T-S 10J15.15

תיאור

מכתב מאסמאעיל בן פרח שבאלכסנדריה אל בנו פרח שבפוסטאט. תיארוך: נובמבר 1056. הכותב מתאר את הרעב הנורא במצרים, שהגיע עד כדי מקרים של אכילת בני אדם. בנוסף הוא מתאר את המגפה הפושה באזור. למרות כל זאת, העסקים נמשכים כסדרם — הוא כותב על פלפל, פשתן ושמן. (המידע על פי גיל.) החלק על המגפה מתחיל בשורה 14 של הצד הראשון: "ישנה מגפה גדולה (וַבַּאא') בערי החוף. ובאשר לקירואן — לא נותר שם איש [חי? או שלא ברח?] — ישמרך האל בבריאות. אל תֵצֵא לשוטט בכפרים, כי אלה זמנים קשים. [או, אם קוראים מַא במקום לַא: 'זמנים קשים שבו לכפרים'.] בחיי האל, בחיי האל, היה ערני לעצמך. 'איזהו חכם? הרואה את הנולד' [תמיד לב ע"א]. היה ערני בכל דבר בטרם תיכנס אליו." המשפט הבא קשה לפענוח; גיל מסמן את תרגומו כמסופק ומציע שאסמאעיל מזהיר את בנו להיזהר במי הוא נותן את אמונו. אך אולי יש לקרוא את המשפט: "ולַא תַטַמ'אן מן יבקא ליבקא ולא לי הוא וקת יוג'בה בה לא חילה", שמשמעו: "אל תיתן אמון ב[אמונה] 'מי שנגזר עליו לשרוד, ישרוד', שכן לדעתי הזמן הזה אינו מצדיק [את האמירה] 'אין מה לעשות'." זהו שימוש חריג בביטוי "לַא חִילה", שכן הכותבים מתכוונים בו בדרך כלל לומר "אין מה לעשות [פרט לבטוח באל]". אך פירוש זה מתיישב היטב עם האזהרה הקודמת להיות ערני במיוחד ולשקול את ההשלכות של מעשיו במקום לבטוח באל בלבד. בצד השני, בשורה 2, הוא מזכיר את הגעתם של מכתבים אחדים ضַבַּארַתַן (ḍabāratan), היינו בחבילה או בתיק — אולי כזה המנוקב וקשור ברפיון בחוט.

Princeton Geniza Project description: Letter from Isma’il b. Farah, Alexandria, to his son Farah, Fustat. Dating: November 1056. The writer describes the terrible famine in Egypt, which even leads to cases of eating people. The writer also describes the epidemic in the area. Despite all that, business continues. He writes about pepper, flax, and oil. (Information from Gil, Kingdom, Vol. 3, #495) VMR. The part about the epidemic begins in line 14 of recto. "There is a great epidemic (wabā') in the cities of the coast. As for Qayrawān, no one remains there [alive? or who has not fled?]—may God preserve you in health. Do not go roaming about the villages, for these are difficult times. [Or, if you read mā instead of lā, "Difficult times have recurred in the villages."] By God, by God, be vigilant for yourself. 'Who is called wise? He who sees the consequences' [Tamid 32a]. Be vigilant in all things before you enter into them." The next sentence is difficult; Gil marks his translation as doubtful and suggests that Ismāʿīl is exhorting his son to be careful about whom he puts his trust in. But perhaps it reads instead, "wa-lā taṭam'an man yabqa li-yabqa wa-lā lī hūwa waqt yūjibuhu bihi lā ḥīla," meaning "do not trust in [the belief that] 'he who [is destined to] survive, will survive,' for in my view this time does not call for a 'nothing can be done.'" This would be an unusual use of "lā ḥīla," since usually the writer means to say, "nothing can be done [except trust in God]." But it would fit the preceding exhortation to be exceedingly vigilant and to consider the consequences of his actions instead of simply trusting in God. ASE. On verso in line 2, he mentions the arrival of some letters ḍabāratan, in a bundle or a file, possibly one pierced and loosely bound with string (on which see this short lecture by Marina Rustow https://www.youtube.com/watch?v=n1nMtoEDbmc).