T-S 16.305

תיאור

מכתב מיהודה המלמד בן אלעמאני, באלכסנדריה, אל אברהם בן הרמב"ם בפוסטאט. מתוארך: אדר א'תקכ"ח למניין השטרות, היינו 1217 לסה"נ. יהודה מקדיש את עיקר המכתב (שו' 17 בצד הפנים עד שו' 19 בצד הגב) לתיאור מפורט של סיום הסכסוך במשפחת אלעמאני בינו לבין דודו, ר' צדוק הדיין, ומייחס לאברהם את הקרדיט על יישוב הסכסוך. הוא מתאר את אירוע הצולחה (טקס הפיוס) שבו כל בני המשפחה שתו לחיי זה את זה. בהמשך (שו' 19–31 בצד הגב) ממשיך יהודה בדברי שבח לאברהם: בני אלכסנדריה מתפללים וצמים כדי שהאל יסיר את המגפה שתקפה את אוכלוסיית פוסטאט ויגן על אברהם במיוחד. לאחר מכן מדגיש יהודה בדברי ענווה (שו' 31–49 בצד הגב) שכל ענייני הקהילה מוטלים על כתפיו לבדו, שכן דודו שותה יין כל היום. מזגו של יהודה אינו סובל יין — והוא מצטט מספר משלי כ, א ("וכל שוגה בו לא יחכם") — ואינו שותה יותר מרבע כוס בישיבה אחת ובוודאי שאינו משתכר לעולם. בשולי צד הגב הוא מסביר שעמיתו של אברהם, אבו נצר הרופא, עודד אותו לכתוב את המכתב הזה, אף שכמה מחבריו לעגו לו על כך. המכתב מסתיים בשוליים העליונים של צד הפנים בדברי שבח לאברהם.

Princeton Geniza Project description: Letter from Yehuda ha-Melammed b. al-ʿAmmānī, in Alexandria, to Avraham Maimonides in Fustat. Dated: Adar 1528 Seleucid, which is 1217 CE. Yehuda devotes the bulk of the letter (r.17-v.19) to a detailed account of the resolution of the conflict in the al-ʿAmmānī family between Yehuda and his uncle, R. Ṣadoq the Judge, crediting Avraham with resolving it. He describes the scene of the ṣulḥa in which all the family members drank to each other's health (Med Soc V, 39). Yehuda continues (v.19-31) with an encomium to Avraham; the Alexandrians have been praying and fasting for God to lift the epidemic that has attacked the population of Fustat and to protect Avraham specifically. Yehuda then emphasizes with gestures of humility (v.31-49) that all the affairs of the community rest on his shoulders alone, as his uncle drinks all day long. Yehuda's temperament cannot tolerate wine—he quotes Proverbs 20:1 ("whosoever reeleth thereby is not wise")—and does not drink more than a quarter cup in a sitting and certainly never becomes drunk. He explains (verso margin) that Avraham's colleague Abū Naṣr the physician encouraged him to write this letter, even though some of his peers mocked him for this. The letter concludes in the upper margin of recto with praises for Avraham. Also mentions a faqīh Ibn Fāris. (Information in part from Frenkel and Goitein's note card.)