Bodl. MS heb. a 2/13

תיאור

רקטו: מסמך משפטי, ככל הנראה מן המאה ה-11, המעיד על מכירת מחצית כרם לאדם בשם שאול. המחצית האחרת של הכרם שייכת ליוסף בן יצחק. הכרם גובל ברשות הרבים משלושה צדדים ובנכסו של המוסלמי אחמד בן מיריל (?) בצד הרביעי. הכרם ממוקם בעבר השני של נהר התאגוס (תאגה), במקום הידוע בשם ואדי לינפש (או ואדי לעפש = wādī l-ʿafṣ?) בכפר אלב̇יג̇ש (הנקודות עשויות להיות סימני ניקוד דיאקריטיים, ולא בהכרח; הן מופיעות גם מעל תאגה). עיקר המסמך כתוב בעברית, אך החל מארבע שורות מהסוף מופיעה רשימה בערבית-יהודית של כל הפגמים האפשריים בכרם, שאותם שאול מקבל על עצמו. לפי גויטיין: בניגוד לפרדסים, כרמים — וכן שדות (במסמך אחד אזורי גידול יין מכונים אכן "שדות") — היו מבחינה משפטית רכוש השלטון או האמירים שלו. לפיכך, אין לראות ב-כּרּאם, או "מגדל הכרם", בעלים של הכרמים, אלא אדם שחכר אותם מן השלטון ודאג להם. במסמכינו אנו קוראים על מקרים כאלה, למשל אודות כרם משובח השייך למושל אלכסנדריה, או הנתון לסמכותו, אשר כותב המכתב ניסה במשך שנים, לשווא, לחכור. לשם כך נשלח מכתב המלצה אל המושל מאנשים בעלי השפעה בבירה. בספרד, המצב המשפטי היה שונה. המסמכים והנוסחאות בעברית שהגיעו מספרד אל הגניזה מראים כי אנשים פרטיים החזיקו בכרמים ומכרו או החכירו אותם כרצונם. מעניין במיוחד הוא שטר מכר אחד של מחצית כרם, אשר לאחר שמפרט את כל ההיבטים המשפטיים של העסקה בעברית עשירה ביותר, מונה בערבית, "במינוח המקובל בבתי הדין המוסלמיים", לא פחות מחמישה-עשר פגמים ומחלות שעלולים להיות בכרם, ואשר הקונה היה מוכן להסכים להם. ורסו: פיוט.

Princeton Geniza Project description: Recto: Legal document, probably 11th-century, attesting to the sale of half of a vineyard to a certain Sha'ul. The other half of the vineyard belongs to Yosef b. Yiṣḥaq. The vineyard abuts the public domain on three sides and the property of the Muslim Aḥmad b. מיריל (?) on the fourth side. The vineyard is located on the other side of the the river Tagus (תאגה) in the place known as ואדי לינפש (or ואדי לעפש =wādī l-ʿafṣ?) in the village of אלב̇יג̇ש (the dots may or may not be diacritics; they also appear over תאגה). This location "Alvegas" may be a reference to Alvega, a village on the Tagus River in modern-day Portugal. The bulk of the document is in Hebrew, but four lines from the bottom begins a list of all the potential defects in the vineyard in Judaeo-Arabic, which Sha'ul accepts. Goitein: "Unlike orchards, vineyards, as fields—in one document, wine- growing areas are indeed designated as "fields"—were legally the prop- erty of the government or its amirs. Therefore, a karrām, or "wine-grower," is not to be regarded as a proprietor of vineyards, but as one who leased them from the government and took care of them. Of cases like this we read in our papers, for example, about an exquisite vineyard belonging to, or being under the jurisdiction of, the governor of Alexandria, which the writer of the letter had for years tried in vain to lease. For this purpose a letter of recommendation had been sent to the governor from influential people in the capital.52 In Spain, the legal situation was different. The Hebrew documents or formularies that have reached the Geniza from there show that private persons possessed vineyards and sold or leased them at liberty. Of particular interest is one deed of sale of half a vineyard, which, after having detailed all the legal aspects of the transaction in most elaborate Hebrew, enumerates in Arabic, "in the terminology in vogue in Muslim courts," no fewer than fifteen defects and diseases that the vineyard might have and in which the buyer was prepared to acquiesce." Med Soc I, p. 123. Verso: Piyyut.