותו בית. או אז "התנפל" נציג שלטוני על רוב הבתים בעיר ודרש את מלאי היבול "לשם חיזוק הארצות". (בתחילת הקטע הזה מופיע ביטוי סבוך: הנציג מכונה לכאורה "בליל", שעשוי להיות בֻּלַיְל — צורת הקטנה של בִּלאל; ייתכן באופן רחוק ש"בליל חמס" מציין את "הספוג חמס/עושק"; וייתכן גם שמדובר במשחק מילים או בכינוי מוצפן ל"בעל המס", גובה המס, והשואל לא רצה להציב את הביטוי הזה במפורש במסמך.) מסתבר שהאיש שגר באותו בית מסר חלק מהחיטה, וכעת מתעוררת שאלה משפטית כיצד יש לחלק את ההפסדים בין השותפים.

חשבונות מסחריים בערבית-יהודית. תיארוך: המאה ה-11 או ה-12. בצד הרקטו נראה שכתב היד הוא של נהראי בן נסים. נזכרים בו "אלחאכמיה" (כנראה הכוונה לדינרים חאכמיים), החיטה של סלאמה, אבן אלעֻג'יילי (השווה למסמך אחר), ו-1.5 דינרים מאבן יִג'וּ(!?). בצד הוורסו ישנן רשימות מסודרות של סחורות ותשלומים שנעים בין חצי דירהם לחמישה דירהמים, ייתכן בכתב יד אחר. בין הרישומים: "צדקה לצעף" (צדקה לעני/חולה?), משהו הקשור בזפת (qifār), שכר דירה לבית (כרי בית), אדם נוסף עני או חולה (ḍaʿīf), דמי המשלוח של הזפת, שליחת מכתב עם הפַיְג' (השליח), דמי המשלוח של השמן, ה"שחרור" (tafrīj) של השמן, ו"שפאכין"(?). כל זה נכתב על גבי חשבון מוקדם יותר בכתב ערבי. טרם עבר דיגיטציה.

קטע ממכתב בערבית. ייתכן שהוא מתאר עסקאות הקשורות בשפחה השייכת לאישה מיוחסת ("אלשריפה אלכבירה"), שאולי עדיין חייבים לה חמישה דינרים: "ויא אכ'י וסידי אטאל אללה בקאך ואדאם עזך ותאיידך . . . . מן ג'מלה ת'מן ג'אריה אלשריפה אלכבירה חפט'הא אללה לאני אנפד'תהא אלי . . . . . . . ואשתראהא מני בעד כל ג'הד בת'לת'ה עשר דנא ורבע להא בעד . . . אלדנאניר כ'מס דנאניר אסתכ'רג'הא ואנפד'הא להא ובאללה באללה מא נעתהא(?) אלא באלחילה ותסלם להא דנאנירהא ואן . . .". בשוליים מוזכרים חיטה וכמה שמות, ביניהם אבו אלכ'יאר(?) ואבו סעד בן אבו אליֻמן. דרוש עיון נוסף. הקטע נעשה בו שימוש חוזר: בין השורות ובצד הרקטו נכתבו חידות בעברית (פתור אחי לחידתי. . . .).

בצד הוורסו: חשבונות בערבית-יהודית. התיארוך הוא 1200–1240 לספירה, לפי הערכתו של גויטיין. בראש הדף נכתב: "[התקבל על חשבון] מזון העניים — 101 וחצי [דרהמים]". מדובר בחשבונות של שבוע אחד, שבראשם 115 ליטראות לחם בעלות של 33 וחצי דרהמים — פי שניים מהמחיר המופיע במסמך B 77. מצב דומה קיים גם ב-B 43. המשכורות, לעומת זאת, נותרו זהות בדיוק. ביום שישי הנגיד ביצע חלוקות מיוחדות במזומן ובחיטה לתלמיד-חכם זר ול"רוּם" — כלומר אנשים מביזנטיון — "זכר ונקבה". לאחר כיבוש קונסטנטינופול בידי הלטינים בשנת 1204 ואסונות רבים נוספים שפקדו את האימפריה הביזנטית, אין זה מפתיע למצוא שוב פליטים משם בבירת מצרים. ראו גם B 85.

מכתב מאת שלמה בן אהרן אל נתן הכהן בן יוסף. נפתח באזכור סתום של יציאת הכותב לצורך תשלום מס הגולגולת אצל ה"מעאמלין". הכותב מדווח על המשי שהביא עמו ועל כך שנאלץ לבלות את חג השבועות "בחוץ" (פוסטאט? רשיד?) ולא הגיע אלא לאחר החג. הוא מוסר על מחיר החיטה בעיר. הוא דיבר עם אחות הנמען וסיפר לה את כל מה שהנמען אמר לו בקליוב: שאחיהם השני השמיץ אותה ("אכ'והא ט'אלם") באומרו שתבעה אותו למשפט למען הנמען (פרט שאינו ברור לחלוטין). היא הוקל לה מאוד לשמוע שהנמען לא נשא אישה בפוסטאט ולא "התערב עם אנשי פוסטאט". יתר המכתב עוסק ברובו בענייני עסקים. הכותב מבקש לשלוח משלוח חיטה לרשיד, שיועבר באמצעות גמל.

