T-S Misc.28.137

תיאור

מכתב משמואל, השוהה בדמיאט, אל אבו אל-מֻפצ'ל הִבַּתאללה בן פרח, אולי קרוב משפחה דרך אחותו של הנמען. כתב היד עמום במקומות רבים, ולכן חלק ניכר מן הניתוח הוא בגדר השערה. שמואל פותח במינימום ההכרחי של נוסחאות נימוס, ולאחר מכן: "באשר לדברים שהזכרת על המאורעות בדמיאט, התרחשו דברים מכוערים מאוד. לקחו את אחותך אל החֻג'רה (צריף או מתקן צבאי?). אחר כך הביאו אותה אל המתחם השלטוני (דאר אל-אִמארה), והביאו סל כדי להושיב אותה בו ולהכותה. התחננתי והתחננתי (? lam azal ashḥad — פועל המשמש ביחס לקבצנים, אך ייתכן שהוא משתמש במשמעות העברית: לשחד) עד שריחם האל והחזירוה אל החֻג'רה מבלי לומר לה דבר. לא חדלתי... עד שהוצאתי אותה מהחֻג'רה אל ביתו של הִלאל. הלאל ערב לה לאחר תקופה של מעצר בית (? baʿd an aqām mudda fī l-tarsīm). הוא הפסיד 13 דינרים. הם מכרו את כל מה שהיה בבית. לא הותירו דבר השווה אפילו חצי דרהם. לקחו את כלי הנחושת של אחותך ומכרו אותם. איש לא היה אכזר יותר ממזכיר ראש המשטרה (ואלי) בדמיאט, האחראי על הירושות. שלחתי לו 10 מטבעות זהב באמצעות אבו אל-עלא מֻסלִם". השורה הבאה מסובכת ועוסקת במשהו הנקרא "כֻּתֻב אל-סֻלטאן". בנקודה זו הכותב עובר לתחנונים אל הנמען לעשות כל מאמץ כדי להגן על האינטרסים של משפחתו שלו ושל הכותב: "לך אל האמיר סַיף אל-דין, ואל בעל הבית, והיפגש עם סַיִּדנא אל-רַיִּס. ילך הוא וייפגש עם כל האמירים ויעלה את העניינים האלה הנוגעים לך ולי". עוד עליהם לפנות אל אל-אמיר אל-טַהיר (? אלטהיר; קיים קאדי בכינוי דומה במסמך ערבי אחר. ייתכן שהכוונה לאל-ט'היר). תוכן הדברים בצד ב' נעשה סתום עוד יותר. הכותב מבקש מהנמען שלא יחוס על תשלום מסוים, "כי האמיר פח'ר אל-דין הבטיח לי כל טוב שבעולם. הוא הרעיף עליי חסד מעבר לכל תיאור. הוא אינו לוקח פרוטה; אחרים כן לוקחים". בהמשך באה פסקה סתומה נוספת: ייתכן שהכותב קיבל הלוואה של 30 מטבעות זהב מן האמיר שהיה צריך לצורך שוחד (shaḥadtu bihā, אותו פועל המופיע בתיאור ההכאה). אחר כך הוא חוזר לתאר כיצד הבית רוקן כליל; אפילו מסמר לא נותר. לבסוף הוא מספר את האירוע שגויטיין תיאר כך: "בדמיאט, עיר הנמל המצרית, היה מַח'זן ממוקם בדִהליז, או אולם הכניסה [של ביתו של אבו סעד]. כד שהכיל אלף מטבעות זהב התגלה שם, וכמובן הוחרם על ידי השלטונות". גויטיין מזכיר את המכתב פעם נוספת בהקשר אחר: לפי דבריו, כמו במשרדי הממשלה בכלל, לא הייתה חלוקת תפקידים ברורה וקבועה בין הענפים השונים של מערכת המשפט וכוחות הביטחון. כך, למשל, בדמיאט, משרדו של ראש המשטרה (ואלי) טיפל בענייני ירושה — סמכות שהייתה בדרך כלל מסורה לקאדים.

Princeton Geniza Project description: Letter from Shemuel, in Damietta, to Abū l-Mufaḍḍal Hibatallāh b. Faraḥ, perhaps related by marriage through the latter's sister. The handwriting is often ambiguous, so much of this analysis is tentative. Shemuel opens with the bare minimum of formalities, then, "As for what you mentioned about the events in Damietta, very ugly things came to pass. They took your sister to the ḥujra (barracks?). Then they brought her to the administrative complex (dār al-imāra), and they brought a basket to sit her in it and beat her. I pled and pled (? lam azal ashḥad—this verb is used for beggars, but perhaps he is using the Hebrew meaning: to bribe) until God had mercy and they brought her back to the ḥujra, without saying a word to her. I did not cease . . . until I got her out of the ḥujra to the house of Hilāl. Hilāl stood guaranty for her after a period of house arrest (? baʿd an aqām mudda fī l-tarsīm). He lost 13 dinars. They sold everything that was in the house. They left nothing worth even a half dirham. They took your sister's copper and sold it. No one was harsher than the secretary of the head of police (wālī) in Damietta, who supervises the inheritances. I sent him 10 gold coins with Abū l-ʿAlā' Muslim." The next line is tricky and involves something called "kutub al-sulṭān." At this point the writer switches to beseeching the addressee to do his utmost to protect the interests of his own family and of the writer: "Go to the amir Sayf al-Dīn, and to the owner of the house, and meet with Sayyidnā al-Rayyis. Let him go and meet with all of the amirs and bring up these matters that interest you and me." They are also to go to al-Amīr al-Ṭahīr (? אלטהיר. There is a qāḍī with the same epithet in the Arabic document T-S Ar.41.9. But perhaps it is al-ẓahīr). The subject matter on verso becomes still more obscure. The writer tells the addressee not to begrudge a certain payment, "for the amir Fakhr al-Dīn has promised me every good thing in the world. He has bestowed favor on me beyond description. He does not take a penny; others do." There follows another obscure passage: perhaps the writer obtained a loan of 30 gold coins from the amir that he needed for a bribe (shaḥadtu bihā, the same verb used during the beating). He then goes back to describe how the house was completely emptied; not even a nail was left behind. Finally he relates the episode described by Goitein as follows: "In Damietta, the Egyptian seaport, a makhzan was located in a dihlīz, or entrance hall [of the house of Abū Saʿd]. A jug containing a thousand gold pieces was discovered there and, of course, confiscated by the government." Med Soc IV, 79. Goitein mentions this letter one other time: "As with government offices in general, there was no clear-cut and fixed division of duties among the various branches of the judiciary and the security force. Thus we find, for example, in Damietta, the office of the chief of police (wālī) dealing with cases of inheritance, normally the prerogative of the qadis." Med Soc II, 371, referring to recto, lines 12–14. ASE.