ENA NS 19.29

תיאור

מכתב מאת שמואל בן סהל אלחווארי, בחלב, אל [...], בפוסטאט. (השמות כתובים בערבית, ולכן זיהוי שם הכותב הוא משוער, ושם הנמען אולי עוד ניתן לקריאה.) נכתב בכתב יד קליגרפי בערבית-יהודית. שמואל פונה אל הנמען בכינוי "אבי"; ככל הנראה מדובר בחותנו של אחיו של שמואל, אבו אלפצ'ל, ולא באביו הביולוגי של שמואל עצמו. שמואל קיבל מכתב המודיע לו שאחיו אבו אלפצ'ל נפטר באחד הכפרים של הריף המצרי. אין בידיו מידע נוסף — באיזה כפר אירע הדבר, כיצד מת, האם מוות טבעי או שמא נרצח בידי בדואים ("באדיה"), היכן נקבר, ובידי מי נמצאים הסחורות/הכספים (ככל הנראה בסכום ניכר) שהיו ברשותו של אבו אלפצ'ל בעת מותו. שמואל שולח את אחיו השני, אבו עלי, לנסוע למצרים ולחקור את העניין. הוא מבקש מהנמען לסייע לאבו עלי בהגיעו, כדי שבני המשפחה יוכלו להתנחם מעט, "אף שהנחמה רחוקה מאיתנו". באופן מפתיע, מילות הנחמה בראש המכתב מועטות, אך בהמשך כותב שמואל שהוא, אחיו ואמו כולם "נמסו" מרוב צער, ומשתתף בצערם של הנמען ושל "אחותנו". על הנמען לשלוח את תשובתו לאמו של שמואל בירושלים, לסמטת יוסף הסופר. כמקובל, הוא מאיץ בנמען להשיב במהירות כדי שאישה זקנה תוכל להתנחם בטרם תמות מרוב יגון.

Princeton Geniza Project description: Letter from Shemuel b. Sahl al-Hawwārī, in Aleppo, to [...], in Fustat. (The names are written in Arabic, so the writer's is tentative and the addressee's may yet be legible.) Written in calligraphic Judaeo-Arabic. Shemuel calls the addressee 'my father'; he seems to be the father-in-law of Shemuel's brother Abū l-Faḍl rather than Shemuel's actual father. Shemuel has received a letter informing him that his brother Abū l-Faḍl died in one of the villages of the Egyptian Rīf. Shemuel has no further information—which village, how he died, whether naturally or killed by Bedouins ('bādiya'), where he is buried, and in whose possession are the goods/money (apparently substantial) that Abū l-Faḍl had with him at the time of his death. Shemuel is sending his other brother, Abū ʿAlī, to travel to Egypt and investigate the matter. He asks the addressee to assist Abū ʿAlī when he arrives, so that the family can be 'consoled a little, though consolation is distant from us.' There are surprisingly few words of consolation at the beginning of the letter, but around here Shemuel writes that he and his brother and his mother have all 'melted' from grief, and commiserates with the addressee and 'our sister.' The addressee should send his response to Shemuel's mother in Jerusalem, to the alley of Yosef al-Sofer. There is the customary urging of a rapid response so that an old woman can be consoled before she dies of grief. ASE