מכתב מעלאן בן יחיא, ששהה באלכסנדריה, אל מוסא בן אבי אל-חיי. כתוב בערבית-יהודית. התיארוך המשוער: בסביבות 1080 לספירה. לפי גיל, כתב היד הוא של נתן בן נהראי, והוא מציע — על סמך תוכן המכתב — שהוא נכתב זמן קצר לפני מכתב נוסף של נתן בן נהראי אל מוסא בן אבי אל-חיי. ככל הנראה עלאן היה קרוב משפחה הן של נתן והן של מוסא. המכתב עוסק בעניין החיטה שעלאן היה ממונה על חלוקתה לאברהם, אחיו של מוסא — אותה פרשה הנזכרת בכמה מכתבים מאברהם אל מוסא, שבהם הוא מתלונן כי עלאן אינו נותן לו די חיטה או די כסף. המידע מבוסס על גיל.

מכתב קצר מהדיין נתן בן שלמה הכהן אל בן דודו וגיסו טוביה בן עלי הכהן. כתוב בערבית-יהודית. עוסק בעיקר ברכישת שולחן לפסח ובשתי וייבּוֹת של חיטה. מוזכרים בו אנשים שונים, בהם אבו אלפרג', אבו צאלח, וכן "סיידנא" (אדוננו) בקהיר, אחותו של הנמען השולחת נשיקה לידו ולעיני אבו אלמעאלי ולעיני אמו, וכן הבאת מכתב באמצעות בו אלחסן בן ע'ליב. (חלק מהמידע מבוסס על כרטיס המפתח של גויטיין ועל ההערות המצורפות אליו.)

מכתב מיחיא בן משולם אל גיסו, בערבית-יהודית. הכותב מודיע כי הגיע בשלום, וכי רבנו נהג בו כשורה. עתה הוא ממתין רק שהאל יחלץ אותו מידיו של אבו אלחסן, ואז ישוב ויבוא. הוא מבקש: "אמור לאבו אלפרג' ולאבו אלסרור שיקנו חצי דינר — או מוטב דינר שלם — של חיטה, עד שאוכל לבוא ולפרוע לו." בהמשך מוסר הכותב דרישות שלום לאנשים שונים, ומציע לקנות עבור מישהו דבר־מה בדרהם.

רקטו: מכתב בכתב ערבי. מדובר במכתב משפחתי-מסחרי ארוך, צפוף ושמור היטב. נזכרות בו כמויות גדולות של דגנים ותוצרת חקלאית: 400 אִרְדַבּ חיטה ו-600 אִרְדַבּ יבול. כמו כן מוזכרים סכומי כסף גדולים, מס — ככל הנראה מס גולגולת (ג'זיה) — ורישום של דבר־מה על נייר (כָּאע'ַד'ַה). דרוש עיון נוסף. (חלק מהמידע מבוסס על כרטיסייתו של גויטיין.)

מכתב בערבית-יהודית, העוסק כמעט כולו במכירת כמויות קטנות של משי. נזכרים בו עסקים במצרים העילית (אלצעיד), וכן חיטה וספינה. נזכרים בו אנשים כגון שבת, אבו אליֻמן, גיסו של הנמען אבו יצחק, אבו אלחסן, ואבו סעיד בן ת'אבת (אולי זהה לזה שמופיע במסמך אחר). הכתובת לא נשתמרה. (חלק מהמידע מבוסס על כרטיס ההערות של גויטיין.)

מכתב מאת חוסיין בן סוויד אל יצחק בן צדקה. כתוב על פפירוס. הכתיב והסגנון בלתי-עקביים ומשובשים. הכותב מבקש מהנמען לשלוח לו דשיש (גריסי חיטה קלופים) על בסיס חיטה, וכן עשרה דינרים. במכתב מוזכרות פוסטאט והפיום. המידע מבוסס על כרטיסיית הרשימות של גויטיין. ככל הנראה אין תצלומים זמינים של המסמך.

מכתב בכתב ערבי. מיועד ל[...] אלמלכי אלנאצרי. תאריך: כנראה תקופת הממלוכים. 'הגיע המכתב הנכבד הנאדר הנשלח מהמועצה הנשגבה... וידע את כל שהסביר ואשר לאמור לגבי הפרדות...' מוזכרים פרדות, חיטה ומישהו המבקש ארכה לתשלום חובותיו. דורש בדיקה נוספת.

שבר ממכתב מסחרי המזכיר עסקאות מסחריות. השולח השיג, בין היתר, אירדב חיטה. מזכיר את 'שכנך אבן אל-כלאם', רובאעי, ומכתב לפח'ר אל-צבאג' בעניין שחרור (ח'רוג') החיטה.

מסמך משפטי, בכתב ערבי. קטוע ופגום, חצי תחתון. מוזכר נוצרי (אלנצראני אלד'מי) שהוא כנראה הבעלים, ומידות חיטה באירדבים. מתוארך: ה-4 ואז נקרע. דרוש בדיקה.

ככל הנראה ניחושים; בכתב ערבי; כל צד מתחיל ב'אִד'ָא...'; הגב מסתיים ב'ואללה אעלם'; התוכן מתייחס לרוחות, סערות, ספינות, חיטה וילדים

קטע מכתב בכתב ערבי. ראשיתן של ~9 שורות קרוב לסוף שמורות. עוסק בחיטה וסידורי משלוח. נוצל מחדש ברקטו לפיוט. דורש בחינה נוספת.

גב: פתק בלתי פורמלי המיועד למשה מסוים המבקש ממנו לסייע בהשגת חצי ויבה חיטה כצדקה עבור הנושא פח'ר אל-[...], שנמצא במצוקה.

שטר הודאה (אקראר). בכתב ערבי. המוקר: אברהים בן סוואר בן עבד אלעזיז מודה שחייב חיטה. דרוש בדיקה.