Halper 416 + Halper 415

תיאור

טיוטת מכתב משליח אנונימי, מפוסטאט/קהיר, אל נמען לא ידוע בירושלים. בעברית. מתוארך ליום שני, כ"ב ברחמים, ה'תקצ"ה, היינו 1835 לסה"נ. קיימת אי־בהירות מסוימת לגבי היום המדויק: אם "רחמים" הוא חודש אלול, אזי כ"ב בו אמור היה לחול ביום רביעי; אך ייתכן ש"רחמים" כאן מציין את חודש אב, שאז כ"ב בו אכן חל ביום שני. המכתב מגולל סיפור מופלא על קורותיו של הכותב מאז שיצא מירושלים בשליחות התרמה מטעם כולל מסוים. תחילה הלך לעזה (ולא לגיזה, כפי שעלול להשתמע מצורת הכתיב שלו), שם רכש לעצמו מעבר לסואץ יחד עם כמה גויים מבית לחם. בסואץ (או אולי עוד טרם הגיעו אליה) חלה בקדחת קשה במשך כ־24 ימים. הוא שילם לאישה מוסלמית קירש ליום עבור כביסת בגדיו המלוכלכים בים. כשנכנס לעיר, גילה כי פרצה בה מגפה (חולירע? או אולי הדבר השחור, לאור התפרצות גדולה שאירעה באלכסנדריה/מצרים בשנים 1834–1836). כל הגויים ניסו לברוח בסירות לג'דה. גם הכותב ניסה להימלט, אך קצין מסוים הגיע והחרים את הסירה, מבעיט בו ובקבוצת דמשקאים אל מחוץ לסירה. בהמשך לקה הכותב בקדחת בפעם שנייה ("כל גופי בער, ולשוני דבקה לחכי, והלכתי אל הרופא, וריפא אותי בשנית"). בנקודה זו אזל כל כספו, ועד מהרה גם פיתח מחלת עיניים. מכאן ואילך משתרע סיפור ארוך על האופן שבו נסמך על הכנסת האורחים והנדבנות של זרים שונים, תוך אזכור "פוליסות" (ערבויות) שונות, מכתבים שונים המוכיחים את מעמדו כשליח אשר נאלץ להציגם, ואנשים שונים – יהודים וגויים – אליהם פנה לעזרה. יחסית בשלב מוקדם הגיע לפוסטאט/קהיר, שם הצליח מעט בלבד בגיוס כספים או בגיוס תומכים. גובה מס הגולגולת (בעל הח'ראג') תפס אותו על אי־תשלום עבור "השנה השלישית" (שכן הוא שילם רק עבור שנות '50 ו'51), והוא בילה שלושה ימים בכלא, ושם חלה בפעם הרביעית. הוא יצא מהכלא בזכות התערבותו של מעלם בכור. הצלחתו בגיוס כספים לאחר מכן לא הייתה טובה משהייתה קודם לכן. הוא מזכיר שהלך לישון בבית המדרש, מפני שלא היה לו לאן לפנות. סופו של המכתב הוא תחינה אל הנמען שישלח לו כסף. המכתב נקטע באמצע משפט, ואין בו כתובת נמען, דבר המעיד כי מעולם לא נשלח (ועל כן יכול היה למצוא את דרכו אל הגניזה).

Princeton Geniza Project description: Letter draft from an anonymous shaliaḥ, in Fustat/Cairo, to an unknown addressee, in Jerusalem. In Hebrew. Dated: Monday, 22 Raḥamim, 5595 AM, which is 1835 CE. There is some ambiguity about the specific day. If Raḥamim is Elul, the 22nd should have been a Wednesday. But perhaps Raḥamim here means Av, when the 22nd did fall on a Monday. The letter conveys a remarkable tale of the writer's fortunes ever since he left Jerusalem on a fundraising mission on behalf of a certain Kollel. He first went to Gaza (not Giza as his spelling might suggest), where he bought passage to Suez with some gentiles from Bethlehem. In Suez (or before arriving there?), he came down with a terrible fever for ~24 days. He paid a Muslim woman a qirsh a day to wash his soiled clothing in the sea. When he entered the city, he found an epidemic (cholera? or perhaps bubonic plague given that there was a major outbreak in Alexandria/Egypt in 1834-1836). All the gentiles were trying to flee in boats to Jedda. The writer too tried to flee, but a certain officer came and commandeered the boat, kicking him and a group of Damascenes off of the boat. The writer then had a second bout of fever ("my whole body burnt, and my tongue cleaved to my palate, and I went to the doctor, who treated/cured me a second time"). By this point all his money had run out. Shortly thereafter he developed an eye disease. There follows a long tale of how he relied on the hospitality and charity of various strangers, mentioning various "polisas" (securities), various letters proving his status as a shaliaḥ that he had to present, and various people--Jews and gentiles--whom he turned to for help. Relatively early on he made his way to Fustat/Cairo, where he had little success raising money or gaining allies. The capitation tax collector (baʿal ha-kharāj) apprehended him for failing to pay for 'the third year' (he had only paid for the years '50 and '51) and he spent three days in prison, where he fell ill again for the fourth time. He got out of prison through the intercession of Muʿallim Bekhor. His subsequent luck raising money was no more successful than before. He mentions going to the Beit Midrash to sleep there, because he had nowhere else to turn. The end of this letter is a plea for the addressee to send him money. The letter ends mid-sentence, and there is no address, suggesting that it was never sent (and thus could find its way into the Geniza). ASE