T-S 16.277

תיאור

מכתב מאת סרור, השוהה בבלביס, אל אמו האלמנה היושבת בקהיר עם שני בניה האחרים, פרג' אללה ורשיד. המכתב עוסק בעניין שיש להביא בפני הנגיד יהושע בן אברהם השני בן דוד בן אברהם בן משה (הרמב"ם), הכולל ראיות נסיבתיות (אַמָארָה) ופרטים התומכים בהן. החלק הראשון של המכתב (שו' 1–17 בצד הפנים) כולל התנצלויות ארוכות על שלא בא לבקר כששמע שאמו חולה. הוא לא יכול היה להגיע בשל ההוצאה הכרוכה בשכירת בהמת רכיבה, בשל הסכנות שבדרך, ומשום שסבל בעצמו ממחלת עיניים ("אך עתה, תודה לאל, מצבי טוב יותר"). בחלק הבא של המכתב (שו' 18 בצד הפנים עד שו' 1 בצד הגב) הוא מודיע לאמו שנשא אישה לפני ארבעה חודשים — בתולה יפהפייה הניחנת בכל מעלותיה הטובות של אמו, ושהיא התגשמות תפילותיה של אמו עבורו. אשתו מצטערת על מחלת חמותה ומבקשת לבוא לבקרה. גויטיין מציע שהמפתח להבנת השאלה מדוע נמנע סרור מליידע את אמו או לבקש את רשותה לפני הנישואין טמון בכך שלא הזכיר את שם אשתו ואף לא ציין שהיא ממשפחה מיוחסת. ככל הנראה, היא לא הייתה ממשפחה טובה, ואמו לא הייתה מסכימה לשידוך. בחלק השלישי של המכתב (שו' 1–27 בצד הגב) הוא מגיע למטרה המרכזית של הכתיבה: הוא השאיל סידור לעולה רגל לארץ ישראל בשם פח'ר תמורת ערבון של 6.5 דרהמי נֻקְרָה (המכילים כמות כסף הגדולה פי שלושה מדרהמים רגילים). עתה, משחזר פח'ר לקהיר, נודע לסרור כי בני המשפחה כבר החזירו את הכסף, אך פח'ר מסרב להשיב את הסידור. הכותב מבקש שילחצו על פח'ר להחזיר את הסידור. הוא מציע תחילה שבני משפחתו יפנו לסולימאן אל-עטאר, שתיווך בעסקת ההלוואה והערבון המקורית, ויאמרו לו: "פלוני [סרור] אומר לך כך וכך, ואלו הסימנים". לאחר מכן הוא מספר כיצד שהו סולימאן ופח'ר בח'אן בבלביס יחד עם שישה עולי רגל נוספים (אל-שיח' מוופק החזן, סעיד בן אל-כאתב, נאצר בן טייב, יהושע בן אל-ע'ארק, מוסא בן מרדוך, ואבן אבו סעד אל-ח'אדם), וכיצד נתקעו שם על פני השבת כשהשיירה יצאה לדרך. אם התערבותו של סולימאן לא תועיל, על אחיו של סרור, פרג' אללה, לפנות לנגיד יהושע. בהמשך הוא מספק "סימנים" שיזכירו לנגיד את עניינו: כיצד, כששהה הנגיד בבלביס, שוחח עם סרור על העתק של ספר מקרא השייך ליעקב אחי המלמד; כיצד היה הנגיד מעורב בגירושי סרור מאשתו הראשונה; וכיצד הלך הנגיד לראות את ראש המשטרה (וַאלִי) של בלביס, אשר הפנה אותו אל הקאדי, שלא היה זמין. אם גם זה לא יוביל לתוצאה, הוא מציע שאחיו ילך אל יעקב אחי המלמד ויבקש את עזרתו.

Princeton Geniza Project description: Letter from Surūr, in Bilbays, to his widowed mother, in Cairo, who lives with her two other sons Faraj Allāh and Rashīd. The letter deals with a case to be brought before the Nagid Yehoshua Maimonides (1310–55) b. Avraham II (1245–1313) b. David (1222–1300) b. Avraham (1186–1237) b. Moshe (1135–1204), containing circumstantial evidence (amāra) and details sustaining it. The first part of the letter (r1–17) includes lengthy apologies for failing to visit when he heard that his mother was sick. He was unable to come because of the expense of renting an animal, the danger of the journey, and because he was suffering from ophthalmia ('but now, thank God, I am better'). In the next part of the letter (r18–v1), he informs his mother that he remarried four months earlier, to a beautiful virgin who shares all of his mother's good traits and who is the fulfillment of his mother's prayers for him. His wife is distressed on behalf of her mother-in-law's illness and wishes to come to visit. Goitein suggests that the key to why Surūr neglected to tell his mother or ask her permission prior to the marriage lies in his neglect to mention his wife's name or that she comes from a good family. Most likely, she did not come from a good family, and his mother would have disapproved. In the third part of the letter (v1–27), he gets to the main purpose of writing: he had loaned a siddur to a pilgrim to Palestine named Fakhr against a security of 6.5 nuqra dirhams (containing three times as much silver as regular dirhams). Now that Fakhr has returned to Cairo, he has heard that family members already returned the silver, but Fakhr refused to return the siddur. The writer wishes Fakhr to be pressured to return the siddur. He suggests first that his family tell Sulaymān al-ʿAṭṭār, who mediated the original loan/security, "So-and-so [Surūr] says such-and-such to you with the following signs." He then recounts the story of how Sulaymān and Fakhr stayed in the khān in Bilbays with six other pilgrims (al-Shaykh Muwaffaq the cantor, Saʿīd b. al-Kātib, Nāṣir b. Ṭayyib, Yehoshua b. al-Ghāriq, Mūsā b. Mardūk, and Ibn Abū Saʿd al-Khādim), and how they were stranded there over Shabbat when the caravan left. If Sulaymān's intervention doesn't work, Surūr's brother Faraj Allāh should approach the Nagid Yehoshua. He then gives "signs" to remind the Nagid of his case: how, when he visited Bilbays, he spoke with Surūr about the copy of a Bible belonging to Yaʿqūb the brother of the teacher; how the Nagid was involved in Surūr's divorce from his first wife; and how the Nagid went to see the head of police (wālī) of Bilbays, who directed him to the Qadi, who was not available. If this doesn't work, he suggests that his brother go to Yaʿqūb the brother of the teacher and solicit his help. Information from Mediterranean Society, II, pp. 337, 601 and from Goitein's Tarbiz article on Yehoshua Maimonides. ASE.