T-S 13J37.3

תיאור

עדות משפטית בעניין אברהים בן פתוח בן טייב, שהפיץ פירושים כפרניים לתורה, וכנגדו יצא הדיין חיים. גויטיין כותב כי "שֻבָּאן ישראל" (הצעירים) התפתו על ידי דרשן אורח אשר פירש את כתבי הקודש בדרך האלגוריה המיסטית, "אשר אין להאזין לה ולא כל שכן להאמין בה". המואשם מתואר כעוסק ב"חקירות בענייני הקיום (בקאא')" (אלמבאחת' אלבקאאיה), ביטוי הנראה כרמיזה לזרם הצופי-יהודי (המכונה לעיתים חסידות). חיים זה ככל הנראה זהה לחיים בן חננאל בן שמואל, אשר היה גם מחותנו של דוד הראשון מימוני וגם דיין בבית דינו (כפי שעולה ממקורות מקבילים), ובמקרה זה ניתן לתארך את המסמך לסביבות המחצית השנייה של המאה ה-13. בצדו השני של המסמך מופיעה הערה בכתב יד שונה, המהווה ככל הנראה הערת תיוק, המתארת את המסמך כ"מחצ'ר של אברהים בן פתוח". (חלק מהמידע מבוסס על גויטיין ועל פרידמן.)

Princeton Geniza Project description: Legal testimony concerning Ibrahim b. Futūḥ b. Ṭayyib, who spread heretical interpretations of the Torah, and who was opposed by the judge Ḥayyim. Goitein writes, "[T]he shubbān yisraʾel, the youth, were enticed by a guest preacher, who expounded the Holy Scriptures in the way of mystical allegory, 'which should not be listened to, let alone be believed.'" He is accused of engaging in "inquiries concerning permanence (baqāʾ)" (al-mabāḥith al-baqāʾiyya), which seems to be an allusion to Jewish Sufism (sometimes called pietism). This Ḥayyim is likely identical with Ḥayyim b. Ḥananʾel b. Shemuel, who was both an in-law of David I Maimonides and a judge in his court—see T-S 13J9.12, ENA NS 18.36, ENA 2559.12, and T-S 8K13.11—in which case we can date this document to ca. the second half of the 13th century. There is a note on verso in a different hand, evidently a filing note, describing the document as "the maḥḍar of Ibrāhīm b. Futūḥ." (Information in part from CUDL, Goitein, Med Soc II, p. 62 note 125, and Friedman, Polygyny, p. 95 note 1.)